ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן פז
בענין מ"ש הרמב"ם דמדבר הוי רה"ר. כתב הרמב"ם בפ' י"ד מה"ש ה"א ארבע רשויות לשבת וכו' איזהו ה"ר מדברות וכו' והוא תמוה דהא מסקי' בגמ' בזמן שאין ישראל שרויין במדבר לא הוי כ"א כרמלית, ועיין כ"מ בשם הר"א בנו של הרמב"ם ז"ל דהוא מפרש איפכא מפירש"י, דבזמן שישראל שרויין במדבר וענני כבוד מקיפין אותם ואהליהם תכופים זל"ז אין לו דין רה"ר ובזמן שאין ישראל שרויין במדבר, והוא מקום מופקר לכל י"ל דין רה"ר, וקלסי' רבנו בכ"מ:
ואני בער ולא אבין א"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו בכל דיני הוצאה דלמדין ממשכן וכדאמרי' בפרק כירה הם העלו קרשים מקרקע וכו', ובריש הזורק נמי מהדר לאשכוחי ד' אמות ברה"ר במשכן וכ"כ דין מושיט מרה"י לרה"ר דילפי' ממושיט דמשכן, ולפי' הר"א בנו של הרמב"ם אין ענין ללמוד ממנו כלל, מיהא בהא נראה לי דיש לומר דודאי בזמן חנויתן דהיו אהליהם תכופין זה לזה הוא דהוי כרמלית דלא גרע מבין העמודים כיון דלא מסתגי לה בהדי' חשיב ר"ה, אבל בזמן שהיו האהלים מפורקין בשעת מסען הו"ל רה"ר דלא שייך האי טעמא, וא"כ מיושב הנ"ל, וכ"כ הא דילפי' בספ"ק דעירובין מקרא דאל יצא איש ממקומו, אל יצא עם הכלי ללקט המן י"ל התם יצאו ללקוט חוץ למחנה ישראל דכן כתיב קרא וברדת הטל סביב למחנה, וחוץ למחנה ודאי הוי רשות הרבים גמורה. אלא דאכתי קשי' הא דיליף בר"פ הזורק איסור הוצאה מויכלא העם מהביא והאי בשעת חנויתן הי' שהיו אהליהם תכופין ומכוונים זה לזה א"כ ניליף מנה דבכרמלית נמי שייך איסור הוצאה וצלע"ג:
{עי' ח"ס שבת דף ו' דכ' דבשנה ראשונה בעת נדבת המשכן לא הי' עוד אהליהם סדורים עי"ש וא"כ א"ש}:
ושוב ראיתי שעמד בזה הגאון בעל אור החיים ז"ל בספר חפץ ה' ואיהו דידי' אמר ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בטוב טעם דלעולם המדבר תמיד הוא רה"ר והא דקאמר הש"ס כאן בזמן שישראל שרויין במדבר פי' הא דאשמעינן והמדבר דהוי רה"ר משום דקעסק בזמן שישראל שרויין לזה אשמעינן דינא כאן בזמן שאין שם ישראל וכיון שאין שם ישראל לא טרח האי תנא לאשמעינן ולעולם אי שאיל לן אדם דיני' אמרי' דהוי כרה"ר ע"ש: