אור ברסלב

ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד

סימן נה

סימן נד

בין גאולה לגאולה, יזכה לראות קיבוץ נדחי עם סגולה שיבת שופטנו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, הארון על משפטו והעיר בנויה על תלה, כבוד מחו' הה"ג החו"ב מופלג בתוי"ש כקש"ת מו"ה יעקב מאיר הכהן פריעד האב"ד דק"ק קאפוש יע"א. ע"ד אשר שאל לן מר אם יש להתיר בשבת, לחתוך קשואין עם מאשין שקורין ריעבענשניידער ע"י נכרי, ומע"כ מחותני נ"י חושש בזה להחמיר מתרי טעמא, חדא כדי לחוש לדעת הרוקח שהביא הרב"י בסי' רמ"ו דמחמיר בשביתת כלים, ועוד משום עובדא דחול, דלא יהי' זהירן לחתוך הרבה להכין ג"כ לימי החול, והנה בעיקר דברי הרוקח שכ' דאם השאיל גרזן לגוי, צריך לטלו ממנו ע"ש כדי שהגוי לא יעשה בה מלאכה בשבת, כבר הקשה מרן הב"י ששנה משנתו כב"ש דהא מבואר בשבת, מאן תנא שביתת כלים ב"ש הוא, ולא ב"ה, ועיין ב"ח שכתב לקיים דברי הרוקח דס"ל הא דקאמר ר"י ולימא מר משום שביתת כלים היינו אליבא דב"ה כדאמרינן עלה בגמרא, והשתא דאמרת ב"ה אית להו שביתת כלים דאורייתא, רב אושעי' דקאמר מאן תנא שביתת כלים ביש ולא ב"ה פליג על רב יוסף, וזה דלא כמש"כ התוס' דר' יוסף בעצמו הוא דמסיים והשתא דאמר ר' אליעזר אלא ר"א ור"י פליגי בהא מילתא, ופסק הרוקח כר"י לגבי ר"א, ולפענ"ד יש להביא ראי' לשיטתו מהא דאמרינן בש"ס דף י"ט אהא דתנן ושוין שטוענין קורת בית הבד ועגולי הגת, מאן תנא עידי דאתו ממילא שפיר דמי א' ריב"ח ר"י הוא ולא רע"ק ומייתא מתניתן השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום, רי"ש אומר יגמור משחשיכה ורעק"א לא יגמור, והקשה בתוס' א"כ הו"ל רע"ק כב"ש, מיהא אם נימא כאוקימתא דר"י. דבמידי דעבד מעשה, ס"ל גם לב"ה דשבית כלים דאורייתא. א"כ ממילא הא בהא תלי' כיון דס"ל לרע"ק מחוסרין שחיקה, כמחוסרין דיכה דמי, ממילא הו"ל הסחיטה מעשה שנעשה ע"י כלים. ואסור משום שביתת כלים, ואינה דומה לכל הני דב"ה מתירין במתני' דכלהו מיירי בלא עבדו מעשה, והיא נראת ראי' נכונה לשיטת הב"ח אליבא דהרוקח, והנה גם בחי' ח"ס בשבת דף י"ח כ' ליישב שיטת הרוקח:

כדשפיר חזי מר מחותני נ"י, וכתב לחלק דודאי היכא דהכלי עושה מלאכה בעצמו אפי' ע"י מעשה, כגון רחיים, בהא ס"ל לב"ה דשביתת כלים מותר, אבל היכא שאדם עושה בידים מלאכה על ידי כלי של ישראל, כגון גוי החוצב בגרזן וכדומה בזה, גם לב"ה שביתת כלים דאורייתא, ויצא לו כן מהירושלמי דקאמר התם, ב"ה מאי עביד בקרא דב"ש, דהיינו קרא דתעשה כל מלאכתיך דמייתי ב"ש מני' ראי' דאין מתחילין בע"ש במלאכה אלא א"כ נגמרת מבעוד יום, ב"ה מוקי להאי קרא היכי דעביד בידים, אולם לענ"ד כל דברים הללו לא נאמרו אלא ליישב שיטת הרוקח דלא תיקשה עליו קושי' הב"י ששנה משנתו אליבא דב"ש, אבל להלכה אנו אין לנו אלא כפי המבואר בשו"ע, וכן פסקו כל האחרונים דאין אנו מצווין על שביתת כלים, ואין חילוק בזה, אם הכלי בעצמו עושה מעשה, או שאדם עושה מעשה עם הכלי, דבאמת לא מסתבר כלל מש"כ הח"ס ז"ל דבמה שהגוי עושה המלאכה עם הכלי יהי' שביתת כלים חמור מאם הכלי עושה מעצמו, ואדרבא איפכא מסתברא דברחיים וכיוצא בו, הכל נעשה ע"י כליו שהתורה הקפידה על שביתתן משא"כ בגרזן שהגוי חוצב בו, מעורב בו כח אחר שאינה מצווה על שביתתו, והא דקאמר בירושלמי, דב"ה מוקי קרא דב"ש בעושין בידים הכוונה כפשוטו כדמפרשי בק"ע ובפ"מ שם דלב"ה לא מיירי קרא משביתת כלים כלל, אלא משביתת גופו, ובאלי' רבה הביא מפורש הרא"ש פ' אבה"מ דמדבריו משמע דס"ל שביתת כלים דאורייתא מדכייל בהדי בהמה המושכרת לגוי שצריך להפקיר בבת גם כלים עיי"ש, אמנם בחי' ראש יוסף לרבנו הפרמ"ג ספ"ק דשבת מיישב לה שפיר עיי"ש, מ"מ לדינא מיהת אין לנו אלא דברי שו"ע, וכן בב"ח אע"ג שמיישב דברי הרוקח כמש"כ לעיל, מ"מ העלה להלכה כדעת רו"פ דא"א מצווין על שביתת כלים אלא שכ' דכל יר"ש יחמיר לעצמו כשיטת הרוקח, עיי"ש:

מיהא כ"ז להתלמד במק"א אבל בנ"ד, בלא"ה לא שייך שביתת כלים כלל דלא שייך ענין שביתת כלים, אלא בדבר, שאילו הי' עושה בידים הי' בו איסור מלאכה, אבל חתיכת קשואין דשרי בידים. כהא דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה וכדקיי"ל בשו"ע סי' שכ"ד, א"כ אם עושה אותו ע"י כלים, מאי איסור ש"כ שייך בזה ודבר זה פשוט יותר כביעותא בכותחא, ואגב אזכיר מה שתמוהין לי עפי"ז דברי הב"ח בסי' רמ"ו במה שהביא ראי' לשיטת הרוקח בטעמא דפסיק כר"י דלא כר"א דלר' אושעי' קשי' מתני' דאין שורין דיו וסממנים וכרשינים אלא כדי שישורו מבעוד יום, וכן כלהו בבי, ואי כר"א דב"ש ס"ל שביתת כלים אפי' היכא דלא עבדו מעשה אפי' בד' וה' נמי ליתסר, ומאד יש להפליא ע"ז, כיון דמיירי בכדי שישורו מבעו"י, א"כ בשבת לא נעשו בו שום מלאכה, מאי שביתת כלים שייך בזה, אינו דומה למגמר וגפרית דאסור למא"ד שכ' דאורייתא אפי' בלא עבד מעשה דהתם מתגפרין והולכין כל השבת אמה שא"כ בכל הני דמתני' ומצידת חיות ועופות נמי לפימש"כ התוס' שם, דמיירי בחורשין. ובאופן שאין בו כדי לצוד יותר, אים קרוב הדבר שיצוד מבע"י וממילא לא יהי' נעשה בו בשבת שום מלאכה, תדע דאלת"ה הו"ל להש"ס לאותיבי' לר"א ממתני' הנ"ל, אלא ודאי פשוט כמש"כ, ועכ"פ במאי דקמן אין בו שום נדנוד איסור שביתת כלים כלל, אמנם במה שמע"כ מחותני נ"י, חושש משום דהו"ל עובדא דחול בזה דיבר נכונה, והוא מבואר ממה דקיי"ל בסי' שכ"א, דבכל דבר הראוי' לאכילה כמות שהוא, ואינו גדולי קרקע שאין במינו טחינה כלל כגון בשר מבושל, או גבינה אפי' הוא קשה מאוד מותר לחתוך דק דק אפי' שלא לאכול מיד, מ"מ הביא שם בשו"ע ובמ"א בשם הריב"ש דאסור לגוררו דק דק, במורג חרוץ בע"פ שקורין ריבאייזען אפי' כדי לאכול מיד דכיון שהכלי מיוחד לכך ה"ז דרך חול עיי"ש ובש"ע הרב והא נמי דומה ממש להדין הנ"ל מיהא נראה דע"כ לא שייך איסו' משום עובדן דחול, אלא בעושה ע"י עצמו אבל ע"י נכרי לית בי' שייכות איסור משום עובדן דחול היכא דהדבר מצד עצמו אין בו איסור אפי' משום שבות,:

{עי' רשב"א שבת ר"פ תולין ד"ה אלא אמר אביי עי"ש בשם רמב"ן דשבות ועובדין דחול א' הוא עי"ש ולפי"ז כי היכי דשבות אסור ע"י נכרי אם לא באופן דשרי עי' סי' ש"ז ה"נ עובדין דחול מיהא בספר אגלי טל סוף מלאכת מעמר מביא בשם הר"ן ריש שבת דשבות חמור מעובדין דחול ולפי"ז א"ש דברי אאמו"ר ז"ל}:

אבל לענ"ד מה שצריך לזהר בזה הוא שלא לחתכן דק דק כיון דבגידולי קרקע יש בו משום טוחן כהאי דקיי"ל דאסור לחתוך ירק דק דק כדי לאכלו וכן גרוגרת וחרובין לפני זקנים ואם חתך דק דק חייב משום טוחן, לא תימא דלא שייך איסור טחינה אלא בדבר שדרכו לחתוך לחתיכות דקות מאד כירק וכגרוגרת וכיוצא בו אבל בקישואין אין דרך לחתוך כ"ז ז"א דהא קיי"ל האי מאן דסלית סלתא, חייב משום טוחן עיי' פ' כ"ג דף והרמב"ם בפ' מה' שבת ובודאי אין דרך עצים להסקה לחתוך לחתיכות קטנות כולי האי ואפ"ה אית בי' משום טוחן ועיין בסי' שכ"ד סעי' ז' ובסי' שכ"א במחהש"ק ס"ק י"ב שמ"מ במה שחותך כדי לאכול לאלתר לא שייך איסור טחינה ומותר לחתוך דק דק כמבואר בסי' שכ"א, ונ"ל דבזה א"ש דקדוק לשון המשנה, מחתכין את הנבילה לפני הכלבים ואת הדלועין לפני הבהמה ול"ק מחתכין הנבילה לפני הכלבים והדלועין לבהמה, ולשון לפני הבהמה לכאורה אין לו שחר כלל ולהנ"ל ניחא משום דבאמת צריך לזהר שלא לחתכן לחתיכות דקות משום חשש טוחן. ומשנה קפסק ותנא ולא רצה להיות נחית לחילוק זה, משו"ה דקדק למינקט לפני הבהמה, דהיינו שחותכין לפני הבהמה לאכול מיד כן נלענ"ד בזה, ומפני כבוד הכנסת כלה שבת מלכתא אשים קוצי למילין ובזה אחתום אה"ר ואה"ע מחותנו הדוש"ט ושתה"ק בלונ"ח ע"ע:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על אוח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה