ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן לז
קיימ"ל ברכת המצוות אינן מעכבות והכי אמרי' בברכות דף ט"ו ע"א ברכות דרבנן ולאו בברכה תלי' מילתא, ופירש"י שם בד"ה ברכה דרבנן היא דאמר רבנן בפ"ק דפסחים כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן ודברי רש"י תמוהים בזה מהיכן מוכח מזה דברכות דרבנן ולמאי הוצרך רש"י לזה, והלא נודע בלא"ה דברכה דרבנן, וראיתי שעמדו בזה בעלי מפרשי ים בהגהות הלבוש בפסחים דף ז' ונדחקו בהבנת פירש"י הנ"ל, ולענ"ד י"ל בהבנת דבריו עפ"י מה דאמרינן בברכות דף כ"א אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחרי' מברכת המזון מק"ו, וברכת המזון לפני' מברכת התורה מק"ו, ברכת התורה לאחרי' מן ברכת המזון מק"ו, ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו, ברכת התורה שטעון לפניו א"ד שטעון לאחריו וכו' ודחי' איכא למיפרך מה למזון שכן נהנה, ומה לתורה שכן חיי עולם עיי"ש, והנה לכאורה הי' מקום לומר דברכת המצוות דאורייתא מק"ו מברכת המזון מה ברכת המזון שכן חיי שעה טעון ברכה, ברכת המצוות שהוא על חיי עולם אינו דין שיהא טעון ברכה, ואי משום דאיכא למיפרך מה למזון שכן נהנה י"ל תינח אי אמרינן מצוות לאו להנות ניתנו והנאת המצוה אינה חשובה הנאה אבל למ"ד מצות להנות נתנו והנאת המצוה חשובה הנאה א"כ האי ק"ו מעלי' הוא והו"ל למימר ברכת המצות דאורייתא, מיהא זה אינו דא"כ הו"ל למימר דמברך עליהן לאחר עשייתן דומי' דברכת המזון שמברך לאחר שכבר נהנה, ומדאמרי' כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן ש"מ דהאי לאו קיו הוא ומוכח דברכות דרבנן ובזה דברי רש"י הנ"ל מבוארין כמין חומר בקודש וא"ש בס"ד: