ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן לו
בדין אם דילג תיבת העולם, ולא אמר אלא מלך בלבד בשו"ע אורח חיים סי' רי"ד פסק המחבר אם דילוג תיבת העולם לבד, ולא אמר רק מלך צריך לחזור ולברך ויש לתמוה דלכאור' פסקא השו"ע סותרין זא"ז, דבסי' קס"ז סעיף י' פ' דאם במקום המוציא אמר בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא, ולהנ"ל צריך לומר מלכא דעלמא דוקא, והרגיש בזה המג"א שם ס"ק כ"ב עיי"ש, ונראה לענ"ד בס"ד ליישב, ומתחילה נתרץ בס"ד השגות בעל אהע"ז שם בסימן רי"ד על המחבר שמקורו מדברי התוס' בברכות דף מ' בשם ר"י עיי"ש, ובאמת כל הפוסקים לא הביאו דברי התוס' הנ"ל להלכה, דבאמת מוכח דלא כדבריהם דהא הראשונים שם מדמין מלכות של כל הברכות למלכיות דר"ה וע"כ למדו הפוסקים דה"א הקדוש שאין כמוהו בברכה א' מעין שבע חשוב מלכות כמו דשמע ישראל היא ה"א חשיב מלכות כדאיתא בפ' בתרא דר"ה גבי מלכיות וא"כ הרי מבואר במלכיות דר"ה כגון ד' מלך גאות לבש וכו' וכן ד' מלכנו כל אלה חשובי מלכות הרי דמלך בלא העולם חשוב מלכות, ותו דהא מבואר בסימן קפ"ט דתיקנו חכמים ג' מלכיות בברכות הטוב והמטיב כנגד אותו שחסרו בשני ברכות ראשונות דבבהמ"ז הרי דמלכנו וכן המלך הטוב שתיקנו חשוב מלכות, מבואר בהדי' דמלך בלא העולם חשיב מלכות וע"כ צ"ל דטעמא דר"י בתוס' הנ"ל דמספק"ל שמא יש לחלק דשאני במלכיות דלעיל כיון דיש שאר מלכיות עמהם סתמא כפירושו דעל כל העולם כלו קאמר, אבל כאן י"ל דמלך בלא העולם לא חשוב מלכות לכן מספק צריך לחזור ולברך המוציא דר"י לשיטתו דפסק בספ"ק דברכות גבי פתח בשכרא וסיים בדחמרא דס' ברכות נהנין להחמיר, וע"כ החמיר ה"נ מספיקו, אבל אנן דקי"ל דספק ברכות הנהנין להקל לכן ה"נ להקל, ולכך לא כתבו הפוסקים הנ"ל דין זה, דפסקו דלא כהתוס' בזה, ודברי הש"ע הצ"ע, ובאמת קושיות הנ"ל מרפסן איגרא, ולענ"ד נראה בס"ד דדברי המחבר צדקו יחדיו, ומתחילה נאמר דמש"כ האהעו"ז דמלכנו נמי חשיב מלכות לגבי מלכיות דר"ה הוא תמוה, דגמרא מפורשת בר"ה דף ל"ב ע"ב עיי"ש ושוין דזמרו למלכנו זמרו לאו מלכות היא ופירש"י משום דלא אמלוכתי' אלא אאומה אחת, והשתא לפי"ז הא גופא תמוה כיון דהפוסקים מדמין זה למלכיות דר"ה א"כ בברכת הטוב ומטיב דבעי' ג' מלכיות איך מחשיב בהדי' אבינו מלכנו הא לענין ברכות דר"ה לא חשיב זה למלכיות ועכצ"ל דאין ראי' מברכת הטוב ומטיב דהתם לא קפדו רבנן אלא לאדכורי לשון מלכות מ"מ, וא"כ לגבי מלך העולם כמי אין מזה שום ראי', ותו נ"ל דס"ל להמחבר לחלק בין מלכיות דר"ה למלכיות דברכות דודאי י"ל דלא הוי מלכיות אלא היכא דאמליכו על כל העולם כדאמרי' התם בר"ה ומשו"ה במלך בלא העולם לא נפק יד"ח דאכתי אין משמעות מלשונו דהמליכו על כל העולם דמלך על אומה אחת נמי מלך מיקרי מיהא בר"ה היי"ט דנפק כיון דאמר ובתורתך כ' לאמור, וכוונת הכ' ודאי מלך על כל העולם קאמר ממילא מחשבתו ניכרת מדיבורו דאיהו נמי אמלוכי על כל העולם, משא"כ בברכות אי לא אמר בהדי' מלך העולם אינו מחשבתו ניכרת דהמליכו על כל העולם, ואפי' אם באמת נתכוין להמליכו עכ"ה מ"מ השתא דתיקן רבנן לומר מלך העולם והוא אמר מלך סתם משמע משמעות לשונו איפכא, ואפי' נתכוין לכך מ"מ הו"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, משו"ה שפיר פסק המחבר דאם דילג תיבת העולם דלא ייד"ח, וכ"ז לגבי ברכה שטבעו חכמים כך, משא"כ בברכת רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא, דלא מוכח ממה דהשמיט תיבת העולם כלום דהתם לא קאמר המטבע שטבעו חכמים שוב י"ל שפיר דמלך בלא העולם נמי חשוב מלכות כמו במלכות דר"ה, דו"ק היטב, והגם דהתוס' שם בברכות לא חלקו בכך מ"מ הוכיח המחבר כן מהרא"ש דעכצ"ל דס"ל חילוק זה דאל"כ גם דברי הרא"ש הנ"ל קשיין אהדדי דהא מבואר בהרא"ש שכ' בברכה ראשונה דשמו"ע דלית בי' מלכות משום ה"א הגדול הגבור והנורא נמי חשיב מלכות, ולכאו' תמוה הא כתיב בי' מלך עוזר ומושיע ומגן אע"כ משום דלא כתיב בה מלך העולם ל"ח מלכות, ונהי דלפימש"כ כל דליכא משמעות לשונו דהשמיט תיבת העולם שוב כו"ע מודים דחשיב מלכות, מ"מ אעיקר תקנת חכמים קשיא לי' מ"ט לא תיקנו מלכות עם מלך העולם, והוצרך לפי' לתרץ כנ"ל. אבל אי ס"ד דמלך בלא העולם נמי הוי מלכות א"כ מעיקרו לק"מ אע"כ דאם דילוג תיבת העולם לא הוי מלכות וקשיא מ"ט גבי בנימן רע"י כ' הרא"ש אם אמר בריך רחמנא מלכא ול"ק מלכא דעלמא, אע"כ דהרא"ש נמי ס"ל חילוק הנ"ל כיון דהתם אינו מדלג תיבת העולם ממטבע שטבעו חכמים אין כאן משמעות להיפך ושוב יוצא שפיר כמו בברכת ראש השנה, ונתיישבו פסקי השו"ע בס"ד דו"ק היטב: