ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן לה
בענין מצות בהמ"ז אי מדאורייתא בעי ג' ברכות וכ"כ במי שלא אמר ברית ותורה בבהמ"ז (א) כתב הרמב"ם בפ"ב מה' ברכות סדר ברה"מ כך היא ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ברכה ראשונה משה רבנו תיקנה שניה תיקן יהושע שלישית תיקון דוד ושלמה בנו רביעית חכמי משנה תיקנוה, וע"ש בכ"מ הביא בשם הרמב"ן בהשגות שאין מטבע לברכת המזון מה"ת אבל נצטוינו מה"ת לברך אחר אכילתנו כל א' לפי דעתו כענין ברכת בנימין רעיא בריך רחמנא מארי דהאי פיתא ובאו הנביאים ותיקנו להם נוסח מתוקן הלשון וצח המליצה, ושנינו בו אנחנו עוד בגלות ומלכות בית דוד משיחך מהרה תחזירנה למקומה ותבנה ירושלים כי הענין תיקן שלמה וב"ד והלשון כפי הזמנים יאמר עכ"ל, וכ"כ הרשב"א והרא"ש ע"ש, ומ"מ אי מניין ג' ברכות שבבהמ"ז דאורייתא, או אי נפיק מדאורייתא בברכה א' פליגו הראשונים דמדברי התוס' דף י"ז מוכח דס"ל דמניין ג' ברכות דאוריי' שהקשו למה עקרו ברכת בונה ירושלים אצל הפועלים דהא מה"ת היא דכולן מקראי נפק"ל בפ' ג' שאכלו ותירצו דיש כח ביד חכמז"ל לעקור דבר מה"ת, אמנם הרב"י בסי' קצ"א כתב דאין צורך לזה דאין מנין הברכות מה"ת ומאי דנפק"ל בגמ' מקראי הוא אסמכתא בעלמא, והביא ראי' ממש"כ הרמב"ם בס' המצות מצוה י"ט לברך בהמ"ז ולא הזכיר מניין הברכות, ועיי' מה שהשיגו בזה בס' לח"מ בפ"ב מה' ברכות דאין דעתו של הרמב"ם למנות אלא מצות ובין שתהי' ברכה אחת או ארבע מצוה אחת היא,:
ולענ"ד אין זה השגה דאין כוונת מרן הרב"י שהי' לו למנות ג' מצות, אלא הכוונה דהי' לו להרמב"ם לומר מצוה לברך ג' ברכות אחר המזון ומדלא כתב כן ש"מ דמה"ת יוצא בברכה אחת וזה פשוט וברור בכוונת הב"י, ובמג"א סי' קצ"ד הביא ראי' דמנין ג' ברכות מדאורייתא, ממה דאיתא שם ג' שאכלו כאחד ואין א' מהם יודע כל ברהמ"ז אלא יודע ברכה אחת וא' השני' וא' השלישית חייבין בזמון וכל א' יברך הברכה שיודע ואעפ"י שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום, וכו' והוא מש"ס ברכות דף מ"ו כפי מה שפירשו הרי"ף והרא"ש ורבנו יונה שם, וכתב המג"א דמוכח מכאן דמנין ג' ברכות מדאורייתא דהא משמע מהנ"ל דאם אין שם מי שיודע רק ברכה א' לא יברך כלום, ואי ס"ד דמדאורייתא רק הזן א"כ לימא רק הזן בלחוד וכי בשביל שאינו יודע דרבנן, לא יאמר דאורייתא ע"ש ולענ"ד נראה דאין ראי' מכאן, די"ל עפ"י מש"כ המג"א בעצמו בסי' קצ"א דמאי דדרשי' מקרא לברך על שלשתן אינו ר"ל שיחתום על כל א' בברכה אלא מדאורייתא די כשבירך על שלשתן בברכה א' אך דרבנן תיקנו לחתום על כל א', ובפועלים משום ביטול מלאכה תקנו הזן בפ"ע וברכת הארץ ובונה ירושלים בברכה אחת ע"ש, והביא כן מפירש"י ע"ש, א"כ י"ל דודאי מדאורייתא אינו יוצא אא"כ מזכיר גם ברכת הארץ ובנין ירושלים והיינו כשכולל שבת מעין זה ברכת הזן, מיהא התם בסי' קצ"ד לא מצי למנקט דאם אין שם מי שיודע רק ברכה אחת יברך אותה ברכה דודאי ע"ה שאינו יודע לברך בהמ"ז כש"כ שאינו לבדות לו נוסח שבח הארץ ובונה ירושלים לכוללה בברכת הזן, וא"כ לא משכחת לה שיוצא י"ח בברכה א', אבל ודאי אי לא אמר רק ברכת הזן באופן שהכליל בה גם שבח הודאה על הארץ ועל ירושלים יי"ח מדאורייתא, ועיי' צל"ח ברכות דף כ' בשמעתא דנשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, דר"ל דאפי' למאי דמספק"ל בנשים היינו משום דלאו בני ברית ותורה הם או שלא נטלו חלק בארץ מ"מ ברכת הזן ודאי מחוייבת מדאורייתא, ושוב העלה דבאמת כל שלש ברכות מה"ת ומ"מ מה"ת אינן ג' ברכות ממש ובברכה א' מעין שלש יוצא מה"ת וחכמים הוא שתיקנו לברך על המזון ג' ברכות ממש ומה"ת כולם שייכים להדדי וכל זמן שלא נתקדשה א"י וביהמ"ק לא נתחייבו בבהמ"ז כלל ומשה תיקן ברכת הזן מעצמו תיקנה תדע שהרי תיכף כשירד המן תקנה כדמפורש בפ' ג' שאכלו ועדיין לא ניתנה תורה והרי היא כמו שאר תקנת חכמים, כגון תקנת משה רבנו שיקראו בתורה בשבת ויו"ט, ועיי' מג"א סי' קל"ה, ומה"ת מי שאינו שייך בחד מהני ג' ברכות א"ח כלל, ע"ש, והוא כעין דברי המג"א הנ"ל אלא דלפי דברי המג"א יתכן יותר דמעיקרו תיקן משה רבינו נוסח ברכת הזן והי' כלול בה גם ברית ותורה וברכת הארץ ובנין ירושלים, כלומר השראת השכינה במקדש, ושפיר הי' יכול לכלול תורה דעכ"פ נצטוו כבר במקצת מצוות וגם ברכת הארץ דא"י ירושה או מוחזקת או ראוי היא לכו מאבותינו, וכבר הובטחו מהקב"ה והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה וגו', ותו נראה ליישב הוכחת המג"א הנ"ל דהתם לענין ברכת הזימון מיירי ושפיר י"ל דלא תיקנו זימון אלא אי ידעו לברך כל ברכת המזון אבל איה"נ דמצד ברכת המזון יוצאים ידי חובה מדאורייתא אפי' בברכה אחת, ודו"ק:
ב קיימ"ל כל שלא אמר ברית ותורה בבהמ"ז לא יצא ידי חובתו, ומה"ט קמבע"ל בש"ס ברכות דף כ' אי נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן יע"ש בתוס' והכי קיימ"ל להלכה דנשים בבהמ"ז ספק אי מחוייבים מדאורייתא או לא ועיי' באו"ח סי' קפ"ו דמה"ט אין מוציאות אנשים אלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן ונשאלתי כיון דאין מחוייבות בברית ותורה הו"ל אינו מחוייב בדבר ואיך יוכלו להוציא אנשים בברית ותורה, וא"כ לא מצי להוציא אנשים אפי' למי שאין חיובו אלא מדרבנן. דהא עכ"פ אינו יוצא בברית ותורה ולא יי"ח, והיא הערה נכונה, ונראה לתרץ בס"ד, עפימש"כ הרא"ש שם הא קיי"ל כל המצות כולן אעפ"י שיצא מוציא, א"כ אמאי קאמר בש"ס נפק"מ להוציא רבים י"ח, אפי' אי נשים בבהמ"ז לאו דאורייתא מ"מ הו"ל דמצי להוציא אחרים י"ח, ותי' דהא דאמרי' אעפ"י שיצא מוציא אינו אלא מטעם ערבות ונשים ליתנייהו בכלל ערבות, וכבר הבאתי במק"א עי' במצות פ"ו מ"ש רבינו רע"א דכוונת הרא"ש לאו דוקא נשים אלא דבמצוה שאינו מחוייב בדבר לא הוי בכלל ערבות לענין אותה מצוה והכריח כן מהא דתנן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, והאי חרש היינו שהוא מדבר ואינו שומע כדאיתא בש"ס שם ואמאי נהי דאינו מחוייב בדבר מ"מ משום ערבות הול"ל דמצי להוציא אע"כ כיון שאינו מחוייב בדבר אינו בכלל ערב לענין אותה מצוה, ואני הבאתי ראי' יותר דבמצוה שנשים חייבות איתנייהו גם נשים בכלל ערבות מש"ס ר"פ שבועת הדיינים, והשתא יתיישב שפיר קושי' הנ"ל כיון דעכ"פ מחוייבות מדרבנן, א"כ איתנייהו מיהת בערבות במצוה דרבנן וממילא באכל שיעורא דרבנן שפיר מצי להוציאו אפי' בברית ותורה מחמת ערבות כיון דאיתנייהו מדרבנן בעיקר מצות ברהמ"ז, ודו"ק: