ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן לב
בענין אבנים הקבועים בכותל לענין נט"י (א) באו"ח סי' קנ"ט ס"ז כ' רמ"א בשם אגודה דאין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קיבול וברזא, אבל אם היו כלים תחילה וחיברם לכותל נוטלין ממנו, ועיי"ש בטו"ז שהביא דברי האגודה שלמד זה מהא דבעי רב יוסף בב"ב דף ס"ז ע"ב לענין הכשר זקנים חישב להדיח בהן האיצטרובל מהו עיי"ש, וסליק בתיקו ומזה למד דאין ליטול מים לאכילה מאותן אבנים שיש להם בית קיבול ונקבעו בכותל, והקשה הטו"ז אמאי פסק האגודה להחמיר בנט"י כיון שנשאר בתיקו בגמרא אי הוי כמחובר או לא וכל ספק נט"י אזלי' לקולא, כדאיתא במתניתן פ"ב דידים, תו הקשה על הרמ"א דהא ע"כ מאן דמחלק בין חול"ק או קבעו ולב"ח ע"כ פסק דלא כריא דדף עיי"ש אלא כרבנן דמטמאין בין חול"ק או קול"ח, ואמרינן התם בש"ס דאפי' לרבנן דס"ל שהוא כתלוש מ"מ לענין שאובין דרבנן הקילו ועשאוהו כמחובר היכא דקולב"ח כש"כ דלא נעשהו כמחובר בנט"י דרבנן כיון דמדינא הוא כתלוש, והוא באמת קושי' חמורה עיי"ש, והנלענ"ד בס"ד ליישב קושיית הטו"ז שפיר, עיין היטב בש"ס ביב הנ"ל, דמייתא הגמרא תחילה פלוגתא דר"א ורבנן במוכר את הבית מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה ופי' רשב"ם החקוקה היינו שקבעה ולבסוף חקקו, והקבועה היינו שחול"ק, ור"א פליג וס"ל כל המחובר לקרקע ה"ז כקרקע ופי' רשב"ם דאמכתשת הקבועה פליג, והתוס' ס"ל דרבנן לא מחלקי בין קול"ח או חול"ק, אלא מכתשת חקוקה היינו מחובר מעיקרו עיי"ש ושוב מייתי הגמרא ברייתא דת"ר צינור שחול"ק פוסל את המקוה, קולב"ח אינו פוסל את המקוה ומקשינן עלה מני לא ר"א ולא רבנן, ושוב שו"ט בגמרא הי ר"א והי רבנן דאמרת דברייתא דצינור לא אתי' כוותייהו עד דמייתי מחלוקת ר"א ורבנן דדף של נחתימון וקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין, ולא מחלקי כלל בין חול"ק ובין קולב"ח, ומשני לעולם רבנן ושאני שאיבה דרבנן הקילו בקול"ח, והכה לכאורה יפלא לפי' הרשב"ם הנ"ל דרבנן דבית מחלקי בהדיא בין קולב"ח וחול"ק, א"כ מאי לן כל הטורח הזה למיהדר אאנשי דעלמא לאוקמי ברייתא דצינור כוותייהו, הלא רבנן דמכתשת קמחלקי כן בהדיא, ועיי"ש ברשב"ם שהרגיש קצת ול"ג לא רבנן, אבל האמת יורה דרכו דלא נחית הגמרא לאשכוחי תנא דס"ל כברייתא דצינור, דידע שפיר דרבנן דמכתשת מחלקי כן בהדיא, אלא משום דהגמרא פריך דעכ"ח הברייתא דלא כהלכתא משום דאתיא דלא כר"א ודלא כרבנן ועל זה מהדר הגמרא למצוא מאן איהו ר"א ורבנן דקאמרת ולא הו"מ למימר דאיה"נ דאיתא דלא כר"א ורבנן אלא כרבנן דמכתשת דבזה לא הוי משני מידי עד דמשני במסקנא דכרבנן דדף נמי מצי אתיא ברייתא דצינור ושאני שאיבה דרבנן משו"ה עשאוהו לקולא כמחובר בקול"ח, אבל ודאי רבנן דמכתשת מדינא מחלקי בין קול"ח וחול"ק, ואי מוקמינן לברייתא דצינור כרבנן דמכתשת אינו מן הצורך לטעמא דבשאובין דרבנן הקילו, אלא מדינא חשב קול"ח כמחובר, ולפי"ז יפה כ' הרמ"א לחלק בין קול"ח או חוכ"ק כרבנן דהתם ומתורץ קושיית הטו"ז, והא דפסק הרמ"א כהני רבנן ולא כרבנן דדף דסבירא להו דמדינא אפי' קול"ח כתלוש יתבאר בדברינו בסמוך:
והנה בתר האי שנוי' בעי רב יוסף חישב להדיח את האיצטרוביל מהו אליבא דר"א דאמר כל המחובר לקרקע כקרקע לא תיבעי לך כי קבעי לך אליבא דרבנן פי' רשב"ם דהה"ד אליבא דרבנן דדף נמי לא קמבע"ל, דלדידהו ודאי כתלוש כי קמבעי' לי' אליבא דרבנן דמכתשת וכד דייקת שפיר תשכח דהכא קמבע"ל אליבא דרבנן הנ"ל דלדידהו ודאי תלוש ולב"ח היא כמחובר מדמכר את המכתשת החקוקה אלא דקמבע"ל אם גם חול"ק מדינא כמחובר הוא ומ"מ ס"ל דלא מכר משום דבעין רעה הוא מוכר, או דילמא דמדינא יש חילוק דאפי' אי תלוש ולבסוף חוברו כמחובר מ"מ כל היכא דהוי עליו תורת כלי כמו האיצטרובלין והיינו חול"ק לא מהני חיבורו לשוי' כמחובר, ואיבעי זה סלקא בתיקו וא"כ בחול"ק הו"ל איבעיא דלא איפשטא אבל בקבעו ולבסוף חקקו מעולם לא עלה על דעת רב יוסף להסתפק דהא קאי אליבא דרבנן דמכתשת דלדידהו בודאי קולב"ח הוא מחובר מדמכר המכתשת קבוע משו"ה לא קמבע"ל אלא באיצטרובלין שהוא חול"ק, ועיי"ש בתוס' שהקשה על פירוש הרשב"ם, ומתוך כך פירשו אינהו לאידך גיסא דהאיבעיא הוא אליבא דמ"ד קולב"ח הוא כתלוש כמו רבנן דדף אלא דקמבע"ל באיצטרובלין דקמבטיל לי' אגב בנין בזה י"ל דרבנן מודו דחשיב מחובר עיי"ש, (ולשיטתיהם אזלו דאינהו ס"ל הא דמחלקו רבנן בין מכתשת חקוקה לקבועה היינו בין מחובר מעיקרו למחובר אח"כ, וא"כ לא מצי לפרשו כפי' הרשב"ם) ויש להוסיף על פי' רשב"ם דהא נמי דבעי רב יוסף אליבא דרבנן דמכתשת לענין חול"ק אי חשיב כמחובר נמי לא קמבע"ל בחול"ק בעלמא ובזה פשיטא לי' דאפי' להנהו רבנן הוא כתלוש וכי קמבע"ל באיצטרובלין וכיו"ב דמבטל לי' לגבי כותל כמש"כ התוס', ובזה יתיישבו מקצת קושיית התוס' שם על הרשב"ם עיי"ש ובזה מבוארים היטב דברי האגודה הנ"ל שכ' דמבעי' לי' איצטרובלין דבטיל אגב קרקע לרבנן דמכתשת אי הוא בטיל לגמרי כמו כותל הרי דהרכיב שני הפירושים פי' רשב"ם ופי' התוס' דהא להתוס' קמבע"ל אליבא דרבנן דדף ולרשב"ם הא לא צריכין לומר משום דמבטיל לי' אגב קרקע א"ו כדפרישית דו"ק, ולפי"ז עכ"פ קושיית הטו"ז ל"ק דרב יוסף מעיקרא לא קמבע"ל אלא בחול"ק אי הוא נמי כמחובר, וזהו דסליק בתיקו אבל בקובעו ולבסוף חקקו מעיקרו לא קמבע"ל דודאי מעיקר הדין הו"ל כמחובר לרבנן דמכתשת, ומוכח נמי מדקמבע"ל אליבא דס"ל הלכה כרבנן דמכתשת וא"כ מיושבים שפיר קושיית הטו"ז בס"ד, ודו"ק היטב, ובמש"כ יתיישב ממילא שפיר הא דמקשים על הטור ביור"ד סי' ר"א והוא בש"ך ס"ק כ"א הלוקח גיגית וקבעו בארץ פסול לטבול בו דמשמע הא אם קבעו בתחילה ואח"כ עשאו ממנו כלי מותר ליטבול בו והא למאי דמסקי' בש"ס ב"ב הנ"ל לא מקילין אלא בשאובין דרבנן משא"כ טבילה בכלים דהוא דאורייתא לכו"ע אפי' קולב"ח נמי לא וכבר הקשה כן בנודב"י מדו"ת סי' קמ"ב, והאריכו בתירץ קושיא זו גדולי האחרונים, עיין בתשו' ח"ס חיור"ד סי' קצ"ח, ולפי מש"כ הכל ניחא בס"ד דלמסקנא קיימ"ל כרבנן דמכתשת דמדינא יש חילוק בין קובעו ולבסוף חקקו לחקקו ולבסוף קובעו, ודו"ק היטב:
ב הפרימ"ג בסי' קנ"ט במשבצות ס"ק ח' העלה דהאבנים שקובעין בכותל ואח"כ חקק מהם בית קיבול מותר להטביל בהם ידים כי היכא דקיימ"ל דקול"ח אינו פוסל את המקוה דלענין דרבנן חשבינן לי' כמחובר הה"ד לענין נט"י, ולענ"ד כראה דתלי' באשלי רברבי, דלפימש"כ בעצי אלמוגים ליישב קושי' הטו"ז על האגודה דפסק בתיקו להחמיר אע"ג דהוא אד"ר דהיי"ט משום דבדבר זה אם נאמר בקובעו ולבסוף חקקו יש עליו תורת כלי או לא יש בו להקל ולהחמיר לענין נט"י שאם נאמר שיש עליו תורת כלי מותר ליטול ידיו ואסור להטביל בתוכו לשיטת רו"פ שחולקין על הבה"ג בס"ח. ואם נאמר שאין עליו תורת כלי הוא להיפך דאסור ליטול ידיו ומותר להטביל בו ידיו והו"ל תרי קולי דסתרו אהדדי ע"כ נאמר דניזול לחומרא בקולב"ח לכל מילי עיי"ש, והיינו כעין שכ' התוס' בביצה דף י"ד בשמעתא דתבלין נדוכין כדרכן דפסקינן כחומרא דתרי לישנא אע"ג דהוא אד"ר ובשל סופרים הלך אחר המיקל מ"מ כיון דיש בתרוויי' קולא וחומרא פסקינן לחומרא בתרוויי' עיי"ש, ולפי"ז ה"כ יש לן להחמיר גם לענין קולבית, מיהא לפימש"כ דאיבעי' דרב יוסף לא היה אלא בחקקו ולב"ק, ובזה הוא דס"ל לאגודה לחומרא, א"כ אין ראי' מזה בקול"ח, ועדיין יש לדון לפימש"כ התו"ח בשמעתין דב"ב הנ"ל, דהיינו טעמא דבשאובין הקילו לומר דקול"ח אינו פוסל את המקוה משום דכל עיקר דשאיבה פסול אינו אלא משום גזירה שמא יטבל בכלים וכיון דקבעו בקרקע ל"ש לומר גזירה זו דלא מיחלף בכלים, ועיי"ש שהכריח פירושו מסוגיית הש"ס וגם אני הבאתי ראי' לדבריו מש"ס ב"ק דף ס"ז ויתבאר לפנינו, עיין לקמן סי' א"כ אין ראי' משם לנט"י דבנט"י דל"ש האי טעמא א"כ בקולב"ח אוקמי' אדינא ומה"ת הרי הוא כתלוש וא"כ מיפסל לטבילת ידים:
מיהא הרשב"ם שם ל"ס לי' כהתו"ח עיי"ש, ולפי מה דהעלה בספר עצי אלמוגים ליישב קושיית הטו"ז דהא קיימ"ל כרבנן דדף אלא בדרבנן הקילו בקול"ח לשוי' כמחובר אבל מה"ת דינו כתלוש א"כ למה אין נוטלין לידים מכלי שקבעו ולב"ח. ותי' בס' הנ"ל דגם לרבנן מה"ת יש חילוק בין קולב"ח או חול"ק, אלא דלענין טומאת כלי מתכות דאורייתא גזרי רבנן אקבעו ולבס"ח אטו חקקו ולבסוף קבעו אבל בשאיבה דרבנן אוקמוהו אדאורייתא ולא גזרו, א"כ בקולב"ח מדאורייתא דינו כמחובר ופסול לנט"י ושפיר פסק הרמ"א עיי"ש, ועיין בנודב"י מהדו"ת חיור"ד סי' קמ"ב במה שהקשה על העצי אלמוגים הנ"ל, ומש"כ שם דלא מסתבר לחלק מהת"ו בין קולב"ח או חולב"ק ובאמת ריהטא דסוגיא דב"ב משמע דמעיקר הדין יש סברא לחלק מהת"ו בין קולב"ח או חולב"ק, דהא אי הוי קיימ"ל שאיבה דאורייתא הוי מוקי לה לברייתא דצינור כר"א דדף עיי"ש, אלמא דלא כנודב"י, ועיין ח"ס חיור"ד סי' קצ"ח דמייתי נמי דברי העצי אלמוגים והעלה כדבריו וא"כ כיון דמדינא יש חילוק גם לרבנן דדף, שוב קיימ"ל דלענין טבילת ידים כשר בקולב"ח, כמו שהעלה הפרמ"ג, ובפרט לפימש"כ לעיל דקיימ"ל כרבנן דבית, א"כ מדינא יש חילוק, וא"כ בודאי כשר לטבול ידיו בכלי שקבעו ולבסוף חקקו כמש"כ הפרי מגדים הנ"ל ודו"ק: