ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן לא
שלומים מרובים. כטל ורביבים, משכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים כככבים. כולם ברורים, כולם אהובים, גודרי גדר ועומדים בפרץ. נגד שועלים קטנים מחבלים ומחריבים כיתד במקום נאמן וכראי מולק כלבים ה"ה חסידים ואנשי מעשה, יראי השם מרבים בקלויז רבתי בק"ק פרעמישלא יע"א. מכתב יקרת מעכ"ת לנכון היגיעני, לענה הרוני ומרורים השביעני, בהעלות על לבי עד כמה שחה לעפר נפשינו, דבקה לארץ בטננו. עד כי העיר רבתי בדיעות כמו עירכם המעוטרה הגיע לשאול נפשם, בהענין אשר האותיות שאלוני, לחוות דעתי גם אני, השי"ת ירחם על שארית צאן מרעיתו ומאשפות דלותני, ירוממנו, על הר מרום מאויינו, במהרה בימינו:
א"ס. ע"ד אשר בעירכם זה כמה שנים בנו להם הנאורים בית תפילה שקורין טעמפעל, ככל חוקות הטעמפלען הנמצאים בערי אשכנז אשר הבימה איננה באמצע הבית רק למעלה אצל הכותל ועתה מפני שצר להם המקום ורצו להוסיף על הבנין סתרו הכותל האמצעית אשר אצלה הי' הבימה ובנו אותה להלאה איזהו אמות להרחיב מקום אהליהם, (כטעם איש לאהליך ישראל) ועי"ז ממילא נשארה הבימה באמצע הבית וביתר הנהגות עודנו הוא ככל חוקות הטעמפעל כמקדם, דהיינו, החזן הוא לבוש בכובע מרובע כמשפט הקאנטור וכמו הכומרים ומכנף בניגוני הקאהר ומחליף הנקודות בלשון הלועזים וגם אין קורין לס"ת בשם ישראל רק השמש מחלק נומערן לכל א' קודם התפלה והקורא קורא א' ב' ג', וגם עושין החופה בטועמפעל הכל כחוקותיהם והמס"ך אומר לפני הזוג טרויאונגסרעדע, וגם שינוי מקום הנהוג בעירכם בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות מימי קדם אשר גאוני העיר תמיד התפללו לרוח מזרחית הנהוג שם בביהכ"נ וביהמ"ד, והם אומרים עפ"י הקאמפאס המזרח אינו מכוון בביהכ"נ וכבר צווח על זה הגאון מהריצ"ש ז"ל על אשר העיזו פניהם לשנות המזרח, והנה עד כה הי' הטעמפעל הלז מוחזק בלב כל איש אשר מאמין בתורת משה למקום פריצים, ונזהרו מלכנוס שמה אף בדרך ארעי מפני גודל איסור הח' שנתנו הקדמונים בזה ועתה בא רב א' אשר חכמת המאטורא הולמתו ואמר בפה מלא לפני כל עם ועדה כי כבר יצא הבית הזה מתורת טעמפעל והוא כשאר ביהכ"נ שבעיר לכל דבר שבקדושה ורבים מהמון עם יתנו אומן לדבריו, ונכנסין להתפלל שמה, ומעתה מעכ"ת שואלים אם בזה אשר הרחיבו מקום הטעמפעל ונשארה הבימה באמצע הוכשר הטועמפעל ונתקדש בקדושת ביהכ"נ ע"י שינוי כזה, את"ד מעכ"ת. ואומר אני דדבר פשוט וברור הוא אפילו לא הי' נשאר בזה הבית שום ריעותא, אלא שמתחילה היה בנוי כחוקת הטעמפעל, והנהגתו היה כמשפט קאהר שיל אפילו נשתנה אחר כך למעליותא מ"מ עדיין אריה דאיסורא רבוע עליו כמקדם. ומנא אמינא לה, מהא דמבואר בסוף מנחות כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו בביהמ"ק, ובע"ז דף נ"ב ע"ב מסקי' בגמרא דאפילו למ"ד בית חוניו לאו בית ע"ז הוא מ"מ אפי' כלים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו בהם במקדש ויליף לה מכלים שהזניח המלך אחז במעלו שגנזום והקדישו אחרים תחתיהם, וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מה' ביאת מקדש הי"ד וז"ל מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבן לשם, אינו כבית ע"ז ואעפי"כ כל כהן ששימש בבית כזה, לא ישמש במקדש לעולם, וכן כלים שנשתמשו בהם שם לא ישתמשו בהן במקדש לעולם אלא יגנזו, והנה דבר פשוט וברור דהני טעמפלען וקאהר שילען גריעי הרבה מבית חוניו דהא תנא דמתני' סוף מנחות הנ"ל ס"ל דבית חוניו לאו בית מע"ז היא אלא דאסור משום דנעשה להקריב שם שחוטי חוץ דאסור משום ב' לאוין ובטעמפלען הנ"ל לפימ"ש שרגילין לעשות הן מצד הבנין בעצמו, והן המלבושים של המתפללין, וכן הכריעות והנגונים כולן עושין להתדמות לאוה"ע וכבר מבואר ברמב"ם בפי"א מה' ע"ז שעוברין בזה על כמה לאוין וכבר האריך בספר מחולת המחנים, וכן בס' הר תבור לבאר כל זה, וא"כ פשוט דבודאי הני קאהר-שילען גריע מבית חוניו הנ"ל, וכיון דקיי"ל באו"ח סי' קנ"ג דביהכ"נ דומה לענין זה לביהמ"ק שהדברים שאסורים שם אסורין גם בביהכ"נ א"כ פשוט וברור דכל הכלים ששימשו בהם בקאהרשיל אסורין להשתמש בהן בבתי כנסיות וכש"כ הבית בעצמו שנבנה באיסור, וכבר נקרא עליו שם טעמפעל ותו כיון שנעבדה בו עבירה, והמג"א שם פליג עלי' משום דבחולין דף קט"ו מוכח דאינו אסור אלא לגבוה מדאיצטרך קרא למעט רובע ונרבע וכו', ועיין בחי' ח"ס לפ' לוה"ג דמיישב דברי הלבוש דדבר שמתחילת הווייתו עד סופו נעבדה בו עבירה גרע טפי, וגדולה מזו קיימ"ל באו"ח סי' שכ"ה דקבר וארון שנעשה בשבת לא יקבר בו עולמות, וכ' שם הטו"ז בשם הר"ן הטעם דגנאי היא למת להקבר בקבר שחיללו שבת בחפירתו כש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו דגנאי היא לשפוך שיח בבית אשר אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענה בבוניו כי נעשה להתדמות לבתי אוה"ע ועברו על כמה לאוין וכ"ז במצוה בעלמא אבל בעניני ביהכ"נ שהיא מקדש מעט וכדקיי"ל באו"ח סי' קנ"ג הנ"ל דכל הדברים שפסולין לגבוה פסולין לביהכ"נ א"כ גם להמג"א הנ"ל אסור כל שנעבדה בו עבירה וכש"כ לבית שנקרא עליו שם קאהרשיל דבר ברור היא דגרע מבית חוניו ומהיי"ט פסק בתשו' מהר"ם שי"ק חיור"ד סי' י"ט דש"ץ ששימש אצלם בקאהרשיל אפילו אם עשה כן מחמת דוחק פרנסה שלא הי' יכול לפרנס את עצמו באופן אחר, אפ"ה אסור לשמש אצלינו משום דמאוס לגבוה עיי"ש, וכל זה היינו צריכין אלו הי' חוזרין בתשובה לשנות מקום הבימה ולהנהיג כל המנהגים דנהגו בביהכ"נ ובתי מדרשיות כפי מה שקבלנו מאבותינו ורבותינו ז"ל אבל כיון דעדיין עומדים במרדם בשאר ענינים וככל הא דכתב ומפורש במכתב מעכ"ת כמובא לעיל א"כ אין אנו צריכין לכל הנ"ל דבלא"ה פשוט וברור דאסור להתפלל שם, דקשר רשעים אינו מן המנין והם אומרים קדיש וקדושה והוי לי' כאומרים ביחידות וכל הנכנס לשם הו"ל מסייע ידי עוברי עבירה, וכ"כ השבו"י ח"א סי' קמ"ה דכל עבירות שנעשו בפרהסיא יש לחוש שאחרים ילמדו מזה ויעשו כמותם לזה מקרי מגדר מילתא, דאל"כ יהיה הדבר כאלו הותר יעויי"ש, וממילא מובן דהוא בכלל ארור אשר לא יקום את דברי התורה, שמבואר ברמב"ן בשם הירושלמי במס' סוטה אשר לא יקום וכי יש תורה נופלת ארשב"י זה החזן, רשב"ח אומר זה ב"ד של מטה יעויי"ש, ומבואר ברמב"ן שם דקאי על הב"ד שמחוייבין לגדור גדר ולעשות סיג לתורה בפני הפריצים ובמאי דקמן שני דרשות הירושלמי הנ"ל יחדיו יהיו תמים ואפי' לכנוס לשם מבלי להתפלל נמי איסור גמור וצריך להרחיק מהם כמו מן שור מועד בתקופת תמוז ודבר זה כתיב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ונשנה במשנה ונתבאר בש"ס, כתוב בתורה סורו כא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספר וכו', ושנוי בנביאים דכתיב בהתחברך עם רשע, פרץ השם את מעשיך, ומשולש בכתובים דכתיב כל באיה לא ישובין וכו' אל תקרב אל פתח ביתה, ותנן אל תתחבר לרשע ואמרו רז"ל בשבת דף קט"ז שאפי' אדם רודף אחריו מוטב לכנוס לבית ע"ז ולא לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרין וכו', והנה גם במדינתינו יש ביהכ"נ כזה בעיר פעסט ברחוב ראמבאך ונקרא ראמבאכשיל והיא בנוי' כצורת בתי כנסיות הנהוגות בבני ישראל היראים כמשנים קדמוניות אבל בקרבו הושם ארבה כי מתנהגים במקצת מנהגים של כת המתחדשים וכבר נודע ונתפרסם בשער בת רבים ואפי' תינוקות של בית רבן יודעין אשר כל מי שיראת השי"ת נוגע בלבו עוד לא נסה הצג כף רגלו על מפתן הבית הזה כי הנסיון ג"כ יעיד כי כמוהם יהיו כל המתקרבים עמהם, ע"כ אחי היו לבני חיל חזקו ואמצו, ואזרו חיל כגבור חלציכם ולא תגורו מפני איש רהב אשר חכמת המאטורא הולמתו ובקל קרנא משרוקותא הכריזו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כי הנועמפעל הנ"ל תוקף האיסור לכנוס בו עדיין רובץ עליו כמקדמת דנא, וכל איש שורר בביתו חיובא רמי' עליו להזהיר את בניו וב"ב לבל יהינו לדרוך על אסקופת הבית הנ"ל כי בעומקי שאול קרואיהם ולא ישגו ארחות חיים ולשומעים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב עד תאות גבעות עולם כי ירחם השי"ת ושבו בנים לגבולם ומלאה הארץ דעה את השם מקטנים עד גדולים ונעבדהו ביראה כשנים קדמוניות, וכימי עולם: