אור ברסלב

ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד

סימן יח

סימן יז

בריש ירחא דמאזנים, יכתב בספרן של צדיקים לאלתר לחיים. ויתברך בברכת שמים, כבוד אהובי אחי ח"נ הרב המאוה"ג המפורסם וכו' כש"ת מו"ה אליעזר דוד נ"י האב"ד ור"מ דק"ק צעלים יע"א:

גי"ה הגיעני לנכון וע"ד קושייתך על מש"כ הרמב"ן עה"ת בפ' כי תצא וטעם כיסוי הצואה, אין הצואה כטמאה שתטמא את מקומה ותהי' בוקעת ועולה אבל אסור לראותה בעת התפילה, ובהיות הלב דבק בשם הנכבד מפני שהדברים הנמאסים יולידו גנאי בנפש ושיבשו כוונת הלב הטהור, וכאשר נעלמה מעין רואה אין רע עכ"ל, והוקשה מעכ"ת מהא דקיי"ל צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה כדאיתא בברכות דף כ"ה וכן קיי"ל בטושו"ע סי' ע"ו, א"כ ע"כ לאו בראיה תלי' מילתא עכ"ד, והנה באמת פליגי הפוסקים הראשונים אי בצואה אסור ראי' אפי' היכא דליכא משום והיה מחניך קדוש כגון בחדר אחר או חוץ לד"א דלהרא"ש לא יראה קאי רק אערוה וחוץ לד"א מלפניו אסור מדרבנן או דוהי' מחניך קאי כל מקום שהראי' שולט והרשב"א ס"ל דלא יראה קאי ג"כ אצואה ואפי' בחדר אחר כל שרואה אסור מה"ת עיין אריכות הפרמ"ג במ"ז סי' ע"ט, וא"כ כש"כ דקשה טפי מ"ש צואה בעששית דשרי והפרמ"ג שם נתקשה בזה עיי"ש וכ' דשאני התם דגלי קרא וכסות דבכיסוי תליא רחמנא, וצ"ע אכתי מנלן דאפי' בכיסוי שאינו מכוסה מן העין נמי דהא י"ל קרא מיירי בכיסוי והיא נעלמה וצ"ע וי"ל כל שמחיצה של זכיכות מפסקת אין חוש הראות מתפעל כ"כ כמובן בחוש, ועיין בסי' ת' גבי ברכת הלבנה מתוך הזביכות בפ"ת שם בשם תשו' דב"ש ויותר נראה דס"ל לרמב"ן ז"ל דבאמת גבי צואה בעששית דצריך להעצים עיניו די"ל דס"ל הכיסוי מהני משום והי' מחניך קדוש ועצומת עיניו לאפוקי נפשי' מלאו דלא יראה דקאי נמי אצואה כשיטת הרשב"א הנ"ל, ובזה מבוארין גם דברי המג"א בסי' ע"ט סק"ח בצואה שהיא ברשות אחרת מבואר בשו"ע שם דלהרשב"א דוקא כשאינה רואה אותה, וכ' המג"א דאם מעצים עיניו לכ"ע שרי בזה, ולפי"ז עכצ"ל החילוק בין צואה בעששית לערוה בעששית, דבערוה בעששית אפי' עוצם עיניו נמי אסור והיינו כדעת הב"ח בסי' ע"ה דוקא החזרת פנים מהני גבי ערוה, ולא עצומת עינים או לילה או סומא, וכן מסקנת המג"א שם בשם המרדכי והרוקח עיי"ש סק"ט, ואין להקשות א"כ דבתרווייהו איכא משום והי' מחניך קדוש וגם לא יראה מאי חילוק יש בין זל"ז לק"מ דבצואה גלי רחמנא דתליא בכיסוי דכל שנתכסה שוב ליכא משום והיה מחניך קדוש, ואין חשש אלא משום לא יראה דבזה שפיר מהני עצומת עיניו משא"כ בערוה נהי דמשום לא יראה ליכא אבל עכ"פ והי' מחניך קדוש בעי' ובערוה לא מהני כיסוי לענין זה וק"ל:

והנה נראה פשוט מגמרא ומהפוסקים דהזכרת דבר שבקדושה במקום צואה יש בו איסור מה"ת, וכן היא בש"ס ברכות דף מ"ט בעי' והי' מחניך קדוש וליכא, ודוחק לומר דאסמכתא בעלמא היא, והא דכ"ר דין זה גבי חיל היוצאת לצבא המלחמה משום דבעי למימר כי י"א מתהלך בקרב מחניך אבל והי' מחניך קדוש קאי גם שלא בשעת המלחמה ודבר זה נראה לכאורה פשוט וברור, באופן שצלע"ג מש"כ בס' החינוך מצוה תקס"ו דמצוה זו נוהגת בזמן הבית בזכרים ולא בנקבות וצ"ע נהי דבמה דכתיב ויתד תהיה לך שפיר י"ל כן אבל מ"מ עיקר המצוה והיה מחניך קדוש ודאי נוהג גם שלא בפה"ב ובנקבות באופן שנראה ברור דמי שקרא ק"ש או ד"ת כנגד צואה או ריח רע שי"ל עיקר ביטול מ"ע של והיה מחניך קדוש ונהי דמצות ויתד תהיה לך שפיר י"ל דליק אלא בשעת מלחמה דהא כתיב על אזנך כדפירש"י, אבל כל מוני המצות מנו והיה מחניך קדוש למ"ע בפ"ע וגם ויתד תהיה לך למ"ע בפ"ע, וכן בעל החינוך גופא מנה בה לב' מצות א"כ כש"כ דקשי' טפי מהיכא תיתי נימא דוהיה מחניך קדוש אינו נוהג אלא בפני הבית ובזכרים דוקא וצע"ג. ובהיותי בזה א"א לי להתעלם ממה שנתקשיתי זה כמה דהא מבואר בש"ס וכל הפוסקים דאסור לומר דבר שבקדושה נגד דבר ערוה וילפינן לה מדכתיב ולא יראה בך ערות דבר ונפלאתי על כל מוני המצות שלא מנו זה ללא תעשה בפ"ע, ולכאורה י"ל דהכתוב לא נאמר בלשון אזהרה דהא לא כתיב ולא תראה או ולא יראה אלא ולא יראה בך קרינן וקאי אדלעיל דא"ק כי י"א מתהלך בקרב מחניך והוא ית' לא יראה בך ערות דבר אלא דלפ"ז יקשה מנלן דאם עוצם עיניו או הופך פניו ש"ד דהא האי לא יראה לא קאי על האדם, ובהדיא ילפינן בגמרא מקרא הנ"ל דבראי' תליא רחמנא וצ"ע,:

{לפענ"ד לק"מ דהא ערוה אינה טומאה אלא דאם היא כנגדו אסור דהוא ערות דבר דבשעת דבר שבקדושה יסתכל בערוה משא"כ אם עוצם עיניו לא שייך ולא יראה בך ערות דבר ודו"ק}:

והשי"ת יאיר מחשכנו וילמדנו בקרן אורה, ישלח אורו ואמיתו להאיר פניו אלינו, באור פני מלך חיים עד נזכה להשתחוות בקיבוץ נדחי ישראל בהר הקודש בירושלים, כא"נ ונפש אחיך הדבק באה"ע:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על אוח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה