אור ברסלב

ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד

סימן יז

סימן טז

בדין האומר שמע שמע משתקין אותו באו"ח סי' ס"א סעי' י"א קיימ"ל האומרים בסליחות וביוה"כ בתפילת נעילה ב"פ פסוק שמע ישראל יש ללמדם שלא יאמרו והוא מבואר יותר בטור בשם הראשונים, והב"ח חולק ע"ז, וס"ל כיון שכל הקהל אומרים אותו ליכא קפידא, אבל רבנו המג"א תפסו מגמרא מפורשת בסוכה דף י"ג שהיו אומרים אנו ליה ועינינו ליה, ופריך בגמרא והאמרינן האומר שמע שמע משתקין אותו, עיי"ש, וזה רבות בשנים הי' קשי' לי לשיטת הפוסקים הנ"ל מהא דאמרינן פ"ב דר"ה דף כ"ד גבי דמות צורת הלבנה שהי' לו ר"ג ביבנה שבהם הראו את ההדיוטות, וכ"כ גבי האי בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעי והוי בה אנדרטא ועיילא רב ושמואל ואבוה דשמואל ולא אמרו להו מידי, ול"ח לחשדא משום דברבים ליכא חשדא א"כ גבי שמע שמע נמי אי כל הציבור אומרים אותו אמאי מיתסר ושוב מצאתי שהקשה כן בס' מחצה"ש עיי"ש, והניח בצ"ע:

ונראה לענ"ד בס"ד לתרץ דלכאורה קשי' לי עוד בלא"ה הא תנן במס' שקלים אין התורם נכנס בפרגוד חפות וכו' שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, ושמא יעשר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר שחייב אדם לצאת ידי הבריות, כדרך שחייב לצאת ידי שמים שנאמר והייתם נקיים מד' ומישראל, ומכדי האי קרא לבני גד ובני ראובן אמר להם משה והתם הוי להו שני שבטים ומחצה, ומ"מ חייש משה לחשדא א"כ חזינן דאפי' ברבים נמי איכא חשדא, ואין לומר דשאני התם דעכ"פ לא הי' נותן שאלתם אי לא הוי מנקי נפשיי' גם מישראל א"כ מאי ראי' מייתא ממתני' דשקלים, אע"כ דהאי והייתם נקיים מצוה באפי נפשי' אמר להם א"כ איך קאמר בר"ה דברבים ליכא חשדא, תו קשי' אהא דאמרינן בברכות פ' אין עומדין דף ל"א לא אדני אשה קשת רוח אנכי וכו', ואמר ר"א מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו, וקשי' לי למה לי' להביא ממרחק מפסוקי חנה ת"ל ממקרא מלא דיבר הכ' והייתם נקיים מה' ומישראל, ודוחק לחלק דדוקא אי נחשד מרבים משא"כ התם דנחשד מיחיד ס"ד דאין צריך להודיעו, תו קשי' בהא דאמרינן בשבת דף כ"ד ע"א ומנא תימרא דחיישינן לחשדא גבי חצר שיש לו שני פתחים צריך שני נרות, מיהא דתניא מפני מה אמרה תורה להניח פאה בסוף השדה מפני ג' דברים, וחד מנייהו מפני חשדא, שלא יהא עוברים ושבים אומרים, תבא מארה לפלוני שלא הניח פאה, אמאי שבק מתני' דשקלים הנ"ל מקרא מלא דוהייתם נקיים ומייתא ראיה מברייתא והיא קושי' החכ"צ בתשו' סי' עיי"ש:

ונלענ"ד בס"ד לתרץ כל הנ"ל דיש תרי מיני חשדא, חדא אי הוא בעצמו עבד עובדא שגורם עי"ז שיחשד בעיני הבריות ועוד היכא דאיהו לא עבד מידי אשר יגרום לו חשדא, אלא דאיכא למיחוש שפלוני עכ"ז יטה ויחשוב עליו מחשבות פיגול לחשדו אשר לא טוב עשה ולפי"ז נ"ל וודאי היכא דהוא בעצמו גרם שיחשד בעיני הבריות אזי חובה להתנצל בפניהם, ואין חילוק בזה בין יחיד לרבים, כיון שהם גרמו כן ע"י מעשיהם, פשיטא דאיכא למיחוש לחשדא גם ברבים, משא"כ היכא דאינהו לא עבדו מידי רק ממילא הו"ל למיחוש דילמא אתי' להו חשדא בכה"ג אמרינן דברבים ליכא חשדא, ולפי"ז ניחא האי דר"ה דהא דכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל משמע אפי' ברבים היינו משום דהם גרמו כן ע"י ששאלו נחלתם מעבר הירדן ואמרו אל תעבירנו את הירדן בכהיי"ג חיישי' גם ברבים משא"כ בהאי בי כנישתא דהוי בי' אנדרטא דאותם שנכנסו בתוכה להתפלל לא עבדי מידי שפיר אמרינן דליכא חשדא ברבים, וממילא א"ש נמי דאיצטרך למילף מנין לנחשד שצריך להודיע מפסוקי חנה דאי מקרא והייתם נקיים לא מוכח שצריך לנקות עצמו אלא דוקא היכא דהוא גרם לו חשדא ע"י מעשיו משו"ה מייתא מקרא דחנה דהתם איהו לא גרמה להיות נחשדת, דהא התפללה מקירות לבה ותו לא מידי, ומ"מ הוצרכה לנקות עצמה, וממילא מיושב נמי קושי' הח"צ בשבת פ' ב"מ גבי חצר של שני פתחים לא מצוי לאתויי ראי' ממשנה הנ"ל דהתם שהתורם נכנס בפרגוד חפות וכו' א"כ הוא גרם עי"ז שיחשד בעיני הבריות משא"כ בחצר שיש לו שני פתחים דלאו איהו הגורם סד"א דל"ח לחשדא משו"ה הוצרך להביא ראי' שפיר מברייתא הנ"ל דהתורה אמרה להניח פאה בסוף שדה כנ"ל בס"ד נכון:

והשתא תו ל"ק קושית המחצה"ש הנ"ל וודאי התם בר"ה שפיר אמרי דברבים ליכא חשדא משום דלאו אינהו גרמו. משא"כ אי יאמרו שמע שמע, דהם בעצמם השיאו אותם אפי' ברבים נמי אמרי' דחיישי' לחשדא, ולפי דרכינו מקרא מלא דיבר בכהיי"ג והייתם נקיים דמיירא נמי בשל רבים כנ"ל ברור בס"ד ולענין אי אמרי' כן דוקא בציבור אבל יחיד המתפלל בינו לבין עצמו לא איכפת לן - כ"כ התוס' בשם הירושלמי, אבל בטור סי' ס"א כ' דבגמרא משמע דאין לחלק ובב"ח הסכים לשיטת הירושלמי הנ"ל, ולדידי צ"ע טובא הא קיימ"ל כל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור, א"כ אפי':

{ביחיד נמי ניחוש)AA מיהא כיון דהוא פלוגתא דתנאי בביצה דף י"ט עיי"ש ובפ"ה דשבת איכ"ל דהירושלמי ס"ל כהאי תנא משא"כ למאי דקיימ"ל דאפי' בח"ח אסור נראה דאין חילוק בין יחיד לציבור:

ולענין אי גם באומר אמן אמן ב' פעמים משתקין אותו או לא, כ' הפוסקים דהא מצינו כן בקרא ברוך ד' וכו' אמן ואמן, ולפענ"ד הי' נראה דאין ראי' כ"כ לפי מש"כ הב"י על מ"ש בשכמל"ו ב"פ כיון שקיבל עליו עול מלכות שמים בפסוק שמע ישראל פעם אחד שוב אין קפידא כ"כ אי יאמר בשכמל"ו ב"פ, א"כ התם נמי כיון דאמר ברוך ה' אלקי ישראל פ"א, שוב אין קפידא באומר אמן ואמן ב"פ, וכ"ז במברך עצמו, משא"כ בעונה אמן דל"ק בתחילה דבר אשר העיד בו על אחדותו איכ"ל דאיכא קפידא אפי' באומר אמן אמן, - מיהא לכאורה יש להביא ראיה מדאמרי' בגמרא באומר הקורא את שמע וכופלה ה"ז מגונה ומוקי לה באומר מילתא מילתא והתם נמי הרי אומר השם ב"פ, ומ"מ אינו אלא מגונה, וכיון דבאמן אמן מצינן כן בקרא א"כ מגונה נמי לא הוי כנ"ל בכוונת הפוסקים הנ"ל וש"ד וכמש"כ המג"א בשם הבחיי פ' בשלח והמכוין וכופל אמן אמן זוכה לשני עולמות. ובהא דנוהגין לכפול פסוק ד' ימלוך לעולם ועד בסוף השירה והב"י כ' בסוף סי' נ"א בשם ס' או"ח דאין לכופלו דלא יזכיר כ"א י"ח שמות בשירה כנגד שם ע"ב וכל המוסיף גורע, אמנם הד"מ הביא בשם מחזור ויטרי שנהגו לכופלו שהשם של ביום ההוא אינו מן המנין שאינו רק מפרש מה יהי' לעתיד, וצלע"ג תיפוק לי' משום דהו"ל כאומר שמע שמע ומודים מודים דמשתקין אותו, ודוחק לומר משום דאומר על אתר, ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד, לא איכפת לן, ולשיטת הב"ח הנ"ל א"ש עכ"פ בציבור וממילא שוב גם ביחידות ליכא קפידא אבל לש"פ קשי' ונראה לי די"ל היי"ט דספר נגיד ומצוה שהביא בשם רבנו האר"י זי"ע הובא בס' באר היטב בסי' נ"א די"ל גם תרגומו של הפסוק הנ"ל, ולפימש"כ י"ל נועם לדבר עפ"י פשוטו כיון דאומר התרגום ג"כ א"כ לא הוי כאומר מודים מודים, אלא כקורא בתורה ב' מקרא וא' תרגום ומדברינו למדנו דמי שנוהג לקרות הפרשה ב' מקרא וא' תרגום, כל פסוק פסוק בפ"ע כמסקנת המג"א בסי' ודלא כשלה"ק בפרשת ואתחנן כשמגיע לפסוק שמע ישראל כיון דקורא נמי התרגום א"כ לא הוי בכלל שמע שמע ושפיר דמי כנ"ל בס"ד:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על אוח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה