ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן יא
בענין לאו דבל תוסיף (א) אמרי' בש"ס סנהדרין דף פ"ח ע"ב אר"א אר"א א"ח אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו כדי להוסיף והמוסיף גורע, ואין לנו אלא תפילין, ופשטי' דסוגיא דלעניין זקן ממרא איתמר אבל ב"ת איכא אפי' בעניין דלא הוי מוסיף גורע, וכן מוכח מסוגי' דר"פ המוציא תפילין עיי"ש. וכבר הקשה המעדני יו"ט שם סתירת הסוגיות והעלה כנ"ל, אבל הטו"ז באו"ח סי' ל"ד כתב דאין סברא לחלק כלל בין זקן ממרא לאיסור ב"ת דעלמא, ומתוך כך העלה דאיה"נ דלעולם ליכא בל תוסיף אלא היכא דהוי מוסיף גורע כגון בחמש טוטפות שבתפילין דע"י תוספתו נפסלו התפילין, ולא בע"א כלל, והא דאמרי' בעירובין דבמניח ב' זוגי תפילין קעבר על ב"ת היינו מדרבנן עיי"ש ונסתעיי' לזה מהתוס' סנהדרין שם, וממש"כ הרא"ש בהלכות קטנות עיי"ש, ולא זכיתי להבין לפי שיטתם איך מצאנו ידנו ורגלנו במשנה מפורשת בפ' דזבחים הנתנין במתנה אחת שנתערבו במתן ד' ר"א אומר ינתנו במתן ד' ר"י אומר במתן א' א"ל ר"י הרי עובר על ב"ת וכו' עיי"ש, והתם מאי מוסיף גורע שייך דבמה שמוסיף ליתן מתן ד' אכנו גורע מתן אי, וכיו"ב קשיא מהא דתניא ומייתא לה בר"ה דף כ"ח מניין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי ת"ל לא תוסיפו והתם נמי לא הוי מוסיף גורע, וכן הא דאמרי' אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה תמוה לשיטת הטו"ז הנ"ל, מיהא התם י"ל דילקה מכת מרדות קאמר וכצ"ל ע"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל אין לוקין על לאו דל"ת, אבל אינך קשיין, וצלע"ג, מיהא דעת הרא"ש בה"ק, שכתב דליכא בית אלא בעושה ה' פרשיות בתפילין ע"ש משמע בהדי' דכהטו"ז ס"ל, וראיתי בס' ישוע"י או"ח סי' ל"ד שהקשה על הטו"ז ושיטת הרא"ש הנ"ל דמש"ס סנהדרין בשמעתא הנ"ל מוכח בהדי' דלאו דב"ת איתא בכל עניין אפי' היכא דלא הוי מוסיף גורע, דהא אמרי' בש"ס אנו אין לנו אלא תפילין וקאמר היכא דמי אי דעבד ה' בתים גרוע ועומד הוא, אי דאנח ד' בתים ואייתא אחרינא ואנח גבי האי האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ומשני משום דאין בה"ח רואה את האויר וקשה מה בכך דהתפילין פסולין משום דאין ביה"ח רואה את האויר מ"מ כיון דליכא איסור ב"ת משום דהאי לחודי' קאי אין בזה חיובא דזק"מ דא"ח רק היכא דאיכא איסור ב"ת עיי"ש שטרח ליישב בדרך פלפול, ואננו מכוון להמעיין עיי"ש, אבל הקושי' חמורה:
י"ל בכונת הש"ס דכיון דאין בית החיצון רואה את האויר א"כ ע"כ הי' כונתו שיהי' בית החמישי אחד עם הד' בתים כדי שיהי' ביה"ח רואה את האויר):
ואחרי העיון נראה לענ"ד דלק"מ דבאמת אינו מבואר בגמרא דבז"מ בעינן דוקא שיהא עובר על לאו דב"ת, והא דקאמר שיש בה כדי להוסיף לאו דוקא לעבור על איסור ב"ת קאמר, ועיי' לשון הראב"ד בספ"ד מה' ממרים שכתב שר"א אמר השמועה ור"א תלמידו הוא דקאמר אין לנו אלא תפילין כלומר שלשון זה לא נמצא אלא בתפילין, וכו' עיי"ש, אבל עכ"פ אין הכרח דבעי' שיהא עובר אלאו דב"ת, מיהא מלשון רש"י שם בריש שמעתא מוכח דס"ל דיש בה כדי להוסיף משום לאו דב"ת קאמר עיי"ש, ולדבריו ודאי קשי' כנ"ל ומוכח דס"ל לרש"י דלא כטו"ז, מיהא נראה ליישב בס"ד די"ל כהאי דאמרי' גבי סוכה מגו דהוי דופן. לענין סוכה מהני כמי למהוי דופן לעניין שבת ה"כ נהי דבס"ד הוי ס"ל למקשן האי לחודי' קאי וכו', מ"מ למאי דמשני דבעי' בית החיצון רואה את האויר ומהני חיבורו לפסול את התפילין שוב לא אמרי' דהאי לחודי' קאי, דמגו דמהני חיבורו לזה מהני נמי לעניין לעבור על בל תוסיף, וא"ש בס"ד:
והנה בהא דתנן בפ' לוה"ג ארבע מינים שבלולב כשם שאין פוחתין מהם כך אין מוסיפין עליהן ואמרי' בגמרא פשיטא ומשני מ"ד הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד האי לחודא קאי וכו' קמ"ל, משמע בהדי' דאי הוי אמרי' האי לחודא קאי ליכא ב"ת, וכבר הקשו כן בתוס' ותי' דב"ת מדרבנן והיינו כשיטת הטו"ז הנ"ל, מיהא לולי דב"ק הי' נלענ"ד דהש"ס בסוכה לא לעניין איסור ב"ת קאי דהוי פשיטא לי' להגמרא דמתני' ע"כ לאו לעניין איסור ב"ת קאמר דאין מוסיפין עליהן, דא"כ מ"ש דנקט כן לעניין ד' מינים טפי משאר כל המצוות דלא הוצרך למתני דאין מוסיפין וע"כ מתניתן לעניין מוסיף גורע איתמר, דאם הוסיף עליהם לא נפק י"ח, וע"ז שפיר משני הגמרא דהו"א כיון דאר"י צריך אגד לא הוי גורע דהאי לחודי' קאי קמ"ל דאפי"ה לא לא נפק י"ח, ויש לפרש כן גם דברי התוס' בסנהדרין, דל"ק אלא לענין דאם הוסיף גורע ולא נפק י"ח, וע"ז כתב דאננו אלא מדרבנן אבל איסור ב"ת ודאי משמע דאיכא אפי' היכא דהאי לחודי' קאי כשיטת המעיו"ט וכדמוכח מראיות הנ"ל שהבאתי, אמנם שיטת הרא"ש בהל"ק משמע לכאורה בהדי' כהטו"ז, ומן התימא על המעיו"ט דפשיטא לי' דאיסור ב"ת איכא אפי' היכא דהאי לחודי' קאי ולא נחית לפרש מה שכ' הרא"ש דליכא ב"ת אלא בעושה ה' טוטפות, עיי"ש וצע"ג:
ב ועיי' מג"א סי' ל"ד וכ"כ הרב"י בסי' תרנ"א בשם ההמ"ג דאם לקח שני לולבין עובר על ב"ת אבל אם הוסיף אין א' שאינו מארבע מינים שבלולב אז תליא אם עשאן אגודה א' עובר בב"ת, ואם לאו אמרי' האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, ועפי"ז מיישב המג"א סתירת הסוגיות דפ' הנחנקין ודר"פ המוציא שהקשה המע"מ והטו"ז, ולהנ"ל ניחא דהתם מיירי שכ' פרשה אחרת משו"ה אמרי' דהאי לחודי' קאי ועיי' מחהש"ק ופרימ"ג שהקשו דעדיין יקשה אמאי לא משני הגמרא דמיירי שהוסיף פ"א אד' פרשיות שבתפילין ועיי' במחהש"ק שתי' עפ"י הכפ"ת בריש לוה"ג בשם תשו' הרשב"א דכה"ג אע"ג דעובר אב"ת מ"מ יצא ידי מצוה, א"כ לא הוי מוסיף גורע ולא מצי לשנוי הכי מיהא לפי מה שיתבאר לפנינו בס"ד דכל היכא דעובר בב"ת איננו יוצא י"ח המצוה א"כ ליכא למימר הכי ואני פה קרית חוצות לשאוף אויר ואין בידי לעיין בתשו' הרשב"א ובס' כפ"ת, אבל בסמוך יתבאר בס"ד מדברי הגמרא דכהי"ג אינו יי"ח מצוה כלל, וא"כ הדק"ל, אבל אחרי העיון נרלענ"ד לתרץ שפיר דהא אמרי' התם דבציצית לא משכחת לה משום דאי אמרי' קשר עליון דאורייתא גרוע ועומד הוא, ועכצ"ל אע"ג דמתחילה נעשה בהכשר ושוב מתיר הציצית ומוסיף חוט א' וקושרו מ"מ הו"ל גרוע ועומד, וה"נ בה' פרשיות ממנפ"ש אם כשכתב הפרשיות מעיקרו כתב ה' פרשיות הו"ל גרוע ועומד ומשו"ה נמי אפי' כש"כ מעיקרו רק ד' פרשיות והניחם בתוך הבתים ושוב הוסיף עליו פרשה אחת מ"מ כיון דקיימ"ל דתפילין מרובעות הלל"מ בתופרן ובאלכסונן א"כ כל כמה שלא תפרן עדיין הו"ל גרוע ועומד ואם הניח בתוך הבית ד' פרשיות ותיקנו בתפרן כראוי אע"ג כשאח"כ חזר והתיר התפירה להניח בה פרשה ה' מ"מ חשיב גרוע ועומד דכיון שהתיר התפירה נפסלו התפילין והוי ממש דומי' דציצית דלא משכחת לה משו"ה הוצרך הגמרא לאוקמי שהוסיף בית חמישי דבזה שפיר משכחת לה ודו"ק:
ג ולענין היכא דעבד מחמת ספיקא דדינא אי אית בי' משום ב"ת צלע"ג דבסי' ל"א הביא המג"א בשם הסמ"ק דהמניח תפילין בחוה"מ איננו עובר על ב"ת כיון שעושה משום ספיקא שמא חוה"מ חייב בתפילין וקשי' לי' א"כ לעניין תפילין דר"ת ורש"י נמי שכ' הרא"ש דיכוין באותן שאינם כהלכה אינו מניחן אלא לשם רצועות וכ"פ בשו"ע שם ולמה צריך לזה הלא מניחן משום ספיקא דדינא וליכא ב"ת ונראה ליישב בס"ד דבשלמא בחוה"מ דאיסור ב"ת נמי אינו אלא מספיקא דהא אי חוה"מ זמן תפילין אין כאן ב"ת משו"ה שפיר אמרי' כל שעושה משום ספיקא שמא חייב בתפילין ל"ח לב"ת משא"כ היכא דמניח שני זוגות בב"א דבודאי איכא ב"ת בחד מנייהו בזה לא מהני מה שעושה מחמת ספיקא, דהא מצי להניחן בזה אחר זה וליכא ב"ת משו"ה צריך שיכוין דאינך אינו מניחן אלא לשם רצועות:
ד ועיי' בטו"ז מה שהקשה על הרא"ש בהל"ק שכתב דצריך שיכוין דאותן שאינם כהלכה יהי' לשם רצועות, ושוב כתב דליכא ב"ת אלא בעושה ה' בתים והוא תמוה מאוד א"כ למה צריך שיכוין לשם רצועות ומה שתי' הטו"ז משום דלענין ב"ת דאורייתא לא מהני מה שמתכוין לשם רצועות, אינו מספיק דהא מוכח בש"ס ר"ה כ"ח דלמאי דקיימ"ל מצות צריכות כוונה לעבור בזמנו נמי בעי כוונה, וכ"מ בש"ס ר"פ המוציא עיי"ש וכש"כ דקשה טפי דודאי אי מכוין לשם רצועות לכו"ע ליכא ב"ת אפי' אי מצוות אצ"כ דזה הוי היפוך הכוונה, וכן הרגיש בפרימ"ג, וראיה שאין עליה תשובה נ"ל מהא דאיתא במנחות דף מ' וכן קיימ"ל באו"ח סי' י' דבהטיל למוטלת אם נתכוין לבטל הראשונים אין כאן ב"ת עיי"ש, א"כ הקושיי' על הרא"ש קיימת, ונראה לי בס"ד הא דצריך שיכוין לשם רצועות לאו משום ב"ת דב"ת ליכא אלא בה' בתים כמש"כ הרא"ש, מיהא בפ' הקומץ רבה אמרי' יכול יכתבם בד' עורות ויניחם בד' בתים של ד' עורות ת"ל והיה לזכרון זכרון א' אמרתי לך ולא שנים וג' זכרונות, ומבואר בש"ס ר"ה דף כ"ו עיי"ש, וכן בש"ס סוטה דכל היכא דדרשי' מקרא א' ולא ב' לאו דוקא היכא דשניהם מחוברין אלא אפי' כל או"א לחודי' קאי כמי ממעיט דהכי אמרי' בשופר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות וכן ספר א' ולא ב' וג' ואפי' אם אין מחוברין וא"כ ה"נ הו"ל למימר שני זוגי תפילין בב"א אסור להניח משום זכרון א' אמר רחמנא ולא ב' וג' משו"ה צריך לכוין דאותן שאינם כהלכה מניחן רק לשם רצועות. כן נראה לענ"ד נכון בס"ד ובזה יתיישב נמי קושיי' הנ"ל באות ג' ודו"ק, עוד נ"ל בס"ד עפ"י מש"כ הריטב"א בר"פ המוציא תפילין, דאפי' נימא דלעבור בזמנו בעי כוונה מ"מ בב' זוגי תפילין אסור משום דמיחזי כשתי רשויות עיי"ש א"כ ניחא נמי הא דהוצרך לכוין לשם רצועות אע"ג דב"ת ליכא כ"א בה' בתים וניחא נמי קושיי' הנ"ל באות ג' ודו"ק: (ה) יש להסתפק כל היכא דעובר על ב"ת אם נימא דכיון דעבר על ב"ת לא קיים המצוה או דילמא דמ"מ המצוה מיהת נתקיימה ואין עבירת ב"ת מכבה את המצוה ונראה דיש לפשוט האי ספיקא מהא דאמרי' במנחות דף מ' הטיל למוטלת כשרה, ובעי למידק מנה דלא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי ואמר רבא השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי אלמא כיון דעבר על ב"ת לא מחשבי' האי עשיי' למעשה, ומשו"ה כשקוצץ אח"כ החוטים הראשונים היינו עשייתן אלמא דעשיה שהיא בעבירה לא חשיב מעשה א"כ הה"ד דלא חשיב מעשה לעניין קיום המצוה, אלא דמהא עדיין אין ראי' כ"כ דהא להרמב"ם הוי פירוש הש"ס שם איפכא והא דקאמר רבא השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי הוא בלשון בתמיה עיי' כל זה בהרב"י או"ח סי' יו"ד, וא"כ א"ר מהש"ס מיהא בהדיא מבואר בשו"ע סי' י' בהגה סעי' ז' דקודם שחתך הראשונות פסול בכל עניין והוא מהב"י, אלמא דלכו"ע כיון דעבר על ב"ת לא קיים המצוה, וכן בהדיא בש"ס פרק הנחנקין דקאמר בציצית לא משכחת לה דהא אי קשר עליון דאורייתא היכא דעבד ה' חוטין גרוע ועומד אלמא דמחמת איסור ב"ת מיפסל המצוה, ובזה אני תמה מאוד על תשו' הרשב"א סי' תקל"א הביאו במחהש"ק סי' ל"ד בשם הכפ"ת ריש לולב הגזול היכא דעבד ה' פרשיות בתפילין דכה"ג אע"ג דעבר על ב"ת מ"מ ידי מצוה יצא ודוקא בה' בתים ומשום דבית החיצון אינו רואה את האויר ולא זכיתי להבין איך יתרץ הסוגיא הנ"ל, והנה לכאורה מוכח כדבריו מש"ס שם פ' הנחנקין מדהוצרך לומר היכא דמייתא בית אחרינא ואנח גבייהו דהוי מוסיף גורע משום דאין בית החיצון רואה את האויר ות"ל דבלא זה הוי מוסיף גורע משום איסור ב"ת, מיהא אחרי העיון זה אינו דהתם קאי הגמרא אי האי לחודא קאי והאי לחודא קאי, ובכה"ג ודאי לא אמרי' דהמצוה נפסלת מחמת לאו דב"ת, משא"כ היכא דאנח ה' פרשיות לתוך הבתים דל"ש לומר האי לחודא קאי וכו' בכה"ג ודאי מוכח מש"ס הנ"ל דהמצוה נפסלת בכך, אלא דגם מש"כ הרמ"א הנ"ל דקודם שחתך הראשונות פסול בכל עניין תמוה לי הא בתפילין היכא דמייתא בית אחרינא ואנח גבייהו אי לאו דבעינן שיהי' בית החיצון רואה את האויר לא הוי מפסלי אע"ג שחיבר להם בית ה' מ"מ הוי אמרי' האי לחודא קאי וכו', ולא הוי מיפסלי תפילין א"כ היכא דהטיל למוטלת אמאי יפסלו הציצית נימא האי לחודא קאי, ותו תמוה לי דלדעת רמ"א הנ"ל הומ"ל נמי גבי ציצית דינא דזקן ממרא כגון שהטיל למוטלת דלא הוי גרוע ועומד, והוי כמי מוסיף גורע כיון דציצית נפסלו בכך, וצריך לומר דהרמ"א ל"ק דקודם שחתך הראשונות פסול בכ"ע, היינו רק מדרבנן וצ"ע ועיי' פרימ"ג סימן ל"ד במג"א, ועיי' תשו' רשב"א תקל"א, ועיי' כפ"ת סוכה דף ל"א, ועיי' ירושלמי ר"פ לוה"ג דיליף מהב"ע פסול דכתיב אלה המצות אם עשאן כתיקונן הוי מצות ואם לאו לא הוי מצות, ונהי דמהב"ע ל"ש בנ"ד מטעם שכ' התוס' מ"מ טעמא דירושלמי מסתבר גם לענין זה, ודו"ק: