אור ברסלב

ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד

סימן י

סימן ט

בענין סדר הנחת הפרשיות בתוך התפילין (א) בענין הנחת הפרשיות וכיצד סודרין אותן בתוך הבתים, ידוע מחלוקת אבותינו אבות העולם רש"י ור"ת והובא מחלוקתם בטושו"ע אמנם יש כאן עוד ב' שיטות באופן דיש בין הפוסקים דיעות שתים שהן ארבע, לדעת רש"י צריך לסדרן כסדר שהם כתובי' בתורה באופן שמתחיל קדש מימין הקורא ואחריו והי' כי יבאך שמע והי' א"ש, ולדעת ר"ת קדש והי' כי יביאך מימין הקורא, ושוב מתחיל משמאל הקורא שמע והי' א"ש באופן דהויות באמצע, והשי"ן של שמע וקדש מבחוץ כנגד שי"ן התפילין, ודעת השימושא רבא נמי בהא כרש"י ס"ל דמניחן כסדרן שכתובין בתורה ולא כרש"י דקדש מימין הקורא אלא מימין המניח מתחיל קדש ומניחן אח"כ כסדרן בתורה, ושיטת הראב"ד נמי כר"ת דהויות באמצע, אבל לא כשיטת ר"ת דמתחיל מימין הקורא אלא מימין המניח, קדש, והי' כי יביאך, ומשמאל המניח שמע והי' א"ש, ועיין בש"ס מנחות דף ל"ג ע"ב בשמעתא דכיצד סודרן ובתוס' והרא"ש ומרדכי שכ' שהאריכו בביאור השמעתא למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וצ"ע להבין שיטת ר"ת מכדי כתיב והיו דדרשי' מני' דבעי' שיהי' כתובין כסדרן, א"כ כש"כ דהו"ל למימר דבעי' שיהי' מונחין כסדרן בתוך הבתים דהא הך והיו כפשוטו קאי טפי אהנחתן, ממה דקאי אכתיבתן, דהא כתיבה בתפילין לא כתיבא אלא מהקישא דמזוזה נפק"ל, והנה לפי מש"כ הטו"ז ביור"ד סי' רפ"ח דלא קפדינן אכסדרן אלא בחדא פרשה שלא להקדים אות המאוחר, אבל להקדים פרשה לפרשה לא איכפת לן והוכיח דס"ל כן להתוס' במנחות דף ל"ד ד"ה להשלים עיי"ש, א"כ לק"מ אבל באמת אנן קיימ"ל להלכה דגם בקדימת פרשה לפרשה מקרי שלא כסדרן וא"כ צ"ע מ"ט לא נימא כן גם לעניין סידור הפרשיות:

ונראה

ליישב בס"ד עפ"י מה שכתב המרדכי פ' הק"ר אליבא דר"ת הא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך, ה"ק והיו שהוא בטוטפות כלומר ב' פרשיות של והיו יהיו בין עיניך כלומר במכוון לבין עיניך, באמצע ממש, משא"כ אם יניח והי' א"ש מבחוץ הו"ל והי' כ"י ושמע מכוון באמצע בין עיניך, ולפי"ז לק"מ קושי' הנ"ל אדרבא מקרא הנ"ל מוכרחי' דלא בעי' מונחין כסדרן, ובמש"כ ארווח לן בס"ד להסביר דעת הסמ"ק והובא בב"ח דאחר שכ' דעת הגאונים ור"ת שהשינ"ן מבחוץ והויות באמצע כ' ומ"מ בתפילין של יד לא נחלקו, וצריך להבין טעמו, דאין לומר משום דבשל יד ל"ש טעמא דיהי' שיני"ן של קדש ושמע כנגד השיני"ן שמבחוץ דהא אין זה טעם סידורן, אלא השתא דידעינן סדורן בבתים באופן זה, אתכחו בי' סימנא הנ"ל, אבל טעמא לאו משום הכי הוא, ותו דעכ"פ הויות באמצע הול"ל בתפילין של יד כמו בשל ראש, ולמש"כ א"ש בס"ד, דלעולם הו"ל למימר דבעי' כסדרן כדדרשי' והיו בהווייתן. מיהא בת"פ של ראש דגלי רחמנא והי' לטוטפות דהוויות שבטוטפות יהיו בין עיניך הרי כתב רחמנא דהקפידה היא שיהא מונחין באופן זה, משא"כ בתפילין של יד דלא גלי קרא הדרן לסברא קמייתא דבעי' כסדרן כמו בסדר כתיבתן וא"ש בס"ד, ועיי' לקמן מש"כ עוד בס"ד ליישב שיטת הסמ"ק הנ"ל ממה דמקשה עליו מהש"ס, אלא דהא קשי' לי לשיטת ר"ת הנ"ל מהא דאמרי' בגמ' אר"ח א"ר החליף פרשיותיה פסולות, ואמר אביי ל"ש אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא אבל ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא כשרות, ורבא פריך לי' מ"ש גוייתא לברייתא משום דהך דבעי למיחזי אוירא לא קחזיא וכו' גוייתא לגוייתא ובריית' לבריי' נמי הך דבעי למיחזי אוירא דימינא חזי אוירא דשמאלי אלא ל"ש, ולשיטת ר"ת מאי מקשי הא ע"כ צ"ל לר"ת היי"ט דלא קפדינן אכסדרן בהנחתן משום דמשמע לן קרא והי' לטוטפות כנ"ל כמש"כ בשם מרדכי, ולפי"ז י"ל בשלמא א' מחליף ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא אכתי הו"ל הויות באמצע וגם השיני"ן מבחוץ כנגד השיני"ן משו"ה שפיר קאמר אביי דלא קפדינן אבל ברייתא לגוייתא איה"נ דאין הקפידא משום דלא חזיא אוירא אלא משום דאין הויות באמצע וא"ל דבלא"ה קבלה למשה מסני דבעי' שיהי' הפרשה החיצונה רואה את האויר כדאיתא בפ' הנחנקין, אלא דלשון הגמרא עדיין צ"ע דמשמע דעיקר יסוד הקושי' הוא דמ"ש זה מזה ולשיטת ר"ת שני ושני. וצע"ג:

וראיתי מקשים לשיטת ר"ת מהא דאמרי' במנחות דף ל"ב לימא. מסייע כי' לר"נ דעשאן סתומות לפרשיות המזוזה כשרה, דתניא ס"ת ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין, אע"ג דבתורה סתומית, ודחי דילמא להשלים, והנה בס"ד דהוי סבור המקשן דמזוזה שלמה קאמר א"כ ע"כ הקושי' היא מתפילין ש"י, דאי מס"ת. לק"מ כיון דאין סמוכות בתורה א"כ ע"כ הכוונה שמשלים באותו גליון לכתוב פרשה אחרת, דהא בעי' שתי פרשיות בקלף א' לשיטת הרמב"ם וא"כ שפיר יכול לעשותה פתוחה, ועכצ"ל דהקושיי' היא מתפילין של יד והי' המקשה מפרש שנוטל ב' פרשיות של תפילין למזוזה, ולשיטת ר"ת היכא משכחת לה כיון דלדידי' והי' א"ש קודם לשמע, והנה לדעת הראב"ד ניחא דס"ל דשמע והי' אם שמוע לשמאל המניח א"כ קדמה שמע לוהי' אם שמוע אבל למאן דס"ל לימין המניח א"כ לעולם קדמה והי' א"ש לשמע, ועיי' מזה בס' מעייה"ח ובס' מגן גבורים על האו"ח שהקשו קושיי' זו והנה לקושטא דמילתא לק"מ דמידי הוא טעמא אלא לשיטת הרמב"ם דאם דבק ב' פרשיות ועשאן קלף א' פסולה, הא הרמב"ם באמת ס"ל כשיטת רש"י ולר"ת י"ל דס"ל כשרה בדבקן יחד וא"כ שפיר משכחת לה בתפילין של ראש ובב' פרשיות שמס"ת ושפיר מקשה הגמ' ומשני להשלים וכדפירש"י כגון שחסר שורה א' ובא לדבקה, א"נ כאידך פי' שכ' התוס' ע"ש ודו"ק:

ועיי' במרדכי פ' הק"ר שהקשה לשיטת רש"י מה דפריך הגמרא מ"ש גוייתא לברייתא דלא משום דהך דבעי למיחזי אוירא לא חזיא גוייתא לגוייתא נמי וכו' עד איס"ד דבעי' כסדרן שהם בתורה עדיפא מני' הו"ל לאקשוי מ"ש גוייתא לברייתא דלא לפי שאינן כסדרן גוייתא לגוייתא כמי לא הוי כסדרן, ונראה לי בס"ד לתרץ משום דלכאורה הו"מ לפרושי מילתא דאביי דאמר גוייתא לגוייתא וברייתא לברייתא דלא היינו דהחליף את כולם יחדיו, ובאופן זה באמת הם מוכחין כסדרן אלא שהם מימין המניח ולא מימין הקורא, וא"כ לק"מ משלא כסדרן דהא באמת השתא נמי כסדרן נינהו, אבל מאויר ימין לשמאל שפיר מקשה דקושי' זו כוללת אפי' אם נפרש מילתא דאביי כהנ"ל והא דבאמת לא מפרש לי' למילתא דאביי הכי ונימא דבאמת טעמא דאביי לאו משום דא"ר את אויר אלא משום שלא כסדרן וכהנ"ל שפיר הוי כסדרן אלא שהוא משמאל, קושיי' זו נתקשה בה בס' ישוע"י עיי"ש, ויש לדחותה כפשוטו דמשמע דומי' דרישא דאמר ל"ש אלא גוייתא לברייתא וכו' דמיירי אפי' בחדא מניי' הה"נ סיפא גוייתא לגוייתא וברייתא לברייתא נמי מילי מילי קאמר אבל מ"מ קושיי' המרדכי הנ"ל מתיישבת דרבא עדיף לי' לאקשוי קושייתו ממה שא"ר את האויר, ממה שיקשה משלא כסדרן משום דהשתא כולל הקושי' אפי' אם החליף כולם יחדיו ודו"ק היטב: (ב) הסמ"ק אחר שהביא שיטות הר"ת והגאונים כתב דל"פ אלא בתפש"ר, אבל בתפש"י מודים, ועיי' מש"כ לעיל להסביר טעמא דידי', אבל מ"מ תמוה מהש"ס כמו שהקשה בהגהת סמ"ק, מהא דתניא בהק"ר דף ל"ג שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפש"ר שטולה עור על א' מהן ומניחה, ולהסמ"ק א"א לעשות מתפילין של ראש תפש"י כיון שאין סידורן שוה, ועיין במעייה"ח שר"ל דדוקא אם הם בעור א' ס"ל לסמ"ק כן אבל בד' עורות לא, דבזה בעי' שוה לשל ראש, עיין בדבריו, ולא מסתבר כלל, ולענ"ד כראה פשוט דהא דקאמר הסמ"ק דבש"י ל"פ היינו דבזה מודה ר"ת דאפי' אם מונחים כסדר רש"י נמי כשרים, אבל ודאי אם מסדרן כמו בשל ראש כשרים ג"כ ולפימש"כ להסביר טעם הסמ"ק יש להטעים שפיר דעיקר הטעם דל"ב כסדרן היינו משום דגלי רחמנא והיו לטוטפות, דהוי' שבטוטפות יהיו בין עיניך כמש"כ המרדכי והיו"ד בשל ראש, אבל בשל יד אוקמי' אסברא דבעי כסדרן, ומ"מ אי לא עבד כסדרן נמי לא מעכב דהא עכ"פ חזינן דלא קפיד רחמנא אכסדרן לענין הנחתן מ"ד בשל ראש, משו"ה אמרי' בתפש"י דבכ"ע כשר וא"כ לק"מ מברייתא הנ"ל כנלענ"ד בדעת הסמ"ק בס"ד:

והנה בפסקי תוס' ובמרדכי ובהגמיי' הביא שמצאו תפילין שהיו גנוזים. בקבר יחזקאל הנביא שהיו מסודרים כשיטת רש"י והפרישה כתב דאין ראי' משם אימור אדרבא משום שהיו שלא כהילכתא גנזום והב"ח הקשה ע"ז אי מהיי"ט עדיין הו"ל לסדרן כהילכתן א"ו לאו משום פסול נגנזו ועיי' פרימ"ג דלפי מה שכתב המג"א והיה א"ש שיש לסיים בסוף שיטה, וזה בתפילין דרש"י שהוא סוף הפרשיות אבל בתפילין דר"ת אדרבה אסור לסיים בסוף שיטה דא"כ פ' שמע שלאחריה אין עליה תורת פרשה כלל, ועיי' מזה גם במחהש"ק שם א"כ י"ל שפיר שהיו כתובים כשיטת רש"י ולא הוי מצי להחליפן לסדרן כר"ת דבתפילין דר"ת והי' א"ש צריך לסיימו באמצע שיטה בע"ש מיהא לפימש"כ הפוסקים בשם הסמ"ק דקפידא דפתוחות וסתומות אינו אלא בתפילין ש"י דנכתבו כולן על קלף א' אבל בתפילין של ראש שהפרשיות נכתבין על ד' קלפין אין להקפיד בפתוחות וסתומות, א"כ לא יתכן זה כלל, ואי משום תפילין של יד התם בלא"ה דברי הדרישה נכונים דהתם אין תקנתא להחליפן כיון דכתובים על קלף א', וע"כ קושיי' הב"ח היא מתפש"ר ושפיר הביאו ראי' מתפילין שהיו גנוזים בקבר יחזקאל הנביא, ודו"ק, ובעיקר מש"כ המג"א לסיים והי' א"ש בסוף שיטה עיי"ש מצאתי בשו"ת מנחם עזרי' בסי' קי"ז דהוא הנהיג את הסופרים לסיים גם בתפילין של רש"י באמצע שיטה דילמא אתי לאחלופי לעשות כן גם בתפילין דר"ת דשם מפסל בסוף שיטה משום פ' שמע שלאחרי' עיי"ש וצ"ע על המג"א שלא הביא זה: (ג) קיימ"ל שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, והנה מבואר בפוסקים דצריך לעשות השי"ן מקמטי העור, וצריך שתהי' בולטת מיהא כתב בפסקי הרא"ש דאם כתבם בדיו על הבית לבן אין בידנו לפוסלן, וכן הביא המג"א בשם ב"ש, וצע"ג מש"ס פ' ב"מ לא הוכשרו למלאכת שמים. אלא עור בהמה טהורה בלבד ואמרי' למאי הילכתא לתפילין, תפילין בהדיא כתיבי בה למען תהי' תורת ה' בפיך מן המותר בפיך, אלא לעורן והאמר אביי שי"ן של תפלין הללמ"מ, ופירש"י וכיון שהאות של השם נכתב בקמטין שלו מותר בפיך בעי' ומקרא נפיק, והשתא איס"ד דשי"ן כשרה אפי' נכתבה בדיו לא פריך מידי וצע"ג:

בעניי לא הבנתי הקו' דהא הוא דומה ממש להפרשיות דאע"ג דנכתב בדיו מ"מ הקלף צריך להיות מבהמה טהורה וה"ג אע"ג דהשי"ן נכתב בדיו מ"מ צריך להיות מן המותר בפיך):

ועיי' במג"א שם ס"ק כ"ז לעניין אי כשר השי"ן בדפוס וצלע"ג א"נ חק ירכות לאו כתיב' מקראי אטו בשי"ן של תפילין כתיב' כתיב בי', הא הלל"מ אינו אלא שיהי' עליו שי"ן מבחוץ מ"מ תדע דהא לפירש"י גם ה"ד שבקשר של ראש והיו"ד של קשר של יד הם מהשם עצמו, ומשמע נמי דהוא הלל"מ כן וכ"מ בהדיא בפירש"י פ' ב"מ שם עיי"ש ודו"ק, והלא קשירה בודאי לא כתיבה מקרי, וע"כ דהלל"מ לא הוי אלא שיהי' נעשה שי"ן דל"ת יו"ד מ"מ אבל ל"ד ע"י כתיבה ואפי' התוס' דפליגי על רש"י מ"מ לאו מחמת ה"ט הוא דפליגי וצע"ג:

והנה בטעמא דצריך שי"ן של ג' ראשין מימין ובשל שמאל של ד' ראשין הביא המג"א בשם הנקדן שיהי' בכתיבה שוקעת כמו בלוחות ולכן צריך שלא יגעו היודי"ן למטה בשי"ן, והמג"א פליג וס"ל דגם בשי"ן של ד' ראשין צריך שיהי' היודי"ן מגיעין למטה ע"ש, ונראה לי דעפ"י דברי הנקדן יש ליישב שיטת הסמ"ג והי"מ שהביא הרא"ש דהא דאמרי' בגמרא צריך שיגיע החריץ למקום התפר אחריץ השי"ן קאי, והקשה המרדכי היכא קרי לי' חריץ הא השי"ן צריך שתהי' בולטת, ולהנ"ל ניחא דקאי אשי"ן של ד' ראשין דבהאי שי"ן עיקר השי"ן הוא העומק שבין הבליטות דרך שהי' בכתב שבלוחות, ושפיר קרי לי' חריץ ודו"ק:

ד תפילין מרובעות הלכה למשה מסני, וכתבי התוס' בפ' הק"ר וקצת הי' נראה דלא בעי' מרובעות אלא בתופרן ובאלכסונן כונו שמפרש ר"פ, מיהא להלכה קיימ"ל בשו"ע דבעי' לרבע מקום מושבן וגם הבתים, וקצ"ע מש"ס פ' הנחנקין בשמעתא דזקן ממרא דאמרי' היכא דמוסיף בית חמשה מפסל משום דאין בית חיצון רואה את האויר, ואמאי ל"ק דמפסל משום דא"כ נתקלקל הריבוע ואפשר כיון דאיכא למימר האי לחודא קאי לא נגרע רביע הבתים מחמת כן, משא"כ מחמת דאין בית החיצון רואה את האויר מפסל שפיר אפי' אי האי לחודי' קאי:

ה כתבו התוס' במנחות דף ל"ה ד"ה שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני וז"ל בשל ראש איירי והנותנה אם אין דינו להיות פוסלת דנמצא דאין בית רואה את האויר דלא דמי לטולה תפילה של ראש ועושה אותה של יד, וכל דיבור התוס' הנ"ל הוא כספר החתום. ועי' מהרש"א שכתב דלכאורה טעות קחזינא הכא. וההגה בזה אינה מבוררת לי ע"ש, ולענ"ד כראה בס"ד לפרש דבריהם כדת של תורה אין אונס, דהנה השי"ן כשרה אפי' אם כתובה בדיו אם הבתים הם של קלף לבן באופן דהאות ניכר בכתיבה ע"י דיו, וכן מבואר ברא"ש עיי"ש, ויש לחקור היכא דעבד שי"ן מקלף ומדביקה על הבית למ"ד דדיבוק משוי לי' לעור א', מהו שיהי' מהני, וראיתי שבס' ישוע"י סי' ש"ב ס"ק כ"ח נסתפק בזה, והעלה דהתפילין פסולין, והוי עובדא בסופר א' שעשה כן והעבירו אותו מאומנתו עיי"ש, ונראה לי בס"ד דהן הן דברי התוס' הנ"ל, וזה כוונתם במש"כ והנותנו כלומר אם אינו עושה השי"ן מקמטי העור בעצמו אלא שנותנו שם אם אין דינו להיות שצריך להיות דוקא באופן הזה אז פוסלת אם הוא עד"ז, דאין בית רואה את האויר, וכתב דלא דמי לטולה תפילה של ראש ועושה אותה של יד, וטעמייהו דס"ל דלא מפסל משום שאינו רואה את האויר אלא בשל ראש ולא בשל יד, כמש"כ בדיבור שלפ"ז עיי"ש כן נ"ל בס"ד ברור בכוונתם, ולפ"ד למדנו מזה דהעושה שי"ן עד"ז מפסל וכמו שהעלה בס' הנ"ל להלכה:

ו גרסי' בגמרא ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ד' דברי ר"ש רע"ק אומר א"צ ט"ט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, ופירש"י בד"ה לטטפת וכו' מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים, ומדקדקים האי כתיבה מאי עבידתי' הכא דהא הכא לא מיירי אלא מעשיות הבתים ולא מכתיבת הפרשיות, וכן בסנהדרין דף ד' לא זכר כלל הפרשיות רק הבתים ע"ש בפירש"י וכבר עמד בדקדוק זה בס' טה"ק, ונלענ"ד בס"ד עפ"י מה שהקשו בתוס' למאן דיליף מטט בכתפי פת באפריקי הו"ל למימר דבעי' י"ב בתים כי היכא דלמ"ד דיליף מלטטפת לטטפת וכו' קמוקים לה לכלהי טטפת בכל הפרשיות בהדי הדדי ה"כ הול"ל למאן דדריש טט בכתפי וכו', ולצטרך י"ב בתים ותי' דזה א"א דהא לא אשכחן בתורה שהוזכרו תפילין אלא בד' פרשיות ולא יותר ולפי"ז י"ל דזה שדקדק רש"י לפרש מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים, כלומר דהתנא לא מהדר אלא למילף דלא פחתינן מד' בתים, אבל טפי מדי ודאי אי אפשר כיון דפרשיות דכתיב בהו תפילין לא אשכחן יותר, ומשו"ה דקדוק רש"י לפרש שכותב ד' פרשיות בד' בתים, כי היכא דלא תקשי לן קושי' התוס' דאליבא דרע"ק הו"ל להצריך י"ב פרשיות, וכ"ז בשמעתין דמייתא פלוגתא דרע"ק, משא"כ בש"ס דסנהדרין הנ"ל דלא מייתא אלא מילתא דר"ש לא הוצרך רש"י לפרושי לאפוקי מקושי' הנ"ל משו"ה לא זכר רש"י אלא הבתים וא"ש, ועיי' בש"ס זבחים ל"ז ע"ב בהא דבעי למימר דאהני מקרא ואהני מסורת אהני מקרא לטפוי חדא ואהני מסורת לבצורי חדא, פריך הגמרא אלא מעתה לטטפת לטטפת לטטפת לטוטפות ה"נ אהני קרא ואהני מסורת חמשה בתי בעי למיעבד, והקשה המהר"ם לובלין הא חמשה בתים א"א למיעבד דאין נזכר תפילין בתורה כ"א בד' פרשיות כמש"כ התוס' הנ"ל, ול"נ דלק"מ איה"נ וכש"כ דמוכח שפיר טפי דא"א לומר אהני מקרא ואהני מסורת דהא עיקר קושיי' הש"ס שם אינו אלא להוכיח דא"א לומר אהני מקרא ואהני מסורת, ואי אמרת דמה"ט א"א שיעשת חמשה בתים משום דלא אשכחן חמש פרשיות א"כ כש"כ דמוכח כן וזה ברור ופשוט בס"ד:

ז מבואר בטושו"ע סעיף מ"ה דהפרשיות צריכין שיהי' זקופין מעומד בהבתים כס"ת בהיכל, וזה דלא כשיטת ר"ת דמצריך שיהי' הפרשיות מושכבין והנה בש"ס גרסי' כתבן בעור א' והניחן בד' בתים יצא, וצריך ליתן ריוח ביניהם דברי רבי וחכ"א א"צ, ועיי' בב"י סי' ל"ב שכתב בשם מהרי"א ובה"ע שמברייתא זו יראה שאין לחוש לזקופות כי האיך יוכל להוציא הפרשה מן הבית ושתעבור אל הבית הסמוך לו אם היא זקופה, אבל אם אינן זקופות אלא מושכבות שפיר מצי למיעבד הכי, מיהא במג"א ס"ק ס"ב מייתא בשם דרכי משה דמשכחת לה שהיו כתיבין בקלף זה תחת זה, ואז אפשר להעמידן זקופות וצ"ל דקדש והי' כתובים סופו של זה בצד סופו של זה ושמע כתובה ראשו בראשו של והיה וסופו של שמע בסופו של והי' אם שמוע ועיי' הציור יפה יפה במחהש"ק שם, ואני בעניי מצאתי הדבר מפורש בתוס' במנחות דף ל"ג ד"ה הא דעבידא כתבו וז"ל וכן פרשיות של תפילין נמי הי' אומר ר"ת שמניח מושכב ולא מעומד, מיהא דאמרי' לקמן כתבן על עור א' והניח בד' בתים יצא ל"ק מידי דמעומד נמי יש ליישב:

ובוודאי נתכוונו למש"כ המג"א בשם דרכי משה, ואני תמה על רבותינו הרב"י והמג"א שלא הביאו דברי התוס' הנ"ל וביותר על מרן הרב"י שהביא שיטת ר"ת מדברי התוס' הנ"ל, ואח"כ הביא בשם מהרי"א ובע"ה דיש ראיי' מש"ס הנ"ל דל"ב זקופות, ולא אייתא דהתוס' בעצמם דחו ראי' הנ"ל, והא דלא חשו המדקדקין לעשות תפילין בפרשיות מונחות שלא בזקיפה כדי לחוש נמי לשיטת ר"ת בהא עיי' בתשו' נודב"י דשאני סדר הנחתן דכמה גאוני קדמאי קיימי בשיטת ר"ת, והפשוט דר"ת לא אמרו לעיכובא ובדיעבד מודה דכשרות אפי' בזקופה, משא"כ בס' הנחתן:

(ועיי' בטו"ז ס"ק ל"ו דלא בעי' שיהי' הפרשיות מונחים ממש בתוך הבתים אלא אם הפרשה מכוון נגד הבית ממש ואין הפרשה עצמה תוך חלל הבית וההפסק הוא מחזיק עצמו בין החתך של עור דהיינו למעלה מן הכתב נמי כשר ועיי"ש מה שהעמיס כן בפירש"י ולענ"ד הוא דבר תמוה מאוד דלשון הברייתא כתבן בעור א' והניחן בד' בתים אין סובל כוונה זו כלל גם הדבר מצד עצמו תמוה דלא יהא צריך להניח הפרשיות בתוך הבתים ממש א"כ הני ד' בתים מאי עבידתייהו ועיי' פרמ"ג במ"ז שכ' על המג"א לא הבנתי פי' ובמחהש"ק צייר הדבר באופן שהוא נכון למבין עיי"ש):

ח אם כתב כל הד' פרשיות בקלף א' כשרים אפי' אין ריוח ביניהם, ועיי' מש"כ לעיל אות ה' מש"כ הד"מ והמג"א דאין ראי' מזה דהתפילין אין צריכין להיות מונח בזקיפה, ובטו"ז ס"ק ל"ו פי' בכונת רש"י שלוקח עור גדול דהיינו שלמעלה מן הכתב יש חלק גדול ובאותו חלק הוא חותך וכל חתך הוא מכוון נגד הפסק שבין פרשה לחברתה ונותן אותו החלק שלמעלה מן הכתב לתוך בית דהיינו שיעור המפסיק בין בית לבית הוא מכוון להפסיק בין כל פ' ובאמת אין הפרשה עצמה תוך חלל הבית אלא מכוון נגדו ממש וההפסק הוא מחזיק עצמו בין החתך של עור דהיינו למעלה מן הכתב עיי"ש, ותמוה מאוד לענ"ד מה שכתב הטו"ז דלא בעי' שיהי' הפרשיות בתוך הבתים והא בעינן עכ"פ שיהי' החרוצין שבין בית לבית מגיעין עד התפר כדאיתא בסעיף מ', ונהי דקיימ"ל בדיעבד כשרה אפי' בלא הגיע היינו משום דקיימ"ל כרב דימי, אבל לאביי מיהת פסול וא"כ עכ"פ לאביי היכא מתפרש ברייתא הנ"ל לפירושו של הטו"ז וצע"ג:

ט ואמרי' בגמרא דבעי' שיהי' החריצין מגיעין עד התפר ופירש"י דקאי אחריץ שבין בית לבית, והרא"ש פי' בשם יש מפרשים דקאי על השי"ן וצע"ג הא מבואר ברא"ש דהשי"ן לא בעי' דוקא מקמטי העור דאפי' אם כותב בדיו נמי שפיר דמי א"כ לא הו"ל למינקט חריץ, דאטו מי לא סגי שיהא השי"ן נעשה בעשיית חריץ דהא משכחת לה כהנ"ל, והו"ל למנקט שי"ן צריך שיהי' מגיע עד התפר, והנה בלא הגיע נראה פשוט דכשר בדיעבד וכ"פ בשו"ע של הרב התניא ז"ל, תדע דהא בחריץ שבין בית לבית נמי קיימ"ל בשו"ע דאם לא הגיע עד התפר כשר, ומנה נשמע להנך פוסקים דמוקי לה בחריץ של שי"ן נמי אם לא הגיע לא עיכב, אלא דמספק"ל היכא דהוי תרתי לריעותא דהיינו שבין החריץ של בין הבתים ובין החריץ של שי"ן תרוויי' אינם מגיעון עד התפר מהו, די"ל ע"כ לא מכשרי' דיעבד בשו"ע סי' מ' ע"ש, אלא משום דהוי כעין ס"ס, דהא גופא אי בעי' חריצין מגיעין עד התפר פלוגתא היא בין אביי לרב דימי, ואת"ל הלכה כאביי דילמא אחרוצין של השי"ן קאי אבל היכא דשניהם אינם מגיעין עד התפר י"ל דמפסל, וצ"ע להלכה:

י והנה בשו"ע סי' ל"ד קיימ"ל דיר"ש יוצא ידי שניהם ויניח שני זוגות תפילין, דמקום יש בראש להניח שתי תפילין ועיי' בטו"ז שכתב דצריך שיניח תפילין של רש"י מלמטה במקום עיקר הנחתן דהמעיין בש"ס ר"פ המוציא תפלין יראה דלאו מילתא פסיקא היא דהוא פלוגתא דתנאי שם עיי"ש בטו"ז, וצע"ג א"כ מאי אהני לי' הך תקנתא דיניח שני זוגות בפ"א כיון דע"כ מניח הא' שלא במקומם, והוי עדיף טפי שניהם בזה, אחר זה ויותר תמוה דלקושטא דמילתא הא קיימ"ל בהמוציא תפילין מכניסן זוג א' אבל שנים שנים לא וע"כ א"א לומר טעמא משום ב"ת דהא קיימ"ל שבת ויו"ט לאו זמן תפילין, וקיי"מל לעבור שלא בזמנו לכו"ע בעי כוונה, וע"כ צריך לומר משום דלא קיימ"ל כמ"ד מקום יש בראש להניח שתי תפילין, וא"כ מאי הועילו המדקדקים שמניחים ב' זוגות תפילין - וזה צע"ג, ונראה לי דמכאן ראיי' דלמאי דקיימ"ל כרע"ק דיליף שבת לאו זמן תפילין מוהי' לאות על ידך יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות לא ממעטינן אלא לפטור שבת ויו"ט מהנחת תפילין אבל איסורא ליכא, וא"כ כיון דעכ"פ איסורא ליכא והו"ל כמו מצוה של רשות כמו למ"ד נשים סומכות רשות דעכ"פ איכא מצוה בכל מצות עשה שהזמן גרמא, וא"כ שפיר איכא למימר לעולם קיימ"ל מקום יש בראש להניח שתי תפילין, והתם היי"ט דתוג"א אין טפי לא משום בל תוסיף כיון דאיסורא ליכא הו"ל כמו לעבור בזמנו דלא בעי כוונה, ודו"ק היטב ויתבאר עוד בס"ד בסוגיא דשבת לאו זמן תפילין ודו"ק:

יא גרסי' ב"פ הקומץ רבה, ארבע פרשיות שבתפילין מעכבין זא"ז ואפי' כתב א' מעכבן, ובגמרא שם דף ל"ד פשיטא אר"י א"ר לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד והא כמי פשיטא אלא לכאידך דר"י א"ר כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה, והנה הרמב"ם בפ"א מה' תפילין ה"א כ' ארבע פרשיות אלו וכו' ונקראין תפילין ומניחין אותן על הראש וקושרין אותן על היד ואפי' קיצו של אות אחת מארבע פרשיות אלו מעכב את כולן מה"ת עד שיהי' נכתבות שלמות כתיקונן עכ"ל, ויש לתמוה בזה על רבנו דהא בגמרא אמרי' בזה דהוא פשיטא. ולא הוצרך לאשמעינן במתניתן וא"כ קושי' זו תסוב על רבינו למה הוצרך לאשמעי' דאפי' קוצו של אות א' מעכב את כולן מה"ת, ופלא שלא הרגישו בזה נושאי כליו, ודוחק לומר משום דמתניתן קתני לה בתרי בבא דמתחילה קאמר ארבע פרשיות מעכבין זא"ז, א"כ לא הוי צריך למתני תו דאפי' כתב א' מעכבן אבל הרמב"ם דנקט לה כולי כחדא שפיר מצי לאשמעי' דעכ"פ איס"ד דאית בי' שום רבותא לא הו"מ למקשי פשיטא וצע"ג, ואפשר לומר כיון דהרמב"ם מנה כמה דברים בסת"ם שהם למצוה ולא לעיכוב שפיר הוצרך לאשמעי' דאפי' קוצו של אות א' מעכב, דלא תימא דאינו אלא למצוה משא"כ במשנה דלא איכפל תנא לאשמעי' מידי בפרטי הלכות כתיבה וע"כ דסמוך על צורת האותיות כפי המסורות בע"פ, לא הוי צריך לאשמעי' דקוצו של אות א' מעכב, תדע דאל"כ תיקשי על ר"י א"ר דהוא מארי דהאי מימרא דאפי' קוצו של י"ד מעכב ותיקשי עלי' קושי' הגמרא פשיטא ועכצ"ל דלא שייך להקשות כן אלא על המשנה, ובזה א"ש דברי הרמב"ם ודו"ק:

יב וקוצו של יו"ד דאמרי' בגמרא דמעכב לפירש"י היינו קוצו של ימין, דאלו של שמאל רגל מקרי, ועיי"ש בדף כ"ט שהקשו לפירש"י דהא פשיטא דאין זה אות, ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס"ו נתקשה בהבנת קושייתם בזה דהא היינו קושי' הגמרא נמי פשיטא ופירש הוא ז"ל בכוונתם מדקאמר לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד מכלל דעכ"פ יו"ד מקרי אפי' בלא קולו ואלו בלא רגל ימין אין עליה שום שם יו"ד כלל, מש"ה פירשו דקוצו של שמאל קאמר, והשתא שפיר קאמר לא נצרכה דבלא זה נמי מקרי יו"ד, וצ"ל דמ"מ פריך שפיר פשיטא כיון דהתנא לא פירש לן צורת האותיות וע"כ דסמוך על המסורות א"כ כיון דקוצו השמאלי נמי שייך להאות לא הוצרך לאשמעי' דמעכב, והנה י"ל דרש"י נמי עודה דבעי' גם קוץ שמאלי וכ"כ מרן הרב"י בסי' ל"ב עיי"ש, והא דלא משני הגמרא דקאי על קוץ שמאלי, י"ל דלא הו"ל לתנא למסתם כולי האי כיון דלא אתפרש בשום דוכתא בהדיא דבעי' קוץ שמאלי ומ"מ נפק"מ בין פירש"י ותוס', הא דכ' המג"א בסי' ל"ב דאם חסר קוצו הימיני א"א לתקנו דהוי שלא כסדרן, אבל אם חסר עוקץ השמאלי שפיר מצי לתקנו כיון דהוי עלי' שם אות בלא זה, עיי"ש, ונ"ל בס"ד ראיה ברורה מלשון המשנה דקתני ארבע פרשיות שבתפילין מעכבין זא"ז ואפי' כתב א' מעכבן, והנה בס"ד דקאי אקוצו של יו"ד וכיילי התנא בחדא מחתא בהדי ארבע פרשיות שבתפילין והתם ודאי אית לי' תקנתא אם חוזר ומתקנו, והיינו דקתני מעכב ולא קתני פסול, והנה בזה יש נפק"מ בין פירש"י ותוס', דלפירש"י כיון דע"כ צ"ל דיו"ד מקרי אפי' בלא רגל ימין וכדמשמע פשטא דש"ס בסנהדרין דף צ"ה ונער יכתבם שהובא בתוס' כדדייק הפמ"א מלשון קוצו של יו"ד, א"כ אפי' בחסר רגל ימין מהני תקנתא ולא הוי שלא כסדרן אבל להתוס' לא מקרי יו"ד כלל בלא רגל ימין, וא"כ אסור לתקנו משום שלא כסדרן, ועפי"ז יתפרש שפיר טפי קושיי' התוס' הנ"ל שנתקשה בה מו"ז בתשו' פמ"א הנ"ל, דעל פירושו יקשה דהא י"ל קיצו של יו"ד היינו מה דעכשיו הוא יו"ד אבל לעולם בלא רגל ימין לא הוי יו"ד כלל ולא מקשו מידי אבל למאי דפרישית א"ש טפי דכיון דקתני מתניתין ואפי' כתב א' מעכבן משמע דאית לי' תקנתא דהא קתני לה בחד בבא בהדי ארבע פרשיות וכיון דבלא רגל ימיני פשיטא דאין עליו שם אות כלל א"כ ל"ל דאית לי' תקנתא ולא הו"ל למיתני בהאי לישנא אלא פסולה הול"ל כנ"ל נכון בס"ד:

ובעיקר קושי' הפמ"א נ"ל פשוט דקושייתם על ר"י א"ר, דלא הוצרך לאשמעי', ונהי דהגמרא פריך פשיטא מ"מ על ר"י א"ר לא תסוב קושיי' הגמרא כלל כדפרישית לעיל אות א' עיין שם, ולפירש"י דקאי על רגל ימיני תיקשי על ר"י א"ר לקושטא דמילתא לא היה צריך לאשמעי' האי מימרא כלל, ח"כ ברור בכוונתם. ובעיקר הדין, הנה ראיי' התוס' מדאמרי' בגמרא מפני מה ראשו של יו"ד כפוף, וזה קאי על עוקץ שמאלי ומצאתי בהגמ"יי פ"א מה"ת שכ' די"ל יו"ד כפוף היינו רגל ימיני דאלו שמאלי קרי לי' נקודה למטה ע"ש, ועכ"פ צריך לדקדק הרבה אחרי סופרי זמנינו שאינם זהירין לעשות אפי' נקודה שמאלי ויש בזה פסול דאורייתא אליבא דכ"ע:

יג התוס' הביאו שיטת רבינו אלי' דחייב לקשור תפילין בכל יום והתוס' הקשו עליו מש"ס עירובין ר"פ המוציא בד"א בישנות אבל בחדשות לא, ומפרש חדשות, היינו שאינם מקושרין, ומשום דא"א לעשות קשר בשבת ולשיטת ר"א, הרי אינו קשר של קיימא, כיון דעשוי לקשור ולהתיר בכ"י, וראיתי בס' ישוע"י שכ' לתרץ כי היכא דאמרי' בפ"ק דסוכה מדהוי דופן לעניין סוכה ה"כ חשיב דופן לעניין שבת ע"ש, א"כ ה"כ י"ל כי היכא דחשיב קשירה לעניין תפילין ה"כ לעניין שבת ע"ש, ולענ"ד כראה דלעניין קשר של קיימא לא שייך לומר כן, דנהי נמי דחשיב קשר מ"מ כיון דבשבת בעינן קשר של קיימא אין ראיי' מדחשיב קשר לעניין תפילין דנהוי נמי קשר לעניין שבת בשלמא גבי סוכה שפיר אמרי' כיון דע"כ שם דופן עליו לעניין סוכה, אלמא דמחשבת לי' דופן הה"נ לעניין שבת הו"ל דופן. משא"כ הכא נהי נמי דלעניין תפילין חשיב לי' קשר, אכתי אין הכרח דנהוי נמי קשר לעניין שבת כיון דבתפילין לא בעינן קשר של קיימא ולעניין שבת קשר ש"ק בעינן:

(הגהה הנה טעמא דבעי' קשר של קיימא לענין שבת הוא משום דבעי' מלאכת מחשבת וא"כ שפיר מובן סברת הישויע"ק דכיון דחשיב קשר לענין תפלין שפיר הו"ל קשר חשוב שוב התבוננתי דמוכח בש"ס ובמתני' דאפי' הוא חשוב מ"מ בעי' של קיימא וכן מוכח ממאי דפריך בשבת דף ע"ד ההוא קושר ע"מ להתיר הוא עיי"ש וא"ב שפיר קאמר אאמו"ר ודו"ק ועי' בקי' דסברת הישיע"ק מוזכר בירושלמי דכיון דחונים עפ"י הדיבור הו"ל כלעולם): וחילוק זה ע"כ מוכרח מהש"ס שם, דהא ר"ח משני התם זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין, ואביי משני הא מני ר"י הוא דאמר עניבה כמי קשר הוא, ופריך הגמרא הא לא"ה ענב להו והאמר ר"י א"ר קשר של תפילין הלל"מ, ומשני דענב להו כעין קשירה, משמע דוקא אליבא דר"י דעניבה נמי קשירה הוא אבל למ"ד דעניבה לאו קשירה היא איה"נ דשרי בחדשות היכא דגנב להו כמין קשירה, ואמאי נימא מדחשב קשר לעניין תפילין הו"ל נמי קשר לעניין שבת אע"כ לענין מלאכת שבת ל"ל הכי וזה ראי' שאין עליו תשובה, דאלת"ה א"כ מהא גופי' תקשי לשיטת ר"א הנ"ל, בשלמא אי אין חיוב לקשור בכל יום א"כ ע"כ הא דקאמר רחמנא וקשרתם לאו קשירה ממש אלא היינו הידוק כמש"כ התוס' במס' מנחות א"כ ליכא למימר מדחשיב קשר לענין תפילין חשיב נמי לעניין שבת, דהא בתפילין לא בעי' שיקשור כלל, אלא לשיטת ר"א דבעי' בתפילין קשירה דוקא א"כ קשיא, אע"כ דלעניין מלאכה ל"ש לומר כן ודו"ק היטב:

(עי' לעיל סי' ה' ס"ק ב'):

ובעיקר שיטת ר"א הנ"ל תמוה לי כיון דלדידי' מצות תפילין הוא דוקא בקשירה, א"כ כל כמה דלא קשר להו לא מקיים מצוות תפילין והאיך מצאנו יו"ר בשמעתא דר"פ המוציא תפילין דאמרי' למ"ד שבת זמן תפילין זוג א' אין טפי לא משום איסור ב"ת כיון דהתם מיירא בישנות מאי איסור ב"ת איכא הא אינו מקיים המצוה כלל, בשלמא זוג א' י"ל דהוי תכשיט אפי' אינו מקיים המצוה דקשירה אבל שנים אמאי לא, הא ל"ש ב"ת אלא כשמקיים המצוה ומוסיף עלי', והוא לכאורה תמיה נשגבה, תו קשיא לי משמעתא דסנהדרין דף פ"ח לגבי זקן ממרא דאר"א אנו אין לנו אלא תפילין וכו', דפרי' אי מייתא נמי ביתא אחרינא לימא האי לחודי' קאי, ומשני משום דבית החיצון א"ר את האויר, והשתא לשיטת ר"א ממנפ"ש אי מוסיף הבית החמישי קודם קשירה הרי גרוע ועומד הוא, ואם מוסיף הבית אחר שכבר קשר א"כ ל"ש לומר דמוסיף גורע דהא המצוה אינו אלא בשעת קשירה, וצע"ג, ומתוך כך נ"ל ברור בס"ד, דודאי גם לשיטת ר"א מקיים מצות תפילין אפי' אם אינו עושה קשר בכ"י דתרי קראי כתיבי כתיב וקשרתם לאות וכו' וכתיב נמי והיו לאות על ידך והך קרא דוהיו לאות מתקיים שפיר אפי' בלא קשירה דמה שהם מונחים עליו הא נמי מצוה הוא אלא דס"ל לר"א דוקשרתם היא מצוה נוספת והוא נמי ענף מן המצוה לעשות קשר בכ"י, אבל ודאי מאן דלא עבד קשר נהי דלא קיים מצות וקשרתם מ"מ מקיים מיהת מצוות והיו לאות על ידך, תה כראה ברור, וכ"מ מלשון התוס' שכ' בשם ר"א שצריך לקשור תפילין בכ"י ול"ב שאינו יי"ח בלא קשירה, וניחא בזה מה שיש לתמוה לשיטת ר"א מהא דאמרי' ת"ח צריך שילמוד כתב שחיטה ומילה וי"א אף קשר של תפילין, ולשיטתו מאי ארי' ת"ח אפי' ע"ה נמי הא בעי' שיקיים מצות תפילין ולהנ"ל ניחא קצת, ועפי"ז יתיישבו נמי קושיות התוס' לשיטת ר"א מהאי דעירובין הנ"ל, וכ"כ הקושי' ממקואות דכיון שאננו קשר של קיימא אמאי אננו חוצץ, ולהנ"ל ניחא בס"ד, דשפיר הוי קשר של קיימא, כיון דמאן דלא מצי לעשות קשר מקיים בי' המצוה בלי עשיית קשר ודו"ק היטב בכל זה:

תוכן העניינים

ערוגת הבושם על אוח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה