ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן ט
א' קדם מעונה, שלום יענה, בכל עת ועונה, להאי ספרא דווקנא הרבני המופלג בתורה בחכמה ובתבונה, כלום חסר דיעה קנה כ"ש מו"ה שמעון סופר סתם מעיה"ק צפת מתגורר כעת בק"ק ברגזכא יע"א יקרת מכתבו הגיעני לנכון והאותיות שאלוני, ע"ד התפילין שהובאו לפניו לבודקן ומצא כי רוב היודי"ן אשר מתחילת הכתיבה נכתבו בעוקצם השמאלית מלמעלה בקצה היודין תגין גדולים ועבים ונדמה לצורת למדי"ן קטנים, וכבר מובא בס' לדוד האמת להגאון חיד"א סי' י"ג בשם תשו' בית יהודה אם נמצא בס"ת יודי"ן אשר נדמו לצורת למ"ד קטנה צריך לגרד כל הג' עוקצין מהיו"ד שלא ישאר רק הגג של היו"ד כדי שלא יהא חק תוכות, וממילא מובן כי בתפילין אינו מועיל תיקון מטעם שלכ"ס, וכבר מובא בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רס"ו ג"כ שאלה כזאת ובסוף דבריו כתב אם היודי"ן הם בודאי כלמדי"ן, אזי מועיל תיקון גם בהשמות בגרידה כי השמות עדיין לא נתקדשו, ואם רק נדמו לצורת למ"ד קטנה לא למ"ד ממש אזי אינו מועיל תיקון בהשמות ומספק"ל למע"כ אם מועיל בזה הבחנת תינוק דלחול"ט כמו דקיי"ל בכל אות דמספק"ל אם יש לו צורת האות כדאיתא בש"ס ובכל הפוסקים, משום דמצא בס' משנת אברהם גבי בי"ת הנכתב בעוקץ גדול אשר נדמה ללמ"ד אין מועיל הבחנת התינוק, ובתשו' בית שלמה פסק בנדון שאלה כזאת דמועיל הבחנת התינוק ומספק"ל למעכ"ת האיך לנהוג להלכה למעשה ואח"כ הביא מעכ"ת כמה ינוקי דבי רב מהם אמרו יודי"ן כמו שהם ומהם אמרו למדי"ן, ושוב עשה מעכ"ת הבחנה חדשה מסברא דנפשי', כי כתב על חתיכת קלף יודי"ן כאלו לרצף להם אותיות קטנים דהיינו שכתב יו"ד כמו אלו בתיבת והאמורי לרצף אותיות במך ליו"ד כמו הנ"ל ונראה לעין כל תיבת לבבך, ומשום דלא נמצא בחינה זו בשום פוסק ע"כ נפשו לשאול הגיע אם בחינה כזו מכרעת או לא את"ד מעכ"ת:
והנה ודאי דבר פשוט וברור שצריך לזהר לבלתי האריך התג שלמעלה פן תדמה ללמ"ד קטנה, אמנם מש"כ מע"כ שראה כמה כתובות מסופרי דווקנא אשר כותבים התג דוקא באמצע היו"ד מפני חשש זה לא מצאתי להם שום סעד, ונ"ל דלא שפיר עבדו דהא מבואר בב"י סי' ל"ו דהתג צריך להיות על פני ולשון על פניה תסוב רק על קצה האות, וכן מוכח יותר מלשון הפסיקתא הובא ביתה יוסף מה יו"ד יש לה נקודה אחת מלמטה רות לרשעים שיורדין, ונקודה אחת למעלה רמז שעתידין לעלות, וכ' בב"י דמזה משמע שיש לה עוקץ מלמטה, וכנגדו תג מלמעלה, מוכח בהדיא דהתג שלמעלה צריך שיהי' מכוון כנגד העוקץ שלמטה וכש"כ לפימש"כ בלבוש סוד תמונתה ירמוז לחכמה עליונה שהיא הנקודה הקטנה הנעלמת והיא מקבלת מן הכ"ע הנרמז בעוקצה שלמעלה ומשפעת למטה בסוד הבינה הנרמז בעוקצה השמאלי, וגם ממשכת רחמים פנימיים רחמים גמורים בחסד הנרמזת בעוקצה הימני והמ"י עכ"ל, ולכן דקדק גם הלבוש בלשונו הפח וכי תג בצד שמאל על פניה וכנגדו עוקץ קטן יורד למטה הרי בהדי' דעוקץ קטן השמאלי צריך להיות כנגד תג העליון והאי עוקץ קטן השמאלי לית בו שום צד ספק שצריך להיות דוקא בקצהו, א"כ הה"ד תג העליון שהיא כנגדו מלמעלה, והנה מבואר ברא"ש ור"ן והגהמ"יי דהא דאמרי' במנחות דף כ"ט לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד, נוכל לפרש גם אקוץ העליון עיי"ש כי היכא דמפרש לה ר"ת דקאי אקוץ התחתון השמאלי עיי"ש, ולדידהו ודאי היא הלל"מ א"כ כל שלא עשה כפי הצורה הנמסר לנו מסיני ודאי מפסל וכיון דלפי המבואר ממש"כ דצריך שיעשה התג בקצה השמאלי נראה דאפי' בדיעבד מעכב אם לא נכתב כן ע"כ לענ"ד הנהי ספרא דווקנא שכ' מע"כ אין להם בזה על מה שיסמוכו, ולענין תיקון גבי תפילין נראה ברור דתיקון תג העליון אי מחשוב שלא כסדרן תלי' בפלוגתת האחרונים לענין עוקץ השמאלי, דלשיטת האגור דקוץ השמאלי נמי לא מהני לי' תיקון אח"כ, הה"ד בתג העליון משא"כ לשיטת הרא"ש שהביא הב"י דדוקא רגל ימין מעכב לענין כסדרן אבל לא הקוץ הה"ד התג העליון והגם דבב"י בשם האגור לא הזכיר אלא ב' קצוות שעושין ביו"ד יעוי"ש וא"כ י"ל דתג העליון של יו"ד לא חמיר מתגין של שעטנ"ז ג"ץ אבל כראה ברור דב' קצוות שכ' קאי על קוץ העליון והתחתון דאלו קוץ התחתון הימני ירך מקרי ולא קוץ כמש"כ התוס' במנחות דף כ"ט עיי"ש ושו"ר בתשובת זכרון יוסף סי' ב' מפרש כן להדי' כוונת האגור, יעוי"ש מה שמיישב לשון האגור מש"כ דבלא אלו השני קוצין פסול לר"ת אע"ג דבדברי ר"ת לא הוזכר כלל מתג העליון עיי"ש, וראיתי בס' אלי' רבא הביא שני דיעות הנ"ל שהביא גם מרן הב"י ולא הכריע ושוב הביא מיסודו של הר"ר אברהם שכ' אני אברהם מתקן אותו וראי' שלי שיו"ד בלי קוצו יש לתקן אפי' לר"ת כי הנבואה שניבא הנביא על סנחרב שישרפם המלאך ולא נשאר שם עשרה והנער יכתבם היינו היו"ד ודי לנו אם נער יכתוב יו"ד עם רגל ימני בלא קוץ ע"כ ואני תמה ה"ה קושית התוס' במנחות דף כ"ט בד"ה קוצו ותירצו דנער יכתבם כעין יו"ד קאמר ולא יו"ד עיי"ש ואיך אשתמיטתי' דברי התוס' הנ"ל וצע"ג, ואגב אורחא ראיתי בספר קסת הסופר שהקשה לשיטת ר"ת בהא דקאמר הש"ס לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד, ופריך הא נמי פשיטא איך פשוט הדבר כ"כ דמקשה והא נמי פשיטא והבצ"ע ובאמת אין כאן ריח קושי' כיון דצורת האותיות כך נמסרו למשה מסיני, א"כ פשיטא דאם שינ' צורתן אפי' בעוקץ א' דמעכבן מיהא להלכ' כבר הכריעו רוב האחרונים כשיטת הריא"ס דעכ"פ לא מקרי שלכ"ס אם מתקנם אח"כ וכמסקנת הטו"ז סס"י כ"ו וכן מסקנת הא"ר, ופרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב, ובתשו' זכרון יוסף הנ"ל וכן בקה"ס, ובס' מלאכת שמים:
אמנם אם עשה הסופר תג העליון השמאלי גדול ועב באופן שנדמה ללמ"ד קטנה, כבר מבואר בתשו' ח"ס סי' רס"ט ובס' לדוד אמת להגאון חיד"א בשם תשו' בית יהודה דצריך לגרוד כל הג' עוקצין של היו"ד כדי שלא יהא חק תוכות וממילא מובן דבתפילין א"א לתקן דהו"ל שלכ"ס ובחנם כ' מע"כ בזה כי הוא סובר דלמ"ד קטנה הנ"ל צורתה כלמ"ד של כתב ספרדים כי התמונה שלנו היא כ"ף וא"ו והספרדית היא דהרגל רק מעוקם כזה ציור בספר דדבר ברור היא כמו שהעלה הח"ס בתשו' הנ"ל וכן מבואר בספר מלאכת שמים דהכלל בעניינים אלו שאפי' אם לא תדמה אות האחת לאחרת בכל ענייניו מ"מ כיון דיש לו דמיון עמו היא פסול ועוד שעכ"פ ע"י שינוי גדול זה נפסדה צורתו המחוייבת, ולענין אם מהני בזה הבחנת תינוק דלא חכים ולא טפש נראה ברור דאם פשיטא לן שצורת האות נשתנה לצורה אחרת, כגון הני יודי"ן דנשאל עליהם מרן בתשו' ח"ס הנ"ל בזה לא מהני תינוק דלחול"ט כמבואר בתשו' מהרי"ק ופסקי רמ"א בס' ט"ז דאם אנו רואין שלא כשאר צורת האות כתיקונו פסול אעפ"י שהתינוק קורא אותו כהלכתו אבל כגון הני יודי"ן דשאילנא קדמנא דאין להחליט עליהם שאין עליהם צורת יו"ד, ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא פשוט וברור דמהני הבחנה ע"י תינוק דלחול"ט ומה שתמה מע"כ שלא מצא בדברי האחרונים שמהני בזה תינוק פשוט לפי שסמכו בזה על האי כללא דכיילו לנו הפוסקים דבכל אות שיש להסתפק בו מייתינן תינוק ולאו דוקא בנפסק האות וקצר לה שיעורא, וכן מבואר בהדיא ברמב"ם פ"א מה"ת הי"ט יעויי"ש ובטור סי' ל"ו דבכל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא, וכבר הורה זקן הגאון בית שלמה בתשו' סי' קנ"ו ביודי"ן כאלו להראות לתינוק אם יקראם יודי"ן יש להכשירם ואני מתפלא על מש"כ שם דאף שבתשו' הרד"ק כ' של"מ קריאת התינוק אלא לענין קיצור האות כמו בוי"ו דויהרוג אבל בשינוי צורת האות ל"מ קריאת התינוק כ"מ שנשתנה מצורת אות זו לצורה האחרת בכאן כמי השינוי היא מקיצר לאריכות, עיי"ש - ולדעתי אין צורך לדוחק הזה דהרד"ק כמי לא קאמר אלא היכא דפשט לן שנשתנה צורת האות, אבל היכא דעל זה גופא אנו דנין ומספק"ל פשיטא דמועיל הבחנה ע"י תינוק, ע"כ אין להביא ראי' גם ממה שהביא מעלתו מס' משנת אברהם דהתם כמי הוי פשוט לי' שנדמה הבי"ת ללמ"ד אבל בהני יודי"ן שלפנינו דמידי ספיקא לא נפקא בודאי מהני בחינת התינוק, וז"פ וברור:
ובענין מה שבחן מע"כ ע"י ינוקי דבי רב מהם אמרו יודי"ן ומהם אמרו למדי"ן, הנה בתשו' מים רבים יור"ד סי' ס' כ' דבכהא"ג יש לילך בתר רובא, ואין הספר תח"י אלא שראיתי בהגהת הגאון מהרש"ם לאו"ח סי' ל"ב הביא כן ולדידי צע"ג מאי רובא שייך לומר הכא בשלמא אי הוי מצי למבדק מרוב תינוקת דעלמא שפיר הו"מ לומר דאזלינן בתר רובא, אבל בשביל שרוב תינוקת שבאו לפניו אמרו כן אכתי לא נתברר שנראה כן לרוב תינוקת שבעולם, ואינו דומה להא דאזלינן בתר רובא בשאר דוכתי' ועי' מש"כ הראשונים בפ"ב דקדושין גבי אתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי דברובא דתליא במנהגא ובדיעות של בנ"א ל"ש לומר דאזלינן בתר רובא כש"כ בזה דתליא בהבנת הלב וכח הכרתו של התינוק, ומה"ט נמי ל"ש למימר כיון דרוב תינוקת שבאו לפניו הבינו כך מסתמא גם תינוקת דכו"ע רובן יכירו כן, ותו נלענ"ד כיון דכתב רחמנא וכתבתם דמני' דרשינן דבעינן כתיבה תמה ומשו"ה בעינן שירוץ כל קורא בו, וכיון דעכ"פ למקצת תינוקת אינו ניכר לצורת האות לא סגי לן במה שנראה לרוב תינוקת דעכ"פ כתיבה תמה מיהא לא הוי, דוגמא לדבר מש"כ בשמ"ק פ"ק דב"מ דף ו' בהא דכ' רחמנא עשירי ודאי ולא עשירי ספק לא מהני מה שהוא עשירי מחמת רובא אלא בעינן שיהי' ודאי אפילו לאפוקי מהמיעט, וכיוצא בו כ' בתשו' הריב"ש מש"ס חולין כ"ט כיון דכ' רחמנא והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו' לא אזלינן בתר רובא דעכ"פ לא מקרי הבדלה אפי' אי איכא מיעוטא, ורואה אני הדברים ק"ו לנ"ד כיון דכ"ר וכתבתם לכתיבה תמה דכל שאינו ניכר כן גם להמיעוט תו לא הוי כתיבה תמה, ועי' לשון הקודש של הרמב"ם פ"א מה' תפילין הי"ט שם' ת"ל וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול לפיכך צריך להזהר בצורות האותיות וכו' עד שירוץ כל קורא בהן עכ"ל, ולכאורה מאי איכפת לן אי אין התינוק יכול לקרותה כיון דעכ"פ היא, ניכר לרובא דעלמא, א"ו דלא הוי כתיבה תמה עד שירוץ כל קורא בו, ואולי י"ל מדסמך רחמנא וכתבתם לולמדתם אותם את בניכם אמרי' דקפיד רחמנא שיהיה כתיבה תמה באופן שיהי' גם התינוק יכול לקרותה, וקרא דולמדתם איירי גם בתינוק דלא חכים דהא קיי"ל תינוק משיתחיל לדבר אביי צריך ללמדו תורה ועיין קדושין דף ל"ד בהא דאמרי' התם ונקיש מזוזה לת"ת ודו"ק, ומזה צל"ע קצת על מה שכ' בתשו' מהר"ם לובלין סי' כ"ד ע"ד הגט שראש הוא"ו של וכדו היא רחבה קצת ביותר מן הראוי ונראית קצת לכ"ף פשוטה ומקצת תינוקת קראום כך ומקצתם קראו בוי"ו שאין לפסלו מאחר שלפי הקבלה של תיקון אותיות הוי"ו הנ"ל צריך שתהי' ארכה שני קולמסין ולפי ערך זה שהוי"ו זו של הגט ארוכה יותר משאר ווי"ן הנה גם ראשו צריך להיות רחב יותר קצת וא"כ לפי תיקון צורת אותיות נכתבה כתיקונה ולכן אע"ג שמקצת תינוקת קורין אותו ככ"ף אין אנו משגיחין בהן והביא ראיה ממש"כ הב"י או"ח סי' ל"ב דכל הניכר ונראה לעינים בפשיטות שלא נשאר בו שיעור אותיות אפי' קרי לי' תינוק לא משגיחי' בזה יעו"ש, וא"כ נראה דהה"ד בהיפוך שאם פשט לן שהאות נכתב כתיקונו לא משגיחי' בתינוק אי קרי לי' שלא כתיקונו עיי"ש, ולהנ"ל צ"ע די"ל דוקא לקולא לא משגיחין בתינוק אבל לחומרא ע"כ צריך לאשגוחי גם בתינוק כמבואר בלשון הרמב"ם דכל אות שאין תינוק דלחול"ט יכול לקרותו כתיקונו פסול דבעי' שירוץ כל קורא בו מיהא לפימש"כ י"ל דוקא בסתו"מ דכתיב בי' וכתבתם ובעינן שיהי' כתיבה תמה אמרי' דצריך שיהי' נכתב באופן שגם תינוק יכול לקרותו דבאופן אחר לא הוה כתיבה תמה משא"כ בגט דכבר הוכיחו התוס' בגיטין דף כ' ע"ב בד"ה לא צריכא עיי"ש דלא בעי' כתיבה תמה שפיר אמרי' דאם ככתב כתיקונו לא משביחי' במה שאין תינוק יכול לקרותה ואדרבה בזה אתחזק דינו של מהר"ם לובלין הנ"ל, ולא תיקשי עליו מה שהרגיש בעצמו וכן בגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק מ"ו מהא דכ' הב"י בטאו"ח סי' ל"ו, ואעפ"י שברא"ש הזי"ן עובר משני צדדין מ"מ חיישי' פן תינוק יקראוהו זי"ן ויפסול ע"כ עיי"ש ולהנ"ל י"ל דהב"י לא כ' כן אלא בסת"ם דבעי' כתיבה תמה צריך להשגיח גם על קריאת התינוק משא"כ בגט ועכ"פ בנ"ד נראה אפי' אם מקצת תינוקת אינם מכירין בקרותו כתיקונו שוב לא הוי כתיבה תמה ומפסל ושוב ראיתי גם בס' לדוד אמת כ' דהולכין בתר רוב דיעות של התינוק וצ"ע, וכן בס' קה"ס כ"כ וצ"ע כמבואר בלשון הרמב"ם דבעי' שירוץ כל קורא בו, מיהא יפה פי' בזה בתשו' בית שלמה ליור"ד ח"ב סי' קנ"ו דירגילו מקודם התינוק דלחול"ט להראות לו יודי"ן שבס"ת הנכתבין עם העוקץ שבצד שמאל ותגין למעלה וידע שהם יודי"ן ואח"כ יראו לו יודי"ן אלו דאם לא יראו וירגילו אותו מקודם על אלו יודי"ן קרוב להיות שלא ידע לאמור יו"ד אף על יודין שבודאי כשרין יען שלא הורגל ביודי"ן שבס"ת:
ולענין בחינה חדשה שהמציא מע"כ במה שכ' על הקלף יודי"ן כאלו וצירף עליהם אותיות קטנות של בבך ונראה עין כל תיבת לבבך נראה דאין הבחנה זו מכרעת, די"ל דלא מפסל אם נראה כצורת אות אחרת אלא אם הוא כן לערך אותו כתב של שאר האותיות וראי' לזה ממה דמכשרינ' לתקן שלכ"ס יוד"י אלפי"ן ושיני"ן שאינן נוגעין בגוף האות אע"ג דהיו"ד נראית כאות אחרת דהיינו יו"ד מ"מ מהני עדות שאר הכתב דהיינו גג האל"ף המעיד דאינו יו"ד ועיין פרמ"ג סי' ל"ב ס"ק ל"ו ותו כראה ראי' ממה דאיתא בשו"ע סי' כ"ב סק"ז ובאה"ע סי' קכ"ה סי"ח בהג"ה דכשמראין לתינוק להכיר האות א"צ לכסות שאר האותיות שלפניו ולאחריו, ואפי' לשיטת המהרי"ט שהובא במג"א ס"ק יט' דצריך לכסות מה שקודם לו דאל"ה סרכי' נקט ואתי מ"מ הרי מודה דאותיות התיבה שלאחריו ודאי א"צ לכסותן ואמאי פסק ותני הא כמה פעמים משכחת לה דלערך האותיות שלפניו הוא מבין שהיא יו"ד אבל אלמלא הי' האות עומד בפ"ע הי' נראה לו שהיא למ"ד וכגון במאי דקמן, א"ו דאיה"נ דא"צ לדון לעניין גדלות האות וקטנותם אלא לערך כתובות וצורות שאר האותיות שבאותו כתב ואע"ג דלפימש"כ הטו"ז שם סק"י ע"כ האי לאו כללא הוא דהא לפעמים משכחת לה דצריך לכסות מ"מ איס"ד דגם במאי דקמן הדין כן לא הו"ל להפוסקים לסתום אלא לפרש דזה משכחת לה כמה פעמים דע"י קטנות האות בפ"ע הי' נראה לתמונת אות אחרת ואינו ניכר לתנווכה כתיקונו אלא ע"י צירוף שאר אותיות, כה"ג שהביאו התוס' במנחות דף כ"ט ע"ב שהי' הד' של כדת נכתב קטנה באופן שהי' נראה קצת כעין יו"ד להכשיר ע"י תינוק עיי"ש וה"נ הו"ל להפוסקים לפרש דבכה"ג צריך לכסות שאר האותיות כדי שהתינוק לא יראה אלא אותו בלבד, א"וו דאיה"נ דעדותן של שאר האותיות שפיר מוכיחין על תמונת האות, ותו נ"ל ראי' ממ"ש בתשו' גינת וורדים כלל ב' ס"ח והובא בשע"ת ס"ק כ' בסופר שנזדמן לו כ"ף פשוטה להשלים השיטה והמשיך גגה של כף עד שהגיע לבסוף ועי"ז דומה לדלי"ת או לרי"ש גדולה, וכ' דאפשר להקל דמוכח' מילתא ע"י כתובת' בקולמס דקה שאינה מאותיות גדולות רק שהאריכו להשלים השיטה ואף שיש לכאורה לחלק דוקא התם שכתיבת האות עצמה מוכח מתוכו משא"כ היכא דאנו צריכן לעדותן של שאר אותיות מ"מ הראי' קמייתא ראי' מכרעת, וה"נ בנ"ד נהי, דאי מצרפינן האי יו"ד לאותיות קטנות של בבך נראה לעין לקרות לבבך מ"מ כיון דעפ"י גדלות האותיו' שמצטרפות עליהם אינו נראה אלא ליו"ד לא מפסל מחמת שבצירופו לאותיות קטנות נראות כלמ"ד ע"כ אנו אין לנו אלא הבחנת תינוק דלא חכים ול"ט שהוזכר בש"ס ופוסקים ותו ל"מ כנלענ"ד בס"ד: