ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
סימן א
שלום וכ"ט לכבוד התלמיד החשוב התורני הוותיק, באורייתא בתדירא עסיק, מגירסא פומיה לא פסק, מתון ומסיק, חדית מלא עתיק, ולאוקמי גירסא משתוקק וכו' וכו' נרו יאיר כאור הבהיר:
ע"ד שאלתך בקביעת עת לעסוק בתורה בלילה דמבואר בדברי ח"ל דאין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה, איזה דרך שיבור לו האדם, אם להיות נעור עד שתחנופנו שינה, אפי' אם עי"ז לא יהי' באפשרותו לקום באשמורת או יותר טוב לקום באשמורת, אפילו אם עי"ז לא יהי' אפשר לו לעסוק בתורה בתחילת הלילה כ"א זמן מועט. דע לך אהו' תלמידי, הגם דבכל מקום שהפליגו ח"ל גודל השבח של עסק התורה בלילה ומהם בפ"ב דחגיגה ובריש מס' ע"ז ובריש פ' חלק ובמ"ר שיה"ש על הפסוק קווצותיו תלתלים עי"ש, סתמא אמרו כל העוסק בתורה בלילה, מ"מ מכללא איכא למשמע דכוונתם על שעות האשמורת, כגון בהא דאמרו פ"ב דחגיגה הנ"ל אין רינה אלא תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמרות, וכן מהא דאמרו רז"ל בספ"ד דתמיד כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה נכח פני ד' וכן כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכו' ת"ת וכ"כ הטור באו"ח סי' רל"ח דהחיוב של עסק התורה בלילה הוא יותר ויותר מביום ומייתא לה נמי מקרא הנ"ל:
אמנם כאשר שמענו כן ראינו כמה חסידים ואנשי מעשה מנהגם להיות נעור כל הלילה עד שתחטפנו שינתם ועיקר עסק תורתם הוא בפלג הלילה קמא ועי' בסידור יעב"ץ בסוף סדר הלילה כתב ת"ל על הרוב זמן שכיבה שלנו לאחר חצות לילה עיי"ש, וכן משמע קצת מהא דאמרז"ל ברפ"ב דברכות כל המשביע עצמו מד"ת ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושובע ילין בל יפקד רע והאי לישנא כולל ג"כ דעי"ז ינצל ממקרים רעים ומהרהורים רעים, ובוודאי בזמן קצר א"א להשביע עצמו מד"ת וע"כ עכ"פ החיוב לעסוק מיהת איזה שעות עד שיהי' בגדר משביע עצמו מד"ת, ותו נראה טעמם ונימוקם דאין ספק מוציא מידי ודאי ומי יודע אם לא יהא תקפה עליו שנתו ולא יתעורר בעתו ובזמנו, וס"ל כמאן דאמר זריזין מקדימים למצות עדיף ממצוה מן המובחר, ועי' מג"א רסי' כ"ה שהי' מצוה לא משהינן אעפ"י שיש לומר שיעשה אח"כ מן המובחר יותר, ונראה דבכל כיו"ב נאמר כל הלבבות דורש ד' וכל יצר מחשבות הוא מבין:
וכבר כתב הט"ז באו"ח סי' א' לפרש הא דשנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, שהמיעוט שהוא ממעט הוא לסיבה שיכווין לבו לשמים כי טוב מעט בכוונה עיי"ש ותליא נמי בטבעו של אדם ולאו כל הטבעים שוים, עיי' ברפ"ב דיומא אמרו שאני מגני ממיקם, אמנם הכל לפי מה שירגיל אדם עצמו בנעוריו, כי ההרגל טבע שני' ע"כ לכתחילה ירגיל אדם עצמו לקום באשמורת כדמשמע בש"ס ורמב"ם וטור הנ"ל ועי' במדרש שהביא בקונטרס חופת אליהו שבס' ר"ח ר"ש בן מנסיא אומר על ג' דברים הקב"ה בוכה וחד מנייהו ת"ח שאינו עוסק בתורה באשמורה האחרונה עיי"ש, וכבר אסף איש טהור בסה"ק ראשית חכמה בפ"ז משער הקדושה כל המקומות בזוה"ק שמהם מבואר גודל החיוב לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך עיי"ש בדברי קדשו שהאריך בזה ועיי' במג"א סי' א' סק"ד מה שהביא בשם הריקאנטי ואני אכריע בחצות ראוי לבקש רחמים על כנס"י ובסוף הלילה יבקש צרכיו והמג"א כ' עליו דבגמ' דילן לתירוץ הראשון דנתן סי' לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות משמע דעת רצון הוא, ולתי' שני לא משמע כן והשיג עליו השמלה חדשה דאשתמיטתי' ברייתא דיבמות דף ע"ב דתני' כל אותן שנים שהי' ישראל במדבר לא הי' יום שלא נשבה להם רוח צפונית בחצי הלילה וקמ"ל דעת רצון מילתא הוא, אלמא דכ"ע חצות לילה עת רצון הוא דאטו תי' ב' פליג אברייתא:
וראיתי להברכי יוסף דתירץ ויתיב דודאי מחצות עד הבוקר זמן יפה לכל חי רצון ואולם המג"א איירי כלפי מ"ש מהר"ב ריקאנטי להכריע דבחצות ראוי וכו' נמצא דבחצות גופא יש ברירא איזה שעה מחצות עד הבוקר יותר שעת רצון מאחרות אף דכל השעות מחצות עד היום יפה אמטו להכי כ' המג"א דמשנוי' דדייק לתת סי' לאמצעיתא משמע דבחצות ממש עת רצון הוא יותר משעות האחרות שלאחרי' ולתי' השני לא משמע כן דיש קפידא בעת שהוא חצות ממש רק כל חצות לילה אחרונה אפשר שהוא שוה אל הרחמים והסליחות, ומעתה משמעתא דיבמות לא מכרעה דאכתי אפשר דסוף הלילה הוא יותר עת רצון או אפשר דכל חצות לילה האחרון שקול בערך אחד מיהא הי' משיב הרוח צפונית בחצות ממש כיון דזמני' הוא, כמ"ש רש"י בברכות דף ג', נמצינו למידין דמחצות לילה עם כל שעות שלאחריו הכל נכלל בעת רצון, ומה שהאריך בס' מור וקציעה להקשות הלא אין עת ורגע בכל כ"ד שעות היום שסובב הגלגל היקף אחד שלא יהא חצות לילה באיזה מקום ויתחלף כפי מצב המקומות והמדינות בכדור הארץ לארכו א"כ במה יודע איפה שעת חצות האמיתי ואיך ובמה יבדל רגע אחד מחביריו בבחי' זו, אחר שכל חלקי הזמן שוין באופן זה, וכל ישראל פזורי הגולה אין חצות לילה אחד להם וכ' דלא מצא מקום בשכל להכיל דבר זה אם לא עפ"י ממש הכוזרי בענין קה"ח ושמירת שבת ומועדים תלוים בנחלת ד' שהוא העיקר ושאר ארצות טפלות דכולם יונקים מנקודת ציון, ולדבריו מה שעושין חצות בשאר מקומות בחו"ל אינו אלא זכרון בעלמא ע"ד אם אשכחך ירושלם וכו' וציון הוא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה, ואם כדבריו יתישב קושי' המג"א הנ"ל על הריקאנטי ממס' ברכות די"ל גם לתי' הב' ס"ל דבחצות עת רצון ומ"מ משום דלתי' ראשון אין נפק"מ אלא בא"י ניחא לי' לאוקמי' ברייתא אפי' בחו"ל ונפק"מ למאן דגני בבית אפל עיי"ש, ולדברי המו"ק שוב אין נפק"מ לענין עסק התורה דבזה לא שייך טעם הנ"ל לעשות זכר לציון, אמנם לא משמע כן בכל ספרן של צדיקים והנכון ור"ש בשו"ע הרב התניא ח"ל האי זמן חצות לילה הוא שוה בכל זמן ובכל מקום ואף שהימים והלילות משתנים כפי האקלימים ורחוק מדינות זמ"ז ממזרח למערב אין בכך כלום כמו זמן קר"ש ותפילה וזמן כניסת שויו"ט שהוא ג"כ בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שלה כי עת רצון שלמעלה ויחודים עליונים שבק"ש ותפילה וקדושת שויו"ט הוא למעלה מגדר המקום והזמן רק שמאיר למטה כל מקום ומקום בזמנו הראוי לו וזה ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בחו"ל ביו"ט שני של גליות. וש"י משיב דברים נכוחים, ומ"מ הוי זהיר בזה להקדים זהירות לזריזות כמאמרם ז"ל זהירות מביא לידי זריזות דהיינו שלא ישיאך יצרך לילך ולעכב על מטתך בטרם תהי' משביע עצמך מד"ת אדעתא דהכי שתעמוד ממטתך בבוקר השכם פן תורש ע"י חלומות רעים והרהורים רעים ח"ו ומה מאוד מדוקדק בזה לשון הקודש של רמ"א בשו"ע או"ח רס"י ח' אמה שכ' המחבר יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת הבורא וכ' עליו הרמ"א בהגה שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעיר משנתו יקום בזריזות לעבודת הבורא ית"ש וצריך ביאור למה הוצרך לחזור ולשנות דמיד כשיעיר משנתו יקום הלא כבר הוזכר כן בדברי המחבר שכ' יתגבר כארי לעמוד בבקר ונ"ל ע"ד הנ"ל דכ"פ היצה"ר משיאו שילך לנוח על משכבו קודם שמשביע עצמו מד"ת אדעתא דהכי שיעמוד באשמורת, ועי"ז מפיל עליו תרדימה ומקרים רעים שא"א לו לעמוד באשמורת, וצריך שיחנן לפני ית"ש שיעזרהו לקום לעבודתו ולתורתו ושמעתי לפרש מאה"כ אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך, דאם אינו זוכר השי"ת על יצועיו אז א"א לו לבוא לידי מדה זו שיהי' יכול להגות באשמורות, והיינו דכתב הרמ"א ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב אז יזכה שמיד כשיעיר משנתו יקום בזריזות ולא יתגבר עליו היצר, לאפוקי אם בשכבו על משכבו לא ישים אל לבו כנ"ל א"א לו להתגבר כארי לעמוד בבוקר:
ואבאר לך בזה גם דברי הט"ז מ"ש על לשון המחבר יתגבר כארי וז"ל עיקר הגבורה כנגד יצה"ר כמ"ש חז"ל אתהו גבור ואמר כארי אשר אין לו יראה משום ברי' וכו' כן לא יעלה על האדם מורא יצרו אף שהוא תקיף ממנו עכ"ל לדבריו צריכין ביאור דלא שייך כלל לומר דבשביל מורא יצרו ימנע עצמו מלעמוד בבוקר ויראה לבאר עפ"י מאמרז"ל בסוכה דף נ"ב מ"ד ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצה"ר שצפון ועומד בלבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בנ"א מצויין להתגרות בהם את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיני' במקדש ראשון להחריבו והרג ת"ח שבו וסופו אל הים האחרון שנתן עיני' במקדש שני והחריבו וכו' עלה באשו ותעל צחנתו שמניח אוה"ע ומתגרה בשונאיהם של ישראל, כי הגדיל לעשות אמר אביי ובת"ח יותר מכולם וכו' תנא לי' האי סבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וי"ל היינו דהוצרך להזהיר שלא יעלה על אדם מורא יצרו דע"י שיתגבר לעמוד בבוקר לעבודת הבורא גם היצה"ר יתגרה בו יותר והוא תקיף ממנו וע"ז קאמר יתגבר כארי שאין לו יראה משום בריה כן לא יעלה על אדם מורא יצרו אף שהוא תקיף וא"ש, ויל"פ עפי"ז מאה"כ במשלי סי' כ"ד גבר חכם בעת ואיש דעת מאמץ כת כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ ע"כ, ועי' באלשיך שם, ועפ"י הנ"ל יתפרש בס"ד גבר חכם בעת פי' החכם מתגבר על יצרו ע"י עוז כדאמרו ז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין.
ואיש דעת מאמץ כח, ומפרש ואזל כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, הגם דע"י חבילות חבילות של תורה שאתה מוסיף והולך ע"י תעשה לך מלחמה שלא היתה לך מעיקרא כמו שאמרו ז"ל בת"ח יותר מכולם מ"מ תשועה ברוב יועץ דכל מה שאתה מוסיף להתייעץ דקאי על התוה"ק שנאמ' בה אני עצה ותושי' כך מתרבה ישועתו ית"ש, והשי"ת ישים חלקנו עם העוסקים בתוה"ק לשמה וישים בלבנו אהו"י לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אכי"ר: