ערוגת הבושם על אוח· רבי משה גרינוולד
הקדמת בן המחבר
מול תפארת החיבור לכבוד אביו מדבר בעזרת עוז התאזר:
ארז"ל (עירובין דף נ"ד ע"א) ואר"א מאי דכתיב לחיו כערוגות הבשם וכו' אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם הזה שהכל משבשמין בה תלמודו מתקיים אם לאו אין תלמודו מתקיים. פירש"י שהכל מתבשמין ממנו שמלמד תורה לתלמידים, והנה כונת רז"ל מבואר עפ"י מה שארז"ל ביבמות פרק האשה רבה אר"י א"ר מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם. לגור בב' עולמות, אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר הלכה משמי בעוה"ז, דאמר ר"י משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמיעה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר, וזה שאמרו אם הכל מתבשמין ממנו, דהיינו שלומד לתלמידים כפירש"י, אז תלמודו מתקיים. כלומר לעולם אף לאחר הסתלקותו מהעוה"ז ג"כ יש קיום לתורתו ע"י תלמידיו שאומרים שמיעתו משמו, אבל אם אין מתבשמין ממנו שאין לומד לתלמידים, אף אם בחייו אסף בחפניו ידיעות התורה הרבה מאוד, אבל במותו יקח הכל וירד אחריו כבודו ובעוה"ז אינו נשאר ממנו כלום ואין קיום לתורתו, והוא פשוט, אבל צריך להבין לשון הכל מתבשמין בו, מ"ש דנקיט האי לישנא ומדוע כינה הכתוב כאן זאת התורה שהרב משפיע לתלמידים בשם בושם, ונראה בס"ד בכוונת רז"ל עפ"י מה ששנו חכמים בלשון המשנה בפירקא דחסידי במס' אבות כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובין ממעשיו אין חכמתו מתקיימת וכ"כ אמרז"ל במס' ברכות דף י"ז תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים וכן אמת"ל מגילה דף כ"ו תלמיד גדול שמביא לידי מעשה וכן במקומות אין מספר הוכיח לנו רז"ל שחשובות התורה ומעלותה הוא רק אם כלוה אליה מעשים טובים ויחדיו יהיו תמים שניהם כאחד יתלכדו ולא יתפרדו, וי"ל דגם כאן הורו לנו רז"ל דרכם בקודש דהרב הרוצה להשפיע חכמה ומדע לתלמידיו השומעים לקח מפיו ומנחל עדני תורתו יאבה להשקותם, היא לא תצלח רק אם התורה בלול ביראת שמים ובמעשים טובים, אבל אם כח אין בידו להכניס יר"ש ומעש"ט בלבות תלמידיו, אף אם יוסיף חכמה ודעת, לא יתקיים חכמתו לא יעשה פרי תבואה בלב תלמידיו, והרי הוא כזורע זרע בארץ מלחה, והי' כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב, וזה שנקטו בלשון לימודים שלהם כבושם הזה שהכל מתבשמין מהן, דהנה מצינו לרז"ל במדרש רבה פ' אמור על הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' אלו ישראל, מה אתרוג יש בו ריח ויש בו טעם, כך בישראל יש בהן שהן בעלי תורה ובעלי מעשים טובים, כפות תמרים אלו ישראל, מה תמרה זו יש בה אוכל ואין בה ריח, כך בישראל יש בהן בעלי תורה ואין בהם מעש"ט, וענף עץ עבות אלו ישראל מה הדס הזה יש בו ריח ואין בו אוכל, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בידיהם מעשים טובים ואין בהן תורה, וכו' הרי שתורה מכונה בשם טעם, ומעשים טובים בשם ריח, וזה שאמרו רז"ל במתק לשונם במאמר הנ"ל אקרא דלחיו כערוגת הבושם אם משים אדם עצמו כערוגת הבשם שהכל מתבשמין בה, היינו שלומד תורה לתלמידים כפירש"י, והתלמידים מתבשמין בתורתו, כלומר שמביאם הלימוד הזה והתורה ההוא שקיבלו מרבם לידי מעשה ולידי מדות ישרות, שהם בבחי' ריח, כדאיתא במדרש אז תלמודו מתקיים לדורי דורות ולעולמי עד, אבל אם אינו בבחי' בושם ואין ריחו נודף מריח יראת שמים ומעש"ט, היא לא תצלח ולא תתקיים והיא כמוץ אשר תדפנו רוח וסערה כקש תשאם:
וכן אמרו ז"ל (במס' יומא דף ל"ח) אמר ר' חייא בר אבא אמר ר"י ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור שנא' כי לד' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ויש להבין לשון שתלן דנקט דלשון זה אין מתאים עם כוונתם בהמאמר הזה אשר רצונם להורות לנו שבגלל שצדיקים מועטין הם, לא הזריח אורן להאיר על הארץ, כולן או רבים מהן בדור אחד, זה בפני זה, רק חלקן ופזרן אחת לאחת בכל דור ודור ובכל מדינה ומדינה, ודור ודור ישובח מעשיהם, עלה אחת בבד אחת, ובבד בבד יאירו הנרות הללו, והי' לו לומר פזרן או חלקן לכל דור ודור, שהוא לשון יותר מכוון לתכלית המאמר, עכ"פ הלשון שתלן צריך ביאור, אולם כוונת חז"ל מבואר במה שאת"ל בחגיגה דף ג' אקרא דדברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד, מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרין ורבין, וכוונתם בזה שפרין ורבין בלב תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם השותים בצמא דבריהם, ושואבין מבאר תורתיהם וי"ל דלכוונה זו המשילו רז"ל ג"כ הצדיקים והתלמידי חכמים שבכל דור ודור לשתולה כמו עץ מאכל ששותלין אותו מצמוח ענפים ומוציא פירות, וילכו יונקותיו ופארותיו, להוציא אילנא דמלבלבי ולציץ צין גם להלן מגזעו ורחוק ממקומו, ע"י שרשיו המתפשטים לכל צד רחוק מגוף האילן, וגם שם יוציא עץ רענן והי' פריו למאכל ועליהו לתרופה, כן אורחות צדיקים שבכל דור ודור שמשפיעום משפעת תורתם ועבודתם לתלמידיהם ולזרעם אחריהם, ולכל הרוצים להנות מאור קדושתם, וירחיבו מקום אהלים ויריעות משכנות מדרשיהם היכא דגרסי יטו, ואל יחשוכו תורתם וחכמתם צדקתם ותמימותם מתלמידיהם השומעים לקח מפיהם וע"י זה הם בבחי' נטיעה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, וזה שאמרז"ל במאמר הנ"ל ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטין ואם כה יעשו יחידי סגולה שבכל דור ודור, שתורתם וצדקתם ישאר להם לבדם בלי שישפיעו לזולתם, ימצא אחד מני אלף קודש לה' ורוב העולם מקולקל, הארץ תשאר שממה תוהו ובוהו מרעת יושבי בה, ורבה העזובה בקרב הארץ, וחפץ הבריאה לא תגיע למחוז חפצה, אי לזאת שתלן הקב"ה כלומר עשאן בבחי' שתולה כעץ שתול על פלגי מים וכנטיעה שפרה ורבה ועי"ז תתרבה הדעת ויתוסף החכמה בעולם ע"י תלמידיהם תרעם אחריהם אשר להם הורו דרך התורה ונתיבות החכמה, אשר ילכו בה להבין להשכיל לשוטט בעמקי ים התלמוד. ולדלות פנינים מדברי רבותינו הראשונים ז"ל, אשר כל קוץ וקוץ ונקודה מדבריהם הקדושים הוא מיעוט המחזיק את המרובה, והלכתא גבירתא ורברבא איכא למשמע מנייהו, וכל דבריהם כגחלי אש, תורת אמת היתה בפיהם וכל דבריהם נמסרו למשה בסיני מתוך האש ביום הקהל כדגרסי' במס' מגילה י"ט ע"ב מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרין ומה שהסופרים עתידין לחדש ובמ"ר קהלת אקרא ויתרון ארץ בכל הוא איתא ג"כ ועליהם ככל הדברים מלמד שהראה לו הקב"ה למשה מקרא ומשנה וכו' וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כולם ניתנו למשה מסיני עיי"ש, ובירושלמי דפאה מובא בהקדמות ס' עולת שבת אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו נאמר למשה בסיני וביארו היטב רבינו מהר"ם אלשיך בפסוק נפלה עטרת ראשינו עיי"ש והובא דבריו בקיצור בהקדמת ס' עולת שבת הנ"ל, כי כל מה שמחדשין כל החכמים אפי' תלמוד ותיק קבלה נפשו מסיני, והענין כי הוא ית"ש חושב מחשבות לבלתי תהי' התורה נדחת ח"ו משום דור, ע"כ מה עשה ית"ש קבץ כל הנשמות העתידות לבוא בכל דור ודור על הר סיני, ואת כולם השמיע בהוד קולו כל פרטי תורה שבע"פ וכל החידושים העתידים להתחדש בכל דור ודור, וכל הסייגים הראויים בכל דור ודור, ואז כל נפש ונפש קבלה ונשמע לה כל המתייחס אליה וכו' כי כל נפש יש לה שייכות בתורה וכו', ובכן בבא כל נפש אל העוה"ז מחדשת מה שקיבלה, כי הוא חלקה בתורה, והגם שיראה שע"י יגיעות עיונו הוא מבין, לא כן הוא, כי אם כנזכר מה שקיבלה נפשו והיגיעה להבין, אינו אלא מפני שהחומר מעכב מלגלות הנפש מה שקיבלה וכו' ועי"כ נקראת תושי' שמתשת כחה של אדם וזה שאת"ל יגעתי ומצאתי תאמין, כי אחר שיגע למציאה תחשב עכל"ק של רבינו הקדוש מהר"ם אלשי"ך, ועיי' בפנים דברים נמרצים ותתענג נפשך, ועפי"ז פירשתי בס"ד מקרא שכתוב וידבר ד' אל משה לאמור זאת חוקת התורה אשר צוה ד' לאמור דבר אל בנ"י ויקחו אליך פרה אדומה וכו' ודקדקו כל המפרשים מ"ש דכתיב הכא זאת חקת התורה טפי מכל מצות שבתורה ועוד הלא אין חק זה כולל כל מצות התורה, כי אינו אלא מצוה פרטיות שאינו נוגע לכללות התורה, והול"ל זאת חקת הפרה אשר צוה ד', אבל חקת התורה משמע שהיא חק על כל התורה כולה, ונראה בס"ד לפרש עפ"י מדרש הנ"ל דכל חי' דאורייתא שנתחדשו בבתי מדרשות של רבותינו ז"ל חכמי דור ודור ביני עמודי היכא דהוי גרסי, מיום אשר עמדנו לפני ד"א בחורב ואת קולו שמענו מתוך האש עד היום הזה, ואת אשר עתידין להתחדש כמותם, סברות ישרות בנויים על אדני האמת והצדק, על יסוד המוסד לנו מרבותינו הקדמונים כ"ע, כולם נמסרו למשה מסיני, והוא מסרן לכל אחד ואחד כפי חלקו, לא באיתגלי' רק בבחי' טמיר ונעלם, והתלמידי חכמים שבכל דור ודור, העוסקים בתורה לשמה זוכה כל אחד ואחד שיערה עליו רוח ממרום, המאיר עיניו במאור התורה, לדלות פנינים ממים עמוקים עמקי ים התלמוד, לחדש חידושין ולגלות צפונות אשר עד כה הי' כמוסים וחתומים כפי מכת חלק נשמתו וגורלו אשר חלק לו נותן התורה ית"ש החולק חכמתו ליראיו, וכמו שפי' המפורשים כונת רז"ל בברכת התורה שתיקנו לנו הברכה בלשון הזה ברוך אתה ד' נותן התורה, דלכאורה היה ראוי לומר בלשון עבר נתן התורה, דהא כבר ניתן לנו התורה הזאת מאז ומקדם ופי' דקאי על חי' תורה אשר השי"ת מאיר עיני יראיו במאור תורתו בכל עת וזמן ובכל דור ודור, להבין חכמת די, ודעת נותן התורה ית"ש להמצא, משו"ה מברכין בלשון הוה כי הוא תמיד בכל עת ובכל שעה, והנה גבי פרה אדומה כתיב ויקחו אליך פירש"י לעולם היא נקראת על שמו של משה פרה שעשה משה במדבר, דאף בדורות האחרונים כשיקיימו ישראל מצוה זו של אפר חטאת, יהי' נקרא על שם משה כי כל הפרות כולן אשר יעשו עד סוף כל הדורות הי' בכחו של משה רבינו אף שלא הי' אז אצלו בפועל, וזה הבחי' עצמה נמצאת היא גבי כללות התוה"ק, שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש עד סוף כל הדורות הוא כלול במה שנמסר למשה בסיני, והכל נקרא על שמו, והוא תורת משה אשר הראה לו הקב"ה מראשית אחרית ומלפנים אותה גילה לו והשתא א"ש ומובן לנכון פי' הכ' הנ"ל זאת חקת התורה, שדבר זה הוא חק על כל התורה ועל הכלל כולו יצא, ומה הוא החק הזה, דבר אל בנ"י ויקחו אליך כפרש"י שכל הפרות יהי' נקראים על שמך, זהו כלל על כל התורה כולה כי כל מה שיתחדש אח"כ מדור דור הכל היא נקרא על שמך וא"ש, ועלינו לשבת לאדון הכל הנוהג בחסדו כל דור ודור והקים לנו בכל עת ובכל זמן רועים נאמנים, ראשי ומאירי ישראל די בכל אתר ואתר, המה הגיבורים חכמי וצדיקי הדור אשר מעולם אנשי שם, ולאורם נסע ונלך ותורתם וחכמתם הם נר לרגלינו ואור לכתיבותינו, והם חיי' נפשינו ורוח אפינו:
וגם עתה בדורינו זה, האיר לנו השי"ת באור המאיר לארץ הזאת, ולדרים עליה ה"כ כ"ק אאמו"ר הגאון הצדיק מופת הדור וסר הזמן עטרת תפארת בית ישראל ומשוש דורו, הי חסיד, הי עניו בוצ"ק כקש"ת מרן משה בן עמרם זצלה"ה אשר גם הוא הי' בבחי' שתולה אשר עליו ועל צדיקים כיו"ב רמזו רז"ל בלשון קדשם ששתלן בכל דור ודור כמבואר לעיל ובעודו חי עמנו בהלו נרו על ראשינו כל מגמתו תשוקתו וחפצו הי' להניק דובשו משדי תנובתו לתלמידים רבים, ונתן מהודו עליהם תורה ויראת ד' יחדיו הי' תמים, וממש מסר נפשו ומאודו עליהם, ועשה עצמו כהפקר עבורם, וכערוגה זו שהכל דשין עליו, כמארז"ל אקרא וממדבר מתנה, ואקרא דלחיו כערוגת הבושם הנזכר לעיל, ובעזרת השם יתברך חפץ ד' הצליח בידו, תלמידים למאות ולאלפים יצאו מבית מדרשו נהרו אליו מכל קצוי המדינה גם מחוץ למדינה, ושתו בצמא מימיו הנאמנים המתוקין והצלולין הנובעים מבאר תורתו מעין היוצא מבית ק"ק, וירעם כתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם:
רבים מהם הרחיבו לבם בשפעת תורתו הקדושה, וגדלו והצליחו וגם עשו פרי, ועל ידי צדקתו ושלימות חכמתו נשתלה תורה ויר"ש בישראל בכל רוחב גבול המדינה. ובכל אתר ואתר נמצאים תלמידיו ההגונים המחזיקים בתורת רבם, והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, כי כל נטיעותיו ופשרותיו הם זרע ברוכי השם:
כנודע ונתפרסם בעולם, וראג כל בנ"י כי קרן אור פני משה, אבל לא ארכו לנו הימים בעוה"ר, ולא זכינו להנות מאור הנערב הזה כאשר חכינו וקוינו כי נטרפה לנו השעה בעוה"ר, ועליונים גברו על התחתונים וביקשו את רבי לשחקים, ואל משה אמר עלה אל ד' להנות מזיו השכינה ולנוח בגנזי מרומים, ורוח אפינו משוש דורנו אשר אמרנו בצלו נחי' בגויים, נטרף מאתנו בדמי ימיו ובעוה"ר בא ב"כ"ל"ח עלי קבר בשנת נ"ח לימי חייו, הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות, ומאז הלכנו חשכים ואין נוגה לנו. ותהי זאת נחמתינו, לרוב צערנו, ועלבון רוחנו, וגודל מכאובנו, לאשר לוקח מאתנו, מחמד עינינו, עטרת תפארתינו, כבודינו, ומרים ראשינו. כי השאיר אחריו קובץ גדול חידושי תורה בהלכה ואגדה, הכתובים בכתב יד קדשו, ושו"ת ופלפול הלכה על סוגי' הש"ס ושו"ע אולם הכתבים הללו לא היו מסודרין בשום סידור והי' מפוזרים אנה ואנה בקונטרסים שונים, כי מגודל ענותנותו לא עלתה על דעתו הטהורה מעולם להוציא לאור בחיים חיותו איזה חיבור, כאשר כתב בעצמו בסוף צוואתו הקדושה, אשר לו נדפסה בשם קונטרס הכנה דרבה, וכל חי' תורתו כתב רק דרך לימודו, באין סדרים למו, קמא קמא דמטי לידו, ושנתחדש בבית מדרשו העלה על הספר בדיו בדרכים שונים, פעם על דרך חקור דין, ופעם ע"ד פלפול הלכה ותוס', וגם הקונטרס סדר למשנה אשר בדעתו הי' לסדר סדר לחידושי תורתו ואשר לו ירמוז בצוואתו הנ"ל, לא הספיק אף להחילו, כי בעוה"ר היסורים גברו עליו מאוד ונטרפה השעה, ויגיעה רבה הי' לי בסידור הכתבים וירדתי לגנו ערוגת הבושם לרעות בגנים, וללקוט שושנים אחת לאחת מכתבי קדשו והי' לאחדים בידי בעזהש"י כדי חיבור שלם על ד' חלקי השו"ע ונתתי משפט הבכורה להחיבור הנוכחי, שו"ת על או"ח אשר אנכי נותן לפני כל יודעי דת ודין, וגם חי' הלכות ופלפולים על כמה סוגי' הש"ס, ענינים הנוגעים לחלק אורח חיים, ואף כי אינם הלכה למעשה. עכ"ז אלו ואלו דברי אלקים חיים וקוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא גם בזה יהי' נחת רוח לנשמתו הקדושה והטהורה ויהי' שפתותיו דובבות בקבר, כדאיתא בירושלמי שקלים פ"ב ה"ה, שמעון בן נזירא בשם ר' יצחק אמר כל ת"ח שאומרין דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו רוחשות עמו בקבר שנאמר וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים הזה, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרים דבר הלכה מפיהם שפתותיהן מתרחשין עמהם בקבר, מה הנאה יש לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קנדיטון, ר' יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק וצריך להבין ענין של שני משלים הללו ובמאי פליגי הני אמוראי מאי נפק"מ אם הוא כהדין דשתי קנדיטון או כהדין דשתי חמר עתיק ומאי הפרש בין זה לזה, וראיתי לפרש כוונת רז"ל, דהנה לימוד התוה"ק היא על ב' אופנים, ע"ד הלכה למעשה להבין ולהורות ולברר הלכה על בורי' לידע דרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון ויש דרך לימוד שהוא לפלפולא לא להלכה ולמעשה, כמו שמצינו גם בש"ס חולין ורבה לחדודי דאביי הוא דעביד, ותכליתו לפתוח לב התלמידים להראותם ולהנחותם בדרכי לימוד תוה"ק, להבין דבר מתוך דבר, ולדמות מילתא למילתא, גם לעשות ציצים ופרחים לתורה להראות יפי' וגודל עומקה ורומה, והנה התוה"ק נמשלה ליין כמש"נ וחכך כיין הטוב, והנה יש ב' מיני יין, קנדיטון הוא המתובל בבשמים וקולט הריח מהם, עיי"ש בירושלמי בפי' קרבן עדה, וחמר עתיק הוא יין טוב וחזק טבעו בלי שום תבלין ואין לו ריח בשמים כמו קנדיטון, והנה הבאתי לעיל דברי המדרש בפ' אמור דמעש"ט הם בבחי' ריח, ותורה בלי מעש"ט הם בבחי' טעם בלא ריח, נמצאת אומר דתורה שהיא נמשלה ליין, אם הוא בבחי' הלכה למעשה, אז הוא בבחי' יין קנדיטון שיש בו ריח ג"כ שהוא מעשים, ובחי' תורה שהוא להלכה ולא למעשה, או לפלפולא, הוא נמשלה לחמר עת א' שאין בו רק טעם, ובזה מובן כוונת ירושלמי הנ"ל ופלוגתת האמוראים הנ"ל, בר נזירא אמר כהדין דשתי קנדיטון, כוונתו דאם אומרים דבר שמועה מפיו להלכה ולמעשה בחי' ריח כהנ"ל, אז שפתותיו דובבות בקבר, ובא ר' יצחק להוסיף כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דשתי טעמא בפומי', כלומר דאפי' אם התורה, ודבר שמועה שאומרים משמו אינו בבחי' יין קנדוטין שהוא הלכה למעשה רק לפלפולא בבחי' חמר עתיק שהיא טעם בלא ריח בשמים, ג"כ שפתותיו דובבות וא"ש, וטעמא דמילתא דאף שהוא בעצמו לא העלה הדברים להלכה ולמעשה רק לפלפולא, מ"מ יש בו תועלת להעיר אתן לשמוע בלמודים, ולהורות דרך הלימוד בתוה"ק לירד לעומקה של הלכה, להבין ולהשכיל דברי רז"ל העמוקים, וישתו התלמידים הבאים אחריו ויאירו עיניהם במאור תורתו לעלות במעלות חכמים ונבונים ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא ועל דברי ר' יצחק בירושלמי הנ"ל תמכתי יתדותי, והם הי' נר לרגלי ואור לנתיבתי, בסדרי כתבי קודש של כ"ק אבא מארי זצלה"ה, אשר גם אבני נזר הפלפול לא מנעתי מלהציגם בין השו"ת שהם להלכה ולמעשה, והנני נותן לפניכם היום חיבור שלם כלול בהדרו והודו, בלול משו"ת וחי' סוגי' הש"ס, קנדיטין, וחמר עתיק יומין, והי' לאחדים שניהם כאחד יתלכדו ולא יתפרדו לרוות צמאון התלמידים הצמאים והמתאוים לדברי קדוש ישראל, והמשתוקקים לרדות דבש מגוית הארי, ולשתות. נוזלים מבאר חפרוה שר התורה משה רבם רב ח"ס"ד"א גאון זצלה"ה, ואקוה כי ישישו וישמחו בו כל שוחרי תושי', וכל הוגי התוה"ק ישתעשו בו וימצאו נופת לנפשם: וקראתי בשם החיבור הזה "ע"ר"ו"ג"ת "ה"ב"ש"ם כי שמו הק' של הגאון המחבר מפורש יוצא ממנו, גם ראשי תיבות של שם אביו הגה"צ ושם משפחתו הם בקרבו כזה. תשובת רבינו "מ"ש"ה ב"ן "עמרם ג"ו (גרינוואלד) וגם מספרו במספר קטן הוא בגימ' משה בן עמרם חושבנא דדין כחושבנא דדין במכוון, ובמשך ימי ההדפסה מצאתי סמך וסעד לשם הזה בין כתבי קודש של אאמו"ר הגה"ק זצוקלה"ה אשר כתב עוד בימי חורפו בהיות משכן תורתו בק"ק טשארנא יע"א ושמחתי מאוד כי מצאתי לי סער בעזה"י, ועיי' ירושלמי ברכות פ' הי' קורא דריש האי קרא דודי ירד לגנו לערוגת הבשם דקאי על סילוקן של צדיקים קודם זמנן עיי"ש, ושם מסיים יודע השי"ת עונתן של צדיקים והוא מסלקן מן העולם, וזה שייך גם על אאמו"ר המחבר זצלה"ה כי נסתלק בעה"ר בדמי ימיו בן ח"ן שנה והכוונה במה שדרז"ל פסוק זה על סילוקן של צדיקים עפ"י מה שארז"ל משל לנכנס לחנותו של בושם אעפ"י שלא לקח כלום ריח טוב קלט, וכ"כ אמרז"ל משל לצלוחית של פלייטין אעפ"י שהורק ממנו כל מה שבתוכו עכ"ז ריחו נודף וכ"כ הוא בסלוקן של צדיקים אעפ"י שנרתוק הנשמה בעוה"ז הורק מפנימיותו והרוח שבה אל אלקים להנות מזיו שכינתו עכ"ז ריח הבושם נשאר עוד פה, ועולם נתבשם מריח מור ואהלות תורתו הקדושה אשר נשאר פה בעוה"ז, ועפ"י דברים האלה לו נאה ולו יאה להחיבור הזה אשר יקראו לו
ערוגת הבשם. וברוך השם על רחמיו וחסדיו אשר הפליא לעשות עמי ושהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, לקיים מילי דאבות, לראות ספרא דבי רב כ"ק אבא מארי זצלה"ה יוצא מביהד"פ כלול בהדרו להאיר לארץ ולדרים עליה, ולבשם את העולם בערוגת הבושם, זה היום עשה ד' לבחמינו מעט מעצבון רוחנו אשר העציבנו מר המות הוסר המצנפת ושורם העטרה מעל ראשינו אבדנו את גבורינו רועינו אבינו עטרת תפארתנו, במה אקדם ד' אכף לאלקי מרום כי ראה ד' בענינו הרים מעפר קרננו, כונן מעשה ידינו להקים שם לאבינו, זאת התירה אשר שם משה להאיר עינינו, הוא יחיינו. נשימה חותם על לבינו, דבר השם ישמיענו, תיישר אורחותינו, ובמעגלי צדק תנחנו, ושפתותיו יהי' דובבות בקבר להמליץ טוב עלינו לפני אדון כל הוא אלקנו, כמשאז"ל במס' יבמות אשר הבאתי לעיל מאי דכתיב אגורה באוהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בב' עולמות אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר הלכה משמי בעוה"ז דאמר ר"י משום רשב"י כל ת"ח שאומרין שמוע מפיו שפתותיו דובבות בקבר ועיי' בע"י שהקשה איך מרומז בהאי קרא שיאמרו דבר שמועה משמו, ותו מאי הקשה לו בהאי קרא דפתח ואמר מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, תו יל"ד מנ"ל לפרש האי עולמים על שני עולמות הא יל"פ כפשוטו לשון לעולם ע"ד הכ' הלעולמים יזנח וגו', וכדאשכחן בכמה כתובים, וה"נ הפי' כפשוטו שביקש לשכון לעולם באהליך ופי' אאמו"ר הגה"ק המחבר זצוקללה"ה, בכוונת רז"ל דלשון אגורה הוא מלשון גירות והיינו דירה שאינו בדרך קבע כטעם לגור בארץ בנו, וא"כ הכ' נסתר מחמתו מני' ובי' כיון דכתיב עולמים ואי כפשוטו הול"ל אשכונה.
באהליך עולמים משא"כ לגור הוא לשון גירות ודירת ארעי, אלא ודאי עולמים דקרא אינו לשון נצחיות אלא הכונה בשני עולמות, ושפיר פריך וכי אפשר לו לאדם לגור בב' עולמות, אבל באמת אמרז"ל בשילהי מס' ברכות, ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, שנא' וילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון והכונה, כמו שפרש"י שם מישיבה לישיבה וממדרש למדרש, דהיינו שמתעלים ממדרגה למדרגה ולכאורה איך אפשר זאת הלא כתיב במתים חפשי אלא ודאי דע"י שאומרים דבר שמוע מפיו בעוה"ז הו"ל כאלו הוא בעצמו עוסק באותו ענין, וא"כ שפיר קאמר אגורה באהליך עולמים וא"ש ודפח"ח, ובזה פי' הא דאמרו חכז"ל בכתובות דף ק"ד גבי הסתלקותו של רבינו הק' גזרו רבנן אומר ואמרו כל מאן דאמר נח נפשי' דרבי מדקר בחרב עיי"ש, והדבר מפליא עין הרואה מה ראו על ככה ומה הגיע עליהם ומה לחרי האף הגדול הזה לענוש את המוציא הדבה והמביא הבשורה הנוראה של פטירת רבינו הקדוש בעונש קשה כזה, מה פשעו ומה חטאתו אבל יובן הדבר עפ"י דברי רז"ל הנ"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב דע"י תלמידיהם האוחזים במעשה רבותיהם והולכים בדרכיהם ואורחות צדיקים ישמורו גם שם מתעלים והולכים מדרגא לדרגא ואין להם מנוחה, והנה גם רבינו הקדוש ודאי הי' כאחד מהם משו"ה גזרו שמי שיאמר נח נפשי' דרבי, כלומר שאינו בבחי' ת"ח שאין להם מנוחה רק שמעתה יהי' לו מנוחה, מדקר בחרב כיון שאינו מאמין ואינו מבין מעלתו של רבינו הקדוש. וא"ש:
והנה חק למחברי חבורים אם עוד בעודם הוציאו לאור חכמתם, להשמיע קולם בהקדמת ספריהם ויגידו צדקתם לדור, מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לחבר חיבור, ואם לבנו יעדנה, ואחרי בלותו היתה לו עדנה בן מכבד אב בחיים וגם במותו, ובראש ספרו יספר תהלתו, לפארו ולהללו ירחיב מילולו יקרי דשכבי כבוד אומר כולו. אבל מה אומר ומה אדבר אני, ומה אני יהלך בראש החיבור הזה, הבוא אבוא במגילת ספר ממונא סיפורים מיקר תפארת אבא מארי זללה"ה ומדותיו היקרים והקדושים, תורתו וקדושתו, טהרתו ופרישתו צדקתו וענותנותו הלא אך למותר ומלאכה שאינה צריכה הוא, כי הארץ האירה מכבודו וכשמן תורק שמו, וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש, מי לא שמע שמעו הטוב ההולך בכל המדינות, עד שלשמו ולזכרו תאות כל ישרי לב ובפרט אלפי התלמידים אשר אור חכמתו נגה עליהם, והי' להם למאורות להאיר להם כתיב בתורה ויר"ש, וטובא מגריר גריר לבייהו להנות מזיו אור תורתו, ורבים אומרים מי יראנו טוב משתוקקים ומצפים שיפוצו מעיינת חכמתו, ברחובות פלגי מים, ותבואינה ותדלנה מן הבאר אשר דלה רלה משה וישק את הצאן קדשים והמפורסים אין צריך ראיי' כי כמעט אין קהלה וישוב במדינה אשר לא ימצאו שמה תלמידי אאמו"ר זצ"ל המלאים זיו ומפרקים נוגה מתורה ויר"ש, והכרת פניהם ענתה בם שהם תלמידיו דרב חסדאי זצ"ל, הן הן תלמידיו, הן הן עדיו. ומה לצעיר הזבוב, קצוץ כנפים. להשמיע במרום קולו בין שריקות העדרים בשבח האדם הגדול בענקים, היזדיין חרש בשלטי הגיבורים, והאם נמלה בכנפיה תעלה אבר כנשרים, ומתיירא אני אם אספר תהלתו שלא אפגום ח"ו בכבודו ולא אגיע לחצי שבחו, כי מי ימלל תהלתו, ומי ישמיע תפארתו, ונוסף על גדולת תורתו היתה עוד צדקתו ופרישתו, עבודתו ויראתו, באופן נעלה מאוד, קדוש הי' מגוחו מבטן:
(נולד לאביו הרב הגדול הצדיק חריף עצום המפורסים מו"ה עמרם זצ"ל בן הרב הגאון הצדיק המפורסים מו"ה יוסף זצ"ל שהי' אבדק"ק טשעטשעוויטץ יע"א חתנו של הרב הגאון הצדיק מו"ה משה נחום ז"ל שהי' אבדק"ק נ' וואזאני אביו של הגאון החסיד ר' עמרם ז"ל שהי' נקרא בפי כל ר' עמרם חסידא ז"ל ונפטר בעיה"ק צפת ת"ב עיי' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רל"ג): ולאמו הצדקת אשת חיל הצנועה המהוללה מ' אסתר ע"ה בת הגביר המפורסים צדיק צדקות אהב, מו"ה שלמה געשטעטנער נין ונכד לזקני הגאון מאור הגולה בעל פנים מאירות זצללה"ה, י"א שבט שנת תרי"ג לפ"ק:
ובעודו יונק משדי אמו הי' ניכרין בו סימני קדושה וטהרה בוצין בוצין מכתפי ידוע, וכאשר הי' כבר שית כבר שבע כבר החל רוח ה' לפעמו והי' ניכר ונראה בעליל כי נעלה הוא לעילא מדרגא על כל בני גילו לא רק בחכמת לבו אשר הי' פתוח כפתחו של אולם לתורה, אבל גם סימני יראה עילאה הי' ניכרין בו כאשר ראיתי המכתב אשר כתב אביו ה"ה זקני הרב הגדול הצדיק החריף העצום כקש"ת מו"ה עמרם זצללה"ה, לחבירו ולריעו הגאון המפורסים מו"ה זוסמאן סופר ז"ל מפאקש והתנצל לפניו כי טירדת הפרנסה על המחי' ועל הכלכלה גורמים לו ביטול תורה הרבה, והתמרמר מאוד על זה במכתבו הנ"ל ובסוף דבריו כתב כי זאת נחמתו בעיניו כי ילד יולד לו בן ניתן לו שמו הק' משה, אשר בטוח הוא ואין ספק אצלו כי יהי' לאור עולם ומשוש כל בני דורו, כי ניכרין בו סימני קדושה ביתר שאת ויתר עוז, שלא כדרך העולם. וכאשר הגיע לבן י"א י"ב שלחו אביו זצללה"ה לישיבת הגאון המפורסים מו"ה מנחם כ"ץ פרוסטיץ ז"ל אבדק"ק צעהלים ושם יצא לו שם טוב לעילוי מפורסים וביום מלאות לו שלש עשרה למצות. דרש דרש משה דרוש פלפולא חריפתא בביהכ"נ הגדולה דשם לפני כל חכמי העיר מה שחידש בעצמו מדעתו הרחבה, והרואים והשומעים כולם ראו כן תמהו על רוב חכמתו ורוחב דעתו, וכולם פה אחד ענו ואמרו שלאילכא רברבי יתעבד, ואחר זה נסע ללמוד אצל זקינו אבי אביו הגאון הצדיק מו"ה יוסף ז"ל אבדק"ק טשעטשעוויטץ יצ"ו המובא בתשו' ח"ס, וכאשר הי' כבר ט"ו כבר הי' מלא וגדוש בתורה ויר"ש ומצאתי דאתי לידי קונטרס ח"ת אשר כתב אז בימי טל ילדותו אשר מפליאים עין כל רואים:
בעת ההוא עלה ונתעלה במעלת השלמים וילך משה הלוך ונסוע הנגבה, (הרוצה להחכים ידרים) לישיבת רבו המובהק הגאון בעל כתב סופר ז"ל בק"ק פרעשבורג ושם הי' הלוך וגדול עד כי גדל מאוד ורבו הגאון המובהק חבבו מאוד ואבא מארי זצללה"ה בעצמו בפה קדשו סיפר שפעם אחת באמצע הפלפול עמד רבו הגדול ונשקו על ראשו לעין כל התלמידים מגודל אהבתו וחיבתו אליו ומחמת חן ושכל טוב אשר מצאו דבריו הנאמרים בהשכל ודעת בעיני רבו, אבל לא ארכו לו הימים ולא איסתעי' מילתא שישאר שם זמן רב, ובהיותו כבר שבסר בכ"ח ניסן תר"ל לפ"ק אביו הגה"צ נתבקש בישיבה של מעלה והשאיר אחריו אלמנה עם ט' בנים יתומים קטנים ואאמו"ר הגה"צ זצללה"ה הי' הבכור וכל עול הפרנסה הי' מוטל עליו לפרנס אמו עם ט' ילדים קטנים ואף שעליו היו כולנה, עכ"ז גודל טרדותיו ורכות שניו לא מנעוהו מלשקוד על דלתי התורה ביגיעה ושקידה עצומה, והי' לו הלילה למשמר משמרת הקודש לתורה ועבודה והיום למלאכה לפרנס את בית אמו האלמנה והיתומים, וגודל התמדתו ויגיעתו בתורה בעת ההוא לא יאומן כי יסופר, כמעט לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, ולאחר עבודת היום בדאגות וטירדות הפרנסה. ולאחר שעסק בתורה כמה שעות בלילה, עוררה אותו אמו הצדיקת ע"ה בכל לילה בשעה ב' אחר חצות, וכמה פעמים עוד קודם לזה, וכל מקרי הזמן ופגעי' לא נגעו בו לבטלו מתורת ד' ויגבה על המקרים האלה וירם בדרכי ד', וכה עסק בתורה ודרך ארץ גם אחר חתונתו עד כי גדל אחיו הצעיר הרבני המופלג בתוי"ר חסיד ישר ונאמן נודע לשם תפארת ולתהלה מו"ה נחום נ"י ואז מסר לו כל עניני העסק פרנסה של אמו האלמנה והיתומים ונעשה חפשי מעול משאי ומתן ואז הקדיש כל עתותיו לתורה והפריש עצמו מכל הויית העולם ותדבק נפשו באהבת התוה"ק, וכרת עמה הברית, ושמעתי מספרים נפלאות משקידות. תורתו בימים ההם, וכל עניני תבל והויות העולם לא נחשב בעיניו למאומה, ופעם אחת הביא לו גיסו ני' סך שלשת אלפים ר"כ מעותיו של אאמו"ר זצ"ל אשר הי' בידו לעסוק בהן למחצית שכר וזה הי' אז חלק גדול חציו או ג' רביעית מרכושו וכאשר החזיר לו גיסו הנ"ל המעות שלשה באנקנאטין בני אלף ר"כ אותו היום ערב שבועות הי' ואאמו"ר הגה"צ המחבר זצללה"ה הי' עוסק אז בהכנה דרבה על החג הקדוש, והי' דבוק במחשבתו באיזה ענין עמוק, וכ"כ הי' מופשט מעניני העוה"ז עד שלא שת לבו כלל אל הכסף המושב לו, ולא החשיבו לכלום, ומחמת טרדות דבקותו נתנם באחד הספרים אשר הי' מונחים לפניו על שולחנו הטהור ושכח כל אשר נעשה ואח"כ בעבור איזה שעות, ואמי מורתי תחי' שאלה אותו על דבר הכסף המושב מגיסה הנ"ל, לא זכר מאומה מכל הדבר ולא ידע כלל אם קיבל מעות ואנה הניחם, כאילו לא הי' דבר, ויחפשו בכל פנות הבית בחורין ובסדקין ולא מצאו, וכבר נתייאשו ממנו כי חשבו שבודאי נגנב או נאבד והוא לא שת לבו כלל לכל זה, אבל אמי מורתי הצדיקת תחי' היתה מצטערת מאוד על זה כי הי' כמעט כל רכושה עד שבלילה חלמה חלום וגילו לה בחלום שהמעות נמצא באחד הספרים, ותיקץ והנה חלום, ותיכף במוצאי יו"ט הלכה אל ארגז הספרים ותחפש בהן עד שפתחה ספר ישמח משה ומצאה בו כל הכסף ויהי לפלא:
בעת ההוא יצא שמו כשם תפארת ולתהלה בכל גליל העליון דמדינתינו, ואז שתל ישיבתו הרמה, ונהרו אליו תלמידים רבים ומופלגים והחזיק ישיבה, והרביץ תורה בישראל במדה גדושה בעיר מולדתו טשארנא יצ"ו (ויש בידי חיבור גדול ורחב ידים על מס' חולין וחי' סוגיי' הרבה מאוד אשר חידוש אז בלימוד הישיבה) ומאז לא פסקה ישיבה מעל שלחנו כל ימי חייו, והרביץ תורה לאלפי תלמידים כנודע בשערים:
בשנת תרמ"ב נתנו ק"ק הומנא עיניהם בו להרכיבו אלוף לראשיהם ולהיות להם לרב אב"ד ומנהיג, ושאלו אודותיו כמה גדולי הדור, ובתוכם ר' שמעון הצדיק ז"ל הגאון אבדק"ק קראקא, והוא השיב להם, וכתב עליו נפלאות ונוראות וכה דברו עליהם, "אשרי לדור שזכה לאותו צדיק משה בן עמרם" ויהי המכתב הזה מפליא עין כל רואיו לכתוב על אברך רך בשנים תוארים נפלאים כאלו, וגם הגאון הקדוש ייט"ב מסיגעט ז"ל כתב עליו לק"ק הנ"ל גדולות ונפלאות וחיבבו עד למאוד וכאשר זכה אבא זצללה"ה לקבל פניו הקדושים ואז הי' עוד מקום משכן תורתו בטשארנא, והי' עוד רך בשנים קרבו וכבדו ביותרת הכבוד והעיד כי חכמתו ויראתו תאיר פניו וכי גברא רבא היא (ועיי' בשו"ת אבני צדק סי' ק"ג בסופו מביא ממנו דבר נפלא עיי"ש) ובשנת תרמ"ג קבע שם (בק"ק הומנא) בית מדרשו, ומיד יצא שמו בעולם לשם תפארת ולתהלה והאי צורבא מרבנן דמי' לפרצודא דתותי קלא כיון דנביט נביט וכמעט כל קהלה נאה וחסידה גדולה ונכבדה אשר ביקשה רב ומורה למו שמו עיניהם בו בראשונה ועוד בשנת תרמ"ד נתנו ק"ק חוסט עיניהם בו ועטרו אותו בתפארת יקר וגדולה לרב אב"ד בעירם, למלאות מקום מאור הגולה רבינו בעל מהר"ם שי"ק, אולם לא עלתה בידם להסב לבו לקבל עליו המשרה הזאת ולא הטה אזנו אליהם ונשאר על מקומו בשלו' בקהלתו ק"ק הומנא והרביץ שם תורה ויר"ש בישראל כערך ד' שנים, עד שנתקבל בשנת תרמ"ז בכבוד גדול ובאהבה רבה לאב"ד דק"ק קליינווארדיין יצ"ו, ושם נתוספו כמה ספסלי בבית מדרשו. ונהרו אליו תלמידים רבים מכל קצוי המדינה, וגם מחוץ למדינה, בחורים מופלגי תורה יראים ושלמים, והי' קול הקרי' הווי' מקול תורה, ביום ובלילה, בכל רחובות ושוקי העיד, הי' נשמע רינה של תורה, והנה פריצי עמינו אשר היו אז בימים ההם, וקלי הדעת, לא יכלו לסבול זאת וקול התורה הנשמע בארצם הי' למורת רוחם של הכי בריוני דהוי בשבבותי' ורשעים כים נגרש השקט לא יוכל הלשינו עליו במשאות שוא ומדוחים ואכלו קורצא לפני שרי הקאמיטאט, כי מחזיק ווינקעל שולע ומגדל בה פראים ללא חכמה וללא דרך ארץ וכדומה, במלשינות ומסירות שוות, כדרך רשעים שונאי התוה"ק, עד כי החליטו שרי הקאמינטאנו משפטם וגזרו אומר, שאינו רשאי להחזיק ישיבה, ואם ימצאו אותו לומד עם התלמידים ידונו אותו כעובר על חוקי המלכות לעונשו בעונש מאסר ח"ו, אבל הוא ברוח קדשו אמיץ לבו בגבורים ואזר כגבור חלציו ולא חל מפניהם, וכל התראות העונשים לא הספיקו למונעו מהרבצת התורה אפי' שעה אחת ולמד בעת ההוא ממש במסירת נפש, עכ"ז הי' מתיירא ללמוד בפרהסי' ולמד אז עם תלמידיו בצנעא ואת צנועים חכמה, בעזרת נשים של ביהכ"נ, והשליך נפשו מנגד עבור ענין זה של הרבצת תורה, עד שבחסדי השי"ת עלתה בידו איזה יחידי סגולה יראי השם ואוהבי תוה"ק, להסב לב הקולטוס מיניסטער לטובת הישיבה, ועל ידי חק מיניסטעריאל ערלאסס מיוחד הותר לו להחזיק הישיבה, ונתגלגל עוד זכות על ידו. כי בהערלאסס ההוא מפורש יוצא כי אין לישיבה דין ווינקעל שולע, והרשות ביד כל רב מרא דאתרא להחזיק ישיבה באין משטין ומפריע, ושם יצא שמו ונתפרסם טבעו בעולם בכל תפוצות ישראל, ויגדל משה הלוך וגדול עד שבשנת תרנ"ב נתנו בו עיניהם ראשי עיר ואם בישראל ק"ק טארנאוו בגאליציען וקראו אותו אחר כבוד לשום משכן תורתו בתוכם ולהיות להם לאב"ד ולפטרון ויפצירו בו לקבל עליו הכהונה הנכבדה הלזו וגם אדומו"ר הגה"ק משינעווע זצללה"ה דבר אל לבו לקבל עליו הרבנות דק"ק הנ"ל אבל הוא לא הטה אוזן לקול קריאתם ולא רצה לעזוב ארץ מולדתו, מיראתו שלא יוכל שם להחזיק ישיבה ולהרביץ תורה ויר"ש כרצונו, כי זה הי' כל מגמתו ותשוקתו וחפצו, ובשנת תרנ"ג כאשר כסא הרבנות דפהק"ק חוסט יצ"ו נתנו קהלא קדישא הדין בפעם שנית עיניהם בו ושחרו פניו לשכון כבוד בתוכם ולקבוע פה בית מדרשו, ובפעם הזאת עלתה בידם ונענה להם ראשם, וקבלוהו בכבוד גדול ובאהבה רבה, ופה הרחיב מקום אהלו ויריעות משכנות מדרשו והרבה גבולו בתלמידים הגונים יראים ושלמים, רבים מהם עלו ונתעלו הגיעו להוראה ומורים, ובכל קצות המדינה תלמידיו מצויינים שם. ויראת השם חופף עליהם ומדותיהם ומעשיהם הטובים והיקרים והכרת פניהם ענתה בם כ' תלמידי דרב חסדאי הם, ופה ישב והרביץ תורה ויר"ש בישראל יותר מח"י שנים עד בא יום פקודתו והנה חלקת מחוקק ספון, והמקום והקהלה מצא חן בעיניו מאוד, ואף שכמה קהלות גדולות ומפורסמות בישראל במדינה וחוץ למדינה רצו לשומו אלוף בראשיהם הוא לא הטה אוזן לקול הקריאה ולא רצה לעזוב מקום מנוחתו, וגם בשנת תרס"ו כאשר נקרא אחרי כבוד מראשי עיר ואם בישראל קרי' עליזה ק"ק קראקא לכהן שם פאר ולשרת בקודש, השיב להם בענות צדקו, שאינו יכול לקבל עליו המשרה הזאת כי יודע בעצמו שאינו ראוי לאותו איצטלא ואין רוצה להתהדר בעטרה שאינו הולמתו:
ויהי אין ויהי אלא לשון צער בשנת עת"ר בליל א' דראש השנה ישונתי אז ינוח לי וחלמתי חלום מבהיל ונורא מאוד ובתוך החלום ראיתי את אאמו"ר זצללה"ה בבית מועד לכל חי, בהקיצי נבהלתי מאוד, יראה ורעד יבוא בי ותכסני פלצות, כל עצמותי הפחידו וארכבותי דא לדא נקשן ובפרט כי בלא"ה לבי הי' נעצב בקרבי על כי לא הגיעני מן ראש השנה אגרת שלומים בברכת השנים כאש הוסכן הוסכנתי בכל פעם כי ידעתי שנפשו קשורה בנפש בניו יצ"ו, ואעפ"י שאין ניחוש יש סימן ואע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי (ועיי' חגיגה דף ה' ע"ב אקרא דאנכי הסתר אסתיר פני מהם אמר רבא אעפ"י שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו ופי' הח"ס בספר זכרון שלו דכמה פעמים מגלה הקב"ה בחלום מה שיהי' אח"כ כדי שיתפללו ויפעילו פעולות לבטל הגזירה, ויש אשר יחלום דבר טרם יעשה, ואינו כדאי ולא יכול לבטל הגזירה, ואם עשה יעשה כל הפעולות לא תועיל כלום וכל החלומות נתקיימו, ומה שגילו לו הוא כדי להוסיף יגון על יגונו ויהי' אותו הצער כפליים כי בעת החלום כל העולם בנחת והוא בצער, ואח"כ בבוא הגזירה עמם הוא בצרה ח"ו, עיי"ש במתק דברי קדשו, וכה נתקיים בי בעוה"ר) עכ"ז חזקתי את לבי ונחמתי את עצמי כי דברי בעל החלומות לא מעלין ולא מורידין, אבל לבי הי' עלי דוי ותיכף אחר חג הסוכות שמתי לדרך פעמי לנסוע לבית אבי לקבל פניו המאירים אולם ירט הדרך לנגדי ובאם הדרך שמעתי הבשורה כי אבא מארי ז"ל נסע לעיה"מ וויען לדרוש ברופאים, ונבהלתי משמוע, ופחד ופחת הי' לי כי נזכרתי מהחלום הנ"ל, ומיד קול רעש גדול ונורא יצא במחנה העברים בכל המדינה וגם חוצה לה, כי הגאון הצדיק מחוסט נפל למשכב בחולה אנושה והרופאים בוויען החליטו לעשות לו אפעראציאן מסוכנה וממש התפוררה הארץ ותגעש ותרעש התבל, וכל מוסדי המדינה ירגזון, ותהי לחרדת אלקים. ובכל בתי כנסיות ובתי מדרשות בכל תפוצת ישראל הרבו והפצירו בתפלה יום יום להרופא חולים ית"ש שישלח רפואה שלימה לגברא רבא הדין, ובכמה וכמה קהילות גזרו תענית והתענו ובפרט פה בקהילתינו יצ"ו התענו כמה פעמים אנשים ונשים וטף. ובכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע עשו פדיון נפש ופעולות שונות לבטל הגזירה הקשה והמרה, וכמעט מעולם לא נשמע עוד רעש כזה בעולם בתעניות ובתפילות בשביל אדם פרטי, וממש מי אשר בשם ישראל יכונה הי' שופך לבו כמים עבורו נכח פני השי"ת, אבל בעוה"ר לא עלתה בידינו לפדותו ולבטל הגזירה, ונתקיים בנו בעוה"ר ובפרושכם כפיכם אעלים עיני מכם, וגם כי תרבו תפילה, איננו שומע:
ורבינו הגדול התהפך בחליו ביסורים קשים ורעים, משך ט' חדשים והיסורים והחולשה גברה יום יום עד שגברו עליונים את התחתונים והאראלים נצחו את המצוקים ונשבה ארון הקודש, ביום ו' עש"ק פ' דברים ז' ימים לחודש מנחם ביום שנכנסו הגויים להיכל, שנת עת"ר לפ"ק, באשמורת הבוקר שעה ג' אחר חצות ונשארנו יתומים באין אב ובאין מנהל ומחזיק בידינו הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות:
אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי במשך ימי חליו ומרודו אשר הי' מדוכא ביסורים קשים ונוראים אשר כל השומע והרואה זאת תסמר שערות בשרו ותיצלנה אזניו ופעם אחת אמר לי הצעיר שמימות מתן תורה לא הי' עוד אדם מישראל שיסבול יסורים מרים כאלו רח"ל ובכל זאת לא פסיק פומי' מגירסא ועסק בתורה ועבודה ממש במסירות נפש, ותמיד לא התנצל רק שהיסורים מונעים אותו לעסוק בתורה כאשר עם לבבו, ובימיו האחרונים כאשר גברה עליו החולשה כ"כ עד שלא הי' יכול כלל ללמוד בעיון ממש קץ בחייו, לא מחמת היסורין רח"ל רק מחמת ביטול תורה ועבודה (האי יומא דנח נפשי' דרבי ביום ה' דברים בבוקר קודם התפילה כאשר בא אחר מאחיי היקרים לחדר מטתו שמע שהתפלל תפלת משה רבינו ע"ה בפ' בהעלותך אם ככה את עושה לי וגו', וכל זה בשביל שלא הי' יכול לעסוק בתורה ועבודה ועיי' בילקוט שמעוני תהלים בפסוק יקר בעיני ד' המותה לחסידיו, אלולי ששאלו הצדיקים מיתה בפיהם לא הי' מתים ולפי ששאלו מיתה בפיהם אמר הקב"ה יסתלקו, וכן הי' באברהם יצחק ויעקב עיי"ש באריכות, וענינו עפ"י מה שאמרו רז"ל במס' נדה דל"א ת"ר שלשה שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה מאביו ואמו בא עור ובשר גידין ועצמות וכו' דהקב"ה נותן הנשמה ובינה והשכל, וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם עיי"ש, והנה כ"ז בסתם בני אדם אשר חלק אין להם בנשמה אשר נתן לו הקב"ה ולא סעיי' לזה כלום ולא השלימו אותה יותר רק כמו שניתנה לו מאת השי"ת משא"כ בצדיקים שהשלימו נפשותיהם במעלה גדולה יותר מכפי אשר ניתנה להם מהשי"ת כדאיתא בזוה"ק דאם זכה ב"כ אז מתעלה נפשו לבחי' רוח ואם זכה עוד יתיר תעלה לבחי' נשמה צדיקים כאילו גם בנשמה אית להו שותפות בגוי' דהא על ידי מעשיהם תורתם ועבודתם זכו להתעלות נשמתם לעילא מן דרגא שהי' להם מעיקרא מש"ה הקב"ה גם בחלק הנשמה נוהג כשותף ואין לוקח אותה בלתי רצונם והסכמתם וא"ש דברי המדרש הנ"ל:
וכל זמן שלא גברה עליו החולשה עד מאוד והי' בכחו עוד להניע ידו, הי' כותב חי' תורה והעלה על הספר בדיו מה שהעירו רעיוניו בימי צערו, ובמשך הימים אשר חלה את חליו סידר קונטרס מקוה טהרה על ה' מקואות (השי"ת יזכנו להוציא לאור במהרה) והי' לומד אז הלכה זו בעיון רב, עד שנתרשלו ידיו של משה ולא הי' יכול לכתוב עוד ופסק מלהעלות על הספר חידושיו, מאין אונים ואפס כח בעוה"ר, בכל זאת לא פסק פומי' מגירסא ופעם אחת בימיו האחרונים בשכבו על ערשו ערש דוי וכאבו נעכר מאוד ר"ל, ואז כמעט כבר כלו כחותיו ופסקי' לחיותי' אמר לי מה שעלה ברעיונו לתרץ קושי' אחת שהקשה בה' מקואות, ויען שבקושי' זו עמד כאשר פסק מלהעלות חידושיו על הספר והיא אחרונה בקונט' הנ"ל, לא רצה לעמוד בקושי' וצוה להושיט הכתב יד הנ"ל למען יכתוב בו התירוץ שחידוש ואמר בזה הלשון (איך וויל נישט בלייבען בייא איין קשי') ונתנו לו והוא כתב בו בכי"ק, אולם בעוה"ר ידי משה כבדים והכתב הזה לא ניתן עוד לקרות כי הוא מטושטש מאוד ולא כדין כתבא למקרי, ועד הרגע האחרון וזיבולא בתרייתא הי' דבוק בתורה ועבודת השי"ת ומי שלא ראה עבודתו והתנהגותו במשך ימי עניו וחליו לא ראה דביקות התורה ועבודה במסירת נפש מימיו:
טהרתו ופרישותו מעניני העולם אין די באר ואין די פרש וגם בימיו האחרונים כאשר כבר כלו כוחותיו לגמרי, ולא הי' יכול להניע עצמו כגבר אין איל, וכאיש נדהם, לא נח ולא שקט עד שהי' מוכרחין לישא אותו במטתו לטובלו במקוה כשירה וכל הפצרת והבקרת ב"ב ואוהביו ומקורביו לא הועילו למונעו מזה, וזה הי' ממש במסירת נפש כי בעצמו לא הי' יכול לסעי' להטבילה אף סעי' כל דהו, רק ה', או ו' תלמידים אחזו בו וטבלו אותו וגם בעש"ק האחרון מימי חייו בעוה"ז לס' מסעי אף שכמעט פסק פתיל חיותו לא נח ולא שקט עד שהובילו אותו על מרשו לבית הטבילה וטבלו אותו בטורח גדול מה איום ונורא הי' המחזה המבהיל ההוא:
על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא ודרשו רז"ל זו מיתה זאת קיים בעצמו בשלימות כי כל ימי חליו לא פסק פומי' מלהתפלל לפני השי"ת שתצא נפשו רו"כ בדביקות השי"ת, וכמה פעמים אמר, שבאם יש לו איזה זכות מתורה שלמד או מעובדין טבין שעסק בהן במשך ימי חלדו, אין מבקש עבורם רק שתצא ברו"כ במחשבות קדושות כיהודי כשר והי' זה שכרו, וכאשר כמה קרוביו ואוהביו והרבנים הצדיקים אשר בא יום יום מרחוק ומקרוב, ביקשו להרגיעה מעט רוחו, לנחם אותו ולדבר על לבו, לחזק נפשו לנוח מעצבו, אמר במתק לשון קדשו מה אתעצב הלא כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא, אבל על זאת לבי יפחד כי אין בידי מעש להצטדק אורחא דחיקא וזודא קלילא, בשבוע האחרונה שאל אותי הצעיר פ"א וגם את אחי אהובי הב' המופלג לוי יצחק נ"י ב' פעמים מתי יהי' יום ז' באב (הוא יום עליתו בסערה השמימה):
על אלה אני בוכי' עיני עיני ירדה מים ותתעטף עלי נפשי ובתוכי ישתומם לבי בזכרי יום האחרון מימי חייו כאשר כבר גברה החולשה בעוה"ר, ונר אלקים טרם יכבה הדליק נר נשמה בעצמו בידיו הטהורים ואחד מתלמידיו ששימשו אותו הי' כאן וצוהו לצאת מהבית, גם צוה להסב פניו המאירים כלפי העם כי אמרז"ל (כתובות דף ק"ג ע"ב) מת כלפי העם סימן יפה לו, ואנחנו בניו ותלמידיו שיחי' עוטרים סביב מטתו השלימה בלב נשבר ונדכה קרוע ומורתח, והוא נתן עלינו בקולו קול שובר לבבות וחוצב להבות בזה"ל "קינדערלעך תלמידים זיינוץ מקבל עול מלכות שמים מינו מסירות נפש" ואחר זה דיבר עוד דברי קדושה בחשאי, רק שפתותיו כשושנים נעות וקולו לא ישמע, ואח"כ צעק עוד הפעם בקול פולח ובוקע כליות ולב ויורד חדרי בטן "קינדערלעך געטן בדרכי השם" אויה, סמר מפחד בשרי ושערותי כדרבונות וכמסמרות נטועות, עוד היום, ועוד כל ימי חיי, תצלצל באזני קול האיום והנורא ההוא היוצא מפי אבינו רועינו קדושינו מורינו ומאורינו בקדושה וטהרה ברגעו האחרון מקרב איש ולב טהור, והמחזה הנפלאה והמבהילה הלזה לא יסור מנגד עיני לעולמי עד, ומאז ועד אשמורת הבוקר לא פסק פומי' מדברי קדושה ופסוקי יחוד בדביקות נפלא כאשר כתבתי בראש ספר הקדוש הכנה דרבה, ואז יצאה כשמתו באחד ובקדושה וטהרה ושבה אל בית אביה כנעורי' ומלחם אבי' תאכל עד יקוצו וירונו כל שוכני עפר לכשיבואו משה ואהרן עמהם בב"א:
והנה לתאר ולפאר מדותיו הנעלות וצדקותיו התמימות יכלו הגליון והם לא יכלו, אבל דבר שפתים אך למחסור בזה כי מי לא שמע שמעו ומי לא ידע צדקתו ופרשת גדולתו, מבואו ועד צאתו, מילדותו עד עת פטירתו, זאת התורה היתה אומנתו, כל היום היא שיחתו, וכל הלילה עבודתו, בעת חדוה וגיל ובעת רבו אנחותיו, היא היתה תשוקתו ושעשועי חמדותיו, בדקדוק ובמדה כל פסיעותיו, ביראה ובמורא כל תנועותיו, שיחת חולין שלו צריכין לימוד כתורותיו, פרישות טהרה וקדושה בכל פינותיו. לא שח שיחת חולין כמעט כל ימיו ושנותיו, צייר וחתים כייל ומני היו כל מילותיו. כל דיבור שיצא מפיו הק' רוח חן הוצק בשפתותיו, במילי דשמיא ואף במילי דעלמא רזי דחכמתא הי' כטומן בשיחותיו, בתורה ויראת שמים תמיד הי' מדברותיו, וכל השומע קולו התפעל מרגשי קידש והתעוררת חכמה ויר"ש אשר התנוצץ מדברות קדשו, ומה גם אם לא הי' מדבר מפיו כי אם מפי כתבו אפי' באגרת שלומים, אבני נזר המאירים באור קדושה חכמה ויר"ש הצהירו תמיד מבין שורותיו הנעימים ונחמדים:
{הנה מקום אתי להציג פה לדוגמא ב' כתובים אגרת שלומים המאירים והמפיקים זיו החכמה ונוגה היראה, אפס קצהו תראה מעט מהרבה המכתבים הנמצאים בידי ובידי אחיי' היקרים שליט"א וכולו לא תראה מאפס מקום, תאחזו כמה נפיש חילא דהאי אילנא רברבי וכי כל חושיו ומחשבותיו ומעשיו היו מיוחדים לשמו ית' באהבה, וזה לשון קדשו:
משוכן שחקים, חיים טובים ארוכים ומתוקים, לאלתר בספרן של צדיקים, לכבוד מר ברי חביבי אישון עיני, הה"ג החו"ב, ויראת השם אוצרו, כש"ת מו"ה אברהם יוסף שליט"א האבדק"ק מאקאווא יע"א, עם כו"ב היקרה והצ' מכב"ת מ' שרה בילא תחי' ועם הילדים הנעימים והנחמדים שליט"א: יקרת אותיותיך על פ"פ הגיעני ע"נ ושמחתי כמוצא שלל רב לראות מתוכו שלומכם הטוב, וע"ד מבוקשתך לשלוח לך אתרוג מהודר הנה לע"ע אין פה יותר מסוחר א' ה"ה ר' יעקל ל"מ ובחרתי אתרוג אחד המובחר בין סחורותיו, ואמרתי שישלחהו לך באופן שיהי' הבחירה בידך להחזירו מיד אם לא ימצא חן בעיניך, והתרצה לזה. ונא אהובי בני אישון עיני שמחני בד"ת שנתחדשו אצלך בסוגי' שאתה לומד, על ש"ש כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה, ומתוך עומק העיון השי"ת חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה איך לתקן מעשיו ולכונן מחשבותיו במילי דעלמא ובמילי דשמיא, כמאה"כ כי השי"ת יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, מפיו קאי על תורה שבע"פ, כמבואר בדרז"ל מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה, ומבלעדיו דרכן של בני אדם בכל מקום באפילה, לא ידעו במה יכשלו וכדרך אניה בלב ים הולך וסוער יעלו שמים ירדו תהומות, כן אורחות כל המון עם וברוך השי"ת שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת הגנוזה בתוכה אורו ואמתו, להאיר עיני המחכים להתקרב אל שערי הקדושה, למען דעת הדרך ילכו בה, ומ"מ הואיל ואין האור הזה מאיר באתגליא, כ"א בבחי' טמיר ונעלם, ע"כ צריך לקיים אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, ואז מתקיים בו סיפא דקרא אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא, ע"כ תשים פניך בראשית עיונך בתוה"ק שתאיר בך ובדעתך אור הגנוז בתוה"ק, למען לא ניגע לריק ח"ו, והשי"ת יאר פניו אתנו סלה, יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, וביום הכסא הבעל"ט נזכה להכתב לאלתר לחיי"נו ומתוקנים בתוך כל צדיקי ישראל, ויתחדש עלינו שנת גאולה וישועה בכוב"פ בגוכ"פ כעתירת לונ"פ אביכם המתגעגע עליכם ומעתיר בעד שלותכם מתרפק באהבתכם באה"ר ואה"ע. חוסט ד' דסליחות תרס"ח לפ"ק:
הק' משה בלאאמו"ה עמרם גרו"ו זצ"ל:
מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, יכתוב ויחתום לחיים טובים ומתוקים, לאלתר בספרן של צדיקים את כבוד אהובי בני רחומאי אישון עיני, הרב הגדול המופלג בתירה ויר"ש, זי"ר יפ"ת כ"ש מו"ה יעקב יחזקי' שליט"א האבדק"ק לוקיף והגליל יע"א:
במפתח בבא, מזלא טבא על חסדי השי"ת המתנשא לכל לראש כי הרים קרנך בכבוד לרעות ביעקב עמו וישראל נחלתו, ואם אמנם. הקהלה מצער היא אקוה כי תעלה מעלה מעלה מדרגא לדרגא ואחריתך ישגה, כ"א בתורת ד' יהי' חפצך ובתורתו תהגה, והנה אהובי בני מחמדי מאז נסעת מאתנו לא זזה מחשבתי ממך, ורעיוני מרחפת אליך ולא אסתעי' מילתא לדבר עמך ארוכות וקצרות מענין הנהגת הרבנות במעגלי צדק מחמת טרדות הנכנסין ויוצאין, ואם אמנם כבר מילתי אמורה כי א"א ללמוד הלכות הרבנות על בורי, וא"א למצוא דרך סלולה אשר יאמר עליו כי הוא זה הדרך ישכון אור כשם שא"א למצא בים דרך ובמים עזים נתיבה, ואין מבוא אחר כ"א על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, כי צריך בכל עת ורגע סיעתא דשמי' שלא להיות נכשל ח"ו בחבילות חבילות של מדות רעות ונאמנות הכרוכות לרגלי העולים במות בעל, ושוכחים התכלית האמיתי מזה, דהיינו להרחיב גבול הקדושה ולהגדיל תורה ולהאדירה, לפקח על צרכי צבור באמונה לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ומרגלא בפומי הא דאמר לי' השי"ת ליהושע בן נון לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, לכאורה מאי ענינו למה שנצטוה קום עבור את הירדן וגו' גם דכתיב כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל האי אז אז דקאמר למעוטי מאי אבל ענינו נראה משום דדרך כל מנהיג חדש להשתדל באיזה אופן למצוא חן ושכל טוב בעיני העם והבריות, ומדמה בנפשו שיוכל להשיג זה ע"י שיתלבש במדות ותחבולות העלולים להתנאות בהם לבני ארם, או מ"י חכמת ומדעות הנדרשות לנשיאות תן בעיני העולם, לאפוקי מכל זה הזהירו השי"ת לא ימוש ספר תורה זה מפיך והגית בו יומם ולילה ובזה יהי' עיקר השתדלות שלך כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, ע"כ אהובי בני אם אמנם ידעתי כי נפשך חשקה בתורה אמנם ארז"ל אין מזרזין אלא לזריזין ע"כ עיקר השתדלותך תהי' להגדיל תורה ויראה, ולעשות קיבוץ וריבון ופעלים לתורה ולעבודה, והוו שקוד ללמוד עם תלמידים באמונה, ועתה בימים הק' הבעל"ט עד תחילת הזמן תשתדל לעשות הכנות הנצרכות לכך כגון בקביעת מקום לביהמ"ד, והתיסדות חברא מזונות ואל יירף ידך מזה כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל: ובענין הוראה הוי מתון מאוד ובכל שעה שתזדמן לפניך איזה הוראה הלכה למעשה אפי' ביעתא בכותחא הוי זהיר לפתוח את הש"ע ולעיין בפנים ובריך סיעתא דשמיא לבל להכשל ח"ו בדבר הלכה, ובכל ספיקא שתזדמן לפניך, כל שאינו ברור אל תהי' מורה עד שתתיעץ עם מי שגדול ממך בחכמה ובמנין, ואם תציע לפני ספיקותיך אראה אי"ה להשיבך בלי איחור. ודע כי לא המדרש עיקר אלא המעשה התאמץ להורות לעם השי"ת את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון והכל בענוה ובנמיכות רוח, והוי שפל רוח בפני כל אדם ובפרט בפני ת"ח, וכשתדרוש ברבים הוי זהיר להתפלל להשי"ת ולומר מתחילה הריני מוכן ומזומן לדרוש לעם השי"ת דרכי השם להורות את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ויה"ר מלפניך שתהי' עם פי בעת הטיפי ועם לבי בעת הגיגי ואל יאמר פי דבר שלא כרצוניך כי חנוניך י"א המה חינונים ומרוחמיך המה מרוחמים כדבר שנאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, והשי"ת יעזור לך עדכ"ש שתזכה להיות מאותן שנאמר עליהם בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון ויתקדש ש"ש ע"י ע"ע: פרישתו ממחמדי העולם היתה עד להפליא, ממש מאס וריחק כל חמודי תבל בתכלית הריחוק, והכל בסתר ואת צנועים חכמה, וגם מהדברים אשר המה הכרחיים לחיי האדם לא לקח מהם, כ"א חלק מצער מאוד, פחות מכפי הראוי להחזיק גיוו הטהור בקיומו, ועליו נוכל לומר כמו שאמר רבינו הק' בכתובות דף ק"ג יגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהנתי מהעוה"ז אפי' באצבע קטנה, פניו היו מאירים באור יראה ואהבה ובפרט בשבתות ויו"ט בישבו על שולחנו הטהור פניו בוערות כלפידים מהתלהבות והתעוררות רגשי קודש, ונסכי דמעות גיל ורעדה נזלו מעיניו הטהורים, מה נהדר הי' מראהו בעת ההוא, ומה נעים הי' המחזה לראותו ולשמוע קולו בעומדו לפני התיבה לחלל שם השי"ת בשיר ולגדלו בתודה בקריאת הלל ותפילת מוספין בראשי חדשים ובמועדים בקול רנה ותודה גילה ורעדה עד להפליא, אשרי עין ראתה כל אלה ולעולמי עד ישאר חקוק בלב בניו ותלמידיו, חכמתו וידיעתו אף במילי דעלמא הי' נפלאות וכאשר ישאל איש בדבר אלקים שאלו עצתו אף בחפצי תבל ובמקרי הזמן, כל נגע כל מחלה, כל תפילה כל תחינה, אשר הי' לאחד מבני קהילתו ואוהביו, אנשי שלומו ותלמידיו, אשר ידע איש נגעו לבבו ובא אל האיש הדגול מרבבה הזה לשמוע עצתו ולקבל ברכתו, ובסבר פנים יפות קיבל כל אחד ואחד והשתתף בצערו ובפרט בצערן של תלמידי חכמים ותלמידיו הנאמנים אשר הי' אחוזים ודבוקים בו, ובכל פעם מצא דברים דברי חן ונועם לנחם ולדבר על לב כל אחד ואחד לחזק לבבו ולבטוח באלקיו ית"ש, וכל הנכנס לתוך ביתו עצב יצא שמח וטוב לב, וכל יתר פרשת גדולתו וצדקתו, חכמתו ויראתו, תורתו ועבודתו, תהלתו ותפארתו, הלא היא כתובה בספר הישר היה צוואתו הנוראה והק' קונטרס הכנה דרבה אשר כיוונו ידיו הטהורים טרם עלותו שמימה וזיכני השי"ת להוציאו לאור אשתקד, קרא נא בפיך דברות קדשו מלהבות אש, וקריאתה זו היא הלולו, זכותו יגן עלינו:
ועתה הא לכם זרע קודש, חכמים ונבונים תלמודים הגונים וידידים אהובים חלק אחד משו"ת וחידושיו היקרים וקצרו ברנה את אשר זרע הוא בקדושה, שאו אלומות החכמה משדה הרוחות תורתו, ותברכוני נפשכם על הטוב אשר עשיתי לפניכם מעדנים כאלה, מים חיים מתוקים וצלולים נחלים מן לבנון ומבאר חפרוה שר התורה משה רבכם רב חסדא הגה"צ זצללה"ה:
ואני טרם אכלה לדבר דברי, וכצאתי אפרוש כפי בחתימה מעין הפתיחה הודאה על העבר לקל גומר עלי אודנו בכל לבי ואברכה את ה' אשר הביאני עד הלום לראות ספרא דבי רב כ"ק אאמ"ו זצללה"ה יוצא לאור כליל בהדרו, ועיני לשמים נטלית בתפילה לעני על העתיד יוסיף השם להטות עלי חסדו, וכאשר עזרני לברך על המוגמר בחיבור הנכחי כן אזכה בקרוב להוציא לאור יתר חידושי אבא מארי זצללה"ה בהלכה ובאגדה להקים שם לאבינו ולקיים מילי דאבות לזכות כשמתו הטהורה אשר בצל שדי תתלונן, ולבשם העולם בערוגות הבושם. ואזכה לילך בדרכי אבותי הצדיקים, כתפילת ר' זירא בסוף פ' הי' קורא יהי רצון שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו, וחסדו ית"ש לא יסור ממני, ובמאור תורתו יאיר עיני, ונפלאות מתורתו יראני באורחותיו ידריכני, ובמעגלי צדק ינחנו, בתורתו יאמצנו, וביראתו יחזקנו, בחיים ושלום יחונננו, ואך טוב וחסד ירדפנו, עד ישקיף וירא ד' משמים, ויחוס לרחמינו ויחוש לגאלינו, ויקבץ פזורנו, אל עיר קדשנו ותפארתנו, ויבנה כמו רמים בית מקדשינו ומאשפות דלותנו ירוממנו, וירם קרן תורתינו, יראו עינינו, וישמח לבנו, ותגל נפשנו במשיח צדקינו, וכל שוכני עפר יקיצו וירונו, במהרה בימינו אמן: כה עתירת מצפה לישועת ד' משמי מרומו נבזה וחדל אשים מכיר את מקומו, וכפשו עליו תשתוחח כגמול עלי אמי, צופה ובוטח בהשי"ת כי על מי מנוחות ינהלהו וכאשר הי' עם אבותיו יהי' ד' עמו ומדי דברו ידיו מרתתין ומירתת גופו, כי קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדיך, הצעיר באלפי ישראל כתותי מכתת שיעורי ומכויץ כויץ כו"ח פהק"ק חוסט יצ"ו יום ג' דחנוכה אל שדי יתן לכם רחמים בעת"ר לפ"ק: הק' אברהם יוסף בלאאמ"ו הגה"צ מהר"ם זצללה"ה:
בתוך עמ' אנכי יושב למלאות מקום אבא מארי המחבר זצללה"ה פה ק"ק הנ"ל:
הכא השתא הגיעני מכתבך אשר בו בשרתני כי הגעתם למחוז חפצכם בעזהש"י לחיי"ע ולשלום, ונתקבלתם בכבוד ובגיל ורנן, כה לחי יוסף השי"ת להריק לך שפע טל ברכתו ותזכה לעבוד עבודה"ק מתוך נחת והרחבה להגדיל תורה ולהאדירה למען שמו באהבה, וברוב רחמיו וחסדיו אל יעזבנו ואל יטשנו להטות לבבנו אליו, וישפיע עלינו בימים הקדושים הבאים לקראתינו לשלום מחשבות קדושות ועצות נכונות לשוב אליו בתשובה שלימה, ולהדריכנו במעגלי צדק באורחות צדיקים ויכתוב ויחתום אותנו בספרן של צדיקים לחיים טובים ומתוקים, ונזכה לראות במהרה בימינו קיבוץ נדחי ישראל ממרחקים, כי יקום מעפרא חבצלת השרון שושנת העמקים, כעתירת לונ"פ אביכם החותם בכל חותמי ברכות ומצפה לבשו"ט מכ"י בכו"פ אוהבכם בלונ"פ ומעתיר בעד שלותכם:
חוסט ה' דסליחות תרס"ה לפ"ק הק' משה בלאאמו"ה עמרם גרו"ו זצ"ל): מנשים באוהל תבורך אשת חבר כחבר אמי מורתי הצדקת במדותי' והצנועה במעשי' אשת חיל מרת זיסל תחי' רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה ועליה נוכל לומר כמה שאמר ר' עקיבא לתלמידיו בנדרים פ' אין בין המודר על מחברתו בתו של כלבא שבוע שלי ושלכם שלה היא, ובכל התורה הזאת ועבודת השי"ת אשר עסק בו אאמו"ר הגה"ק המחבר זללה"ה אית לה שותפות בגוי' יען כי בכל כחה היתה עבודתה להיות לו לעזרה וכל מגמתה וקפצה היתה להסיר ממנו כל המניעות וטירדות. ועליה הי' כולנה למען יהי' אאמו"ר ז"ל פנוי לתורה ועבודה והיא שעמדה לו לימינו בגידל בניהם לתורה ויר"ש זכרה לה השי"ת לטובה וזכות תורתו של אבא מארי זללה"ה יעמוד לה עד עולם ועוד תנוב בשיבה, ברבות הטובה לאלפי רבבה, ותרוה נחת מכל יוצאי חלציה, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות, לאורך ימים ושנים דשנים ורעננים אכיה"ר:
והנה כי כן יבורך גבר, כל אחד מאחיי ואחיותי היקרים, אהוביי וחביביי מחמדי עיני. תפארת תפארתי איש כברכתו ומהראוי שאזכרם לטובה על ספרי דבי רב אבינו רוענו כבודינו ומרים ראשינו זצללה"ה ובאהבה רבה וחיבה יתירה אשא שמותם על שפתי ה"ה הרב הה"ג חו"ב איש אשכולת מושלם במעלות ומדות, נחמד ונעים, אחי וראש המפורסים כש"ת מו"ה יעקב יחזקי' נ"י הרב דק"ק ליקוף והגליל, ומשנהו בדומה לו הה"ג המהולל בתשבחות בכל מעלה ומדה נכונה כש"ת מו"ה יקותיאל יודא נ"י הרב דק"ק יארע יע"א ואחי אהובי ומחמדי האברך החריף ובקי איש חמודות מוכתר בנימוסין יראת השם אוצרו כש"ת מו"ה ישראל מאיר נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק קליינווארדיין יע"א ואחי אהובי יקירי צמידי הבחור כארזים חכו ממתקים החו"ב מו"ה לוי יצחק נ"י:
וה"ה אחותי רעיתי תמתי השולמת הצנועה המהוללה מרת שרה יוכבד תחי' עם בעלה הה"ג החו"ב איש חמודות ירא ושלם המשובח והמפואר בכל מעלה וכל מדה נכונה כש"ת מו"ה אהרן זילבערשטיין נ"י הרב דק"ק קערעצקי יצ"ו ואחותי השולמה הבתולה המהוללה מירל חי' תחי' כולם יעמדו על הברכה, ברבי' והמשכה וזכות אבינו זללה"ה יעמוד להם ולזרעם עד עולם שלא ימוש התורה מפיהם ומפי זרעם וז"ז, וכל צאצאיהם יהי' ענפים דומים לגזעם ושרשם. ובתורה וגדולה יחדיו יהיו תמים על ראשם ברבות הטובה לאלפי רבבה, ועד זקנה ושיבה, יהי שלום בחילם שלוה בארמנותם אכיה"ר: ואני טרם אכלה לדבר וקנצי למילין אשום בשער הספר אפתח פי תהלות ואתאפק לא אוכל מלדרוש בכבוד אכסניא של תורה ה"ה הבע"ב היקרים, נגידים וקצינים, יראים ושלמים תלמידי חכמים ונבונים, אהובים וחביבים, אנשי מעשה וחסידים. שועים ונכבדים, דק"ק חוסט אשר אני שוכן בתוכם בעזהש"י בשלום ושלוה השקט ומנוחה, באהבה ואחוה, ובכבוד גדול, זה כמה דורות אשר משמים קא זכי להו לקהלא קדישא הדין להיות אכסניא לתורה, ועוד מימי קדם מעת אשר זרח שמשו של משה רבינו מאור הגולה בעל מהר"ם שי"ק זלה"ה יצא טבעם בעולם לשם תפארת ולתהלה כי תורה מאתם תצא ואח"כ בהלו נרו של אבא מארי זצללה"ה על ראשם לא פסקו מעל שולחנם בחורי חמד מופלגי תורה אשר החזיקו אותם כל אחד לפי נדבת לבו וארוחת תמיד ניתן להם מהם וגם את אבא מארי זצ"ל החזיקו בכבוד גדול יותר מכפי יכלתם כל ימי חייו וגם במותו לא נפרדו כי בחרו בי הצעיר ומאחר עלות הביאוני להושבני על כסאו לרעות ביעקב עמו וישראל נחלתו, ובעזהשי"ת התורה מחזרת על אכסני' שלה ולא פסק ישיבה מעל שולחנם עד היום הזה ובית מדרשו של אבא ז"ל אינו בטל בעזהש"י, ועדיין הם מחזיקים בידי בחורים לומדי התוה"ק הם הגדיים אשר ממנו נקוה כי יעשו תישים אי"ה, זכרה נא להם השי"ת לטובה ואיש על מחנהו ואיש על דגלו יברך השי"ת חילו, ויתקיים בהם כל הברכות הנאמרות במחזיקי עץ חיים ואורך ימים בימינם ובשמאלם עושר וכבוד כצינה רצון תעטרם. לשם ולתהלה בקרב הארץ, כעתירת לונ"פ בהמ"ח החותם בברכת תודה וברכה מקרב איש ולב עמוק הנ"ל:
אמר בן המחבר זללה"ה, חזינן לרבנן קשישאי, ורברבותאי, דמקמי דפתחו שמעתתא פתחו פתחא לנפשייהו בראש ספריהם במילי דאגדתא, אמרתי מזקנים אתבונן, ואף אני אלך בעקבותיהם בספרא דבי רב אשר אנכי נותן היום לפני כל יודעי דת ודין. ואציגה בזה בראש הספר הזה אחת מפתיחותיו המלאים דעת ויראת השם אשר דרש דרש משה לפני בני הישיבה בהתחלת הזמן כאשר הגיד שיעורו בפעם הראשון חקוקין דנורא נפקי מפום ממלל רברבין לעורר לב התלמידים לאהבת תורה לשמה ויר"ש, תרעא לדרתא בראש ספרו וקראתיו בשם "ראשי בשמים" ויה"ר שנזכה לשמור לעשות כל הכתוב בו למען שמו באהבה, ואלה הדברים אשר דבר משה:
פתיחה לבני ישיבה משו"ש לפ"ק:
פ' בחקותי בלמדי ה' תערובות אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, יל"ד בכפל ענין במלות שונות גם ועשיתם אותם מיותר, ועוד תלכו לשון עתיד, ושוב אמר ועשיתם אותם בלשון עבר אלא שהויו שבראשה מהפכה מעבר לעתיד. והול"ל ותעשו אותם כמ"ש ברישא דקרא: ובמדרש זש"ה חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך וכבר ביארו המפורשים דהיצה"ר מכביד על האדם כל ענייני עבודת השם כמשא כבדה, אבל אם יתבונן האדם כמה ישכים אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב בחריצות ובזריזות נמרץ בשעה שעוסק בעסקי משא מתן וכל עניני עוה"ז, אשר כל רכושו בבוקר יציץ וחלף לערב ימלל ויבש א"כ ממנו ניקח לעבוד את ה' אם כך בחיי שעה, ק"ו בן בנו של ק"ו כמה וכמה ישתדל ויתאמץ בחיי עוה"ב לא ישקוט ולא ינוח לא ייעף ולא יגע וע"ז אמר רנב"ה הודאה בצאתו מביהמ"ד שאנו משכים והם משכימים וכו', אנו עמלים והם עמלים, והיינו דאמר דהע"ה בשעה שהי' היצה"ר מכביד עליו ענין עבודתו ועמלו בתורה הי' מחשב אם הי' אז זמן מועד לילך לבתי משתאות אם הי' כבד עליו כ"כ ובוודאי הי' היצה"ר פורק מעליו כל הטרדות המוטלים עליו, אם הי' מחשב בזה הי' משיב רגלו אל עדותיך: מיהו עכ"ז קשה מאוד אמת שיש פרקים ועתים שצריך להתחזק כדי לנער היצה"ר מעליו באופן זה, אבל היתכן שדוד המלך ע"ה הי' צריך לתחבולה זו מידי יום ביומו. עד שאמר בכל יום ויום הייתי מחשב וכו', וגם אם נאמר שלא האמין בעצמו ועשה תחבולה זו בכל יו"י, עכ"ז היתכן להשתבח ולהתהלל בזה לפני מרא שמיא עד שאמר רבש"ע בכל יום ויום וכו' כאלו בדבר זה הוא מהפך בזכותו ואדרבא מקטרג על עצמו:
ויותר נפלא דלפי"ז הפסוקים בעצמם סותרין זא"ז מתחילה אמר חישבתי דרכי וכו' ולפי המדרש הוצרך לתחבולה הנ"ל כדי לבער את המונעים אותו מלילך לביהמ"ד, א"כ לא יתבן לומר מני' ובי' חשתי ולא התמהמהתי דהא עכ"פ הוצרך להתמהמה עד שהי' יכולת בידו לכבש המניעות:
עוד יש לדקדק בלשון הכתוב דהנה רש"י פירש בשם תו"כ אם בחקותי תלכו יכול שזה קיום המצוות כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהי' עמלים בתורה ובהדי' תנן כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו', וכתיב ראשית חכמה יראת ה', א"כ מן הראוי הי' להקדים קיום המצוות לעסק התורה, כדתנן נמי יותר מלימודך עשה:
והנה במשנה הנ"ל פי' הרע"ב כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו אני שמעתי שמקדים במחשבתו יראת חטאו לחכמתו שהוא חושב בלבו אלמוד בשביל שאהי' ירא חטא וזהו ע"ד שאמרו תחילת המחשבה סוף המעשה חכמתו מתקיימת שחכמתו מביאתו למה שלבו חפץ, והוא נהנה בה, וכל שחכמתו קודמת שאינו לומד ע"מ לעשות הואיל ואין לבבו פונה להיות ירא חטא אין חכמתו מתקיימת שמתוך שמונעת אותו לילך אחרי שרירות לבו הוא קץ בה ומניחה, ע"כ, ולדבריו צע"ג א"כ בקיצור הל"ל הלומד תורה לשמה תורתו מתקיימת וכו' וביותר קשה דהא מדקתני חכמתו קודמת מכלל דבירא חטא עסקי' אלא שהחכמה קדמה לו א"כ כיון דסוף בא לידי יראת חטא שוב ל"ש טעמא דהרע"ב הנ"ל ואמאי אין חכמתו מתקיימת, וזה קושי' חמורה, לא ראיתי מי שהתעורר בזה:
ונראה בס"ד לבאר כ"ז ע"נ הנה מרגלא בפומי' דרבא בס"פ הי"ק ברכות דף י"ז ע"א תכלית חכמה תשובה ומעש"ט שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו וברבו ובמי שגדול ממנו בחכמה ובמנין שנאמר ראשית חכמה יראת ד' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה, וכל העושים שלא לשמה נוח לו שלא נברא, וכבר ביארנו במק"א האי שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט, והמשך דברי רבא צריכין ביאור דלכאור' אמאי מייתי ראיי' מפסוק ראשית חכמה וכי ראיי' היא צריך שלא יהא קורא ובועט וכי זה אינו בכלל תכלית חכמה, וא"כ מעיקרא הול"ל תכלית חכמה תשובה ומעש"ט שנאמר וכו' ותו הא דמסיים לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה אין לו הבנה לא יאמר כ"א לעושים לשמה, ותו דפתח בלומדים וסיים בעושים. גם הדיוק ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם אין מובן אם הי' אומר ללומדיהם הו"מ לפרש שפיר ללומדים לשמה ולא ללומדים שלא לשמה:
והתוס' הקשו אהא דקאמר וכל העושים שלא לשמה נוח לו שלא נברא הא אמרי' לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה וכו' עיי"ש משתי' ועל תירוצם קשה הא אר"ל אל תעשם עטרה להתגדל ולא קרדום לחפור וכו' ודאשתמש בתגא חלף, ובאמת מאי חילוק אם הוא עושה מחמת הנאה זו או זו כל שלא לש"ש, ותו דהאיך אפשר שמתוך שלא לשמה בא לשמה הא א"א שעבירה יביאהו לידי זכות לימוד תורה לשמה:
ונראה דבאמת לימוד תורה לשמה לאו מילתא זוטרתא היא, ואין אתנו יודע עד מה, וכבר אמר מהרח"ו אם יאמרו לך חכמים שלומדים תורה לשמה התנא הגדול ר"מ מכחישן, וטעמא דמילתא דאר"ל והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים, דצריכין הרמ"ח האברים להיות מתוקנים כדי שהתוה"ק בת מלך תחפוץ בו ולא תמאן וזה א"א כי אם בהיות כל מעשיך לש"ש:
אבל מ"מ אף במי שלא זכה ללמוד תורה לשמה וכמה וכמה פעמים בא לו לאדם פנויות שלא לשם שמים אבל מ"מ בין כל המחשבות צריך שיהא עכ"פ שיהרהר פ"א עכ"פ גם מחשבה נכונה לקיים מצות בוראו ית"ש, ולעשות נח"ר ליוצרו ושיביאהו התלמוד הזה לידי מעשה, ואמר"ל אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף אפי' תתקצ"ט מלמדין עליו חובה וכו' ואפי' תתקצ"ט באותו מלאך מלמד עליו חובה וחלק א' ממנו מלמד עליו זכות נמי ניצול שנאמר אחד מני אלף, ומפרש הבל"ע משום דכל העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט א' ואפי' יש בו פניות הרבה שלא לשם שמים רק צד אחד יש בו לש"ש נמי ניצול ואמר"ל במס' ביצה פ"ג ויעזבו את ה' ולא עבדוהו כו' אפי' כתורמיס הזה שמבשלין אותו ז' פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשוני בני מכלל דבזה הוי סגי:
אלא דצריך ביאור הלא אמרו במדרש אם בחוקותי תלכו, רבה פל"ה ה"ג בנוהג שבעולם מלך בשו"ד גוזר גזירה וכו' אבל הקב"ה אינו כן גוזר גזירה והוא מקיימה בתחילה וכו' אם בחוקותי תלכו, והנה קיימ"ל כל מיעוט מתבטל ברוב א"כ ה"נ מיעוט הול"ל שתתבטל ברוב, ואף שאותו מיעוט כוונה לשמה הו"ל דבר חשוב מ"מ מדאורייתא מבטל בטל כמש"כ התוס' סוף מעילה עיי"ש, וא"כ לפימש"כ רש"י במנחות כ"ג אותו שנתבטל חשיב כמאן דליתא:
ונראה דהנה ר"י ורבנן פליגו אי מב"מ לא בטל, אם עולין אין מבטלין והר"ן בנדרים אסברא לה דפליגו אי אזלי' בתר כמות או בתר איכות, והנה אליבא דר"י ניחא דהא הכמות שוה בלשמה כמו בשלא לשמה אבל לרבנן קשיא, ונראה בס"ד עפ"י מה דאמרי' במנחות כ"ג תני ר"ח נבלה ושחיטה בטלה זב"ז ומפרש התם אליבא דר"י ל"ח מב"מ כ"א היכא דאפשר להיות זה כזה, ונראה דהה"ד אליבא דרבנן דאזלי בתר איכות נמי אע"ג דהשתא אינו שוה אלא דאפשר להיות זה כזה נמי מקרי לענין האיכות מב"מ, וראיי' ממש"כ הר"ן בנדרים גבי דשיל"מ, ואע"ג דהתם נמי לא הוי אלא מדרבנן כדמוכח מש"ס ב"מ דלא כשושנת העמקים, ודלא כדמשמע בכסף משנה ספ"ה ממעילה עיי"ש, הנ"מ התם דאי אפשר להיות לו כוותי' מיד משא"כ במידי דלא מחוסר מעשה כלל ואפשר לו להיות כוותי' האיכות גם לרבנן מקרי מב"מ, אלא דמ"מ הוצרך הגמ' לומר ר"ח אליבא דרבנן דהוא מיירא מנבלות ושחיטה ובזה לא משכחת לה כהנ"ל כ"א אליבא דר"י:
ולפ"ז א"ש כיון שכח בידו לעשות תשובה ומעש"ט באופן שיהפכו זדונותיו לזכיות א"כ גם מהשלא לשמה גופא נמי נעשה לשמה ממילא הו"ל מב"מ ומב"מ לא בטל, וא"כ נשאר לעולם ממחשבה טובה בחישב לשמה ולא מתבטל בין לר"י בין לרבנן. ובזה יל"פ משנה דפ"א מסכת אבות אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות וכו' ונמצא ש"ש מתחלל, ועיי' ברמב"ם בפי' המשנה שהוא כינוי למינות ח"ו, דהנה כל הנ"ל במי שאפשר לו לעשות תשובה אפשר להמבטל להיות כהבטל, משא"כ במינות דקיימ"ל כל בואיהם לא ישובין ולא ישיגו ארחות חיים ואמרי' בפ"ק דע"ז אפי' אם ישובו לא ישיגו ארחות חיים א"כ לעולם א"א שיהא המבטל כבטל א"כ הו"ל מבשא"מ באיכות ומיעוטא ברובא בטל והו"ל כמאן דליתא, והיינו דאמר התנא שמא תחובו וכו' חובת גלות דהיא מעין הגלות ד"ק נתפזרו בין הקליפות, וכו' ונמצא ש"ש מתחלל, דאותו מיעוט שם שמים שמעורב בו מתבטל אח"כ ברובא וכמאן דליתא דמי:
ולפי"ז יש כאן ב' דרכים בסתם לומדים שמעורב בהם מחשבת לשמה גם מחשבת שלא לשמה או שהוא באופן שאפשר להמבטל להיות כבטל ומהשלא לשמה נעשה לשמה א"כ ה"ל מב"מ והלשמה לעולם לא יתבטל, א"כ ממילא בכח אותה לשמה שהוא לומד זוכה אח"כ לשמה ע"ד מצוה גוררת מצוה ואמרו המפורשים בכח אותו מלאך שנברא ע"י מצוה זו הוא מסתעיי' אח"כ לעשות מצוה אחרת. וממילא זוכה אח"כ שיתהפך הכל לשמה או שח"ו הוא עוסק בחכמות זרות שנאמר בהם כל בואיה לא ישובין וח"ו שם שמים מתחלל: ובזה מתבארים דברי רבא שפיר דקאמר תכלית חכמה תשובה ומעש"ט, וכו' שלא יהא אדם קורא ושונה וכו', דאין לחכמה תכלית כ"א אם מביאה לאדם לידי תשובה ומעש"ט, ואפי' בכוונה מעט שלא יהא בועט וכו' דזה וודאי מדריגה מעיטה נמי השי"ת מסתפק במועט שנאמר ראשית חכמה וכו', שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם דלא מיירא קרא דוקא בלומדיהם לשמה לגמרי אלא בעושיהם בעושים לשמה היינו אף במי שעושים אח"כ מהשלא לשמה לשמה ולא לעושים שלא לשמה שלומדים באופן שעושים אח"כ מהלשמה שלא לשמה שהמיעוט מתבטל ברוב וע"ז שפיר מסיים וכל הלומד שלא לשמה דהיינו שאין בו שום כוונה לשמה נוח לו שלא נברא:
וממילא מיושב שפיר קושיי' התוס', דשפיר קאמר הגמרא לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה דהיינו באופן שהשלא לשמה נמי אפשר לו לבא לשמה:
ויש לפרש בזה מאר"ל בנזיר גדולה עבירה לשמה עיי"ש, ודו"ק כי אין פנאי להאריך בזה:
ובזה נפרש בס"ד משנה הנ"ל דכל שיראת חטאו קודמה, ונקדים עוד מדרש תנחומא הובא ברש"י תמני' אפי פתח דבריך יאיר מבין פתיים. תחילת דבריך במעשה בראשית יהי אור מבין פתאים משם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה והוא פליאה ועיי' בראש סה"ק נועמ"ג מש"כ בזה ומ"מ קשיא אטו מהתם צריך ילפיתא שיהא הכל לומדים תורה הלא כל התורה מלא מזה:
ונראה בס"ד כבר ביארנו דלימוד תורה לשמה אם הוא באופן שאינה מתבטלת יש בה כח להפיר את הפניאות ומחשבות זרות שיעשו ג"כ לשמה, ונ"ל דעל בחינה זו נקרא כר מצוה ותורה אור דמצינו אור ונר יש להם כח זה דמעט מן האור דוחה כמה וכמה מן החושך כמבואר בחוה"ל והוא דוגמא להנ"ל: והנה ידוע שיטת המרדכי ביבמה שרקקה דם דהחליצה כשרה שא"א לדם בלא צחצוחי רוק דה"ט דלא בטל המיעוט ברוב משום דאין כח בהמבטל להפוך את הבטל אלא א"כ הי' עומד בפ"ע משא"כ התם מעולם לא הי' לו מציאות בפ"ע משו"ה לא בטל הרוק, ויישבנו בזה בס"ד קושיי' רש"י במנחות דף כ"ג דפריך ממתני' דב' מנחות, דפריך למ"ד דאזל בתר מבטל ליבטל שיריים בטיבלא דה"ל מב"מ. והקשה רש"י גם למ"ד בתר בטול קשי' להוי טיבלא כנתרבה סולתה וליפסל ע"ש דתי' כמאן דליתא כיון שנתבטל, ולכאור' לפי המרדכי יתיישב שפיר דהא מעיקרו הי' מב"מ וכשנעשה מבשא"מ אז הי' עומד בתערובת ולא מצי מבטל לי' ויש לתמוה א"כ מאי מקשה רש"י, ונ"ל בס"ד דהמרדכי ל"ק אלא דאינו נהפך וא"כ שם רוק איכא עלה וכשרה, אבל מ"מ כיון דמיבטל שפיר מקשה רש"י הנ"ל עכ"פ ריבה שמנה וע"ז תי' שפיר:
ובזה נראה לי ליישב קושיי' התוס' דגם למ"ד נחסרו שיריים קודם הקטרה מיפסל קשיא דה"נ חסר ונ"ל דלכאור' אכתי לא מקשי רש"י כיון דאינו נהפך מחמת טעמא דהמרדכי הנ"ל א"כ יש לומר כל היכא דאיתא אשריים שדינן לי' כדאמרי' שם ע"א מיהא י"ל דס"ל לרש"י דל"ש זה אלא גבי קומץ שנתערב דצורך לו אליו, משא"כ בשריים שאין צורך להם ל"ש לומר דשדינן לי' עליהם ושפיר הוי ריבה, וכ"ז למאי דקיימ"ל דחיסר שריים כשר אבל למ"ד חיסר שריים קודם הקטרה פסול איה"נ דשדינן לי' עלי' וקושי' רש"י מעיקרו לק"מ, אלא דמ"מ קשה לי א"כ דעכ"פ לא נהפך אי נולד בתערובת מאי משני רש"י כמאן דליתא, ועכצ"ל דדוקא היכא דלא הי' לו הוויי' בעולם כלל כגון ביבמה שרקקה דם אבל היכא דהי' לו מציאות רק לענין ביטול נתהוה בתוך התערובת בכה"ג ל"ק המרדכי עיי"ש, ומיושב בזה עכ"פ קושיי' הפלתי מהתוס' סוף מעילה גבי פרוטה בכיס זה הקדש, ודו"ק: נחזור למאי דקמן עכ"פ א"א להפוך כ"א היכא דהי' לו מציאות בפ"ע קודם התערובת, ובזה יובן ע"נ מאמר רבא הנ"ל תכלית חכמה כדפרישית, ואייתא ראי' מפסוק ראשית חכמה יראת ה' דהיינו אם הראשית הוא יראת ה' אז שכל טוב לכל עושיהם עושים לשמה דעי"ז יש לו כח להיות עושה לשמה: והיינו דאמר קרא פתח דבריך יאיר אם הפתח הוא בדבריך אז יש לו הבחינה שמאיר דמעוט דוחה הרוב, לאפוקי שלא יהי' ההתחלה ע"י תערובת: ובזה א"ש מתני' דכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, וקאמר חכמתו ויראת חטאו דהיינו אותו מיעוט יראת חטא שיש בו עכ"פ הקדימו לחכמתו א"כ יש בו כח להפוך גם החכמה שלומד שלא לשמה בלבד משו"ה קאמר חכמתו מ"מ מתקיימת ומדוקדק דל"ק קיימת, אבל כל שחכמתו קודמת אע"ג דאח"כ בא לידי יראת חטא מ"מ כיון דנתיילד בתערובת נהי דלא בטל משום דעולין אין מבטלין זא"ז וא"א להיות כהמבטל, והמבטל אפשר להיות כבטל מ"מ חכמתו מה שהוא בבחינת חכמתו אינה מתקיימת. ומיושב בזה קושיי' התוס' יו"ט דדיוקי דרישא וסיפא סתרי אהדדי עיי"ש: