אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - שירת הים

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - שירת הים

עצי חיים על מועדים - שיר השירים

א) התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם וקשה הא לא בקשו ישראל שלא יוסיפו עוד לראותם רק שיושיעם ה' מיד צר אבל שלא לראותם עוד עד עולם מי בקש זאת ונראה עפ"ד הר"מ אלשיך עה"פ א' יחננו ויברכנו כלומר אם א' שהוא מדה"ד יסכים עם מדה"ר ויחננו ויברכנו אז יאר פניו אתנו וגם סלה כי הוא יעשה נצחית, וא"אזלל"ה בייט"ל פ' מטות עה"פ נקם נקמת בנ"י הוסיף על דבריו שלזה שמדה"ד יסכים למדה"ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את השי"ת היפך טבע העולם והוא כאשר ישאל דבר מאת ה' לא יתכוין להנאת עצמו כ"א למען יתקדש שמו ית' וזה שגמר אומר כי אין כוונתו כ"א לדעת בארץ דרכך עכ"ד והנה כתיב והמים להם חמה חסר ודרשו חז"ל לשון חימה שקטרג עליהם מדה"ד הללו עע"ז וכו' ואותו חימה החזיר הקב"ה על המצריים וי"ל ע"פ הנ"ל האיך הוא כן שמדה"ד יסכים למדה"ר בזה אשר התפללו לה' לא בעבור הנאת עצמם כ"א למען יתקדש שמו ית' ויבואר הכ' ופרעה הקריב וגי' ויצעקו בנ"י אל ה' ודרשו דהול"ל ופרעה קרב אלא הקריב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים היינו שכל לבן ומגמתם הי' רק בשביל אביהם שבשמים ולא דרשו טובת עצמם כלל ויצעקו בנ"י אל ה' ר"ל מה שנוגע לה' כמאמר הכתוב למה יאמרו מצרים וגו' ויתבאר הכתוב התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום היינו בעבור זה שהתפללו למען כבוד שמו ית' ובזה הם מהפכים גם מדה"ד לרחמים ואז יעשה ישועה נצחית ועל כן לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם היינו ישועה לעולם ולנצח נצחים:

ב) ויצעקו בנ"י אל ה' ויאמרו אל משה וגו' התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ויל"ד דאם צעקו אל ה' א"כ למה התרעמו על משה הי' להם לייחל על הישועה גם למה עתה דייקא הישועה הוא עד עולם ונראה עפ"ד האוה"ח בפ' משפטים לפרש הכתוב אם אחרת יקח לו כי אמרו חז"ל בזמן החורבן כל כלי השפע משפיעין חוץ למקומן בשאר האומות ולא בישראל והוא אומרו אם אחרת יקח לו לתת מדת טובו ביד לא מבני ישראל המה טען הכתוב לפחות שארה כסותה ועונתה לא יגרע שארה אלו מזונות כסותה כמשמעו ועונתה הוא שיהי' עונה אותם בצר וגו' דברים אלו הם המוכרחים ואין יכולים לחיות זולתם ואמר עוד ואם שלש אלה לא יעשה לה ותהי' גרוע מהם ויצאה חנם פי' הגם שלא יהי' בידם לא תורה ולא מצות ואפי' לא יכספו לדבר הגאולה והוא או' אין כסף כי יסורים יספיקו לפדיונם עכ"ד ז"ל ובזה י"ל דהנה כשהי' ישראל על הים בעת צרה הים סוער והשונא רודף טענו כן לה' דבמצרים שהי' בגולה עכ"פ לא חסר להם השלשה דברים המוכרחים הנ"ל וכמשה"כ ויזעקו ותעל שועתם אל הא' אבל על הים הי' יותר במעמד צר אשר אין דרך לנטות כיון שגם חייהם תלוי להם מנגד וע"כ אמר להם משה כיון דכן הוא ראוי לפדותם אפי' בלי זכות כי יספיקו יסורים לפדיונם וז"ש להם התיצבו וראו את ישועת ה' היום דייקא כיון שכל כך גדלה הצרה יהי' ישועה עד עולם לפדותם ישועה נצחית לא כמו שהי' עד עתה בגלותם שהי' הישועה רק כמי הרוחה בעלמא רק היסורים יספיקו לפדותם עד עולם וכמו שהוא בגלות האחרון שנאמר ויצאה חנם אפי' בלא תורה ומצות ח"ו:

ג) אשירה לה' כי גאה גאה וגו' ופירש"י אשירה לה' משמע לעתיד מכאן לתחיית המתים מה"ת ויש לדקדק מנ"ל דמשמע לעתיד לאחר תחיית המתים הא נוכל לומר דרק להבא משמע לאחר זמן, ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' יתרו לתרץ מה שהקשו המפרשים מה דמצינו נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים דהקשו הלא הי"ת בוחר בנמוכים כמבואר בפרק ד' דמס' מגילה ותירצו דבאמת ודאי כבוד שמים להיות מקום כבודו והשראת שכינתו ברומו של עולם אך קודם שנתגלה מלכותו כי בכל משלה רצונו י"ת להסתיר לבוש הגאות ע"כ בחר לו ה' לשכון במקום נמוך אבל לעתיד שיתגלה מלכותו אז ותלבש בלבושו ההדר לו ה' מלך גאות לבש עכ"ד ז"ל בקיצור עיי"ש ועי' מ"ש בדרוש לחנוכה וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה ותרגומו ארי אתגאי על גיאתנא וקשה ע"ז הלא משבחו של מקום הוא בענותונותו ולכן בוחר בנמוכין וע"כ מפרש רש"י אשירה לה' היינו לאחר תחיית המתים שיתגלה כבוד מלכותו כי אפס בלתו ואין זולתו ואז יתלבש ברומו של עולם וה' מלך גאות לבש כנ"ל: ד) אשירה לה' כי גאה גאה פירש"י על כל השירות וכל מי שאקלס בו עוד יש בו תוספות וכו' זה א' ואנוהו וגו' פירש"י בכבודו נגלה עליהם והי' מראין אותו באצבע וכו' ונראה לפרש עפימ"ש ביש"מ פ' אמור איך אנו משבחין ומפארין בפיוטים בהרבה שבחים וקילוסין וקשה ע"ז דבגמ' ברכות ל"ג אמרי' האי דנחית קמי' דר' חנינא אמר הא' הגדול וכו' העזוז והאדיר וכו' כי סיים אמר לי' סיימתינהו לכולא שבחי' דמרך משל למלך בו"ד שהי' לו אלף אלפים דינרי זהב והי' מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו והתירץ ע"ז עפ"י המדרש פ' לך ואף שבחו של הקב"ה אומרים מקצתו בפניו וכולו שלא בפניו דלא כדעת רבא דאמר להא דנחית קמי' דציבורא סיימתינהו וע"כ מותר לשבח להי"ת כיון דשכינתו בתוכינו ומלא כל הארץ כבודו והוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו עכ"ד עיי"ש וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה על כל השירות וכל הקילוסין עוד יש בו תוספות וא"כ קשה האיך נשיר לה' להללו ולשבחו ולספר הודו והלא שייך לומר וכי סיימתינהו לשבחא דמרך וע"כ אמר זה א' בכבוד נגלה עליהם והי' מראין אותו באצבע ואין לך השראת שכינה יותר מזה וע"כ מותר לומר שירות ותשבחות להי"ת כיון דהוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו ועיי' מ"ש בפ' משפטים:

ה) הים ראה וינוס ובמדרש מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם והוא פלאי, ונראה עפ"י דברי הגמ' ברכות דף וא"ו סוף דבר הכל נשמע את א' ירא וגו' כי זה כל האדם מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ויש לפרש עפימ"ש בפ' בא בטעם הדבר מה שבקש הקב"ה והזהיר את ישראל לישאל להם ממצרים כלי כסף וזהב עפ"י האמור בחוה"ל דמה שאדם עושה מצות ומעש"ט ה"ה שלו ועוסק בשל עצמו אבל מה שעוסק בעניני גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים עי' במשל סוף שער הבחינה ועפ"ז פי' הסדש"ש ואיש את קדשיו לו יהי' ר"ל כל מה שהאדם מתעסק בקדשים היינו מלות ומעש"ט המה לו קנין עצמיות עיי"ש וע"כ הזהיר הקב"ה את בנ"י שינצלו את מצרים דאם יהי' עושים זאת מעצמם ולא ע"י צווי הקב"ה מה תועלת בדבר ואינו להם שלהם דמה שעוסק בענין גשמיות הרי הוא כאלו עוסק בשדות אחרת וע"כ כשצנטוו מאת הי"ת שישאלו איש מאת רעהו א"כ היא מצוה בדבר והרי היא שלהם ולעצמן, וז"ש בגמ' אם את א' ירא ואת מצותיו ישמור כי זה כל האדם ר"ל זהו מה שעוסק במצות הוא של האדם לו ולעצמו קנין בעצם וע"כ כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה דכל מה שבעולם משועבד לזה לעשות רצונו כיון שהוא שלו ונכנע תחתיו אבל במי שעוסק בעניני גשמיים מי הוא זה שישועבד לו כיון דגם מה שהוא שלו אינו שלו וכאלו הוא עוסק בשדות אחרות וז"ש המדרש מה ראה וינוס ראה רכוש מצרים בידם היינו שהי' הרכוש שלהם דמה שיש ביד אדם הוא שלו וזהו מפני שבא להם הרכוש לא כאדם העוסק בעניני גשמיים כ"א שבא להם במצוה ע"י צווי הקב"ה וע"כ נס הים מפניהם כמאמר הגמ' דכל העולם לא נברא כ"א לצוות לזה לעשות רצונו כיון שהכל הוא שלו:

ו) ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו' ובמדרש ]הובא ביש"מ פ'

בשלח[אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני אמר לו משה מה לי לעשות א"ל ואתה הרם את מטך באותו שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד והוא כלו מוקשה כמו שהאריך שם ביש"מ בדקדוקים [א] מה שאמר ואתה עומד ומרבה בתפלה קשה למה לא יתפלל בצרת ישראל [ב] להבין מה שהשיב לו ואתה הרם את מטך [ג] למה באותו שעה אמרו ה' ימלוך לעולם ועד והנ"ל עפי"מ שהקשה שם ביש"מ בשלמא במצרים הי' הכל ע"י משה לפי שאין הרשע כדאי להיות נגלה אליו השי"ת והי' צריך להיות ע"י שליח אבל כאן המטה למה ומשה למה יהי' נקרע הי"ס ע"פ מאמרו ונראה לתרץ עפימ"ש בקדושת לוי קדושה חמישית כשהתעורר לאהוב את העולמית ע"י מעשה הצדיקים אזי ממנו נולד השנאה להמעקים והצרים לישראל וכשהשפע בא מהתעוררת עליון זולת מעשה התחתונים אזי אינו בא רק אהבה ומזאת אהבה לא יצא שום שנאה כי אהבה אינו עזה כ"כ וזה מה שאחז"ל כתובות דף ה' גדולה מעשה ידי צדיקים יותר ממעשה ידי הקב"ה כי השפע הבא ע"י מעשה הצדיקים בשתי ידים כלומר אהבה יד ימין לישראל ושנאה לאוה"ע יד שמאל עיי"ש בביאור יותר ועיי' מ"ש בפ' בשלח עה"פ ויושע והנראה דמשו"ה כשהשפע בא מהתעוררת עליון בלי מעשה התחתונים מזה לא יוצמח שנאה לאוה"ע כיון שרחמיו על כל מעשיו כתיב והכל ברא הקב"ה מרצונו רק להטיב לברואיו ומלכותו ניכרת לבאי עולם והדרתו ברב עם רק ממדת טובו שמתנהג עולמו בחסד ורחמים ועל כן אף שהתעורר אהבה יותר על ישראל עכ"ז לא נצמח מזה האהבה נקמה ושנאה לאוה"ע כיון שזה הוא היפוך סדר הנהגתו וז"ש המד' מעשה ידי טבעו בים ואתה אומר שירה אף שהכל הוא מאת הקב"ה עכ"ז הוא היפוך מדתו ורצונו הטוב הרוצה להיטב והנה אם הישועה לישראל ע"י מעשה הצדיקים עצמם ובכחם פעלו לשלם להם כפרי מעלליהם ובדין שיטלו שכרם על כן אין רחמים בדין ולכן כל המיצר לישראל ישילם לו בראשו ונקם ינקם גם מהמעקים והצרים לישראל כיון שהאהבה הוא מכח מעשה הצדיקים ולפי"ז יתורץ דלהכי לא הי' קי"ס ע"י הקב"ה לבדו כיון שהי' נצרך בעת ההוא לעשות נפלאות לטובת ישועת ישראל וגם לנער את פרעה וחילו בי"ס וזה לא יכול להיות גם שניהם ע"י מעשה השי"ת ולכן הוצרך להעשות ע"י שליח היינו ע"י מעשה הצדיקים ולכן הי' רק ע"י מטה דייקא דהא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וגם דיבורו הוא כדבר ה' וביש"מ פי' שם ע"ד אחר קצת עיי"ש היטב ויתבאר עפ"י הנ"ל דברי המדרש מה תצעק אלי פי' כיון שרצה משה לראות ג"כ במפלת שונאי ישראל ובזה יוצמח הישועה לישראל וע"כ אמר לו הקב"ה מה תצעק אלי ר"ל שיהא הישועה לישראל באופן הנ"ל ע"י הקב"ה לבדו דהא אם נתעורר האהבה ע"י הקב"ה ולא ע"י מעשה צדיקים אזי אינו נולד שנאה לאוה"ע וא"כ למה אתה עומד ומרבה תפלה לפני דייקא ר"ל שיהא הישועה ע"י הקב"ה, ואמר משה מה לי לעשות ר"ל האיך יכול להיות על ידי הישועה דהא השכינה מדברת מתוך גרונו של משה ודברו הוא דבר ה' בעצמו וע"כ השיב לו הקב"ה ואתה הרם את מטך ולא ע"י הדיבור כלל וא"כ ע"י המטה יהא כאולי נעשה ע"י פעולת הצדיקים ויפעול לטובה כ"כ עד שינקום בזה לשונאי ישראל ובאותו שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד היינו שהבינו שע"י הקב"ה בעצם כבודו לא תצא הרעות ומלכותו ניכרת רק ממדה טובו:

ז) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' וגו' ויל"ד אם יראו מה' בודאי האמינו דאת מי יראו, אז ישיר ופירש"י עלה בלבו שישיר מה משמיענו בזה פשיטא מה שחדם עושה עלה בלבו לעשות ונראה עפי"מ שאמר הנביא [ישעי' כ"ט] יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדונו ותה' יראתם אותי מצות אנשים מלומדה ומבואר מזה דאם היראה הוא רק מצות אנשים מלומדה ולא בלבא תלי' הוא הוכיח הנביא את בנ"י דרק בפיו ובשפתיו יכבדו את ה' אבל העיקר לעמוד לפני ה' בוחן כליות ולבות ביראה שלימה הנמשך מהלב ולא מצית אנשים מלומדה והנה כי כן מצינו במה שעמדו המפורשים אהא דכתיב ואני אקשה את לב פרעה וכן כשהיו ישראל על הים כתיב ואני הנני מחזק את לב מצרים וקשה וכי יעוות משפט גבר להכביד לבו כדי לענשו ותי' הרמב"ן בפרשת וארא כי כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם רך לבו והי' נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו כ"א מכח ההכרח ולא בבחירתו ותשובה שע"י הכרח אינו כלום ע"כ הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו להעמידו על קו הבחירה אולי ישוב וישלחם מרצונו ע"י שיבחור בטוב והוא עמד ברשעו ע"כ נענש אלו תורף דברי הרמב"ן ועיי' ביש"מ פ' בא הרי דכל מה שנענש פרעה אף שרצה לשמוע בקול ה' לשלח את בני ישראל מארצו עכ"ז לא אבה ה' סלוח לו יען כי לא היתה תשובתו שלימה ממעמקי הלב כי אם בהכרח ולא בבחירתו ורצון עצמותו ויתבאר בזה דברי הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וקשה ע"ז למה נענש פרעה הלא רק ה' אמץ את לבבו לרדוף אחרי בני ישראל והתירוץ ע"ז כדברי' הרמב"ן הנ"ל דמשום שלא הי' תשובתו בלב שלם רק משפה ולחוץ ולא הי' ירא את דבר ה' יראה שלימה מקרב איש ולב עמוק וע"כ לא נחשב לכלום וע"כ ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ר"ל דהיראה לא הי' יראת מצות אנשים מלומדה רק ויאמינו ג"כ דהאמונה הוא דבר התלוי בלב ור"ל עד"ז הי' היראה באמונת הלב ג"כ ואז כשראה הנס היינו היד הגדולה והנקמה שעשה ה' במצרים עלה בלבו דייקא לומר שירה ולא די באמירה בפה כי אם רק בלב ותוכן לבות ה': ח) אז ישיר וגו' במדרש הה"ד ואני אשיר עוזך בים שנאמר עזי וזמרת וגו' וארנן לבוקר חסדך זה בקר של מתן תורה שנאמר ויה' בבקר וגו' ויש להבין השייכות שירת הים למתן תורה עפימ"ש בייטב פנים מאמר הוד והדר אות ב' לפרש דברי המדרש מיום שנברא העולם לא הי' אדם שאמר שירה עד שבאו אלו ואמרו שירה ויש להבין הך גופי' טעמא בעי אבל ביאור הדבר מי שנותנים לו נדבה מתנת חנם צריך לתת שבח והודאה עבורו לבלי היות כפוי טובה משא"כ מי שפורעין לו מה שמגיע לי מהדין א"צ המקבל ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל וה"ט כי הראשונים אדם והאבות לא אמרו שירה כי נטלו בזרוע ובדין הי' שיעשה להם ניסים וא"צ להודות משא"כ כשיצאו ישראל מארץ מצרים ערום וערי' בלא מצות ומעש"ט לכן אמרו שירה שידעו שכל הנעשה להם הוא בתורת נדבה וחסד וצריכים להודות ולהלל עכ"ד עיי"ש והנה בתוסיו"ט פ"ז דברכות פי' אמאי תקנו בברכת התורה לומר ברכו את ה' ובברכת המזון תקנו לומר הלשין נברך אלקינו ולא תקנו בתרוויי' בחד נוסחא ומפרש כי המזון הדין נותן לכלכל את ברואיו ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראת אדנותו אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כי איזה שורת הדין הנותנות להודיע דרכיו ומשפטיו לישראל והרי לא עשה כן לכל גוי אף שהם ג"כ ברואיו ולפיכך תקנו בברכת התורה שם זה שהוא מדת הרחמים עכ"ד ועיי' מ"ש בדרושים לחנוכה ובזה יש לפרש דברי המד' שאמר דשירת הים מישך שייכו עם בקרו של מתן תורה דהא הטעם שאמרו ישראל שירה על הים מה שלא אמר שירה שום אדם עד שבאו אלו היינו טעמא כיון שלא הי' הנס עפ"י הדין רק בחסדו ית"ש וע"כ כיון שהוא מתנת חנם צריך לתת שבח והודי' ועל כן וארנן לבקר חסדך בבקרו של מתן תורה צריך ג"כ לשיר שירה לה' כיון דגם מה שהקב"ה נתן לנו את תורתו הוא ג"כ בחסדו יתברך ולא מצד הדין:

ט) זה אלי' ואנוה' א' אבי וארוממנהו ופירש"י שהי' מראין אותו באצבע ה' איש מלחמה ה' שמו ופירש"י אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאובינו אוחז הוא במדתו לרחם על ברואיו והנראה עפי"ד הגמ' ברכות דף ל"ג גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר כי א' דעות ה' ופי' הרי"ף שם הכוונה כי א' דעות ה' דמדת א' הוא דין כדכתיב וא' זועם וגו' וה' הוא מדת הרחמים והדעה נתנה בין שתי שמות שמתוך הדעת שידע את בוראו כדכתיב דע את א' אביך ועבדי' יגרום שמדת א' שהוא דין יהי' רחמים והוא מסכים למאמר חז"ל גדולים צדיקים שמהפכים הדין לרחמים וזהו ג"כ גדולה נקמה שניתנה בין שתי שמות שנאמר א' נקמות ה' שמתוך הנקמה שינקום הקב"ה מעכו"ם אותה הנקמה גורמת ישועה ורחמים לישראל וזה הוא א' נקמות לעכו"ם הוא גרמא לרחמים שנרמז בשם ה' שהי' רחמים לישראל עכ"ד ויש לפרש בזה דברי הכתובים ויושע ה' ביום ההוא את ישראל וגו' וירא ישראל את מצרים מת מעל שפת הים וקשה אריכות הלשון בכפילא דמה שראו במעלת המצריים זהו עצמו היתה הישועה לישראל גם מה שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' וגו' ויש לדקדק הלשון יד הגדולה מה הוא ולהנ"ל יש לומר דהא בזה שנדע שיש א' לעבדו הוא הגורם להפך ממה"ד שהוא על העכו"ם לרחמים וישועה על ישראל וזש"ה דראו ישראל שני דברים האחד ויושע ה' ביום ההוא וזה הוא רחמים לישראל והוא ממדה"ר והשנית שראו ג"כ במפלת השונאים המצריים והוא מדה"ד ואיך יהי' דבר זה שני הפכים בנושא אחד והלא הנקמה שהוא דין אינו רחמים ומזה ראו והבינו דע"י מה שנדע את ה' לעבדו ולירא אותו עי"ז מהפכת הדין לרחמים וע"כ כשראו ישראל את היד הגדולה דייקא כמאחז"ל שם דנקמה במילתא היא גדולה הבינו שזה לא יוכל להיות רק ע"י מה שנראה ונאמין בה' ובתורתו בזה נוכל להפוך הדין שהוא על העכו"ם לרחמים וישועה על ישראל ועיי' מ"ש בדרוש לשבת הגדול וזש"ה זה א' ואנוהו ופירש"י שהי' מראין אותו באצבע וקיימו בזה דע את א' אביך וארוממנהו היינו מה שנאמר ועבדהו ה' איש מלחמה היינו שנלחם ונוקם מאויביו והנקמה הוא מורה לדין ובכל זה ה' שמו ר"ל ה' שהוא השם המורה לרחמים בזה המדה עצמו נוקם מאויביו כיון שזה הוא רחמים וישועה לישראל:

י) אז ישיר משה וגו' ובמד"ר הה"ד ויאמינו בדברו ישירו תהלתו א"ר אבהו' אע"פ שכתוב כבר שהאמינו שנאמר ויאמן העם חזרו ולא האמינו כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה האיך עושה משפט ברשעים מיד והאמינו בה' וכו' ואמרו שירה הה"ד אז ישיר משה ובני ישראל הוי ויאמינו בדברו ישירו תהלתו וצ"ב ונראה עפי"מ דאיתא בגמ' מגילה דף יו"ד ובסנהדרין דרין אמר ר' יוחנן מ"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה באות' שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרין שירה לפני עיי"ש והנה קשה לי לפ"ז למה אמרו משה ובנ"י שירה בשמחה רבה לפני הקב"ה והא אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים כמו דאיתא שם בגמ' ונראה מפימ"ש בקדושת לוי בכללות הניסים ותורף דבריו כי מאתו ית' לא תצא הרעות רק הכל טובות וכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצריים הוא טובה כפולה ומכופלת שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם וזהו תשוקת של הצדיקים שעל ידם יהי' קידוש ש"ש בעולם אפי' ע"י הכאות ויסורין וכדמצינו בר"ע שאמר מתי יבוא לידי ואקיימנו אך האומות ערלי לב ואטומים להבין התועלת הזה עיי"ש ועי' מ"ש בזה ביש"מ פ' בא ועפי"ז יתבאר דהמלאכים בדין הוא שלא יאמרו שירה כיון שמעשי ידיו של הקב"ה הם בצער וטובעין בים ואין הקב"ה שמח במפלתן לכן בדין הוא שלא יאמרו שירה אבל בעוה"ז אשר הכירו עי"ז גדולתו של הקב"ה ובאו להאמונה גדולה בה' הבינו בנ"י כי אין זה שום צער למצריים מה שנטבעו במצולות ים כי אדרבה טובה גדולה הוא להם מה שע"י נתקדש שמו ית' בעולם ולכן הם אמרו שירה וז"ש המדרש כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה היינו מה שנתקדש ש"ש ע"י המצריים מיד והאמינו בה' ר"ל שגם באו לאמונה הגדולה על ידם הבינו כי לא הי' צריך להיות להם שום צער ואדרבה טובה גדולה הוא להם וראוי לומר שירה והה"ד ויאמינו בדברו ר"ל משום שהאמינו בדברו ע"י הגבורות שעשה הקב"ה במצריים לכן וישירו תהלתו ראוי לומר שירה:

יא) א"י על המדרש הנ"ל הים סוער דהנה איתא במדרש והמים להם חמה שטען שר של מצרים הלא עבדו ע"ז ונתמלא הים עליהם חמה להטביען והשיב הלא לא עבדו אלא מתוך שיעבוד הדעת ע"כ והנה אא"ז זצללה"ה ביש"מ פ' בא פירש הכתוב והי' לאות על ידך וגו' כי בחזק יד הוציאנו ה' וגו' ר"ל דזה הי' חוזק יד דאף שלא היינו כדאים להגאל מ"מ הוציאנו ה' ממצרים והתפילין שהוא לאות על ידינו הוא עדות על זה וזהו הפי' שמע ישראל מה שה' א' הוא אחד בלי השתנות בין זכאין ובין אינם זכאין עכ"ד ז"ל עיי"ש ועפ"ז פירשתי דברי ההגדה ויוציאנו ה"א משם ביד חזקה והיינו היד חזקה שלא הי' כדאי להגאל ולכן אלו לא הוציאנו הקב"ה ממצרים הרי אנו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים דהא כיון שלא הי' כדאי אלו התמהמנו שם עוד ח"ו נשתקעו לעולם בטומאת מצרים כמבואר ולכן אפי' כלנו חכמים וכו' וא"כ אנחנו כדאי ואפי' אם לא הי' נגאלים אז ג"כ לא הי' משועבדים לעולם במצרים עכ"ז מצוה עלינו לספר יציאת מצרים דהא לכאורה קשה מהיכי תיתי לומר דאם אנו חכמים ונבונים דנהי' פטורים ממצות סיפור יציאת מצרים ולהנ"ל יתבאר דהא י"ל אם כלנו חכמים וכדאי להגאל א"כ גם אם לא הי' נגאלים בעת ההוא היינו נגאל לאחר מכן ולכן מוכרח לומר דעכ"ז מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים ויתבאר דברי המדרש הנ"ל הים סוער היינו מה שנתמלא עליהם חמה מה נשתנו אלו מאלו וכיון שהקב"ה אמר למשה נטה ידך על הים ובקעהו באותו שעה אמרו ה' ימלוך לעולם ועד היינו לעולם ועד בלי השתנות בין זכאין ובין אין זכאין אך ברוב רחמיו הצילינו ה' מאויבינו לעולם ועד בלי שום השתנות: יב) כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים וקשה שהכתוב משנה הסדר דמתחלה בנ"י הלכו ביבשה ואח"כ בא סוס פרעה ורכבו בים ונראה עפימ"ש האלשי"ך עה"פ רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם מצד עצמם אך מה שרצה בכם לא מצד עצמיכם אתם כדאי רק ויבחר בזרעם בכם מכל העמים כלומר מה שמעריך אתכם נגד העמים וראה שבערכם אתם טובים מהם עכ"ד ועיי' ביש"מ פ' לך בהפטורה וזש"ה כי בא סוס פרעה וגו' וראה שבערכם אנו טובים מהם ולכן עשה ה' נפלאות וטובות לבנ"י והלכו ביבשה בתוך הים והקדים הכתוב מה שבא סוס פרעה בים ואח"כ ובנ"י הלכו ביבשה דהא עי"ז ניצולו בנ"י משום שהמצריים הי' שם בים ולכן השקיף ה' ממרום לטובה ליגער בי"ס והוליכנו בתוכו בחרבה ועיי' מ"ש בפ' וירא:

יג) ויהפך לבב פרעה וגו' כי שלחנו את ישראל מעבדנו פירש"י בשביל ממונם שהשאילם וצריך להבין מדוע שינה מטעם הכתוב בשביל להחזיר את עצמן גם משאה"כ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכתבו בשם האר"י ז"ל שהוציא כל הניצוצות משם וזהו הרכוש גדול עיי"ש ויש להבין איך הדרש הזה יוצא מעומק הפשוט דמשמע שהלכו משם ברכוש גדול ממש היינו כלי כסף וזהב וכמו שאמרו חז"ל בפ"ק דבכורות שאין לך אדם מישראל שלא הי' לו תשעים חמורים טעונים מכספם וזהבם של מצרים ויש לומר עפי"מ דאיתא בזוה"ק תרומה קנ"ב ר"י פתח ואכלת ושבעת וגו' על הארץ בזמנא דהוי ישראל בארעא קדישא יהבי חולק תמצית לעכו"ם והשתא דישראל בגלותא אתהפיך בגוונא אחרא למלכא דאתקין סעודתא לב"ב דאינון עבדו רעותא אכלו סעודתא עם מלכא ויהבו לכלבא חולק גרמין למיגרר בשעתא דב"ב לא עבדו רעותי' מלכא יהיב סעודתא לאחרא וסליק לון גרמי וכו' עיי"ש וזש"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והוא משום שיצאו ישראל מתחת שיעבוד מצרים לחירות עולם ע"כ יהי' להם ג"כ רכוש גדול וינצלו את מצרים וכמו שהי' בעת שהי' ישראל שרוים על אדמתם בארעא קדישא שלא הי' לעכו"ם כי אם חלק תמצית כן בצאת ישראל ממצרים לא הי' למצריים כי אם חלק תמצית ולכן עשאו כמצולה שאין בה דגים וכל הרכוש שייך לישראל וא"כ הדרש האר"י ז"ל שהוציא כל הניצוצית יוצא מעומק הפשוט דמזה שיצאו ברכוש גדול מוכח שהוציאו כל הניצוצות משם וכהמשל שהביא בזוה"ק למלכא דאתקין סעודתא לבני ביתו דאכלו סעודתא עם מלכא כנ"ל והיינו לאחר התיקון כל הניצוצות הנשברות להעלותן מעומק הקליפות למקומן בעזהי"ת וזש"ה ויהפך לבב פרעה והוא כלשון הזוה"ק שאתהפך בגוונא אחרינא שהבין פרעה ומזלי' חזי אשר עד כעת שהי' ישראל בגלות הוא נוטל חלק היפה וישראל חלק גרמין אבל כשישראל הם על מקומן העכו"ם נוטלין חלק תמצית וזש"ה מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו ופירש"י בשביל ממונם שהשאילום ולא נשאר אצלם כלום, הבינו מזה כי ישראל הלכו להם מהם חירות עולם וע"כ נטלו את ממונם כיון שאין נשאר למצרים רק חלק תמצתי: יד) הים ראה וינוס וגו' ובמדרש מה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם והוא פלאי ויש לומר עפי"מ שיש לפרש הכתוב בפ' שמות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ויש לדקדק מאי נפ"מ אם יקבלו התורה על ההר דהעיקר רק שיקבלו התורה ונראה עפימ"ש בב"ש אחרון הובא ביש"מ פ' תשא דמה דכפה הקב"ה על ישראל ההר כגיגית אף דכבר אמרו נעשה ונשמע וקבלו התורה ברצון דרצה הקב"ה להגדיל שכרן דאעפ"י שהי' ע"י כפיי' והי' בידם לקבל התורת מיראה שלא יהרגם ואעפ"כ לא קבלו רק מאהבה ושכרם יותר גדול עכ"ד עיי"ש וז"ש וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה דייקא היינו שכפה עליהם את ההר כגיגית ואעפי"כ לא קבלו מיראה רק מאהבה ובזכות זה שכרם גדול וכדאים שיצאו ממצרים עבור שכר גדול שמגיע להם בשביל ההר הזה והנה יש לומר במה שנאמר לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והקשו המפורשים דמה לו לאברהם בזה שיצאו ברכוש גדול ויתבאר לפי הנ"ל דישראל יצאו ממצרים כדי שיקבלו עליהם התורה וע"כ רצה אברהם שיצאו ברכוש גדול כדי להגדיל שכרן דאעפ"י דיצאו ברכוש גדול אעפי"כ לא מטעם הרכוש רצו ללכת ממצרים רק כדי לקבל התורה ויתבאר דברי המדרש ראה ישראל באים ורכוש מצרים היינו שראה הים את זכות גדול שבידם שיצאו ממצרים כדי לקבל עליהם התורה אעפ"י שהי' בידם רכוש מצרים ובזכות שכר גדול נקרע הים מפניהם:

טו) ה' איש מלחמה ה' שמו והקשו המפורשים הא כבר כתיב ה' איש מלחמה ולמה אמר עוד הפעם ה' שמו ונראה עפי"מ שכתב במדרש רבה שמות פ"ג א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע וכו' כשאני דן את הבריות אני נקרא א' וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה' עיי"ש והנה קשה לפי"ז מאי דכתיב ה' איש מלחמה הא כשהקב"ה עושה מלחמה ברשעים אינו נקרא ה' אך צבאות שמו כדאיתא במדרש הנ"ל ויש לומר לפענ"ד עפי"מ שהבאתי לעיל דברי הקדושת לוי דכל המכות שהביא הקב"ה על המצריים הוא טובה מכופלת להם שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם וזהו תשוקת של הצדיקים שעל ידם יהי' קידוש ש"ש אפי' ע"י הכאת ויסורין אך האומות אטומים להבין התועלת בזה עיי"ש ולפ"ז יש לומר דבמצריים כיון שנתקדש ש"ש על ידם ע"כ אינו נקרא בזה המלחמה צבאות כיון דזה הי' במדת טובו של הקב"ה לרחם עליהם שיתקדש שמו ית' בעולם ע"י המצריים וזש"ה ה' איש מלחמה במצריים ואעפי"כ נקרא ה' שמו במדת הרחמים כי טובה גדולה הי' להם שנתקדש ש"ש על ידם:

טז) מה תצעק אלי במד' הה"ד ותגזר אומר ויקם לך אר"ל כשם שהקב"ה מצוה למשה כך הי' משה מצוה כביכול לפני הקב"ה יתבאר עפימ"ש להלן ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ויל"ד האיך מדמה יציר ליוצרו ואף משה רבן של כל הנביאים מ"מ את מי תערכו לו ונראה עפי"מ דאיתא במ"ק דף ט"ז צדיק מושל ביראת א' אני מושל באדם ומי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה ומבטלה ופירשו המפורשים דמשו"ה צדיק מושל ומבטל גזירה בשביל שיש לו יראת א' עיי' במהרש"א שם והנה ידוע מה דאיתא בברכות דף ל"ג דיראה לגבי משה מילתא זוטרתא הוא ובזה י"ל דמשו"ה הי' הנס קריאת ים סוף ע"י משה דייקא כיון דהוא הי' ראוי לבטל הגזירה מה שהי' קטרוג ח"ו על ישראל מה נשתנו אלו וכו' וע"כ משה שהי' לו יראת א' הוא הגבר אשר היכולת בידו לבטל הגזירה וזש"ה וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים והבינו דע"י היראה שהי' למשה ע"כ הי' יכול לבטל הגזירה ועל כן ויראו העם את ה' מזה למדו לעצמם מדת היראה ויאמינו בה' ובמשה עבדו היינו שהאמינו שע"י משה הי' הנס כיון שהי' לו יראה וע"כ יכול לבטל הגזירה ויתבאר דברי המדרש כשם שהקב"ה מצוה והי' לו יראת א' כך הי' משה מצוה לפני הקב"ה היינו בשביל שהי' לו יראת ה' משו"ה הי' מושל לבטל הגזירה וכדכתיב צדיק מושל וגו':

יז) מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו והקשו המפורשים ואל מי יצעק אם הי' בעת צרה ובמד"ר הה"ד צעקו וה' שמע וקשה דהמדרש סותר להפסוק דהפסוק שמביא המדרש משמע דע"י הצעקה שמע אליהם ה' ומהכא משמע שלא הי' צריך לצעוק ונראה דהנה בקריעת י"ס מבואר בזוה"ק דהי' קשה למעבר על דינא למקרע לישראל ימא דסוף וכמאחז"ל דשר של מצרים טען מה נשתנו אלו וכו' וא"כ עיקר הקטרוג הי' על ישראל ולא על משה כי הוא לא חטא כלום ואם כן הצעקה לה' הי' צריך העיקר להיות ע"י ישראל אשר באהבתו ובחמלתו עלינו ימחול לנו וזש"ה מה תצעק אלי היינו למה משה לבדו יצעק אל ה' הא לא בשביל משה הוא הקטרוג כי אם ע"י ישראל וע"כ דבר אל בנ"י שהם יצעקו ואז ישמע ה' שועתם וע"כ אמר המדרש צעקו וה' שמע היינו במה שהם צעקו שמע ה' אליהם:

יח) אז ישיר משה וגו' ובמד"ר הה"ד נכון כסאך מאז אף שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שא' שירה וכו' יתבאר ע"ד שכתב בב"י מאמרי שבתות על המדרש נמלך בנשמותיתם של צדיקים תחלה דהנה כל הפעולות נעשים הכל ע"י התעוררתא דלתתא וא"כ בעת הבריאה האיך הי' באפשרי הרי לא הי' אלא הוא ושמו בלבד ע"כ ישראל עלו במחשבה תחלה שהי' מוכנים לצאת אל הפועל ומה שכל אחד ואחד מישראל עושה איזה מצוה כעת מניח תפילין ומתעטף בציצית זה הי' במעשה בראשית בבחי' אתערותא דלתתא עכ"ד ז"ל ובזה פירשתי המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' אלא כדי להפרע מרשעים שמאבדין העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את את העולם ר"ל מי שהוא רשע מאבד ח"ו את העולם כיון שנחסר למפרע האתערותא דלתתא ולהיפוך מגיע שכר טוב לצדיקים שמקיימן את העולם שע"י מעשיו נברא העולם כיון שהי' מעשיו במחשבה תחלה בבחי' אתערותא דלתתא ועיי' מ"ש בפ' משפטים וזש"ה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך היינו כיון שלא נודעת בעולמך לכך לא נתיישבת כסאך כיון שהבריאה הי' בבחי' אתערותא דלתתא ע"י שנודע שמו בעולם ולכן עד שלא נודעת בעולם עוד לא נתישבת כסאך עד שבאו אלו ואמרו שירה:

יט) אז ישיר וגו' במד"ר הה"ד קדמו שרים אחר נוגנים וכו' וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה וכו' ונראה עפי"מ דאיתא [פסחים דף נ"ו] ביקש יעקב לגלות הקץ נסתלקה ממנו שכינה וכו' פתחו ואמרו שמע ישראל וגו' מיד ענה ואמר בשכמל"ו ופי' ביע"ד עפמ"ש חז"ל דף צ"א חביבין ישראל יותר ממה"ש דמה"ש מזכירין את השם אחר שלשה תיבות וישראל אחר שני תיבות והענין כפי קרבתם להקב"ה כן ענין הזכרת השם ואמירת השירה וישראל קרובים לה' מאוד אומרים אחר שני תיבות אבל מה"ש שאינם קרובים כ"כ אומרים אחר שלש תיבות ולכך יעקב שראה שנסתלקה ממנו שכינה וא"כ רחוקים עכשיו מהשכינה והשבטים לא ידעו זאת ואמרו שמע ישראל והזכירו השם אחר שני תיבות ויעקב הרגיש וחשש פן לאשר כי עכשיו הסתלקות השכינה אולי לא הזכירו את השם כדין ולכך פתח ואמר בשכמל"ו כדין המזכיר ש"ש שלא כדת אבל בימי משה הי' השראת השכינה יפה הזכירו אחר שני תיבות עכ"ד באריכות ועיי' ביש"מ פ' נשא, ויתבאר דברי הכתוב זה א' ואנו' א' אבי וארוממנהו ופירש"י זה א' וגו' בכבודו נגלה אליהם וא"כ כיון שהי' השראת השכינה לכן הי' ראוים ישראל לומר שירה ואמר א' אבי וארוממנהו לומר שירה וזש"ה וירא ישראל את היד הגדולה שראו בעינהם את היד הגדולה ר"ל השראת השכינה שהי' אז על ישראל לכן אז ישיר משה ובנ"י וגו' ופירש"י עלה בלבם לומר שירה שראוים להזכיר את השם כיון שהם קרובים לה' ע"י השראת השכינה וזש"ה קדמו שרים אחר נוגנים ואמר הקב"ה יקדמו בני תחלה כיון דהמלאכים רצו לומר שירה תחלה כמו שהי' במצרים בבחי' הסתרת פנים ועל כן הי' המלאכים ראוים להזכיר את השם ולומר שירה קודם ישראל אבל בעת שהי' ישראל על הים אשר בכבודו נגלה עליהם וישראל ראוים להזכיר את השם אחר שני תיבות וזה מדרגה גבוה מעל המלאכים וע"כ אמר הקב"ה יקדמו בני תחלה אחר שני תיבות ואלו מה"ש אחר שלשה תיבות וחביבין הי' ישראל וקרובים לפני המקום באותו שעה יותר ממה"ש:

כ) אז ישיר וגו' במד"ר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו עוד במדרש הים ראה וינוס מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם ונראה עפ"מ שפירשתי הכ' ויאמר משה אל הא' מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ויאמר וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ופירש"י וכי אוציא מה זכו ישראל שיעשה להם נס וקשה וכי לא הי' שום זכות לישראל היתכן על כלל ישראל להאמר כן:

וי"ל עפ"מ שאמרו חז"ל אין ישראל נזונין אלא בזכות האמונה היינו כיון דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק על מצות אמונה מגיע שכר טוב בעוה"ז והיינו דכתיב וצדיק באמונתו יחי' ר"ל על האמונה יחי' בעוה"ז וכבר האריכו המפורשים בטעם הדבר עיי"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה אמר מה זכו ישראל שיעשה להם נס דהא אפי' כל זכות שיש להם עכ"ז שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והשיב לו השי"ת בהוציאך וגו' תעבדון את הא' וגו' ר"ל שיקבלו עליהם עול מלכות שמים והיינו שיאמינו בה' ויקבלו עליהם מה שישמעו מפי הגבורה על ההר הזה אנכי ולא יהי' לך וזה הוא האמונה וע"ז מגיע שכר טוב בעוה"ז ועל כן הם כדאים שיעשה להם נס ויקבלו שכרם בעוה"ז להוציאם ממצרים קודם הזמן בשכר האמונה וז"ש ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו ודקדקו המפורשים דאיפכא מיבעי' לכתוב וישמעו כי פקד ה' ויאמן העם ולהנ"ל י"ל ויאמן העם וכיון שהאמינו וישמעו לשון הבנה כי פקד ה' את עמו ר"ל שהבינו שיש להם שכר בעוה"ז בזכות האמונה ועל כן יש להם שכר והבינו כי פקד ה' את עמו וז"ש המדרש מה ראה וינוס ראה רכוש מצרים בידם היינו שיש להם רכוש גדול וכיון דשכר מצוה בהאי עלמא הוא רק בזכות האמונה שמגיע שכר בעוה"ז וכמו שאמר השי"ת למשה שיש להם זכות האמונה שיגאלו בשביל שיקבלו ישראל עליהם האמונה על ההר הזה ויתבאר המדרש אז ישיר וגו' ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו ר"ל בזכות ויאמינו בדברו ע"י כן זכו שיעשו להם ניסים ושכר טוב בעוה"ז ואח"כ וישירו תהלתו:

כא) עזי וזמרת יה וגו' זה א' וגו' יתבאר עפי"מ שדרשו חז"ל בשעה שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח למעלה וכמו שנאמר תנו עוז לאלקים וכן הוא בזוהר ח"ב דף ל"ב עיי"ש ולהסביר הדבר מה צריך להוסיף כח למעלה וכלום חסר כח להוסיף או לגרוע ויש לומר עפ"ד האלשיך בפ' שלח עה"פ ושמעו מצרים כי העלית את העם הזה בכחך מקרבו וכ' שם האלשיך מה ענין כח ויד חזקה שנאמר בהשי"ת וכי צריך ליד חזקה מי יאמר לו מה תעשה הלא כל הגוים כאין נגדו וצ"ל דעיקר הכח ויד חזקה הוא נגד מדת הדין שמקטרג הלא אתה מלך אוהב משפט מה נשתנו אלו מאלו עכ"ד ועיי' ביש"מ פ' נשא וכן הוא בזוהר פ' תרומה דף ק"ע קשין מזונותיו של אדם כקי"ס והקשה וכי יש קשות קמי' קוב"ה ומתרץ כי הקשות הוא למעבר על דינא להשבית כח המסטינים עוד איתא שם בזוהר ויה' באשמורת הבוקר אשגח קוב"ה בזכותא דאברהם דאקדים בצפרא כדכתיב וישכם אברהם בבוקר עיי"ש וז"ש בזמן שישראל עושים רש"מ מוסיפים כח למעלה היינו להגביר מדת הרחמים על מדה"ד ע"י שעושים רצונו של מקום מוסיפים כח והעיקר הכח הוא נגד מדה"ד וכמו שהי' בקי"ס דקוב"ה הציל לישראל ע"י זכות אברהם והוסיף כח למעלה נגד מדה"ד וז"ש עזי וזמרת י"ק היינו כמו שדרשו תנו עוז לאלקים שמוסיפים כח למעלה וע"י כן ויה' לי לישועה נגד מדה"ד במה שמוסיפים כח למעלה נגד מדה"ד ואמר זה א' וגו' כמבואר בר"ה דף י"ז דמדת א' הוא לשון תוקף וגבורה שכובש כעסו בחזקה עיי"ש וכנ"ל דעיקר הכח והחזקה נגד מדה"ד ואמר א' אבי ר"ל ע"י זכות אברהם אבינו בזה נוסיף כח למעלה לכבוש כעסי בחזקה נגד מדה"ד:

כב) ופרעה הקריב וגו' ודרשו חז"ל הקריב אח לבם של ישראל לאביהם שבשמים וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ופירש"י ראו שר של מצרים נוסע לעזור למצרים ונראה דהנה ידוע מאמר חז"ל דהי' קטרוג על הים שטען שר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו והשיב הקב"ה הללו מתוך טירוף הדעת והללו מתוך ישוב הדעת וא"כ מבואר מזה דהצלת ישראל הי' מפני שהי' משעבדין את לבם לאביהם שבשמים ועשו מה שעשו רק מתוך טירוף הדעת וז"ש ויצעקו בנ"י אל ה' ופירש"י תפשו אומנות אבותם היינו להתפלל לה' ואמרו חז"ל ריש תענות איזה עבודה שהוא בלב זה תפלה ר"ל דהבינו דבזה יכולים להציל נפשם מיד שונאם רק ע"י עבודה שבלב כיון דגם הם מתוך טירוף הדעת עשו כמעשה ארץ מצרים רק שבלבם הי' לה' ועל כן רק בתפלה שהוא עבודה שבלב בזה הם נגאלים וז"ש ופרעה הקריב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים ובמה ואמר הכתוב והנה שר של מצרים נוסע לעזור למצרים בטענה שלו מה נשתנה אלו מאלו וע"כ בזה שהקריבו לבם לאביהם שבשמים הי' תשובה נצחית להשר של מצרים דישראל לא עשו מתוך ישוב הדעת:

כג) ופרעה הקריב וגו' והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד וגו' ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים וגו' והקשה הרמב"ן הלא בנ"י הם גדולי המדריגה ואיך אבדו האמונה והבטחון גם מה שאמר בזוה"ק ופרעה הקריב מאן גרים האי דקריבו לבן של ישראל לאביהם שבשמים פרעה הה"ד ופרעה הקריב דא"כ הול"ל קודם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו ואח"כ לכן ופרעה הקריב לבן של ישראל ונראה עפי"ד הגמ' בסנהדרין דף צ"ז אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב ע"ש ומבואר מזה דאם ישראל עושין תשובה מעצמם אין הקב"ה מעמיד להם מלך שקשה כהמן והנה ידוע דכימי צאתנו מצרים אראנו נפלאות ר"ל דגאולה עתידה במהרה יהי' באופן כמו הניסים שעשה לאבותינו במצרים וידיעת הפכים בשוה דגאולת מצרים הי' כמו גאולה העתידה להיות במהרה וא"כ גם בגלות מצרים אם הי' עושים ישראל תשובה לא הי' יכולים המצריים להרע להם ואם לאו התשובה הי' באה ע"י גזירת מלך קשה כהמן והנה כשהי' ישראל על הים והקריבו לבן של ישראל לאביהם שבשמים והי' צריכין להגאל בלי שום עינוי נפש מהמצריים וע"כ אמר הכתוב ופרעה הקריב כפי' הזוה"ק שהקריבו לבן לאביהם שבשמים ואעפי"כ והנה מצרים נוסע אחריהם, וע"כ ויצעקו בנ"י אל ה' למה ואמאי הא כבר חזרו בתשובה אפי' בלא מלך קשה כהמן ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים ר"ל באופן כזה בגאולה ע"י צער ח"ו הי' ג"כ ראוים להגאל במצרים כשלא עשו עוד תשובה מעצמם והשיב להם משה התיצבו וראו את ישועת ה' דכן הוא באמת שיגאלו בלי שום צער ויגאלנו רק ע"י תשובה מעצמינו בלא מלך קשה כהמן:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה