עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - ספירת העומר
א) כי תבואו אל הארן אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן ויש לדקדק טובא דמשני הכתוב מנוכח לנסתר דפתח קרא וקצרתם את קצירה ולא אמר קצירכם ואח"ז כתיב ראשית קצירכם ובמד"ר הה"ד מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש להבין ענינו לכאן והנ"ל עפי"מ שנאמר בחוה"ל דמה שאדם עושה מצות ומעש"ט ה"ה עוסק בשל עצמו אבל מה שעוסק בענין גשמיות הרי הוא כאלו עושה בשל אחרים עי' במשל בסוף שער הבחינה ועפי"ז פי' בבמ"ח פ' לך ואיש את קדשיו לא יה' פי' מה שהוא עושה עסקי הקדש עסק התורה ומצות זה הוא שידע שזה לו הוא ממש כנ"ל:
וז"ש כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם תדעו אשר תקצרו רק את קצירה ולא קצירכם כי מה שאתה עוסק בעניני גופניות וגשמיות ה"ה כעוסק בשל אחרים ואח"כ כשתביאו את העומר אל הכהן א"כ תעסוק במצות ה' אז הרי הוא שלך וחשיב קצירך כי זה הוא שלו ממש וז"ש המדרש מה יתרון לאדם בכל עמלו לפרש ג"כ כנ"ל כי בכל עמלו אשר יעמול אין לו כלום כי זה שיש לו אינו שלו ע"כ למה הוא לו והבן:
ב) א"י עפי"מ דאמרינן במשנה קידושין דף ל"ז כל מצוה שהוא תלוי בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ישראל ונ"ל הטעם בזה ע"ד אגדה עפימ"ש המהר"ם שיף על המאמר פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' אם אתה עושה כן אשריך וכו' כי לפעמים ילמד תורה ע"י הדחק שבאמת אין לו מה לאכול אכן אם הי' לו לא הי' לומד בדוחק ויש שהוא עשיר מופלג ועכ"ז היא לומד ומסתפק בלחם ומים וזהו אם אתה הוא העושה כן אז אשריך וכו' לאפוקי אם אין לו אז הקב"ה הוא העושה עכ"ד ועיין ביש"מ פ' צו בטעמים על שבה"ג ובזה יש לומר ג"כ דמשו"ה כשהי' ישראל שרוים על אדמתם איש תחת גפנו ואיש תחת תאינו באין מחסור כל דבר לכן צו ה' אותנו לתת מברכת ה' עלינו לכהנים וללוים למי אשר לא יגע ולא עמל בעבודתו מאומה כי זהו עבודה תמה ונרצה לו לפני ה' באם יש לו הכל ומזומן לפניו כל דבר ועכ"ז בכוחו יגבר איש לתת מפרי בכורי תבואותיו אשר בעודו בכפו יבלענה לאיש אשר לא כל אלה לו ואז עי"ז אשריו בעוה"ז ובעה"ב אבל לא כן עכשיו בעוה"ר כשגלו והנם יושבים על אדמת נכר בארץ לא להם ואין קנין ומקנה לישראל בחו"ל אף במה שיתנו אין זו רבותא ויתר שאת אם בין כך ובין כך מה להם ובמסכנות יאכל בה לחם ורק בארץ אשר לא חסר לנו כל בה ועכ"ז אנו מסתפקים בזה השארית אשר נתן ה' לנו בזה אנו מאושרים וברוכים לה' בשמים ובארץ וז"ש כי תבואו אל הארץ דייקא ארץ מלאה כל טוב ועכ"ז תביא את ראשית קצירך אל הכהן ואמר המדרש מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש באופן כזה דייקא אם יעביד ויעלה ויצליח ויקדישנה עולה לה' אז אשריו בעוה"ז ועוה"ב:
ג) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה', להבין לשון הכתוב תמימות מהו וגם הא ממילא ידעינן דאחר מספר שבע שבועות יגיע למספר חמשים גם למה נקראת מנחה זו חדשה הלא של העומר קודם ועי' רש"י:
והנ"ל בזה עפימ"ש בזוה"ק הביאו האלשי"ך ועי' בעקידה והאריכו בזה בספה"ק דתספורת חמשים יום מפסח עד עצרת הוא כדי לתקן כל המידות אשר פגמנו מראש עד סוף ובעת ההוא אנו צריכין לברר וללבן עדי נהי' ראוים לקבל עלינו התורה בחג השבועות בנפשו ונשמתו, והנה נחלקו הקדמונים איזה עדיף אם המתאווה ומתגבר על יצרו או מי שאינו מתאווה כלל דלדעת הרמב"ם ז"ל מי שאינו מתאווה כלל ואין לו שום נטי' אל הרע הוא עדיף כי הוא השלם במידותיו וחסיד יתקרו וחלקו עליו כי אדרבה המתגבר עדיף שעושה לכבוד קינו משא"כ מי שטבעו כך א"כ במה עובד אדוניו והנה זקיני זצוק"ל בספרו יש"מ בא כמכריע בדברי הפוסקים דבאמת דאו"א דא"ח דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל אם אח"כ ע"י מלחמתו בחזקה כבשו ליצה"ר כ"כ עד שבא לבחינות דוהמע"ה כמו שנאמר ולבי חלל בקרבי ודאי מה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו והיינו כהרמב"ם כללו של דבר דבהתחלתו קיי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם וכו' עיי"ש בפ' ראה בהפטרה ולפי"ז נ"ל דאף בהתחלת עבודת האדם דעוד יש בו נטי' לרע ורק בכח יגבר האיש על יצרו וא"כ אפשר לומר דעוד לא יקרא שהגיע אל תכלית השלימות עכ"ז נ"ל דאף הוא מיקרי תכלית השלימות כיון דרק בכן ירצה האיש את מעשיו אם בבחרותו ילחם במלחמות ה' ואח"כ יכניע ויתגבר על יצרו כ"כ עד שיהא לבו שלם ונאמן בעבודתו ית"ש והנה כ"ז רק אם אח"כ באמת יבוא למדריגה הלזו שיתקן מעשיו כ"כ שלא יהא לו צד תהפוכות בלבו לבלתי סר ממצות ה' אבל אם הוא הלוחם כל ימיו ולא יבוא גם לאחר כן למדריגה היותר נרצה א"כ בודאי לא יתכן לומר שהוא בא במדריגת השלימות כיון שעוד יש בו נטי' לרע והבן ואפשר שזה מרומז בפסוק הזה וילמדינו הכתוב כאן וספרתם לכם וגו' עד ממחרת השבת השביעות תספרו חמשים יום ר"ל דמהתחלת הספירה עד סוף יום חמשים תספרו החמשים יום ר"ל דהשלימות אשר תגיע בסוף החמשים אחר שתתקן כל מעשיך אשר זהו תכלית העבודה לתקן עצמו שיהי' במדריגה שלא יהי' לו עוד זוהמת היצר כי זהו עיקר ושורש עבודת האיש בימים ההם בזמן הזה לתקן מידותיו כנ"ל ענין זה בעצמו יוכל להקרא על האיש גם במשך זמן עבודתו לכך והתגברותו על הסתת יצרו אשר גם בהתחלת זביחת יצרו ומלחמתו הוא בשלימות גמור כמו בסוף כיון שזה עיקר התכלית אשר בהתחלת והתחדשות עבודתו לא יהי' עוד במדריגה היותר נעלה וזהו עד ממחרת השבת היינו תחלת עבודתו שלא בא עוד למדריגת יום החמשים שהוא פיסוק הזוהמא מכל וכל הוא בשלימות כזה כמו ביום החמשים כיון שכן צריך להיות האדם בתחלת עבודתו שלא יהי' עוד בשלימות וע"כ נקרא כל השבע שבועות בשם תמימות כיון שעוד בתחלת עבודתו ג"כ הוא בשלימות גמור כנ"ל וע"כ גמר אומר המקרא והקרבתם מנחה חדשה היינו התחלת וחדשות העבודה הוא ג"כ מנחה טהורה וחשובה לפני הקב"ה:
ובזה יש לפרש דברי המדרש בפ' קדושים עה"פ קדושים תהי' יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם והוא פליאה לכאורה האיך ידמה יציר ליוצרו ולהנ"ל יש לומר דכוונת המדרש יכול כמוני ר"ל כמו שהשי"ת הוא בלי השתנות ואני ראשון ואני אחרון בתכלית השלימות עד סוף כל המעשים והי' ס"ד דגם האדם צריך לילך במידותיו ובזה הרי הוא משובח אם יהי' תיכף בתכלית השלימות גם בהתחלת עבודתו ולזה אמר המדרש קדושתי למעלה מקדושתכם היינו שהאדם הוא יותר במעלה אם בתחלת עבודתו הוא במלחמתו והוא כגבור הכובש את יצרו ורק אח"כ יבוא למדריגה הנעלה להפכו כלו לטוב:
ד) תמימות תהיינה ופירש"י מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאם לא כן אינן תמימות וצ"ב דהא מונין ימים עד חמשים במספר וא"כ מאי נפק"מ מתי מתחיל לספור אם בערב או בבקר ואמאי מבוקר אינן נקראים תמימות ובמדרש אימת הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וצריך הבנה והנראה עפי"מ דאמרינן במס' שבת דף פ"ט אמר הקב"ה ליצחק בניך חטאו והשיב יצחק כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרים שאינו בר עונשין דל כ"ה דלילות וכו' אם אתה סובל כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך וכו' עיי"ש למדנו מזה דאצל רשעים צריכים לקצר שנותיהם ובצדיקים הם מוספים לילות וימים ובזה פי' בספר כתנות אור פ' חיי יראת ה' תוסיף ימים ר"ל למי שהוא ירא את ה' אף הלילות נחשבים אצלו כימים אבל שנות רשעים תקצרנה דאצל רשעים אנו מקצרים ימיו ולא נחשבים אצלו הלילות וגם לרבות הימים שגם כן לא נחשב להם עכ"ד עיי"ש והנה ידוע מה שכתבו בספה"ק דהשבע שבועות בין פסח לעצרת הם רמז לימי חייו של אדם אשר ימי שנותיהם בהם שבעים שנה ולזה לרמז בא השבע שבועות לשבע עשירית חיי האדם ובזה הימים יש לתקן מידותיו ולהכן לעצמו מטעמים כאשר אהב אביו שבשמים וזה שפירש"י מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאל"כ אינן תמימות ור"ל כיון דהרמז בזה הז' שבועות על ימי חייו של אדם וע"כ מתחיל ומונה מבערב והוא לרוח שגם הלילות בצדיקים נחשב במספר ראם לא כן אינן תמימות ר"ל דרק ברשעים צריכים לקצר משנותיהם אבל בצדיקים הם מוסיפים גם הלילות והם ושנותיהם תמימים וע"ז אמר במדרש אימת הן תמימות ואין צריכין לקצר משנותיהם בזמן שהן עושין רצונו של מקום אבל ברשעים שנותיהן תקצרנה ואינן תמימות כאשר החשבון דל פלגא דלילות ולזה ציותה התורה ע"ד הרמז להתחיל ולמנות מבערב כדי שיהי' שנותיהן של ישראל תמימות בלי מחסור:
ה) בגמ' מנחות דף ע"א תניא ר' בנימין אומר כתיב אחד אומר וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר דמשמע שיכול לקצור קודם הבאת העומר וכתיב ראשית קצירכם דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות הא כיצד ומשני עיי"ש ואפשר י"ל ע"ד אגדה עפימ"ש בסדש"ש מה שאיתא בש"ס כתיב רב חסד ואמת בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד והוא משולל הבנה ופי' עפי"מ דכתיב מי הקדימנו ואשלם אז"ל אמר הקב"ה מי עשה מעקה עד שלא נתתי לו בית ציצית עד שלא נתתי לו בגד וכו' ענינו כי בכל דרכיך דעהו ובכל הענינים אפי' במילי דעלמא צריך האדם להקדים ולקבוע במחשבתו בראשיתו כדי לקיים מצות בוראו וע"ז נאמר מי הקדימנו ואשלם עפ"י הדין ועז"א בתחלה ואמת מגיע לו שכרו עפ"י הדין ולבסוף שאינו מקיים המצוה כ"א אחר שמקדים לו הקב"ה לתת לו בית וטלית אז ורב חסד אינו מגיע לו שכרו כ"א בחסד ורחמים עיי"ש באורך ובזה פי' מוזללה"ה בייט"ל בראשית ברא א' כלומר בשביל ראשית בשביל מי שמקדים לקיים המצוה במחשבה בראשית המעשה ברא א' כי הוא יכול להתקיים עפ"י הדין עיי"ש ובזה פירשתי בפ' שלח הכתוב לך אכול בשמחה לחמך וגו' כי כבר רצה א' את מעשיך ויתבאר לך אכול בשמחה לחמך שיה' נקרא לחמך שלך מה שמגיע לך עפ"י הדין והאמת ולא רק מצד החסד אם כבר בראשית המעשה רצה א' את מעשיך ויתבאר דברי הכתוב והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן ר"ל גם אם תקצרו קודם הבאת העומר אבל ראשית קצירכם קודם שתקצרו תהא הראשית במחשבתו ע"ז כדי להביא את העומר אל הכהן:
ו) א"י לתרץ קושי' הגמ' ראשית קצירכם דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות וכתיב וקצרתם וגו' והבאתם ומשמע שיכול לקצור קודם הבאת העומר גם יש לדקדק משה"כ ראשית קצירכם אל הכהן תיבת אל הכהן לכאורה שפת יתר דהא כל הקרבנות צריך להביא אל הכהן ולהלן דכתיב והקרבתם מנחה חדשה לה' לא נאמר אל הכהן גם מה שאמר מנחה חדשה צ"ב והנ"ל עפימ"ש המפורשים בענין הספירה שהוא כמו ספירת שבעה נקיים שהאשה סופרת לטהר עצמה אחר ספירתה וכמו כן גם עתה קודם מתן תורה שהוא דוגמת נשואין לישראל יש לספור ז' נקיים מן טומאת מצרים עיי"ש והנה אמרי' בסוטה דף מ"ט משחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות תניא ר"ש ב"א אומר משפסקה טהרה מישראל בטלה טעם הפירות רב הונא אשכח תמרא וכו' אתא רבה ברי' אמר לי' מורחינא ריח טוב א"ל בני טהרה יש בך ופירש"י לפיכך מריח בה ריח טוב עיי"ש ומשמע משם דמי אשר נפשו טהורה הוא לא ניטל ממנו טעם הפירות וקטעם בה ריח וטעם טוב והנה יתכן לומר כיון דכל הקרבנות צרין להביא ממין היפה כל חלב לה' ואין תורמין מן הרעה על היפה לכן גם הבאת העומר בודאי דצריך להביא מן היפה והיינו שאמר הכתוב והבאתם את עומר ראשית קצירכם ר"ל ראשית ממין הטוב והיפה וזהו ראשית כמשה"כ בהבל שהביא מבכורות צאנו והיינו מן המובחר שבצאנו ולכן כיון שצריך להביא ממין היפה על כן צריך להביא אל הכהן דייקא שגופו טהור בכל מיני טהרה והוזהר מכל טומאה שלא יטמא לנפש של עצמו ובזה שהביאו אל הכהן הוא ראשית ר"ל מובחר כיון שהכהן טהרה יש בו ולכן טעים טעם טוב והנה אח"כ כשיעברו שבע שבועות שהוא לטהר את עצמו גם כל אדם יכול להשיג ולהגיע למדרגה זה של הכהן שיש בו טהרה וממילא דטועם טעם וריח טוב כמו הכהן וע"כ אמר והקרבתם מנחה חדשה לה' שהוא חדשה לו בטעם חדש וטוב ולא אמר הכתוב אל הכהן כיון שאינו מתייחס המנחה אל הכהן דייקא כיון שגם הוא כשיטהר יכול להרגיש טעם וריח טוב כמו הכהן: