עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - לחג הפסח
ו) ושמרתם את העבודה הזאת והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' ויש לדקדק מדוע יקרא זביחת ואכילת הפסח בשם עבודה וגם דצריך להזהיר ע"ז כ"כ כפשט הכתוב ושמרתם דמשמע שצריך שמירה יתירה וגם מדוע ישאלו הבנים על מצוה זו יותר משאר החקים אשר צונו ה' לעשותם שאין אנו יודעים טעם מצוה זו רק א' הבין דרכה והנראה עפימ"ש רש"י ז"ל בריש פ"ק דביצה דמשו"ה ביצה שנולדה באחד בשבת מותרת לאכלה בו ביום אע"ג דמאתמול בשבת גמרה לה ואין שבת מכין ליו"ט כ"ש דאין מכין לחול משום דסעודת חול לא בעי זימון ולא אחשבה רחמנא רק לסעודת שבת ויו"ט שיזמיננה מבעוד יום וכעין זה כתב רש"י ז"ל שם דף כ"ז גבי חלה שנטמאת שאסור לשורפה ביו"ט אף דהבערה לצורך הוא מ"מ כיון דרחמנא אחשבה להבערתו דכתיב באש תשרף הלכך מלאכה הוא עיי"ש אלמא דמה שציותה התוה"ק אף שבעצם אינה מלאכה כלל מ"מ מצות הבוב"ה עושהו מלאכה ועשיי' ועיי' בקדושת יו"ט פ' ויקהל מה שדבר בזה דברים עריבים והנה בפסח דקדשנו השי"ת במצותיו וצונו על זביחה ואכילת הפסח לכאורה הוא דבר ניקל לקיימה ולשמרה דהלא גם בלא זה כל איש יאכל בשר על השובע וא"א לאכול כזית בשר בלי שחיטה א"כ מסברא דאינו טרחה לאיש ולא יקרא מלאכה ועבודה רבה לשחוט ולאכול הבשר בלילה הזה רק כיון שזה הוא אחת מכל מצות ה' אשר צוה לעשותם על כן הוא טרחה ועשיי' ואחשבה הכתוב לעבודה ויגיעה רבה וזה שאמר הכתוב ושמרתם את העבודה הזאת דהיינו אכילת הפסחים נקראת עבודה כיון שהוא מצוה נקרא עבודה וצריך ע"ז להזהיר לשמור את המצוה והי' כי ישאלו בניכם מה העבודה הזאת ר"ל למה יקרא עבודה לאכול הפסח הלא קרוב הדבר מאוד לעשותה ולמה נקראת עבודה ואמרתם דזבח פסח הוא לה' משום שהוא לה' ומצוה קעביד על כן יקרא עבודה אף דאכילה לא לשם מצוה לאו מלאכה הוא כלל מ"מ מה שציותה התורה יקרא מלאכה ואחשבה לטרחה ועבודה רבה:
ז) ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ופירש"י בעבור זה שאקיים מצותו פסח ומצה ומרור הללו וקשה דזה הו"ל למכתב אצל ציווי לפסח מצה מרור וכאן מדבר הכתוב באזהרת חמץ בבל יראה ובל ימצא וגם הלשון לי צ"ב ורש"י פי' רמז תשובה בזה לבן הרשע עיי"ש והנראה דאמרינן בפסחים דף ה' לא יראה לך שאור שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכו' עוד שם דף וא"ו א"ר אלעזר שני דברים אינו ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הם ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה ופירש"י כאלו הן ברשותו להתחייב עליהן הרי כיון שנצטוינו בב"י ובב"י לכן בחמץ משש שעות ולמעלה דאף מה שיש לו אינו שלו עכ"ז לזאת הקנה הבוב"ה לו את חמצו כדי לעבור עליו ומזה נראה לי לדון עפי"מ שידענו דמדה טובה מרובה ממדת פרעניות ולכן מה דאמרו חז"ל מי הקדימנו ואשלם ופירשו בו דאף כל מה שיעשה האדם הוא כדבר שאינו שלו מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית ציצית עד שלא נתתי לו בגד וטלית וכו' באופן שכל מעשי בני איש הכל הוא אינו שלו רק מידו של הקב"ה ולהנ"ל יש לומר דמדה טובה הוא בא להקנות לו לאדם שיהא שלו ויחשב לו לעצמו ממדת פרעניות שהקנה הקב"ה לאדם את החמץ כדי לעבור עליהן ומכש"כ כדי לקיים מצותיו ית"ש בודאי ק"ו שהוא שלו וקנה לו, ויתבאר דברי הכתוב לא יראה לך חמץ ודרשינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וקשה א"כ איך עובר בב"י על חמץ אפי' מה שהוא שלו הא הוא כאלו אינו ברשותו של אדם ומוכרח לומר כדר' אלעזר דעשאן הכתוב כאלו הם ברשותו להתחייב עליהן דאל"כ אין לך אדם שיהא מוזהר על חמצו בפסח דהא אינו שלו וא"כ מזה הרי אתה דן ק"ו דמדה טובה שהוא מרובה ממדת פרעניות דכש"כ דעשאן הכתוב כאלו הוא ברשותו כדי לקיים מצות השי"ת ועל כן אמר הכתוב והגדת לבנך לאמור ר"ל מזה תוכל לאמור כי בעבור זה שאקיים מצותיו כמו שפירש"י עשה ה' לי כאלו הוא שלי דהא מדה טובה מרובה ממדת פרעניות וע"כ ק"ו כדי לקיים מצותיו עשה ה' שלי: ח) ליל שמורים הוא לה' וגו' שמורים לכל בנ"י לדרתם ופירש"י ליל שמורים שהי' הקב"ה שומר ומצפה לקיים הבטחתו להוציאם ממצרים שמורים לכל בנ"י משומר ובא מן המזיקין ויל"ד דמשמע דשמורים האמור בבנ"י פירוש אחד הוא כדלעיל דבנ"י הי' מצפים ורש"י לא פירש כן משום דהא בנ"י לא ידעו אימתי הזמן שהי' מצפים לו אבל עכ"פ הלשון קשה גם לדרתם ל"ל ונראה עפ"מ שהביא בייט"פ לחנוכה אות כ"ט ע"ש הרב הקדוש ר' אורי מסטרעליסק שפי' כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממנו לא תירא מהם והסיבה לזה אמר זכור תזכור את אשר עשה לפרעה וגו' ובאותו זכירה תגרום עשות גם היום כן להכרית הגוים ההם עכ"ד ז"ל וזש"ה ושמרתם את הדבר הזה היינו חקת הפסח תמתינו ותהי' יושבים ומצפים ע"ז לעשות כי עי"ז תגרום במעשיך להעשות כן גם היום שיהי' הניסים האלו גם לך ולבניך עד עולם גם היום הזה אשר תעשה הזכירה להנס ויתבאר משה"כ שמורים לכל בני ישראל היינו אשר בנ"י שומרים ומצפים על הלילה שיעשו זכר להניסים לדורתם כדי שיהא הניסים האלה גם לדורות עולם:
ט) והי' לך לאות על ידך וגו' למען תהי' תורת ה' בפיך יתבאר המשך הדברים וכי בשביל שיה' לאות על ידך לכן תהי' תורת ה' בפיך ונראה עפמ"ש א"ז זלה"ה ביש"מ פ' בראשית בשם המדרש שמואל לפרש הכתוב לדעת חכמה ומוסר לקחת מוסר השכל דאיתא באבות כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו' והקשה המדרש שמואל שזה סותר לדברי הלל אין בור ירא חטא ומתרץ דבמחשבה שיקבל עליו לקיים התורה צריך שתהא יראת חטאו קודמת לחכמתו אמנם בפועל המעשה אי אפשר אם לא שיהי' חכם דאם אינו יודע מה שהוא חטא א"א לו להזהר ממנו ובזה יובן לדעת חכמת ומוסר כלומר צריך שידע החכמה מקודם כדי שאח"כ תביא המוסר אבל לקחת בענין הקיחה והקבלה צריך שיקבל על עצמו מוסר הרומז ליראה אח"כ השכל ללמוד ולהשכיל עכ"ד ע"ש ובזה נ"ל לתרץ מה שהקשו דמצינו בתהלים פ"א ששינה מסדר המקרא שמע עמי ואעידה בך וגו' לא יהי' בך אל זר וגו' אנכי י"א המעלך מארץ מצרים ובתורה כתיב אנכי ה"א וגו' ואח"כ לא יהי' לך א' אחרים וגו' ועי' בייט"פ לשבועות ובקדיו"ט פ' יתרו וי"ל דהנה אנכי וגו' הוא האמונה הקבוע בלב האדם לעבדו ית"ש בכל לבבו ונפשו והא דלא יהי' לך א' אחרים היינו כמו המצות אשר צונו בתורה דאסור להשתתף וע"כ כשיצאו ישראל ממצרים וקבלו עליהם התורה וצריך שתהי' יראת חטאם קודם לחכמתם ע"כ הקדים להם אנכי ואח"כ לא יהי' לך אבל לאח"כ כשכבר קבלו עליהם התורה לעבדו בלבב שלם א"כ צריך לדעת מקודם עיקר התורה ובזה יודע האיך ומה לעשות לקיים את האמונה שקבל עליו וע"כ כתיב בתהלים קודם לא יהי' לך שהוא חכמת התורה ואח"כ האמונה שהוא אנכי וזש"ה והי' לך לאות על ידך וגו' היינו להניח תפלין על היד ועל הראש דהוא לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו והנשמה שבמוח ואח"כ אם יראת חטאו קודמת אז למען תהי' תורת ה' בפיך דאם יראת חטאו קודמת חכמתו מתקיימת ואמר כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים והיינו היד החזקה שלא הי' אז בשעת יציאת מצרים שום זכות וע"כ בתחלת הקבלה כן הוא המדה שיקבל עליו מקודם ואח"כ ללמוד אבל בפועל המעשה אח"כ א"א רק קודם לדעת חכמה ואח"כ תוכל לעשות המוסר הרומז ליראה:
י) מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' י"ל עפמ"ש א"זזל"ה בתפלה למשה סי' מ"ה עה"פ רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך עפ"ד הגאון מו"ה זרח ז"ל דע"כ נתקן לומר לשם יחוד שזה תקנה שלא יחטפו הס"א המצות דקי"ל מצות צריכות כוונה ואף למ"ד א"צ כוונה אם אומר בפירוש דאינו רוצה לצאת יוצא כמבואר בר"ן בר"ה וע"כ אומר אני עושה מצוה זו רק על מנת לשם יחוד קוב"ה אבל אם עוונות גברו לבלי יגרום יחוד אינו רוצה לצאת בו כלל וממילא אין להם מה לחטוף וז"ש רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך כלומר באופן שמעשי יגיעו לממ"ה ולא לזולת עכד"ה ויש לפרש בזה הכתוב בפ' אחרי ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וגו' אני ה' ויל"ד הלשון ושמרתם כיון דמיירו במצות אשר יעשה האדם א"כ לא שייך לשון שמירה דהוא משמע על ל"ת וכאמרם ז"ל מנחות ל"ו כל מקום שנאמר השמר וכו' אינו אלא ל"ת וגם למה נאמר אני ה' וי"ל כיון דבכל מצוה צריך שמירה שלא יחטפו אותה הס"א ע"כ שייך גם במ"ע הלשון שמירה מן המזיקין ואמר הכתוב כיצד ישמור אותם אני ה' נ"ל אם אומר בפירוש דהוא נעשה רק בשביל ה' לבדו ולא לזולת זהו שמירתו מפני המזיקין, ויתבאר הכתוב מה העבודה הזאת לכם דהבן שואל האיך העבודה הוא לכם שלכם שלא יחטפו אותו הס"א ובזה היא דייקא לכם לכל צרכיכם אבל באופן אחר לא מיקרי שלו דהא לא לצורכו הוא ואמר הכתוב ואמרתם זבח פסח הוא לה' היינו שיאמר בפה שהוא עושה הזבח פסח רק לה' ולא לזולתו ואז אין רשות אחרים לנגוע ולחטוף המצות ועולה למעלה כולה לגבוה סלקא ובזה הוא לכם שלכם תהא:
יא) בפ' שמות ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ופירש"י וכי אוציא מה זכו ישראל וקשה הלא הי' להם זכותים כאמרם ז"ל בזכות שלשה דברים נגאלו ממצרים וגם שאמר הכתוב בהוציאך הלא זה תהי' רק אח"כ אבל כעת ההוא מה זכות יש להם ונראה עפמ"ש אא"ז זלל"ה בתפלה למשה י"ח עה"פ בצר לי אקרא ה' ואל א' אשוע ר"ל מה שנוגע לו לכבודו ית' ושועתי לפניו תבוא באזניו ר"ל מה שנוגע לי לפני היינו אני קודם לו כאמרם המתפלל וכו' והוא צריך לאותו דבר הוא נענע תחלה ואח"כ ניהו דידי' עביד לכבודו ית"ש עכ"ד ובזה יש לפרש המשנה כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ דהנה עול מלכות הוא מעכב מעבודת השי"ת כאמרם ז"ל בברכות גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד מלכות והנה המקבל עליו עול תורה היינו שהעיקר בעיניו מה שהוא מתבטל ע"י העול מלכות מן התורה ואז מעבירין ממנו טול מלכות תחלה כיון שהוא נענע תחלה במה שהעיקר הצער לו מה שעול השיעבוד מעכב אותו מעבודת השי"ת וזש"ה וכי אוציא את בנ"י מה זכו ישראל שיענם הקב"ה בשבילם ובזכותם ואמר הכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' וגו' היינו שיקבלו על עצמם בשביל זה יצאו ממצרים לא בשביל חירות עצמם כי אם כדי שיקבלו עליהם התורה ובזכות זה יענם ה' בשבילם והוא יענם תחלה:
יב) מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י וגו' ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגו' ופירש"י מי אנכי מה אני חשוב ויל"ד א"כ כשאמר לו הקב"ה כי אהי' עמך קשה יותר אם בעיני משה לא הי' הוא חשוב לדבר עם מלך בו"ד מכש"כ שאינו ראוי אשר הקב"ה יהי' עמו גם קשה להבין מה קאמר וזה לך האות מהו האות דיתכן על דבר לומר עליו שהוא אות אם בזה מוכיח הדבר לעיני כל כי כן הוא אבל מה שאמר הכתוב תעבדון את הא' וגו' הוא יהי' לאחר כן וא"כ באותו שעה אינו אות ונראה דהנה בבנין אריאל לקמן בפ' בא מביא בשם המפורשים הא דהקדים הקב"ה ב' מזוזות למשקוף לפי שהמזוזות הם רמז למשה ואהרן לומר שאין ישראל כדאי להגאל ולבא אל המשקוף העליון אלא בזכות משה ואהרן ולפי שהי' משה עניו מאוד הקדים את המשקוף למזוזות כאלו ישראל מצד עצמן הם כדאי עכ"ד ולפע"ד י"ל דמשו"ה הי' צריך ליתן מן הדם לאות על הבתים על המשקוף ועל שתי המזוזות לומר בזה כיון דישראל נגאלו ממצרים בשביל הקב"ה כמ"ש במדרש מן הכתוב אשר פדית גוי ואלקיו וגם נגאלו בזכות משה ואהרן כמ"ש במדרש בפ' בא עה"פ וידבר ה' אל משה ואהרן החדש הזה וגו' ע"ש ולכן הי' צריך ליתן לאות על הבתים על המשקוף דהוא הרמז להקב"ה וגם ב' מזוזות דהוא רמז למשה ואהרן לומר לך שבזכות הקב"ה היינו בשביל כבודו ית"ש וגם בזכות משה ואהרן בשביל זה נגאלו ממצרים והנה משה שהי' עניו מאוד ע"כ אמר מי אנכי היינו כי אמר משה שאינו כדאי בזכותו שיגאלו ישראל ממצרים ואמר לו הקב"ה כי אהי' עמך ר"ל שהוא יהי' עמו היינו בשביל הקב"ה וגם עמך היינו גם בזכות משה יגאלו ממצרים ואמר הקב"ה למשה וזה לך האות לרמז בזה כי זה יהי' האות ר"ל לאות על הבתים שיתנו הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות לאות שבשביל הקב"ה וגם בזכות משה יגאלו ויתנו הדם לאות על הבתים ופסחתי עליכם: יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כי בחזק יד וגו' ולא יאכל חמץ וי"ל המשך הדברים בהכתובים עפמ"ש הרמב"ן בפ' וארא לתרץ מה שהקשו הקדמונים אהא דכתיב ואני אקשה את לב פרעה וגו' וכי יעוות משפט גבר להכביד לבו כדי לענשו ותי' כי כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם רך לבו והי' נמלך לשלחם מכבד המכות לא לעשות רצון בוראו כי אם מכח ההכרח ולא בבחירתו ולתשובה וע"י ההכרח אינו כלום ע"כ הקשה השם את רוחו להעמידו על קו הבחירה אולי ישוב וישלחם מרצונו ע"י שיבחר בטוב והוא עמד ברשעו ע"כ נענש, אלו תורף דברי הרמב"ן, ומבואר מזה דאף אם עושה כמו שמצוה עליו מ"מ אם אינו עושה את הדבר לשם מצוה לה' רק בהכרח אינו נחשב למצוה ומשו"ה נענשו המצריים ובזה מבואר הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' וגו' היינו כשראו היד הגדולה כפירש"י הגבורה הגדולה שנענשו המצריים אע"ג דכבר רצו לשלוח את ישראל ואך משום שלא הי' כיונה זכה לעשות כדי לקיים מצות בוראו משו"ה נענשו ומזה לקחו ישראל מוסר לעבוד את ה' בלתי לה' לבדו ולא מחמת ענין הנוגע להנאת עצמם ולגופם וזש"ה וירא ישראל וגו' ויראו העם את ה' לשם ה' לבדו ולא בעבור עצמם ומבואר בספה"ק דעבודה כזו רק במעשה ובפועל ולא במחשבה זכה לאו עבודה תמה ושלימה הוא כי רק מחציתה לה' ומחציתה יקרא לכם היינו להנאת גופם ואין זה עושה רק מחצית המצוה וע"כ לא ירצה:
והנה ברמב"ם פ"א מה' חו"מ דחצי שיער אסור מן התורה בחמץ שנאמר ולא יאכל חמץ ע"ש וי"ל הטעם על חמץ דמבואר ריבוי יתירה בחצי שיעור דהא מבואר בהכ' כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ ומשמע מזה משום דבחזק יד וגו' משו"ה לא יאכל חמץ ולכאורה צ"ב ולהנ"ל י"ל דהא חזק יד היינו המכות שעשה ה' במצריים והיינו להרמב"ן משום שלא רצו לעשות בכוונה לשם ה' רק עבודה בלי מחשבה לעשות רצון קונם וא"כ כיון שלא עשו המצוה רק מחציתה היינו במעשה ולא במחשבה לא יחשוב להם רק העושה כולה ולא מקצתה ולזה לקו המצריים וא"כ י"ל דמשו"ה בא בזה ע"ד הרמז ולא יאכל חמץ דמשמע מזה דבחמץ ח"ש אסור מה"ת היינו דבמצות ה' צריך לשמור עצמו אפי' במקצתה וגם ח"ש אסור מה"ת וה"נ במצוה אם לא עשה כולה לשם ה' אסור מה"ת ונחשב לו לעון דמשו"ה נענשו המצריים והוציאנו משם ביד חזקה וזש"ה כי בחזק יד הוציא וגו' משום שלא רצו המצריים לעשות מצוה שלימה במעשה וגם במחשבה משו"ה לא יאכל חמץ אפי' ח"ש דהא במצות ה' צריך לעשות כולה ויהא נשמר אפי' מחצי שיעור: