עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - הגדה של פסח
א) חכם מה הוא אומר מה העדות וכו' אשר צוה ה' א' אתכם וכו' אפשר לפרש ע"ד שפירשו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו דהקושי' מפורסמת דאם לא הי' נתן להם את התורה מה טיבותא היא שקרב אותם לה"ס ופי' עפ"י אמרם ז"ל ע"ז דף כ"ב דכשבאו ישראל להר סיני פסקה זוהמתן היינו שנטהרו ונזדככו שהשיגו מעצמם ע"י אבריהם וגידיהם כל התורה והמצוה כמו שמצינו באאע"ה שקיים כל התורה עד שלא נתנה כיון שאברי' הי' משיגים כל התורה מבלי שיצטרך שום ציוי לזה רק שהטובה הי' במה שנתן לנו את התורה שגדול מצוה ועושה עכ"ד ועי' בקדושת יום טוב פ' חקת וזהו שאלת חכם באותו הלילה שהגיע למעלה גדולה כמו שידוע דסגולת הלילה הזה שמורים הוא לדורות עולם לעלות במעלות על מזבח ד' להבין ולהשכיל אמרי בינה בלי שום ערוך אליו בשאר ימות השנה וכיון שהגיע למעלה גדולה כ"כ ע"כ שאל ג"כ מה העדות אשר צוה ה' פי' אפי' מבלי שום ציוי נוכל להשיג כל התורה מעצמינו וכמו במעמד הר סיני שפסקה זוהמתן והשיגו כל התירה מעצמם בלי שום ציווי ותשובתו אין מפטירון אחר הפסח אפיקומן והוא כדי שישאר טעם מצה בפיו פי' גם אחר שעשה המצוה ירגיש בחיך אוכל יטעם את המצוה והוא דרך משל דלכך בא הציווי כדי שאח"כ כשיעבור זמן הפסח וכל אחד על מקומו יבא למדריגה אשר הי' מקודם בלי השגה גבוה מעל גבוה ולזה צוה ה' כדי לידע מה לעשות ולשמור פקודיו ויובן בזה מה שהקשו מה בין שאלת רשע לחכם שאמר ג"כ אתכם דמשמע ולא לו ולהנ"ל ניחא דעיקר שאלתו למה צוה ה' הלא ג"כ בלי ציווי נוכל לידע מה לעשות:
ב) א"ו עפי"מ דאיתא בגמ' סוטה דף י"ג חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל עסקו בביזה והוא עסק בעצמות יוסף ע"כ וכתב במהרש"א בח"א על שתיארו בשם חכם דלכאורה אינו ענין לכאן רק תואר צדיק דאיזה דבר חכמה יש בזה רק הוא צדקות ומפרש דשפיר הוא דבר חכמה שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה עכ"ד וביש"מ פ' ואתחנן הקשה דהחשבון זה לא שייך רק מי שעושה בשביל שכר וכשיש לו היזק ע"י המצוה ורוצה למנוע שייך לומר שיחשוב השכר כנגד ההפסד משא"כ כשאינו עושה בשביל שכר הנה החשבון הזה למה וא"כ האיך חשב משה השכר של המצוה כנגד ההפסד ובשביל זה החזיק במצוה א"כ ה"ה ע"מ לקבל פרס ואם נימא דבאמת לא הי' צריך משה לחשבון זה כלל א"כ הדק"ל מה"ת לו תואר חכם רק תואר צדיק או חסיד ותי' כיון דהתעסקות עצמות יוסף שאין מוטל עליו החיוב לעשות לבדו רק על כללות ישראל ולא על יחיד בפ"ע לכן שפיר עביד ע"מ לק"פ דבכה"ג שאינו מחויב בדבר ורוצה להביא עצמו לידי חיוב שרי עמל"פ כמ"ש המהרש"א שם ד' י"ד עכ"ד עיי"ש ויתבאר בזה המאמר הנ"ל חכם מה הוא אומר פי' חכם שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה דבזה חכם מתקרי כמ"ש הגמ' חכם לב יקח מצוה דזה היא חכמה רבה במי שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה וע"כ שאל למה צוה ה' את החקים דבאמת כיון שכבר צוה ה' אין לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה דהוי עמל"פ וצריך למנוע מדבר עבירה אף בלי שום קבלת שכר רק מאהבת ותשוקת לעבודת הבוב"ה הלא אם לא צוה ת' ורק מעצמו קיים מצות הי"ת הי' אהני לי' חכמתו לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה וע"כ אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירון אחר הפסח אפיקומן כדי שישאר טעם מצה בפיו פי' כי לא יוחשב שום הנאה בעולם בדומה לזה מול הנאת מצוה והשכר לא נחשב מאומה נגד התשוקת בקיום מצוה עצמה למלא אחרי מצותיו ית"ש וזה הוא מחסדי הי"ת במה שצוה אותנו וזיכנו במצותיו והיא יותר מהשכר: ג) ואפי' כלנו חכמים כלנו זקנים וכו' מצוה עלינו לספר ביצ"מ וכו' ויש להבין מדוע יעלה על הדעת שאם הוא חכם או נבון שלא יהא צריך להודות ולהלל לה' על הנסים והנפלאות שעשה עמנו ה' בהוציאנו ממצרים ויש לומר עפימ"ש א"ז ז"ל בייט"פ בדרוש לחנוכה אות ב' לפרש דברי המדרש מיום שנברא העולם לא הי' אדם שאמר שירה עד שבאו אלו על הים ואמרו שירה ויש להבין הך גופי' טעמא בעי אבל ביאור הדבר מי שנותנים לו מתנת חנם צריך לתת שבח והודאה משא"כ מי שפורעין לו מה שמגיע לו מהדין א"צ המקבל ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל ולכן הראשונים שנטלו בדין שכרן א"צ להודות משא"כ כשיצאו ממצרים ערום וערי' בלי מצות ומעש"ט לכן אמרו שירה שידעו שכל הנס היא להם בתורת חסד וצריכום להודות ולהלל עכ"ד עיי"ש ולפי"ז יש לומר דגם סיפור יציאות מצרים שהוא העיקר אך להודות בזה לה' על גאולתינו ועל פדות נפשינו ובלא"ה מאי דהוה הוה וא"כ הי' אפשר לומר דרק אלו שאם הם הי' במצרים לא הי' כדאים להגאל בזכות עצמם שאין בהם תורה ומצות והכל אשר הי' נעשה חסד חנם הוא זהו אשר חוב קדוש מוטל עליו לספר ביציאות מצרים אבל במי אשר אם הוא עצמו הי' במצרים הי' יוצא לחירות עולם בזכות עצמו פטור לספר ביציאת מצרים כיון שבדין הוא נוטל וכמו האבות שלא אמרו שירה ולכן אמר בעל הגדה אפי' כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים והטעם כמו שאמר ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובני בנינו משעובדים היינו לפרעה במצרים ולכן אפי' כלנו חכמים מחויבים אנחנו להודות ולהלל כיון שאם אבותינו לא הי' נגאלים לא הי' חכמים ונבונים:
ד) א"י מה העבודה הזאת לכם עפימ"ש בס' בני יששכר מאמר טיול בפרדס (דרוש זיין) לפרש דברי החינוך שכ' טעם למניעות אכילות הפסח מבושל הוא הוראה שהוציאנו ממצרים לחירות עולם ואכילות צלי הוא אכילות מלכים ושרים ומהראוי להתבונן מאי נפקא מזאת הוראה שהוציאנו לחירות עולם ומאי ההכרח לנו לידע כל זה גם יש לבאר מה שתיקנו לנו אנשי כנה"ג בנוסח ברכת ק"ש ויוציא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם היכן הוא החירות עולם הלא בעוה"ר עבדים אנחנו בשיעבוד מלכיות זה כמה מאות שנים וקשה יותר משיעבוד מצרים אבל י"ל כי מי שלא נתאמת אצלו ההשגחה בסברו שהכל ניתן תחת הטבע הנה הוא מוכרח לעסוק בעבודת העולם כל ימי חייו ויומם ולילה להשיג מבוקשו בטבע בכל פעם והנה הוא עבד לאשה וללחם ולמזון ולבגד ולהון וכיוצא משא"כ במי שנתאמת אצלו ההשגחה הנה הוא יוצא לחירות מעבדות העולם באמרו הכל הוא בהשגחה מיוחדת מאתי ית"ש וא"כ איש כזה אינו מבלה ימיו בהבלי הזמן ולבו פנוי לעבודת השי"ת ולתורתו וליראתו להשלים צרכי נשמתו ולפי"ז המניע מלאכול הפסח מבושל הוא מטעם הנ"ל שלא לאכול מאכל עבדים להורות לנו שיוציאנו ממצרים לחירות עולם שלא להשתעבד לשיעבוד העולמי רק לבקש צרכי נפשינו כי לכך נוצרנו עכ"ד ז"ל עיי"ש ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל אבות פ"ו אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וקשה מאי שייך לומר על מי שעוסק בתורה הלשון בן חורין ולהנ"ל י"ל כי מי שעוסק בצרכי עוה"ז בלילה לא יישן וביום לא יניח רודף אחר הון הנה הוא עבד ללחם ולמזון וכמאה"כ בקהלת מלך לשדה נעבד וע"כ היא אינו בן חורין ועבד יקרא אבל לא כן מי שעוסק בתורה ההוא יקרא בן חורין כיון שאינו משיעבוד בגופו בעבודת שדה וכרם היינו צרכי עוה"ז ובזה י"ל שאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם כיון שבעיניו ובלבבו יבין אשר גם צרכי גבוה והעוסק במושכלות ומצות ומעש"ט נ"כ עבודה יחשב לו וע"כ שאל מה העבודה הזאת דייקא והנה באמת העוסק במצות ומעש"ט אינו נקרא עובד כי אדרבה בזה הוא בן חורין כנ"ל והכי ע"מ זה יצאנו ממצרים שלא לשתעבד עוד אך בעניני העוה"ז כ"א לעבדו ית"ש בכל עת וע"כ אמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים היינו שעיקר שיעבוד מצרים הי' אשר משעובדים היינו לעסוק כל היום בעניני העוה"ז וחירות שלנו הוא לעסוק בדברי תורה ולכן דברי התורה הזאת אינו נקרא עבודה כי הם חיינו ועיקר החירות שלנו לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל כיון דלפי רשעתו גם לאחר קבלת התורה הוא כעבד בעיניו וכמו שהי' בעת שיעבודו במצרים ומה לו הכא ומה לו התם ע"כ לא הי' נגאל:
ה) וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח יתבאר עפימ"ש בקדושת לוי הטעם שאנו קורין חג הפסח ובתורה הקדושה נאמר חג המצות עפ"ד הגמ' ברכות דף וא"ו תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו מי כמוך ישראל גוי אחד פי' דהקב"ה משבח לישראל וישראל משבחין למאריהו והנה השם פסח מורה על שפסח על בתי בני ישראל והוא שבח של המקום ומצות מורה על שלא התמהמו והוא שבח לישראל וע"כ בתורה הקדושה כתיב חג המצות שבח של ישראל ואנו אומרים חג הפסח שבח של הקב"ה עכ"ד והייני ע"ד שכתבו כשאני לדודי אז דודי לי והנה הטעם שלא התמהמו במצרים כבר מבואר כדי שלא ישתקעו ח"ו בטומאת מצרים וע"כ בזה שלא התמהמו הוא שבח לישראל שרצו לקבל עליהם קדושה יתירה להיות נפשם חופש מטומאת מצרים וערות הארץ ההוא וז"ש ואפי' כלנו חכמים כלנו נבונים וכו' היינו שגם אם בעת צאתנו ממצרים היינו חכמים ונבונים וא"כ אין שבח לנו במה שיצאנו ממצרים ולא התמהמנו כי אם השבח כולו הודו לה' כי טוב שעשה לנו אבל אנו לעצמינו אין לשבח אותנו ועכ"ז מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כדי לספר שבח המקום ב"ה וטובתו עלינו וע"כ כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח דבזה שאנו משבחים ומפארים לה' כן דודי לי ר"ל הקב"ה משבח אותנו וע"כ גם אם אנו חכמים ומשבחים לה' הרי זה משובח מאת ה' מן השמים:
ובזה יש לפרש משה"כ והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' ודקדקו המפורשים הא זה שאלת בן הרשע וא"כ למה נאמר ואמרתם זבח וגו' הא התשובה לבן הרשע הוא בעבור זה עשה ה' לי כמו שפירש"י להלן עה"פ והגדת לבנך וגו' עוד דקדקו מניין דרשו חז"ל דזה הוא שאלת הרשע ויש לומר דשאלתו הוא מה העבודה היינו מה טעם של העבודה:
אם הוא כדי לזכור שבח של המקום ב"ה או משום שבח של ישראל וזה שאמר לכם לעצמיכם ר"ל מה השבח הוא לישראל וכיון שאינו שבח לישראל אינו חשוב בעיניו לסדר שבחו של מקום על כן דרשו חז"ל שזה הוא שאלת הרשע ואמר הכתוב ואמרתם זבח פסח הוא לה' ר"ל דעיקר לנו לומר שבח של הקב"ה וע"כ אנו אומרים זבח פסח הוא כדי לזכור לה' וכל פינו וכל לב רק לומר שבח של הקב"ה וכזה אנו אומרים להרשע בעבור זה עשה ה' לי ר"ל אם אנו אומרים שבח של הקב"ה ע"כ בעבור זה יעשה ה' לי לשבח אותנו דאם אנו משבחים ומפארין למארי דעלמא בכן הקב"ה משבח אותנו ואם כן משה"כ ואמרתם זבח פסח לה' וגו' אחד עם מה"כ בעבור זה עשה ה' לי דהיינו במה שאומרים זבח פסח לה' לשבח לה' ע"כ הקב"ה יעשה לי אז הקב"ה משבח אותנו: