אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - סוגי' שתי הלחם

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - סוגי' שתי הלחם

עצי חיים על מועדים - לחג השבועות

א) מסכת מנחות דף צ"ה במשנה אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן מבחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת ובגמ' אלא אי קשיא הא קשיא ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלה בלינה והקושיא מפורסמת על הרמב"ם דפסק בשהל"ח ולחה"פ דאינם דוחין את השבת ונאפים מבפנים והגמ' אסיק בקושי' על המשנה וצ"ל תברא כמ"ש התוס' ובלח"מ מתרץ דתנור אינו מקדש לגמרי ליפסל בלינה אבל מקדש שתהא אפייתה בפנים וקשה מנ"ל הא, הא י"ל כמ"ש התוס', והנראה דהנה הקשה בכו"פ סי' ק"ח לפי דעת התוס' בפסחים גבי חלה טמאה דמותר לאפות בתנור משום שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא והקשה א"כ שתי הלחם למת אינו דוחה יו"ט יאפו שתים ושלש פת לצורך יו"ט ויאפו שתי לחם עמו ופת נאפה יפה ומותר משום יו"ט ושתי לחם נאפת בזמנו ונלע"ד עפ"ד התוס' ביצה דף כ"א בהא דעיסה חצי' של נכרים וחצי' של ישראל אסור לאפותה ביו"ט והקשו אמאי אסור לאפותה ביו"ט והאמר רשב"א ממלאה אשה תנור פת וכו' משום שהפת נאפה יפה ותי' דשאני התם דכל הפת של ישראל ועוד דילמא מקלעי לי' אורחים אבל בחצי' של עכו"ם אסור לאפותה ביו"ט עכ"ד וכתב בפנ"י דכוונתם בזה דמהאי טעמא דפת נאפה יפה לא שייך להתיר כי אם שיש עוד סברה להתיר כגון שהוא כולה של ישראל או משום הואיל דמיקלעי אורחים דמשום הואיל לחודא נ"כ לא שרי ובצירף שני הטעמים מותר עיי"ש וא"כ מיושב קושי' הפליתי דיאפו ביו"ט שתי לחם משום שהפת נאפה יפה דהא כיון דשתי הלחם הוא של גבוה יאסור לאפותה דלכם ולא לגבוה וג"כ לא שייך הואיל ומקלעי אורחים ובכה"ג לא שרינן משום שהפת נאפה יפה לחודא כמו דאסור לאפות ביו"ט עיסה של נכרים משום לכם ולא לנכרים אפי' עם פת של ישראל בתנור:

אמנם קשה לפ"ד התוס' פסחים דף מ"ו ע"ב בשתי הלחם דאין אפייתן דוחה יו"ט והקשו ואמאי אין דוחה יו"ט הא איכא למימר הואיל ואי בעי פריק לה שאין התנור מקדשן שאם הי' מקדשין א"כ יפסלו בלינה כיון דאופין אותן קודם יו"ט ובזה הוכיחו דהואיל להתיר לא אמרי' עיי"ש וא"כ לפ"ז קשה שוב קושי' הפליתי אמאי לא יאפו שהל"ח ביו"ט משום שהפת נאפה יפה וכו' ואין לומר דמשום הא לא שרינן כי אם ע"י הואיל והא באמת גם הכא י"ל הואיל ואי בעי פריק לה כקושי' התוס' אע"ג דמשום הואיל לחודא לא שרינן כמ"ש בתוס' דהואיל להתיר לא אמרי' אבל עכ"פ מהני לומר הואיל שיהא מותר לאפות משום שהפת נאפה יפה דהא כי איכא נמי הואיל שוב שייך להתיר משום שהפת נאפה יפה:

וליישב זה נלע"ד דע"כ לתנא דס"ל דשתי הלחם אין אפייתן דוחה יו"ט ולא אמרי' דיאפו שתים ושלש פת עמו ומותר לאפות ביו"ט משום שהפת נאפה יפה וכו' מוכרח לומר דס"ל דתנור מקדש וא"כ לא שייך הואיל ואי בעי פריק ומשו"ה אין להתיר ביו"ט משום שהפת נאפה יפה ולפ"ז י"ל דמזה הוכיח הרמב"ם דהתנור מקדש ואפ"ה אין אפייתן דוחה יו"ט ולא איפסלה בלינה דהא ע"כ למאן דס"ל דאינה דוחה יו"ט ס"ל דהתנור מקדש ולא מיפסל בלינה והא דהקשה בגמ' אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלה בלינה ומשמע דהא בהא תליא היינו דוקא למאי דקאי הכא למאן דס"ל דשתי הלחם אפייתן דוחה יו"ט דמהא דתנן ואינן דוחות את השבת משמע דדוחה יו"ט ועיי' בישמח משה פ' אמור וא"כ אין הכרח לומר דאע"ג דתנור מקדש לא מיפסל בלינה וע"כ הי' מסתבר בגמ' לומר דמיפסל בלינה אבל לתנא דס"ל דאין אפייתן דוחה יו"ט וקשה קושי' הפליתי אמאי לא יאפו השתי לחם עם פת אחר לצורך יו"ט וא"כ מוכרח לומר דלא מיפסל בלינה וע"כ הרמב"ם דפסק דאפייתן אינה דוחה יו"ט כת"ק לקמן דף ק' וע"כ שפיר פסק דאפייתן מבפנים ואפ"ה לא מיפסל בלינה ואין דוחה את השבת ויו"ט וי"ל דהני תנאי בהא פליגי דמאן דס"ל דמיפסל בלינה סבור דדוחה יו"ט ולמאן דס"ל לא מיפסל בלינה ס"ל דאין דוחה יו"ט משום דאין יכול לאפותה עם שאר פת לצורך יו"ט דהתנור מקדש:

ב) ובדרך אחר יש ליישב דברי הרמב"ם דהנה בתוס' לעיל דף צ"ד הקשו בהא דפליגו באפייתן אי דחיא שבת דלמ"ד תנור מקדש דחיא שבת משום דאי אפי לה מאתמול איפסלה בלינה הא בין למר ובין למר קערות נתקדשו ונראה לע"ד ליישב קושי' התוס' דהנה בישועת יעקב סי' רנ"ד הקשה לפי דברי הירושלמי דלענין לחם הפנים איני קדוש עד שנתקרמו כל פניו וא"כ מאי מקשה הש"ס אלמא תנור מקדש ואינן דוחות את השבת ומיפסל בלינה הא משכחת לה שיגמור אפייתה בשבת ולא יפסול בלינה כגון שקרמו פניו מע"ש והיינו פנים המדובקים בתנור דאז כבר חשוב קרמו פניו לענין שבת ומה"ת בנתבשל כמאב"ד אין בו בישול עוד ויוכל לגמור ולאפותו בשבת עד גמר קרימת פנים לענין לחה"פ ולא מיפסל בלינה דהרי אין התנור מקדש עד שיקרמו כל פניו ע"ש ולע"ד י"ל דאה"נ לענין לחה"פ משכחת לה שלא יהא נפסל בלינה אבל במשנה דתנא גם שתי הלחם דאינו דוחה שבת ובזה לא קאמר הירושלמי שצריך שיקרמו כל פניו וא"כ אם התנור מקדש קשה בשתי הלחם הא נפסל בלינה אפי' לא נקרם כל פניו כמו בשבת דהוי קרמו פניו ושפיר מקשה אמאי אינן דוחה שבת ומיושב קושי' התוס' הא הקערות נתקדשו ולהנ"ל כל עיקר קושי' הגמ' הוא רק משתי הלחם אבל מלחה"פ בלא"ה לא קשה משום דמשכחת לה שיגמור אפייתן בשבת וא"כ לא שייך בגמ' להקשות משום שהקערות נתקדשו ונפסלו בלינה די"ל דנתנו על הקערות ביום השבת דהא לחה"פ לא נתנו על הקערות אלא לאחר גמר אפייתן והשתי לחם לא ניתנו על הקערות כלל וע"כ קאמר בגמ' דרק למ"ד תנור מקדש דחי' שבת ולא משום הקערות:

והנה בפליתי הקשה למה שתי הלחם אינו דוחה יו"ט יאפו פת אחר עמו ופת נאפה יפה בשעה שהתנור מלא ולע"ד לק"מ דהא כיון דאפייתן בפנים בעזרה א"כ אסור שם להכניס פת אחר דהוי חולין בעזרה (ועיין במ"ל פ"ב מהל' שחיטה דאסור לרש"י בכל דבר) אבל י"ל למאי שהקשו התוס' לעיל דף נ"א היכי מוכח דאי אפו לה מאתמול איפסלה בלינה הא כלי שרת אין מקדשין אלא בזמנן ותי' כיון דלא דחו שבת א"כ מאתמול נמי הוי זמנן ע"ש ולמ"ש לא שייך לומר כדברי התוס' אלא בלחה"פ דאינו דוחה שבת בשום פעם והוי זמנן בע"ש אבל בשהל"ח דיכול לאפות ביו"ט ע"י פת אחר שנאפת יפה רק משום דהוי חולין בעזרה ואסור להכניס פת אחר א"כ למאן דס"ל חולין בעזרה לאו דאו' א"כ יכול מדאו' להכניס פת אחר לאפות עם השתי לחם וא"כ לא הוי זמנו בעיו"ט ולא נפסל בלינה כשנאפה בעיו"ט דהא אינו מקדש שלא בזמנו:

ובזה יש ליישב קושי' התוס' בפסחים דף מ"ו שהקשו למה שהל"ח אינו דוחה יו"ט הא איכא למימר הואיל ואי בעי פריק לה שאין התנור מקדשן שאם הי' מקדשן א"כ נפסלו בלינה כיון דאופין אותן קודם יו"ט ע"ש ולהנ"ל י"ל דאמרי' דתנור מקדש ולא שייך אי בעי פריק לה והיינו אם אופין ביו"ט אבל כיון דאופין אותו קודם יו"ט אינו מקדש משום דהוי שלא בזמנו דהא מדאו' יוכל לאפות ביו"ט ע"י פת אחר שנאפה יפה דחולין בעזרה לאו דאו' והא דאין אופין ביו"ט ע"י פת אחר מדרבנן הוא ומשום דהוי חולין בעזרה:

אבל לפ"ז קשה מאי מקשה בגמ' ואין דוחות את השבת איפסלה בלינה הא להנ"ל כל עיקר קושי' הגמ' הוא רק על שתהל"ח דלא בעינן שיהא נקרם כל הפנים אבל בלחה"פ לא מקשה וכדברי הישעו"י וא"כ לפ"ז י"ל דהא דקתני במשנה בשתהל"ח ואינן דוחות את השבת מיירי בשבת שהוא עיו"ט והי' יכול לאפותה ביו"ט מדאו' ע"י פת אחר וא"כ לא נפסל בלינה אם יאפו בערב שבת דהוי שלא בזמנו דאין כלי שרת מקדש ויש ליישב דהקושי' בגמ' קאי אי ס"ל חולין בעזרה דאו' וא"כ לא מהני משום שהפת נאפה יפה גם מדאו' והוי עיו"ט זמנן ואיפסלה בלינה ושפיר מקשה ואמאי אינה דוחות שבת, ומיושב דברי הרמב"ם דאיהו ס"ל חולין בעזרה לאו דאו' א"כ לא קשה משתהל"ח אמאי אינה דוחה שבת כנ"ל דלא נפסל בלינה משום דאין מקדש שלא בזמנו וגם מלחה"פ לא קשה דלא דחי שבת משום דלא קדוש עד שיקרם כל פניו והא דס"ל לרמב"ם דשתהל"ח אינן דוחות שבת אפי' כשחל שבת ביו"ט עצמו ושוב י"ל דבע"ש הוי זמנן ונפסל בלינה ואמאי דוחות את השבת י"ל דרק אם בכל פעם אינן יכול לאפות ביו"ט אפי' כשחל יו"ט בחול היינו לא בשבת אז מיקרי עיו"ט זמנו אבל משום פעם אחד שחל יו"ט בשבת משו"ז אין לומר דהוי זמנו דהא רק אידחי מזמנו באקראי ועי' בשבועות דף י"א לענין קטרת:

יען שנשאר נייר חלוק הצגנו כאן חידוש א' ורמז ע"ו בספרו עצ"ח עה"ת בחלק דרוש פ' ויגש:

סוגי' דהמוציא תפילין מסכת עירובין דף צ"ה ע"א במשנה המוציא תפילין מכניסן זוג זוג רבן גמליאל אומר שנים שנים ובגמ' אמרי' דבשבת זמן תפילין קמיפלגי דת"ק סבר שבת ז"ת הוא ור"ג סבר שבת לז"ת ופירש"י ת"ק סבר שבת ז"ת ומשום הצלה לא מישרי בי' טפי מן המצוה דלאו תכשיט הוא וכ"ש דכיון דזמן תפילין הואי ואיכא בל תוסיף אתי איסור ב"ת ומשוי להו עלי' כמשאוי ר"ג סבר שבת לז"ת והיינו טעמא דשרי לי' רבנן להצלה משום דתכשיט הוא הלכך כל כמה דהוי תכשיט שרי ומשום בל תוסיף ליכא הכא דאין כאן מצות תפילין כלל אלא כשאר מלבוש דעלמא:

והקשה בתוי"ט על הרמב"ם דפסק בפי"ט מה' שבת כת"ק דמכניסן זוג זוג וא"כ סבירא לן דשבת זית ובמשנה ג' פ"ג דברכות פסק הרב וכן הרמב"ם בפ"ד מה' תפילין דשבת לז"ת ונמצאו שתי ההלכות דסתרן אהדדי יע"ש וכן הקשה בטו"ז סי' ליד:

והנה במג"א סי' ש"א ס"ק נ"ד כתב דלפ"ד המהרש"א לקמן דף צ"ו דאפי' למ"ד שבת לז"ת אסור ללבוש יותר מזוג אחד דלא שרי לי' יותר ממלבושו בחול וכ"כ הר' יהונתן בעירובין על הרי"ף שם והקשה ע"ז במג"א א"כ הא דאוקימנא בגמ' דפליגו ת"ק ור"ג דת"ק סבר שבת ז"ת הומ"ל דגם הת"ק ס"ל לז"ת ואפ"ה דוקא זוג אחד כסבר' המהרש"א ורבינו יהונתן הנ"ל עוד הקשה בישועות יעקב סי' ל"ד בהא דס"ל לר"ג דמכניסן שנים שנים משום דשבת לז"ת וליכא ב"ת מ"מ הא בחיל אסור להניח שנים שנים משום ב"ת וכיון דבחול איכא ב"ת לכך אף בשבת לא חשוב דרך מלבוש ואמאי בשבת מכניסן שנים שנים ואע"ג דלאו ז"ת הוא וליכא בית בשבת מ"מ הא בחול איכא בית וא"כ אמאי לא חשוב משאוי דלא הוי דרך מלבוש בחול:

ונלע"ד דהנה בטורי אבן ר"ה דף כ"ט הקשה בהא דס"ל לר"ל בפסחים דף קי"ד ע"ב במרור דמצות צריכות כוונה להא דנזיר דף כ"ג א"ר יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לב' שצלאו פסחיהם א' אכלו לשם מצה וא' אכלו לשם אכילה גסה וכו' א"ל ר"ל האי רשע קרית לי' נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו עביד והשתא איך אר"ל פסח מיהו עביד הא מדאמר א' אכלו לשם מצוה מכלל דהשני שאכלו לשם אכילה גסה לא אכלו לשם מצוה א"כ לר"ל דס"ל מצות צ"כ הא ודאי רשע ופושע מיקרי דלא עביד הפסח ולא יצא בו ותי' בטו"א דאפי' למ"ד מצ"כ ה"מ בדבר שכל המין ראוי למצותו כגון מצה ושופר ולולב דאין חתיכת מצה ושופר אלו מיוחדין למצותו דאפשר למצוה זו לקיים ע"י דברים אחרים כמו באלו ואין אלו עומדין סתמא למצותן ודמי למאי דאמרי' ברפ"ק דזבחים דקי"ל כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אלא סתמא כשרין דסתמא לשמה אבל גט שנכתב שלא לשם אשה אלא סתמא פסול משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת וכתבו התוס' ואפי' זינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת דהא אפשר להתגרש בגט אחר וה"נ בדבר העומד למצותו כגון בפסח וקדשים דמצית אכילתן א"א לקיים אלא בגופן דמי לשחיטת קדשים דסתמא לשמן עומדין משא"כ בשאר מצות כגון שופר ולולב אין סתמן עומדות לשמן והלכך ס"ל לר"ל בהו דמצות צ"כ עכ"ד ע"ש:

ולפ"ז אפשר לומר דלמ"ד מצ"כ וא"כ במניח תפילין בחול שנים שנים אם מכוין שלא לשם מצות תפילין דאינו עובר בב"ת דהא אם ס"ל מצ"כ כש"כ לעבור דבעי כוונה אבל אם מוצא תפילין דרך בזיון דחייב להכניסן התפילין אלו דייקא כדי להציל כתבי קודש שלא יניחו בבזיון א"כ זה דומה להא דפסח וקדשים שמיוחדין למצותן דאמרי' סתמא לשמן ואין בזה משום מצ"כ כנ"ל ואף בסתמן קיים המצוה וה"נ י"ל דבכה"ג אם לא מכוין ג"כ עובר בב"ת כיון דבכה"ג מאצ"כ וא"כ לעבור בב"ת נמי אצ"כ: ומיושב קושי' הישוע"י שהקשה דלר"ג אמאי מכניסן שנים הא בחול אסור משים בית והוי שלא כדרך מלבושו בחיל ולהנ"ל י"ל דהא לפי השתא דפליגו בשבת ז"ת ולכ"ע ס"ל דמצות צ"כ א"כ בחול במניח שתים בלא מצאום דרך בזיון ולא מכוין למצוה לא עבר על ב"ת וא"כ לא הוי שלא כדרך מלבושו בחול ורק בשבת אם מצאום דרך בזיון ואי ס"ל שבת ז"ת הוי כמוסיף ולכן לר"ג דס"ל שבת לז"ת מותר להניח שתים דמשום ב"ת ליכא כיון דלאו ז"ת הוא וגם משום שלא הוי דרך מלבישו בחול ג"כ ליכא כיון דבחול ליכא ב"ת דמצות צריכות כיונה אבל לת"ק דשבת ז"ת א"כ אע"ג דאינו מכוון למצוה ובחול ליכא כה"ג משום ב"ת כיון דאינו מכוין למצוה מ"מ הכא כיון דמוצאם דרך בזיון איכא ב"ת ואע"ג דלא מכוין משום דמחיוב ללבשם דוקא זה התפילין שמצא א"כ בזה הוי כסתמן לשמה דאינו צ"כ וממילא גם ב"ת עובר אפי' בלא כוונת:

והשתא י"ל הא דכתב המהרש"א דאפי' למ"ד שלז"ת אסור ללבוש יותר מזוג אחד דלא שרי לי' יותר ממלבושי בחול היינו רק אי אמרי' מאצ"כ וא"כ בחול איכא בשני זוגות משים ב"ת ולכן גם בשבת אסיר אפי' אי לאו ז"ת דהא לא הוי דרך מלבושו בחיל אבל אי אמרי' מצות צ"כ א"כ בחול ליכא ב"ת וממילא גם בשבת מותר ללבוש שנים אי שבת לז"ת וא"כ מיושב קושי' המג"א על המהרש"א דע"כ מוקי בגמ' לת"ק דאסיר להניח שנים רק משום דס"ל לת"ק שבת ז"ת אבל אי לאו ז"ת מיתר להניח שתים ולא הוי שלא כדרך מלבושי בחול כיון דס"ל לאוקימתא זו דלכ"ע מצות צ"כ א"כ ליכא בחיל ב"ת וממילא גם בשבת מותר למ"ד לאי ז"ת ולכן מוקי בגמ' לת"ק דס"ל שבת ז"ת וא"כ איכא בשבת ב"ת כיון דבשבת אי מונחים התפילין בבזיון א"צ כוונה למצוה ועובר בב"ת גם אפי' לא מכוין כלל למצוה:

ולכן י"ל להרמב"ם ה' חמץ ומצה פ"ו דפסק אכל מצה בלא כוונה יצא ומבואר דס"ל מצית אצ"כ וא"כ לדידי' י"ל דגם ב"ת עיבר בלי כוונה וא"כ גם בחול אם מניח שנים שנים עובר בב"ת אפי' לא מכוין למצוה ולהכי ס"ל דגם בשבת אם מניח שנים אפי' קי"ל שבת לז"ת וליכא בית מ"מ אסור דכיון דבחול אסיר משום ב"ת ולא הוי דרך מלבושו בחיל והוי לי' כמשא והא דאמרי' בגמ' דלר"ג דס"ל שלז"ת מותר שנים שנים היינו משום דס"ל לר"ג מצ"כ אבל הרמב"ם דס"ל אצ"כ גם אי לאו זית מ"מ אסיר משים דהוי שלא כדרך מלבושו בחול:

והנה מ"ש רש"י אתי איסור ב"ת ומשוי עלי' כמשאוי כבר הקשו על זה המפורשים הרבה בשאג"א סי' מ"א הקשה איך מכניסין אפילו זוג אחד אי שבת לז"ת דאי ילפינן מקרא הוי איסור להניח וליתי איסור דושמרת וליחשב כמשא עוד הקשה בשאג"א שם מהא דאמרי' בשבת דף ס"א לא יצא האיש בתפילין ואם יצא אינו חייב חטאת וא"ר ספרא דאפי' למ"ד שבת לז"ת אינו חייב חטאת מיט דרך מלבוש עבידא וקשה דלמ"ד שבת לז"ת הא איכא איסור להניח תפילין בשבת וא"כ אמאי אינו חייב חטאת ליתי איסורא וליחשב עלי' כמשא אע"ג דדרך מלבוש עבידא עוד הקשת בטורי אבן בסוף ר"ה מגמ' סנהדרין דף פ"ח דקאמר ר"מ בזקן ממרא דאינו חייב אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ור' יהודא אמר עד שיהא עיקרו מן התורה ופירושי מדברי סופרים ואנו אין לנו אלא תפילין ובודאי דר"י לא בא אלא להוסיף תפילין דג"כ חייב ולדברי רש"י מה הוסיף ר"י והרי גם לר"מ הוי תפילין דבר שחייבין על זדונו כרת כגון להוסיף על הפרשיות או להניח ב' זוגי תפילין דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשאוי ע"ש:

אמנם לדברי רבינו יהונתן הנ"ל שפי' במתניתן ת"ק סבר לא שרינן אלא זוג אחד שהרי אם לבש בחול שנים שנים קא עבר על ב"ת לפיכך לענין הצלה נמי זוג אחד אין טפי לא עכ"ל ולפ"ז הי' אפשר לומר דגם רש"י שפי' אתי איסור ב"ת ומשוי לי' משא לאו למימרא דאיסור ב"ת דקעבר בשבת שהניח שני הזוגות זה משוי לי' משא דאין זו סברא כלל דמאי ענין ב"ת לענין משא אלא דסבר רש"י דכיון דבחול איכא ב"ח וא"כ אין זה דרך מלבושי בחול ומשו"ה הוי בשבת כמשא והיינו דקאמר אתי איסור ב"ת שעובר בחיל אם הי' מניח שני זוגות וא"כ אין זה דרך מלבוש ומשו"ה משוי לי משא אבל בעלמא דלא שייך לומר דמשום האיסור אין זה דרך מלבוש בחיל רק שיש איסור עצמו ללבוש בשבת משום ושמרת או משום ב"ת גם רש"י ס"ל דהאיסור לא משוי לי' משא וממילא לא קשה קושי' הנ"ל מעיקרא דהא גם רש"י ס"ל דאיסור לא משוי משא וגם מהא דזקן ממרא לא קשה כיון דר' יהודא ס"ל דמצות צ"כ ועי' בגמ' ע"ז דף כ"ז א"כ בחול מותר להניח שני זוגי תפילין בלא כוונה למצוה וליכא ב"ת והוי דרך מלבושו בחול ולא חשוב משא בשבת ואפי' ס"ל לר"י שבת ז"ת מ"מ משום ב"ת דשבת עצמו לא חשוב משא גם לשיטת רש"י כנ"ל אלא דמלשון רש"י יש מקים לפקפק ע"ז: לכן נראה לע"ד לתרץ באופן אחר דהנה בב"ק דף כ"ו בגמ' היתה אבן מונחת לי בחיקו ולא הכיר בה לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ופירש"י דדוקא כשנתכוין לעשות מלאכה אלא קסבור שהוא חול או קסבור שמלאכה זו מותרת חייב חטאת אבל אם אינו יודע שעשה מלאכה כלל פטור מחטאת ע"ש, וכן כתבו התוס' בשבת דף י"א בהא דלא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא דאין לפרש שמא ישכח:

המחט דא"כ הוי שגגת מלאכה דפטור אלא שיזכור את המחט ושמא ישכח שהוא שבת ע"ש ולפ"ז י"ל דמה שפירש"י אתי ב"ת ומשוי לי' כמשא היינו דוקא במזיד לענין כרת כגון במוצא תפילין דידע שהיום שבת וגם שהוא מניח ב' זוגי תפילין אבל אם הוא שוגג ולענין חיוב חטאת אע"ג ששכח שהיום שבת וידע שמניח ב' זוגי תפילין פטור מחטאת דלאו מלאכת מחשבת הוא אע"פ שהוא כמו שגגת שבת ולא שגגת מלאכה עכ"ז לא הוי מלאכת מחשבת דהא ב' זוגי תפילין אם הוא חול לאו מלאכה הוא ורק משום איסור ב"ת משוי לי' משא וכיון ששכח שהוא שבת וקסבור שהוא חול א"כ אינו יודע שהוא עשה מלאכה דהא בחול לאו מלאכה היא וא"כ שהוא סובר שהוא חול אינו יודע שעושה מלאכה ולכן י"ל דהוי שגגת מלאכה דפטור מחטאת דלא הוי מלאכת מחשבת:

ומיושב קושי' הטו"א שהקשה מה הוסיף ר"י הא גם תפילין הוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אם הניח ב' זוגי תפילין בסבת ולהנ"ל הא תפילין אע"פ שזדונו כרת מ"מ אין שגגתו חטאת משום דהוי שגגת מלאכה ולא הוי מלאכת מחשבת ואינו חייב חטאת לר"מ דס"ל דבעינן בזקן ממרא גם בדבר ששגגתו חטאת, ומיושב ג"כ דרב ספרא ס"ל דאינו חייב חטאת ולא אמרי' דאיסור ושמרת משוי לי' משא דהא כיון דבלא ושמרת לא הוי משא א"כ כשלא ידע דעובר על ושמרת דהא לא ידע שהוא שבת א"כ לא ידע שעושה מלאכה ולאו מלאכת מחשבת הוא ופטור מחטאת:

ובמה שהקשו המפורשים על רש"י למה הוסיף רש"י לפרש דאתי איסור ב"ת ומשוי לי' משא ולא פי' כפשוטו ול"ל ב' טעמים וי"ל עפ"מ דאמרי' בר"ה דף ט"ו תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין והקשו בתוס' שם והא קעבר על ב"ת ותי' בחידושי הרשב"א דליכא משום ב"ת אלא במה שהוא מוסיף מדעת עצמו כגון שהוסיף הכהן ברכה משלו או ישב בשמיני בסוכה אבל במה שאמרו חכמים ותקנו לצורך אין כאן ב"ת דכבר נאמר על פי התורה אשר יורוך ומצוה לשמוע דברי חכמים עכ"ד ע"ש ולפ"ז י"ל דה"נ איך אמרי' דעובר על ב"ת הא אם מונחים התפילין בבזיון מחויב להגביהם ואפי' נאמר דהיא רק דרבנן מ"מ כיון דאינו מוסיף מדעת עצמו אלא ע"פ מצות דברי חכמים ג"כ לא מוסיף כנ"ל וא"כ מה שייך הכא ענין ב"ת, אבל י"ל דכיון דאתי איסור ב"ת ומשוי לי' משא א"כ י"ל דבכה"ג לא עבדו רבנן תקנתא היינו שמחויב להגביה התפילין שלא תהא בבזיון ויעבור על איסור משא בשבת ולכן פירש"י משום איסור משא דלכן איכא ב"ת אבל ב"ת גרידא י"ל דבכה"ג לא הוי מוסיף כיין דמתכוין רק לעשות התקנתא דרבנן אבל משום איסור משא דלא עבדי רבנן התקנתא שוב יש איסור ב"ת אבל היכא דאיכא תקנתא דרבנן ליכא איסור ב"ת וע"ז נאמר ע"פ התורה אשר יורוך: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

סוף הספר

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה