אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - לחג השבועות

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - לחג השבועות

עצי חיים על מועדים - שירת הים

א) ויחן שם ישראל נגד ההר ופירש"י כאיש אחד בלב אחד להבין הדברים עפימ"ש להלן בפרשה וכל העם רואים את הקולות ופירש"י רואין את הנשמע שאי אפשר לראות במקום אחר ע"כ והוא דבר שאין בחוש השכל להשיגו איך יוכל עין בשר ודם לשלוט לראות את הקול מדבר אליו שהקול הוא אויר זך כלו רוחני, ונראה עפ"י המבואר בעשרה מאמרות עה"פ כי האדם יראה לעינים וגו' כי תפוח עקבו של אדה"ר הי' מכהה גלגל חמה כלומר שהי' אדה"ר כלו שכלי מכף ראשו ועד רגלו והי' תפוח עקבו משיג יותר מגלגל חמה ואחר החטא נעשה כתנת עור בעין ואין בו השגה רק בלב ומוח בלבד וז"ש כי האדם יראה מה שתאווה לעינים ע"כ אלקים יראה רק ללבב עיי"ש ובזה יובן מה שיכלו במעמד הר סיני לראות גם את הנשמע אעפ"י שהקול הוא דבר שאין בו גשם כיון שאז כשקרבם הקב"ה להר סיני פסקה זוהמתן מחטא הקודם והי' כמו אדה"ר קודם החטא אור תחת עור והגשם חלף הלך לו מהם ע"כ הי' עיני בנ"י כלו רוחני והשיגו וראו אף מה שהעין אינו יכול לראות ולהשיג עתה וזש"ה ויחן שם ישראל כאיש אחד ובלב אחד ר"ל בלב אחד כאלו הי' בבחי' הלב מכף רגלם עד ראשם כאיש אחד היינו כל האיש כאחד הי' משיג כהלב עתה לאחר החטא כן השיגו בכל האברים נגד ההר מחמת ההר שפסקה זוהמתן לפני הר סיני עי' מש"כ פ' ויחי:

ב) ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ואמר המדרש מן ההר בזכות ההר אלו האבות כה תאמר פירש"י בלשון הזה וכסדר הזה ולהלן בסוף הדיבור אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י פירש"י לא פחות ולא יותר יש להבין עה בעי רש"י בזה:

ונראה עפימ"ש בישמח משה פ' חקת הענין דבכל המצות יש תיקונים והתיקונים נעשה ע"י הכוונת דווקא ולפי"ז יעלה על דעת שאותן שאינם יודעים לכוין אינם פועלים בעשיית המצוה ח"ו הס שלא להזכיר דחסד הי"ת שאם אחד עושה מצוה כבר עשה סולם לכל העושים מצוה זו שיעלה בזו הסולם ועד"ז כל תפלתינו הולכים על כוונת שכיוונו אנשי כנה"ג עכ"ד הקדושים בקיצור, וזה שאחכז"ל וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן שפתח לבני עשו שיקבלו התורה ואמרו מה כתיב בי' לא תרצח אי הכי לא בעינא והלך הקב"ה ופתח לבני ישמעאל ואמרו תורה מה כתיב בי' לא תנאף אי הכי לא בעינא ור"ל דאוה"ע הבינו דעיקר לקיים המצות והתורה דייקא הכוונות והתיקונים הנעשים על ידה והן הן הדברים שלא ניתנו לגלות לכל אחד כי אם חכם ומבין מדעתו אחר כל היגיעות יזכה להבין דבר מתוך דבר בעזר השם וזכות אבותיו מסייעתו וע"כ שאלו אוה"ע תורה מה כתיב בי' ר"ל לגלות להם טעמי ונימוקי התורה סודותי' וכוונתי' התלוים בה והקב"ה השיב להם לא תרצח לא תנאף דקודם צריך לקיים דייקא פשט התורה וזה דווקא שניתן לכל אחד וע"ז אמרו אי הכי לא בעינא דעיקר להם לפי שיטתם דווקא בכוונת והיחוד כיון שבאמת זהו העיקר הנעשה ע"י המצות והנה באמת ישראל אף אם אין בהם תבונה לעמוד בסוד ד' בכל התיקונים עכ"ז כיון שהם סומכין עצמם על הכוונת שכיוונו בה אבותיהם אשר בודאי נעשה בהכשר ותיקון הראוי ממילא המצוה נעשה כתיקונה, וז"ש המדרש מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל שהבינו דהקב"ה נתן התורה לישראל לטוב להם ובאופן שיוכלו לקיימה כראוי וכנכון וסתם הקב"ה פיהם הביאו לי ספר היוחסין שלכם ר"ל דהם יסמכו עצמן על שלחן שהעריך להם אביהם ויוכלו לקיים התורה והמצוה אף אם עוד אינם יוכלו לכוין כראוי, וזש"ה ויקרא אליו ה' מן ההר בזכות אבות דכל קבלת התורה לישראל הי' מצד שקבלו וקיימו האבות בכל התיקונים והכוונות כה תאמר לבית יעקב בלשון וסדר הזה ר"ל אל תגלה להם סודות ונסתרות התורה רק בלשון וסדר הזה וזה שסיים הפרשה אלה הדברים לא פחות ולא יותר רק מה שכתב בתורה עפ"י פשוט ובאופן זה קבלו ישראל את התורה והמבין יבין אח"כ מדעתו אם יזכה:

ג) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל ויש להבין דתחלה אמר לבית יעקב ומסיים לבני ישראל וברש"י נראה שכיון על זה לומר לאמר לנשים בלשון רכה ולזכרים דברים קשים כגידין דבני יעקב הוא מדרגה פחותה מבני ישראל והנה זה קשה מהראשונה דמהיכי תיתי ישתנה דינם וכי בשביל שהוא זכר יפסיד ויהא מותרה לחמור מינה:

ונראה עפימ"ש אאמו"ר זלה"ה בספרו קדושת יו"ט פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ופירש"י ז"ל לפי שהי' השבטים מבזין אותו וכו' לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן דהנה כתב הרמ"א סי' קנ"ז דבשאר המצות שבתורה חוץ מג' דברים דהדין בהן יהרג ואל יעבור אם הוא אדם גדול חסיד וירא שמים רשאי למסור עצמו על קידוש השם אפי' על מצוה קלה עיי"ש והנה פנחס שמסר נפשו על קדושת השם לפי דעת השבטים שפיר בזוהו שעשה הדבר במס"נ והי' מתחייב בנפשו ואינו רשאי למסור נפשו כ"א על ג' דברים וע"כ בא הכתוב ויחסו אחר אהרן שהי' בבחי' אדם גדול וי"ש ותי' רשאי למסור נפשו על זה עכ"ד הקדושים ובישמח משה פ' תשא כתב לפרש דברי הרמ"א הנ"ל דלכאורה יש להפליא וכי בשביל שהוא חסיד וי"ש ישתנה דינו הלא כתיב וחי בהם ונראה דהאי וחי בהם יש לפרש בשני פנים א' כפי' רז"ל ולא שימות בהם כנ"ל ב' שכל חיותו יהא בהם שיהי' כל עשיותיו ועסקיו רק בתורה ומצות וזולתן לא יהא לו חיות בעולם וכ"כ יהא דבוק ונתעצם עם התורה והעבודה עד אם ירצו להעבירהו על אחת ממצות ה' יפסק חיותו וא"כ לפי"ז הוא להיפך דרשאי למסור עצמו והנה ידוע דהתורה ניתנה לפי מדרגה של כאו"א וא"כ אצל ההמונים אשר כל עסקם בעניני עוה"ז פי' הפסוק הנ"ל כפשוטו ולא שימות כפי' הגמרא אמנם אצל הצדיקים הדבקים תמיד בו ית"ש ועיקר חיותם הוא רק בתוה"ק באלו יתכן הפי' הפסוק וחי בהם כפי' הב' הנ"ל ומחויבים למסור נפשם על כל דבר פשע כי הם חיותם ממש כנ"ל עכ"ד, ובזה נ"ל פי' דברי הגמרא שבת פ"ח מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם והקשה התוס' למה הי' הכפי' הא כבר קבלו ברצון ואמרו נעשה ונשמע ולהנ"ל י"ל דהפירוש בגמרא הוא כך דהקב"ה למדם האיך יקבלו התורה עליהם עד"ז שיהי' כל עשייתם ותנועתם בהשתוקקת לתכלית האמיתי באהבה עזה ונפלאה עד שעיקר חיותם הוא רק בתוה"ק, וז"ש אם אתם מקבלים התורה מוטב ר"ל אז יהי' טוב וניחא להם בהחיות אשר המה חיים על האדמה ואם לאו שם תהא קבורתכם ר"ל כך יחשבו בדעתם כי למה להם חיים אם אינם מקבלים התורה דממילא יופסק חיותם בתורה, וז"ש המדרש דאוה"ע שאלו מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל וסתם הקב"ה פיהם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני ור"ל דאוה"ע שאלו מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל להכריח בקבלת התורה ולכפות עליהם ההר כגיגית והשיב להם הקב"ה כנ"ל שהכפי' לא הי' על עיקר קבלת התורה דכבר קבלו עליהם באמרם נעשה ונשמע רק דהכפי' הי' להורות להם הדרך ילכו בה דכל החיות והשתוקקת לא יהא להם זולת בהתורה וכ"כ יהי' דבוק ונתעצם בתורה עד אם ירצו להעבירם על הדת יהי' בעיניהם כאלו פסקו לחיותם וזהו שבאו לידי מדה זו אף שלא כל הרוצה ליטול את השם חסיד וי"ש יבא ויטול עכ"ז כיון שבכללות ישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב ע"כ המה בבחי' אדם גדול וי"ש דרשאי למסור נפשו על קידוש השם כמו שמצינו גבי פנחס בן אלעזר בן אהרן שיחסו הכתוב אחר אהרן ומשו"ז הערה נפשו למות על קדושת שמו הגדול וזה שהשיב להם הקב"ה הביאו ספר היוחסין שלכם כשם שמביאין בני שהם רשאים למסור נפשם על קדושת השם ועד"ז הי' תכפי' להם ללמד אותם איזה דרך ילכו בה כנ"ל:

וזש"ה כה תאמר לבית יעקב אמירה לשון רכה ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין ר"ל דלבני יעקב שעיקר עסקם בהבלי עוה"ז ואין עסק חיותם בתורה ועבודה אליהם תאמר לשון רכה שאינם רשאים למסור נפשם על קדושת השם זולת מהג' דברים ולבנ"י תאמר דברים קשים כגידין כי בני עלי' דחיותם תלוי רק במי שאמר והי' העולם וזה כל עיקר חפצם ותשוקתם המה מחויבים למסור נפשם על הכל למען קדושת שמו ית', וז"ש במדרש ויקרא אליו ה' מן ההר בזכות ההר אלו האבות דעבור האבות הקדושים ישראל קדושים הם ורשאים למסור נפשם על קדושה"ש:

ד) ויתיצבו בתחתית ההר אמר ראב"ח מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבא לאורייתא אמר רבא אעפי"כ הדר קבלו' בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר והקשה הרשב"א בחידושיו א"כ למה נענשו עד שעה שקבלו בימי אחשורוש והא עד הקבלה מחדש ברצון הי' המודעה טענת אונס שפיר והנה עוד הקשה החת"ס או"ח קפ"ה דמה מודעה שקבלו באונס הא אמרו חז"ל בקרבן יקריב אותו לרצונו יכול בע"כ הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וידוע מ"ש הרמב"ם ע"ז בטעם הדבר דאחר שמסירין המניעה עושה הטבע את שלו ה"נ טבע של ישראל לשמוע למצות קונו לולי השאור שבעיסה וא"כ לפי"ז קשה מה מודעה רבא לאורייתא למה לא נימא כיון שכפה עליהם הר כגיגית ותשש כח יצרם כבר קבלו התורה מרצונם כדברי הרמב"ם ובחת"ס שם מתרץ שדברי הרמב"ם הוא דוקא לאחר שקבלו התורה ע"כ יש לומר יצרו אנסו לפי שעה אבל עיקר קבלת התורה מעיקרא לא שייך זה ע"כ אמר מודעה רבא לאורייתא עיי"ש ועדיין לא הונח לי לפי דברי היש"מ פ' במדבר דכתב על הרמב"ם דדוקא בישראל מהני כפי' לאשר כי הם זרע קדש מחצבתם בני אברהם וכו' אבל לא כן באוה"ע עיי"ש א"כ לפי"ז דהטעם הוא שמקורם טהור ממילא נשמע דאין חילוק בין קודם קבלת התורה או אחר כן עי' ביש"מ ותראה דמוכרח כן הדבר' לפי דבריו, ונראה לענ"ד עפי"ד היש"מ פ' תרומה אף דקיי"ל תרי קלא לא משתמעי מ"מ בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין כאחד דכיון דחביב יהבי דעתי' ושמעו [מגילה כ"א] ונראה דמזה יש ללמוד על הכלל כלו דבדבר חשוב מאד אין שום טרדה מבטלו וזהו הפי' בהפסוקים נחלתי עדותיך לעולם ר"ל בלי ביטול רגע אחת כי ששון לבי המה דאז אין שום דבר מבטל דכיון דחביב יהבי דעתי' אבל נטיתי לבי לעשות חקיך דהיינו שכופה את יצרו אבל אינו חביב אז לעולם עקב היינו בסוף ר"ל דאחר שפנה מכל הטרדות בסוף הכל אז פונה להתורה משא"כ כשיש לו איזה טרדה לא יוכל למיהב דעתי' עכ"ד, ובזה יש לפרש דברי הגמרא פסחים ס"ח הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא וכו' רב יוסף ביומא דעצרת אמר עבדי לי עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ולהנ"ל יש לומר הפירוש בגמ' דהנה אף דקבלו ישראל את התורה במעמד הר סיני עכ"ז כיון שיש לומר שלא קבלו' מתוך שמחה ומחמת אהבה רק ע"י כפי' וא"כ אם נאמר דאזלינין בתר תחלת קבלה אין לחייב יותר מכדי הקבלה והי' אז ע"י כפי' וא"כ לעולם אין חיוב יותר ללמוד רק לעת הפנאי אחר פנות מכל העסקים אל המנוחה כי טוב להטות שכמו לסבול עולו של תורה כעין הקבלה שלא הי' בחביבות רק בהכרח ואגב אונסי' שיעבדו נפשם וממילא ג"כ לדורות אין חיוב יותר למיהב דעתי' אם הוא טריד בעסקיו וע"כ הכל מודים בזה דבעינין נמי לכם לעשות יום משתה ושמחה של מצוה להראות דבשמחה ורצון קבלנו עלינו התורה באהבה תשוקה ודבוקה תמיד וע"כ גם בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ובכל הטרדות מחויבים אנחנו בדברי תורה וז"ש רב יוסף ליעבד לי עגלא תילתא דאי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ר"ל אין הכוונה דר' יוסף לאותן שנותנים ערפם לבלי שמוע ולסור מאחרי ה' לעבור על מצותיו ית"ש ח"ו רק מאותן דיבר אשר עוסקים גם בהבלי עוה"ז ועי"ז פוטרים נפשם מלהגות בתורת ה' כי טרודים המה בעסקיהם ואין התורה חביב בעיניהם למיהב דעתי' וטרדה דרשות מבטל אותם וז"ש לעשות לו משתה ושמחה להראות כי התורה חביב בעיניו ואינו מבטל אותו שום דבר ואמר כמה יוסף איכא בשוקא ר"ל שמניחים חיי עוה"ב ועוסקים בחיי שעה וטרדה דשוק מבטל אותם ורק לבסוף אחרי פנות מעסקיהם נותנים לב לדעת בתוה"ק, וז"ש בגמ' מודעא רבא לאורייתא ר"ל לאורייתא גם אם מבטלים ח"ו מן התורה מאפס הפנאי והטרדה ע"ז יש להם לומר טענת אונס כיון שקבלו עליהם רק ע"י כפי' ובאופן כזה כאשר קבלו כן הנם מחויבים לעשות ככל התורה הזאת אבל עכ"פ אין החיוב להם רק אחר פנות מכל הטרדות כיון דהחיוב הוא חק כאשר הי' הקבלה בהכרח והשתא לא קשה קושי' החת"ס כי טענת אונס לא מהני כיון שאחר שהוסר המונע וחשב כאלו ברצונו נעשה כמ"ש הרמב"ם ז"ל דלפי הנ"ל אין הפי' בגמ' לפטור עצמו מכל וכל רק המודעא מהני לומר דהקבלה הי' ע"י כפי' וא"כ אף אם יבטל עת וזמן בכל חפץ ולכל מלאכה אשר יעשה בעסקי עוה"ז עכ"ז אין להאשים בשביל זה כיון שיותר לא קבלו עליהם אבל לקיים כל מה שכתוב בתורה ודאי דאהני בקבלה ולא שייך שום טענת אונס כנ"ל ודו"ק וגם קושי' הרשב"א יתורץ היטב כמובן דבאמת בכל מחויבים גם קודם הקבלה מחדש אשר הי' בימי אחשורוש והבן, וז"ש במגילת אסתר קימו וקבלו היהודים וגו' ולא יעבור ר"ל שיקבלו עליהם באופן כזה שלא יעברו לעולם בלי ביטול זמן ורגע להיות עושים וגו' ככתבם וכזמנם ר"ל כזמן הזה ימי משתה ושמחה וכאשר קבלו עליהם בימי הפורים בזמן הזה בשמחה קבלו עליהם כן לאחר זמן לעבוד את ה' באהבה עזה בלי ביטול זמן דכאשר הוא באהבה אין שום טרדה מבטל ויהיב דעתי' והבן:

ה) במגלת רות ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו א"ר חסא אשר באת והוא תמוה מה חידוש ר"ח בזה, ונראה עפי"מ שכתב באמרות טהורות תהלים א' לפרש הכתוב והי' כעץ שתול על פלגי מים דאיתא במדרש נשא פרשה י"ז וז"ל מי הקדימני ואשלם מדבר באברהם אבינו שמעצמו הכיר בוראו ולא הי' אדם אחר שלומד אותו איך להכיר את המקום אלא מעצמו הכיר אותו עיי"ש והנה דרשו חכז"ל ואוקמי' לקרא דאשרי איש וגו' שהוא מספר בשבחו של אאע"ה וזהו כוונת הכתוב שדומה לאאע"ה לעץ שתול על פלגי מים אשר בעליו אין עמו לעשות לי שום פעולה ולא יקוה לפעולת בעל הבית להשקותו ושאר צורכי אילן עכ"ז הוא נותן פריו ומקדים לבעה"ב וכן הי' א"א כי טרם נגלה אליו אלקים להורהו דרך ילך בו מעצמו הכירו ובעבור זה הוא דומה לעץ שתול על פלגי מים עכ"ד:

והנה נ"ל לפרש דברי המדרש הנ"ל מי הקדומני ואשלם מדבר באברהם וכו' עפימ"ש בט"ז סי' א' ס"ק ב' בפירוש רבינו הטור אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי דקשה סיפא ל"ל וכתב שם שיש ב' מיני התעוררת תחלה מתעורר למטה ואח"כ בא עליו התעוררת העליון לסייע לו וע"ז שיבח דוד את עצמו שהי' במעלה כ"כ שהתעוררת שלו מלמטה א"צ לסייע התעוררת שלמעלה וע"כ אמר אני מעורר את השחר ומעלה זאת אינו אלא לדוד וכיוצא בו עכ"ד הט"ז:

וזה דברי המדרש הנ"ל באברהם שמעצמו הכיר בוראו ר"ל לא הי' צריך להתעוררת עליון רק מעצמו העיר את רוח בקרבו ותחל לפעמו מאליו ובלי שום סיוע ועזר מזולתו וזה שאמר לשון מושאל שלא הי' אדם שלומד אותו איך להכיר בוראו ר"ל מעצמו לקח מקח טוב לעצמו ובשביל זה בדין הוא שיטול שכרו כיון שאין אחר גורם לו רק הוא לבדו, ויש לומר דבמדרגה זו הי' ישראל במתן תורה במה שאמרו והקדימו נעשה לנשמע ור"ל נעשה בעצמינו בלי שום התעוררת ורצון עליון קודם לנשמע עד שנשמע שנתעורר המחשבה לעורר לטוב מדעת עליון:

ובזה יש לומר בדברי הגמ' שם א"ר חב"ח מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעלו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע והקשה התוס' שם הרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות ועי' שם מה שתירץ בשם ר"ת והנה עוד יש לדקדק הלשון תפוח זה שאמרו בגמ' הול"ל מה תפוח פריו קודם לעלי' ותיבת זה ל"ל ולהנ"ל י"ל דעיקר התי' בגמ' לא קאי על הלשון תפוח רק התי' בגמ' לומר דישראל נמשלו לתפוח הגדל בעצי היער בלי שומר ובלי בעה"ב ואין מי לעשות לו פעולה לתקן צרכי האילן וגדל מאליו וזה שאמר תפוח זה שגדל בעצי היער פריו קודם לעליו דהעלין הם השומרים להפרי לבלי נגוע בו החוחים והקוצים הסובבים את הפרי אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע שקבלו אליהם באופן כזה שיבא עליהם התעוררת מלמטה קודם שיבא אליהם התעוררת מלמעלה כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה שמעצמו הכיר בוראו ובדוד שמעצמו העיר השחר כפי' הט"ז, וזה שאמר הכתוב במגלת רות ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלימה מעם ה' א' ישראל אשר באת לחסות בלי התעוררת עליון ובלי שום סיוע ועזר ואר"ח אשר באת ר"ל בעבור זה יגיע לה שכר שהתעוררת מעצמה כמו דמצינו באברהם דמי הקדימני ואשלם בעבור זה מדינא יטול שכרו כיון דהקדים להקב"ה והבן:

ו) ויען בעז וגו' ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום ישלם ה' פעלך וגו' ובמדרש אר"ח אשר באת וגו' להבין מה חידש בזה וגם צריך ביאור הכי לא ידעה ולא הכירה עם הישראלי הלא בעלה הראשון איש מישראל הי', ונ"ל לפרש עפימ"ש דוד המלך ע"ה העבר חרפתי אשר יגורתי וגו' כי באמת חסד ה' לישראל הוא מה שזיכה אותנו לעבוד ולעשות מצותיו ית"ש והאדם צריך לשמוח בעצם עבודתו ממש ולא כן העובד עבור יראת העונש או קבלת שכר אינו שמח בשעת עבודתו אלא מיצר כדי שישמח לאח"ז ועיקר היראה למידחל אינש למארי' בגין דהוא רב ושליט כמ"ש הרמב"ם אהוב את האמת בשביל שהוא אמת וזה הוא תכלית האדם ותענוג נפלא אשר אין למעלה הימנו אם יזכה ילוד אשה קרוץ מחומר להיות עבד מלך מלכי המלכים הקב"ה וידועת הפכים בשוה אם אינו שם על לבו מה הוא לו ומה הגיע אליו רק עובד את עצמו לרעות את עצמו ועיקר עבודתו להנאתו ולטובתו בשביל יראת עונש ואהבת השכר לא מפני הנאת עצם המצוה בודאי חרפה ובושה הוא עד למעלה ראש איך הוא באפס מזומה וחסר תבונה אשר לא ידע ולא ישכיל טובתו ותענוג נפלא אשר זיכהו ה', וז"ש העבר חרפתי אשר יגורתי מפני העונש ולא עבדתי עבור הנאת עצם יגיעת המעשה כי משפטיך טובים כי באמת המשפטים תורה ומצות אשר נתן לנו הקב"ה הם טובים בעצם בלי שום קבלת שכר אשר יגיע מהם אח"ז ועי' במקנה בפתיחה קצת מזה, והנה בכתובות דף י"א אמרי' גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אע"ג דלאו בר דיעה הוא והוי כשלא בפניו כיון דזכות הוא לו להיות ישראל זכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דנכרי בהפקירא ניחא לי' ה"מ גדול דטעם טעמא דאיסורא אבל קטן דלא טעם טעמא דאיסורא זכות הוא לו עיי"ש בגמ', וזש"ה ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום ר"ל כיון דעד השתא לא היתה ישראלית וטעמה טעמא דאיסורא ואפשר לומר דלאו זכות הוא ולא תחשוב אשר עצם יגיעת המעשה במצותיו ית"ש הם לטובתה ולזכותה וע"כ ישלם ה' פעלך וגו' ר"ל בשביל זה היתר לה לעבוד ע"מ לק"פ כיון שי"ל דטעמה טעמא דאיסורא לאו זכות הוא לה כדברי הגמ' וע"כ אמר ר' חסא אשר באת לחסות ר"ל כיון דהיא באת לחסות כשהיא גדולה וטעמה טעמא דאיסורא אבל באמת המשפטים בעצם טובים ושכרם בצדם בזכות זה שיכול לעשות המצוה אין לך שכר גדול מזה:

ז) ומשה עלה אל א' ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב וגו' להבין קצת דברי הכתוב מ"ש שעלה אל הא', [ב] מן ההר צריך ביאור ] ג[כה תאמר לבית יעקב ובסוף הפרשה מסיים אלה הדברים דלשון כה תאמר משמע דלא יאמר הדברים האלה כהויתן רק בדמיונם והלשון אלה הדברים משמע דברים כהויתן וכמו שמצינו חילוק זה בנביאים שנתנבאו בלשון כה מוסיף עליהם משה נתנבא בלשון זה הדבר והלשון אלה משמע ג"כ בבחי' זה הדבר כמובן, ונראה עפ"י דברי הגמ' לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום כשהיתה השכינה על הר סיני נאמר השמרו לכם וגו' נסתלקה השכינה במשוך היובל המה יעלו בהר לכאורה קשה הידמה יצור ליוצרו אם ממה שהשכינה מכבד את המקום אין מזה ראי' לאדם ונראה עפימ"ש בס' לקוטי אמרים פ"ד וז"ל המקיים רמ"ח מ"ע הוא האוהב את שם ד' באמת ואי אפשר לדבקה בו באמת כ"א בקיום רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברים דמלכא כ"י וכו' כמ"ש בזהר דאורייתא וקב"ה כולא חד פי' דאורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב"ה כי הוא היודע והוא המדע כמ"ש בשם הרמב"ם ואף דהקב"ה נקרא אין סוף ולית מחשבה תפיסא בי' כלל וכן ברצונו וחכמתו כדכתיב אין חקר לתבונתו וכו' הנה ע"ז אמרו במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו וצימצם הקב"ה רצונו וחכמתו בתרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן וכו' ולכן אמרו יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי העוה"ב היא שנהנה מזיו השכינה שהיא תענוג ההשגה וא"א לשום נברא אפי' מהעליונים להשיג כ"א איזה הערה מאור ה' ולכן נקרא בשם זיו השכינה אבל הקב"ה בעצמו ובכבודו לית מחשבה תפיסא בי' כלל ורק כ"א כאשר תפיסא מתלבשת בתורה ומצותי' אזי היא תפיסא בהן ומתלבשת בהקב"ה ממש ואורייתא וקב"ה כולא חד עכ"ד עיי"ש, ובזה יתבאר דברי הגמ' לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום ר"ל בדרך זה כשהאדם עוסק בתורה ומצוה ובשכלו משיג איזה מושכל הרי השכל תופס את המושכל ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה כ"י כמו שנתבאר שם בלקוטי אמרים דהוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ממש מכל צד ופנה ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה עד רגלה בידיעת התורה עיי"ש ובאופן כזה אמר בגמ' דהאדם מכבד את המקום וראי' ממה שהקב"ה מכבד את המקום בקדושת הר סיני כ"ז שהשכינה בהר ודכוותי' נמי האדם כשעוסק בתורה ומצוה ומשיג בשכלו אור ה' כ"י ג"כ מכבד את המקום כיון שתופס בשכלו חלק א ממש כ"י כנ"ל, וזש"ה ומשה עלה אל א' ר"ל דנתעלה במ"ת לבחי' א' שהקיף בשכלו אור ה' ורצונו וחכמתו של הקב"ה כ"י ויקרא אליו ה' מן ההר ר"ל כמו שמצינו בהר שהי' בקדושתו כ"ז שהשכינה בהר כן האדם אם יזכה יוכל לבא לעלות במעלה זו לבחי', קדושת ההר שהשכינה שרוי' בו וכ"כ האדם יוכל להתעצם בחכמתו ורצונו ית"ש כ"י וקב"ה ואורייתא וישראל כולא חד כה תאמר לבית יעקב וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י ר"ל הראה לו במראה ובחידות שני בחינות כה תאמר דהיינו מה שנהנה מזיו השכינה ולא מהשכינה עצמה דלית מחשבה תפיסא בי' כלל אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י אם יעסוק בתורה ומצוה יוכל לבא למדרגה הנעלה מזה בבחי' אלה הדברים היא עצם כבודו ית"ש והבן:

ח) ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבנ"י ואמר במדרש מן ההר בזכות ההר אלו האבות וכו' כה תאמר פירש"י בלשון הזה וכו' יל"ד אמאי לא מזהיר הכתוב לבנ"י ג"כ לומר בלשון כה תגיד ומדוע רק לבית יעקב הי' צ"ל בלשון הזה דוקא ולבנ"י לא אזהיר קב"ה לומר בלשון הזה דוקא, ונראה עפי"מ שפירשתי בדרוש לר"ה דברי רש"י פ' וירא ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וגו' ופירש"י למה איחר מלהראותו כדי שלא יאמרו אלו הי' לו שהות לימלך לא הי' עושה ופירשתי עפ"י דברי היש"מ בהקדמה לפרש דברי המדרש חביב קרבנו של אהרן כקרבנו של נשיאים כתיב זה קרבן נחשון וכאן כתיב זה קרבן אהרן כי באמת אין חסידות כחסידות בתחלתו רק אחר שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' כל שעה ושעה כשעה ראשונה שבכל עת נדמה לו שעתה מתחיל לעבוד הי"ת וזה היא דברי המדרש דקרבן הנשיאים שהי' לחנוכת המזבח הי' בהתלהבות גדול כי הי' חנוכה הראשונה והי' חביב כפי הדבקות והתלהבות שלהם ותנו רבנן שגם קרבן אהרן אף שהי' מקריב פעמיים בכל יום אעפי"כ עשה בהתלהבות גדול כמו קרבן של נשיאים עכ"ד עיי"ש, וזה שפירש"י דלכך איחר מלהראותו דהנה בתחלה כאשר צוהו ה' לשחוט את בנו יחידו בודאי אז התעצם אאע"ה בהתלהבות גדול באהבה חשוקה ודבוקה לעשות רצין יוצרו קונו ובוראו והנה הרואה יאמר מה זה רבותא אם יאמר הקב"ה לאדם אפי' לישחט א"ע בודאי ילך לישחט ובפרט תיכף לשמועה שחיטה בעוד שלא ניתקו זיקת אהבתו ואין חסידות כבתחלתו וע"כ איחר מלהראותו איזהו מקומן של זבחים עד יום הג' ועכ"ז עמד בכחו וגבורתו והתאוה תאוה לקיים מצית הי"ת ולא נכבה אש עשיית המצוה באיחר הזמן והיינו רבותא דאאע"ה שהי' מבני' עלי' אשר בכל שעה נדמה להם כאלו עתה שמעו מפי הקב"ה כדיטוגמא חדשה, וז"ש במ"ת שרצה הקב"ה שיקבלו ישראל עליהם את התורה בהתלהבות וחשק גדול גם אחר עבור שעה ומכאן ולהלאה ג"כ יעמדו בהתלהבות הלזו כמו שהי' בשעת מ"ת ע"כ קרא אליו ה' מן ההר בזכות ההר אלו האבות ר"ל כמו האבות שעשו רצון הקב"ה בחשק גדול ונמרץ גם אחר עבור זמן רב כן גם הבנים יעשו ככה לעבדו בלבב שלם כל שעה ושעה בלי הרף גם לאח"ז כמו בשעה הראשונה כשקבלו עליהם ואמר כה תאמר לבית יעקב בלשון הזה מן ההר בזכות ההר שיקבלו עליהם כמו האבות ומזהיר הכתיב דבר זה לבית יעקב דייקא דידוע דבית יעקב נקרא מדרגה הפחותה ולהם דייקא צריך להזהיר ע"ז שלא יתקררו מכאשר קבלו עליהם ולא יעבור החשק והתלהבות דאלו לבנ"י היינו מדרגה היותר נעלה א"צ להזהיר דבלא"ה בני עלי' כל שעה ושעה נדמה להם כשעה ראשונה ומשו"ז לא נאמר בקרא כה תגיד בלשון הזה לבנ"י דהא בזה בני עלי' הם במעלה יותר דהם בכל שעה כשעה הראשונה ואין להם חילוק בראשונה או לאח"ז כנ"ל:

ט) אנכי ה"א אשר הוצאתיך וגו' ובמדרש כששמע משה אנכי ה"א וגו' פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי ועי' בקדושת יום טוב מה שפירש בזה ולדעתי נראה עפימ"ש בס' ייט"ל פ' קדושים לפרש הכתובים למכה מצרים וגו' ויוצא ישראל מתוכם לגוזר י"ס וגו' והעביר ישראל בתוכו וגו' עפ"י דאי' במדרש שאמר שר של ים מה נשתנו אלו מאלו הללו עבדו וכו' והללו וכו' א"ל הקב"ה שוטה אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון הכוונה בזה ע"ד דאי' בגמ' גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות וכו' וזה שאמר למכה מצרים וגו' ושלא תאמר מה נשתנו וכו' לזה אמר ויוצא ישראל מתוכם מכח תוכם הטוב וכן לגוזר י"ס וכו' והעביר ישראל בתוכו ע"י התוך שלו שהוא קדוש לא' עכ"ד עיי"ש, ויש לפרש בזה מה שאמר הכתוב ויחן שם ישראל ופירש"י כאיש אחד בלב אחד ר"ל אף דבמעשה בפועל ממש הי' כל אחד לפום דרגו מ"מ כולם הי' בלב אחד לעשות רצון אביו שבשמים ועי"ז זכה לקבל תורה מן השמים כיון שבפנימיות הלב גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך וזש"ה אשר הוצאתיך מאר"מ והקשו מפרשי התורה מדוע לא אמר אשר בראתיך או אשר בראתי שמים וארץ ולהנ"ל יתבאר דהכתוב משמעינו דמשום זה הטעם שהעלה את ישראל מאר"מ אף כי הללו עבדו וכו' והללו עבדו וכו' ורק מתוכם היינו מעומק לבבם שרצונם לתכלית אחד בלב אחד לעבודתו ית"ש בזכות זה יצאו כל צבאות ב"י מאר"מ בעבור זה ובשכר זאת זכו ישראל ג"כ לקבל התורה מאביהם שבשמים וזה שאמר המדרש כששמע משה אנכי וגו' אשר הוצאתיך מאר"מ פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי ר"ל דדוקא בישראל הם נדונים כשוגגים ואנוסים כיון שרצונם לעשות רצונו ית"ש אבל בגוים לא יחשבו כאנוסים ורק כמזידים כנ"ל כמו שמצינו במצרים שנענשו ולא נדונו לכף זכות לחשוב להם הזדונות כשגגות כמו בישראל והבן:

י) ומשה עלה אל הא' וגו' כה תאמר להבין אומרו אל הא' גם הלשון כה תאמר צ"ב ונראה ע"ד שאמרו חז"ל בחגיגה דף ט"ו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיו ואם לאו אל יבקשו מפי' ודריש לי' מקרא ותורה יבקשו מפי' כי מלאך ה' צבאות הוא עיי"ש, וזש"ה ומשה עלה אל הא' ר"ל למדרגת מלאך ה' צבאות דהנה מלאך נקרא אלקים כמאה"כ [שופטים י"ג] כי א' ראינו וע"כ אמר הכתוב כה תאמר וכו' ותגיד לבנ"י ר"ל כה עד"ז תוכל לומר לבני ישראל היינו ללמדם תורת ה' אם הוא במעלת מלאך ה' צבאות אז תלמדם כי בלא"ה אין לבקש מפי' כנ"ל:

יא) בגמ' שבת דף פ"ז לדברי ר' יוסי יום אחד הוסיף משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו עיי"ש וקשה להבין למה הוסיף ולא פירש בגמ' הטעם לזה גם להבין מה שאמרו ישראל והקדימו נעשה לנשמע הלא לכאורה מצד הסברה יותר הי' ראוי לומר קודם נשמע ואח"כ נעשה דגדול מצווה ועושה משאינו מצווה ועושה וכבר דברו מזה המפורשים ואפשר י"ל עפימ"ש המג"א סי' תצ"ד האיך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קיי"ל כר' יוסי דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קיי"ל ביו"ד סי' קצ"ו דבעי לפרושי ו' עונות ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון ותי' המג"א דהא דקיי"ל ביו"ד כר"י היינו לחומרא אבל מצד עיקר הדין א"צ לפרושי ו' עונות עיי"ש ויש להוסיף על דבריו דאפי' למאן דאית לי' דצריך לפרושי ו' עונות היינו ג"כ רק מדרבנן אבל מן התורה א"צ לפרושי רק שלש עונות ולפי"ז יש לומר דהא רצונו של הקב"ה שנהי' נכונים ליום השלישי ומוכח מזה דא"צ לפרושי רק ג' עונות היינו משום שלא נצטוינו מפי הקב"ה רק תורה שבכתב וכיון דמדאו' א"צ לפרושי רק ג' עונות לכן היינו ראוי לקבל התורה בו' בסיון אבל משה הוסיף יום אחד מדעתו כיון דמדרבנן צריך לפרושי ששה עונות ועל כן אמר משה לקבל התורה בשבע בסיון כדי לקיים מצות פרישה ששה עונות והסכים הקב"ה על ידו דהא הגדרים וסייגים שישראל עושין הם ג"כ רצון הבוב"ה [עיין פני יהושע דף פ"ו ד"ה אמר רבה דכ"ע] כמאה"כ ולא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ויבואר בזה ג"כ הלשון ימין ושמאל דהתורה נקרא ימין כמאה"כ מימינו אש דת למו והיינו ימין ושמאל כיון דעפ"י גזירת חכמים דפרישה ששה עונות קבלנו התורה במאוחר יום אחד ואעפי"כ לא תסור מן הדברים ימין ושמאל אפי' שלא לקבל התורה דנקרא שמאל כיון דגזירת חכמז"ל הוא ג"כ מן התורה ויתבאר בזה דלכן הקדימו ישראל נעשה לנשמע כיון דמה"ת הי' מחויבים לקבל התורה עוד בששה בסיון רק מגזירת חכמים הי' צריכים להמתין עוד יום אחד על כן עוד בששה בסיון הי' שומרים את התורה שלא הי' רוצים להקל על עצמם מצד גזירת חכמים ואפשר מדינא הוא דאין חכמים יכול לעקור דבר מה"ת כי אם בשב ואל תעשה כמבואר ביבמות ריש פ' האשה רבה וע"כ הקדימו נעשה לנשמע כיון שעשו התורה עוד בו' בסיון ולא שמעו התורה עד שבע בסיון (עיין ע"ח פ' יתרו):

יב) במגלת רות ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכרי' ויען בועז ויאמר לה וגו' ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם ישלם ה' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו ויש לדקדק מה זו שאלה ואנכי נכרי' הלא מצות צדקה שייך אפי' אם אינה מכירה ואדרבה הוא אחת משש מעלות בצדקה אם אינו מכיר את העני כמבואר גם לפרש דברי המדרש אשר באת לחסות א"ר חסא אשר באת מה הוסיף המדרש בזה ונראה עפימ"ש באור החיים ריש פ' בהר סיני ח"ל צריך לדעת למה הזכיר הר סיני ואולי כי לצד שהזכיר מתנת הארץ דכתיב אשר אני נותן דקדק לומר בהר סיני לומר כי מחמת הר סיני פי' מה שקבלו בו התורה הוא שנגמרה המתנה ע"פ מאמר הגמ' במס' ע"ז דף כ' דאסור ליתן לעכו"ם מתנת חנם וא"כ ישראל קודם שקבלו התורה דינם כעכו"ם ואחר קבלת התורה יכול ליתן להם לזה אמר בהר סיני שבזה יוכל לומר אשר אני נותן לכם עכ"ל והנה בתוס' שם בע"ז הקשו דהכא אסר מתנת חנם לר' יהודא ובפסחים דף כ"ב מוקמינן ההוא דשולח אדם ירך לנכרי כר' יהודא ותי' דהכא בנכרי המכירו מותר מפני שהוא כמוכרו לו עיי"ש ובזה יתבאר דרות שאלה את בועז מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכרי' ר"ל למה נתן לה מתנת חנם והלא לגוי אסור ליתן מתנת חנם ובשלמא אם הי' מכירה מותר מפני שהוא כמוכרו לו כדברי התוס' אבל אם היא נכרי' הלא אסור ליתן מתנת חנם וע"כ השיב אמריו לה ותלכו אל עם אשר לא ידעת כיון שכבר קיבלה עלי' גיירות לא נחשבת עוד כגוי' ומותר לתת לה מתנת חנם וגמר אומר אשר גם ישלם ה' פעלך ותהא משכורתך שלימה מעם ה' א' ישראל ר"ל כיון שהיא כישראל גם ה' הטוב ישלם פעלה ובלא"ה גם מאת הקב"ה לא ינתן לה מתנת חנם כמו בעם ישראל שלא נתן הקב"ה לנו את הארץ כי אם בעבור שקרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את תורתו כנ"ל דהא שכר מצותיו רק מתנה ובדין אינו מגיע שום שכר כמשה"כ מי הקדימנו ואשלם רק בישראל שקבלו התורה מותר ליתן להם מתנת חנם וזש"ה א"ר חסא אשר באת רק בשביל זה שבאת מגיע לה שכרה אבל בלא זה אין שום שכר דאסור ליתן לעכו"ם מתנת חנם כנ"ל:

יג) ויתיצבו בתחתית ההר ובמס' שבת דף פ"ח מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית והנה במס' ע"ז דף ב' איתא דאומות העולם שאלו למה לא כפית עלינו הר כגיגית ונ"ל ליישב קושי' האוה"ע גם לתרץ קושי' התוס' במס' שבת למה כפה עליהם ההר הא גם מקודם קבלו עליהם ואמרו נעשה ונשמע: ונראה עפימ"ש חז"ל גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה וכתבו התוס' משום דמצווה ועושה מגרי היצה"ר אבל באינו מצווה ועושה ליכא יצה"ר כ"כ ולפ"ז י"ל דאע"ג דישראל קבלו עליהם התורה ואמרו נעשה ונשמע היינו רק קודם שקבלו עליהם על הר סיני והשיגו כל התורה קודם ששמעו מפי משה מפי הגבורה והיו כאינם מצווים ועושים אבל אח"כ לא רצו לקבל כיון דיצה"ר מגרי יותר והוא נסיון גדול והי' מתייראים אפשר כשיהי' מצווים פן לא יוכלו לעמוד נגד היצה"ר ועל כן כפה עליהם הקב"ה ההר כגיגית כדי שיקבלו עליהם גם בכה"ג לאחר שיהי' מצווים והשתא מיושב קושי' האוה"ע למה לא כפה עליהם וכו' ולהנ"ל י"ל דהא אדרבא כיון שלא קיימו מה שכתוב בתורה קודם שכפה עליהם ולא הי' מצווים ועושים ואין היצה"ר מגרי כ"כ ואם כן כש"כ אם הי' כפה עליהם ההר דאיכא יצה"ר יותר בודאי שלא הי' שומרים התורה:

יד) ישלם ה' פעלך ותהא משכרתך שלימה מעם ה"א ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו ובמדרש א"ר חסא אשר באת וצ"ב ונראה עפימ"ש א"ז זללה"ה בתפלה למשה עה"פ חונה מלאך ה' וגו' טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו דהנה בעובד רק מיראת העונש או מאהבת השכר הרי העונש והשכר הוא הממוצע בין ית"ש ובין העובדו ולכך ההשגחה הוא ג"כ ע"י מלאך שהוא הממוצע משא"כ בעובד רק לנ"ר לפניו ית"ש בלי ממוצע אז השגחת הבורא מתפלשת עליו ג"כ בלי ממוצע והיינו חונה מלאך ד' דייקא סביב ליראיו אבל טעמו וראו מצד כי טוב ה' שהוא טוב אז אשרי הגבר יחסה בו דייקא בלי ממוצע עכ"ד ועיי' עוד ביש"מ משה סוף פ' קדושים עה"פ והייתם לי קדושים כי קדוש אני וגו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי דהנה כל האומות הם תחת יד שרי החיצונים אבל ישראל הם תחת יד הקב"ה לבדו והיינו והייתם קדושים כי קדוש אני ה' ולא לשום פנוי' אחרת והיינו להתקרב אליו מאהבה ולא מיראת העונש ואהבת השכר אז ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי דייקא ולא תחת יד אחר עכ"ד עיי"ש ובזה י"ל הטעם מפני מה אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ולא ע"י ממוצע עפימ"ש דבזה השתים נכלל כל התורה במצות אנכי הוא כלל גדול לכל המצות עשה שבתורה וכן בלא יהי' הוא נכלל כל הל"ת כמבואר הכל בספה"ק וע"כ הודיע לנו כל התורה דרך כלל ע"י עצמותו ית"ש ולא ע"י ממוצע כדי ללמד מזה כי כן צריך לעובדו בלי ממוצע רק מאהבת ה' ויתבאר בזה משה"כ ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א' וגו' ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא הא' ופירש"י לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם ויש לומר דהיינו שיש לנו שם באומות אשר אנחנו תחת הקב"ה בעצמו ולא תחת ממוצע ומלאך כמו ששמענו מפי הקב"ה ודיבר עמנו בעצמו ובכבודו ולא ע"י מלאך ולכן דיבר עמנו ומפי הגבורה שמענו עיקר האמונה והאחדות כדי ללמד לעבוד אותו בלי ממוצע וכן השגחתי עלינו בלי ממוצע רק מהקב"ה לבדו והיינו שאמר לבעבור נסות אתכם לגדל באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם כי בזה הבדילנו מהאומות להיות לו תחת ידי עצמו אבל לא כן שאר האומות המה תחת שרי החיצונים כנ"ל וזש"ה ישלם ה' וגו' מעם הא' ישראל דייקא ולא ע"י ממוצע ומלאך אשר באת לחסות תחת כנפיו כי עד כעת שהיתה נחשבת כשאר הגוים והאומות והיתה ההשגחה תחת המלאך אבל עתה שבאת לחסות תחת הקב"ה א"כ השגחתה מעם ה"א ישראל מעצמותו ית"ש ולא ע"י שליח: טו) ומשה עלה אל הא' ובמדרש עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם באותו שעה בקשו מה"ש לפגוע במשה צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם אמר להם אי אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו יתבאר דהנה אמרו חז"ל דהמלאכים בקשו לתת התורה להם והקב"ה השיב להם כלום יצה"ר יש בכם ופירשו המפורשים דהנה כל עיקר שנתן לנו ה' את התורה כדי שלא יהא נהמא דכסופא לעוה"ב היינו עי"ז שהאדם לוחם בכוחו נגד היצה"ר המסית את האדם לחטוא בהנה והוא יאזור כגבור חלציו על כן כשיבא האדם על שכרו בדין הוא ולא במתנה כי מי שנוטל במתנה היא בושה אצלו ע"ד שאמרו מאן דלא אכיל מדילי' בהית לאסתכולי באפי' וע"כ עי"ז שלוחם נגד היצה"ר בדין היא שיטול שכרו אבל המלאכים שאין להם יצה"ר אם הי' ינתן להם התורה אין להם מלחמת היצה"ר וע"כ מה להם שיקבלו התורה והנה מלאכים באו לידי מדה זו להבין דמה שנוטלים במתנה הוא לנהמא דכסופא בעת ההוא שהי' המלאכים בעוה"ז ואכלו משל אברהם ומזה הי' יכולים ללמוד דוגמא אשר אך לנו ראוי שנקבל התורה כדי שלא נבוש לעוה"ב וז"ש המדר' צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם אמר להם אי אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו ואם כן הרי בעיניכם ראיתם כי מה שמקבלים במתנה הוא נהמא דכסופא ואם כן ראוי לנו שנקבל התורה אבל המלאכים בלא"ה אין להם היצה"ר ומה להם לקבל התורה: טז) ומשה עלה אל הא' ובמד"ר הה"ד עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם:

בלקיחה נתנה לו יכול יהא חייב ליתן לו דמים ת"ל מתנות במתנה נתנה לו וצ"ב והנראה עפימ"ש בתוי"ט פ"ז דברכות אמאי תקנו בברכת התורה לומר ברכו את ה' ובברכת המזון תקנו לומר הלשון נברך אלקינו ולא תקנו בתרוויי' בחד נוסחא ומפרש כי המזון בדין נותן לכלכל את ברואיו ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראת אדנותו אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כי איזו שורת הדין הנותנות להודיע דרכיו ומשפטיו לישראל והרי לא עשה כן לכל גוי אף שהם ג"כ ברואיו ולפיכך תקנו בברכת התורה שם זה שהוא מדת הרחמים עכ"ד וזה שאמר המדרש יכול יהא חייב ליתן לו דמים ר"ל כיון שמהדין נתן לו הקב"ה את תורתו כמו מי שמוכר דבר לחבירו שנשתעבד לחת לו דבר הנקנה לו בעבור הדמים ת"ל מתנות דרק מחסדו ית"ש הודיע לנו חקיו ומשפטיו ולא מצד שורת הדין וז"ש בגמ' פסחים דף ס"ח א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא ופירש"י שישמח בו במאכל ובמשתה ויש להבין למה בעצרת מחויבין אנחנו להראות בשמחתינו יותר מכל המועדים אף שכל המועדים נצטווינו מפי הקב"ה ואף דביום הקדוש הזה ניתנה תורת לישראל בכללות אבל עכ"פ בכל המועדים הם קיום עצם מצותיו ומדוע יהא הקבלה יותר מקיום מצותיו בעצם ולהנ"ל י"ל דרק על חסדו ית"ש שהטיב לנו ונתן לנו את תורתו ע"ז יש לשמוח שמחה רבה והוא ע"ד שאמר בייט"פ מאמר הוד והדר אות ב' לפרש המדרש מיום שנברא העולם לא הי' אדם שאמר שירה עד שבאו אלו [על הים] ואמרו שירה דהנה מי שפורעין לו מה שמגיע לו מהדין א"צ המקבל ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל והנה הראשונים אדם והאבות לא אמרו שירה כי נטלו בזרוע ובדין הי' שיעשה להם נסים וא"צ להודות משא"כ כשיצאו ישראל מארץ מצרים ערום וערי' בלא מצות ומעש"ט לכן אמרו שירה שידעו שכל הנעשה היא בתורת נדבה וחסד וצריכים להודות ולהלל עכ"ד עיי"ש והנה כי כן בדבר שמגיע לו מהדין א"צ לשמוח דהא את שלו הוא נוטל אבל המקבל מתנה ישמח ויעוז במתנת חלקו שנפל בגורלו מה שלא הי' מגיע לו בדין וע"כ בחג השבועות יום שנודענו את חקי א' ותורותיו יש להראות כי הוא זמן שמחתינו שידעו הכל כי רק תורת חסד על לשונינו ובתורת נדבה ומתנה לקחנו לקח טוב מאת הקב"ה וע"כ הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם להראות יום שמחה מ"ט יום שניתנה בו תורה היינו שקבלנו התורה במתנה וע"כ יש לשמוח ע"ז וז"ש דהע"ה שש אנכי על אמרתיך לא כאדם הנוטל את שלו בדין דהא אין צריך לשוש בו ורק כמוצא שלל רב היינו ע"ד מציאה הבא בהסח הדעת ולא מדינא כאלו הוא שלו והיינו דאמרי' שם בגמ' רב ששת מהדר לי' תלמודי' כל תלתין יומין ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי היינו שע"ז יש לשמוח דוקא בתלמוד תורה בכללות כיון שזה הוא במתנה ואינו בדין וזש"ה ג"כ פקודי ה' ישרים ויען שהיא ממדת הרחמים שנתן לנו את תורתו ממדת טובו ע"כ משמחי לב צריך לשמוח בהם להראות כי מחסדו הודיע לנו את כל אלה:

יז) עוד שם במדרש באותו שעה בקשו מה"ש לפגוע במשה צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם אמר להם אי אתם מתביישים ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בביתו והמפו' נלחצו בפירושו ונראה עפימ"ש בפנים יפות פ' משפטים ויראו את הא' היינו שהי' נהנין מזיו השכינה וזהו ויאכלו וישתו והיא ההפרש שנאמר במשה בכל ביתי נאמן הוא היינו שלא רצה להנות מזיו השכינה וכמ"ש והי' משה בהר וגו' לחם לא אכל ומים לא שתה דהיינו שאפי' לחם שמים שהמלאכים אוכלין והוא מזיו השכינה גם זה לא אכל כי מחמת הדביקות בה' האמיתי הי' בו שביעה ולא רצה להנות מזיו השכינה עכ"ד עיי"ש ויש לפרש בזה מה שנאמר באברהם אבינו ע"ה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו היינו שהמלאכים אכלו שם באברהם מה שהי' נהנין אצלו מזיו השכינה והוא מאכל מלאכים כנ"ל אבל אברהם עומד עליתם ולא אכל כיון שאפי' מזיו השכינה לא רצה ליהנות ונמצא דמדרגת אאע"ה הוא למעלה ממדרגת המלאכים והנה המלאכים רצו לפגוע במשה דמה לילוד אשה ראוי אל נועם זיו התורה וא"ל הקב"ה לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם היינו דאברהם הוא במדרגה גדולה יותר מכם שהוא לא אכל ולא נהנה מזיו השכינה מה שלהמלאכים לחמם הי' אצל אברהם אבל באברהם הרי מצינו דעמד עליהם דאף מזה לא רצה להנות ויקרא אליו ה' מן ההר בזכות ההר אלו האבות כמו שמצינו באברהם אשר לא רצה לאכול באופן הנ"ל שלא רצה להנות מזיו השכינה כנ"ל וע"כ במלאכים נקראים אצלו כמו ירידה כיון שהוא הי' במדריגה גדולה יותר וזהו שירדתם אצלו ואכלתם וכן מצינו במשה ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני הא' הייני שהי' נהנין מזיו השכינה ופי' רש"י ומשה לא הי' שם והיינו כנ"ל שלא רצה לאכול להנות מזיו השכינה ועיי' מ"ש שם:

יח) זכור את יום השבת לקדשו ואמרינן בגמ' שבת דף פ"ז דכ"ע בשבת ניתנה תורת לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם זכור את היום הזה וגו' מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום עיי"ש להבין מדוע דייקא בשבת ניתנה תורה וגם יש להבין דהא משמע משום דבשניהם כתיב בלשון זכור את יום וגו' ע"כ משמע דביום אחד היינו ביום השבת ניתנה תורה ומשמע דמישך שייכו הני ענינים להדדי וצ"ב עוד יש להבין מה שהקשו המפורשים בשנותו את טעמו כי בדברות הראשונות נאמר הטעם לשמירת שבת כי ששת ימים וגו' ובדברות אחרונות כתיב הטעם וזכרת כי עבד היית וגו' על כן צוך וגו' ונראה עפימ"ש באוה"ח פרשת בראשית כי בששת ימי המעשה נברא גוף העולם ולא הי' בו כח להתקיים רק ע"י ששבת ה' ביום השביעי הקנה בו נפש למען יעמוד ימים רבים וז"ש כי ששת ימים כלומר שיעמוד רק ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש הקנה בו נפש להתקיים עדי עד וז"ש כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב שמי ששמר שבת כהלכתו הוא סבה לקיום העולם ובזה הוא נעשה שותף עכ"ד האוה"ח ולכן נראה דמשו"ה בשבת ניתנה תורה דהא גם התורה הוא סבה לקיום העולם כמו השבת דהא אמרי' בגמ' תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתהו ובוהו וע"כ בשבת דהוא עיקר סבת קיום העולם דהא רק על ששה ימים עשה ה' את השמים והארץ ובכל יום השבת הקנה בו נפש מחדש להעולם להתקיים עוד וניתנה בו התורה ג"כ דהא מבלי התורה לא יכול להתקיים מחמת תנאי הראשון קודם הבריאה וע"כ שניהם כאחד נתכוונו להיותם ביום אחד וחד בחד מסייע לקיום העולם כי אחד מבלעדי השני תמנע עוד לסבת קיום העולם וע"כ זהו הטעם רק בדברות הראשונות נאמר כי ששת ימים כי זה הטעם שייך להתחלת סבת קיום העולם שהוא ע"י השבת וגם ע"י קבלת התורה אבל אח"כ כשקבלו ישראל כבר התורה והשמים וארץ קיימים לעד על הקבלה אשר מתחלה וא"ה אין עוד שייכות שמירת השבת לקבלת התורה ולכן בדברות האחרונות לא דבר מזה הרמז כי העולם עומד רק על ששה ימים והשבת הוא סבת לקיומה דמה זה לעשרת הדברות אצל זה הטעם ועיי' בחוות יאיר אור תורה שהתנאי הי' על הקבלה לבד ולא על הקיום עיי"ש באריכות: יט) ותאמר רות אל תפגעי בי לעזרך וגו' עמך עמי ואלקיך אלקי באשר תמותי אמות ושם אקבר וגו' ויש לפרש דהנה איתא במדרש אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה וכבר פירשו המפורשים טעמא ואפשר לומר עפימ"ש בישמח משה פ' פנחס לפרש המדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו עפ"י המדרש וז"ל כי כשבאו עליו להרגו פרחה נשמתו מפחדם ונשאר כמת והניחהו ונפשות נדב ואביהו שהיו עדיין משוטטת שם הי' מרגישין בדבר והחזירו לו נפשו בעודו חם עיי"ש והנה הטעם דאין משלמין שכר בעוה"ז משום דשכירות אינה משתלמות אלא לבסוף וא"כ אצלו הוי הסוף ולכך בדין הוא שיטול שכרו כלומר תיכף ומיד עכ"ד היש"מ ז"ל עיי"ש והנה האו"ח כתב על אומרו ית' אנכי ה' אלקיך הגם שאין הקב"ה מייחד שמו על הנבראים בחייהם הענין לפי שאחז"ל שפרחה נשמתן נמצאת אומר כי כשיסד שמו עליהן הי' זמן יציאת נשמה אז אמר לכל או"א מהם אלקיך עכ"ל עיי"ש ובזה יתבאר המדרש הנ"ל אין ישראל ניזונין אלא בזכות האמונה דהא לכל המצות אינו מגיע שכר בעוה"ז דהא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף רק בזכות האמונה לפי כששמעו ישראל אנכי ה"א פרחה נשמתן וא"כ אצלם הי' בעת ההוא הסוף ע"כ מגיע להם השכר תיכף ויש לפרש בזה וכי אוציא את בנ"י ופירש"י באיזה זכות וקשה וכי ניחא למאריי' לומר הכי שלא הי' להם שום זכות ח"ו להגאל ממצרים ולהנ"ל יש לומר דמשה הקשה לשאול באיזה זכות יוכלו להגאל ממצרים דאף אם יש להם איזה זכות הא מ"מ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואמר לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה והנה קשה אמאי לא אמר הקב"ה שישמרו משמרתו של תורה כולה וגם לעתיד עד עולם ומדוע רק במה ששמענו על הר סיני בחר ה' למצוא זכות לישראל עם קרובו ולהנ"ל יש לומר דהנה לכל הדברים ומצות ומעש"ט שיעשו ישראל לא יגיע שום שכר דהא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל שתים זו שמענו מפי הגבורה ופרחה נשמתן של ישראל בעת ההוא והי' אצלם הסוף ומגיע על זה השכר בהאי עלמא וע"כ בזכות זה יצאו כל צבאות ישראל מארץ מצרים וזה שאמרה רות אל חמותה עמך עמי ואלקיך אלקי באשר תמותי אמות דהא ידוע מאי דאיתא בזוהר במדבר דף קכ"ד האי דיהיב גרמי' למיתה ומסר נפשי' וכו' כמאן דאתפטר מהאי עלמא ותקונא דא בעי בכוונא דלבא וכו' עיי"ש ולזה אמרה אלקיך אלקי וייחדה שמו של הקב"ה עלי' בחיי' כאשר קבלה על עצמה ויהבת גרמה למיתה באשר תמות אמות וגו' והכל עבור מצותיו ית"ש וזה שאמר לה בועז ישלם ה' פעלך ותהא משכורתך שלימה אף בעוה"ז דאף דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף אבל אצלה כמאן דאתפטר מהאי עלמא דמי ונחשב אצלה אף בחיי' כאלו לבסוף והיינו אשר באת לחסות תחת כנפיו בצילו של הקב"ה ולדבקה בו אהבה שאינו מתחלקת היינו בכל החיות ובזה האופן מגיע שכר בעוה"ז כאשר הוא בזכות האמונה שמסרו נפשיי' אקדושת השם ע"כ מגיע בשביל זאת שכר גם בהאי עלמא לשלם לאיש כפרי מעלליו:

כ) ומשה עלה אל הא' ויקרא אליו ה' מן ההר וגו' ומדקדק באוה"ח לאחר שעלה למה נקרא אליו ה' ובמדרש מן ההר בזכות ההר אלו האבות וצריך ביאור ונראה עפמ"ש אאמו"ר זצללה"ה בדרוש לר"ה סי' א' לבאר מהו הנסיון הגדול של אברהם אבינו אשר רצה לשחוט את בנו יחידו הלא כבר ביטל א"א כל הגופניות והחמריות ממנו וכל העוה"ז כאפס ואין לו נגד עבודת ה' ומהו החידוש בנסיון העקידה אבל יען כי רצה השי"ת לזכותו ואת זרעו אחריו לדורות עולם בנסיון גדול חדש אשר עוד לא נהי' כזאת ע"כ עשה הקב"ה ולקח ממנו כל מדרגותיו אשר הי' לו מקודם למען ישאר כמו איש פשוט אשר יתחיל רק עתה לעבוד את הבוב"ה ולאיש כזה בודאי הנסיון גדול מאוד לשחוט את בנו יחידו אשר אהבהו בכל לבבו ונפשו וזאת תורת המסורה וירא את המקום מרחוק דין ואידך מרחוק ה נראה לי הענין שהעיד הכתוב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ר"ל את הקב"ה שנקרא מקומו של עולם כידוע מרחוק שהרגיש בעצמו כי אבד מדרגותו בהתעצמותו בדביקת הבוב"ה כי עד אז הי' תמיד קרוב ודבוק בה' ויגיד עליו רעו במסורה מרחוק ה' נראה לי ר"ל דאין הכוונה על מקום העקידה רק על השי"ת שנראה לו מרחוק ואין קרוב לו באהבה ותשוקה כמו בתחלה וזהו סיבה מאת ה' למען הגדיל כח הנסיון עכ"ד הקדושים ז"ל וזה שאמר ומשה עלה אל הא' דהנה כשעמדו רגלי אבותינו על הר סיני שפסקו מזוהמתן ולא הי' בהם שום נטוי' לרע כי אם כולו ממתקים ומחמדים ומכש"כ משה רבינו ע"ה שהי' שקול נגד כל ישראל והי' אדון כל הנביאים וא"כ לא הי' חידוש ונסיון גדול במה שקבלו ברצון עליהם עול מלכות שמים ועול תורה כיון שלא הי' בהם שום דבר חומרי ותאוות בשר אשר ימנע טוב מהם שיהי' צריכים להתגבר על יצרם א"כ צדיק מה פעל מהו רבותא שקבלו עליהם התורה וזש"ה ומשה עלה אל הא' שהי' קרוב ולא רחוק כביכול לה' בחשוקה וחבוקה בו תמיד וא"כ מהו הרבותא של קבלת התירה ולכן ויקרא אליו ה' מן ההר בזכות ההר אלו האבות היינו בזכות אברהם שעמד בנסיון אחר שלקח הקב"ה ממנו כל מדרגותיו:

והנה הקשו בתוס' למה כפה עליהן הר כגיגית הא כבר הקדימו נעשה לנשמע ולהנ"ל אפשר לומר דג"כ עשה ה' ככה לנו להגדיל הנסיון מה שקבלנו התורה הזאת על כן בעת ההוא בעמדנו תחת ההר לקח ממנו כל המדריגות אשר השגנו בקרבנו לפני הר סיני ועל עת ההוא כפה עלינו הר כגיגית ואעפ"י שכבר אמרו נעשה ונשמע כאשר פסקה זוהמתן לא כל העתים הי' שוות:

כא) במגילת רות אשר באת לחסות תחת כנפיו ובמדרש א"ר חסא אשר באת ותמהו מה חידש ר"ח ונראה ע"פ המבואר בתוס' רפ"ק דברכות דזריחת השמש נקרא יציאה דכתיב השמש יצא על הארץ ושקיעתה נקרא ביאה דכתיב וזרח השמש ובא השמש ויש להבין טעם הדבר ופי' אא"ז זלה"ה ביש"מ פ' בהעלתך ע"פ מאמרם ז"ל למה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלו' לקונה ע"כ שקיעת השמש נקרא ביאה לפי שמקרב עצמה אל השכינה והיא עיקר חשקה והזריחה מפני שמרחקת עצמה על כן נקרא יציאה עיי"ש ובזה נלע"ד לפרש מאמר הגמ' סנהדרין דף צ"ז ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו ועדיין לא בא עיי"ש וידוע מה שפירשו בזה בשם האריז"ל ולהנ"ל יש לומר דהנה נשמת האדם כשבאה מעולם העליון לעוה"ז ונבראת באדם נקרא ג"כ ביאה ובזמן פטירתו נקרא יציאה וכמו שדרשו חז"ל עה"פ ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם ויש לומר דמשו"ה כשנבראים בעוה"ז נקרא ביאה משום דיפה שעה במעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב וע"כ עיקר חשק הנשמה להיותה בעוה"ז כדי שתוכל לעשות מעש"ט מה שאין ביכולתה להשיג חפצה ומטרתה כי אם בעוה"ז וע"כ נקרא ביאה אבל בשעת פטירת האדם נקרא יציאה כי כשהאדם מת נעשה חפשי ממצות ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת וע"כ נקרא יציאה כיון שע"י פטירתן מתרחק עצמו מעבודת השי"ת והנה אם ח"ו גם בעוה"ז אינו עוסק בתורה ומצות כראוי לו באופן כזה איגלאי מלתא למפרע דגם כשנברא נקרא יציאה כיון דבעת ביאתו הוי כמו יציאה דהא הי' טוב לו שלא הי' נברא וז"ש בגמ' יצאו מה שיצאו היינו מה שיצאו כבר בעת שנבראו ובאו לעוה"ז ג"כ הי' יציאה כיון שלא עשו מצות ומעש"ט בעוה"ז ואם כן יציאות שתים להם וע"כ ב"ד לא בא עדיין משום שעדיין לא תקנו בעוה"ז מה שהי' לחלקם לתקן וזשה"כ אשר באת לחסות תחת כנפיו היינו משו"ז נקרא שבאת אע"ג דלכאורה יצאה מארץ מולדתה ומבית אבי' שהי' עד הלום ואמאי נקרא ביאה דהי"ל אשר יצאת אך מפני דבזה שמקבלת עלי' עול מלכות שמים ומקרבת עצמה להשכינה לחסות תחת כנפיו ע"כ נקרא ביאה ולא יציאה והיינו שאמר המדרש בשם ר"ח אשר באת ר"ל דרק קבלת עול מלכות שמים נקרא ביאה אבל אם ח"ו מרחק עצמו מן השכינה נקרא יציאה והיא שקבלה עלי' עול מלכות שמים נקראה אשר באת כדי לחסות תחת כנפיו:

כב) ומשה עלה אל הא' וגו' כה תאמרו לבית יעקב וגי' ופירש"י כלשון הזה וכו' יתבאר ע"ד שפירשתי מה שאמרו חז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה עפי"ד האוה"ח פ' שלח בענין המרגלים אף שכשרים הי' באותו שעה אך מחמת שכוונת המשלחים היתה רעה תפעול פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו מקודם כדרך שתלד בחי' הקדושה בשלוחי מצוה לטובה אות ולזה הגם שהי' צדיקים נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ששלחו אותם מכח מיעוט האמונה עכ"ד ולזה י"ל דמשו"ה גדול המצווה ועושה כיון דההוא יעשה על פי ה' שהוא המשלח ית"ש כביכול ונולד בו תכונה קדושה מצד המצווה הבוב"ה אבל לא כן כשאינו מצווה ועושה ואך יעשה מדעתו מאין יולד בו תכונה קדושה ובזה יתבאר דהנה כשעמדו ישראל על הר סיני והשיגו אורחות חיים תורת ה' מאליהם עכ"ז נתן לנו ה' את תורתו והיינו משום דעי"ז שעשה ה' אותנו להיות שלוחא דרחמנא לקיים מצותיו ית"ש בזה נולד בנו תכונה קדושה מאת המצווה הבוב"ה וזש"ה ומשה עלה אל הא' היינו בזה שמשה קבל תורה מסיני מאת הא' ונולד בו משם תכונה קדושה ועל כן אמר הכתוב שעלה למדרגה שנקרא איש א' מצד שנולד בו תכונה מאת המצוה כה תאמר לבית יעקב ופירש"י כלשון הזה ר"ל שיאמר להם שעלה למדרגת הא' מצד הצווי שבא אליו ותכונה זו נולד בו:

כג) ומשה עלה אל הא' ודקדק באוה"ח אם כבר עלה למה ויקרא אליו וי"ל עפ"ד אא"ז זלל"ה ביש"מ פ' תצוה בדברי הגמ' [חגיגה י"ד] אחר קיצץ בנטיעות דהנה היראה והאהבה והדביקות הוא התכלית של התורה והמצות כי האהבה והדביקות הוא השורש וכל המצות הם הענפים ומ"מ מחויבים לעשות כל המצית גם אחר שבא למדריגות כי לא יצויר להאחז בהשורש רק מי שנאחז בהענפים בכל כחו והנה אחר שנכנס לפרדס והשיג ענין הדביקות האמיתי והיחודים פרק מעליו עול התורה והמצות באמרו שהגיע להתכלית המבוקש מהתורה והמצות והיינו קיצץ בנטיעות שאמר שאין לו שום צורך בענפים כיון שהגיע להשורש עיי"ש ובזה יש לפרש המאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו ודקדקו אם לא הי' נתן התורה מה לנו בזה שקרבנו לפני הר סיני וי"ל דהנה כשישראל עמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן ונתאחדו בדביקות נפלא באהבה ובתשוקה עד שפרחה נשמתן מחמת רוב אהבה ודביקות כמבואר בדברי חז"ל ובספה"ק וא"כ באו לכלל השגה והתכלית המבוקש מהתורה וא"כ לא הי' להם צורך בהתורה והמצות כיון שהגיעו לשורש אך עכ"ז השי"ת נתן לנו התורה כדי שנהי' נאחזים בהשורש ע"י הענפים ולא נמוט, ולעולם ועד לא תהי' פרידה בינינו, וזש"ה ומשה עלה אל הא' היינו אחר שעלה לפרדס והשיג ענין הדביקות ובזה עלה אל הא' ויקרא אליו ה' מן ההר כה תאמר וגו' היינו שלמדו התורה והמצות משום דגם אחר כל השגה צריך לידע ולשמור דרך התורה והמצות כדי שנאחז בהשורש באין הפרד ע"י הענפים:

כד) בגמ' שבת מאי דכתיב כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשת לנשמע ותמהו בתוס' דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב"ה כדאמר כן דודי בין הבנים והו"ל לאתוי' טפי קרא דוריח אפך כתפוחים עיי"ש גם למה אמרו נעשה קודם לנשמע הא מקודם צריך לשמוע מה שיעשו ונ"ל דהנה מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה היינו במה שיקבל על עצמו לעשות מצוה אע"ג שלא עשה עוד מ"מ נחשב לו כאלו כבר עשה וזה מחסד המקום ב"ה עלינו מה שלא עשה כן לכל גוי דבאוה"ע אין מחשבה טובה מצטרף למעשה וכמבואר בקידושין עיי"ש ויתבאר בזה המדרש ישלם ה' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו ואמר במדרש א"ר חסא אשר באת לחסות ותמהו כולם מה הוסיף ר"ח וי"ל דהכי קאמר אשר באת כלומר בשביל שבאת לבד ג"כ ישלם ה' פעלך כיון שקבלה עלי' דת יהודות ונחשבת כישראל דאמרי' מחשבה טובה מצטרף למעשה ולפ"ז י"ל דמשו"ה אמרו ישראל נעשה ואח"כ ונשמע לומר בזה דהנה נעשה הוא עצם העשיי' ונשמע היינו הקבלה בלב שהוא ע"י השמיעה ומקודם צריך לשמוע ולקבל עליו בלב ואח"כ לעשות אך כיון דעצם השמועה והקבלה הוא ג"כ כמו העשיי' וע"כ אמרו נעשה ונשמע כיון דבפעם אחד הוא השמיעה והעשיי' ולכן אין צריך להקדים נשמע לנעשה כיון דבמחשבה של מצוה אין השמיעה קודם לעשיי' ומיושב קושי' התוס' דמייתי הגמ' הכתוב דנמשל לתפוח להקב"ה כיון דזה הוא מחסדי השי"ת דמצטרף מחשבה למעשה ועל זה הכוונה הקדימו ישראל נעשה לנשמע וע"כ מביא בגמ' מה שנמשל הקב"ה לתפוח כי ע"י חסדי' ית"ש הי' יכולים להקדים נעשה קודם לנשמע דמעצם השמועה והקבלה נעשה העשיי' לטובה:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה