עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - סוגי' דמתנה ע"מ להחזיר
לג) מסכת סוכה דף מ"א ע"ב גמ' אמר רבא הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא והקשו בתוס' קידושין [ד' וא"ו] לא החזירו אמאי לא יצא הא לא הוי תנאי כפול ועוד קשה הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי בטל כדאמרינן התם [גיטין ד' ע"ה] מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן והתם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר הוי עכ"ד, ונראה דמה שתירצו בתוס' דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שיש אומדנא שלא נתן לו רק לברך על אתרוג שלו זה לא מהני לתירוצי רק על קושי' דלא הוי תנאי כפול וע"כ מהני האומדנא לומר דהוי כאלו פירש הת"כ אבל על מה שהקשו דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד על זה לא מהני הך אומדנא לבטל המעשה בשביל התנאי כיון דבתנאי ומעשה בד"א דהביטול תנאי הוא בגופו דתנאי כזה לא יוכל להתנות וא"כ מאי מהני האומדנא לומר דהוי כאלו פירש מכיון דאף אם פירש התנאי בטל דפסולו בגופו ומעשה קיים והוא דבר מוכרח [ב] הקשה המהרש"א (גיטין ע"ה) על מה שהוכיחו התוס' דרבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו מהא דאמר רבא הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא ואם לאו כאומר מעכשיו האיך יצא הא לא חלה המתנה אלא אח"כ כשהחזירו ואז אינו בידו והקשה במהרש"א דהו"ל לדקדק דע"כ רבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו דאל"כ בהא: דאתרוג הו"ל תו"מ בדבר אחד ולא חל התנאי כלל ומעשה קיים ואמאי קאמר אם לא החזירו דלא יצא [ג] הקשה בישוע"י אבהע"ז סי' קמ"ג ס"ק ז' על דברי התוס' דמה ראי' דרבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי הרי התוס' עצמו כתבו ד' ע"ד דאף לר"י דס"ל דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי היינו דספוקי מספקא לי' וא"כ לכך בהחזירו יצא ממ"נ דאי ע"מ כמעכשיו דמי הרי הוא האתרוג שלו בשעה שיצא בו ואי ע"מ לאו כמעכשיו דמי א"כ התנאי הוא סותר את המעשה והו"ל תו"מ בדבר אחד דתנאי החזרה בטלה ומעשה המתנה קיימת ובלא החזירו לא יצא דשמא ע"מ כמעכשיו דמי ולא הוי תו"מ בדבר אחד וצריך לקיים תנאי והוא קושי' עצומה:
ונראה לענ"ד לתרץ הכל בחדא מחתא עפימ"ש התוס' בכתובות [מ"ז ד"ה שלא] דלהכי לא אמרינן בלוקח חפץ ואירע בו אונס דאדעתא דהכי לא קנה ומבטל המקח משום דאינו תלוי בדעת הקונה לבדו דהא איכא נמי דעת מקנה שלא הי' מקנה לו לדעתו אם לא יפרש ולהכי פריך שפיר בסוף הגוזל קמא ]
ק"י[יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה משום דבדידה תלוין הקדושין שברור לנו שהוא לא יעכב בשביל שום דבר שיאורע לאחר מיתתו כי אינו חושש במה שאירע אחריו ולהכי לא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום תיפוק בלא גט כיון דתלוי נמי בדעת המקדש עכ"ד והנה כדברי התוס' אלו מוכרחים אנו לומר במי שהתנה איזה תנאי ולא הי' בו דיני תנאים דאמרינן דתנאי בטל ומעשה קיים וקשה דאם השני לא רצה לקיים התנאי ואינו מחויב לקיים התנאי כיון שלא הי' כדיני תנאים ועכ"ז אמרינן דהמעשה קיים וקשה אמאי לא אמרינן דעכ"פ המקח בטל דלא גרע מאלו אירע מום במקח או אירע בו אונס דיוכל לומר אדעתא דהכי לא קנה ומבטל מקח כמו דאמרי' ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין אדעתא דהכי לא קידשה נפשה וא"כ ה"נ נימא דמשו"ז דלא קיים התנאי היי כאלו נעשה מום במקח ובטל למפרע וע"כ לומר כדברי התוס' הנ"ל דבמקח תלוי בדעת שניהם ולא יוכל האחד לבטל המקח בשביל מה שאינו לפי דעתו כ"א דוקא אם תלוי המקח רק לפי דעתו לבדו ולהשני לא איכפת לי' אם המקח הוא בטל כמו ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאינו חושש במה שיארע אחר מיתתו והוא פשוט:
אולם יש לעיין לפי דברי הקצוה"ח סי' רמ"א שכתב שם דבר חדש דבמתנה או מקח על תנאי ולא הי' תנאי כפול ובטל התנאי מ"מ לפי מה שכתבו הקדמונים במס' יבמות גבי חליצה מוטעת דתנאי בטל משום דהוי א"א לקיים ע"י שליח ומ"מ מחויבת ליתן לו המעות מכח חיוב שכירות וה"נ מחויב אח"כ להשלים התנאי כמו שהותנו עמו מכח חיוב שכירות מחמת משיכת תחפץ והחילוק היכא דהתנה בדיני תנאים הברירה בידו שלא לקיים תנאי והמעשה יתבטל והיכא דלא התנה בדיני תנאים המקח יתקיים לעולם ומחייבין אותו לקיים תנאי ואם לא קיים התנאי הו"ל גזל מכאן ולהבא ובין קיים התנאי ובין לא קיים התנאי נתקיים המתנה רק אם לא השלים התנאי כפי מה שהתנה הוי כמו גזל בידו ועכ"פ לא נתבטל המתנה עכ"ד בקצרה עיי"ש:
ולפי"ז יש להקשות לכאורה שוב לפי דברי תוס' הנ"ל דהיכא דלא איכפת להשני אם יתבטל המקח תלוי בדעת האחד לבדו ואם נולד מום במקח המקח בטל דאדעתא דהכי לא קנה א"כ ג"כ בדינא דהכא נימא דאף בלא התנה כדין תנאים עכ"ז הוא עכ"פ מחויב להשלים התנאי ואם לאו גזל הוא בידו לדברי הקצוה"ח וא"כ מדוע לא יתבטל המקח אף בלא התנה כדיני תנאים כשלא השלים התנאי דלא גרע ממום במקח דהא ה"נ לא איכפת להמקבל אם יתבטל המקח כיון דצריך להשלים התנאי כפי מה שהתנה עמו מכח חיוב שכירות והמקבל אינו רוצה להשלים כפי התנאי, אך לא קשה מידי דהא המקבל ע"כ רוצה בהמתנה שיהא המקח קיים אף בלי שישלים כל התנאי וא"כ תלוי נמי בדעת המקבל ולא בטל המקח אף שנעשה בו כמום ואע"ג דגזל הוא בידו כשלא קיים התנאי עכ"ז הא קחזינן דרוצה בקיום המקח אף באיסורא ואם באמת רוצה לקיים התנאי בודאי לא הוי מום במקח דהא הנותן אדעתא דהכי יהיב לי' כשיתקיים התנאי, אבל הא תינח במקח בעלמא אמרינן דאף שלא קיים התנאי עכ"ז המקח קיים ולא הוי כמום במקח שיוכל המוכר לבטל הקנין דהא הלוקח רוצה במקח אף כשהוא בידו בגזילה אבל באתרוג דהוי דבר מצוה ע"כ לא אמרי' כן כמ"ש הט"ז באו"ח סי' תרנ"ה בעכו"ם שהביא לולב לישראל מחוץ לתחום מותר ליטלו אפי' למי שהובא בשבילו דלא שכיח שיעשה אדם מצוה הבא בעבירה וע"כ לא גזרי' בי' עיי"ש וא"כ ה"נ באתרוג ע"כ לא אמרינן דדעתו לצאת בו ושיהא המקח קיים אף אם לא יחזירו אח"כ דהא לא שכיח שיעשה אדם מצוה הבא בעבירה לצאת באתרוג הגזול אף אם מדינא יוכל לצאת בו מצד מהב"ע עכ"ז לא שכיח שיעשה מצוה הבא ע"י סבת עבירה וע"כ אמרינן דגם להמקבל לא איכפת לי' שיבטל המקח אם לא יחזירו ]והא דחזינן דלא החזירו אח"כ אמרינן דהשתא הוא דנשתנה מהחזקה שיעשה מהב"ע [ונמצא אם לא החזירו אח"כ בטל המקח למפרע ואדעתא דהכי לא נתנו לו במתנה ולהמקבל ג"כ לא איכפת לי' דהא אינו רוצה לצאת במהב"ע, והשתא לפי"ז מיושב שפיר קושי' התוס' דמקשה אמאי לא החזירו לא יצא הא לא כפלו לתנאו ותנאי בטל ומעשה קיים, ולהנ"ל לא קשה דדוקא בתנאי דעלמא אמרינן כן כיון דהמקבל רוצה בהמקח אף בגזילה מה שלא יאבה בהשלים התנאי וע"כ אמרי' דהמקח קיים אף דנעשה בטעות להמוכר אבל בדבר מצוה דלא שכיח שיעשה אדם מהב"ע ובודאי גם דעת המקבל ניחא לי' בזה בשעת הקנין לבטל המקח למפרע אם לא יקיים התנאי ויכול המוכר לומר אדעתא דהכי לא נתנו לו במתנה כמו ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאמרינן בגמ' דתיפוק בלא חליצה כיון שאינו תלוי רק בדעתה ומשו"ה שפיר קאמר רבא אם לא החזירו לא יצא משום דהמקח נעשה בטעות ובטל למפרע וממילא מיושב בזה קושי' המהרש"א דע"כ קא דייקא התוס' דע"מ כאומר מעכשיו רק מריש דברי רבא דהחזירו יצא וע"כ האתרוג הוא של המקבל עוד כשהוא בידו קודם שנתנו לו בחזרה ומשמע דע"מ כמעכשיו אבל מזה דאמר רבא לא החזירו לא יצא לא מוכח מידי דע"מ כמעכשיו דמי דאף דהוי חו"מ בדבר אחד ובעלמא אמרינן דתנאי כזה בטל ומעשה קיים עכ"ז באתרוג דהוי מידי דדבר מצוה ולא שכיח שיעשה אדם מצוה הב"ע אמרינן דבמקום שהתנאי בטל גם המעשה בטל כמו דאמרינן ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין ומיושב נמי קושי' הישוע"י דשפיר דייקא התוס' דע"מ כאומר מעכשיו דמי דאין לומר ספוקי מספקא לי' אי ע"מ כמעכשיו או לאו דא"כ אמאי החזירו יצא הא לא חלה המתנה עד לאחר שהחזירו ואין לומר משום דהתנאי בטל ומעשה קיים משום דלא הוי כדיני תנאי דהא עכ"פ בטל המקח משום שנעשה בטעות ולא יוכל לצאת בו כיון דהכא באתרוג קיימי' דדבר מצוה הוא ולא שכיח שיעשה מהב"ע ובטל המקח דאדעתא דהכי לא נתנו לו וע"כ דע"מ כאו' מעכשיו וחיילי' המקח וע"כ החזירו יצא והבן:
מסירת המפתח מסוגי' הש"ס המבוארים לשבת תשובה ר"ה דף כ"ח סוגי' דמצות לל"נ, מאות י"ט עד אות כ"ד:
" דף כ"ח " דמצות צ"כ אות כ"ד, כ"ה יומא דף ע"ג " דחצי שיעור, אות כ"ו, כ"ז " דף ע"ט "דכותבות הגסה, אות כ"ח, כ"ט " דף פ"ד "דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, אות ל' סוכה דף ל' "דאוונכרי, אות ל"א, ל"ב " דף מ"א "דמתנה ע"מ להחזיר אות ל"ג:
לי"ג מדות א) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' ואשמה הנפש ההוא והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וגו' ויל"ד דהול"ל מכל חטא, האדם ל"ל, גם דהול"ל ואשם האדם למה שינה מהאדם למימר הנפש גם לפרש שובה ישראל וגו' גם לפרש דברי המדרש וישב ראובן אל הבור והיכן הי' ר' אליעזר אומר בשקו ובתעניתו וכו' א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך פותח בתשובה שנאמר שובה ישראל והוא תמוה' הא אדה"ר עשה תשובה וקין שאמר גדול עוני וגו':
ונראה דהנה בכתנות אור פ' נצבים הקשה האיך מהני תשובה שיתקרב החוטא להקב"ה הלא קי"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה, אדם הי' נראה תחלה וכשחטא נדחה מקדושתו איך יהי' חוזר ונראה ותי' דהא איתא בזבחים דף ל"ד גבי קיבל הכשר ונתן לפסול אמר רב אשי כל שבידו לא היי דיחו ופירש"י משום שבידו לתקן וה"נ הרי בידו לתקן ע"י תשובה ובזה פי' שם כי המצוה הזאת של תשובה לא נפלאת היא וגו' כי קרוב אליך ובידו לתקן עכ"ד ולע"ד נראה לתרץ עפי"מ שהקשה האוה"ח פ' שמיני במה שאמרו חז"ל כל האומר הקב"ה ותרן יותרו מיעיו א"כ אם הנפש החוטאת משפטה הוא תמות כמאמר הנביא איך יביא קרבן ויפטר ותי' שם כי טעם נכון יש בדבר ע"פ המשפט כי כשהאדם חוטא אין בחינתו בחי' אדם ע"ד שאמרו אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ונעשה בהמה וביום שחוזר בתשובה רוח הוא באנוש יעלה ממדריגת בהמה למדרגת אדם האם ראוי להמית אדם זה תחת בהמה ולזה דוגמת החוטא שהי' בהמה ראוי להקריב תמורתו בהמה ובזה אפי' בזמן הקרבת הקרבן בעד החטא הוא על קו המשפט עכ"ד ז"ל ועיי' מ"ש בפ' שמיני ולפ"ז י"ל דלא שייך דיחוי היכא ששב מידיעתו ונעשה פנים חדשות מבחי' בהמה לבחי' אדם כי הנפש אשר חטא ונדחה היינו בחי' הבהמה כבר אזדא לה ועתה שנעשה אדם ההוא לא חטא כלל וע"כ בדין הוא שמועיל תשובה ולא שייך דיחוי:
ובזה יש לפרש המד"ר (איכה פ"ה) שיש וויכוח בין כנסת ישראל לפני הקב"ה שאנחנו אומרים השיבנו אליך והשי"ת אומר שובו אלי מקודם ואח"כ ואשובה אליכם עיי"ש ויש לומר כיון דלפי"ד הכתנות אור משו"ה לא הוי דיחוי ומהני תשובה משום שבידו לתקן ועל כן השי"ת כביכול אומר שובי אלי מעצמיכם דהא היכא דתולה בדעת אחרים לא הוי בידו לענין דיחו ואם כן גם לענין תשובה לא הי' מהני רק היכא דבידו מעצמו לתקן בלי עזר מזולתו אבל כנסת ישראל אומרים השיבנו אליך משום דאפי' בלא"ה דהוי בידו ג"כ לא הוי דיחוי כיון שעשה תשובה יעלה מבחי' בהמה שהי' עד כה למדרגת אדם וההוא לא נדחה כלל וע"כ גם אם ח"ו אינו בידו לתקן מעצמותו לא הוי נדחה וע"ז אנו אומרים השיבנו אליך ונשובה:
ויתבאר דברי המדרש מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה דהנה ראובן בעת אשר חטא כסבור לעשות מצית כיבוד אם וכמבואר במדרשי חז"ל ואם כן לא שייך לגבי' א"א חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וגם כן לא שייך לומר דע"י החטא אין בו בחי' אדם כיון שהוא הי' עוסק במצוה רק שטעה בדמיונו וא"כ בראובן יש לומר דגם בשעת החטא הי' בבחי' אדם וא"כ כיון דאעפ"כ שחטא ונתקבל תשובתו ולא הוי דיחוי מוכרח לומר דמשו"ה מהני התשובה משום דבידו לתקן דהא לא שייך לומר דלא נדחה כלל שאין זה האדם אשר חטא כנ"ל ועל כרחך דעשה תשובה מעצמו בלי עזר ממעל דהא אם אין ביד עצמו ותולה באחרים לא הוי בידו וזשה"מ מעולם לא חטא אדם היינו שהי' בבחי' אדם כמו ראובן שעשה העבירה לשם שמים וא"כ הוא בבחי' אדם ועשה תשובה וא"כ התשובה הוא משום שפתח בתשובה תחלה היינו שפתח מעצמו ומשו"ה הי' בתחלה כי לא המתין עד כי יביא התעוררת מלמעלה, או יאמר מעולם לא חטא אדם היינו החוטא אינו לעולם בבחי' אדם רק בבחי' בהמה וע"כ אפי' אינו פותח בתשובה תחלה רק השי"ת יפתח לו הפתח בתחלה ג"כ לא הוי דיחוי כיון דהחוטא לא הי' אדם ועכ"ז ראובן פתח בתשובה תחלה ועל כן ב"ב פותח בתשובה תחלה שנאמר שובה ישראל עד ה"א וגו' ושובו אל ה' היינו עד ה"א כפי מאמר השי"ת שובו אלי דמשם מוכח דצריך לשוב מעצמו תחלה אליו וע"כ אמר הכתוב קחו עמכם דברים ושובו מעצמיכם אל ה' ואמר עוד הכתוב אח"כ דזהו טענת הקב"ה דצריך לשוב מעצמו תחלה אבל כנס"י אומרים השיבנו אליך תחלה וזש"ה אמרו אליו ר"ל אבל כנס"י אומרים כל תשא עון שהקב"ה ישא לפשענו ויחזרנו בתשובה לפניו אפי' אם מעצמינו לא נשוב תחלה ואם שיש לומר הא לא הוי בידו לתקן מעצמו והוי דיחוי על זה אמר הכתוב ונשלמה פרים שפתינו ר"ל כמו שמקריבים פרים היינו הקרבנות אע"ג דע"פ המשפט לא מהני הקרבן ורק משו"ה יועיל הקרבן משום דהאדם החוטא הוא בבחי' בהמה וכשישוב חוזר לבחי' אדם כן משו"ז ג"כ לא הוי דיחוי כיון דהאדם לא נדחה כלל רק כשחטא לא הי' בבחי' אדם כי אם בבחי' בהמה והאדם לא נדחה מעולם וזש"ה איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם מלשון קולע אל השער ולא יחטיא (שופטים כ') ר"ל ע"י החטא יחסר מהם בחי' האדם ונשאר רק בחי' נפש כי גם על הבהמה שייך לשון נפש כמשה"כ ונפש בהמה (ויקרא כ"ד) ועל כן אמר הכתוב ואשמה הנפש ההוא ולא כתיב ואשמה האדם ההוא כי אחר החטא אינו עוד בבחי' אדם והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו ר"נ בראשו של עצמו שישוב לעצמו מה שהי' הוא בתחלת בחי' אדם וכששב חוזר הוא כבתחלתו ואתם קרוים אדם אחר תשובתינו לה':
ב) דרשו ה' בהמצאו וגו' וישוב אל ה' וירחמה' ואל א' כי ירבה לסלוח ויל"ד דהו"ל וישוב אל ה' ויקבלו עוד הלשון ירבה לסלוח צ"ב גם לבאר שובה ישראל עד ה"א וגו' אמרו אליו, כל תשא עון וקח טוב ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו ודקדקו המפורשים דפתח שובה ישראל בלשון יחיד ומסיים אמרו אליו לשון רבים וגם מהו וקח טוב, ובגמ' יומא פ"ו ר' מאיר אומר אפי' יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר כי שב אפי מהם לא נאמר אלא ממנו ויל"ד מאי בעי הכא דייקא לאשמעונין דבר זה וגם דמשנה בלשון יחיד אחר שכבר נאמר אמרו אליו לשון רבים: ונראה עפ"ד הגמ' בקידושין דף ל"ט ר' יעקב אומר למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך למען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב וכתב במהרש"א ולא תיקשי לך מכל היעודים שבתורה דא"א לפרש רק בעוה"ז שאם תשמעו יבואו עליכם כל הברכות והטובות ובהיפך אם לא תשמעו וכו' די"ל לר' יעקב דמודה בזכות הרבים ומעשיהם הטובים מביאום להם כל הברכות והטובות שנזכרו בתורה גם בעוה"ז וכן בהיפך בחטא הרבים אבל ר"י לא אמר כן אלא ביחיד שמרובה בזכיות דשכרו לעוה"ב עיי"ש ובזה פירשתי סמיכות הכתובים ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון אתם נצבים היום כלכם וגו' ופי' התרגום למען תשכילו בציל דתצלחון וא"כ אמר הכתיב דבשביל דתשמרו את הברית הזאת תצלחו היינו בעוה"ז ולכאורה יקשה לר"י דאמר דשכרו לעוה"ב והאיך יתכן שכר מצות בהאי עלמא ועל כן אמר הכתוב אתם נצבים היום כלכם ר"ל בשביל כלכם בזכות הרבים הכל מודים דמביאום להם כל הברכות והטובות ויתבאר ג"כ סמיכות הכתובים ושמרתם את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך וגו' ופירש"י היום לעשותם ולמחר לעוה"ב לקבל שכרם ולכאורה קשה הא תיכף אחר זה אמר הכתוב יעודי עוה"ז כמו וברך פרי בטנך ופרי אדמתך גם קשה דמתחלה אמר ושמרת לשון יחיד ואח"כ כתיב והי' עקב תשמעון לשון רבים ולהנ"ל י"ל דה"פ ושמרת את המצוה היינו אם יחיד ישמור את המצוה אז היום לעשותם ולמחר לעוה"ב לקבל שכרם דבשביל היחיד שמרובה בזכיות שכרו לעוה"ב אבל אם עקב תשמעון היינו אם רבים ישמרו עי"ז יבטיח לנו הקב"ה ואהבך וברך פרי בטנך היינו גם שכר עוה"ז:
ולפ"ז י"ל דמצוה של תשובה לר"מ דס"ל דמוחלין לו ולכל העולם א"כ גם ביחיד שעושה תשובה הוא לבדו בזה הוא מביא על ידו זכות הרבים דמוחלין לכל העולם לכן י"ל דגם ע"י תשובת יחיד יש שכר בעוה"ז גם לר"י כיון דהוא זכות הרבים ומביאים לו על ידו כל הברכות והטובות בזכות יחיד ששב ויתבאר דברי הכתוב שובה ישראל עד ה"א אפי' יחיד אם עושה תשובה מוחלין לו ולכל העולם ולכן אמרו אליו לשון רבים כל תשא דנמחל לרבים את עונותם ואמר וקח טוב היינו טוב העוה"ז כיון דגם יחיד ששב הוא מביא זכות הרבים ואמר ארפא משובתם אהבם נדבה והיינו כדדריש ר"מ מהם לא נאמר כי אם ממנו דנמחל בשביל יחיד לכל העולם וע"כ מגיע שכר טוב בעוה"ז בשביל זכות הרבים וז"ש וישוב אל ה' וירחמה' דהול"ל ויקבלו אלא דר"ל דירוחם היינו בעוה"ז אם ישוב ירוחם דרק בעוה"ז יתכן הלשון יותר רחמים כיון דבעוה"ב הכל בדין כמבואר אע"ג דשכר מצות בהאי עלמא ליכא ומדוע נשתנה מצוה דתשובה משאר מצות ועל כן אמר הכתוב כי ירבה לסלוח היינו דהסליחה הוא מרובה לא לו לבדו יעשה כ"א לכל העולם והוא זכות הרבים שיבא טובות וברכות גם בעוה"ז:
ג) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' להבין כפל הלשון חטאת האדם ומעל בה' [ב] כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו [ג] שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים וגו' וקשה ג"כ למה אמר בכפילא שובה ישראל קחו עמכם דברים גם יל"ד כקושי' הגמ' קרי' לי' מכשול דהוא שוגג וקרי' לי' עון דמשמע מזיד:
ונראה עפמ"ש אא"ז זלל"ה ביש"מ פ' משפטים לתרץ קושי' התוס' חולין דף ה' מה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמם לא כש"כ והקשו מיהודא ב"ט שהרג עד זומם ע"ש ותי' ביש"מ עפמ"ש כל חכמי לב הטעם דשוגג צריך כפרה דלכאורה תמי' הלא שגיאות מי יבין וכתבו דשגיאות בא מהעדר היראה דאלמלא הי' לו יראה הראוי מאת השם הנכבד והנורא הי' משים אל לבו לפקח בעניני עבודת השם לבל ישגה בהן ועוד נמצא הטעם לפי שכל חטא פוגם בטבע בהנפש וא"כ אף אם בשוגג עשאו מ"מ פגם בהנפש והאם יאכל אדם סם המות בשוגג ולא ימות לכן צריך כפרה לנקות ולקנח הפגימה בהנפש והנה ידוע דהבחירה נתינה להאדם והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ לפי"ז השגיאה שהוא מהעדר היראה והזריזות והאי הוא בידי האדם ואין עוזר לו כיון שהוא בחק האפשרי להזהר ממנו ויש בו קצת זדון על קוטב בחירותו עומד משא"כ בשגיאה שאין בחק אפשרות להזהר ממנו כגון בר' פנחס בן יאיר דלא הוי לי' למידע דמתחלה לקחו השעורים לאדם ונמלכו ונותן לבהמה דמסתמא שעורים מאכל בהמה הן כמבואר בגמ' פסחים דף ג' וכן בחמרי' דרחב"ד דלא הו"ל לידע דאחר שם מנעלו על חמורו א"כ שגיאה כזו אין בגדר העדר היראה ואעפי"כ הוא פגם בהנפש קצת כטבע החטא אבל בזה כיון שאין בכלל בחירה בודאי דרגלי חסידיו ישמור שלא יבוא לידי מכשול ומיושב קושי' התוס' דעובדא דרפב"י כיון שאינו בגדר הזהירות ע"כ שמרו השי"ת אבל יהודא ב"ט דטעה בדבר משנה ואלו הי' שם על לבו כל המשניות הוי אדכורי אידכר ולכך אותו צדיק עשה תשובה כל ימיו עכ"ד הקדושים עיי"ש ובזה יש לבאר הכתובים בפ' נצבים ושבת עד ה"א ושמעת בקולו וגו' ומל ה"א את לבבך וגו' למען חייך ויל"ד דפתח קרא ואמר ושבת דמשמע דמעצמו ישוב אל ה' בלתי עזר מהשי"ת ואח"כ כתיב ומל ה"א דמשמע אשר השי"ת יתן בלבו לשוב אל ה' וי"ל דהנה אמרו חז"ל תשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות תשובה מאהבה זדונות נעשית לו כזכיות דכתיב ובשוב רשע מרשעתו עליהם הוא יחי' ולכאורה יל"ד דמיראה דזדונות נעשות כשגגות ומה בכך דהוא כשוגג הא כל הטעם דשוגג צריך כפרה הוא משום דהוא קצת מזיד מהעדר היראה כראוי כנ"ל והא כבר עשה תשובה על זדונו וי"ל דהיינו דבתשובה מיראה מכפר לו על מה שחטא נגד הבוב"ה אבל מה שנעשה פגם בנפשו כמו בטבע החטא המקלקל ומשחית גופו ונפשו בזה אין מועיל לו לרפואתו ע"י תשובה מיראה ונעשית לו כשגגות עד שישוב עם ה"א מאהבת הבוב"ה ית"ש ועליהם הוא יחי' היינו שנותן חיות לו ולנפשו שגם פגם בהנפש אשר נעשה לו ע"י החטא הוא מתקן את עצמו ע"י תשובה מאהבה ולפ"ז י"ל דכדי שיעשה תשובה מיראה ע"ז אין עוזר לו כיון דהוא בכלל בחירות האדם אבל אם כבר עשה תשו' מיראה ולא נשאר לו מהחטא רק זה את אשר פגם בנפשו בזה ישמור השי"ת נפש עבדו והוא בעוזרם שיעשו תשובה מאהבה שיתוקן לו הכל גם את אשר עות לפגום בנפשו וזש"ה ושבת עד ה"א ושמעת בקולו היינו תשובה מיראה ואח"כ ומל ה"א את לבבך לאהבה וגו' למען חייך היינו אשר גם החיות בנפש האדם הפגם ע"י העבירה שנעשו בגופו בזה יעזור לו השי"ת ומל ה"א שלא יהא שום רושם כלל וכלל ויתבאר ג"כ דברי המדרש שאלו תלמודיו את רבי האיך נעשה תשובה ונחי' א"ל כתיב יענך ה' ביום צרה ויבואר דשאלו האיך נעשה תשובה כ"כ אשר נחי' היינו דהפגם והחיות בהנפש ג"כ לא יהי' רושם מלבד אשר צריך לעשות תשובה אשר עשה נגד רצונו ית"ש וא"ל כתיב יענך ה' ביום צרה ר"ל דרק מה שהוא תלוי בבחירותו הוא בידי אדם אבל אם כבר עשה מה שהוא ביכולתו אח"כ הי"ת הוא בעזרו לתקן הכל גם את הפגם אשר בגופו ונשמתו ע"י החטא למען אשר יחי':
ויתבאר בזה שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך דהנה להנ"ל יתבאר דע"י החטא שוגג פוגם בנפשו לקלקל ח"ו בהחיות אשר בהאדם ונעשה רושם לא טוב בהנשמה אשר בו ועוד דבהחטא הוא חיו כמורד למעלה מה שעשה נגד רצונו ית"ש ומשו"ז הטעם השני צריך לשוב מעצמו בלתי עזר כיון דהוא מצד הבחירה והוא ביד האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע וכש"כ דשייך הכי בחטא הבא במזיד אבל משום צד הטעם משום הפגם בזה עוזרו השי"ת והיינו שאמר הכתוב כי כשלת בעונך ר"ל ע"י העון נכשלת היינו שנעשו לך מכשול פגמים הניכרים בהנשמה ועוד קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ר"ל שצריך לשוב כי ע"י החטא עשה נגד רצונו ית"ש וא"כ צריך לשוב לה' מה שנוגע לה' אמרו אליו כל תשא עון היינו שימחול לנו הכל וגם אשר נעשה פגם בהנשמה ג"כ יתוקן ואמר הכתוב ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו ר"ל אם שב אפי ממנו ר"ל אפי' אם לא שב רק במה שנוגע ועשה נגד רצונו ית"ש אח"כ בא בנדבה מדת אהבה לתקן הכל גם הפגם אשר בהנשמה וארפא משובתם ר"ל השי"ת ירפא אותנו לתקן הכל גם הרושם הנעשה בהנשמה כיון דאם תיקן מעצמו במה שחטא נגד כבודו ית"ש אח"כ עוזרו השי"ת לתקן הפגם בהנפש וזש"ה כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם ר"ל על חטא של עצמו הפגם בנפשו יכפר עליכם בעצם היום הזה ועצומו של יום מכפר ע"י עזר השי"ת אבל לפני ה' היינו במה שחטא נגד ה' בזה תטהרו עצמיכם צריך לתקן מעצמו כיין דהוא בבחירות האדם והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וזש"ה איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם היינו ע"י החטא יהי' הפגם בהאדם עצמו שפוגם בנפשו וגם למעול מעל בה' במה שעשה נגד כבודו ורצונו ית"ש וע"כ והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו שצריך לתקן שניהם את חטאתם של גופם ונפשם וגם ישוב את אשמו בראשו את אשר עות לה' וע"י התשו' יכופר לו הכל גם לתקן נפשו:
ד) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' וגו' וקשה כפל הלשון ל"ל גם לבאר הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל א' כי ירבה לסלוח ויל"ד דהול"ל כי יסלח ומהו כי ירבה גם לבאר הכתוב בתהלים אך הבל בני אדם וגו' במאזנים לעלות המה מהבל יחד ויל"ד הלשון במאזנים גם מה הכוונה באומרו יחד דהוא לכאורה שפת יתר:
והנראה עפימ"ש אא"זזללה"ה בייט"פ ליוה"כ אות ג' ובייט"ל פ' ראה על הגמ' ב"ב דף ע"ח אהא דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון נחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה וכו' דהנה בגמ' קידושין פ"ק דף מ' לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב וכו' ראב"י אומר לפי שהעולם אחרי רובו נידון עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירת אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב וכבר כתבו המפורשים הא דאין לעשות מכח שכר ועונש היינו בשביל עצמו כי הו"ל כאלו עושה לצורך עצמו אבל בשביל שכר ועונש העולם זה ודאי ראוי ונכון להכריע לכף זכות ושלא להכריען לכף חוב כי זה עצמו מצוה להציל נפשות ישראל והן הנה דברי הגמ' כי הבלתי מושלים ביצרם יאמרו בואו חשבון ונחשוב חשבונו של עולם דייקא מה שהעולם נידון אחר רובו עיי"ש באריכות ועד"ז י"ל מה שאמרו חז"ל באבות הוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה היינו לחשוב שכרה של כל העולם והפסדה ח"ו באופן זה דוקא מותר לחשוב הפסד נגד שכרה כיון שזה עצמו הוא מצוה להיטב לזולתו לכל ישראל אבל בשכר של עצמו להנאתו וטובתו כבר חכמים הזהרו אותנו אל תהי כעבדים המשמשין את הרב על מנת לק"פ ויש לפרש בזה המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וכי ראשין הוא והלא ט"ו אלא ראשון לחשבון עונות וי"ל דהנה ידוע מחז"ל על הארבע מינים שבלולב הטעם בזה כדי שיבאו אלו ויאגדו עם אלו היינו אותם שאין להם טעם וריח כמו ערבה ואלו הע"ה ג"כ הם ריקים מתורה ומצות ויאגדו עם ת"ח שיש להם תורה ומצות וכמו אתרוג ולולב שיש להם טעם וריח ויראה שזהו ג"כ עד"ז כנ"ל שיראה כל אדם לחשוב עם קונהו ויכריע את כל העולם כולו לטוב להם כל הימים וע"כ יאגדו אלו עם אלו להכריע אותו ואת כל העולם לכף זכות וכבר נתבאר דהא דמותר לחשוב הפסד מצוה ושכרה היינו כדי להטיב לכל העולם אבל לא בעבור עצמו וזש"ה ולקחתם לכם ר"ל כמו שדרשו חז"ל בעלמא לכם לכל צרכיכם והיינו לכם בשביל שכר טוב והעדר העונש וזהו ביום הראשון אשר יאגדו אלו עם אלו להכריע את העולם לטוב ואמר המדרש ראשון לחשבון עונות ר"ל חשבון העונות היינו שהוא מותר לחשוב את הפסד העונות בכה"ג אבל לצורך עצמן אין לעבוד ע"מ לק"פ רק ביום הראשון ע"י הארבע מינים שהוא להכריע את העולם מותר לחשוב הפסד העונות:
ויתבארו הכתובים אך הבל בני אדם וגו' במאזנים לעלות היינו שצריך להעלותם ויראה אדם כאלו הוא וכל העולם חצי' זכאי וכו' וצריך להכריע אותם לטוב וכמו מאזנים כן הקב"ה שוקל העונות במאזנים להכריע הכף לזכות ואמר הכתוב אע"ג דאין לעשות ע"מ לק"פ מ"מ המה מהבל יחד ר"ל כולם יחד לכל העולם באופן זה מותר ע"מ לק"פ כיון שהוא ג"כ מצוה להטיב לרבים וזש"ה וישוב אל ה' וירחמהו היינו שיתן לו הקב"ה עליו רחמים ע"י שישוב אל ה' ואע"ג דהתשובה כה"ג הוא בשביל עצמו להנאתו בכדי שהשי"ת ירחמנו והוא בכלל עובד ע"מ לק"פ מ"מ יכווין בזת כי ירבה לסלוח היינו לכל העולם וזהו כי ירבה לכל העולם ע"י שישוב ויתקן את מעשיו יכריע את כל העולם לכף זכות וזש"ה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' היינו עפ"י הנ"ל דרצון הקב"ה אך לטוב להטיב לברואיו לדונן לזכות וא"כ בזה שיעשה ח"ו כל עון וכל חטאת מלבד שגורם לעצמו גורם:
בזה צער ח"ו כביכול למעלה והיינו ע"י חטאת האדם ימעול מעל בה' והתודו את חטאתם אשר עשו היינו כל יחיד לעצמו, ובזה אשר ישוב אל ה' אזי וירחמהו ואז עי"ז ירבה ויסלח לכל העולם שיכריע אותו ואת כל העולם לכף זכות:
ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' וגו' והשיב את אשמו בראשו וקשה כפל הלשון גם בראשו צ"ב [ב] להבין הכתובים שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך ובגמ' יומא גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כשגגות האי עון מזיד וקרי לי' מכשול ומוקי לה בגמ' בתשובה מיראה דנעשו זדונות כשגגות אבל מאהבה נעשו זכיות והקשו המפורשים מדוע לא הוכיחם רק על תשובה מיראה [ג] לפרש המדרש שאלו תלמודיו את ר"א האיך נעשה תשובה ונחי' א"ל כתיב יענך ה' ביום צרה וכתיב דודי שלח ידו מן החור וצ"ב [ד] לבאר הכתוב יעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ה' וירחמה' וא' א' כי ירבה לסלוח וקשה כפל הלשון וירחמה' וגם כי ירבה לסלוח גם הלשון ירבה מהו:
ונראה לע"ד דהנה בספר העקרים הקשה הרי יראה ואהבה הוא לכאורה דבר והפכו כי יראה היא צמצום כח הנפש והאהבה הוא התפשטות כח הנפש והם דברים מתנגדים זל"ז ואיך ימצאו שניהם באדם ותי' אא"ז ז"ללה בייט"ל סו"פ בראשית עפמ"ש חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומשמעות אומרם הכל גם אהבה היא בידי שמים וכן איתא בשם המגיד ז"ל כשיש לאדם י"ש אז הקב"ה נותן לי מדת אהבה בנדבה ומתנה כדכתיב אוהבם נדבה ומעתה לא קשה איך יתכן שימצאו שניהם כא' כי הקב"ה הוא כל יכול ולו נתכנו עלילות ובכחו הגדול מסייע לאדם אשר יאחז בזה הוא אהבה וגם ביראה שניהם כאחד טובים נצמדים בלב ישראל עכ"ד ע"ש ובזה הנה מקום אתי לומר דגם השב בכל לבו מאימת הדין כי יחול ומיראת העונש א"כ איך אפשר לו לשוב אל ה' מאהבה כי בטבע האנושי היראה והאהבה הוא דבר והפכו כס' העקרים ע"כ בהכרח לומר כי הקב"ה עוזר לו ונותן לזה מדת אהבה בנדבה היינו שנתעורר מעצמו בעזרת השי"ת שישוב אח"כ אל ה' בתשובה מאהבה כמידותיו של הקב"ה דאם יש לאדם י"ש נותן לו מדת אהבה בנדבה ויתבאר דברי הכתוב וישוב אל ה' וירחמה' היינו אם התשובה הוא מיראה כדי שירחם עליו השי"ת וא"כ הוא תשובה מיראה וזדונות נעשית לו כשגגות ועכ"ז א' ירבה לו לסלוח שלא להא אפי' שוגג כיון דאם יש לו י"ש אז נותן לו מדת אהבה ואז אח"כ העון עצמו נמחק לגמרי וזדונות נעשית לו כזכיות:
ויבואר המדרש שאלו תלמודיו את ר"א האיך נעשה תשובה ונחי' דהנה הא דתשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות מוכיח לה בגמ' מהא דכתיב ובשוב רשע מרשעתו עליהם יחי' וע"כ שאלו האיך אפשר לנו לעשות תשובה מאהבה דכתיב בי' עליהם יחי' הא כיון שיש להם גם יראת העונש וא"כ הוי דבר והפכו שישיבו ג"כ מאהבה דהא יראה ואהבה הם דברים המתנגדים זא"ז וכקושי' העקרים וע"ז השיב להם יענך ה' ביום צרה כלומר בעת צר להם מחמת יראת העונש ה' יעזור להם במתנה בתשובה מאהבה ובנדבה וממילא כיון דהוא מאת ה' לו נתכנו עלילות גם בשני הפכים בנושא אחד ויתבאר מה שהנביא הוכיח אותם ואמר כי כשלת בעינך היינו שיעשו תשובה מיראה כיון דמעצמם א"א שישיבו מאהבה דהא יש להם יראה וא"כ הוא מתנגד למדת אהבה וע"כ אמר אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב היינו אח"כ כל העון ישא וקח טוב שיהי' מהזדונות זכיות והיינו וקח טוב וכמש"כ אח"כ ארפא משובתם אהבה נדבה ר"ל דהשי"ת יתן זאת במתנה ובנדבה מדת אהבה נצמד למדת יראה וזש"ה איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ר"ל כיון דמעניש למי שיעבור על מצותיו וע"כ הוא חטאת האדם מה שמזיק לו לגוף האדם וגם למעול מעל בה' היינו מדת האהבה כלומר שמעל בד' היינו אהבת ד' והתודו את חטאתם אשר עשו אפי' משום חטאתם ר"ל בשביל יראת העונש ואז אח"כ והשיב את אשמו בראשו ישיב את האשם בראשו כאלו לא הי' כלל שום חטא שיתעורר עלינו מדת האהבה בנדבה:
ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ויל"ד תיבת האדם ל"ל דהול"ל מכל חטא גם הלשון למעול מעל וגו' לכאורה שפת יתר גם לפרש שובה ישראל עד ה"א וגו':
עפ"ד מרן א"אזלל"ה ביש"מ פ' נצבים שמביא קושי' בשם ספה"ק קושי' גדולה על עוברי עבירה ר"ל דממנ"פ אם הוא מאמין שהשי"ת רואה אותו ומשגיח על מעשיו איך יעיז כ"כ פנים למרות אחרי רצונו הלא אפי' אם הי' אדם חשוב רואה אותו כעת הזאת לא הי' עושה דבר וא"כ איך יעשה זאת לפני ממה"מ הקב"ה ואם יעלה על דעתו חיו שאין השי"ת רואה זו קשה מן הראשונה שהוא כופר בעיקר אמונת השגחת השי"ת ומי הוא זה אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו למיתה בכדי שלא יכפור בעיקר, ואמנם מענה לקושי' זו רק מיש חז"ל בריש סוטה אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות כי בלא רוח שטות א"א לשום בר דעת לעבור עבירה וא"כ קילקולו זו תיקוני אפי' אם עבר עבירה במזיד מ"מ כשוגג יחשב לו כיון שמאמין בה' ובמלכותו וכל זה אם בעת שמזכירין אותו בזה הוא מתחרט בחרטה גדולה עד מאוד א"כ נראה בגלוי כי כל מה שעשה הוא בשגגה משא"כ אם גם עתה אינו מתחרט א"כ אגלאי מילתא למפרע דאף אם לא הי' נשכח ממנו הי' עושה א"כ נחשבין הכל לזדונות וזש"ה אתם נצבים היום כלכם וכו' עכ"ד, וי"ל בזה כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם וגו' כי כל מה שעשו בנ"י לא יחשב להם לעון מזיד רק לחטאת שוגג דהא אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות והיינו דיקא באם לפני ד' תטהרו ר"ל בעת שתאמרו לפני ד' ואתם נזכרים לפני מי אתם עומדים אז תתחרטו על העבר ובזה הכל לא יחשב לעון כי אם לחטא שוגג ובזה פירשתי הכתוב בפ' בלק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה"א עמו וגו' א' מוציאם ממצרים וגו' ופירש"י לא הביט און ביעקב כשהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם וקשה הא כתיב לא ישא פנים וגו' וכל האומר הקב"ה וותרן וכו' גם המשך הדברים א' מוציאם ממצרים למה שכתיב למעלה וי"ל דהייינו שגמר הכתוב ה"א עמו ר"ל שהם מאמינום בד' ובמלכותו כי מלא כל הארץ כבודו ועומד עליו ורואה במעשיו וא"כ לא יתכן בהם שים עבירה דאם מאמין בד' כי גם במסתרים רואהו היתכן לעבור עבירה מול פני הקב"ה אלא ע"כ רוח אחרת ושטות הוא אתו בזה וע"כ אין הקב"ה מדקדק אחריהם כי כשוגג יחשב ואמר הכתוב א' מוציאם ממצרים כמ"ש במדרש ויאמן העם וישמעו כדאי בזכות האמונה שיגאלו ממצרים והיינו כנ"ל דאף שהי' שם במצרים ערום וערי' בלי מצות ומעש"ט מ"מ כיון שהי' מאמינים בה' לא יחשב ה' להם עון וא"כ כמו שהוציאם ממצרים בזכות האמונה כן לא הביט און ביעקב ע"י האמונה: ויתבאר שובה ישראל עד היא כי כשלת בעונך ר"ל הא דמהני התשובה משום דכשמזכירין אותו והוא בתשובה וחרטה עי"ז אמרי' דגם העון אשר יעשה במזיד הוא כשוגג ולזאת יקרא מכשול דמשמע שוגג כמבואר בגמ' יומא ואמר הכתוב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ר"ל דמשו"ה הוא כמכשול וכשוגג כיון שאנחנו אל ה' להאמין בשמו ית' באמונתו ובהשגחתו ולא אשמים אנחנו במזיד דהא כעת זכור הוא ומתחרט על אשר עשה:
וזש"ה איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם עפ"מ שאמרו חז"ל בשבועות דף כ"ו לכל אשר יבטא האדם בשבועה פרט לאנוס ופירש"י האדם בשבועה שיהא אדם בשעת שבועה שיהא לבו עליו ע"ש ומבואר דאם לבו עליו מיקרי אדם אבל אם אין לבו עליו אינו נקרא אדם וזש"ה כי יעשו מכל חטאת האדם שיהא חסר ממנו [מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא] האדם כיון שאין לבו עליו דאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וא"כ אינו אדם למעול מעל בה' ר"ל דאל"כ דהחטא רוח שטות הוא בקרבו א"כ מועל ח"ו בה' בעיקר האמונה והיינו הוא כמעל באמונת ה' וכל אשר בשם ישראל יכונה הרי הוא מאמין בה' ובמלכותו ולכן עתה כי זכור יזכור ויתן אל לבו להשיב מחטאתו והתודו את חטאתם אשר עשו ונסלח לו כי לכל העם בשגגה:
ז) א"י עפ"ד היש"מ הנ"ל לפרש הכתובים באופן אחר קצת דהנה כבר כתבו המפורשים להקשות האיך מועיל תשובה הא כל חוטא מורד במלכות הוא ובכל מורד במלכות לא מהני פיוס ומחילה דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולדברי היש"מ יתבאר דהנה כל עיקר התשובה הוא להראות בגלוי כי כל מה שעשה הוא בשגגה דהא כשמזכירין אותו שחטא הוא מתחרט בחרטה גדולה וא"כ אין זה דומה למה שאמרו מלך שמחל על כבודו וכו' דהא התשובה רק אות הוא אשר מתחלה נעקר החטא למפרע ובלא דעת עשה מה שעשה ושפיר מהני התשובה והחרטה:
אמנם עדיין צריך לבאר דהא אע"ג דיש התנצלות דכל העונות הם בלא דעת הא עכ"פ עשה בפועל העבירה ומצינו בגמ' דדברים שבלב אינו דברים וא"כ ק"ו דיש מקים לומר דאע"פ שעשה בלא דעת מ"מ הא לא עדיף מדברים שבלב דכיון דעשה מעשה לא מהני מחשבתו לבטל המעשה ולזה יש ליישב עפ"מ שהקשה הרשב"א בקידושין הא דמהני בחמץ ביטול ותרומה ניטלות במחשבה הלא דברים שבלב אינו דברים לענין מקח וממכר ותי' א"זזלל"ה בייט"פ לר"ה אות ל"ה דזהו דוקא בין איש לרעהו שאינו מבין מחשבות שבלב חבירו כי אולי פיו ולבו אינם שוין אבל ביטול חמץ ותרומה במחשבה שהוא רק נגד הבוב"ה שהוא החוקר לב ובוחן כליות אצלו המחשבה נגלה וחשוב כמעשה עכ"ד ובזה פירשתי הכתובים סו"פ ויחי אל תיראו כי התחת א' אני וגו' דהנה השבטים לא עשו ליוסף בפועל ממש כי א' חשבה לטובה רק מה שהם חשבו לעשות עם יוסף לא טוב והנה בין איש לרעהו דברים שבלב אינם דברים וע"כ אמרו השבטים ליוסף ועתה שא נא לפשע עבדי א' אביך היינו מה שנקרא פשע נגד הבוב"ה היודע מחשבות אדם אבל בין איש לרעהו אינו נקרא פשע כיון דבמעשה נצמח מזה רק טובה ועל המחשבה אין דנין בין איש לרעהו ואמר להם יוסף אל תיראו כי התחת א' אני אשר המחשבה אצלי כמעשה הלא בין אדם לחבירו דברים שבלב אינם דברים ואין מגיע להם עונש ממני בידי אדם וי"ל בזה יעזוב רשע וגו' וישב אל ה' וגו' ואל א' כי ירבה לסלוח מהו כי ירבה לסלוח וי"ל וישב אל ה' ר"ל הא דמהני תשובה משום שהוא אל ה' דייקא היודע מחשבותיו שהוא לא בדעת שלימה ורק כשוגג יחשב ואל א' כי ירבה לסלוח ר"ל דהא במלך בו"ד לא מהני פיוס ומחילה אבל נגד ממה"מ הקב"ה מהני תשובה כיון שהוא היודע שלא עשה מדעתו ומרצונו רק ברוח שטות וע"כ הוא מרבה לסלוח יותר ממלך בו"ד:
ויתבאר הכתובים הנ"ל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' וקשה האדם ל"ל גם כפל הלשון גם דמעילה משמע שוגג דכל מעילה הוא בשוגג גם לפרש הכתובים שובה ישראל וגו' וי"ל שובה ישראל עד ה"א היודע מחשבות ואצלו ית"ש חשוב המחשבה כמעשה ומשו"ה מהני תשובה ואמר הכתוב דמשו"ה מהני תשובה ולא אמרו' מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כי כשלת בעונך כדברי הגמ' האי עון מזיד הוא וקרי לי' מכשיל ר"ל דכל עון שהוא מזיד ועכ"ז יחשב כאלו היא כשוגג משום דבלב של כל איש ישראל אשר הוא מאמין בה' ע"כ הוא כשוגג והשי"ת יודע מחשבות לבו של אדם ומשו"ה מהני תשובה וזש"ה איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ר"ל כמו בין אדם לחבירו הרואה רק המעשה ואינו יודע ואינו מבין מחשבות שבלב אשר כל זה הוא כשוגג ורוח שטות שעבר עליו וע"כ הוא רק למעול מעל בה' היינו לה' הוא כשוגג וכמו מעילה שהוא שוגג ומשו"ה מהני תשובה והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב וגו':
ח) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' וגו' ואשמה הנפש ההוא ויש להבין כפל הלשון, גם דמעילה היא שוגג ואשמה הוא מזיד, גם דפתח בלשון יחיד ומסיים הכ' והתוודו את חטאתם דהוא לשון רבים ] ב[להבין הכתוב שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך ובגמ' פריך קרי' לי' מכשול דהוא שוגג והא עון מזיד [ג] להבין הכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו' ואל א' כי ירבה לסלוח ויליד כפל הלשון וגם מהו ירבה לסלוח:
ונראה דהנה בקידושין דף מ' מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ואלא מה אני מקיים הנני מביא רעה אל העם הזה ופרי מחשבותם וכו' אמר עולא כדרב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא נעשית לו כהיתר ע"ש וקשה לע"ד דמשמע דאם נעשית לו כהיתר הוא חמיר יותר ונענש גם על המחשבה והא כתבו התוס' בבכורות דהא דקי"ל דהמבטל איסור בשוגג מותר ובמזיד אסור אבל כסבור שמותר לבטל חשוב שוגג ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל אדרבא דאם נעשה לו כהיתר והיינו דהוי כאומר מותר א"כ אפי' מזיד לא נחשב רק כשוגג ומצאתי בפנים יפות פ' תשא העיר קצת בזה ולע"ד יש לתרץ עפ"ד המשנה למלך פט"ו מה' מאכלות אסורות דמה שכתוב הרמב"ם פ"ה מה' תרומות דאם שגג וסבר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד סותר למ"ש התוס' עכ"ל ובחתם סופר יו"ד סי' פ"ח מיישב דברי הרמב"ם דיש לחלק התם נהי ששגג בדין וסבר שמותר לתרום מטמא על הטהור מ"מ הזיד בגזל ועינו רעה במתנות כהונה למיהב לי' מה דלא חזי' לי' עכ"ל ומבואר מזה דהא דאומר מותר חשוב שוגג היינו דוקא אם לא הפסיד בזה לאחרים אבל אם עי"ז בא הפסד לאחרים גם אומר מותר מיקרי מזיד ועי' בחידושי למס' קידושין דף מ' מ"ש בהא דאין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה ויישבתי בזה קושי' התוס' שם ע"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה אם עבר ושנה והותרה לו דהוי כאומר מותר מ"מ לא נחשב כשוגג רק כמזיד עפ"ד הגמ' שם לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה א' אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אחת וכו' וא"כ בכל עבירה מלבד מה שעושה לעצמי הוא גורם ח"ו שיאבד טובה הרבה לכל העולם וא"כ ע"י שאומר מותר הוא מפסיד לאחרים משו"ה אפי' הוי כאומר מותר מ"מ הוא כמזיד כיון דבכל עבירה הוא מפסיד בזה גם לאחרים וכיון דמפסיד לאחרים אע"ג שהוא אומר מותר דנעשה לו כהיתר ג"כ כמזיד יחשב, ויתבאר בזה דברי הכ' יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו היינו כפל הלשון משום דמיירי בעבר ושנה וכיון היכא דנעשה לו כהיתר נענש גם על המחשבה כדאמרי' שם בגמ' ולכן אמר הכתיב ואיש און מחשבותיו ר"ל אפי' על המחשבה צריך לתשובה וכדי שלא תקשה הא בעלמא אומר מותר הוא כשוגג אמר הכתוב כי ירבה לסלוח ר"ל שצריך לסלוח מה שגרם לכל העולם דע"י עבירה מפסיד גם לכל העולם ובכה"ג לא אמרי' אומר מותר הוא שוגג, ויתבאר הכתובים שובה ישראל עד ה"א דמשמעות הכתוב דמדבר תחלה ביחיד שחטא ולכן אמר הכתוב כי כשלת בעונך היינו דעון שעבר ושנה אע"ג שהוא במזיד מ"מ כיון דלא הפסיד לאחרים אם עבר ושנה והותרה לו נחשב הוא כשוגג ואמר הכתוב אח"ז קחו עמכם דברים ר"ל אבל כיון דהעולם לפי רובו נידון לכן צריך תשובה על הכל כמו על הזדונות ואמרו אליו לכל יחיד כל תשא עון היינו דהכל הוא בבחי' עון שהוא מזיד כיון דמזיק לאחרים אומר מותר הוי כמזיד ויתבאר הכ' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' היינו ג"כ כפל לשון כיון דעבר ושנה ולכן נקרא בלשון מעילה דהוא בא בשוגג ובלשון יחיד דוקא דרק על אופן זה אם אינו מפסיד לאחרים אומר מותר הוא שוגג ואמר הכ' ואשמה הנפש ההוא דמשו"ה נקרא אשמה דהוא מזיד משום שהפסיד לכל העולם ולכן והתודו את חטאתם אשר עשו היינו דכל העולם חצי' זכאי וחצי' וכו' וא"כ הוא כמפסיד לאחרים, ובכה"ג אומר מותר לאו שוגג הוא:
ט) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בהי וגו' ויל"ד כפל הלשון ל"ל גם דפתח בלשון יחיד איש או אשה ומסיים לשון רבים והתודו את חטאתם אשר עשי גם לבאר הכתוב שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' יל"ד תחלה אמר עד היא ואח"כ אמר אל ה' גם דמתחלה אמר שובה ישראל לשון יחיד ואח"ז אמר קחו עמכם לשון רבים: ונראה דבגמ' יומא אמר ר"ל גדולה תשובת שזדונות נעשית לו כשגגות שנאמר כי כשלת בעוניך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופריך והא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כזכיות לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה ולע"ד י"ל הטעם מדוע תשובה מיראה אינו נעשית לו כזכיות אם גדולה כחה של תשובה כ"כ דהא אפי' מצוה שלא לשמה ג"כ מצוה קעביד ותשובה שלא לשמה לא גרע ממצוה שלא לשמה ונראה עפ"ד אא"ז זללה"ה בפ' אמור ע"ד משל וכו' והנמשל כל המצות הם תועלת לנו בטבע אף שאין אנו יודעים סיבת התועלת א' הבין דרכה והוא ידע מקומה ונמצא העושה בפועל הוא בניקל התיקון והייחוד שראוי להיות ע"י מצוה זו אפי' בעשיי' כפשוטו משא"כ כשאין עושה המצוה בפועל רק דוגמא במקומו שזה אין טבע התיקון צריך להיות בטהרה וקדושה נפלאה ובכוונה זכה שיעלה כאלו נעשה בפועל והנה באאע"ה אם לא הי' בכוונה זכה כ"כ הי' צריך לשחוט בפועל ממש את יצחק אבל מחמת שהי' בכוונה זכה ע"כ נחשב לו המחשבה למעשה והי' די להיות נשחט תמורו איל וזהו לשין הפייט זבח קודש כהוכשר אז בעיניו ר"ל הוכשר ע"י כוונתו הזכה ע"כ רגל תמורתו איל לפניו וכו' עכ"ד הקדושים ובזה יש לבאר הכתוב בפ' ויקרא יקריב אותו לרצונו לפני ה' ופירש"י יקריב אותו מלמד שכופין אותו לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וי"ל ע"פ הנ"ל דאם יקריב אותו בפועל ממש ע"כ אפי' אם הוא ע"י כפי' יחשב לו לריח ניחוח כיון שנעשה המצוה בעצם וכפשוטו אבל לרצונו אם אינו מקריב הקרבן בפועל ממש רק ברצון היינו במחשבה ע"ד שאמרו חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה צריך להיות לפני ה' דייקא בכוונה זכה בלתי לה' לבדו דהא באיני עושה המצוה בפועל רק בדוגמא צריך להיות בטהרה וקדושה יתירה, ולפ"ז יתבאר למה תשובה מיראה אינו נעשה לו העבירות כזכיות דהנה אם נעשה הזכיות בכח סגולות התשובה שמהפכת מזדונות לזכיות דהיא איני מצוה בטבע ממש רק דוגמא במקום המצוה שהוא נחשב העבירות כאלו עשה מצוה ולכן צריך להיות התשובה בטהרה וקדושה נפלאה ובזה דייקא יחשב כאלו עשה מצוה אבל תשובה מיראה שהיא איני במחשבה זכה כ"כ לא נחשב לו כאלו הוא מצות כיון שהזכיות הנעשית ע"י עבירה אינם בעצם בפועל ממש המצוה רק דוגמא מן המצוה:
והנה אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' האזינו ובתפל"מ ס"ב כתב דהא דתשובה מיראה איני נעשית לו כזכיות דוקא ביחיד משא"כ ציבור א' כביר לא ימאס ואפי' עושין תשובה מיראה נעשית להם כזכיות והיינו ארפא משובתם דייקא כי מהעבירה לא נשאר שום רולר ואפי' שוגג דתשובת הרבים כי נעשו זכיות ואף ששבים רק מיראה מ"מ אוהבם נדבה אף שאיני מגיע להם כי נפיש זכותי' דרבים עכ"ד עי"ש, ויתבאר בזה שובה ישראל עד ה"א לשון יחיד ששב ולכן הזהיר הכתוב שיהא עד היא ר"ל במחשבה זכה לפני ה"א כי כשלת בעוניך וכמ"ש בגמ' דתשובה מיראה זדונות נעשית כשגגות ואמר אח"כ הכתוב קחו עמכם דברים ר"ל אם רבים ישיבו מדרכם אז ושובו אל ה' ממילא אפי' לא יה' רק מיראה יחשב כאלו הוא מאהבה דתשו' רבים יפעל כ"כ דגם מיראה נעשית להם כזכיות אמרו אליו כל תשא עון שיכפר לנו כל העון ולא יהא אפי' שוגג וקח טוב ר"ל דמהעבירות יעשו טוב שיתהפך לנו לזכיות ולטוב ואמר הכתוב ונשלמה פרים שפתינו ע"ד שילום פרים והלא גם הקרבנות דאם איני מקריב בפועל רק בדוגמא כגון ע"י המחשבה טובה דמצרף הקב"ה למעשה ואם איני ברצון השלימות לא יחשב לו לרצון לפני ה' כנ"ל כיון שאינו הקרבן בפועל ממש כן ה"נ אע"ג דסגולת התשובה מועיל שיהא נעשית לי כזכיות אבל לא בתשובה מיראה שאינו במחשבה זכה כראוי רק שתשובה מאהבה עבירות נעשית לו כזכיות ויתבאר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ר"ל המעל שהוא מזיד וע"י התשובה מיראה הוא כחטא שהוא שוגג והיינו ביחיד ששב מיראה העבירות נעשה כשגגות ואמר הכתיב העצה לזה והתודו את חטאתם אשר עשו היינו שישובו רבים על חטאם ובזה יתן ה' להם בנדבה דגם מיראה יחשב להם כזכיות:
ועפ"ד היש"מ הנ"ל יש ליישב קושי' התוס' בב"ק דף צ"ב דאמרי' בגמ' שם אמר ר' יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר וזאת ליהודא ויאמר וגו' כל אותן ארבעים שנה שהי' ישראל במדבר הי' עצמותיו של יהודא מגולגלין בארון עד שבא משה ובקש רחמים אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שיודה יהודה מיד שמע ה' קול יהודה ופירש"י מי גרם לראובן וכו' במדרש תנחומא מכיון שהודה יהודה ואמר צדקה ממני עמד ראובן ואמר אני בלבלתי יצועי אבי והקשה בתוס' שם הא איתא במדרש וישב ראובן אל הבור מלמד ששב משקו ותעניתו שבלבל יצועי אביו וזה הי' קודם מעשה דתמר ולפ"ד היש"מ יש לתרץ קושי' התוס' דהנה בש"ך יו"ד סי' קמ"א כתב בהא דאיתא שם דברבים ליכא חשדא דה"ה שנים מיקרי רבים לענין זה ועי' בא"ר סי' רמ"ד ולפ"ז י"ל דאף דראובן עשה תשובה מ"מ ביחיד הא קשה מאוד תשובה מאהבה וכמ"ש ביש"מ שם ע"ש, וכל אחד לפי מדרגתו, וא"כ לגבי ראובן מה שנקרא תשובה מאהבה הוא עד אין חקר לפי השגתו עד כמה צריך להיות דבוק לאהבה את השי"ת והנה כשיהודה עשה תשובה ואמר צדקה ממני ועמד ראובן ג"כ והודה ושניהם כאחד יהודה וראובן מיקרי רבים ובכן נתקבל תשובת רבים כתשובה מאהבה ונעשה מהעבירה זכיות וא"כ מה שנתקבל תשובת ראובן להעלות את העבירה לעשותה זכיות גרם לו כל עיקר יהודה ומיושב קושי' התוס' דאע"ג דראובן עשה מקודם תשובה מ"מ עתה נתקבל תשובתו כ"כ עד שנעשית לו כזכיות:
י) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' וגו' יל"ד כפל הלשון ל"ל גם דמשנה דמתחלת כתיב האדם ואח"כ כתיב בה' וגם למה הוא מעל בה' הלא אם חטאת מה תפעל גם לבאר הכתוב יעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ה' וירחמהו ואל א' כי ירבה לסלוח וקשה ג"כ כפל הלשון גם לבאר הכתוב שובה ישראל עד ה"א וגו' ושובו אל ה' וגו' ונשלמה פרים שפתינו:
ונראה עפ"מ שהביא ביש"מ פ' פנחס משם המפורשים לפ' הפסוק מאמר אלי' קנא קנאתי לה' א' צבאות וגו' כי האלשיך פי' הפסוק למה ה' תעמוד ברחוק דבהגלות אין שמו שלם דהיינו שיש פירוד בין י"ק לו"ק בענין השפעה וכעין זה כתב הגאלאנטי בפ' כי ראתה גוים באו מקדשה כי ראתה ס"ת י"ק באו מקדשה ס"ת ו"ק וגוים ביניהם, והנה בעבור ישראל ח"ו הם מרחקים השם וגם מסלקים שכינתו ואז ח"ו לא נקרא א' ישראל כ"א א' צבאות עליונים ונוח לו ית"ש יותר שיקרא א' ישראל והיינו קנא קנאתי ר"ל ב' קנאות א' לה' הוי' ב"ה שאינו שלם ועומד ברחוק ע"י עונותיהם ב' א' צבאות ר"ל במה שנקרא א' צבאות עכ"ד ע"ש ועד"ז פירשתי הפ' למה יאמרו הגוים אי' נא א' ר"ל שהגוים הנ"ל המפרידין ומסלקין את שכינתו מאתנו יאמרו אי' א' שלא נקרא א' ישראל כי נתרחק ח"ו ומקום כבודו הוא בשמים כי בעונותינו סילק שכינתו למעלה להיות נקרא א' צבאות העליונים שבשמים ובזה יש לפרש הפ' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו לשמי שלא יהי' ח"ו פירוד בשמו כביכול ית"ש וזהו ע"י שיהי' שכינתו בתוכינו כמאה"כ ושכנתי בתוכם, ובזה יש לפרש ג"כ הכתוב לא הביט און ביעקב וגו' ה' א' עמו ותרועת מלך בו ר"ל אם לא יראה און ביעקב אזי ה' א' עמו ר"ל הטובה הוא כפולה במה אשר השם הוי' ב"ה יהא בשלימות בלי פירוד וגם שיהא נקרא אלקיו ר"ל אלקי ישראל ולא א' צבאות, ויתבאר ג"כ הכתוב בישעי' נ"ד כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל א' כל הארץ יקרא ר"ל קודם הגאולה אז שמו ה' צבאות וגואלך ר"ל אחרי הגאולה שיגאלנו במהרה אז א' כל הארץ יקרא שיהא נקרא ג"כ א' ישראל ולא רק ה' צבאות שמו:
ויתבאר בזה שובה ישראל עד ה"א ר"ל כיון דהחטאים מרחקים שמו הקדוש ית"ש וגם דעי"ז לא נקרא אלקיך רק א' השמים וע"י התשובה אז היא מגעת עד ה' אלקיך ר"ל שיהא נקרא ד' אלקיך כביכול שיה' קרוב אלינו ע"י השראת שכינתו ית"ש ולכן קחי עמכם דברים ושובו אל ה' שנהי' עד ה' בשכינתו בתוכינו ואמר עוד הכתוב ג"כ ונשלמה פרים שפתינו וי"ל עפ"ד א"אזללה"ה פ' ויקרא בהא דכתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם וקשה הא כתיב ופני לא יראו ותי' דבחי' פנים דקדושה אינם נראים אבל דבור יכול להשיג מבחי' פנים ועי' שם עוד דמשום דישראל הם בבחי' פנים לכן צוה לנו להקריב קרבנות אבל לא כן באוה"ע ע"ש באריכות והיינו דבזה דנשובה אל ה' נקח מאתנו דברים דבחי' דברים נוכל להשיג ע"י השראת שכינה כמו התם דבבחי' פנים דבר ה' עמנו וגם שיהא ע"י שיח שפתותינו כאלו הקרבנו הקרבנות א"י ונשלמה פרים שפתינו עפ"ד הרי"ף בעין יעקב ברכות דף ג', ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין העכו"ם ופי' בע"י כי בלילה מדת הדין גוברת בעולם והמלאכים ממתיקין תוקף הדין בשירתם והלולם לה' ובזמן שבהמ"ק קיים הי' האברים והפדרים שהי' נאכלים ע"ג המזבח כל הלילה ממתיקין כוחות הדין ועל כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג כי יותר הי' חפץ ה' בתיקון ההוא הנעשה ע"י האיברים שהוא ע"י ישראל יותר מהתיקון הנעשה ע"י מה"ש ע"ש ומבואר מזה כי יותר נוח כביכול להשי"ת שיהא התיקון ע"י ישראל הנעשה מהקרבנות מאלו התיקון נעשה ע"י מה"ש ולכן אמר כיון דהתשובה גורם שיהא נקרא א' ישראל כי נוח לו יותר שיהא נקרא א' ישראל מאלו רק א' צבאות וה"נ התיקון שנעשה מהקרבנות שהוא ע"י ישראל נשלמה ג"כ ע"י ישראל במה שיהא חשוב ומקובל לרצון לפניו שיח שפתותינו וא"כ הקרבנות והתיקון נעשית ג"כ ע"י ישראל וזש"ה וישוב אל ה' וירחמהו היינו כי נזכה ע"י התשובה לשוב אל ה' אשר נתרחק ע"י העונות וגם אל א' כי ירבה לסלוח: דאחר אשר יסלח לנו יהא נקרא שוב אלוקינו ולא רק א' שמים ויבואר ג"כ איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם היינו מה שנוגע ע"י החטא להאדם עצמו שיהא נקרא א' על האדם אשר על פני האדמה וגם למעול מעל בה' כי ח"ו ע"י העונות הוא הפגם והתרחקות בהשמות הקדושים ולכך אם נזכה לתשובה שלימה אז יהי' שמו שלם בלי התרחקות וגם תהי' שכינתו בתוכינו לשכון אתנו תמיד ונזכה לחזות בנועם ה' חופף עלינו כל הימים: יא) איש אי אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' והתודו את חטאתם וגו' וקשה כפל הלשון גם האדם ל"ל והוא כשפת יתר ובגמ' יומא דף פ"ו אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופריך והא אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית כזכיות שנא' ובשוב רשע מרשעתו עליהם הוא יחי' ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ויל"ד ממאי משמע מדכתיב הלשון עליהם יחי' דנעשית לו כזכיות גם לפרש המדרש זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו וגו' ובמדרש הה"ד מי האיש החפץ חיים וגו' מעשה ברוכל אחד וכו' והי' מכריז מאן בעי למיזבן סמא דחיי אוריקו לי' כולי עלמא הוציא להם ספר תהלים הראה להם פסיק זה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וגו' סור מרע ועשה טוב ולפיכך משה מזהיר לישראל זאת תהי' תורת המצורע ותמהו כולם מה מלמדינו הרוכל הזה:
ונראה דהנה בזוה"ק פ' בראשית דף כ"ג דקטרגו המלאכים בשעת בריאת האדם עתיד הוא למחטי קמך והקב"ה השיב להם הא אקדים לי' תשובה לאתקנא במה דחב ע"ש וי"ל עפ"ד הגמ' בעירובין דף י"ג ת"ר שני שנים ומחצה נחלקו ביש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא והללו אומרים נוח לאדם שנברא משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרו לה ימשמש במעשיו ופי' במהרש"א במכות דף כ"ג הלשון נמנו וגמרו היינו שמנו שיש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וא"כ כיון שהל"ת הם מרובין מהמ"ע הוי קרוב לחטוא ח"ו וא"כ הוא רחוק לשכר וקרוב להפסד ע"כ גמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ע"ש אמנם הלא מעתה יש להבין מ"ט דאידך שאמר נוח שנברא וגם למ"ד דנוח שלא נברא ג"כ קשה הלא מקור הטוב רוצה להיטב הוא וכי בראנו ח"ו שלא לטובתינו [וידוע מ"ש בנזיר השם] וגם יש להבין הלשון ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו או ימשמש במעשיו דמאי שאטיי' לזה אי טוב שנברא להא דיפשפש במעשיו:
אך י"ל לפי הגמ' הנ"ל דתשובה מאהבה זדונות נעשית כזכיות א"כ אם עבר על הל"ת ושב עליהם נעשית לו הל"ת כזכיות א"כ ל"ל דהל"ת הם מרובין מהמ"ע והוי יותר להפסד מהשכר דהא גם על הל"ת אם ישוב עליהם מגיע עליהם שכר וא"כ לא הוי יותר להפסד מלשכר דהא יוכל להיות דגם על הל"ת יגיע שכר עליו ולכן י"ל דאע"ג דהל"ת הם יותר מהמ"ע מ"מ נוח שנברא דהא מהני תשובה מאהבה להיות הכל כמ"ע גם הל"ת והיינו שאמר בגמ' ועכשיו שנברא כיון דמקור הטוב רוצה להטיב א"כ למה נברא הא יותר טוב שלא נברא לכן קאמר דיפשפש במעשיו היינו שיעשה תשובה מאהבה ויהי' כל ימיו בתשובה ובזה הל"ת יהא נחשבים לזכיות לקבל שכר כמו המ"ע וא"כ טוב שנברא עי"ז שיפשפש במעשיו וי"ל דה"נ שאלו המלאכים עתיד למחטי היינו שהל"ת הם מרובין וא"כ טוב שלא נברא דיותר קרוב להפסד כנ"ל והשיב להם השי"ת הא אקדים להם תשובה מאהבה דעבירות נעשית זכיות וא"כ גם על הל"ת יגיע שכר ואם כן יותר טוב שנברא:
ויתבאר דברי הכתוב מי האיש החפץ חיים היינו שיהא נוח לו מה שנברא ויש לו חפץ בחיים והא הל"ת הם מרובין מהמ"ע א"כ הוי יותר להפסד ורחוק מהשכר וגם אוהב ימים לראות טוב כדברי הגמ' מכות דף כ"ג דשס"ה ל"ת הם כנגד ימות החמה הא מי הוא זה אשר יאהב ימים היינו הל"ת דמרומזים בימים של השנה שמגיע עליהם ח"ו הפסד באם לא ישמור אותם וא"כ איך שייך בהם אוהב ימים ואמר הכתוב אך בזה מגיע שכר גם על הל"ת נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב היינו שיעשה מהרע טוב וא"כ בכה"ג גם על הל"ת מגיע שכר שיהפוך ע"י התשובה לעשות מעבירות זכיות ובזה הוא טוב יותר שנברא משלא נברא ויש לו חפץ בחיים מה שנברא וגם יוכל לאהוב את הימים לראות מהם ג"כ טוב היינו שכר על הל"ת כמו על המ"ע וע"כ אמר הכתוב ג"כ נצור לשונך מרע וכמו שהזהיר מרע"ה בתורה זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו שמטהר עצמו מפשעיו ולא ישאר אפי' שוגג דהיינו בתשובה מאהבה שבזה דייקא זדונות נעשית לו כזכיות והוא טהור לגמרי דהא בשוגג עדיין עונותיו חקוק על עצמותו ויש רושם החטא אבל בתשובה מאהבה הוא טהור ממש, ועיין עצי חיים דרוש פ' מצורע: וא"כ י"ל דהא דאמר בגמ' דמשמע דזדונות כזכיות מדכתיב עליהם יחי' י"ל דהיינו כנ"ל דהא כיון דטוב שלא נברא רק דע"י התשובה נעשית כזכיות לכן טוב שנברא וא"כ כל עיקר החיות ומה שנברא האדם הוא ע"י התשובה דנעשית העבירות כזכיות וא"כ שפיר מבואר דנעשית כזכיות דאם הוא רק כשגגות א"כ עכ"פ אין מגיע שכר על התשובה והוא כל"ת ולא כמ"ע רק אם נעשה כזכיות מגיע שכר על הל"ת כמו על מ"ע ומשו"ה כתיב הלשון עליהם הוא התשובה מאהבה הוא יחי' וזשה"כ איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם היינו כי ע"י העבירות הי' צריך שיהי' ח"ו חטאת האדם [מלשון ולא יחטיא] כי עי"ז נוח שלא נברא וגם הוא למעול מעל בד' במה שברא הקב"ה את האדם ואמר הכתיב והתודו את חטאתם וגו' היינו שיתקן גם החטא שהוא שוגג ע"י תשובה מאהבה ובזה יתקן מה שנברא האדם וטוב לו שנברא: