עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - סוגי' דאוונכרי
לא) מסכת סוכה דף ל' בסוגי' דאוונכרי א"ל רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מכותים לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו מ"ט סתם כותים גזלני ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הלכך לגזזוה אינהו דלהוי יאוש בידי' ושינוי רשות בידייכו ס"ס כי גזזו אוונכרי ליהוי יאוש בידי' ושינוי רשות בידן ל"צ בהושענא דאונכרי גופייה' והנה באו"ח ס' תרמ"ט לולב הגזול פסול יש פוסלים כל שבעה ומיהו דוקא לגנב וגזלן עצמו אבל לאחרים כשר בשאר הימים ומשמע דביו"ט א' אסור אפי' לאחרים אע"ג דאיכא יאוש ושינוי רשות ותמה הכפ"ת מהא דקאמר ס"ס כי גזזו אוונכרי ליהוי יאוש בידייהו וש"ר בידן הרי דיאוש וש"ר קונה אפי' ביו"ט א' דאלת"ה דילמא אמר כך בשביל יום א' ותו קשה מ"ט יש לאסור ביו"ט א' לאחרים הרי קנאוהו ביאוש וש"ר [ב] כתב הב"י בחו"מ בסי' שנ"ג בשם הרשב"א שהראב"ד כתב דאע"ג דיאוש וש"ר קנו דמים מיהו בעי לאהדורי והקשה הרשב"א דבכולי תלמודא משמע דקנה קנין הגוף דאי לא הא דאמר ר"ה להני אוונכרי כי היכי דליהוי יאוש וש"ר מאי אהני דהא מ"מ האי אסא לא מיקני קנין הגוף דהא אינו אלא כעין משכון דדמים בעי לאהדורי ואנן בעינן ביום הראשין לכם עכ"ל והקשה בכפו"ת ובקצה"ח סי' שנ"ג הא כיון דגוף החפץ שלו אע"ג דצריך ליתן דמים אמאי לא הוי לכם ואין זה דימה למשכון דמשכון הוי גוף החפץ לבעלים אבל הכא אין לו לבעלים אלא דמים:
ונלע"ד דהנה בהא דקרקע אינה נגזלת פירש"י וקסבר יאוש גרידה לא קני אבל יאוש וש"ר קני ואי נמי קני מצוה הבאה בעבירה הוא והקשו האחרונים לשיטת רש"י דאף דקנה מהב"ע הוא א"כ לפירוש ראשון דיאוש לא קנה א"כ מה בכך שעם שינוי רשות קני אכתי היי מתב"ע דהא רק עתה ע"י השינוי רשות נגמר הקנין ולא ע"י היאוש והוי השיר מתב"ע ועיי' בצל"ח סוכה מ"ש בזה ונראה לתרץ דהנה כתבו התוס' בב"ק דף ס"ט ד"ה כל שלקטו דלכך אין יאוש חשוב כהפקר לפוטרו מן המעשר כיון שכל אדם אסיר להחזיק בה מפני שהיא צריכה לגזלן לפטור בהן מן הנגזל ואם כבר זכה בה אחר לכל הפחות חייב לשלם דמים לגזלן לא חשיב כהפקר ע"ש ימינה נשמע היכא שאין על הגזלן חיוב תשלומין הוי יאוש כהפקר גמור ולפ"ז י"ל לשיטת הפוסקים ביאוש ושיר אין צריך להחזיר הדמים ממילא חל הקנין למפרע משעת היאוש קודם הש"ר כיון דאח"כ איגלאי מילתא למפרע שלא היתה צריכה הגזילה להגזלן לפטור עצמו דהא כשנעשה הש"ר אחר היאוש היא נקנה ללוקח לגמרי בלי שום קבלת ממון להנגזל א"כ למפרע חל היאוש מטעם הפקר עוד קידם הש"ר ומיושב קושי' האחרונים הא ביאוש וש"ר אמאי לא הוי מהב"ע ולהנ"ל י"ל דלא היי מהב"ע כא כשנעשה הקנין ע"י הש"ר ולא נעשה מקודם שים קנין אשר הוא נקנה בו אבל עתה דאיגלאי מילתא למפרע דגם קודם הש"ר נקנה ע"י היאוש ע"כ לא הוי הש"ר מהב"ע:
והא תינח אי ביאוש ושיר אין צריך להחזיר הדמים אבל אם צריך להחזיר הדמים א"כ כיון דיאוש גרידא לא קני ממילא גם אם הוי אח"כ ש"ר אע"ג דקני מ"מ הוי מהב"ע כיון דרק ע"י השיר נעשה הקנין ומיושב קושי' הכפו"ת על הרשב"א דהכי קאמר הרשב"א להקשות על הראב"ד דאם צריך להחזיר הדמים ביאוש וש"ר א"כ ממילא דלא קני ביאוש למפרע ואנן בעינן ביום הראשון לכם ואע"ג דאח"כ הוי ג"כ ש"ר מ"מ כשנעשה הש"ר הוי מהב"ע וביאוש לחודא לא קני וא"כ מה אהני השיר הא בעינן לכם ואינו יוצא המצוה ע"י היאוש:
והנה לשיטת הרמב"ם והפוסקים בסי' שנ"ג דביאוש וש"ר צריך להחזיר הדמים יש ליישב הא דמהני יאוש וש"ר ולא הו"ל מהב"ע עפ"מ דאמרי' בעירובין דף ס"ב בן נח נהרג על פחות מש"פ ולא ניתן להשבון ומפרש רש"י הטעם דבעכו"ם לא כתיב והשיב והתוס' שם חלקו על רש"י ע"ש וא"כ י"ל לשיטת רש"י כשהגזלן עכו"ם וא"כ אין עליו חייב תשלומין היי שפיר יאוש הפקר גמור וקני יאוש בגזלן עכו"ם אפי' בלא ש"ר ומעתה מיישב דבאוונכרי הכא דמהני שפיר יאוש וש"ר ולא הוי מהב"ע כיון דהכא בגזלני עכו"ם מיירי וא"כ אפי' יאוש לחודא קני וע"כ מהני הש"ר אח"כ הקנין נוסף על היאוש כי היכי דלא ליהוי מהב"ע הנה אם הי' גזלני ישראל דלא מהני יאוש לחודא וגם לשיטת הפוסקים דביאוש וש"ר צריך להחזיר הדמים כשיטת הרמב"ם ממילא י"ל דאפי' הי' יאוש וש"ר לא מהני לצאת בהם כיון דאע"ג דיאוש וש"ר קני מ"מ הא הוי מהב"ע ומיושב דברי האו"ח שכתב דלאחרים כשר כל שבעה אבל ביום הראשון פסול אע"ג דהי' יאוש וש"ר דהא האו"ח מיירי גזלן ישראל כמו שכתב בלשונו לעיל מזה ומיהו דוקא לגנב ולגזלן ישראל וא"כ דלא מהני היאוש לחודא וע"כ ביאוש וש"ר פסיל ביו"ט ראשון משום מהב"ע ודוקא בשאר הימים כשר דלא שייך מהב"ע בדרבנן כמ"ש התוס' לעיל אבל ביו"ט ראשון אע"ג שהי' ג"כ ש"ר פסול משום מהב"ע ובגמ' דמשמע דכשר ביאוש וש"ר גם ביום הראשון משום דבגמ' בגזלני עכו"ם מיירי דקני ביאוש לחודא דבעכו"ם ליכא מ"ע דוהשיב והיכא דליכא חיוב תשלומין להגזלן הוי יאוש גרידא הפקר גמור:
לב) ברש"י סתם כותים גזלו ארעתא מישראל ושמא אותו קרקע מישראל הוי עכ"ל והקשו המפורשים דמשמע דאי ליכא חשש מגזל ישראל אין לחוש לגזל עכו"ם והא ר"ה ס"ל בב"ק דף קי"ג דגם גזל הגוי אסור וא"כ יש לחוש דגוי זה גזל קרקע מגוי אחר:
ונראה דהנה כתב הרא"ש במרובה אם קדש אשה בגזילה לאחר יאוש צריכה גט דרבה סבר יאוש לכל הפחות קני מדרבנן והקשה ביש"ש במרובה ס"ז הלא לכ"ע מקודשת מדאורייתא משום יאוש ושינוי רשות דאין לומר דהא קודם שנתן לידה לא הוי שלו והוא לא קנתה אלא כשהגיע לידה ונמצא כמו שקידש במה שאינו שלו דא"כ הא דטבחו ומכרו הנאמר בתורה ואיירי לחד מ"ד לאחר יאוש דאל"ה לא אהני מעשיו אלא באחר יאוש ויאוש כדי לא קנה ואז קנה הלוקח ביאוש וש"ר וא"כ תיקשה ס"ס אין זה מכירה שהרי זה המוכר לא מכר את שלו ע"ש ונלע"ד ליישב קושי' המהרש"ל על הרא"ש דהנה בפנ"י בגיטין דף ל"ח כתב הטעם דיאוש כדי לא קנה משום דכמו דאין הנגזל יכול להקדישו לפי שאינו ברשותו דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו כך אין יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו ולפ"ז י"ל דאם מכרו הגזלן לאחר היאוש דמהני המכירה אע"ג שאינו שלו של הגזלן מ"מ מהני המכירה עפ"ד הב"ש סי' כ"ח ס"ק ט"ז דכששניהם הקדישו הגזלן והנגזל מהני ההקדש ע"ש וא"כ ה"נ כשמכרו הגזלן הוי כאלו יצא החפץ מרצון שניהם ליד הלוקח דהיינו מהנגזל ע"י היאוש דהוי כהפקר לכל אדם ומיד הגזלן ע"י המכירה וכמו דמהני הקדש בריצוי שניהם מכש"כ דמהני הקנין להלוקח ע"י שניהם, שוב מצאתי בנתיבות סי' שנ"ג סק"ג מעין זה ע"ש ומיושב קושי' המהרש"ל דבמכרו הנאמר בתורה שפיר מהני ולא אמרי' דמכר את שאינו שלו דמ"מ כיון דהוי שלו עכ"פ לענין זה כשהגזלן מכרו דמהני המכירה כיון דהוי מכח שניהם ע"י הנגזל וע"י הגזלן משו"ה קרינן בי' ומכרו וחייב עי"ז ארבעה וחמשה אבל לענין קידושין שפיר כתב הרא"ש דאינה מקודשת אע"ג דהיא קנתה להכסף קידושין ע"י שניהם מ"מ כיון דלא קנתה הכסף קידושין מיד הגזלן המקדש לבדו כי אם בצירוף שניהם א"כ האיך תהי' מקודשת דהא לא מיד המקדש לבדו נקנה לה הקידושין כ"א ע"י שניהם וה"ז דומה למ"ש התוס' בקידושין דף נ"ב בהמקדש בחלקו דאינה מקודשת והקשו שם מי גרע מהמקדש ע"מ שאדבר עליך לשלטון ותי' בתוס' דהטובת הנאה אינה משלו דהא ממון גבוה היא ע"ש וה"נ הוי כאלו הגזלן מקדשה במה שאינה כולו שלו ואע"ג דהיא קנאתה מ"מ אינה מקודשת כיון שהכסף צריך להיות משלו לבדו ולא משל אחרים ג"כ:
ונמצא לפ"ז דהא דמהני לענין קנין יאוש ושיר משום דבצירוף שניהם היינו הנגזל דהגזילה שלו הוא עדיין וגם מכח הגזלן שהוא ברשותו ע"י שניהם מהני הקנין שיקנה הלוקח אבל אם הנגזל לא הי' יכול להקנות לא הוי ש"ר שיקנה עי"ז הלוקח את הגזילה מיד הגזלן וא"כ לפ"ז נלע"ד דבגזלן מעכו"ם לפי מ"ש בנוב"ק יו"ד סי' פ"א ובנתה"מ סי' שמ"ח דאע"ג דגזל עכו"ם אסור אבל מ"מ אינו מחיוב בהשבה דבעכו"ם ליכא עשה דוהשיב וע"ש דמ"מ אינה קונה הגזילה להיות שלו ע"כ וא"כ י"ל כיון דליכא עליו חיוב השבה ע"כ לא מהני גם בצירוף שניהם שיוכלו להקנות הגזילה ללוקח כיון דמשעת גזילה יצאה מרשות הנגזל לגמרי משום שהגזלן אינו מחויב להשיבו וגם הגזלן לא קנאה ע"כ גם שניהם לא יוכלו להקנותו לאיש אחר ובזה חמור נגזל עכו"ם מישראל דבנגזל עכו"ם לא מהני שינוי רשות מטעם האמור כיון דיצאה מרשות הנגזל ולא יוכל להקנותו לאחר ומיושב דברי רש"י שפי' משום דילמא גזל ארעתא מישראל וס"ל לרש"י דליל דיש חשש דילמא גזל מגוי דא"כ למאי דקאמר בגמ' דאם יש שינוי רשות מהני ואם יש לחוש גם דילמא גזל מעכו"ם א"כ לא מהני ש"ר להקנותו כיון דכבר אינו של העכו"ם ולא יוכל להקנותו דבר שאינו ברשותו וכמו שלא מהני יאוש לחודא כן גם ע"י ש"ר לא מהני דהא לא הוי ש"ר ע"כ פירש"י דעיקר החשש רק שמא גזל מישראל ובזה שפיר מהני יאוש וש"ר: