אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - סוגי' דמדליקין מנר לנר

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - סוגי' דמדליקין מנר לנר

עצי חיים על מועדים - סוגי' דכבתה

א) מס' שבת דף כ"ב רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין יתיב ההוא מרבנן קמי' דרב אדא וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה אמר להו לא תציתו לי' טעמא דרב משום אכחושי מצוה מאי ביני' א"ב דקא מדליק מנר לנר למ"ד משום ביזוי מצוה מדליק למ"ד משום אכחושי מצוה אסור מתיב ר' ששת מהא דאמר רב מאי עדות זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים והא הכא דקביעי נרות לא סגיא דלא מישקיל ואדלוקי קשיא בין למ"ד משום ביזוי מצוה ובין למ"ד משום אכחושי מצוה תרגמא ר"פ בפתילות ארוכות סו"ס למ"ד משום אכחושי מצוה קשיא, קשיא והנה הרמב"ם פסק דדוקא מנר לנר מדליקין אבל לא בקינסא וא"כ ס"ל דמנר לנר פליגו אבל בקינסא גם שמואל מודה דאסור דהרי הלכה כשמואל והקשו עליו דהא בגמ' מסקינן בקושי' הך מ"ד דס"ל דטעמא דרב משום אכחושי מצוה ומשמע דטעמא דרב משום ביזוי מצוה וא"כ לשמואל גם ע"י קינסא מותר:

ונלע"ד דהנה בזבחים דף צ"א אמר שמואל המתנדבין יין מזלפו על גבי האישים ופריך והא קא מכבי כיבוי במקצת לא שמי' כיבוי איבע"א כיבוי דמצוה שאני ת"ש דתנא ראב"י יכול יכבה את הדשן ויתרום אמרת לא תכבה ופירש"י אלמא כיבוי דמצוה אסור שאני התם אפשר דיתיב ונטר ע"ש ומבואר לפי האיבע"א בגמ' דכיבוי דמצוה אם אפשר להמתיו אסור לכבות ואם אי אפשר להמתין מותר ולפ"ז קשה מאי מותיב למ"ד משום אכחושי מצוה ממנורה דמדליקין מנר לנר דהא אכחושי מצוה פירש"י דמיחזי כמאן דשקל נהורא והיינו דקא מכבה קצת וכיון דהוי כיבו דמצוה דזה מצותה שיהא מדליק שאר הנרות מנר המערבי ולא שייך לומר דאפשר להמתין והוי כמו דמזלף על האישים משו"ה במנורה מדליקין מנר לנר אבל בנר חנוכה כיון דאפשר להדליק ממקום אחר לכן ס"ל לרב דאין מדליקין מנר לנר ויש לתרץ דבגמ' הכא ס"ל כתי' הראשון שבגמ' דמשו"ה מזלף על גבי האישים משום דכיבוי במקצת לא שמי' כיבוי ולא ס"ל לחלק משום כיבוי דמצוה ולכן מקשה בגמ' למ"ד משום אכחושי מצוה וא"כ ס"ל דכיבוי מקצת שמי' כיבוי והא כיון דבמנורה מדליק מנר המערבי מוכח דכיבוי במקצת לא שמי' כיבוי ומסיק בקושיא והנה הרמב"ם דפוסק בפ"ב מה' תמידין דכיבוי במקצת שמי' כיבוי וא"כ הא דמזלפין על האישים משום דהוי כיבוי דמצוה וא"כ הא דתנא ר"א דלא יכבה ויתרום מוכרח לומר דכיבוי דמצוה אם אפשר בענין אחר אסור וא"כ לא קשה לרב ממנורה דהא בחנוכה אפשר להדליק ממקום אחר לכן אין מדליקין מנר לנר ועי' ביומא דף מ"ו דס"ל לרבא המכבה אש של מנורה פטור וא"כ בלא"ה לא שייך במנורה משום אכחושי מצוה דשקל נהורא דהא גם אם מכבה פטור וי"ל דאע"ג דפטור ממלקות מ"מ איסורא איכא:

ב) עוד יש לתרץ דברי הרמב"ם דהנה כתב הרמ"א בסי' תרע"ד דנהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפי' מנר לנר דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כ"כ לכן אין להדליק זה מזה עכ"ד ויש להקשות לע"ד על הרמ"א א"כ מאי מקשה לרב ממנורה הא י"ל דהא דאמר רב אין מדליקין מנל"נ היינו שלא להדליק נר זה מזה אבל לא מיירי רב משני בני אדם שרוצה השני להדליק מנר שהדליק הראשון דבכה"ג כיון שהם שניהם של מצוה גם רב ס"ל דמותר להדליק מנל"נ אבל רב מיירי באדם אחד שרוצה להדליק נרות שלו זמ"ז משו"ה ס"ל דאין מדליקין משום דעיקר מצותו הוא נר הראשון והשאר אינו אלא למצוה וא"כ לא קשה לרב ממנורה דמדליקין מנל"נ דהתם דכל הנרות הם עיקר למצותו משו"ה מדליקין מנל"נ וראיתי בייט"ל פ' מקץ מביא מס' שושנים לדוד שמתרץ כן קושי' הגמ':

אמנם י"ל דדברי הרמ"א תליא בשני התירוצים בתוס' גיטין דף כ"ה בהא דאמרי' שם הלוקח יין מן הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני וכתבו התוס' לאו דיקא עשרה ותשעה דכשהסיר שני לוגין לתרומה פשו להו מאה נכי תרי ויש מפורשים דאין המעשר מתמעט משום תרומה גדולה כיון דחטה אחת פוטרת את הכרי ע"ש ומבואר דלתי' הראשון שבתוס' אמרי' אע"ג דמה"ת די בחטה אחת מ"מ אם הוא מוסיף הוא בכלל התרומה אבל לתי' השני אמרי' דההוספה יותר מכשיעור אין בכלל התרומה ולכן אין המעשר מתמעט משום התרומה, ולפ"ז י"ל אע"ג דמעיקרא דדינא אינו מחויב להדליק זכר לנס רק נר אחד מ"מ אם הדליק יותר כמו שתקנו חכמים למהדרין מן המהדרין הנה לתי' הראשון שבתוס' דאם הוסיף לתרומה הרי זה ג"כ בכלל התרומה ה"נ אם הוסיף להדליק הוא בכלל המצוה ומותר להדליק זמ"ז אבל לתי' השני שבתוס' דההוספה יותר מכשיעור אין בכלל תרומה ה"נ מה שהוסיף להדליק מנר אחד אינו כ"כ למצוה כמו נר הראשון ולפ"ז י"ל דהגמ' דהקשה לרב ממנורה משום דסברי דמה שהוסיף להדליק הוא בכלל המצוה כמו נר הראשון וא"כ קשיא לרב אבל לפי דמשמע ממשנה דהלוקח יין מן הכותים דההוספה אינו בכלל המצוה דזה דוחק לומר כתי' הראשון שבתוס' דבמשנה לאו דוקא קתני וכמו שפסק הרמ"א דנהגו שלא להדליק זמ"ז וא"כ לא קשיא לרב ושפיר פוסק הרמב"ם כמ"ד טעמא דרב משום אכחושי מצוה, ובהא דאם ההוספה הוא בכלל המצוה כתבתי באריכות יותר בתשובה לענין מרור אם יוצא בפחות מכזית ע"ש:

ג) עוד י"ל דהנה מה שפירש"י משום אכחושי מצוה דמיחזי כמאן דשקל נהורא ומשמע דלא שקל נהורא באמת רק שנראה לעין כמו דשקל וא"כ יש להקשות מאי מקשה ממנורה הא י"ל כיון דלא שקל רק דהוי גזירה וא"כ איכא למימר דבמנורה לא שייך למיגזר דקי"ל אין שבות במקדש וי"ל לפ"מ שכתב המהרש"א בשבת דף מ"ב דהא דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורים ליכא לפלוגי בין מקדש ובין גבולין ע"ש וא"כ שפיר מקשה בגמ' דכיון דבחנוכה גזרינן משום אכחושי מצוה ה"נ יש לגזור במנורה אמנם במרדכי רמז תש"נ בפ"ב ממס' שבועות מתבאר שם דס"ל דהא דאין שבות במקדש נאמר גם בשאר איסורים ועי' בשד"ח כללים מערכת האלף ס' רפ"ד מה שהביא בזה פלוגתא ע"ש וא"כ קשה שוב הא י"ל לחלק בין נר חנוכה למנורה ומוכרח משו"ז לומר גם כדי שלא תיקשי על המרדכי מהא שכתב המהרש"א דבגמ' שם מוכח דבכל האיסורים חוץ מאיסורי שבת אמרי' יש שבית במקדש וי"ל דרק לפי הס"ד בגמ' שם דפריך והא קא מכבה ס"ל דיש שבית במקדש בשאר האיסורים אבל לפי המסקנא לא קי"ל הכי וא"כ הכא דמסיק בגמ' בקושי' למ"ד אכחושי מצוה היינו דס"ל דבשאר איסורים יש שבות במקדש אבל הרמב"ם ס"ל דבכל איסורים אין שבות במקדש כהמסקנא דהתם וכהמרדכי וא"כ לא קשה לרב ושפיר פוסק הרמב"ם כמ"ד אכחושי מצוה: ולכאורה הי' נראה לומר דהא דמיחזי כמאן דשקל נהורא הוא משום חשדא דהרואים יאמרו דשקל נהורא וא"כ י"ל דלאו שבות הוא דהא דמחיוב להוציא נפשי' מחשדא הוא דאו' כדמוכח בפסחים דף י"ג גבאי צדקה שאין להם עניים פורטין לאחרים ואין פורטן לעצמן משום שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל וכן כתב בתשו' הראנ"ח בספר מים עמוקים דהחיוב לאפוקי נפשי' מחשדא הוא מה"ת ומייתי ירושלמי שקלים מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מצינו שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי שמים ע"ש מ"מ י"ל דלאו משום חשדא דהרואים הוא אלא משום גזירה הוא דהוא דומה למאן דשקל נהורא דאל"כ דמשום הרואים הוא א"כ הוא דומה לדבר שאסור מפני מראות העין דאמרי' בשבת דף ס"ד דהוא פלוגתא דתנאי בדבר שאסור מפני מראות עין אם גם בחדרי חדרים אסור או לא ע"ש ובגמ' דאמרי' מאי ביניי' אי משום ביזוי מצוה או משום אכחושי מצוה ואמאי לא אמר דאיכא ביניי' אם מדליק בפנים כגון בשעת הסכנה דמדליק על שלחנו וגם לדידן דמדליקין על פתח ביתו מבפנים דליכא משום מ"ט לחד תנא שם וא"כ ליכא משום אכחושי מצוה אלא ודאי דלאו משום חשדא הוא אלא גזירה ושפיר שייך כנ"ל דאין שבות במקדש:

ד) עוד י"ל גם לתרץ דברי הרמב"ם פ"ג מה' מעשר שני שכתב מע"ש אין שוקלין כנגדו דנרי זהב שמא לא יכוין משקלותיו ותמהו עליו כיון דפוסק ע"י קינסא אסור א"כ למ"ל הך טעמא הא בלא"ה אסור משום ביזוי מצוה כמבואר בגמ' גם ליישב דברי הטור והמחבר סי' תרע"ה שכתב אם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצורכו הוא מדליקה והקשה עליו הב"ח והטו"ז הא בגמ' משמע דלמ"ד הדלקה עושה מצוה א"צ לטעם שהרואה אומר וכו' אלא מטעם דהדלקה במקומה בעינן כסברת המקשן:

ונלע"ד לתרץ דהנה קשה לפ"ד התה"ד דגם המתירין להדליק מנל"נ אפי' ע"י קינסא מ"מ אם יש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה אסור דהרי זה דומה להא דאמר רבא גזירה שמא לא יכוין משקלותיו והקשה בטו"ז סי' תרע"ד א"כ אפי' אם מדליק ואוחז הנר שהוא רוצה להדליק ומטלטלו לנר שהוא מדליק ממנו והוא צריך להניחן עכ"פ במקומו אמאי לא חיישינן שמא יכבה קודם הנחה והוי הדלקה ראשונה בחנם ומטעם זה חולק הטו"ז על תה"ד ע"ש וא"כ להתה"ד קשה אמאי מותר להדליק מנל"נ ולא חיישינן שמא תכבה קודם הנחה, והנה למ"ש הב"ח סי' תרע"ה דלא קי"ל הנחה במקומו בעינן לא קשה מידי דהא אפי יכבה קודם הנחה כבר קיים המצוה דכבתה אין זקוק לה אמנם קשה מאי מקשה בגמ' לרב ממנורה הא רש"י לעיל דף כ"א ע"ב ד"ה מבחוץ ס"ל דכל אחד מדליק על פתח ביתו ובשמאל פתחו ולא על פתח החצר וא"כ י"ל דרב דס"ל אין מדליקין מנל"נ הוא מהאי טעמא דס"ל הנחה במקומו בעינן וא"כ כיון שהוא אוחז הנר ומטלטל לנר שהוא מדליק ממנו חיישינן שמא יכבה קודם הנחה והוי הדלקה בחנם אבל במנורה דהנרות סמוכים זל"ז והפתולות ארוכות וליכא למיחוש שמא יכבה ואפי' אם יררח מ"מ תיכף בשעת הדלקה מקיים המצוה ושפיר מדליקין במנורה מנל"נ, וי"ל דהגמ' דמקשה לרב לפום הס"ד השתא אכתי לא ידענו מהא דהדלקה במקומו בעינן וא"כ הטעם משום אכחושי מצוה ופריך שפיר דאם בחנוכה אין מדליקין מנל"נ כש"כ במנורה וא"כ למאי דקאמר בגמ' אח"כ דהדלקה במקומו בעינן ממילא דלא קשיא לרב די"ל דגם רב מהאי טעמא ס"ל דאין מדליקין מנל"נ משום שמא יכבה קודם שהניחה במקומו ואיכא ביזוי מצוה:

והשתא למאי דמסיק דהדלקה במקומו בעינן א"כ יש לומר דתרווייהו רב ושמואל ס"ל דע"י קינסא אסור ולא פליגו לא משום ביזוי מצוה ולא משום אכחושי מצוה אך פלוגתיי' דרב ס"ל חיישינן שמא יכבה קודם הנחה והרי זה דומה לשמא לא יכוון משקלותיו ושמואל ס"ל דלא חיישינן כמו דאמרי' לעיל דלא חיישינן שמא יכבה רק בפתילות ושמנים שאמרו חכמים דאין מדליקין בשבת ע"ש וא"כ א"ש דברי הרמב"ם דס"ל דע"י קינסא אסור דהא לפי המסקנא גם שמואל ס"ל דע"י קינסא אסור וא"ש ג"כ מאי דס"ל לרמב"ם במע"ש הטעם משום שמא לא יכוין משקלותיו דהא ע"כ לרב ס"ל הכי במנורה הטעם דאין מדליקין משום שמא יכבה דאל"כ תהוי עליו קושי' מהא דמנורה וא"כ י"ל דרב ס"ל דבמע"ש הטעם שמא לא יכוין משקלותיו ומזה הוכיח רב דגם בחנוכה יש לחוש שמא יכבה ומשו"ה כתב הרמב"ם משום שמא לא יכוין משקלותיו דהא גם לשמואל דס"ל מדליקין מנל"נ י"ל ג"כ דס"ל במע"ש הטעם משום שמא לא יכוין משקלותיו ורק בחנוכה לא חיישינן שמא יכבה כנ"ל ומיושב ג"כ דברי הטור שכתב הטעם שהרואה אומר לצורכו ולא כתב משום דהדלקה במקומו בעינן די"ל דהטור ס"ל להיפך דמדמסיק בקושיא לרב ולא משני בגמ' הקושי' דהטעם דס"ל לרב אין מדליקין משום דהנחה במקומו בעינן וע"כ ס"ל לסתמא דגמ' דלא בעינן הנחה במקומו ולכן כתב הטור הטעם דהרואה אומר כסתמא דגמ' לעיל ולא משום דהדלקה במקומו בעינן: ה) בגמ' הדלקה עושה מצוה, וכתב המחבר סי' תרע"ג הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אין זקוק לה והקשה בטו"ז דבומ' הביא הרבה הוכחות דלא קי"ל הנחה עושה מצוה ואמאי לא הוכיח ממה דקי"ל כבתה אין זקוק לה ע"ש:

ואפשר י"ל דהנה בכתובות דף ע"ב בתוס' ד"ה וספרה כתבו דזבה אין מברכת על ספירתה משום שמא תראה ותסתור אין לה לברך וכה"ג כתבו התוס' בפסחים דף ז' ע"ב דבכל הטבילות אין לברך קודם הטבילה רק אחר שטבל משום דקודם שירד למים יש לחוש שמא משום ביעתותא דמיא מימנע ולא טביל ע"ש ולפ"ז קשה האיך מברכין על הדלקת נר חנוכה למ"ד כבתה זקוק לה הא אם כבתה קודם שהדליק השיעור לא קיים המצוה בהדלקה זו וא"כ אין לו לברך על ההדלקה כמו התם דחיישינן שמא תראה ושמא לא יטבול, איברא דיש להביא מהרבה פוסקים דלא ס"ל כהתוס' בהא הנה הריטב"א בחולין דף ק"ו כתב במי שנטל ידיו לאכילה ובירך ענט"י ואח"כ נמלך ולא אכל אין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה כיון דבהאי שעתא שנטל ידיו הי' דעתו לאכול וכה"ג כתב התוס' פ"א דתענית דף י"א שהקשה שם האיך לוה אדם תעניתו ופורע והלא נמצא שקרן בתפלתו ותי' דכיון דבשעה שהתפלל הי' בדעתו להתענות לא מיקרי שקרן אם אכל אח"כ ע"ש והארכתי בזה במקום אחר אבל מ"מ לפי שיטת התוס' קשה, והנה למאי דקי"ל כבתה אין זקוק לה א"כ תיכף בהדלקה כבר קיים המצוה ניחא שפיר דמברך על הדלקת נר חנוכה ולפ"ז י"ל דבגמ' דקאמר דמדקא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה ש"מ הדלקה עושה מצוה ולכאורה קשה מנ"ל דהא אף אם הנחה עושה מצוה מ"מ הא תחלת הנחה הוא רק ע"י הדלקה ומשו"ה י"ל להדליק ולא להניח ולהנ"ל י"ל דהוכחת הגמ' אינו מנוסח הברכה להדליק די"ל דגם אי הנחה עושה מצוה נמי שייך לומר להדליק רק דהוכחת הגמ' מכל עיקר הברכה מדקא מברכינן על הדלקת נ"ח ולא חיישינן שמא תכבה קודם השיעור ונמצא ברכתו לבטלה וא"כ על כרחך דכבתה אין זקוק לה והיינו כדברי המחבר משום דהדלקה עושה מצוה וכבר קיים המצוה בהדלקה לפיכך כבתה אז"ל ומיושב קושי' הטו"ז שהקשה אמאי לא הוכיח ממה דקי"ל כאז"ל דהא באמת הוכיח כן דהדלקה עושה מצוה ממה דקי"ל כאז"ל והיינו במה שאמר בגמ' דמדקא מברכינן ש"מ דהדלקה עושה מצוה וכנ"ל משום דכאז"ל:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה