אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - סוגי' דחזקת בדוק

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - סוגי' דחזקת בדוק

עצי חיים על מועדים - לשבת הגדול

כא) מסכת פסחים דף ד' בגמ' בעא מיני' מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידי' הוא או דילמא על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותי' קאי ופירש"י שהרי עתה הבית שלו והקשה בפנ"י דבסמוך מסיק רש"י גופא דכיון דבדיקת חמץ דרבנן מספקא לי' לבעל האיבעיא טורח זה על מי מוטל אלמא דלאו משום דהבית עתה שלו מספקא עי"ש ועוד הקשו המפורשים בדברי רש"י מה יש חילוק אם הבדיקה הוא דברי תורה או מדרבנן הא בין אם הבדיקה הוא דברי תורה או דרבנן יש ספק על מי מוטל לבדוק על המשכיר או על השוכר והמהרש"ל כתב דאי הוי בדיקת חמץ דאורייתא אמרינן דבודאי על המשכיר הוא מוטל לבדוק וקשה להבין הטעם לזה גם מה שהקשו התוס' אין לפרש הטעם כיון דשלו הוא ע"כ חייב לבדוק דא"כ אמאי נקט משכיר לחבירו בי"ד אפי' בי"ג יתחייב המשכיר לבדוק וא"כ לרש"י דמפרש דחמירא דידי' הוא והחמץ שלו א"כ קשה על רש"י אמאי נקט בי"ד אפי' בי"ג נמי יתחייב המשכיר לבדוק:

ונראה דהנה בטור סי' תל"ו כתב בישראל היוצא מבית העכו"ם תוך למ"ד שא"צ לבדוק כיון שהעכו"ם נכנס בביתו אף אם נשאר חמץ ודאי מתייאש ממנו ואין לך הפקר גדול מזה עיי"ש ולכאורה קשה לפ"ז מאי בעי בגמ' אי על המשכיר לבדוק משום דחמירא דידי' הוא הא המשכיר כשיצא מהבית אתייאש מן החמץ והוא מונח עתה בחצר המושכר להשוכר [ושיטת רש"י ז"ל דחצר המושכר קונה לשוכר ואפי' לרמב"ם דאיני קונה לשוכר מ"מ בדעת אחרת מקנה אותו כתב הש"ך בסי' שי"ג דקונה לשוכר והכא הרי המשכיר הוי כדעת אחרת מקנה אותו כדי לפטור מטורח זה לבדוק החמץ] וצ"ל כיין דחוב הוא לו לטרוח בהבדיקה לא קנה לי' חצירו שלא מדעתו החמץ דהא עי"ז שיקנה החמץ יתחייב לבדוק ומשו"ה אף דהמשכיר אתייאש מהחמץ מ"מ לא מיפטר המשכיר לבדוק דהא כתב בנתיבות סי' רס"ב ובקצה"ח סי' ת"ז דבזה חילוק בין יאוש להפקר דבהפקר פליגו ר' יוסי ורבנן בנדרים דף מ"ג דהפקר לא הוי עד דאתי לרשות זוכה והנה אף דקיי"ל כרבנן דהוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה מ"מ ביאוש לא מהני עד דאתי לרשות זוכה עי"ש וא"כ לפ"ז אף דהמשכיר אתייאש מן החמץ מ"מ הא השוכר לא קנה אותו דהא חוב הוא לו ולא קנה לי' חצירו וע"כ פטור השוכר לבדוק והחיוב מוטל עוד על המשכיר ולא מהני לי' לפטור עצמו מטעם שנתייאש דמכיון דהשוכר לא קנה החמץ והוי כאלו לא אתי ליד זוכה ולא הוי יאוש והחמץ הוא עוד של המשכיר ובשלמא בישראל היוצא מבית עכו"ם שפיר כתב הטור דאין צריך לבדוק משום שנתייאש ממנו דהא החצר קנה לעכו"ם החמץ דזכות הוא לו לגוי והוי כאתי ליד זוכה והוי יאוש גמור אבל בשוכר ישראל לא שייך למיפטר המשכיר מהבדיקה מטעם יאוש דהא השוכר לא קנה החמץ משום דחוב הוא לו [וחצר קונה לעכו"ם ועי' בקצה"ח סי' קצ"ד סק"ג ובפתיחה לסימן ר' מה שמפלפל דהא חצר משליחות איתרבאי ואין שליחות לעכו"ם עיי"ש מה שמתרץ ע"ז]:

והנה בר"ן פ' השולח כתב אהא דאין כותבין פרוזביל אלא על הקרקע אם אין לו קרקע מזכהו לתוך שדהו וכ' הר"ן מכאן נ"ל דהא דקיי"ל זכין לאדם שלא בפניו כל שהדבר בעצמו זכות אעפ"י שנמשך ממנו חוב שהוא יתר על הזכות זכה וקנה דהא הכא כשמזכהו קרקע כל שהוא מתחייב הוא בכך שאין שביעות משמטות חובו ואפ"ה אמרינן דמהני אלא שיש לדחות דזהו מקולי פרוזביל עכ"ד עי"ש ר"ל כיון דבשביעות בזמן הזה דרבנן אמרינן לקולא דדבר שהוא לשעתו זכות ואח"כ נמשך ממנו חוב זכין לו שלא בפניו וקנה משום דבא החוב מכח חיוב דרבנן אבל אם הי' שביעות דאורייתא הוי אמרינן דאע"ג דהשתא הוא זכות מ"מ כיון דלסוף נמשך מזה חוב לא מיקרי זכות ולא קנה לי' שלא בפניו ולפ"ז י"ל דהכי הוא האיבעיא בגמ' על המשכיר לבדוק דחמירא דידי' ואע"ג דכשיצא המשכיר מהבית אתייאש מיני' מ"מ י"ל דהשוכר לא קנה החמץ דחצירו לא זכה לי' שלא מדעתו דחוב הוא לו לטרוח לבדוק ובלא אתי ליד זוכה לא הוי יאוש וע"כ על המשכיר לבדוק דהא עוד חמירא דידי' הוא או דילמא על השוכר לבדוק שהרי עתה הבית שלו הוא וזכי לי' חצירו החמץ שלא מדעתו אף דחוב הוא לו לבדוק מ"מ כיון שעתה קודם זמן איסורו יש לו ריוח תיכף מה שנקנה לו החמץ אף דעי"ז מתחייב לבדוק אח"כ וניחא לי' יותר שלא לקנות החמץ מלהתחייב בבדיקה עכ"ז כיון דהחוב הוא מכח חיוב דרבנן דהא בדיקת חמץ מדרבנן ע"כ כיון דעתה הדבר בעצמו הוא זכות אמרי' דזכין לאדם אף בכה"ג שלא בפניו וזהו שמפרש רש"י משום דבדיקת חמץ דרבנן דהא אי בדיקת חמץ דאו' הוי אמרינן בודאי דעל המשכיר לבדוק ואע"ג שנתייאש המשכיר מהחמץ לא מיפטר מלבדוק דהא השוכר לא קנה החמץ דחוב הוא לו לאחר מיכן ובמילתא דאו' אמרינן דדבר שהוא נמשך אח"כ חוב הוא כחוב גמור ואינו נקנה לו שלא מדעתו אבל כיון דבדיקת חמץ הוא רק מדרבנן ומדאו' לא אתחייב השוכר לבדוק י"ל דאמרינן כיון דהשתא הוא זכות לו זכין לו שלא בפניו ומיושב שפיר קושי' הפנ"י דהא על זה שפירש"י על השוכר לבדוק שהרי עתה הבית שלו מוכרח עוד לומר דהוא מטעם דבדיקת חמץ מדרבנן דבלא זה אף דהבית שלו עכ"ז לא צריך לבדוק שהרי כיון דחוב הוא לו לא קנה חצירו שלא מדעתו ורק משום דבדיקת חמץ דרבנן הוי זכות וקנה חצירו להשוכר וצריך לבדוק ומובן שפיר ג"כ דברי המהרש"ל שכתב דאי הוי אמרי' דבדיקת חמץ דאורייתא על המשכיר לבדוק משום דעוד לא נקנה החמץ להשוכר משום דחוב הוא לו אבל משום דבדיקת חמץ דרבנן והחיוב הוא רק מדרבנן ע"כ לא מיקרי חוב וקונה לו חצירו החמץ להשוכר ומיושב ג"כ קושי' התוס' לפירש"י אמאי נקט בי"ד אפי' בי"ג נמי יהא חייב המשכיר לבדוק ולהנ"ל א"ש דיש לומר דבשלמא בי"ד קמיבעי' לי' שפיר דחיוב בדיקה יהי' על המשכיר דהא החוב של חיוב בדיקה הוא תיכף כשנקנה לו החמץ להשוכר והסברא נותנת יותר שתהא מיקרי חוב להשוכר וממילא לא נקנה החמץ להשוכר אבל בי"ג דעוד לא חל חיוב בדיקה עד אור לארבעה עשר ותיכף כשנקנה לו החמץ הוא רק זכות והחוב בא לו לאחר מיכן בזה פשיטא לי' גם לבעל האיבעי' דבמילתא דרבנן אמרינן דזכה השוכר החמץ והחוב הוא רק לאחר מיכן מכח החיוב בדיקה וכמו בפרוזביל דמזכהו לו קרקע כל שהוא וה"נ זכה קודם החמץ מטעם זכות ואח"כ ממילא חל עליו לבדוק אבל הכא לא דמי לפרוזביל דמזכהו לו קרקע כיון דהשכירו בי"ד א"כ החוב בא תיכף כשהשכירו ובזה מיבעי' לגמ' די"ל דבכה"ג שהחוב הוא תיכף לא אמרי' בכה"ג זכין לו שלא בפניו:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה