אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - לשמיני עצרת

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - לשמיני עצרת

עצי חיים על מועדים - מגלת קהלת

א) ביום השמיני עצרת תהי' לכם וגו' ותרגומו כנישין תהא לכון [לשון אסיפה] נ"ל עפימ"ש חז"ל שמיני רגל בפני עצמו והנה בתל"מ ע"ג פי' הכתוב מזמור לאסף אך טוב לישראל דהנה גאולת מצרים הי' ערב רב מעורב טוב ברע ורע בטוב אבל גאולה העתידה ב"ב יצרפם כצרוף כסף וגו' ואסורה כל בדוליך והיינו מזמור לאסף בשעת אסיפה שיגיע זמן לאסיפת הגלות אך טוב לישראל ר"ל אך בחינת הטוב בלי תערובות רע תהא לישראל עכ"ד בקיצור והנה בר"ה ויוהכ"פ מעוררין העם לתשובה מיראה ומפחד העונש כי בריה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון מי יחי' וגו' וכן בסכות אחז"ל סוכה ל"ז בד' מינים כיצד מנענע כדי לעצור רוחות רעות וזהו העבודה לצורך עצמו כדרך תערובות רע בטוב כיון דכוונתו אינו צח לעבוד את בוראו לאהוב את האמת באשר הוא אמת ולכן בעבור זה מיקרי שמיני רגל בפני עצמו ר"ל לעצמו בלתי תערובות כוונתו לצורך עצמותו רק בלתי לה' לבדו ובבחי' זו יהי' כל ישראל לעתיד ב"ב רק כולו טוב ככסף צרוף וזהב טהור וז"ש התרגום עצרת תהי' לכם כנישין תהא לכון ר"ל ביום השמיני צריכין כל ישראל להיות במדרגה היותר נעלה כאשר כן תהי' לעתיד לבא בעת הכנישה במהרה אך טוב לישראל כנ"ל והבן:

ב) ביום השמיני וגו' ופירש"י עצורים ממלאכה פר אחד איל אחד התעכבו לי מעט עוד ולשון חבה הוא זה וכו' קשה עלי פרידתכם ונראה עפי"ד הגמ' סוכה דף מ"ח והיית אך שמח ודרשו חז"ל לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה וקשה הא אך בכל מקום למיעוט והאיך אמרי' כאן אך לרבות יש לומר עפי"מ שהובא בייטב פנים [דרושים לר"ה אות י"א] בשם רבינו הקדוש מהר"יי מלובלין כי בעת שאומר חצות בבכי ובתחנונים ופלגי מים בכ"ז אני שש ושמח וכך הורה לי רבינו הקדוש מהר"ש זללה"ה עפ"י משל למלך שנשבה והגיע לעמוד לפוש וללון אצל אוהבו ומיודעו וכראות אוהבו את המלך בשבי' הלך ילך ובכה מאין הפוגות ובכ"ז שש ושמח כי המלך נתאכסן אצלו והנמשל כי באותו שעה שבוכה על חורבן ביהמ"ק השכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה וגו' נוכח פני ה' עכ"ד עי"ש ובזה יש לומר כי בשמ"ע הוא רגל בפ"ע כביכול עצם כבודו ית"ש משתעשע עם בניו עם ישראל דוגמת חתן וכלה כמבואר בספרים ואף בימי דלותינו ושפלנו בגלות המר הזה הוא בבחי' הלזו ושכינת עזו שוכן אתנו ועל כן הוא זמן שמחתינו כי השכינה שורה רק מתוך שמחה של מצוה ועל כן אך שמח כי בשמחה זו יש גם כן מיעוט בהעלותנו על לבנו כי המלך כביכול הוא אתנו בשבי' ואך בא למעט השמחה ועכ"ז בא לרבות שמחה כיון שהמלך עתה מתאכסן אתנו בזמן הזה וההוא יומא דשמ"ע קא גרים וז"ש ביום השמיני עצרת תהי' לכם והוא לשון עצרה למעט השמחה ופר אחד הוא לשון חבה קשה עלי פרידתכם ושניהם כאחד באו בהעלות על לבנו שהמלך עתה בשבי' ועכ"ז אנו ששים ושמחים בו כיון שנתאכסן אתנו:

ג) ביום השמיני עצרת תהי' לכם ופירש"י עצורים ממלאכה וקשה הא כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו ותרתי למה לי ונראה עפימ"ש אזזצלה"ה ביש"מ פרשת בשלח לפרש מאמרה ז"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירון ממנו עול מלכות ועול ד"א דהנה נקנס על האדם בזיעת אפיך תאכל לחם ע"כ צריך לבלות בזה זמנים טובא להמציא טרף לחקו והנה באמת קאי מה שאמר בזיעת אפיך וגו' ג"כ על לחם התורה שנאמר לכו לחמי דהא לאחר החטא שנעשה כתנות עור בעין והוא מסך המבדיל צריך יגיעה רבה להבין בדברי תורה וא"כ אף שהגזירה והקנס נקנס על כל בני אדם הנה אותן שתורתן אומנתן אין צריכון לשום השתדלות לטרפם לפי שנתקיים בהם הגזירה בעמל התורה וזה אמרם כל המקבל עליו עול תורה ונתקיים בו הגזירה בעמל התורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול ד"א עכ"ד ז"ל ועיי' מ"ש בזה בפ' בחקתי ובזה יש לפרש סיום הספר נעוץ סופו בתחלתו לכל האתות והמופתים וגו' ולכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא וגו' דהנה פירש"י ולכל המורא הגדול נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא והייני שהוריד להם את המן והגז להם השליו וקשה הא נקנס על כל אדם בזיעת אפיך תאכל לחם והאיך נתן לנו את המן והשקינו מי באר בלי עמל ויגיעה ע"ז אמר הכתוב בראשית וגו' ופירש"י בשביל התורה שנקרא ראשית ר"ל בשביל התורה אשר עמלנו בה בזה נתקיים הקנס והגזירה של אדה"ר ואין צריכון עוד לשום יגיעה והשתדלות וזש"ה ביום השמיני זמן שמחתינו בשמחת התורה על עסקינו בתורה ואשר קבלנו עלינו מעתה לעסוק ולהגות בה יומם ולילה בזה תהי' לכם היינו לכם לכל צרכיכם אפי' אם כל מלאכת עבודה לא תעשו שלא תהא צריכון ליגע במלאכה לפי שכבר קיימו וקבלו עליהם הגזירה בעמל התורה:

ד) אמונים אשר נאספו ברכות נכספו גם קומתם כפפו דבר חנונם העדיפו נראה לפרש עפי"מ שפירשתי הטעם על נשיאת כפים בעשרה דוקא עפימ"ש ביש"מ פ' חקת ותורף הדברים דהנה מצינו כמה דברים שהן בעצמותן חריפין ומרים כמו מלח ותבלין ועם דברים אחרים הם טובים ולא יאכל תפל בלי מלח וכ"כ נמצא בבני אדם שבעצמותן נראים לכאורה בלתי יפים אבל בכלליות כלך יפה אף נעים זה יש לו מדה טובה זו וזה מדה טובה אחרת וע"כ לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל ע"ד האמור בתוך עמי אנכי יושבת והקב"ה משגיח על כלליות ישראל ולא בפרטן עכ"ד ועיי' בייט"ל פ' בלק וזה י"ל הטעם על נשיאת כפים בעשרה כי אז יחול הברכה על ראשם באין שטן ופגע רע כיון דבכללות ישראל כולם יפים הם ועד"ז אמרו חז"ל כל בי' עשרה שכינתא שרי' אבל ביחיד מי יכול לומר זכיתי לבי טהרתי מחטאי ואין בו שום עיקש ונפתל ועיי' מ"ש עוד בזה בפ' ברכה ויתבאר ג"כ דברי הכתוב ביום השמיני עצרת תהי' לכם ותרגומו כנישין תהא לכון לשון אסיפה ר"ל ע"י האסיפה בכללות ישראל תהי' לכם לכל צרכיכם כי אז הברכה לכם בלי שום מסטין ומפריע כי בכללות ישראל כולם מחמדים ת"ש אמונים אשר נאספו בכללות ולא דרך פרטן כיון שהם ברכות נכספו ואז בכללותן יוכל לחול עליהם הברכה גם קומתם כפפו לכן לא בקשו כל אחד בפרטן כי מי יאמר זכיתי לבי דבר חנונם העדיפו כי בכללותם כלם יפים ורב ברכות יחולו על ראשם והקב"ה משגיח על כללותן לברכם עדי עד:

ה) א"י ביום השמיני עצרת וגו' עפי"ד הגמ' חגיגה דף ה' והא אמר רב פפא אין עציבות:

לפני הקב"ה ומשני לא קשיא הא בבתי גואי והא בבתי בראי פי' בבתי גואי ע"ז נאמר המשל ופחד עמו ובבתי בראי עוז וחדוה במקומו עכ"ד הגמ' ועי' ביש"מ פ' אחרי שכתב שם שמשה שהי' רואה באספקלריא המאירה הוא הי' במעלה היותר גדול בבחי' בתי גואי והי' משמש במיעוט חדוה ונדב ואבי' הי' מהלכין אחריהן היינו שהי' במדרגה למטה מהן ולכן הי' בהן העבדות בשמחה כמו שנאמר עבדו את ה' בשמחה וזה שאמרו שנכנסו שתיי' יין היינו שרצו לחזק השמחה יותר ויותר באהבה נפלאה עכ"ד עיי"ש ובמה שכתבתי בפ' וישב ובזה נ"ל לפרש משה"כ בפ' משפטים ויעל משה ואהרן נדב ואביהו וגו' ויראו את א' ישראל וגו' ויחזו את הא' ויאכלו וישתו ופירש"י והוא מדברי מדרש תנחומא ויחזו את הא' הי' מסתכלין בו בלב מתוך אכילה ושתי' ואונקלס לא תרגום כן ולהנ"ל יש לומר דדברי המדרש והתרגום ר"ל שהי' מסתכלין בו שהי' בשעה זו במדרגת משה ואהרן שהי' מסתכלין בו פי' באספקלריא המאירה כמו שנאמר בקרא ויעל משה ואהרן ונדב ואביהו היינו שעלו למעלה כולם כאחד ובגוונא חדא ויאכלו וישתו היינו שהי' שמחין לחזק השמחה יותר כמו שהרגלו נדב ואביהו לעבוד את השי"ת בשמחה וזה שתרגום והוו חדן בקורבניהון כאלו אכלין ושתין והנה הרואה באספקלרי' אין לו להשתמש במדה זו רק בהמשל ופחד כמו בחי' בתי גואי וז"ש לא שלח ידו מכלל שהי' ראוים להשתלח בהם יד כיון שבמדרגה זו בבתי גואי אין להשתמש בשמחה ובזה יש לפרש ג"כ בדברי הגמ' סוכה דף מ"ח והיית אך שמח ודרשו חז"ל לרבות ליל יו"ט האחרון של חג לשמחה וקשה הא אך בכל מקום למיעוט והאיך אמרי' כאן אך לרבות וכבר כתבתי בזה ועתה נ"ל עוד לפי הנ"ל כיון שהשמחה מדרגה למטה הימנו והוא בחי' בתי בראי לכן נופל בזה הלשון אך שהוא מיעוט דהא בפחד ומורא היא מדרגה רבה ולמעלה מזה בבחי' בתי גואי וזש"ה עצרת תהי' לכם דהנה בליל האחרון של חג שצריך לעבוד את השי"ת בשמחה רבה כחתן היוצא מחפתו במדה השייך לאותו זמן ע"כ עצרת הוא לשון מיעוט פר אחד איל אחד פירש"י לשון חבה כבנים הנפטרים מאביהם היינו באהבה ושמחה וע"כ הוא עצרת עצורים ממדרגת בתי גואי כיון דבימים האלה צריך לעבוד את השי"ת בשמחה:

ו) א"י אמונים אשר נאספו מה שתואר לישראל כאן בשם אמונים ונ"ל עפי"ד הגמ' פ"ק דר"ה כורש החמיץ שאמר ובני תורין ודוכרין וכו' ומצלין לחיי מלכא ובנוהו ופריך והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ומשני כאן בישראל פירש"י שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא תגר אלא תולה היסורים בעונו וכאן באומות פרש"י נכרי אם אין מטיבין לו כגמולו קורא תגר עיי"ש וז"ש אמונים אשר נאספו ישראל שהם מאמינים ואפי' אם ח"ו אין מטיבים לו אינו קורא תגר ועומדים באמונתם לכן אפי' אם ברכות נכספו שהם מבקשים וחפצים לקבל ברכות גם קומתם כפפו ר"ל אם ח"ו לא יקבלו מה שהם נכספים עכ"ז קומתם כפפו שתולה היסורין בעונו וע"כ הם בהכנעה בכפופת קומה ע"כ דבר חינונם העדיפו מה שהם מתחננים הם נענים אע"פ שמבקשים ותולים במעשיהם הטובים דבישראל מאמינים שאינם קורא תגר גם ע"מ לקבל פרס הרי הוא צדיק גמור:

ז) ביום השמיני עצרת תהי' לכם ותרגומו כנישין תהא לכון יתבאר ע"ד שכתב אא"ז ז"ל בייט"ל פרשת וישב לפרש מה שאומרים ומי שמייחדים בתי כנסיות לתפלה ומי שבאים בתוכם להתפלל דהנה רבים העושים מצוה יותר יגדל ערך קדושתם מיחיד העושה מצוה כמו הדבר המוסכם בעצת רבים יותר מקובל ומקיום מהמוסכם מאדם פרטי אבל כל זה אינו רק באם הנאספים אין כוונתם אל הזולת רק להעמיק בתכלית הענין משא"כ באם יכוונו כל אחד לפי ענינו ותועלת עצמותו אזי אפי' אם הם עדה גדולה נחשבים כאיש פרטי וזהו עדת חנף גלמוד וזהו שאמר ומי שמייחדים בתי כנסיות שיהא נקרא כנסי' אם באים בתוכם להתפלל היינו בפנימיותם ממעמקי הלב עכ"ד והנה בר"ה ויוהכ"פ כל אחד עושה תשובה מיראה כי בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון לחיים מי לא נפקד בימים האלה וגם בסכות אמרו חז"ל סיכה ל"ז כיצד מנענע כדי לעצור רוחות רעות וא"כ העבודה הוא למענם ולתועלת עצמותם למען ייטב לתם ולבניהם וע"כ גם אם ברבים יערוכו תפלתם ויעשו המצות אלה אשר יעשו אותם האדם עכ"ז אינם נחשבים כרבים העושים מצוה כיון שמכוונים לטובתם אינם נחשבים כרבים כי אם כאיש פרטי והנה בשמ"ע אשר כל מעשינו וכל עסקינו רק למען קדושתו ית' בשמחת התורה אשר נתן לנו תורת אמת ובחר בנו מכל העמים לשרת אותו וליעול קמי מלכא א"כ אם נשמוח עתה יחד באהבים נחשבים לרבים דהא כולנו במחשבה אחת למענו ית"ש וז"ש ביום השמיני עצרת תהי' לכם כפי' התרגום כנישין תהא דאך עתה אנו בבחי' זו שנהי' כנישין אם נאספנו נהי' כרבים וע"כ כל מלאכת עבודה לא תעשו בבחי' עבד אשר כוונתו למענו מאהבת השכר או מהכרח מיראת רבו כי אם אנחנו נעבוד בלתי כוונתינו לצורך עצמינו: ח) אמונים אשר נאספו וכו' עפ"ד הגמ' ע"ז דף ד' ע"ב אמר רב יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד דילמא מעייני' בעובדי' ודחפו לי' מידחו ופריך אי הכי בצבור נמי ומשני דצבור נפישא זכותי' ודיחיד נמי בשעה שהצבור מתפללין לא קא מדחי וכתבו התוס' שם דאם מתפלל ביחיד בשעה שהצבור מתפללין אין תפלתו נידחית אבל אינה נשמעת אבל עם הצבור תפלתו נשמעת ג"כ ועיי' במג"א ובמחצית השקל סי' צ' ס"ק טו"ב וז"ש אמונים אשר נאספו שהם בצבור יחד ולכן ברכות נכספו שהם מבקשים אשר תפלתם יהא נשמעת ולא די להם במה שאין תפלתם נדחית כי הם מבקשים אשר הקב"ה יאזין ויקשיב לקול תפלתן ויבא עליהם ברכות שמים מעל ועל כן גם אם קומתם כפפו היינו גם אם הי' מעייני' בעובדי' ולבם נכנע עבור מעשיהם ג"כ תפלתם נשמעת משום דנפישי זכותי' ועל כן דברי חנונם העדיפו הם מרבים בתפלתם באסיפת עם יחד ותפלתם נשמעת הובילם לאהליהם לשלום וימצאו שם שלום וכו' כיון שבצבור תפלתם נשמעת ועי' בשל"ה הובא במחה"ש שם:

ט) ביום השמיני עצרת תהי' לכם וגו' נראה עפ"ד הגמ' מגילה דף יו"ד כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער והי' לשון שמחה ופי' א"ז זלה"ה ביש"מ פ' עקב דהנה יש שני מיני עבדות אחד ע"ד דכתיב עבדו את ה' בשמחה ] ב[ע"ד דכתיב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ונאמר שובי עדי בבכי כי אם חטא אדם לשמחה מה זו עושה ולפי"ז בבחי' עבר יש יגון אבל בבחי' להבא אז העבדות בבחי' שמחה והיינו כל מקום שאמר ויהי' בבחי' עבר אינו אלא צער והי' בחינת להבא אינו אלא שמחה עכ"ד ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל סוכה מ"ח והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון של חג לשמחה והקשו המפורשים הא אך משמע מיעוטא והאיך אמרינן כאן אך לרבות ויש לומר דבימים האלה אשר אנו שמחים בשמחת התורה במה שנקבל על עצמינו מעתה לעבדה ולשמרה וע"כ בזה השמחה להבא אבל בבחי' העבר לא שייך שמחה כנ"ל דעל מה שכבר הי' אין כאן שמחה וז"ש והיית להבא אך שמח ועכ"ז בהעלותינו על לבנו מה שכבר הי' אין השמחה בשלימות ואך למעט בא השמחה על מה שכבר עבר וז"ש ביום השמיני עצרת תהי' להבא משמע והוא לשון שמחה על כן והקרבתם וגו' פר אחד איל אחד ופירש"י לשון חבה שהקב"ה שומח כביכול עמנו מפני שאנחנו שמחים בו ע"ד אני לדודי ודודי לי כיון דעל מה שיהי' אח"כ שייך לשון שמחה דעיקר העבדות הוא בשמחה:

י) אמונים אשר נאספו ברכות נכספו גם קומתם כפפו דבר חנונם העדיפו וכו' יראה עפ"מ שהביא במגן אברהם סי' קכ"ח ס"ק י"ט וז"ל ובבחיי כתב ויהי' ידיו אמונה משפט הכהנים לרשום שם ההו' ב"ה באצבעותיהם קודם שנושאים כפיהם עכ"ל והיינו כי משם הזה מדת הרחמים כל ברכאן דלעילא ותתא תליין על כן צריך לרשום על אצבעות הכהנים כדי להמשיך עי"ז הברכות ורב טוב לבית ישראל והנה מבואר ברמ"א או"ח סי' א' דמי שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד בא אליו ההכנעה ובושתו תמיד לפני השי"ת עיי"ש וז"ש אמונים אשר נאספו היינו שמקיימים שויתי ה' לנגדי תמיד ולכן נקראו אמונים וכמ"ש ויה' ידיו אמונה דקאי על שם הרחמים כיון דזה עיקר האמונה וכמ"ש רז"ל דשם זה משמע הי' הוה ויהי' ומהוה כל הענינים וסבות כל הסיבות ועל כן ברכות נכספו כמו שיורד הברכות על ידי הכהנים משום שרושמין שם זה על אצבעותיהם כן כיון שמציירים שם זה לפני עיניהם גם כן משפיעים על עצמם כל הברכות גם קומתם כפפו דהא בזה שמקיימים שויתי ה' וגו' בא עליהם הכנעה וכפיפת קומה ובזה דבר חנונם העדיפו הובילם לאהליהם לשלום וכו' יתברכו בכל הברכות אלף פעמים ככה לטוב לנו כה"י:

יא) ביום השמיני עצרת תהי' לכם וגו' ופירש"י עצורים מלצאת וצ"ב גם לפ"ז תיבת לכם הוא לכאורה שפת יתר, ונראה דהנה בפ' ראה כתיב שבעת ימים תחוג לה"א כי יברכך ה"א בכל תבואתך וגו' והיית אך שמח ודרשו חז"ל לרבות לילי יו"ט האחרון של חג לשמחה והקשו הא אך בכל מקום למעט והאיך אמרי' הכא אך לרבות ונראה עפ"ד התוס' שבת דף כ"ד בנדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט משום דכתיב לכם ולא לגבוה אע"פ שיש בהן אכילת הדיוט לבעלים ולכהנים משום דעיקרו לצורך גבוה ובטל חלק הדיוט לגבי חלק גבוה ע"ש ומבואר דאם יש הנאת הגוף וגם כוונה לשמים בטל חלק הדיוט לגבי חלק שהוא לשמים ולפ"ז י"ל דה"נ בלילי יו"ט האחרון של חג שהוא שמחה של מצוה שאנו שמחים בשמחת התורה אשר הוא חיינו ואורך ימינו וגם בזה היום הראה לנו הקב"ה אותות אהבה לעכב עמנו יום אחד ואע"ג שיש בזה החג עוד שמחה גשמיות מפני זמן האסיף כמאמר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש באספכם את תבואת הארץ וגו' מ"מ זה הנאה הגשמי אינו נחשב לכלום לגבי שמחה של מצוה ובטל חלק ההדיוט לגבי גבוה וז"ש והיית אך שמח לרבות יו"ט האחרון של חג לשמחה ואע"ג דאך משמע למעט הוא בא למעט השמחה גשמי ר"ל כיון דבלילי יו"ט האחרון אנו שמחים בשמחה של מצוה וע"כ ממילא ממועט השמחה גשמי כיון שהוא בטל לגבי חלק הגבוה השמחה של מצוה וזש"ה עצרת תהי' לכם וכמו שדרשו חז"ל עצרת לשון עכבה ור"ל לכם שהוא משמע לעצמיכם ולכל צרכיכם תהי' עצרת אינו נחשב ובטל חלק שהוא לכם כיון שבזה הימים אנו שמחים שמחה של מצוה וע"כ כולה לגבוה סלקא:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה