אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - לשבת תשובה

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - לשבת תשובה

עצי חיים על מועדים - לראש השנה

א) שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך וגו' וקשה קושי' הגמ' האי עון מזיד וקרי לי' מכשול [ב] קחו עמכם דברים לשון רבים דבר הול"ל ] ג[ובילקוט אמרו אלי' כל תשא עון ועונותינו לא בתמי' ר' נחמי' אומר כל תשא כולהון שבוק ואי לא תסב פלגא ותשבוק פלגא וצ"ב [ד] ובמדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות גם זה צריך ביאור מדוע ביום הראשון הוא ראש לחשבון עונות [ומה שנאמר בספר קדושת לוי ידוע] גם מה שייכות מימרא זו למאמר חכז"ל ולקחתם לכם משלכם להוציא את הגזול [ה] ברש"י פ' בראשית מה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אוה"ע לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרי' להם כל הארץ של הקב"ה וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וצריך ביאור גם דקדקו המפרשים למה לא קאמר ששבעה אומות כנען בעצמם יאמרו כן כי מה להם לאוה"ע על ריב לא להם:

ונלע"ד לפרש עפימ"ש רז"ל [בתנחומא פ' האזינו] כתיב ישא ה' פניו אליך וכתיב אשר לא ישא פנים לא עשה תשובה אשר לא ישא פנים עשה תשובה ישא ה' פניו יכול לכל ת"ל אליך ולא לאוה"ע עכ"ל הרי שהתשובה אינה מועלת רק לישראל ולא לאוה"ע והנה בטעם הדבר שהתשובה אינה מועלת בעכו"ם רק בישראל כתב הרב בעל לימודי ד' כי לפי הדין ומשפטי התורה אין התשובה מועלת דקי"ל מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול אבל להיות דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית אם לא יקבלו ישראל את התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו, והנה קבלו ישראל את התורה וקיימו את העולם וא"כ הרי הם כשותפין במלכותו וא"כ לא שייך בישראל אותו הדין מלך שמחל על כבודו וכו' משא"כ אוה"ע שייך גביהו דין מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול ולא מהני להו תשובה עכ"ד [הובא בבני יששכר מאמר חדש סיון מאמר ב'] ובספר עשרה מאמרות [מאמר חקור דין חלק ב' פ' י"א] הקשה מהא דאהני תשובה לאנשי נינוה ומזה דמהני תשובה אף לאוה"ע ותי' שם משום שהעמידו דבריהם על דין תורה שאם גזל מריש ובנאו בבירה קעקעו כל הבירה והחזירו לבעלים עכ"ד עיי"ש ובזה יתבאר דברי רש"י ז"ל הנ"ל דהנה אחכז"ל בראשית ברא א' וגו' בשביל תורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל שנקרא ראשית ר"ל דהעולם לא נברא רק בשביל התורה ובשביל ישראל שקיימו וקבלו עליהם לעשות ככל התורה הזאת והנה יש לחשוב איך אפשר לקבל התורה ומצותי' הרחבים מני ים ואי אפשר ליצור חומר לעמוד בה ובאים לידי חטאים ומצד הדין לא מהני תשובה כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וע"כ יאמרו אוה"ע על ישראל שקבלו את התורה כלום משא פנים יש בדבר האיך מהני התשובה לישראל כי מבלעדי התשובה אי אפשר לקיים ולקבל את התורה אשר בעבורה נברא העולם וזה שיאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עמים ור"ל דבשלמא באנשי נינוה אהני להם תשובה כיון שהחזרו הגזילה לבעליהם כנ"ל אבל בישראל שגזלו ארץ שבעה עמים איך מהני להם תשובה ושאלתם הוא כלום משא פנים יש בדבר, ואיש לפי"ז מה שהבאתי מדקדקים דקים מה לאוה"ע להקשות בשביל ז' עממים, ולהנ"ל ניחא דשאלתם היא איך מהני תשובה לישראל דוקא ולא לאוה"ע וע"כ הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה ור"ל דבאוה"ע באמת לא מהני תשובה כיון שכל הארץ של הקב"ה הוא והוי עליהם כדין מלך ואין כבודו מחול אבל בישראל אדרבה משום זה שקבלו עליהם התורה והם כשותפים במלכותו ית"ש ולא שייך גביהו דין מלך כיון שהם ממקיימו העולם וע"כ מהני לדידהו תשובה וע"כ פתח התורה בבראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ר"ל דכל עיקר מה שיוכלון ישראל לקיים התורה ומהני להו תשובה הוא משום דעיקר בריאת העולם הי' רק אם ישראל יקיימו התורה והוי כשותפים במלכותו ואין להם דין מלך ומהני להם תשובה, וע"כ תשובתם לאוה"ע בתרתי האחד לישראל מהני תשובה אף בלא זה מה שהחזירו הגזילה כיון דישראל מקבלי התורה הוי כשותפים במלכותו ית"ש ואין עליהם דין מלך ועוד דמשום זה הטעם לא הוי נמי כלסטים כיון שהם שותפים במעשה בראשית ונטלו את שלהם את חלקם מה שמגיע להם בדין כיון שבשבילם כל עיקר קיום העולם:

והנה נ"ל לפרש דברי העש"מ מה שאמר כיון שהחזירו אנשי ננוה את הגזילה ע"כ מהני להם התשובה כמו בישראל ולכאורה חין לדבר שום פירוש הכי בשביל זה ישתנה דינם לקבלם בתשובה יותר משאר אוה"ע מה נשתנה גזל יותר משאר עבירות, ונלענ"ד עפי"מ שראיתי בספר סמא דחיי דרוש ה' לפרש הכתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וגו' דהנה ארז"ל (שבת ק"ה) דרכו של יצה"ר היום אומר עשה כן ומחר אומר עשה כך וכו' והוא מפתה את האדם מעט מעט עד כי נשרש בחטא וכבר ארז"ל עבירה גוררת עבירה ור"ל דעבירה קטנה גוררת עבירה גדולה והנה ר"י בן זכאי אמר לתלמודיו ברכות כ"ח ע"ב הלואי שתהי' מורא שמים עליכם כמורא בשו"ד וכו' ראו אדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם וכו' נלמד מזה כי נוח לאדם להיות רע לשמים מלהיות רע לבריות וא"כ מסתברא מי שהיצה"ר מתחיל לפתותו מפתיהו תחלה במה שבין אדם למקום ואח"כ בין אדם לחבירו, ובזה יובן דברי הכתוב נפש כי תחטא ר"ל כשמתחיל לחטוא אז ראשיתו למעול מעל בה' דהיינו בינו לבין המקום ועדיין לא חציף לעשות מהעבירה שבינו לחבירו אך עבירה גוררת עבירה וגורמת להיות מכחש בעמיתו בפקדון וגו' דהוא עבירה שבין אדם לחבירו, וז"ש להלן על אחת מכל אשר יעשה האדם ר"ל דאם בהתחלה עשה עבירה אחת היא הגורם לחטוא בהנה כי עבירה גוררת עבירה עכ"ד בקיצור והנה ביש"מ פ' תשא פי' דברי הגמ' (בר"ה י"ז) ה' ה' אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא וכבר תמהו המפרשים דמה צריך אדם לרחמים קודם שיחטא ועוד יל"ד קודם שחטא הו"ל דיחטא לשון עתיד ופי' שם עפ"י שאחז"ל (יומא פ"ו) עבר ושנה נעשה לו כהיתר א"כ מי שלא שינה באולתו עדיין אינו בחזקה שיחטא ומקרה הוא שקרה לו והיינו קודם שיחטא ובאמת כבר חטא ומי שעבר ושנה הוא אחר שיחטא דלא מיבעי' שכבר חטא דמה שעבר אין אלא גם על לעתיד הוא בחזקת שיחטא מ"מ אני ה' לרחם עליו והבן כי נכון הוא בס"ד עכ"ד זצ"ל, ועפ"י הנ"ל יבואר דברי העש"מ דלכך מהני תשובה לאנשי ננוה כיון ששבו מן החמס שבכפיהם ור"ל כיון דמי שלא שינה באולתו אמרינן דאינו נחשב לעון רק מקרה לא:

טהור קרה לו ואין נחשב לו לחטא, והנה מי שגזל את עמיתו דהוא עבירה שבין אדם לחבירו בודאי הוא כבר שנה באולתו דבפעם הראשון לא יתכן לעבור עבירה שבין אדם לחבירה כנ"ל, וז"ש לשון מושאל שהחזירו הגזילה לבעליהן ר"ל ששבו על עבירה שבין אדם לחבירו ונשאר בידם רק מה שעברו בפעם הראשון בין אדם למקום ובזה מהני להם התשובה אף דהם כגוים גמורים דלא מהני התשובה עכ"ז הא על עבירה הראשונה לא נחשב לעון ואמרי' רק מקרה הוא שקרה להם:

ויתבאר בזה דברי המדרש ולקחתם לכם משלכם להוציא את הגזול להורות נתן בזה כי בימי התשובה האלה זה דרכם למו להסיר מהם כל מכשול ולא יחשב להם כל עון והוא בזה שיוציאו מידם דבר הגזול דהיינו עבירה שבין אדם לחבירו ואת הגזילה הוא לשון מושאל כלומר שלא ישאר רק עבירה ראשונה שהיא בין אדם לקונו ועל העבירה אחת לא אתחזיק לחטא דאמרינן אולי מקרה היא וע"כ אמר המדרש ראשון לחשבון עונות לאחר שהשיב הגזילה ע"כ לא יחשב לחטא כנ"ל:

וזש"ה שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוניך ר"ל ע"י עון הראשון דהיא רק כמכשול שוגג וכמקרה הוא שקרה ורק עי"ז עבירה גוררת עבירה ואח"כ נחשבו שניהם לחטא כיון שהוא בחזקה שיחטא כיון שכבר עבר ושנה ונעשה לו כהיתר וע"כ אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לשון רבים כיון שכבר שנה באולתו על דבר שניהם ירשיעון אותו ואמר אמרו אליו כל תשא ואר"י לכל תשא עון ועונותינו לא תשא ר"ל שבגוים מהני להם תשובה בזה שהחזירו הגזילה לבעלים ולא נשאר רק חטא הראשון ואינו נחשב לעון מכש"כ בישראל ישא ה' ג"כ עונותיהם ע"י שיקחו רק טוב להם והחזירו ממה שבאיסור בא לידם והם הגזילות שבין אדם לחבירו ור' נחמי' ג"כ אמר הכי בלשון אחר וכוונתו להא מלתא דאר"י, וז"ש כל תשא עון כלהון שביק ואי לא תסב פלגא ור"ל פלגא היינו חטא הראשון וע"כ גם על השאר הנשאר ממילא לא יחשב לעון ורק כמקרה הוא כנ"ל והבן:

ב) שובה ישראל וגו' כי כשלת בעוניך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ואמרו בגמ' יומא פ"ו מכאן דגדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות ומקשי' והא אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות ומשני ל"ק כאן מאהבה וכאן מיראה עיי"ש ולעיל מזה אמר שם גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע מ"ט ובא לציון גואל משום ולשבי פשע עיי"ש ויש להבין מ"ט בזכות התשובה דייקא מקרבת הגאולה ] ב[בר"ה דף ט"ז אמר ר' יצחק למה תוקעין בר"ה ומקשי' למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעון רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעון כשהן עומדין כדי לערבב השטן ופי' התוס' דאיתא בירושלמי כד שמע קול שופר זימנא חדא בהול ולא בהול וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שופרא דיתקע בשופר גדול ומטא זימני' למתבלע ומתערבב ולית לי' פנאי למעביד קטגורי' עכ"ד עיי"ש והקשו המפורשים איככה יאומן שהשטן יהי' נבער מדעת כל כך שיחשוב ששופר זה הוא שופר של משיח וכי לא ידע שיום זה הוא יום תרועה לישראל ועוד איך יסכל דעתו שלא ירגיש בתחבולה זז כמה שנים [ג] במדרש דרש ר' לוי מאי דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וגו' אני מדבר בצדקה רב להושיע לעתיד לבוא כשיבא הקב"ה כלום יש לפניך משא פנים מה נשתנו אלו מאלו וכו' אמר הקב"ה אני מדבר בצדקה באיזה זכות אני גואלם בשביל הצדקה עיין מ"י ישעי' ס"ג וצ"ב מדוע בשביל הצדקה יגאלנו ה' ולא בזכות עוד מצות אשר זיכנו ה' לעשות אותם ועי' בפר"ד דרוש י"ח:

והנראה בכל זה עפימ"ש בדניאל ד' וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במחן עניין ויש להבין האיך יתוקן החטאים ע"י הצדקה ויש לומר עפי"מ דאמרינן במדרש בוא וראה כמה גדול כחה של צדקה שמהפכת מדת הדין לרחמים שהרי כל השקפה הוא לרעה והשקפה דגבי צדקה הוא לטובה שנאמר השקיפה ממעון קדשך ללמדך שגדול כח מתנת עניים שמהפכת מדה"ד לרחמים עכ"ד והנה כבר הבאתי מאי דאמרי' בגמ' דתשובה מיראה זדונות נעשות לו כשגגות ועל כן אמר דחטאך היינו השוגג בצדקה פרוק שמהפכת הדין לרחמים וע"כ אחר הצדקה אף בתשובה מיראה שזדונות נעשות כשגגות עכ"ז אם יעשה צדקה זדונות נעשות לו כזכיות כיון שמהפכת מדה"ד היינו השגגות לרחמים שיעשו ויתהפכו כולם לזכיות ורחמים עליו והנה בס' בני יששכר מאמרי חודש ניסן מ"ד כתב דהנה אין שום דבר נעשה רק מסגולת התורה כי פעולת המצוה מעורר כל הטובות והחיים והשלום וסגולת העבירה לעורר רע ח"ו והנה אם יצטרך האדם לעורר רע לפעול נקמות במורדי אור וברשעים מה יעשה אם יעשה מצוה הנה סגולת המצוה לעורר רק טוב ואם יעשה עבירה הר' ארי' הוא דרביע עלי' וכתב הוא ז"ל שקיבל מרבותיו שהפעולה הזאת נעשית ע"י עבירה לשמה דהוא בעצם עבירה וסגולתה לעורר הרע ויחול על הצוררים ומעוקים לישראל ויעורר הטוב לישראל כיון דהוא בעצם מצוה אם נעשית לשמה וזש"ה ראה אנכי נותן לפניכם ר"ל אנכי נותן בידכם לפעול את הברכה לישראל ואת הקללה לשונאיהם וע"ז מפרש את הברכה אשר תשמעון עי"ז יבואו רק ברכות והקללה תפעלו לשונאיהם של ישראל אם לא תשמעו אל מצות ה' באופן אשר אנכי מצוה אתכם דהיינו שתהא עבירה לשמה שהוא ג"כ צווי הקב"ה אז תפעלו הקללה לשונאיהם של ישראל עכ"ד עיי"ש ועי' בקדושת יו"ט פ' בשלח ולפי"ז י"ל דגם בתשו' מאהבה שזדונות נעשות לו כזכיות אז ע"י אלו המצות הנעשים מעבירות בזה יתעורר לנקום נקם ברשעים הצוררים את ישראל כיון שגם זה בעצם היא עבירה ורק נתהפך ע"י התשובה לטוב וע"כ יש באיכותה כח הנעשה מעבירה שהוא בעצמותה וסגולתה לעורר מדה"ד על שונאיהן של ישראל ויעורר ג"כ הטוב לישראל כיון שעתה הוא מצוה ונחשב לזכיות והשתא יתבאר שפיר דברי המדרש לעתיד לבוא כשיבוא הקב"ה לכלות אוה"ע תמיהין ושואלין השרים של מעלה מה נשתנו אלו מאלו וקושי' ממ"נ דהא מהמצות שעושין ישראל אינו מתעורר רק טוב ואלו מהעבירות הללו והללו וכו' ומהיכן יוצמח מזה רק רע לאוה"ע וטוב לישראל דהוא שתי הפכים בנושא אחד ועל כן השיב להם הקב"ה אני מדבר בצדקה דגדול כח הצדקה שמהפכת מדה"ד לרחמים והיינו כנ"ל דע"י הצדקה גם בתשובה מיראה זדונות נחשבות לזכיות וא"כ במצות האלו שבעצם הם עבירה רק שנתהפכו אח"כ לזכיית ולמצות בזה הם פועלם לעורר מדנים ושנאה לאוה"ע המעיקום וצוררים לישראל וגם ימשכו טובות וישועת לישראל ובזה יגאלנו ה' ויושענו מכל צרה לטוב לנו בני ישראל וגם ינקום נקם בעוה"ז לעתיד לבוא במהרה ע"י הצדקה וציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה דייקא כנ"ל:

ובכן אבוא ליישב דברי הגמ' ר"ה הנ"ל דהנה בתוס' שם הקשה במה דאמרי' דתוקעין ומריעון כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין והא קא עבר משום בל תוסיף עיי"ש מה שתירצו ובחידושי הרשב"א שם תי' דלא אמרי דאיכא משום בל תוסיף אלא במה שהוא מוסיף מדעת עצמו כגון שהוסיף ברכה משלו וא"נ ישן בשמיני בסוכה אבל במה שאמרו חכמים ותקנו לצורך אין כאן ב"ת דכבר נאמר על פי התורה אשר יורך ומצוה לשמוע דברי חכמים מלא תסור עכ"ד עיי"ש ודבר זה צריך הבנה דאכתי למה תקנו לתקוע שני פעמים היכא דאיכא דררא דאיסורא דבל תוסיף וגם מה צורך הוא ואם כדי לערבב השטן זה גופא צריך ביאור במה מערבב ובמה שכתבתי דע"י מה שעושין מצוה ובעצם הוא עבירה עי"ז נפעל לטובת ישראל ולנקום בהצוררים ומעיקים לישראל וגם עי"ז נתעורר הגאולה לגאלנו במהרה יתבאר היטב דברי הגמ' הנ"ל דהנה יש לומר דלהכי תוקעין בשופר שני פעמים משום דבפעם שני עבר על בל תוסיף ורק היכא דהוא מתקנת חכמים ליכא ב"ת וא"כ הוא בעצם עבירה ועשו מזה מצוה דלא תסיר ואהני בזה לטובת ישראל ויתעורר שנאה לאוה"ע כנ"ל וזהו דברי הירושלמי כד שמע קול שופר זימנא חדא בהול ולא בהול פירוש דהשטן אינו מפחד דהשופר יתעורר הגאולה כיון דממצוה יתעורר רק טיב לכל וא"כ כיון דבעת הגאולה יאבדו כל אובי ה' וא"כ לא יעשה כך ע"י מצות תק"ש לעורר שני הפכים טוב לישראל ורע לאוה"ע וע"כ בהיל במה שיתעורר טוב לישראל ולא בהיל דהא לא יתכן שיתעורר מזה רע לאוה"ע וכד שמע קל שופר תניין אמר ודאי זה שופר דיתקע בשופר גדול דהא ע"י שתוקעין שני פעמים עוברין על בל תוסיף ורק משום שהוא מתקנת חכמים מצוה הוא לשמוע דברי חכמים והוי כמו עבירה לשמה וא"כ יתעורר הגאולה ע"י שיפר זה דיתקע בשופר גדול ואינו סובר השטן דשופר הזה הוא בעצם שופר הגדול דלעתיד רק שמפחד דע"י השופר תניין דהוא בעצם עבירה ונעשה מצוה כאמור יתעורר הגאולה ואז יתקע בשופר גדול וזה שאמרו בגמ' למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין והוא בעצמה קושי' התוס' הא כשתוקעין שני פעמים עובר על בל תוסיף ולמה תקנו חכמים דבר שהוא דררא דאיסורא כנ"ל וע"ז משני בגמ' כדי לערבב השטן דבזה שהוא בעצם עבירה ודררא דאיסורא בזה יתערבב השטן דיאמר זהו ודאי יעורר קול השופר גדול וייתי משיחא כנ"ל וזהו שאמרו בגמ' ג"כ גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה והיינו כנ"ל דתשובה מאהבה דנעשה מהעבירות זכיות וע"כ מקרבת את הגאולה שיהי' טוב לישראל ושנאה לאוה"ע ואמר בגמ' שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה' ר"ל דהפשע יתהפך למצות ויעשו העבירות נאם ה' היינו העבירות יהי' כמצות שהם נאם ה' ובזה אשר העבירות יהי' כנאם ה' ר"ל כמצות בזה יבא לציין גואל והדין גרמא שיתעורר קץ הגאולה שהוא טוב לישראל ורע לאוה"ע ע"י תשובה מאהבה דזדונות נעשות כזכיות ושובה ונחת תושען ע"י התשובה מאהבה וכנ"ל: ג) שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוניך אמרו אליו כל תשא עון וגו' ונשלמה פרים שפתינו ארפא משובתם אהבם נדבה וגו' והקשו בגמ' יומא דף פ"ו כי כשלת בעוניך קרי לי' מכשול דמשמע שוגג וקרי לי' עון דמשמע מזיד גם השייכות לאלה הדברים ענין הקרבנות דכתי' ונשלמה פרים שפתינו גם הא דקאמר אהבם נדבה צ"ב:

ונראה עפ"י שפי' הגאון מוהר"א מווילנא דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כי נתינת דין היא על מה שחטא ונתינת חשבון היא מפני שאין אדם חפשי מבלי לקיים המצית בכל שעה ורגע א"כ באותו רגע שעבר עבירה מלבד העבירה שעשה הרי באותו שעה לא עשה מצוה וזה החשבון שלא קיים מצוה בעת עשיית העבירה עכ"ד ובזה פי' אא"ז ז"ל בייטב לב פ' בראשית הא דאמרי' ביומא תשובה מיראה זדונית נעשה לו כשגגות ותשובה מאהבה זדונות נעשית לו כזכיות דבתשובה מיראה מכח עונש וכדומה אינו מתחרט רק על העבירה ולא על מה שלא עשה המצוה אבל בתשובה שמכח האהבה שרוצה למלאות רצונו יתב' ולקיים מצותיו ולכן מתחרט גם על מה שעבר שלא קיים איזה מצוה באותו שעה שעבר העבירה לכך מחשבתו הטובה הקב"ה מצרפו למעשה כאלו עשה אז מצותיו ממש וע"כ בתשובה מאהבה זדונית נעשה לו כזכיות עכ"ד עיי"ש:

ובזה אמרתי הטעם מה שאמרה תורה להביא קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן פי' מדבר שיש בו רוח חיים דוקא ולהנ"ל י"ל כיון שבחטא האדם אשר יחטא צריך לכפרה בשתים רעות אשר עשה ה"א עצם העבירה והשני על קיום המצוה שהי' צריך לעשות בשעת עשיית עבירה וע"כ צריך להביא מדבר שיש בו רוח חיים דהחיות מרמז על המצות עשה וכמו שכ' במהרש"א בעירובין דף י"ד נמנו וגמרו טוב שלא נברא משנברא דנמנו הלא תעשה והם רבו על מצות עשה וקרוב להפסד ורחוק משכר ע"כ טוב שלא נברא דעיקר בריאת וחיות האדם בעוה"ז היא כדי לקיים מצותיו י"ש עכ"ד עיי"ש וא"כ הרי דחיות האדם העיקר בקיום מצותיו ית' שמו וע"ז מרומז במה שצותה התורה להביא מבכורות צאנו קרבן לה' אשר כיצד יטהר גברא מחטאיו אשר חטא וגם על שלא עשה מצוה בשעת עשיית העבירה וצותה התורה עליו להביא לכפרת נפשו מן הבהמה שיש בו רוח חיים כדי לכפר על שתיהם בגוף הבהמה בעלים מתכפרים על עצם העבירה ובחיות הבהמה מתכפר על מה שלא קיים המצוה וז"ש הכ' שובה ישראל וגו' כי כשלת בעוניך ר"ל כשלת בשוגג ע"י העון המזיד פי' כנ"ל דמה שחטא האדם שלא קיים המצוה בעת עשיית העבירה הוא כשוגג כיון שלא כוון בזה לעבור על רצונו ח"ו רק ממילא בא לידו מכיון שעשה עבירה ע"כ לא קיים באותו שעה מצוה וע"כ היא רק כמכשול שוגג בעת שעשה העון מזיד, והנה בתשובה מיראת העונש עוד ישאר בידו שוגג כיון שאינו מתחרט רק על העבירה ולא על העדר קיום המצוה כנ"ל ואמר הכ' אמרו אליו כל תשא עון שהקב"ה ימחול על כל העון ולא ישאר אף שוגג והיא ע"ד הקרבנות שמצוה להביא מדבר שיש בו רוח חיים לכפר גם על שלא קיים מצוה בשעת עבירה וע"כ הזכיר הכ' ונשלמה פרים שפתינו, דהתשובה יהי' כענין הקרבנות הבא מן הפרים שיש בהם רוח חיים לכפר על העבירה בעצם וגם על מה שלא קיים המצוה ואמר ארפא משובתם ברפואה שלימה שלא ישאר שום רושם מן החטא והיא רק ע"ד אהבה נדבה אם ישוב מדרכו מאהבה ובתשובה מאהבה הרי דמתחרט גם במה שלא מילא אחר רצונו ית' שמו בקיום מצותיו ואז כל תשא עון כלה משמע שלא ישאיר לנו שום חטא והבן: ד) שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך וגו' כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו ובגמ' יומא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כשגגות כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופריך והא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם הוא יחי' לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה ויל"ד בלשון הקרא מה הוא עד ה"א ולעיל בגמ' אמר מכאן דגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וגם זה צ"ב גם למה בתשובה מאהבה נעשית כזכיות הא עכ"פ לא עשה שום מצוה האין די במה שסר עונו וחטאתו תכופר ועוד א"כ מצינו חוטא נשכר גם האיך משמע לחלק בין מאהבה ובין מיראה:

ונראה עפימ"ש הרא"ש בפ' לולב הגזול גבי אתרוג במתנה ע"מ להחזיר וצריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע"מ שיחזיר ואחר שיצא בו מחיוב הנותן ליתן לו מתנה בשעת חזרה אבל אם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחלה לא יצא בו דהוי כשאול משום דקנין הגוף שהוא רק לשעה לא הוי כקנין הגוף ובקצה"ח סי' רמ"א סק"ד הביא דברי הרב ר' אביגדור כהן צדק שהוא בתשו' הרא"ש סי' ל"ה שחולק ע"ז דקנין הגוף לשעה ג"כ מיקרי קנין הגוף עיי"ש ובנתה"מ האריך בדברי הרא"ש ומסיק כדבריו להלכה ונלע"ד להביא ראי' לדברי הראש ע"ד אגדה מהא דאמרי' בנדרים דף ל"ח א"ר יוחנן בתחלה הי' משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו וגו' ופי' במהרש"א שם ע"פ מ"ש במדרש ככלתו חסר שנתן לו הקב"ה התורה כחתן הנותן לכלה שנותן בעין יפה ומתנה שלא להחזיר עכ"ד עי"ש ומשמע דכל זמן שהי' לומד ומשכחה ולא הי' לו התורה קנין עצמיית שאינה חוזרות מאיליו לא הי' התורה לו כמתנה אך אח"כ כשנתנה לו הקב"ה במתנה לא הי' משכחה דזהו מיקרי מתנה אם הוא חלוטה ביד המקבל לעולם והוא ראי' לדברי הרא"ש הנ"ל דקנין הגוף לשעה לא מיקרי מתנה ויש לפרש בזה דברי הכתיב כי לקח טוב נתתי לכם היינו כיון שהקב"ה נתן לנו את התורה במתנה גמורה ולכן תורתי אל תעזובו כמו מתנה שהוא חלוטה קנין עולמית ועד"ז נתן לנו את התורה כן לא ימוש התורה הזאת מפינו תמיד ולעולם:

והנה נ"ל הטעם דתשובה מאהבה זדונות נעשות כזכיות עפימ"ש אא"ז ז"ל בייט"ל פ' ראה דהמובחן להכיר ערכו וכוונתו אם הוא זכה וצלולה בלתי לה' לבדו או כוונתו לעצמו בשביל יראת העונש או אהבת השכר כי בהיות כוונתו זכה בעבודתו ית"ש אזי יקום על מעמדו וצא יפול ממנו משא"כ אם כוונתו לעצמו אז אינו במעמד אחד כי בפעם יפול הנופל ממנו וז"ש שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר עכ"ד עיי"ש ובזה יתבאר דאם עשה תשובה מאהבה והוא עבודה אמיתית א"כ הוא לו לעולם ויקום על מעמדו מסיבת תשובה זו לשמור ולעשות ולעבדו מעתה בלי הפסק ועל כן נעשית לו כזכיות דהא ע"י התשובה זו הוא לו הכנה דרבה לעבודת השי"ת ועל כן הכל נעשית לו כזכיות וכמ"ש המפורשים דהכנה למצוה הוא ג"כ כעושה מצוה אבל בתשובה מיראה היינו יראת העונש או בשביל קבלת שכר א"כ עבודתו איננו נצחי ולפעמים יפול ממנו כנ"ל ועל כן אינו נעשות לו כזכיות רק נשאר רושם קיים ר"ל ותשובה ההוא אינו הכנה לעבודתו ית"ש כיון שיכול לחזור לאולתו ח"ו ובזה יש לפרש דברי המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' הה"ד תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח וצ"ב ויש לומר דהנה ידוע דסכות הוא זמן שמחתינו היינו שבימים האלה אנו עושים תשובה מאהבתו ית"ש ולא מכח יראת העונש כיון שעל רחמיו הרבים אנו בטוחים שבימים אשר עברו עלינו מר"ה עד יוהכ"פ הי' כולם שווין לטוב לנו וכולנו לחיים טובים בספר נכתבו ונחתמו והנה עבודה שהוא מאהבה הוא נצחית ולא יפול ממנו וכבר הבאתי דעבודת שהוא לו לאדם נצחית ולא יבוטל ממנו הוא לו לקנין הגוף משא"כ מה שהוא אינו לעולם אך לשעה לא הוי קנין הגוף ולא מיקרי לכם וז"ש ולקחתם לכם משלכם ביום הראשון היינו ביום הראשון דאז התשובה הוא מאהבה והוא נצחיית וע"כ זהו דייקא לכם שלכם כיון שבעבודה כזו לא יזוז ממנו וקנין הגוף הוא לו לעולם ומיקרי לכם וז"ש המדרש תודיענו אורח חיים בעבודת השי"ת שהוא החיות האדם שובע שמחות בזמן שמחתינו את פניך בימינך נצח עבודה נצחיית כיון שהוא מרוב שמחה ומאהבה ע"כ הוא לנצח בל יפול ממנו: וזש"ה שובה ישראל עד היא היינו רק למען ה"א בשביל אהבתו ית"ש ולא בשביל יראת העונש או לצורך הנאתו ולעצמו רק עד ה"א לבדו כי כשלת בעוניך ר"ל אם עושה תשובה מיראה גם אחר התשובה נכשלת ע"י העון מה שנשאר ח"ו רושם חקוק מחטא וח"ו יוכל ליפול ממעמדו ויחזור למעשיו הראשונים משא"כ בתשובה מאהבה אדרבה זה נעשה כהכנה לעבודתו ית"ש ומוכח לה מהכתוב ובשוב רשע מרשעתו עליהם היא יחי' היינו דע"י התשובה מאהבה יחי' גם מעתה בחיים הנצחיי ולא ימוש ממנו כדת לעשות גם להלאה וע"כ בעושה תשובה מאהבה יחי' עליהם לעולם ונעשית לו כזכיות כיון דהתשובה כזה הוא הכנה לעבודת השי"ת והוא ראוי שיהא נעשית לו הכל כזכיות ואמר הכתוב אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב היינו שתשובו מאהבה והקב"ה יסלח לנו הכל שלא ישאר אפי' חטא שוגג וקח טוב אותן עבירת עצמן יהי' מצות ומעשים טובים כיון שהם הכנה לעבודתו ית"ש ונשלמה פרים שפתינו ר"ל כמו המקריב את קרבנו הי' צריך להביא משלו ולא משל אחרים וכדכתיב איש כי יקדיש את ביתו קודש ואמרו חז"ל במס' ב"ק דף ס"ח מה ביתו ברשותו וכו' ולא מה שאינו ברשותו וכן נמי דרשו חז"ל ב"ק דף ס"ו מכס ולא גזול רמו כן נמי התשובה צריך להיות משלו ולא שאול והיינו דוקא אם עושה תשובה מאהבה הוא שלו כיון שגם אח"כ יאחז דרכו ולא ירף ממנו ולכן הוא לו קנין לעולם ומיקרי קנין הגוף:

ה) שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך ובמדרש ילקוט עד בציירי וצ"ב אמרו אליו כל תשא עון וגו' תיבת כל ל"ל וברמב"ם פ"ב מה' תשובה וז"ל ומה הוא התשובה שיעזוב את החטא שנאמר יעזוב רשע דרכו ויתנחם על העבר שנאמר אחרי שובי נחמתי ויעיד עליו יודע העלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנא' ולא נאמר עוד א' למעשה ידינו ובלחם משנה שם הקשה איך הקב"ה יעיד עליו כך וכי לא נשארה הבחירה בידו והרי אמרו הן בקדושיו לא יאמין עיי"ש ונלע"ד ליישב עפמ"ש אא"ז זללה"ה בייט"פ לר"ה אות ל"ה לפרש הכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ופי' התרגום ארי גלי קדמי וברש"י דאין למען נופל על הלשון וצריך ליישב לפי פי' התרגום גם להבין אומרו כי ידעתיו הלא הידועה אינו מזדקק לבחירה אבל הענין ע"פ אמרם ז"ל אבות פ"ה המזכה את הרבים אין חטא בא לידו ובזה פי' בקדושת לוי אל תפרוש מן הצבור להתבודד ולהפרש מהם כ"א תראה לרדוף לזכותן ולהשיבן בתשובה שלימה כי ואל תאמין בעצמך שהרי יוחנן כה"ג שמש וכו' ולבסוף פירש אבל אם תזכה רבים תהי' מובטח שלא תחטא עכ"ד וז"ש כי ידעתיו שאינו מעותד לחטא למען אשר יצוה וגו' ומזכה רבים ולא מכח ידועת העתיד שאינו מזדקק רק מכח מה שמזכה רבים שמזה גם בני אדם יודעים שאין חטא בא ע"י עכ"ד והנה ביומא דף פ"ו תניא הי' ר"מ אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שד אפו ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו עיי"ש ומוכח מדברי הגמ' שיחיד לעצמו שעשה תשובה מזכה את הרבים ומוחלין לכל העולם ונרצה להם לכפר עליהם ובזה י"ל דהעושה תשובה אינו מעותד לחטוא מעתה כיון דע"י תשובתו זיכה את הרבים וכל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו וא"ש דברי הרמב"ם שכתב עד שיעיד עליו יודע תעלומות ולא קשה קושי' הלח"מ הלא הבחירה חפשית ביד האדם ואינו מזדקק להידועה ולפי הנ"ל יתבאר דעדותו כביכול ית"ש הוא לאו מכח ידועת העתיד כי אם מצד על ידי שזיכה את הרבים שנמחל להם עונם ולכן אין חטא בא לידו:

וז"ש שובה ישראל עד ה"א וכדברי המדרש עד ר"ל הקב"ה כביכול הוא עד שלא ישוב לזה החטא ואם תאמר האיך יעיד הלא הידיעה אינו מזדקק לבחירה ע"ז אמר הכתיב אמרו אליו כל תשא עון ר"ל לכל תשא עון היינו לכל עולם כי יחיד ששב מוחלין לכל העולם ומזכה את הרבים אין חטא בא לידו ועל כן יכול להעיד ולא מכח ידועת העתיד שאינו מזדקק לבחירה:

ויבואר ג"כ דברי הגמ' ב"ב דף ע"ח אהא דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב ויל"ד הלשון מהו חשבונו של עולם גם יש להבין איך המושלים ביצרם יאמרו כן והרי אמרו אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב עמלק"פ ולהנ"ל יתבאר דהמושלים ביצרם היינו שהי' להם יצה"ר וכגבור אזרו חלציהם לכבשו וכבר אמרו חז"ל בפ' אין עומדין דף ל"ד במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם ובמהרש"א שם נתקשה בזה הטעם למה ויש לומר דהכוונה דבעלי תשובה כיון שעל ידי תשובתם ה' סליחה ומחילה לכל העולם והוא כמזכה את הרבים ואין חטא בא לידו אבל הצדיקים גמורים אינם במדרגה זו כי הן בקדושיו לא יאמין ועל כן בזה בעל תשובה הוא מובטח יותר שלא יחטא מצדיק גמור וז"ש בגמ' המושלים ביצרם יאמרו בואו חשבון בואו ונחשוב חשבון של עולם במה שע"י תשובתו נתכפר ונסלח לכל עדת בני ישראל והיינו לכל העולם אם אתה עושה כן לעשות תשובה אשר עי"ז מוחלין לכל העולם תבנה בעוה"ז ובעוה"ב היינו שהוא מובטח לעוה"ב ויעוד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטאיו וגם יבנה בעוה"ז כמו שכתבו המפורשים דמשו"ה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא משום שמא יחטא ח"ו ועבירה מכבה מצוה כדאיתא בסוטה כ"א עיי"ש וא"כ לפ"ז בעלי תשובה כיון שהוא מזכה רבים ואין חטא בא לידו לכן גם בעוה"ז יבנה ובדין הוא שיטול שכרו עם רב טוב הצפון ליראיו עין לא ראתה א' זולתיך אם נשוב אל ה' בלב ונפש:

ו) בגמ' יומא דף פ"ו אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוניך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופריך והא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם הוא יחי' ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה ויל"ד ממאי משמע מדכתיב עליהם הוא יחי' דנעשית לו הכל כזכיות ודלמא אך בזאת יכופר עונותיו וכבר דברו מזה המפורשים גם לבאר דברי הגמ' שבועות דף ל"ט אומרין לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא את שם ה"א לשוא מאי טעמא אילימא משום דאתייהב בסיני עשר הדברות נמי אתייהב ואלא משום דחמירא ומי חמירא והתנן וכו' אלא כדקתני טעמא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן לא ינקה וכו' הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינו שבים ופירש"י וכאן אף לשבים לא ינקה בלא פרעון וצריך לבאר מה זה שהעולם נזדעזע על לאו דלא תשא וגם מה נשתנה עון שבועות אשר לא ינקה ה' אפי' לשבים:

ונראה עפי"ד הגמ' בקידושין דף מ' דבישראל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה טובה מצרפה למעשה וכתבו התוס' שם דבעכו"ם איפכא מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה טובה של עכו"ם אין הקב"ה מצרפה למעשה ונראה לומר טעמא של דבר עפי"מ דאמרי' בגמ' יומא דף ע"ג חצי שיעור אסור מה"ת ואם אכל חצי זית איסור ג"כ עבר על איסורא דאו' ישתב במ"ל פ"א מה' חו"מ דה"ה במצוה אמרי' ג"כ הכי ואם אין לו רק חצי זית מצה אע"ג דלא עשה מצותי' כהלכה עכ"ז קצת מצוה עביד עיי"ש וכבר האריכו בזה האחרונים והנה כבר כתבתי בחידושי על סוגי' זו דלפי מאי דאמרי' דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי לזית שלם כמ"ש בגמ' שם אבל בנשבע שלא לאכול בזה לא שייך לומר חזי לאיצטרופי כיון דכבר גלה דעתו שלא לאכול עוד ולא חזי לצרפו לשיעור שלם והוכחתי סברה זו מדברי הר"ן בפ"ק דקידושין גבי עגל זה לפדיון בני דלא יוכל לומר לדידי שוה לי חמש סלעים כ"א בדרכו להתייקר עיי"ש על מקומו תדרשנו ועיי' עוד בלח"מ פ"ה מה' שבועות אם נשבע שלא יאכל ואכל דברים שאינן ראוים לאכילה פטור כיון שנשבע קודם שלא יאכל הרי גילה דעתו שאותה האכילה שיאכל אח"כ אינה חשובה אצלו וכן אם נשבע שיאכל ואכל דברים שאינן ראוים לאכילה יצא ידי חובתו דמסתמא מסיק אדעתי' שבכל מה שיאכל חשוב אצלו כדי לקיים שבועתו עיי"ש ובזה יתבאר הטעם דאמרי' בישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אינו מצרפה למעשה משום דיש לומר דהעבירה וכן העושה מצוה אינם נחשבים לדבר שלם כי אם לעושיהם שניהם יחד במחשבה עם המעשה יחדיו ידובקו אבל מחשבה טובה וכן להיפך מחשבת עבירה ח"ו אינו רק חצי דבר והוי כמו חצי שיעור והנה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אע"ג דמחשבה טובה אינו מצוה בשלימות אבל מ"מ הא בחצי שיעור של מצוה ג"כ מצוה עביד ומשו"ה מחשבה טובה הוא כמצוה דהא מושבע מהר סיני לקיים מצותיו ית"ש משו"ז אמרי' דבחצי שיעור ג"כ מצוה אבל מחשבה רעה אין מצרפה למעשה דהא כבר מושבע ועומד מהר סיני שלא יעבור על מצותיו ית"ש והיכי שנשבע שלא לאכול לא אמרינן ח"ש אסור מה"ת דלא שייך חזי לאיצטרופי וה"נ כן דכותי' משו"ה לא שייך לומר לצרף המחשבה למעשה דהא בודאי לא יעבור על העבירה דהא כבר נשבע עלי' שלא להרע והא תינח בישראל אבל לא כן באוה"ע שלא עמדו רגליהם על הר סיני וכמ"ש בגמ' שבת דף קמ"ה מפני מה כותים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני ולכן אצלם מחשבה רעה הקב"ה מצרף למעשה משום דח"ש היא ג"כ אסור מה"ת אבל מחשבה טובה אין מצרף למעשה כיון שהם מזוהמין כנ"ל בזה הוי כאלו כבר גילו דעתם על עונם משו"ה אינו מצטרף המחשבה למעשה שיחשב לשיעור שלם:

והנה ידוע מ"ש בספר נזיר השם בהקדמה במה שאמרו חז"ל בגמ' עירובין דף י"ג פלוגתא דב"ש וב"ה אי נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא יותר משנברא ופי' המהרש"א במס' מכות הלשון נמנו וגמרו ר"ל שמנו מנין המצות ורבו הלאווין שהם שס"ה שמגיע עליהם עונש על העשין שהם רמ"ח שמקבלים עליהם שכר וקרוב להפסד יותר משכר משו"ה גמרו דנוח שלא נברא ע"כ ואמנם לפי"מ דמבואר בקידושין דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אינו מצטרף א"כ יש בקיום עשה שני פעמים רמ"ח פעם אחד על המעשה ופ"א על המחשבה משא"כ בל"ת לא נחשב רק המעשה א"כ שוב נפיש ויותר השכר על ההפסד ולכן טוב מה שנברא משלא נברא עכ"ד עיי"ש והשתא יתבאר הגמ' העולם נזדעזע על לאו דלא תשא דהא לפי הנ"ל משו"ה מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין מצרפה למעשה משום שכבר ישראל הם מושבעים ועומדים מהר סיני והם על כל התורה בלאו דלא תשא כאשר נתבאר והנה משום שמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ומחשבה רעה אינו מצרף למעשה משו"ז טוב שנברא משלא נברא וזה שאמר העולם נזדעזע על לאו דלא תשא פי' דהא משום הלאו דלא תשא אמרי' מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ולכן נוח לו לאדם מה שנברא וזה הוא כל העולם דהא כל העולם לא נברא אלא בשביל האדם ובשביל הלאו דלא תשא נוח לאדם מה שנברא ועל זה העולם עומד כנ"ל וז"ש ג"כ בגמ' העולם נזדעזע אלאו דל"ת מ"ט אילימא משום דחמירא וכו' אלא משום דכתיב ונקה וכו' ובשאר העבירות מנקה הוא לשבים וכאן אפי' לשבים אינו מנקה בלא פרעון ויתבאר לפי הנ"ל דהא פי' המפורשים דהא דאמרי' דזדונות נעשה לו כזכיות היינו משום דהקב"ה מחשב מחשבת התשובה ג"כ למעשה משא"כ מחשבת העבירה וכיון דמעשה התשובה מכפר על מעשה העבירה ממילא אין המחשבה של העבירה מועלת כלום ומחשבת התשובה נעשה לו כזכיות עיי' במקנה בקידושין שם ד"ה עולא ובדרושי חוות יאיר אור החוזר עיי"ש וז"ש דבשאר העבירות מנקה הוא לשבים ואין כאן שום רושם העבירה דהא נעשה מהעבירה זכיות משום מחשבת התשובה וממחשבה זו נעשה מצוה והא תינח על שאר עבירות אמרינן דלאחר התשובה מחשבה מועלת שתעשה מצוה כיון שכבר נשבע על כל המצות לעשותן בהר סיני וחשוב המחשבה לחצי שיעור ועביד קצת מצוה דהא בודאי נגמר בדעתו לעשות מצוה כדי שלא לעבור על שבועתו שכבר נשבע על הר סיני וחזי לאיצטרופי אבל באם עבר על לא תשא וחשוד לאותו דבר הוא בזה אמרינן דמחשבה טובה אין מצרף עמו למעשה כיון שכבר הוחזק לעבור על לא תשא וכיון דמהעבירה אינה נעשה מצוה ומשו"ה לא ינקה בלא פרעון על הפסד העבירה דהא מעבירה נעשה עכ"פ כשוגג ולא ינקה לגמרי ויתבאר שפיר דברי הגמ' ביומא הנ"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו עליהם יחי' ר"ל מדכתיב עליהם יחי' וקשה מה טובה הוא שיחי' הא טוב שלא נברא משנברא ומוכרח לומר משום שמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה והמעשים טובים הם יותר מל"ת וטוב יותר שנברא כנ"ל ומזה מוכח ג"כ שזדונות נעשות לו כזכיות דהא מחשבת התשובה יחשב ג"כ כמצוה וא"כ נעשה מהעבירה ג"כ מצוה וא"ש הכל:

ז) שובה ישראל וגו' אמרו אליו כל תשא עון וגו' ובמדרש ילקוט ר' יודן אומר כל תשא עון ועונתינו לא תשא ר' נחמי' אומר כל תשא כלהון שבוק ואי לא תסב פלגא ותשבוק פלגא וים להבין במאי פליגו הני תנאי וגם אמאי רק פלגא תשבוק גם יש להבין דברי המדרש רבה איכה השיבנו ה' אליך וגו' אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע שלך היא תשיבנו א"ל שלכם היא שנא' שובי אלי וגו' וצריך להבין ענין הויכוח בין הקב"ה ובינינו: ונראה בהקדם לפרש הכתוב נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו את הא' התהלך נח ופירש"י בדורותיו יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי והקשו המפורשים אם יש לדרוש לשבח מנ"ל לדרוש לגנאי ובמאי פליגו את הא' התהלך נח פירש"י נח הי' צריך סעד לתומכו ויש להבין אם הי' צריך סעד למה נקרא צדיק תמים הא לא בצדקתו עשה כי אם ע"י הסעד וגם מהו תמים דמשמע דיש צדיק שאינו תמים ונראה לפרש דהנה בעירוכין דף י"א אמר אביי נקטינן משורר ששיער במיתה וקאמר תנאי היא מעשה בר' יהושיע בן חנניא שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא וכו' דכ"ע אזהרה היא מ"ס מסייע גזרו בי' רבנן ומ"ס מסייע לא גזרו בי' רבנן וברמב"ם פ"ג מה' כלי מקדש לוים שעבדו עבודת הכהנים או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו חייבין מיתה והקשה בכסף משנה הא בגמ' מבואר דאפי' אביי לא מחייב מיתה למסייע ותי' בכ"מ דהרמב"ם פוסק כדברי הספרי דמשמע שם דמשורר ששיער אפי' לא הי' רק מסייע חייב מיתה גם האריך בזה באור החיים פ' קרח ע"ש ומבואר דיש פלוגתא בין תלמידא דידן ובין הספרי דבגמ' עירובין מבואר דמסייע אין בו ממש ומשו"ה משורר שסייע לשוער פטור והספרי פוסק דמסייע כאלו עשה מעשה לבדו וחייב כאלו הוא עשה כולה ולפ"ז י"ל בכל העבודה ומצות ה' אשר יעשה אותם האדם ולא עשה אותו לבדו כי לא יכול להתגבר על יצרו כי אם ע"י עזר וסיוע נמי י"ל כן דלגמ' דידן דמשמע דמסייע אין בו ממש א"כ הוא כאלו עשה כולה מעצמו בלתי עזר מזולתו אבל אם אמרי' דמסייע יש בו ממש והוי כאלו שניהם עשאוהו א"כ לא מיקרי שהוא עשה כולה דהא המסייע נמי מצטרף בהדי' להיות נקרא על שם שניהם ויתבאר דברי הכתוב נח איש צדיק תמים הי' בתמימות ובשלימות בכל עבודתו ונקרא תמים אם ה"א ואמר הכ' את הא' התהלך נח כפירש"י שהי' צריך סעד לתמכו דאע"פ שהי' צריך סעד לתומכו אפ"ה מיקרי תמים במעשיו כאלו עשה הוא לבדו כולה והיינו כדברי תלמודא דידן דמסייע אין בו ממש אבל לדברי הספרי דמסייע יש בו ממש א"כ אינו נקרא תמים דהא המסייע וסעד לתומכו יצטרף עמו כאלו שניהם עשאוהו רק בדורותיו נקרא תמים אבל אלו הי' בדורו של אברהם אבינו ע"ה לא הי' נקרא צדיק תמים וזה שפירש"י יש דורשין לשבח היינו דס"ל דמסייע אין בו ממש ויש דורשין לגנאי כדברי הספרי דמסייע יש בו ממש:

ויתבאר בזה ג"כ הכתוב דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב ואל א' כי ירבה לסלוח וקשה הלשון כי ירבה ונראה דהנה דרשו חז"ל בר"ה דף י"ח בהמצאו אימת היא מצוי אלו עשרת ימים שמראש השנה ועד יוה"כ והנה אם השי"ת ממציא לנו והוא עוזר לנו בימים אלו לתשובה ויש לחוש למאן דס"ל מסייע יש בו ממש וכאלו שניהם עשאותו א"כ מאי מהני התשובה שיהא נקרא עלינו כאלו עשינו לבדנה ולכך אמר הכתיב אע"ג שהקב"ה מצוי היא לנו מ"מ ירבה לסלוח היינו שיהא נקרא על שמינו כולה ולא מקצתה וא"כ הוא מרבה יותר ממה שעשינו מעצמינו וזה החסד שעושה הקב"ה לנו בעשרת הימים, ויתבאר הויכוח בין הקב"ה לכנס"י דאנו אומרים השיבנו ה' אליך דאע"פ שמעצמינו אם אין לנו התעוררת לשוב אלי' באמת רק ע"י התעוררות מלמעלה וא"כ הקב"ה הוא מסייע לנו מ"מ הוא כאלו מעצמינו עשינו הכל דהא עי"ז מה שהקב"ה מסייע אותנו לא נגרע חלקינו כתלמודא דידן דס"ל דמסייע אין בו ממש אבל הקב"ה מתוכח עמנו שובו אלי אשר אנחנו מעצמינו בלי עזר וסיוע, נחפשה דרכינו ונשובה אליו כדברי הספרי דמסייע יש בו ממש וא"כ בתשובה ע"י סיוע לא הוי כאלו נעשה כולה רק פלגא עלינו ופלגא מכח העזר אשר נקרא על שמו ית' ויתבאר דברי המדרש ר' יודן אומר כל תשא עון ועונותינו לא תשא דהנה י"ל דתשובה מיראה מאהבת השכר או העדר העונש זה מיקרי צריך סעד לתומכו כיון דמעצמינו לא הי' עושה רק בשביל יראת העונש א"כ היראה מעונש היא העזר מזולתו אבל בתשובה מאהבה בשביל האמת אשר ע"י העון ח"ו נתרחק מאת הבוב"ה כאמור ועונותיכם הבדילו בינכם לבין אלקיכם וא"כ התעוררת האהבה הוא מעצמו בלי עזר וסעד לתומכו והנה בגמ' יומא אמרי' כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול דהוא שוגג ומשני דמיירו בתשובה מיראה דזדונות נעשות כשגגות וא"כ למ"ד מסייע אין בו ממש גם בתשובה מיראה הוא כאלו עשה תשובה כולו מעצמו וזה שאמר ר' יודן כל תשא עין שיהא נמחל כל העין כמו דאמרי' בעלמא מסייע אין בו ממש כן תשובה מיראה נחשב לו כאלו עשה כולה ור' נחמי' סובר כהספרי וע"כ אמר תסב פלגא ותשבוק פלגא דמסייע פלגא עביד והוא כאלו שניהם עשאוהו זה מחצה וזה מחצה, (ועיין בעצ"ח פרשת נח חלק הדרושים(:

ח) א"י לפרש המדרש במאי פליגו הני תנאי דהנה במנחות דף ס"ד פליגו שם רבה ורבא שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור ומבואר שם דרבא ס"ל חייב משום דאזלינן בתר מחשבתו ורבה אמר פטור דאזלינן בתר מעשיו ע"ש ונראה בזה דהנה בר"ה דף ד' כתבו התוס' דהא דאמרי' אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס היינו בתוהא על הראשונות אם לא יעשה שאלתו ומשמע מזה דבאינו תוהא על הראשונות מותר עמלק"פ ויש עוד שיטה אחרת דעבודה עמלק"פ הוא כעובד את עצמו ולא מיקרי עבודת ה' וא"כ אסור עמלק"פ אלא דבצדקה שאני דכתיב בחנוני נא בזאת ועיי' בייט"פ מאמר שוב אשיב אות כ"ח וי"ל דהא אם עשה מצוה עמלק"פ אם בדיעבד שפיר מצוה קעביד תליא בזה בפלוגתא דרבה ורבא הנ"ל דלמ"ד דאזלינן בתר מחשבתו וכיון דבמחשבה עשה לעצמו ולא למען לעשות מצות ה' ע"כ אסור עמלק"פ אבל למ"ד דאזלינן בתר מעשיו ע"כ כיון דבמעשה עשה מצוה כתיקונו אע"ג דבמחשבתו הי' להנאת עצמו לא אזלינן בתר מחשבתו וע"כ ס"ל דמותר עמלק"פ:

והנה בתשובה מיראת העונש י"ל ג"כ כנ"ל דאם אזלינן בתר מחשבה לא הוי תשובה מעולה כיון דבמחשבה אינו שב מידועתו מחמת אהבת בוראו ב"ה או מיראת רוממותו כי אם שירא מחמת העונש שיענוש למי שיעבור על מצותיו אבל למ"ד דאזלינן בתר מעשיו וכיון דעכ"פ הוא חוזר בתשובה ומתנחם על הרעה אשר עשה לא איכפת לן על עיקר החרטה האיך ולמה היא מתחרט והנה בהכתוב שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך מדבר בתשובה מיראה כמבואר בגמ' דלהכי קרי לי' מכשול וקרי' לי' עון משום דבתשובה מיראה זדונות נעשות כשגגות ויתבאר המדר' ר' יודן אמר כל תשא עון שיהא נמחל כל העון כיון דס"ל דאזלינן בתר מעשה ולא בתר מחשבתו וע"כ אע"ג דהתשובה היתה מיראת העונש יהא נמחל כל החטא אבל ר' נחמי' מסופק הי' אם הלכה דאזלינן בתר מעשה או בתר מחשבה וע"כ אמר כלהון שביק אם אזלינן בתר מעשה לבד ואי לא תסב פלגא ותשבוק פלגא ר"ל אפי' למ"ד דאזלינן בתר מחשבה ג"כ מ"מ בתר מעשה נמי אזלינן וא"כ עכ"פ חצי מן החטא יהא נמחל על ידי מעשה התשובה:

ט) שובה ישראל עד ה"א ואמרי' בגמ' יומא פ"ו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וצ"ב ענינו מה הוא (ב) כי כשלת בעונך ומשמע דהוא נתינת טעם ע"ז דמשו"ה התשובה מגעת עד ה"א מכיון דנכשל בעונו והוא תמי' גם להבין השייכות אלה הדברים לענין הקרבנות דכתי' ונשלמה פרים שפתינו וגם מדוע נקט פרים דוקא ולא כתיב קרבנות סתם דרך כלל דמשמע כל הכשר להביא ממנו קרבן לה' כגון שה כשבים ועזים וכדומה:

ונראה בהקדם ביאור דברי הגמ' בריה דף כ"ג דשופר של פרה פסול משום דרב חסדא דאמר מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור פי' קטגור זהב העגל ושופר של פרה נמי קטגור דעגל הוא וכו' ופריך והא איכא בגדי זהב מבחוץ ומשני מבפנים קאמרינן ופריך שופר נמי בחוץ הוא ומשני כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי עכ"ד הגמ' עיי"ש ובטורי אבן שם נתקשה בהבנת דברי הגמ' דלזכרון דקאמר מאי הוא עיי"ש וגם אמאי היא בזה כבפנים והא ס"ס שופר מבחוץ הוא:

ונראה עפימ"ש בישמח משה פ' יתרו לפרש מאמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד עפ"י דברי הגמ' חגיגה דף ה' ומי איכא בכי' קמי' הקב"ה והא אמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה ומשני לא קשי' הא בבתי גוואי והא בבתי בראי פי' בבתי גוואי ע"ז נאמר במסתרים תבכה נפשי ובבתי בראי חדוה במקומו ע"כ הגמ', והנה הבעל תשובה מה לו לשמחה והוא באימה ופחד וע"כ אין לו מקום בבתי בראי אך הקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד להכניסו בבתי גואי ששם בחי' עמידה אבל הצדיקים גמורים עובדים את ה' בשמחה בבחי' בתי בראי ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא להכניסו לבתי גואי וע"כ במקום שבע"ת עומדים בבחי' עמידה בבתי גואי אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם כיון שהם עומדים בבתי גואי והצדיקים גמורים הם בבתי בראי עכ"ד עיי"ש, והנה ידוע מ"ש הרמב"ם ב"ה תשובה בטעם תק"ש לעורר את לב העם יזכרו וישיבו אל ה', וז"ש הגמ' כיון דשופר לזכרון אתא היינו להזכיר את האדם לשוב בתשובה מפחד ומהדר גאונו וע"כ כבפנים דמי כמו שידוע דמקדש שלמטה מכוין כנגד ביהמ"ק שלמעלה וכמו זה כו' יקרא זה הן ושמותיהן שוה וע"כ כבפנים דמי משום דבע"ת הוא בבתי גואי ושופר נמי דאתא לזכרון את האדם בתשובה הוי כבפנים ר"ל בבחי' בתי גואי והבן, והנה נ"ל דהא דאמרי' דבע"ת הם בבחי' בתי גואי הוא רק בתשובה מיראה והוא בעצבות רוח וע"כ אין לו מקום בבתי בראי והקב"ה חותר לו חתירה ומכניסי תחת כנפיו בבתי גואי אבל בתשובה מאהבה מתוך שמחה הרי הוא כצדיק גמור והוא בבחי' בתי בראי, והשתא יתבאר דברי הכ' שובה ישראל עד ה' א' ומפרש בגמ' דגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ור"ל בתשובה מיראה דהוא בבתי גואי לפני ולפנים והיינו עד כסא הכבוד דהקב"ה חותר חתירה להכניסו בבתי גואי ואמר הכ' מ"ט הוא בבתי גואי כי כשלת בעונך והוא נתינת טעם על שהוא בבתי גואי משום דכשלת בעונך וכמו שהקשה בגמ' קרי לי' עון וקרי לי' מכשול, ומשני כאן מיראה דהזדונות נעשית לו כשגגות ע"כ קרי מכשול וא"כ דהכ' מיירי דוקא בתשובה מיראה וע"כ הוא בבתי גואי היינו עד כסא הכבוד, ואמר הכ' אמרו אליו כל תשא עון אם הקב"ה ישא לפשענו כל כלו משמע שלא ישאיר לנו אף שוגג והיינו מאהבה מתוך שמחה ואז נהי' בבחי' בתי בראי כדרך הצדיקים גמורים ואז ונשלמה פרים שפתינו התשובה נחשב לנו אף באופן שמותר להקריב פרים דהוא קטגור ואסור לעבודה מבפנים בבתי גואי אבל אם כל תשא עון דהיינו בתשובה מאהבה והיא בבתי בראי ונשלמה פרים דייקא כיון דבעבודה הנעשה בחוץ אף קטגור נעשה סנגור והבן:

י) שובה ישראל עד ה"א אמרו אליו כל תשא עון וגו' ובמדרש ילקוט ר' יודן אומר כל תשא כולהון שביק ואי לא תסב פלגא ותשבוק פלגא ויש להבין במאי פליגו הני תנאי וגם במאי ספיק ר"נ אי כולהון שביק או רק פלגא גם להבין דברי המדרש תנחומא פ' האזינו דלישראל מהני תשובה ולעכו"ם לא מהני תשובה ולכאורה קשה כלום משא פנים יש בדבר ומה נשתנו בזה אלו מאלו גם לבאר דברי הכתובים סוף קהלת סוף דבר הכל נשמע וגו' כי זה כל האדם כי את כל מעשה הא' יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע והדקדוקים רבו מאי סוף דבר וגם תיבת הכל נשמע אין לו ביאור וגם כל האדם דהול"ל כי זה האדם ותיבת כל שפת יתר לכאורה גם על כל נעלם מאי הוא הנעלם אם טוב הא על הטוב לא יבא במשפט כי טיב הוא: והנראה דהנה בייט"פ מביא בשם אא"זזלגה"ה לפ' הכתוב תבוא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחותי וגו' והוא ע"ד שאמר דהמע"ה ה' נגדך כל תאותי שתאוותי לעשות דבר שנגד רצונך אבל אנחותי ממך לא נסתרה בשעת מעשה שהרי מאמין אני ויודע שלא טוב עשיתי אלא שהיצה"ר גובר עלי ואינני מושל ברוחי לכבוש תאותי ועכ"פ רע מר לי בשעת מעשה:

וז"ש ועולל למו כאשר עוללת לי אם רבות אנחותי ולבי דוי בשעת מעשה כ"ש שראוי לענוש את אוה"ע אשר תבא כל רעתם לפניך שעושים נגד רצונך בלב ובנפש חפיצה עכ"ד ז"ל:

והנה י"ל דהוא הטעם דאם עושה העבירה ודאגה בלבו על אשר עושה לא נחשב לו לעון כ"כ היינו עפ"מ דאמרי' ביומא דף ע"ג ועוד מקומות בש"ס באוכל חצי שיעור איסור דפליגו ר"י ור"ל אם אסור או מותר מן התורה ע"ש ויראה לומר דה"נ אם עושה עבירה במעשה בלי מחשבה דאינו נחשב לעבירה שלימה רק אם עושה במעשה ובמחשבה אבל מעשה בלי מחשבה אינו כי אם כמו חצי שיעור וכבר ביארתי בחידושי דלפי הטעם דר"י דחצי שיעור אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי וכתב בפמ"ג סי' ס"ה דהיינו דחיישינן שמא ישכח ויאכל מעט מעט עד כדי כזית בכא"פ ולפ"ז כתבתי דהא דח"ש אסור מה"ת היינו דלכתחלה יש איסור לאכול ח"ש דילמא ישכח ויאכל אח"כ עד שיעור שלם אבל בדיעבד אם לא אכל רק חצי שיעור א"כ איגלאי מילתא למפרע אח"כ שלא עשה איסור דהא לא השלים לאכול כל השיעור ע"כ אח"כ אמרי' דנעקר האיסור למפרע ולא עשה שום איסור ותמכתי יתדותי ע"ז מגמ' נדרים דף י"ד דהא דקונם שלא אישן היום אם אשן למחר עיי"ש ולפ"ז י"ל דה"נ בכל העבירה אם לא עשה אותה במחשבה רעה אדרבה הי' בלבו דאגה ואנחה על שלא יוכל לכבוש יצרו אע"ג דעשה איסור בשעת מעשה מ"מ הא אח"כ כשעשה העבירה בשברון רוח ונפש אם כן איגלאי מלתא למפרע שלא עשה איסור כ"כ כי אם רק כמו ח"ש ע"כ משו"ה י"ל מליצה ישרה על ישראל שלא יהא נחשב כ"כ לעון המעשה כיון שעושה העבירה בלי מחשבה רעה, והנה ביומא דף פ"ז אמר ר' הונא כיון שעבר עבירה ושנה נעשית לו כהיתר ע"ש א"כ לפ"ז י"ל בעבר ושנה כיון שהותרה לו שוב אין בלבו אנחה על העבירה א"כ יש בידו ח"ו עבירה שלימה במחשבה ובמעשה ע"כ חזר הדין דאין לו שום התנצלות על מעשה העבירה, ויתבאר הכתובים הנ"ל סוף דבר הכל נשמע את א' ירא וגו' ר"ל דסוף איגלאי מילתא למפרע הכל נשמע אפי' בשעת העבירה את א' ירא דאח"כ לא השלים את העבירה במחשבתו וע"כ הוא כאוכל ח"ש ולא השלים השיעור דלא עשה איסור למפרע ואמר הכתיב כו זה כל האדם ר"ל כי זה היינו אם לא עשה העבירה רק כמו ח"ש וע"כ אמר הכתיב ברמז כי זה כמאמר חז"ל בב"מ דף ה' רמז למודה במקצת מהכתוב אשר יאמר כי הוא זה וה"נ כי זה [היינו אם לא עשה רק מקצת העבירה כגון שעשה מעשה בלי מחשבה] כל האדם הוי רק ח"ש דאינו רק כל כל דהוא וכמו שדרשו חז"ל מכל חלב על ח"ש ואמר הכתיב אח"כ דאע"ג דעל עבירה יש התנצלות שלא הי' אלא במעשה ולא במחשבה אבל אם הותרה לו ונעשית כהיתר לזה אין לו לומר שלא הי' עבירה בכל לבו דהא אם נעשית לו כהיתר לא הי' לבו דוי בשעת העבירה ונמצא העבירה ח"ו שלימה במעשה ובמחשבה והיינו שאמר הכתיב כי את כל מעשה יבא א' במשפט ר"ל שזהו המעשה דייקא אשר יוכל לבא במשפט ואין לו התנצלות שהי' לבו נאנח בשעת מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע היינו אם מן האדם עצמו הי' נעלם אם הוא עושה טוב או רע מפני שהותרה לו וא"כ שלא הי' לבו דוי בשעת עבירה וע"כ בכה"ג יבא במשפט עד הא' יבא דבר שניהם היינו על המעשה וגם המחשבה:

ובזה י"ל הטעם הא דמהני התשובה לתקן העונות וגם דדוקא לישראל מהני תשובה אבל לא לאוה"ע משום דבאמת יש לו התנצלות שלא עשה העבירה רק בשברון רוח ומפני שהי' יצרו תקפו ולא הי' בו כח לעמוד נגדו וכל זה אם אח"כ מתחרט בחרטה גדולה וחושב בלבו איך לא שמתי על לבי לעמוד על נפשי להמלט מעצת היצר הפורש רשת ללכוד החיים מיד כל האדם משא"כ אם גם עתה ח"ו אחר העבירה שאין לו אז חמות היצר אל העבירה וג"כ אינו מתחרט א"כ נראה בעליל שלא עשה מחמת אונס ובשברון רוח, ולכן אם עשה תשובה חי יחי' משום שאיגלאי מילתא למפרע כי מתחלה לא עשה בכל לבו רק בעצבון רוח ונפש וכל זה דוקא בישראל אבל בעכו"ם דבלא"ה ידעינן אשר כל רעתם לפניך כנ"ל דמה שעושין עבירות הוא בכל תאותם וחפצם ורצונם א"כ לא יפלא הטעם אשר לא להם מהני תשובה אחר שכבר עשהו את העבירה למלאות תאותו נגד רצונו ית"ש ובזה יש לפרש הגמ' ביומא דף פ"ז האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקון בידו לעשות תשובה ובגמ' מקשה תרי זימני ל"ל ומשני כדרב הונא אמר רב כיון שעבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר וקשה להבין וכי בשביל זה שנעשה לו כהיתר הלכך אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמאי ולהנ"ל י"ל כיון דכל עיקר התשובה הוא משום דע"י החרטה דהשתא איגלאי מילתא למפרע דבשעת מעשה העבירה הי' לבו דוי אבל אם נעשה לו כהיתר הרי עושה העבירה בכל לבו ע"כ אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ויתבאר השתא הכתוב שובה ישראל וגו' כל תשא עון היינו דכל העבירות הוא כל דהו ר"ל ח"ש מפני שישראל אינו עושה העבירה בכל לבו וא"כ הוא ח"ש אשר לא השלים אח"כ השיעור ולכן תשא עון ובזה פליגו ר"י ור"נ דהנה אם נאמר ח"ש מותר מן התורה ממילא כל העבירה אין לו בה אלא ח"ש ולא עבר מן התורה אבל אם אסור מה"ת גם ח"ש מן העבירה מיקרי עבירה וע"כ אמר ר' נחמי' כולהון שביק אם אמרי' ח"ש מותר מה"ת ואם לאו דאסור מה"ת תסב פלגא ותשבוק פלגא אבל ר' יודן ס"ל דאפי' אם נאמר אסור מה"ת מ"מ כיון שלא השלים השיעור לכ"ע למפרע לא עשה איסור וע"כ כל תשא עון היינו כמו בעלמא אמרי' ח"ש שהוא כל לא הוי איסור למפרע אם לא אכל אח"כ ח"ש השני כ"כ גם עונות שהם ח"ש ג"כ תשא דהא למפרע לא הוי איסור וא"כ לכ"ע עונינו תשא ותסלח לכל עדת בני ישראל:

יא) שובה ישראל עד ה"א וגו' כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו ויש להבין קישור הדברים כל תשא עון להא דקח טוב [ב] לבאר דברי המדרש פ' וישב עה"פ וישב ראובן אל הבור והיכן הי' בשקו ובתעניתו הי' עסוק וכו' הה"ד וישב ראובן אל הבור א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שב"ב עומד ופותח בתשובה תחלה זה הושע שאמר שובה ישראל והוא תמוה' הלא אדה"ר וקין ג"כ עשו תשובה, גם הלשון לפני צב [ג] לבאר הא דתשובה מיראה זדונות נעשית לו כשגגות ותשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות ויש להבין כיון דהתשובה הוא מ"ע בתורה כדכתיב ושבת עד ה"א א"כ כששב על חטאיו מקיים בזה מ"ע וא"כ גם בתשובה מיראה אמאי לא נעשית לו כזכיות כיון דמקיים בזה מ"ע דתשובה [ד] לתרץ קושי' התוס' בהא דכתיב ולקחתם לכם וגו' ושמחתם לפני ה"א ובגמ' סוכה דרשו חז"ל לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול, והקשו בתוס' שם דף ל' למה לי קרא להוציא את הגזול דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הבאה בעבירה:

ויש ליישב ע"ד אגדה עפי"מ דאמרי' בסוכה דף ל' מאי דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה משל למלך בו"ד שהי' עובר על המכס אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים אמרו לו והלא כל המכס שלך אמר להם ממנו ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמם מן המכס אף הקב"ה אמר אני ה' שונא גזל בעולה ממני ילמדו ויבריחו עצמם מן הגזל וכתב במהרש"א שם דלכך נקט בקרא קרבן עולה מפני שכולה כליל והכל שלו אבל חטאת ואשם ושאר קרבנות ודאי דגזילה גמורה הוא כיון דנאכלין ולא הוי דומה למשל כלל רק בעולה הוא דגם גזל מותר להקריב שכולה קריבה לגבוה ומתחלה עולם ומלואה שלו הוא והוי ממש דומה למשל עכ"ד המהרש"א עיי"ש ומוכח בזה דחטאת ואשם דנאכלין מהדין אין להקריב כשהוא גזל דאיך יבוא קרבן לעצמו מה שאינו שלו אבל עולה שהיא כולה כליל וכולה לגבוה סלקא מהדין הי' מותר להקריב כיון שהוא לגבוה והכל שלו אך משום כדי ללמד לברוח מן הגזל גם עולה אין להקריב כשהוא גזל ועי' מיש בזה פ' ויקרא ליישב דברי הרמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח ועפי"ז יש לומר דלכך פשיטא בכל מקום דגזול אסור משום מצוה הבאה בעבירה כיון דבכל המצות מותר לעסוק שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כמ"ש התוי"ט במשנה אל תהי' כעבדים המשמשים עמל"פ שאין ר"ל שהעבודה עמל"פ אסורה שמ"מ עבודה הוא אלא שאם יעבוד לתקות שכר או למניעת עונש אינו במעלה כמו העובד מאהבה שאין לו שום פני' בעבודתו ורצה התנא להודיענו שנהי' מן העובדים מאהבה עכ"ד וא"כ כיון שמותר לעבוד עמלק"פ הרי בכל המצות יש בהן הנאת הגוף לעצמו וכמו חטאות ואשמות דנאכלין ומהדין פסולין כשהן בגזילה כמו כן אם מצרפה לתשלום גמול שאין לך הנאה לעצמו גדולה מזו בודאי דהוא גזילה גמורה ופסול משום מהב"ע ולפ"ז י"ל דבאתרוג הו"א דגם בגזול לא שייך מהב"ע כיון דבסכות זמן שמחתינו עת תשובה מאהבה לא למענינו כ"א רצונינו וכל כונתינו בלתי לה' לבדו א"כ הוא דמי לעולה שכולה לגבוה סלקא דמהדין מותרת אף בגזול כנ"ל ולכן איצריך קרא לאפוקי דאף באתרוג שבא בימי החג שאז זמן לעבוד את השי"ת מאהבה כמשה"כ ושמחתם לפני ה"א והו"א דגם הגזול מותר וילפינן מקרא לכם משלכם להוציא את הגזול דהא גם עולה אינו קרב בגזל כדי ללמוד לברוח מן הגזל:

ובזה נלע"ד לומר דמשו"ה תשובה מיראה אינה נעשית העבירות כזכיות אע"ג דמקיים מ"ע דושבת משום דלכאורה י"ל דליכא מצוה למ"ד דמצוה הבאה בעבירה אינו מקיים בזה מצוה א"כ גם מ"ע דתשובה כיון דהמצוה בא ע"י מה שעשה עבירה א"כ לא עדיף ממצוה הבאה בעבירה דלא מיקרי מצוה אמנם בתשובה מאהבה כיון דהוא כולה לגבוה ולא להנאת גופו כלל ע"כ לא חשוב מהב"ע כיון דאינו מכוין להנאת עצמו באמת ליכא משום מהב"ע והא תינח בתשובה מאהבה אבל בתשובה מיראה שפיר דלא נעשו העבירות כזכיות כיון דהתשובה היא להנאת עצמו שוב שייך משום מהב"ע:

ויתבאר שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך וכדברי חז"ל דמיירי בתשובה מיראה והוי לי' עוד מכשול ואמר הכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' היינו שישובו מחמת אהבה שהוא אל ה' ולא להנאת הגוף לעצמו כי אם תהי' התשובה בלתי לה' אז כל תשא עון וקח טוב ר"ל מהעבירה שהוא עון תקח טוב הוא המצוה ולא הוי מהב"ע ע דמאהבה אין נעשה מצוה הבאה בעבירה כיון שהוא כולו קודש לה', ויתבאר דברי המדרש דהנה ראובן שבלבל יצועי אביו הי' כונתו בזה למצוה שתבע עלבון אמו כמו שפירש"י בפ' וישלח שאמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי וא"כ קיים בזה מצות כיבוד אם עכ"ז כיון דהי' עבירה וא"כ הוי ג"כ מהב"ע ולא הוי מצוה ולכן וישב ראובן אל הבור שחזר ושב בתשובה על שעשה מהב"ע וזשה"מ מעולם לא חטא אדם בזמן שעשה מצוה לפני כלומר בשעה שעשה מצוה שהוא לפני יעשה עבירה ובזה חטא ראובן והיינו שעשה מהב"ע וכה"ג לא מצינו באדה"ר ובקין שעשה העבירה בזה שעשה המצוה וע"כ בשכר זאת בן בנך פותח בתשובה תחלה לעשות מהעבירות זכיות ולא אמרי' דהוי מהב"ע וכמו שאמר הכתוב כל תשא עון וקח טוב שיעשה מהעון טוב ולא הוי מהב"ע כיון דבתשובה מאהבה כולה לגבוה סלקא וכן בראובן שהי' כונתו לשמים לכן תקן את חטאו מכל וכל שלא ישאר רושם כלל עד שמהעבירה עצמו נעשות כזכיות:

יב) שובה ישראל עד ה"א וגו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ובגמ' אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כשגגות שנאמר כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול וכו' לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה דבתשובה מאהבה זדונות נעשית לו כזכיות ע"ש ויש לבאר הטעם למה בתשובה מיראה אינו נעשית לו כזכיות גם לבאר המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וכי ראשון הוא הא ט"ו היא אלא ראשון לחשבון עונות וצ"ב גם לשון המקרא לכם ל"ל ודרשות חז"ל ידוע:

ונראה עפ"ד הרא"ש בפ' לולב הגזול גבי אתרוג במתנה עמ"ל דצריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע"מ שיחזור ואחר שיצא בו מחויב הנותן ליתן לו מתנה בשעת חזרה אבל אם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהא שלו כבתחלה לא יצא בו דהוי כשאול משום דקנין הגוף שהוא רק לשעה לא הוי כקנין הגוף ובקצה"ח סי' רמ"א הביא דברי ר' אביגדור שחולק ע"ז דקנין הגוף לשעה גם כן מיקרי קנין הגוף עיי"ש ובנתה"מ, ועפ"ד הראש דקנין הגוף שהוא רק לשעה לא מיקרי קנין י"ל דמשו"ה תשובה מיראה לא נעשה כזכיות כי אם תשובה מאהבה דהנה א"ז זלל"ה בייט"ל פ' ראה כתב דהמובחן להכיר ערכו וכוונתו אם הוא זכה וצלולה בלתי לה' לבדו או כוונתו לעצמו בשביל יראת העונש או אהבת השכר כי בהיות כוונתו זכה בעבודתו ית"ש אזי יקום על מעמדו ולא יפול ממנו משא"כ אם כוונתו לעצמו אז כפעם יפול הנופל ממנו והוא ע"ד שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר עכ"ד ובזה יתבאר דאם עשה תשובה מאהבה וא"כ הוא לו ולעולם ויקים על מעמדו ואינו כקנין הגוף לשעה לכן נחשב לו התשובה כזכיות דהא שלו הוא וככל המצות אשר אדם יעשה בשלו אבל בתשובה מיראה דאינו רק לשעה א"כ בזה לא שייך לומר דיהא כזכיות דהא בלא"ה לא נחשב לשלו דהא לא הוי רק לשעה והמצות שאדם עושה שלו הוא כמאמר הכ' ואיש את קדשיו לו יהי' שלו תהא:

והנה אזזל"ה בייט"פ לר"ה אות כ"ג כתב להסיר תלונות התיקוני זוהר שא' צווחין ככלבא הב הב לנא מזונא ופרנסה כי דבריו אמורים על מי שמבקש עניני גשמי לעצמו למלא תאותו אבל אנן בדידן כוונתינו למען הרחבת דעת לעובדו בדיעה שלימה ומיושבת להנצל מעניות שמעבירון ע"ד קונו והעיקר שיתקדש ש"ש ע"י בהיות בנינו זרע ברך ה' מלאים כל טוב וא"כ הוא ג"כ בזה רק שיהי' עי"ז נחת רוח להבוב"ה ועל אופן כזה מותר לבקש ולישאל ג"כ לצורכו בימים ההם עיי"ש באריכות, ולפ"ז י"ל בתשובה מיראה ג"כ אם כוונתו ביראת העונש שיותר יתקדש ש"ש עי"ז שלא יענשו אשר יראו הכל כי הבוטחים בה' חסדו לא ימוש מאתם א"כ יראת העונש וגם אהבת השכר הוא הוא ג"כ עד"ז כמו מצוה יחשב וא"כ י"ל דבתשובה מיראה בכה"ג זדונות נעשית לו כזכיות והנה אמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה והקשה אזזל"ה ביש"מ פ' ואתחנן דאם מחשב השכר ובשביל זה הוא מחזיק במצוה א"כ הרי הוא עמל"פ עיי"ש מ"ש על המהרש"א בסוטה דף י"ג אמנם להנ"ל י"ל דבשביל אהבת השכר באופן וכוונה זה לא למלא את תאוותו כי אם בכדי שיהא לו לב פנוי והרחבת הדעת לעובדו ית"ש זה לא מיקרי עמל"פ כי שכר מצוה באופן ועל כוונה זה הוא מצוה וכזה אמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה:

ויתבאר דברי המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון דהנה ביום הראשון של חג הסכות זמן שמחתינו והוא זמן תשובה מאהבה וכבר נתבאר דתשובה מאהבה היא לו לקנין עולמות ולא יפול ממעמדו וע"כ הוא נחשב לשלו, דרק קנין הגוף לעולם נחשב שהוא שלו וע"כ אמר הכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא לכם משלכם כיון דביום הראשון שהוא עבודה מאהבה הוא לכם ואמר המדרש ע"ז ראשון לחשבון עונות וי"ל דחשבון העונות הוא מה שאמרו חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה והנה מה שמותר לחשוב הפסד מצוה וכו' אע"ג דהוא עמלק"פ וי"ל כנ"ל משום דכוונתינו בזה לעבוד את השי"ת ויתרבה כבוד שמים על ישראל ואמר המדרש דגם בזמן עבודה מאהבה מותר לחשוב כחשבון הנ"ל כיון דהוא ג"כ כמו תשובה מאהבה כיון דשניהם על כוונה אחד וקוטב אחד יסובבו דעי"ז יתקדש ש"ש והוי ג"כ כמו מצוה שעושים מאהבת הבוב"ה ולא למענם ולצורך עצמם וזש"ה שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוניך ר"ל אפי' במכשול שהוא תשובה מיראה יהי' ג"כ עד ה"א כוונתו תהי' ביראת העונש ואהבת שכר בשביל כבוד שמו ובזה קחו עמכם דברים היינו דברים שעמכם בשבילכם ג"כ ושובו אל ה' תשובו כל זה לה' ואז יהי' הכל למען כבודו ויהא נחשב אפי' דברים שלכם למען המצוה כיון שיש בכל זה כוונה טובה למען כבודו ית"ש:

יג) שובה ישראל עד ה"א וגו' קחו עמכם דברים וגו' כל תשא עון וקח טוב וגו' הפסוקים אלו צריכום ביאור פתח בלשון יחיד שובה ישראל: ואח"כ כתיב בלשון רבים קחו וגו' גם מהו כל תשא עון ואח"כ קח טוב דהוא ג"כ לשון יחיד גם לבאר מה שאומרים בסליחות לער"ה אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי וכו' מלפניך משפטינו יצא גם לבאר הברייתא בקידושין דף מ' ת"ר לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת וכו' ר' אלעזר בר"ש אומר לפי שהעולם אחר רובו נידן עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה וכו' להבין במאי פליגו הת"ק וראבר"ש:

ונראה דהנה ביומא פ"ד פליגו אמוראי שמואל ס"ל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב ור' יוחנן ס"ל דגם בפ"נ הולכין אחר הרוב כגון תשעה עכו"ם וישראל אחד ונפלה מפולת על אחד מהם אין מפקחין עליו את הגל בשבת ולפ"ז י"ל דת"ק דס"ל דיראה אדם את עצמו וכו' ולא ס"ל העולם אחר רובו נידן משום דס"ל דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב וא"כ אפי' ח"ו רוב רשעים אינו נידון הצדיק עם רוב הרשעים רק כל אדם לפי מעשיו של עצמו אם רובו זכיות מכריע את עצמו לכף זכות אבל ר"א ס"ל כר"י דהולכין בפ"נ אחר הרוב ולכן ס"ל שהעולם כולו אחר רובו נידון והנה כתבתי בחידושי עיין ע"ח פ' וירא חלק הדרוש דהא דס"ל לשמואל אין הולכין בפ"נ אחה"ר אע"ג דבכל מקום אזלינן בתר רובא הטעם משום דס"ל לשמואל דכמו בממון דס"ל לשמואל בב"ק דף כ"ז דאין הולכין בממון אחה"ר כמו כן בפ"נ לא אזלינן בת"ר ע"ש מ"ש ולא אכפול הדברים, ובזה יש לפרש הכתובים בפ' וירא חלילה לך להמית צדיק עם רשע וגו' השופט כל הארץ לא יעשה משפט ר"ל דאברהם אבינו ע"ה המליץ דאפי' יהי' הרוב רשעים לא יהא נדונים הצדיקים כפי רוב הרשעים דהא כמו בממון דלא אזלינן בת"ר כן בפ"נ לא אזלינן בת"ר וזש"ה השופט כל הארץ היינו אם ישפוט הקב"ה כל הארץ היינו כל העולם לפי רובו א"כ לא יעשה משפט ר"ל משפט היינו במשפט ממין דהא לא אזלינן בתר רוב בממון וא"כ לא נוכל ג"כ בפ"נ לילך אחה"ר לשפוט כל הארץ יחד אלא אפי' הרוב רשעים יהא הצדיק נידון לבדו ע"פ רוב זכיות של עצמו:

אמנם כיון דהוא פלוגתא אם הולכין בפ"נ אחה"ר י"ל דאזלינן בכל אופן לקולא דספק פ"נ להקל כמבואר בש"ע או"ח סי' שכ"ט וא"כ י"ל דאם הרוב הרשעים אין הצדיקים נדונים כמעשה הרשעים אבל אם הרוב צדיקים י"ל דגם הרשעים נידונים לזכות ואמרי' בכה"ג דהולכין אחה"ר דהא אפשר דהלכה כר"י דהולכין אחה"ר אפי' לחומרא בפ"נ וכש"כ להקל דאמרי' העולם אחר רובו נידון וזה שאומרים בסליחות אל תבא במשפט עמנו היינו עמנו כל העולם ביחד הצדיקים עם הרשעים אבל במה דברים אמורים בשעה אשר לא יצדק לפניך כל חי היינו כשהרוב הרשעים וא"כ לא יצדקו אפי' הצדיקים ח"ו ובכה"ג אין הולכין בפ"נ אחה"ר אבל אנו מבקשים מלפניך משפטינו יצא ר"ל אימתי המשפט יהא מתוך הרוב העולם בשעה אשר עניך תחזנה משרים היינו כשיהי' הרוב הצדיקים אז יהא העולם לפי רובו נידון וגם הרשעים יהא ניצולים מתוך רוב הצדיקים דבכה"ג גם בפ"נ הולכין אחה"ר דספק פ"נ הולכין לקולא:

ויתבאר שובה ישראל וגו' דהא להנ"ל אם בפ"נ אין הולכין אחה"ר ס"ל כת"ק דיראה אדם עצמו לבד כאלו חציו חייב וחציו זכאי ואם אמרי' דבפ"נ הולכין אחה"ר י"ל העולם נידון אחר רובו וצריך לראות את כל העולם כאלו חצי' וכו' וי"ל דהנביא הוכיח לבני ישראל וכיון דיש ספק הלכה כדברי מי וע"כ אמר אליבא דתרווייהו שיבה ישראל לשון יחיד והיינו כמ"ד אין הולכין בפ"נ אחה"ר וגם קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לשין רבים וזהו כמ"ד הולכין אחה"ר ואמר הנביא אח"כ כל תשא עון היינו כיון דהוא ספק פלוגתא לכן אם יכריע ע"פ רוב במעשיו לזכות א"כ יש לילך בכל אופן לקולא וזה כל תשא עון ר"ל לכל אפי' לרשעים דהא לקולא י"ל דספק פ"נ להקל ואמרי' דהולכין אחה"ר וקח טוב אפי' אם היחיד יכריע במעשיו שיהא רוב העולם לטובה הולכין להקל דהרשעים יהא נדונים כמעשה הצדיקים דלהקל הולכין בפ"נ אחר הרוב:

יד) שובה ישראל וגו' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו' ויליד מהו כל תשא עון וגם קח טוב מה בעי בזה [ב] לבאר המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וכי ראשון הוא הלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות וצ"ב, עוד במדרש הה"ד תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח:

ונראה עפ"ד הגמ' סיכה דף כ"ז אהא דאמרי' במשנה אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה ומעשה בריב"ז הביאו לו לטעום את התבשיל ולר"ג שני כותבות ואמרו העלום לסוכה ופריך בגמ' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית בי' משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לריב"ז וכו' והקשה בא"ר סי' תרל"ט ס"ק י"א מאי פריך מעשה לסתור דילמא מעשה דריב"ז ור"ג הי' ביו"ט או בשבת דאכילת ארעי שלהן הוי קבע כמו דאמרי' במס' ביצה דף ל"ד דשבת קובעת למעשר היינו דאפי' אכילת ארעי דפטור ממעשר מ"מ בשבת קובעת למעשר וה"נ ביו"ט אכילת ארעי ג"כ קובע יחייב בסוכה:

ונראה ליישב ע"ד אגדה עפמ"ש הר"ם אלשיך זללה"ה בפ' אמור עה"פ בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' וז"ל כי הן זאת היתה כוונתו ית"ש לשום את בנ"י באוהלים בצאתם ממצרים לתת להם ארץ טובה לצאת מדירת קבע לשבת בדירת ארעי והרמז בזה אשר לא יעשה עיקר וקבע מחיי עוה"ז לאכול לשבעה ולמכסה כי אדרבא כל עיקר הכוונה לעשות ארעי מעוה"ז כי הוא כמו יושב אוהל העומד לנסוע ממקום למקום וז"ש בסוכות תשבו שבעת ימים לרמז לז' עשירית חיי האדם ימי שנותיהם שבעים שנה שיחד כולם דירת ארעי המה עכ"ד הצורך לענינינו ובזה יתבאר הטעם למה אוכלין ארעי חוץ לסוכה ומה נשתנה מצוה זו משאר מצות כמו מצה דמקיים בפסח מצה זו שאוכל ואפי' אם הי' רק ארעי קיים המצוה אמנם לפי הנ"ל דהרמז במצות סוכה לעשות מעוה"ז ארעי ולא לעשות קביעות מעוה"ז א"כ שפיר דבאוכל ארעי פטור מן הסוכה דהא בלא"ה הוא ארעי ואפי' הוא אוכל בבית ודוקא באוכל אכילת קבע מחויב בסוכה להראות בזה כי האכילה וחיי העוה"ז הוא רק ארעי ואפי' הוא אוכל אכילת קבע ומיושב ממילא קושי' הא"ר דאין לומר דשבת קובעת לענין סוכה דהא אדרבא כל ענין הסוכה הוא כדי להראות דאין אוכלין אפי' קבע אלא בדרך ארעי וא"כ כש"כ דאכילת ארעי לא הוי קבע ואפי' בשבת הוא כן דאל"כ בטלה כל הענין והטעם דמצוה זו:

ובזה יש לפרש הגמ' ב"ב דף ע"ח מה דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו ונחשוב חשבוני של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה וכו' ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב וקשה וכי המושלים ביצרם עובדים את השי"ת מכח שכר ועונש וגם במה יבנה בעוה"ז והא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולהנ"ל יתבאר דהכוונה חשבונו של עולם היינו שיחשוב ימי עולם וחיי האדם בעוה"ז ימי שנותינו של אדם כצל עובר וכל עוה"ז הוא עולם עובר וכלה ונפסד אבל עוה"ב הוא נועם מתמיד עדי עד והוא נצחי קיים לעולמי עד והיינו הפסד מצוה נגד שכרה מה שהוא הפסד בעוה"ז עולם עובר במה שקיים המצות נגד שכרה אשר מוכן ומזומן בעולם הנצחי לעוה"ב וא"כ היינו הרמז כנ"ל דכל עוה"ז הוא עולם עובר וכארעי יחשב וגם מה שיחשוב האדם שהוא קבע ג"כ הוא עראי וכאדם הנוסע ממקום למקום נגד חיי העוה"ב כיון ששם הוא העולם הנצחי ואמר בגמ' אם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז היינו שגם בעוה"ז יתקן עצמו להכן בפרוזדור עד שיכנס לפרקליטין ויחשוב על לבו דעניינו עוה"ז הכל היא עולם עובר וכארעי נגד העולם הבא שהוא חיי נצחי ולכן גם הקביעות בעוה"ז הוא רק כארעי, וזשה"מ וכי ראשון הוא אלא ראשון לחשבון עונות ר"ל החשבון של ימי העולם אשר האדם יחשוב עלי' בימי הסכות להורות שכל העולם הוא כסוכה אוהל עראי וזשה"מ ג"כ תודיענו ארח חיים וגו' בימינך נצח היינו דמה שהוא את פניך ר"ל בימי העוה"ב שהוא לפני ה' הוא נצח וזהו קבע נגד חיי עוה"ז שהיא עולם עובר וכלה, וזש"ה שובה ישראל וגו' כל תשא עון וקח טוב ר"ל שיחשוב הפסד מצוה נגד שכרה והיינו תשא עון שיחשוב העון והוא מלשון כי תשא את ראש וקח טוב נגד הטוב ר"ל המצוה ושכרה מצוה לעוה"ב שהוא נצחי וקבע נגד כל חיי עוה"ז:

טו) שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו' ובגמ' יומא גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות האי עון מזיד הוא וקרי' לי' כושל ומוקי לה בתשובה מיראה והדיקדוקים רבו דיש להבין מדוע לא הוכיחם רק על תשובה מיראה גם כפל הלשון קחו עמכם דברים ושובו וגו' גם הלשון אמרו אליו כל תשא עון צ"ב גם ל"ל כל דהול"ל אמרו אליו תשא עון גם לבאר המדר' רבה פ' וישב עה"פ וישב ראובן אל הבור והיכן הי' בשקו ובתעניתו הי' עסוק כיון שנפנה הלך והציץ לאותו הבור הה"ד וישב ראובן אל הבור א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שב"ב עומד ופותח בתשובה בתחלה זה הושע שנא' שובה ישראל וגו' והוא תמוה' הלא אדה"ר וקין ג"כ עשו תשובה וגם הלשון מעולם לא חטא אדם לפני האי לפני שפת יתר לכאורה:

ונראה דהנה בישועות יעקב או"ח סי' תקפ"ו העיר בהקדש דאינו חייב עד שיהנה א"כ אמאי חייב באכל הקדש בשוגג לפ"מ דקי"ל בחו"מ סי' רל"ד דאם מכר לחבירו איסור אכילה דאו' בשוגג שהלוקח לא ידע שזה איסור ואכלו צריך להחזור הדמים משום דנפשו של אדם חותה מן האיסור ולא הוי הנאה הרי כיון שלא ידע שהוא איסור לא מיחשב הנאה כלל וכיון שכן אמאי חייב מעילה הא מעילה הוא בשוגג ואינו חייב עד שנהנה והא בשוגג אינו נהנה מן האיסור ותי' שם כיון דרק שע"י שהוא הקדש נימא דלא יחשב הנאה א"כ ריבתה התורה בפירוש ענין מעילה שיתחייב על הנאה זאת עכ"ד ע"ש הבאתי דבריו בסוגי' דמלל"נ ולפ"ז לכאורה י"ל בכל האיסורין שבתורה ענין הזה למאי דקי"ל בכל איסורי אכילה והנאה דאינו חייב אלא כדרך הנאתן וכתב הרמב"ם דאם עירב בו דבר מר פטור והכי קי"ל לענין מלאכת שבת אם הוציא שלא כדרך המוציאין פטור וכן אם עשה כלאחר יד פטור וא"כ ה"נ י"ל בכל העבירות כיון דנפשו של אדם חותה מן האיסור וכן הוא ודאי מן כל העבירות [ואפשר יש לחלק בין דבר האכילה לשאר עבירות וכמו שחילקו התוס' בחולין דף ה' בצדיקים דאין הקב"ה מביא תקלה על ידם דדוקא באיסור אכילה הוא גנאי לצדיק אולם בישמח משה פ' משפטים הביא ראי' מהגמ' דלא כתוס' ומחלק שם בענין אחר ע"ש ואכמ"ל] וא"כ אמאי חייב הא אינו נהנה והנה כשעושה במזיד אין כאן התחלת קושי' דהא אם עשה במזיד הרי דאינו קצה מהעבירה דהא ברצונו ומדעתו הוא עושה אבל בשוגג דג"כ צריך כפרה ובזמן שביהמ"ק הי' קיים מחויב להביא קרבן ובזה ונסלח לו על חטאתו אשר חטא ואמאי הא בשוגג אינו נהנה ולהנ"ל י"ל כיון דריבתה התורה דבשוגג צריך כפרה א"כ ריבתה התורה בפי' דחייב קרבן בשוגג גם על הנאת הזאת:

ובזה י"ל הא דאמרי' בגמ' נזיר דף כ"ג אמר ר"נ בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ולכאורה קשה ואמאי הא בכל שוגג דעלמא דצריך להביא קרבן משום דעשה מעשה עבירה אע"ג שלא הי' לו מחשבה רעה בעבירה עכ"ז חייב קרבן א"כ הרי דעיקר הוא המעשה ולא המחשבה וגם במצוה שלא לשמה עכ"פ מצוה קעביד וא"צ לחזור ולעשות המצוה וכמ"ש בגמ' נזיר שם לעיל ע"א באם אכל הפסח לשם אכילה גסה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו עביד ע"ש וא"כ קשה אמאי גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה הא העיקר הוא המעשה ולא המחשבה ולהנ"ל י"ל דבשוגג דעלמא לא שייך לומר דנפשו של אדם חותה כיון דבהכי ריבתה תורה לחייב על השוגג ועל הנאה כזאת אבל בעבירה לשמה דמתכוין לעשות מצוה והוא באמת עבירה א"כ שוגג כה"ג הא לא ריבתה התורה שיהא חייב וכיון דנפשו של אדם חותה מן האיסור הא לא עביד שום עבירה כיון שאינו נהנה ולכן הוא גדולה ממצוה שלא לשמה כיון דבמחשבתו הי' מתכוין לעשות מצוה ולא עשה שום עבירה וגדולה מחשבה טובה ממצוה בלי מחשבה:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה