אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - לראש השנה

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - לראש השנה

עצי חיים על מועדים - לראש השנה שחל בשבת

ו) בחדש השביעי באחד לחדש וגו' א"ר יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי האומות העולם אין יודעים להריע כמה קרנות יש להם וכו' אלא שהם מכירון לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים אימתי בחדש השביעי וקשה הא התרועה הוא מצוה בתירה וחוק לישראל דייקא הוא ולא לאוה"ע ומאי נפ"מ אם האוה"ע יודעים ג"כ להריע גם לפרש סיפא דקרא ה' באור פניך יהלכון מה שייכות למאי דכתיב ברישא אשרי העם יודעי תרועה ובמדרש פ' אחרי לדוד ה' אורי וישעי רבנן פתרי קרא בר"ה ויוה"כ ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ בקרוב עלי מרעים אלו שרי אוה"ע לאכול את בשרי שמקטרוגים על ישראל ואומרים רבש"ע אלו ואלו וכו' אם תחנה עלי מחנה של אוה"ע לא יירא לבי בזאת אני בוטח עכ"ל המדרש בקיצור והמדרש הזה אומר דרשוני גם מה דסיים בזאת אני בוטח דמשמע בזה עצמו שהם מקטרוגים בזה אנו מובטחים וצ"ב:

והנראה לע"ד דידוע שורש תק"ש ע"ד פשוט להמליכו עלינו כדרך שתוקעים לפני מלכים בהמלכם, [ב] להזכיר עקידת יצחק [ג] להזכיר זכות מתן תורה שנאמר קול השופר הולך וחזק מאוד וזה ענין פסוקי מלכיות זכרונות שופרות ויש לומר דכלהו טעמי כחדא חשיבא עפי"מ שפרשתי המדרש ילקוט בפ' במדבר עה"פ שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחתם לבית אבותם בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתקנאו בהם אוה"ע אמרו מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל סתם הקב"ה פיהם ואמר הביאו לי ספר יוחסין שלכם כדרך שמביאום לי בני ונראה עפימ"ש האלשיך עה"פ רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם מצד עצמם אך מה שרצה בכם לא מצד עצמיכם אתם כדאי רק ויבחר בזרעם בכם מכל העמים כלומר מה שמעריך אתכם נגד העמים וראה שבערכם אתם טובים מהם עכ"ד ועפי"ז פי' ביש"מ בהפטרה פ' לך משה"כ ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי דידוע דבני עלי' מכונים בשם ישראל והמון עם בשם יעקב ובבחי' יעקב הוי הבחירה מן העמים וז"ש ואתה ישראל עבדי מעצמיכם אך יעקב אשר בחרתיך מכל העמים מפני שהם זרע אברהם אוהבי עכ"ד זללה"ה ועיימ"ש בפרשת וארא והנה פירש"י בפ' במדבר מתוך חבתן לפניו מונה אותם כל שעה וזש"ה שאו את ראש בנ"י והיינו מפני שהקב"ה אוהב אותנו משו"ה מונה אותנו ואמר הכתוב במה אהבתנו לידע מנינם בכל שעה למשפחתם לבית אבותם מפני שאנחנו זרע אבותינו וזה שאמר המדרש ששאלו אוה"ע מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל הלא לדבריהם מצד עצמם אינם כדאי וסתם הקב"ה פיהם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני ר"ל דהם כדאי וראוים ליבחר בנו מכל העמים מפני שאנחנו זרע אברהם:

ויש לומר דבר"ה ובימים האלה אשר עיקר תכלית תפלותינו ובקשתינו למען אשר יתגדל ויתקדש שמו יתברך על ידי ישראל ויגאלנו במהרה מבין האומות והשרי מעלה פערו פיהם בטענתם מה נשתנו אלו מאלו וע"כ בתק"ש באנו להזכיר זכות אבות עקידת יצחק בן אברהם וגם להזכיר מתן תורה וגם אשר מלכותו עלינו מושלה וכאשר זכינו לקבל מלכותו יותר מן הכל ונתן לנו את תורתו בעבור זכות אבותינו אפי' אם מצד עצמינו ח"ו אינם כדאי רק מפני שבערך האומות אנו טובים מהם משו"ז נתן לנו את תורתו כן גם עתה יסתום הקב"ה פי משטינינו ומקטריגנו בעבור זכות אבותינו ואעפ"י שמצד עצמם אפשר אינם כדאי מ"מ ראוים אנחנו לגאלנו ולהעריך אותנו נגד האומות בעבור זכות אבותינו ויתבאר דברי המדרש ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ עפ"ד הזוה"ק פ' תצוה דף קפ"ד לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא וז"ש ה' אורי בר"ה בבחי' אור דנפיק מגו חשיכא אשר הקב"ה מצילנו מהמקטרוגים היינו משרי אוה"ע מהם עצמם מה שהקב"ה מעריך אותנו נגד העמים ובערכם אנו טובים מהם וזה בחינת אור דנפיק מגו חשיכא וישעי ביוה"כ כי ביוה"כ אנו נשענים בזכות עצמינו וכמ"ש במדרש בני כמלאכים וגם המקטרוגים נהפכים לטוב לנו ללמד סנגורי' על ישראל בקרוב עלי מרעים שרי אוה"ע לקטרג ח"ו על ישראל לא יירא לבי ובזאת עצמו במה שהם באו לקטרג בזה אנו בוטחים כי הקב"ה מעריך אותנו נגד האומות ובערכם טובים אנחנו מהם וזש"ה אשרי העם יודעי תרועה היינו להזכיר ע"י התרועה בשופר של איל זכות אבות מעשה העקידה ובזכות אבותינו מעריך אותנו הקב"ה נגד האומות ואנו טובים מהם ה' באור פניך יהלכון בבחי' אור דנפיק מגו חשיכא היינו מעשינו מול מעשי אומות וזה שהקשה במדרש וכי האומות אין יודעין להריע ר"ל במה איפוא נוכל להצטדק בטענת האוה"ע מה נשתנו אלו ואלו וכו' ומתרץ המדרש שיודעין לרצות את רבונם בתרועה בשביל הזכרת זכות אבות ע"י התרועה ע"כ הקב"ה מעריך אותנו נגד האומות ואנו טובים מהם:

ז) תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב ודקדקו המפורשים דמשמע רי חק הוא נתינת טעם ומאי קמ"ל בזה הלא כל התורה רק לישראל נאמרה ולא לבני נח גם כפל הדבר למה, עוד קשה מה שלא כתיב ג"כ חק לאלקי ישראל או יאמר ג"כ משפט ליעקב ובמד"ר א"ר יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי האומות העולם אין יודעין להריע כמה קרנות יש להם וכו' אלא שהם מכירום לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם ברחמים והופך להם מדת הדין לרחמים אימתי בחודש השביעי וקשה מאי פריך המדרש מאוה"ע דוקא הלא בלא"ה קשה במה יודעין להריע ועל זה לא משני מידי האיך יודעים לפתות את בוראם בתרועה:

ונראה עפימ"ש באור המאיר פ' נצבים לפרש המדרש כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ואיתא במדרש מה התפוח הזה אין לו צל לפיכך הכל בורחים ממנו כך ברחו כל האומות בשעת מתן תורה אבל אנו בצלו חמדתי וישבתי ולכאורה קשה הא סוף דברו סותר ראש דברו באמרו אין לו צל ולפיכך ברחו ואח"כ אומר בצלו חמדתי וישבתי והא אין לתפוח צל לישב תחתיו ויובן ע"פ המדרש ה' צלך מה הצל הזה כשאתה בוכה הוא בוכה נגדך ואם אתה שוחק משחק נגדך כך הקב"ה הוא כבחי' הצל ע"ש והכוונה כי עיקר עבודתינו וכל פרטי מעשינו באיתערותא דלתתא ככה איתער לעילא וזהו לישראל דייקא לפי שהם חלק א' ממעל ובהתנועע הענף מתנענע השורש לכך מעורר ישראל דוגמתם למעלה משא"כ האומות כי אין להם נפש רק מעולם הגלגלים ואין להם שורש למעלה לכך אינם פועלים בהתעוררותן ושפיר דרשו במדרש התפוח הזה מוסב על הקב"ה אין לו צל להאומות ולפיכך ברחו ממנו בשעת מתן תורה אבל אנו בנ"י חלק א' ממעל ונענע הענף ככה מתנענע בשורש ולפיכך בצלו חמדתי וישבתי עכ"ד ובזה פירש אא"ז זצ"ל ביש"מ אתם נצבים היום אתם דייקא אבל אוה"ע כלל וכלל לא לפני ה' ר"ל לפניו וקודם לו שאתם מתחילין באתערותא דלתתא ואח"כ ה' צלך באיתערותא דלעילא עכ"ד בתוספת ביאור עיי"ש, והנה ידוע דשורש כוונת התקיעות להמתיק הדינין דלעילא ע"י קול השופר הכלול ממים אש ורוח וע"י פעולתיו ביסודות הגשמים המורה על המתקת הדינין היינו במה שיסודות המורים על הדינים מתערבין ונכללים ביסודות המורה למידות הרחמים בזה הדינין הם נקרעין ובטלין כי"ר וכ"ז הוא מפני שהכל נעשה ע"י אתערותא דלתתא וככה נעשה כן לעילא במדות עליונים ואפי' אם אין אנו יודעים לכוון בכוונת הראוים לבא לבית המלך פנימה לכתר עליון אבל עכ"ז במה שאנו עושים רצונו ית"ש נעשה הכל ממילא לבטל כל הדינים מתתא לעילא בעזהי"ת ועיי' ג"כ בס' ייט"פ בדרוש לר"ה אות ז' עפימ"ש הרמב"ם בה' תשובה דטעם של תק"ש לומר עירי ישנים משינתכם וכו' וכ"כ נעורר אותו כביכול ע"ד דכתיב עורה למה תישן ה' ולעורר אותנו משינת הגלות כדכתיב אני ישינה והיינו בגלות וכתיב האירה עיני פן אישן וגו' עכ"ד ז"ל הרי מכל זה דעיקר ושורש התקיעות היא למען אשר בזה אשר אנחנו עושים איתערותא דלתתא נתעורר כן ע"י מעשינו למעלה בגבה' מרומים ויש לפרש בזה דברי הכתוב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' היינו ע"י השופר אשר נעשה מקודם אתערותא דלתתא עם ישראל קודש לה' ואח"כ נתעורר כן כביכול למעלה על כן הוא לפני המלך ה' ר"ל קודם לו כיון שמקודם עושים ישראל האתערותא דלתתא:

ויתבאר הכתוב אשרי העם יודעי תרועה הינו לעשות איתערותא דלתתא לעורר רצון העליון לנהוג בנו במדת הרחמים והקשה במדרש וכי האומות אינם יודעים להריע הרי גם ע"י מעשיהם המורים על המתקת הדינים יוכלו לעשות איתערותא דלתתא כדי לעשות איתערותא דלעילא ותי' במדרש דישראל דייקא יודעים לפתות את בוראם בתרועה היינו שיש להם שורש למעלה כיון שהקב"ה בעצמי כביכול בוראם וכמ"ש במדרש ויפח בעצמו נשמת חיים כל הנופח מעצמו נופח וכיון שהם ענף כביכול חלק א' ממעל ובאיתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וע"כ הופך להם מדה"ד לרחמים שבהתנועע הענף מתנענע גם השורש אבל לא כן באוה"ע אשר אין להם שורש למעלה ומה להם ע"י התקיעות ואינו נעשה כלום ע"י האיתערותא דלתתא מה שהם עושים וזש"ה תקעו בחדש שופר וגו' כדי לעורר ע"י מעשינו למעלה כי חק לישראל הוא דייקא אשר הם במעשיהם יעוררו למעלה להמתיק הדינים כיון שיש להם שורש למעלה ואמר משפט לא' יעקב היינו מה שבנ"י עושים פה הוא משפט לא' יעקב כיין שהם חלק א' ממעל ומה שנעשה על ידינו הוא כביכול כאלו נעשה ע"י מעשה אלקינו דהעיקר ע"י תק"ש לעורר רצון העליון כיון שאנו חלק א' ממעל להתנהג עמנו במדת הרחמים וחסדים מגולים עלינו ועל כל ישראל:

ח) דבר אל בני ישראל לאמור בחודש השביעי בא' לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו וארז"ל בר"ה דף כ"ט כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה כאן בר"ה שחל בחול וכאן בר"ה שחל בשבת פי' דבשבת אין תוקעין בשופר ולז"א זכרון תרועה היינו שמזכירין פסוקים של תרועה אבל אין תוקעין ממש והקשו המפו' (עיין ערבי נחל פ' אמור השייך לר"ה) כיון דמיירי בשבת למה אמר כל מלאכת עבודה לא תעשו הא בלא"ה אסור במלאכה משום שבת עיי"ש ובמדרש ר"י ור"ל מקשין תנינן יו"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה אם ד"ת ידחה בגבולין אם אינו ד"ת אפי' במקדש לא ידחה אמר לו כתוב אחד אומר זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה בשבת זכרון תרועה ולא תוקעין ע"כ והוא תמוה שלא תירץ על קושי' ממ"נ הנ"ל כלום וטעם שמא יעבירנו לא נזכר כלל במדרש ועיי' בייט"פ אות ס"ב: והנראה לע"ד עפי"ד אאמו"ר הגה"ק ז"ל אות י"ט בטעם לשבח שאין תוקעין בשבת עפימ"ש בזוה"ק בראשית דף ל"ב וכך הוי עביד ר"ש כד חמי לאומי' דהות משתעיא הוה אמר לה אמא שתוקי שבת הוא ואסור ומפרש שם העט"צ בשם רבינו הקדוש מלובלין ז"ל דרמז בזה כי אמא ידוע שירמוז לבינה לתשובה ולבבו יבין ושב וכד חמי לאומי' דהות משתעיא היינו שהשפיל א"ע והכניע את לבו כאשר מדרך הצדיקים מגודל הכנעה והשפלת דעתו הוא מוצא איזה דיבור תשובה בפה ע"ד וידוי אז אמר אמא שתיקו שבת הוא ואסור בשבת להוציא מפיו השפלה רבה אמנם וקראת לשבת עונג וע"כ הי' משתיק עצמו ממדרגת אמא עכדה"ק ונמצא דבשבת אסור לעשות תשובה רבה מחמת שדוחה לעונג שבת והנה מודעת זאת דהשופר הוא מעורר לב האדם לתשובה כדכתיב אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל עורו ישנים משינתכם וכו' ולזאת כיון דבשבת אין לעשות תשובה רבתי ולהוציא דיבורי תשובה בפה ולשון ע"כ אין לתקוע בר"ה שחל בשבת וזה פי' המסורה שבתון זכרון תרועה דייקא ולא יום תרועה והטעם כי אין זכרון לכסיל היינו המעשה רשע שמכונה כסיל עם החכם היינו השבת מעשה הצדיק כדי שלא יתבטל מעונג שבת ואעפי"כ אין זכרון לראשונים היינו לעונות הראשונים כי השומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עונותיו עכ"ד הקדושים זללה"ה ושם במוסגר שבת נקרא קודש וקודש הוא בחכמה ור"ת חכמה כיתרון חכמה מן הסכלות עיי"ש והנה יש להבין ביום הקדוש הזה אשר ע"י השופר יעלה זכרונינו לפני אבינו שבשמים כמו"ש בתוס' שם ועיקר המתקת הדינין ע"י התקיעות כמבואר בספרים ואין אנו תוקעין בשבת כדי לקיים מצות חז"ל וא"כ איפוא אנחנו זכאים בדין לסתום פי מסטינינו ומקטריגנו והגם דאסור לבטל מעונג שבת כנ"ל מ"מ במה ננוס לעזרה אם לא יתקעו לרצות את אבינו שבשמים ויש לומר עפימ"ש א"ז ביש"מ פ' ואתחנן לפרש דברי המדרש כתבהי עליך שחכם אהה ואתה רוצה לכנוס לארץ דהנה מבואר במגיד משרים שמשה לא נכנס לא"י לפי שאין א"י כדאי לו שא"י בבחי' מטרוניתא ומשה בבחי' בעלה דמטרוניתא ולכך נקרא איש הא' ועפי"ז יתבאר כתבהי עליך שחכם אתה לפי שמטרוניתא היא אימא תתאה ושורש באימא עילאה וכי אם לבינה תקרא ובעלה דמטרוניתא שורשו באבא שהוא חכמה ועפי"ז יתבאר ג"כ דברי המדרש ואתחנן למה כדי שיכנוס לארץ כי צדיק מושל וכו' ובכח זה מבטל הגזירה בלא תפלה ותחנונים והיינו מי שהוא בבחי' בעלה דמטרוניתא שכל הדברים שלמעלה נעשין ע"י מטרוניתא ולכך הוי במדריגת מושל וימתקו הדברים ע"פ הילקוט פרשת ברכה למה נקרא משה איש הא' מה האיש מיפר נדרי אשתו כן משה וכשם שגוזר איש על אשתו והיא עושה כך הי' משה גוזר והקב"ה מקיים עיי"ש והיינו ואתחנן למה לפי מדרגתו יכול לבטל בלא תחנונים והשיב כדי שיכנס לארץ דאם מחשב עצמו ומעלה א"ע למדריגה זה הרי אין א"י כדאי לו וא"כ הי' צריך להשפיל עצמו ולכן הי' צריך לתחנונים והבן עכ"ד ז"ל זי"ע וממולא הדברים דמרע"ה לפי שהי' בבחי' חכמה הי' יכול לבטל הגזירה אפי' בלא תפלה ותחנונים ויתבאר בזה דמשו"ה בשבת אפי' אם אין תוקעין הכל נעשה לטובתינו בעזהי"ת כיון שבשבת הוא בבחי' חכמה ולכן עצומו של יום השבת קודש מדתו בחי' החכמה נעשה ממילא ובטלין ומבוטלין כל הגזירות לא טובות מעצמן אפי' בלי תפלה ותחנונים וא"כ אין צריך ביום השבת לתקוע בשופר למתק הדינין דהא אפי' בלי שום עבודה נעשה הכל לטובה: ובזה יש לבאר דברי הגמ' כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו ופי' הטו"ז דמיירי שעשה תשובה וכגון באותן עבירות דתשובה ויסורין ר"ל דייקא מכפרת ע"ז מהני שמירת שבת להנצל מיסורין עכ"ד עיי"ש ויש להבין מדוע כחה של שבת גדול כ"כ גם הלשון כהלכתו צ"ב ויש לומר כנ"ל דשבת הוא בבחי' חכמה וע"י ששומר שבת קונה לעצמו מדה זו והיינו כהלכתו ר"ל כהלכת שבת שהוא בבחי' חכמה ועי"כ ינצל מאף ויסורין כיון שבידו לבטל מעליו כל הגזירות אפי' בלא תפלה ותחנונים ויש לומר ג"כ דזה שאמר בגמ' שבת י"ב הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ופי' במהרש"א דלא התירו לזעוק בשבת על חולה וכדאמר לקמן דבקושי התירו אפי' לבקר משום דשמא יזעוק כפי' הרי"ף ואמר דא"כ יהי' לו מניעה בשבת שלא יבא לידי רפואה כמו בחול שיכול להתפלל על רפואה ע"כ אמר רפואה קרובה לבא בשבת בלא תפלה עכ"ד עיי"ש ויש לומר ג"כ כנ"ל דבשבת אפי' בלא תפלה יכול לבטל כל הגזירות כמו בבחי' חכמה ובעלה דמטרניתא שיכול לגזור והקב"ה מקיים: ועפי"ז יתבאר דברי המדרש שלא תי' כלום על שהקשה אי ד"ת ידחה בגבולין ואי לאו ד"ת אפי' במקדש לא ידחה ולהנ"ל יש לומר דהחילק למה במקדש הי' תוקעין בשבת אבל לא במדינה הוא הטעם כנ"ל משום דבמקדש היינו בא"י דשם הוא בבחי' מטרוניתא ושם משתמש מדת אמא שהיא בינה ולכן אף בשבת הי' צריך לתקוע כיון ששם התפשטות מדה זו יותר ממדת החכמה אפי' בשבת קידש וכמו שמצינו במרע"ה שהי' בבחי' חכמה ואפ"ה כיון שרצה לילך לא"י השפיל עצמו וממילא הי' צריך לתפלה ותחנונים וע"כ במקדש הי' תוקעין בשופר אפי' בשבת אבל בגבולין יש לומר דאין צריך לתקוע בשבת כיון ששבת הוא בחכמה ואין צריך לשום תפלה ותחנונים ונוכל לבטל כל הגזירות ממילא ולכן כשמתרץ המדרש כאן בחול צריך לתקוע אבל בשבת אין תוקעין תו לא קשה מה חילק בין במקדש או בגבולין כיון דבמקדש הוא בבחי' מטרוניתא אפי' בשבת אבל בגבולין השתמשות מדת החכמה ביום השבת ולכן אין צריך לתקוע (ולפ"ז יש לומר דבגבולין היינו בחו"ל) וז"ש שבתון זכרון תרועה וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו היינו מלאכת עבודה זו תפלה וכמו שדרשו ועבדתם את ה"א זו תפלה אבל לא יום תרועה לתקוע ממש בשופר ומשום דנוכל אז לבטל כל הגזירה אפי' בלא תפלה ע"כ כל מלאכת עבודה שהיא תפלה לא תעשו כיון שהכל נעשה ממילא ואינו אומר עבודה שהוא מלאכה בפועל דזה ממילא נשמע כיון שהוא שבת וקאי רק על עבודת התפלה אשא נעשה הכל במאמר פינו ממילא לטוב לנו כל הימים: ט) תקעו בחדש שופר וגו' כי חוק לישראל הוא משפט לא' יעקב ודקדקו המפורשים שינוי הלשין דמתחיל בחוק, וישראל, ומסיים במשפט, יא' יעקב, גם הלשין משפט משמע דהוא כמו שיש דין ודברים בין איש לרעהו ובא עליו בטענה וצ"ב מהו המשפט לנו, עוד לבאר דברי הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקינו במשפט המלך המשפט גם לבאר הפייט אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחנינו ותוציא כאור משפטינו והנה ברד"ק תהלים פ"א כתב טעם מצות התרועה בר"ה לפי שבטלו אבותינו מעבודתם ביום זה והתרועה היא סימן שילוח עבדים ויש להבין הא התקיעות ביום הזה הוא לזכות אותנו ביום הדין ולהמליץ בעדינו לפני אבינו שבשמים ואם כן מה ענין זה לתרועה שהוא סימן שליחות עבדים: ונראה עפימ"ש אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' משפטים לפרש הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם גם דברי המדרש בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות אל תקרי אחפש אלא אחפוש מלשון חפשי וכו' א"ר ברכי' כתיב בתורה כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד והוא תמוה ומפרש ע"פ דברי הגמ' ב"מ יו"ד פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום מ"ט כל כמה דלא הדר בי' כיד בעה"ב הוא וכי הדר בי' טעמא אחרינא הוא מ"ט כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והקשו בתוס' א"כ יהי' אסור להשכיר עצמו בפועל ותי' כיון דיכול לחזור בו אימת שירצה לאו עבדות הוא כלל והנה בנחלת יעקב כתב דלפ"ז יש לומר דהא קשה על צדקתו ית"ש שמתנהג בדרך התורה האיך מכר אותנו לעבדים והא אמר ולא עבדים לעבדים אך התירץ הוא כיון שבכל יום זמן גאולה הוא א"כ לאו עבדות הוא כלל עיי"ש, והיוצא מזה דעבדות אינו רק כשהחיוב מוטל עכ"פ על זמן מוגבל בהכרח משא"כ בגלות אינו מיקרי עבדות דאם זכו אחישנה ועפי"ז יתבאר המדרש אחפש ירושלים מלשון חפשי כיון שבדין אין למכור אותנו לעבדים על זמן מוגבל ואמר ר' ברכי' כתיב כי תקנה עבד וגו' דהיינו דבכה"ג מיקרי עבד דיש זמן מוגבל משא"כ בישראל וא"כ אין כאן קושי' דאין זה כעבדות וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דזה המשפט נוגע להם היינו לכללות ישראל ולדורות דהמשפטים אלו מוכח דכל יום זמן גאולה הוא עכ"ד ז"ל ויתבאר בזה דברי הרד"ק הנ"ל דתוקעין בשופר בר"ה לסימן שילוח עבדים דהא בשופר שאנו תוקעין לפניו ית"ש הוא לעורר קול השופר אשר יתקע בשופר גדול לחירותינו מגלות במהרה בימינו ובדין הוא לגאלנו כיון שנמכרנו לעבדים והקב"ה שמר משמרתו של תורה וא"כ כיון שאמרה תורה ולא עבדים לעבדים א"כ בדין הוא לשחרנו לחפשי חנם במהרה וז"ש הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע וא"כ ח"ו יש מקום לחלק ולומר לא זכו בעתה ח"ו וע"כ אמר דאדרבה בשביל כן מוכרח לגאלנו כיון דהוא על זמן מוגבל וכעבדים היינו וא"כ אין למכור אותנו עבדים לעבדים וז"ש תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט אשר שם לנו חוק ומשפט כי לי בני ישראל עבדים ולכן וצדקינו במשפט המלך המשפט היינו כמלך על עבדיו דייקא ולא עבדים לעבדים האוחז ביד מדת משפט ר"ל כיון ששומר השי"ת המשפטים של תורה ע"כ בדין הוא לגאלנו כי נמכרנו על זמן מוגבל ח"ו והיינו שאמר נזם כעבדים שנמכרנו חלילה על זמן מוגבל לכן תוציא כאור צדקינו שבדין הוא שאין למכור אותנו לעבדים והיינו שאמר תקעו בחדש שופר שהוא לסימן שילוח עבדים כפי' הרד"ק כי חק לישראל הוא שאין למכור אותנו לעבדים ומשפט הוא לא' יעקב שגם הקב"ה שומר משמרתו של תורה אלה המשפטים ולכן גם אתנו נוהג בחסדו לשחרנו ולחפשנו שלא נהי' עוד עבדים לעבדים כי אם עבדים להקב"ה בעצמו כביכול לעבדו בלבב שלם בתוככי ירושלים במהרה בימינו:

י) בחדש השביעי באחד לחדש ר"י בשם ר"ל פתח עלה א' בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא הדין בדין הוא עולה דכתיב עלה א' בתרועה ובשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעין הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ואימתי בחדש השביעי ויש להבין האיך ע"י השופר עומד מכסא הדין, ובעקידה אחר הדברים האלה ובגמ' הובא ברש"י אחר דבריו של שטן שהי' מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא הי' מעכב ובסוף הענין ה' יראה אשר יאמר היום וגו' ופירש"י שיאמרו לדורות בהר זה יראה ויל"ד הא לפי דבריו של שטן אין מספיק עוד על טענתו שלא הקריב אברהם פר אחד וגם ע"י נסיון הזה מהו בזה לדורות עולם גם לפרש המאמר באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וכו':

ונראה עפ"ד המדרש בפ' בשלח אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני וכו' באותו שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד ופי' אאמו"ר הגאה"ק זללה"ה בדרוש לר"ה אות ט"ו דאיתא במדרש והמים להם חומה שטען שר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו הללו עוע"ז והללו והי' אז עליהם קטרג גדול אבל העצה היעוצה לסתור טענותיהם דודאי אם הי' שאלתם ובקשתם רק לצורך עצמם אז בהכרח לעיין בדינם אבל אם צעקתם רק למען שמו ית' שיתגדל ויתקדש בעולמו ולמה יאמרו הגוים אי' נא א' אז בודאי סרה מהר תלונת המקטרג והנה כשקרבו בנ"י אל הים ואמרו המבלי אין קברים במצרים וגו' והי' כוונתם רק בשביל הנאת עצמם ע"כ הי' עליהם קטרוג אבל מרע"ה עמד בתפלה שיעשה להם ניסים למען שמו ית' כמו שנאמר התיצבו וראו את ישועות ה' כלומר שעיקר בקשה יהי' על ישועת ה' וא"כ ע"ז אין כאן שטן וקטרוג כלל וזש"ה אמר לו הקב"ה הים סוער וכו' היינו השר של ים בא בטענה מה נשתנו אלו מאלו ואתה ר"ל אתה בלבד עומד ומרבה בתפלה לפנ"י ר"ל על מה שנוגע לי לשמי הגדול אבל שאר כל העם כוונתם כ"א לגרמי' בעד עצמם באותו שעה הבינו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד היינו עיקר שאלתינו ומבוקשנו רק להגדיל שמו הגדול שלא יתחלל בגוים ח"ו עכ"ד הקדושים ובזה נ"ל הכתוב בפ' שמות מי אנכי כי אלך אל פרעה ופירש"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים ואמר הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ופירש"י וששאלת מה זכות יש לישראל דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידום לקבל התורה והקשו המפורשים הא זכות קבלת התורה עדיין לא הי' ואין נקרא זכות כ"א מה שהי' וע"פ הנ"ל י"ל דמרע"ה שאל באיזה זכות הייני כמו שטען שר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו ואמר לו הקב"ה דעיקר הגאולה היא למען שמו ית' בזה שיקבלו ישראל התורה ע"כ באופן הזה אין שום קטרוג וכמו שאומרים אם לא למעננו עשה למענך ולמען שמך הגדול והנורא שנקרא עלינו:

והנה אאזזלל"ה ביש"מ פירש הכתוב כי עתה ידעתי כי ירא א' אתה ולא חשכת וגי' כי יש הפרש בין ירא את א' ובין ירא א' כי את א' היינו מפני הבא מא' היינו מעונשו אבל ירא א' היינו מרוממותו והנה באיוב נאמר ירא א' אעפ"כ אמר השטן החנם ירא וגו' ונתנסה וכן הי' קטרוג על אברהם ולכך נתנסה ונתגלה שאינו מיראת העונש:

דאין לך עונש גדול מזה שישחט בעצמו בנו יחידו פרי אשר נחנט למאה שנה והיינו עתה כי ירא א' דייקא אתה הואיל ולא חשכת עכ"ד והנה בגמ' ר"ה דף ט"ז א"ר אבו' למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל ואני אזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני ע"ש ומבואר דע"י השופר יחשוב ה' לנו כאלו עקדנו עצמינו לפניו כמי אברהם שעקד את יצחק בנו יחידו וממילא משמע כשם שנאמר באברהם ע"י העקידה שהי' יראתו מרוממותו ית"ש כן נחשב לנו ע"י השופר וע"י תקיעתינו כאלו מעשינו לעבודתו ית"ש לא מיראת העונש כ"א מיראת רוממותו וע"כ י"ל אשר ע"י השופר יקובל תפלותינו לרצון כי נחשב לנו אשר כל צעקתינו רק למען כבוד שמו ית' כיון שכל כוונתינו רק למען כבודו ויראת רוממותו ולא לעצמינו וממילא עי"ז נסתם פי מסטין ומקטרג מעל כל בני ישראל וזה שהתפלל אברהם אבינו על בניו אחריו ה' יראה אשר יאמר היום היינו מה שנאמר באברהם כי ירא א' מיראת רוממותו כן יראה ה' בזכרון השופר ויהא נחשב לנו בדורות הבאים כמו כן ועי"ז יתקבל תפילותינו בטח ולא יהא כח למסטין ולקטרג כיון שכל מעשינו הוא כאלו הי' במדרגה זה אשר כל כוונתינו רק למען כבוד קדושת שמו ית' ויבואר באין מליץ יושר מול מגיד פשע היינו המקטרג תגד ליעקב ר"ל בשופר דהוא להזכיר זכות העקידה והשופר נקרא חק ומשפט כדכתיב כי חק לישראל הוא משפט וגו' ובזה אין כאן מקטרג דהא הוא כל כוונתינו למען שמו ית' ויתבאר אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן אשר דרכו לקטרג וגם על אברהם אבינו הי' מקטרג והראה לו הקב"ה נסיון דעקידה ומזה הודע אשר כל מעשיו לא למען הנאתו כי אם מצד יראת רוממותו וכל כוונתו רק למען כבוד שמו ית' וא"כ באופן כזה אין מקום לקטרג וכנ"ל ויתבאר המדרש בשעה שהוא עולה על כסא דין בדין הוא עולה היינו דמלך במשפט שומע למליצי יושר וגם מת יאמרו המקטריגים אבל בשעה שישראל נוטלין השופר עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים כיון דנתעורר עלינו זכות העקידה אשר נחשב לנו כל מעשינו למען שמו ית' א"כ באופן זה כלה כל צר ומסטין מעלינו ועי"כ יישב על כסא רחמים ובטח יקובל תפילתינו לרצון לפני הקב"ה:

יא) בחדש השביעי באחד לחדש ובמד"ר הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים למשפטיך עמדו היום וגו' לולי תורתך שעשועי וגו' ומפרש במדרש היום בר"ה יעמדו למשפט ומכאן סימן כשם שעמד אדה"ר ביום הזה למשפט ויוצא בדימוס כך עתידין כנ"י לעמוד ביום הזה ויוצאין לפניך בדימוס ונראה דהנה מבואר בטעמים של תקיעת שופר כדי להזכיר זמן מתן תורתינו שנאמר וקול השופר הולך וחזק מאוד ועוד הטעם בת"ש כדי להראות מלכותו עלינו ע"י השופר שכן דרך המלכים לתקוע בשופר בתחלת מלכותם והיום בר"ה שבו נברא העולם אנו מקבלים עלינו בכל שנה מלכותו אשר נתגלה כבוד מלכותו ית"ש ע"י בריאת העולם ויש לומר דשני הטעמים הוא כדי לעורר עלינו שיתנהג עמנו במדת החסד והרחמים עפ"מ דאיתא בספ"ק דסוטה דף י"ד התורה תחלתה וסופה ג"ח בתחלה ג"ח שנאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם סופה ג"ח דכתיב ויקבור אותו בגיא ופי' מהרש"א הטעם לפי ששורש התורה למעלה נאצל ממדת החסד וכדכתיב ותורת חסד על לשונה ולפיכך תחלתה וסופה ג"ח ללמד ששורשה בנוי על מדרגת חסד עיי"ש ובמ"ש בפ' יתרו ויש לפרש בזה מ"ש חז"ל בשבת דף פ"ח שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו ויש לומר דהנה פי' רש"י בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ר ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדה"ר למדה"ד עיי"ש ויש לומר דהא דהקדים מדה"ר היינו כיון שישראל יקבלו התורה ששורשה במדת החסד ובזה יתעורר מדה זו בעולם ע"י התורה וע"כ ראוי לעולם שיתקיים ע"י מדה"ר בשביל התורה ששורשה חסדים וז"ש חז"ל אם ישראל יקבלו התירה אתם מתקיימין לפי ששורש מדת החסד יהי' בעולם ותוכל העולם להתקיים ואם לאו אי אתם מתקיימין כיון דאם ישראל לא יקבלו התורה ובמה יתעורר שורש מדת החסד על כן אי אפשר לעולם להתקיים כמ"ש ראה שאין העולם מתקיים במדה"ד, ובזה יתבאר הטעם של תק"ש לעורר זמן מתן תורה וגם להראות קבלת מלכותו עלינו היינו להזכיר ולעורר מדת החסד שבא לעולם ע"י התורה אשר קבלנו וזהו גורם אשר יתקיים העולם ויודע מלכותו בעולם הזה אשר אין לה קיום כי אם במדה"ר אשר נתעורר ע"י התורה שהוא שורשה במדת החסד ובזה אנו מפילים תחנונינו לפני ית"ש שמתנהג במדת החסד ע"י התורה וגם כי אך במדה"ר ראה שיוכל העולם להתקיים ובזה יתקיים מלכותו בעוה"ז וז"ש למשפטיך עמדו היום בריה שהוא זמן תחלת מלכותו ואין העולם מתקיים כ"א במדה"ר שבא ע"י התורה ששורשה במדת החסד וע"כ לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי דהא אם לא הי' קבלו ישראל התורה הי' העולם אבד וחזר לתוהו ובוהו כיון שאך ע"י התורה מנהיג את העולם כולו במדת החסד והרחמים ויוכל העולם להתקיים:

יב) בתפלה לר"ה כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך ויל"ד הלשון כל היצור דהו"ל כל אדם וגם הלשון אשרי צ"ב דהו"ל שאין לשכוח וגם למה דוקא אם לא ישכח הו"ל אם לא יעשה מה שהוא נגד רצונו ית"ש ונראה עפימ"ש בס' נזיר השם בהקדמה במה שאמרו בעירובין דף י"ג פלוגתא דב"ש וב"ה אי טוב שלא נברא יותר משנברא נמנו וגמרו טוב שלא נברא יותר משנברא ופי' המהרש"א במס' מכות הלשון נמנו וגמרו שמנו מנין המצות ורבי הלאווין שהם שס"ה שמגיע עליהם עונש על העשין שהם רק רמ"ח שמקבלין עליהן שכר וא"כ קרוב להפסד יותר משכר משו"ה גמרו דטוב שלא נברא עכ"ד המהרש"א ואמנם לפי"מ דמבואר בקידושין דף מ' דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אינו מצטרף א"כ יש בקיום עשה שני פעמים רמ"ח פעם אחד על המעשה ופ"א על המחשבה משא"כ בל"ת לא נחשב רק המעשה א"כ שוב יותר השכר על ההפסד וע"כ יש לומר שוב דטוב שנברא משלא נברא עכ"ד הנזה"ש עיי"ש ויתבאר כי זכר כל היצור לפניך בא היינו שבא לפניו כל מה שיצר את האדם אי טוב שנברא ונמנה מעשה איש היינו מצות עשה מה שיש לאדם לעשות וגם ופקודתו היינו הל"ת מלשון ולא נפקד ממנו איש ר"ל מה שיש לאדם לשמור עצמו שלא לעשות וא"כ הל"ת יותר מהעשין וקרוב להפסד יותר מהשכר וטוב שלא נברא לכן אשרי איש שלא ישכחך שיעשה המצוה גם במחשבה וא"כ המ"ע הם שני פעמים רמ"ח והוי שכר יותר על ההפסד וטוב לאדם שנברא ולכן אך אם לא ישכחך אז אשרי איש היינו שטוב שנברא האיש:

יג) בחדש השביעי באחד לחדש הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים כננת ארץ ותעמוד למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך וגי' בשעה ראשונה עלה במחשבה יכו' בי' עבר בי"א נידון בי"ב יצא בדימוס אמר הקב"ה זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויוצאין לפני בדימוס אימתי בחדש השביעי באחד לחדש וצ"ב דמשמע דאותו היום וזמן גרמא שנצא מלפניו בדימוס וטעמא בעי גם לבאר דברי המדרש בפ' אמור אמר רב תחליפא קיסרא בכל המוספין כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אשה הא כיצד אמר להן הקב"ה לישראל בני מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני כאלו היום בראתי אתכם ברי' חדשה הה"ד כי כאשר השמים והארץ החדשה עיי"ש וצריך להבין מאי מעליותא אם היום ברא אותנו, עוד לבאר המדרש בפ' שלח פרשה י"ז על ענין עקידה באותו שעה אמר הקב"ה לאברהם לך בשמחה אכול לחמך וגו' כי כבר רצה א' מעשיך וקשה מה זה לענין עקידה:

וכל אלה באחת יבוארו עפמ"ש במדרש שחורות כעורב רשב"י פתח אעפ"י שנראה כאלו הפרשיות של תורה כעורות ושחורות לאמרם ברבים כגון הלכות נגעים זיבה נדה ויולדות אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי שנאמר וערבה לה' מנחת יהודא וירושלים וגו' ופי' מוזללה"ה בייט"ל סי"פ מצורע עפ"ד הרב הקדוש ר"ש מיערסלוב שאמר לפרש אכול בשמחה כי כבר רצך מה זה כבר רצך אבל הענין כי לכאורה יקשה ולשמחה מה זו עושה ואוכל הלא אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ולב יודע מרת נפשו אבל כבר קודם בריאת אדם אמרו מלאכי השרת זמין הוא למחטי קמך והשיב להם השי"ת עד לא בראתי עלמא אתקינת תשובה שקדמה לעולם ובזה פי' צדיקים ראשו כתם פז כלומר בראשית הבריאה ראה ה' כי אפי' באותן שהם נקיי הדעת ומבהיקים כפז יהי' כתם בבגדיהם ועכ"ז רצה לברוא אותם כי תשובה רפואה לכל וז"ש אכול בשמחה כי כבר קידם בריאת עולם רצה במעמדך עכ"ד וז"ש על הל' נגעים וזיבה ויולדות אע"פ שנראה כאלו כעורות ושחורות לאמרם ברבים שהרי באים ע"י חטא מזוהמת הנחש וטומאתו כנודע מפי ספה"ק אמר הקב"ה הרי הם עריבות עלי שנאמר וערבה לה' מנ"י וירושלים הקרבנות שמביאין עליהן כימי עולם וכשנים קדמוניות היינו אותן ימים ושנים שקדמו לבריאת עולם שראיתי שכן עתיד להיות ואעפי"כ בראתי את האדם כי באלה חפצתי נאם ה' עכדה"ק ז"ל ובזה פרשתי הפ' השיבנו ה' אליך ונשובה ר"ל איתי נבקש מאת ה' שישיב אותי כיון שעוד קודם בריאת עולם הכל הי' צפוי שעתיד האדם למיחטי קמי' ולכן מהני תשובה והיינו חדש ימינו כקדם אשר חפץ ה' אותנו בימי קדם קודם בריאת העולם אע"פ שעתידין לחטוא וע"כ מהני תשובה:

והנה במדרש פ' צו וירא והנה איל אחר מהי אחר אלא אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו ובכל נפשו בא להעלות ליצחק בנו לעולה ושלח לו האיל שם הבטיחו הקב"ה בעת שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד עיי"ש, והנה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה בהשמטות לפ' תולדות פי' בזה מ"ש המד"ר עה"פ כי הקרה ה' א' לפני וז"ל אם לקרבניך הקרה ה' שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל למאכליך עאכו"כ והוא תמוה' מה ק"ו היא זה, ויבואר ע"פ מאמרם ז"ל במס' ברכות דף נ"ה בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל עכשיו שלחנו של אדם מכפר וכבר פי' ביש"מ פ' ויקרא ענין זה משום דכיון דשוחט למאכלו הבע"ח יבא לחשוב בזה השתעבדות פחות לנכבד ומזה יבואו לחשוב עם קונהו על חטאיו ופשעיו וישוב בתשובה גמורה עיי"ש וזש"ה לא ידעתי יום מותי שא כליך וגו' וצודה לי ציד שכיון שלא ידע יום מותי ע"כ רצה אז להשאיר אחריו ברכה ולתקן מה ששייר בתיקון העקידה שגם בעת חורבן המקדש תוב"ב קריבו את קרבנם ע"י שלחנו של אדם שיהא כקרבן ועולות ובמה שצוה להביא ציד לאכילתו עשה אז פועל דמיוני לזה וז"ש המדרש אם לקרבנך הקרה ה' שנאמר והנה איל אחר למאכליך עאכו"כ כי הקרבן והאכילה שניהם על קוטב אחד יסובו כי בהקרבן עשה פועל דמיוני לעד ולדורות עאכו"כ בפועלת האכילה שהוא נצרך על זמן שאין לנו שום תקנה לא כהן בעבודתו והוא דבר הכרחי יותר מהקרבן שהוא בזמן שהביהמ"ק קיים על מכונו עם הכהנים והלוים, עכ"ד הקדושים, והנה הא דמביאין עולות וקרבנות לכפר הוא משום אותן ימים שקדמו לבריאת עולם כנ"ל דמנחת יהודה וירושלים הוא משום ימי עולם ושנים קדמוניות וזשה"מ אחר ענין עקידה אמר הקב"ה לך בשמחה אכול לחמיך כי כבר רצה וגו' ר"ל שהבטיחו הקב"ה לאברהם אבינו אשר יקבל קרבנותינו מאתנו וכן גם שלחנו של אדם מכפר כמו הקרבן וכל זה הוא משום שכבר רצה א' מעשיך היינו כבר קודם בריאת עולם רצה לברוא אותנו כמו שאנחנו הם ואעפי"כ חפץ בנו ה' לברוא אותנו ועל כן אכול בשמחה לחמך שלחנו של אדם שהוא מכפר כמו הקרבן שפעלו כל זה האבות פועל דמיוני לדורות עולם:

ויתבאר דברי המדרש דלכן בר"ה נאמר ועשיתם אמר הקב"ה מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם ר"ל דהיום בר"ה זמן תשובה והשי"ת ברוב רחמיו יקבלנו בתשובה כריח ניחוח בזה אשר יחשב לנו כאלו היום הוא העת הבריאה ואמר הקב"ה לברוא אותנו אף כי גלוי לפניו טענת המלאכים אשר הוא מזומן לחטוא בהנה ואעפי"כ רצה בנו וברא א' אדם על הארץ וא"כ באופן זה ברא ה' אותנו ויבואר ג"כ המדרש כשם שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס והיינו משום שכן בתחלת הבריאה הי' ברצונו שיהי' אפי' אם עתיד לחטוא וע"כ יצא בדימוס כך סימן לבניך שיעמדו בדין ביום הזה בעת שהי' תחלת הבריאה היינו בר"ה שבו נברא האדם ויצאו לפני בדימוס כיון שבתחלת הבריאה ראה את הכל ואפ"ה רצה לברוא אותנו וזה כל האדם ראשית יסודו מימי קדם:

יד) תקעו בחדש שופר כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב וקשה כפל הלשון גם דהו"ל משפט ליעקב עוד במדרש ר' יהודה ברבי נחמן פתח עלה א' בתרועה וגו' בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין עולה מאי טעם עלה א' בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר אימתי בחדש השביעי וצריך להבין מדוע ע"י השופר עומד הקב"ה מכסא דין לכסא רחמים: ונראה עפימ"ש באור החיים פ' תבא עה"פ ובאו עליך כל הברכות האלה והשגוך כי מדותיו ית"ש על הדופק על רחמיו ימלא ה' משאלותיו להריק עליו טובה כאשר יחפוץ אלא שבהגעת הטובה למטה ישפטו סנהדרי מעלה אם ראוי אם אינו ראוי לא יגיעו לזה אמר והשיגוך הברכות שזה הוא עיקר ההבטחה שלא יתעכבו בבתי דינים שלמטה עכ"ל והנה בגמ' ר"ה דף ט"ז א"ר יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן עיי"ש וא"כ מבואר דאחר שתוקעין אין שטן ואין פגע רע ואם כן ע"י התקיעות אין כאן משטין ואין צריך להביא הדבר לפני השופטים אשר ישפטו הם אם ראוי או לא כיון שאין מי לתבוע דינא ח"ו כיון שהשטן מעורבב ע"י התקיעות אך המשפט לא' היא היינו לפני הקב"ה בעצמו כביכול ולא לפני השופטים שרי מעלה ועל כן בזה אשר אנחנו דופקים על רחמיו ימלא ה' כל משאלותינו לטובה דהא מלפניו אך טוב וחסד ירדפנו כל הימים וזש"ה בשעה שישראל נוטלין שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין היינו כיון שבכל השנה ישפטו סנהדרי מעלה אם ראוי הוא והיינו כסא דין שמתנהג העולם עפ"י דין וע"י השופטים אבל ע"י השופר שהשטן מעורבב אזי משפטינו מלפניו יצא ואין כאן שטן ופגע רע ולכן יושב על כסא רחמים כיון שכן הוא המדה להריק טובה לכל אשר יחפוץ ובזה יתבאר ג"כ דברי הגמ' אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות שופרות, מלכיות כדי שתמליכינו עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר והיינו כדי שתמליכינו עליכם ר"ל שלא ישפטו סנהדרי מעלה אם יגיע הטוב או לא ח"ו כי אם הקב"ה לבדו ימלוך עלינו והוא ישפוט תבל ועיניו יחזו מישרים עלינו ועל כן יעלה זכרונינו לפני לטובה כי כן הוא אשר ימלא ה' ליתן משאלותיו לכל הדופק על רחמיו ובמה בשופר כיון שע"י השופר נסתם פיות משטינינו ומקטריגנו ועל כן אשר יגזור ה' עלינו לטובה כן יקום ה' לנו וזש"ה תקעו בחדש שופר כדי לערבב השטן כי חק לישראל הוא כן אשר ע"י השופר שייך המשפט רק לא' יעקב ואך ה' בעצמו כביכול הוא שופטינו ולכן מלפניו אך טוב יגיע עלינו להריק לנו טובה וברכה כאשר נחפוץ:

ובזה יש לפרש ג"כ הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט היינו השופר שנקרא חק ומשפט ככתוב כי חק לישראל היא ומשפט וגו' וא"כ ע"י השופר שהיא מערבב השטן והמשפט אך לא' הוא ולא לפני שופטים אחרים וממילא אין כאן מסטין ופגע רע ואז א"צ למליץ יושר ועל כן וצדקינו במשפט כי אז הוא לבדו ית"ש המלך המשפט ואין עמדו זולתו ויתבאר ג"כ הפייט ליום ב' של ר"ה והוא באחד ומי ישובנה ר"ל כשהוא אחד במשפט ולא ידונו שרי מעלה וע"כ ונפשו אותה ויעש וזה שנפשו אותה כמו אשר היא מדותיו ית"ש להריק טובה לכל מי אשר יבקש ויעש ואין בידו מוחה ח"ו ביד שרי מעלה כי הוא לבדו היום בר"ה שופטינו ואין שטן ואין פגע רע ויצא דבר מלכות מלפניו אך טוב וחסד על כל ישראל:

טו) בחדש השביעי באחד לחדש במד"ר יהודה ברבי נחמן פתח עלה א' בתרועה ה' בקול שופר בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מאי טעם עלה א' בתרועה ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם וכו' אימתי בחדש השביעי וצ"ב ובפ' עקידה ואני והנער נלכה עד כה ובמדרש הובא ברש"י אראה היכן היא מה שאמר לי המקום כה יהי' זרעך וצ"ב הא אברהם לא הרהר אחר מדותיו, יען אשר עשית את הדבר הזה וגו' כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו' כפל הלשון ל"ל, עוד במד"ר פ' שלח פרשה י"ז על ענין עקידה לך בשמחה אכל לחמך כי כבר רצה א' את מעשיך וצ"ב:

ונראה עפ"ד הגמ' ברכות דף יו"ד אהא דכתיב בחזקי' ויבא אליו ישעי' וגו' כי מת אתה [בעוה"ז] ולא תחי' [לעוה"ב] א"ל מאי כולי האי א"ל משים דלא עסקת בפו"ר והקשו הרי חזקי' לא שאל מפני מה מגיע לו עונש שהי' יודע דלא עביד קוב"ה דינא בלא דינא אלא שעיקר שאלתו מאי כולי האי עונש נצחי בזה ובבא וא"כ לא השיב לו ע"ז כלום וכי בשביל שלא קיים מצות פו"ר יהי' עונש כולי האי ותי' אזז"ללה"ה ביש"מ פ' אחרי עפימ"ש העקרים כי לפי שיה"ד הי' ראוי שיהי' השכר זמני לפי ערך העובד והעונש נצחי לפי ערך הנעבד ית"ש בעל בלתי תכלית רק מכח חסדו ית"ש השכר נצחי והעונש זמני והנה אחז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר למדה"ד שנאמר ביום עשות ה"א נמצא מה שמנהג העולם במדה"ר היא בשביל שיהא קיום לעולם אבל מי שאינו עוסק בפו"ר הרי אינו חושש לקיום העולם על כן הקב"ה משלם לו כמדתו להתנהג עמו במדה"ד כפי מה שהי' במחשבה לבלי לחוש לקיום העולם ממילא מגיע לו עונש נצחי וא"כ כך אמר ישעי' לחזקי' בשבול דלא עסקת בפו"ר מגיע עונש נצחי כולי האי עכ"ד ובזה נלע"ד לפרש הכתובים בפ' לך אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד ופירש"י אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כן איתן נפשות שהרגת ומה שאתה דואג על קבל שכרך שכרך הרבה מאוד ויאמר אברם ה"א מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו' הן לי לא נתת זרע וגו' ויוצא אותו החוצה וגו' ויאמר לו כה יהי' זרעך והאמין בה' ויחשבה לו צדקה ויליד מאי שייכות שאמר לו הקב"ה אנכי מגן לך מן העונש שכרך הרבה מאוד למה שאמר אברהם הן לי לא נתת זרע ולהנ"ל יתבאר דיש לומר דאברהם הי' ירא מפני שהרג אותן הנפשות א"כ אינו חושש לקיום העולם ופן משום זה יתנהג עמו במדה"ד על כן אמר לו הקב"ה אנכי מגן לך מהעונש מדה"ד אע"פ שהרג כל אותן הנפשות ואדרבה יתנהג עמו במדה"ר ויתן לו שכרו הרבה מאוד ועל כן אמר אברהם הן לי לא נתת זרע וא"כ כיון דאינו עוסק בפו"ר ושמא בעונותיו הוא עצמו גרם לו זאת והאיך יתנהג עמו במדה"ר שהוא משום קיום העולם אם היא אינו חושש לקיום העולם או י"ל הן לי לא נתת זרע דהא כל העולם לא נברא רק בשביל ישראל כמשה"כ בראשית ברא א' ופירש"י בשביל ישראל שנקרא ראשית וכיון דאם לא הי' לאברהם זרע אין כאן קיום העולם וא"כ ח"ו אין הקב"ה חושש לקיום העולם וממילא האיך מתנהג העולם במדה"ר ואמר לו הקב"ה כה יהי' זרעך שיהא לו בנים ועל כן בדין הוא שיתנהג עמו ברחמים ואמר הכתוב ויחשבה לו צדקה ויתבאר ג"כ עפ"ד אאזללה"ה בס' קדושת יו"ט פ' וירא ויטע אשל בבאר שבע עפ"ד המדרש שאמר אברהם אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש לית עולם הרי שמתנהג השי"ת במדה"ר בשביל שיהא קיום לעולם והנה ידיע כי במדה שאדם מודד מודדין לו וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (שבת קנ"א) וזש"ה ויטע אשל ר"ת אכילה שתיי' לוי' ומכח שריחם על הבריות לתת להם מאכל ומשתה ומקום שם ללון עי"ז ויקרא בשם ה' נתעורר מדה"ר בעולם כי במדה שאדם מודד מודדין לו וא"כ א' עולם שיש קיום לעולם ועי"ז הוא ית"ש א' עולם עכ"ד ז"ל וזש"ה ויחשבה לו צדקה הקב"ה לאברהם כמו צדקה דאמרי' כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים מפני שחושש לקיום העולם מתנהגין עמו במדה"ר כן בשביל שהאמין בה' שאמנ לו הקב"ה כה יהי' זרעך הבטיחו לו הקב"ה שיתנהג עמו במדה"ר:

ונמצא דבשביל קיום העולם הקב"ה מתנהג במדת הרחמים כמו שאמר הכתיב ביום עשות ה' א' ארץ ושמים והנה איתא בזוה"ק והא' נסה את אברהם ולא כתיב נסה את יצחק אלא את אברהם ודאי דבעי לאתכללא בדינא דהא אברהם לא הוה בי דינא כלל מקדמת דנא והשתא אתכליל מיא באשא ואברהם לא הוה שלים עד השתא דאתעטר למעבד דינא ולאתקנא לי' באתרי' עכ"ל עיי"ש ומבואר בספה"ק דהיינו דאתכלל מדה"ד באברהם שהוא מדה"ר ועי"כ נתהפך ונמתק מדה"ד לרחמים וזש"ה ואני והנער נלכה עד כה ופירש"י אראה היכן הוא מה שאמר לו המקום כה יהי' זרעך ר"ל ע"י העקידה שנתהפך מדה"ד לרחמים והיינו מפני קיום העולם וכמי שהבטיח לו הקב"ה כה יהי' זרעך ובשביל זה יתנהג עמו במדה"ר משום שהקב"ה חפץ בקיום העולם כנ"ל וזש"ה יען אשר עשית את הדבר הזה ענין העקידה להמתיק מדה"ד לרחמים לכן ברך אברכך במדה"ר שהוא אין סוף כמדתו לאין גבול ותכלית וע"כ כתיב הברכה בכפל לשון להורות שהברכה הוא במדת א"ש והרבה ארבה את זרעך היינו בשביל קיום העולם במדה זו יתנהג עמו ברחמים בשביל קיום העולם וז"ש אחר העקידה לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה א' את מעשיך היינו דא' שהוא משמע דין נעשה ממנו רצון כי הדין ג"כ נתרצה ונהפך לרחמים וזשהמ"ד עלה א' בתרועה בשעה שיושב ועולה על כסא דין הוא עולה כמו בתחלת הבריאה שעלה לברוא במדה"ד כן בכל שנה בזמן הבריאה נתעורר כך למעלה ובשעה שנוטלין את שופריהן להזכיר זכות עקידה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ונמתקו מדה"ד לרחמים עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר להתנהג עמנו בחסד ורחמים:

טז) שבתון זכרון תרועה ובגמ' ר"ה דף כ"ט כתוב א' אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב א' אומר יום תרועה יהי' לכם לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול אמר רבא אי מדאו' במקדש היכי תקעינן ועוד הא לאו מלאכה וכו' והנה לכאורה קשיא לרבא סתירת שני המקראות, ובמסורה זכרון תרועה, אין זכרון לראשונים, אין זכרון לחכם עם הכסיל:

ונראה דהנה הקשה בשל"ה על מה שכתב התולע"י כי קבלו אנשי אמת שלא להזכיר בר"ה שום חטא ועון שלא יתן פ"פ וכו' וסמכו אמש"ה אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסים וכו' הרי בזוה"ק פנחס משמע להיפך בר"ה קיימין וכו' למידן לעלמא וכו' וע"ז איצטרך ב"נ לפרשא חובן בגין דמאן דמפרש חטאו לא איתמסר דינא אלא בידא דמלכא קוב"ה בלחודוי הה"ד חטאתי אודיעך וגו' ולבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה עיי"ש מה שתי' ובספר ייט"פ לא"ז זללה"ה אות כ"ד תי' דאמרי' ביומא תשובה מיראה זדונות נעשות לו כשגגות אבל תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות ולפי"ז אין כאן סתירה דאנשי אמת איירו בדידן ומי יתן והי' לבבינו לעשות תשובה מיראה מאימת הדין של ר"ה וזדונות רק כשגגות ועל כן חס מלהזכיר שום חטא ומוטב לבל יזכרו ולא יפקדו אמנם בזוה"ק מדבר באנשים כערכן העושים תשובה מאהבה וזדונות כזכיות ואז מהראוי לפרוט ולהתודות על החטא אפי' בר"ה למען יהי' זכיות ובהכי איירו מקרא שכתיב חטאתי אודיעך יבזה פי' שם הכתוב אשרי העם יודעי תרועה לפי דרכו בקודש עיי"ש ולפע"ד נראה לפרש הכתוב אשרי העם וגו' ע"פ דבריו אך בדרך אחר קצת ע"פ מ"ש השל"ה שתקיעה רומז לקול פשוט אין בו עקמימות כי האדם נולד צדיק אח"כ כשחוטא עושה שברי שברים בנפשו ונשמתו ואח"כ כששב גנוחי גנח יילולי יילול על עונותיו ופשעיו ואז חוזר לכשרותו שהוא תקיעה קול פשוט עכ"ד ועיי' ביש"מ פ' אמור [אות ג'] ויתבאר אשרי העם יודעי תרועה היינו שיודעים תרועה ואינם מכסים פשעם המרומז בתרועה כיון שעושים תשובה מאהבה ומותר להם להודיע ולהתודות משום שאצלם זדונות נעשות כזכיות וזשהמ"ד א"ר יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אין יודעין להריע וכו' אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים עיי"ש והיינו שהן מכירין לשון אהבה כמו שנתבאר בסי' פ"ח ביו"ד דאכסנאים המכירין היינו שהם אוהבים זה לזה לפתות את בוראם בתרועה ע"י שהם מזכירין את התרועה שהוא להזכיר את עצמם לשוב על עונותם והם בתשובה שלימה מאהבה ובאופן זה בתשובה מאהבה מותר להזכיר את החטא בר"ה ויתבאר בזה לתרץ סתירת המקראות זכרון תרועה היינו שאין לדבר במי פה על מה ענין רומז התרועה שהוא על חטא ופשע אלא לזכור בלבו כיון שהוא מדבר כאן בתשובה מיראה שנשאר עכ"פ שוגג אבל התם בפ' אמור כתיב יום תרומה לכם ושם איירו קרא אם ישוב בתשובה מאהבה ואז אדרבא יש לדבר ולהזכיר חטאיו כדי שעי"ז יבא לחשבון הזכיות שנעשו ונתקנו על ידי העבירות וז"ש המסורה זכרון תרועה שאין לדבר ענין התרועה בר"ה כדי שלא להזכיר חטא שוגג ואמר דלכן כתיב זכרון תרועה אין זכרון לראשונים שלא לדבר מחטאים כלל ואמר הטעם אין זכרון לחכם עם הכסיל היינו מפני שבעת ההוא אין להזכיר מעשה הכסיל היינו מעשה היצה"ר בר"ה כלל וכמשה"כ אשמרה דרכי מחטוא בלשוני וע"י תשובה מיראה נשאר חטא שוגג ומשו"ה בל יזכר ממנו בר"ה כלל: יז) אשרי העם יודעי תרועה ובמד"ר וכי אוה"ע אין יודעין להריע וכו' אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה וכו' ויל"ד אטו עד השתא לא ידעינן דהעיקר בתרועה ע"י מה שמקיימין בזה מצות הבוב"ה אבל האוה"ע מה להם בתרועה אשר לא צוה ה' אותם ונראה דהנה ברמב"ם ה' תשובה כתב הטעם לתק"ש כדי לעורר העם לתשובה כלומר עירו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו' עיי"ש והנה באמת עיקר הטעם של תק"ש הוא ע"פ כוונת ידועים ליחידי סגולה ויותר מזה אשר לא נודעו עוד לשום נברא רק המצווה ית"ש יודע מקומה עי' ביש"מ פ' ויצא עה"פ וידר ויתבאר בזה משה"כ תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב דהא לפי הנ"ל יש שני טעמים לתק"ש האחד כדי לעורר בתשובה והשני אשר נעלם מעין כל חי רק א' הבין דרכה וזש"ה כי חק לישראל הוא היינו לישראל היא בני עליי' שמתעוררים עצמם לתשובה בלי שום סבה ואפי' בלא השופר כל ימיהם הם בתשובה וא"כ להם השופר לחק בלא שים טעם אבל משפט הוא היינו שיש טעם שכלי לא' יעקב היינו הפשוטים בעם שנקראו בני יעקב להם יש טעם לתק"ש כמ"ש הרמב"ם ז"ל כדי לעוררם בתשובה וזשהמ"ד וכי אוה"ע אינם יודעים להריע ר"ל כיון דתק"ש הוא לעורר בתשובה ממילא גם לאוה"ע יש להם לתקוע כדי לעוררם בתשובה [וגם לאוה"ע מהני לפעמים תשובה כמו שמצינו באנשי ננוה] ואמר המדרש דהעיקר הטעם של תק"ש אין אנו יודעים מקומה וערכה רק עיקר עשייתינו הוא כדי לקיים מצות הבוב"ה אשר קדשנו במצותיו ועל ידי כן הוא לתועלתינו וממילא אין שייך תק"ש להאוה"ע ורק אשרי לנו שצונו לרצות את רבונם בתרועה ולהמתיק את הדין מעלינו ומעל כל ישראל אבל לא להאומות משפטים בל ידעום:

יח) בחדש השביעי וגו' במדר' בשעה שהקב"ה יושב על דין בדין הוא עולה דכתיב עלה א' בתרועה ובשעה שישראל נוטלין שופר ותוקעין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שנא' ה' בקול שופר וצ"ב:

ונראה ע"פ מ"ש בגמ' ברכות דף כ' מ"ש ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מיתרחיש לן ניסא ואנן קא מצערינן נפשן ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן וכו' קמאי דקא מסרי נפשי' אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשן אקדושת השם ובזה פירש אא"ז זללה"ה בייט"ל פ' קרח הכתוב רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' כי צריך להבין הלא עיניהם ראו הניסים שעשה ה' במצרים ובמדבר ע"י משה ואיך לא האמינו בו ובדבריו ולהנ"ל י"ל כי אמרו כי כל הניסים הם כי כל העדה כלם קדושים שמוסרים נפשם על קדושת שמו ית' ובזכותם עשה ה' הניסים ונפלאות לא בשביל משה ואהרן בלבד וזה שפירש"י טעם הדבר שמוסרים נפשם ונקראים קדושים כי כלם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך וגו' וכמבואר בספה"ק מפני שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ע"כ עשה רושם קדושה יתירה בלב הישראלי עד שנעשה כטבע בלבו למסור חיותו ונפשו בשביל קדושת שמו ית' עכ"ד הקדושים ע"ש ולענד"נ עוד לבאר בזה סיפא דקרא ובתוכם ה' עפ"ד הגמ' במס' סוכה דף יו"ד יוסף שקידש ש"ש בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו יהודה שקידש ש"ש בפהרסי' זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה ע"ש וי"ל משום שהם קדושים ומסרו נפשם על קדוה"ש ע"כ נקראים על שמו של הקב"ה דמי שמקדש ש"ש נקרא בשמו וע"כ אמר ובתוכם ה' היינו שנקראים על שמו ית' כמו שמצינו ביהודה ויוסף שנקראים בשם ה':

ובזה יש לפרש הכתוב בפ' בשלח מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו והקשו המפורשים הא בעת צרה כשהי' ישראל אצל הים לא הי' להם עצה אחרת כי אם לצעוק ולהתפלל אל ה' בחזקה ולהנ"ל יש לומר דהקב"ה אמר למרע"ה מה תצעק אלי היינו גם אם יצעקו מה יושע להם וכמאמר הגמ' ברכות קא צווחינן ולית דמשגח בן ואמר להם הקב"ה דזאת העצה שיושעו ע"י התפלה דבר אל בנ"י ויסעו וכמו שאמרו בסוטה דף ל"ו קפץ נחשון בתוך הים ועליו נאמר היתה יהודא לקדשו והוא אמונה רבה במסנ"פ ועי"כ כשימסרו נפשם על קדושת השם יעשה להם הקב"ה נס והלכו בנ"י בתוך הים קודם במס"נ ואח"כ ביבשה שהי' ראוים עי"ז להעשות לתם נס:

והנה בגמ' ר"ה תקעו לפני בשופר של איל וכו' ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני וא"כ ע"י השופר יחשב לנו כאלו אנחנו עומדים בנסיון הזה במסנ"פ לפניו ית"ש וא"כ ראוי לנו עי"כ שנקראום אנחנו קדושים אשר שם ה' יקרא עלינו כמו שמצינו ביהודא ויוסף שקדשו ש"ש נקראים בשם ה' וא"כ דשם הזה מורה רחמים וחסדים והיום במשפט ע"י השופר מתמלא עלינו ברחמים כאשר אנו במדה הזה היום אשר אנחנו נקראים בשם ה', ויתבאר המדרש בשעה שהקב"ה יושב על כסא דין הוא עולה אבל ע"י השופר עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שנא' ה' בקול שופר היינו היינו ע"י השופר אשר אנחנו כאלו עקדנו לפניו מתנהג עמנו בשם ה' דהוא רחמים וחסדים טובים ומגולים עלינו ועל כל ישראל:

יט) בחדש השביעי במד"ר פ' אמור פרשה כ"ט ר' ברכי' הי' קרי לי' ירחא דשבועתא שבו נשבעתי נאם ה' מה צורך הי' לשבועה ר' ביבי בשם ר' יוחנן עמד א"א בתפלה ובתחנונים ואמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך הי' בלבי מה להשיבך אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי והעלהו שם לעולה אלא כשם שהי' לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבותיך כך כשיהי' בניו של יצחק באים לידי עבירות תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם ותעמוד מכסא הדין וכו' ותהפוך להם מדה"ד למדה"ר אימתי בחדש השביעי ויש להבין מאי שייכות זל"ז בשביל שלא השיב אאע"ה משו"ז מזכיר להם עקידת יצחק הא העיקר מה שכבש א"א לעשות רצונו אבל הטענה מה שהי' להשיב לענין זכות אין לו ביאור עוד במד"ר וירא פרשה נ"ו א"ט א"ר אחא התחיל אברהם אין הדברים הללו אלא דברים של תימה אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע חזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער א"ל הקב"ה לא אחלל בריתי וגו' לא אמרתי שחטהו אלא העלהו וצריך להבין דמשמע דעיקר התימה בסופו כשנאמר לו אל תשלח ידך הא אין זה תימה ואדרבה כי בזה יקוים כי ביצחק יקרא לך זרע והעיקר התימה הוא מקודם כשנאמר לו קח נא את בנך ובתנחומא פ' וירא ויקרא אליו מלאך ה' וגו' א"ל מי אתה א"ל מלאך א"ל כשאמר לו קח נא את בנך הקב"ה בעצמו אמר לי ועכשיו אם הוא מבקש הוא יאמר לי מיד ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית שלא רצה לקבל מן הראשון עכ"ל והוא תימה למה לא האמין רק אם יאמר לו ה' כביכול בעצמו גם יש לדקדק ויאמר בי נשבעתי נאם ה' למה נאמר כאן נאם ה':

ונראה ע"פ האמור בס' ייט"פ לא"א זללה"ה לר"ה אות כ"ג במה שאיתא במדרש אמר אחנקנו א"ל אל תשלח ידך אל הנער אוציא ממנו טפת דם א"ל אל תעש לו מאומה דקשה למה התאמץ אברהם כ"כ לשפוך דם נקי ופי' בנזה"ק שחשב א"א שקרבנו הי' ראוי להיות לטובתו לעשות רצון קונו לפיכך אחר זה נצטער על מה שנתבטל הדבר ורצה עכ"פ לעשות בו איזה מעשה הקרבה כ"ד טיפת דם ומקצת נפש ככל הנפש עיי"ש ובייט"פ שם הוסיף לבאר דבריו כי מרוב אהבתו של אברהם להשי"ת הי' אברהם חושבה לו ית' לצדקה וחסד שזיכהו לעשות מצוה כזה לעבדו בכל לבבו ונפשו ונפש בנו החביב עליו מנפשו ואפר שנאמר לו אל תשלח ידך הי' ירא כי סבר שנתבטל הדבר מחמת עונוהיו שגרמו קטרוג של מדה"ד למנוע מלזכות עשות מצוה רבה ועצומה כזה ולזה ביקש רחמים על הדבר אולי יעתר לו שנית במצוה רבה ואמר אחנקנו או עכ"פ אוציא ממנו טפת דם עד שאמר לו אל תעש לו מאומה עכ"ד ז"ל עיי"ש והנה י"ל לכאורה להיפך פן משו"ז צוה לו הקב"ה לשחטו מחמת איזה קטרוג שהי' עליו וכמבואר במדרש ובגמ' וא"כ אמאי חשב אאע"ה שהוא לטובתו לזכות במצוה רבה כזה אך כיון דקי"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר א"כ האיך נאמר לו והעלהו לעולה כיון שכבר הובטח לו כי ביצחק יקרא לך זרע ועל כן חשב א"א כי אדרבא זהו לטובתו שיקרבהו לעולה ולא חשוב חזרה לרעה והנה בעיון יעקב ברכות דף ז' בהא דאפי' על תנאי אינו חוזר כי גבי הקב"ה א"צ תנאי כפול כי אפי' מחשבת הקב"ה אינה בטילה אך קשה דהא בש"ס דקידושין דף ס"א לומד מהא דאם בחקתי תמאסו משמע דאפי' הקב"ה בעי תנאי כפל וי"ל כיון שנאמר ע"י משה שאני ובעי ת"כ כשאר בשר ודם עכ"ל ועיי' בפנ"י בקידושין שם ויתבאר שאמר א"א כשאמר לו קח נא את בנך הקב"ה בעצמו אמר לי וכיון דמה שאומר הקב"ה בעצמו לא ע"י שליח אם הוא לטובה אינו חוזר ועל כן לא האמין למלאך שחזר הקב"ה מה שהוא לטובתו לזכות במצוה רבה כזה עד שאמר לו המלאך שנית לא עלתה על לבי לא אמרתי שחטהו אלא העלהו ומתחלה לא הי' לטובה, וזש"ה ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי ברך אברכך ר"ל כיון שכ"כ האמין בה' אשר נפש בנו יחידו יקריב לעולה וחשב לו שהוא לטובתו והצר לו כשנאמר אל תשלח ידך בחשבו כי לטובה אינו חוזר וע"כ בשכר זאת הבטיחו לו הקב"ה ברכה באופן כזה שאין חזרה הייני אם נאמר בשם הו' ב"ה ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח וזה שאמר נאם ה' כביכול בעצמו ולא ע"י שליח ואמר כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ר"ל כמ"ש שם במשה ואע"ג דבטלי נתקיים בזרעו וע"כ אמר ג"כ הכתיב וה' ברך את אברהם ברכה שאין בה חזרה ותתקיים ג"כ בזרעו לדורות עולם ויתבאר דברי המדרש שאמר אאע"ה כשנאמר לו אל תשלח ידך אין הדברים הללו אלא תימה דהנה בשעה שנאמר קח נא את בנך הא ידע אברהם שהוא לטובתו וע"כ לא הי' מתמי' עצמו כלום כי לרעה יש חזרה אבל כששמע אל תשלח ידך הי' משתאה לדעת הא לטובה אין חזרה והשיב לו השי"ת לא עלתה על לבי וא"כ מתחלה לא הי' לטובה ולא הוי שום חזרה, ויתבאר דברי המדרש כשהי' לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבתך כך כשיהי' בנים של יצחק באים לידי עבירות תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם היינו כמו שהי' בלבו להשיבו הא לטובה איני חזרה וזה הי' הנסיון שחשב אאע"ה שזהו לטובתו שיעשה המצוה רבה כזה כך יהי' הברכה שאינו חוזרות אפי' אם באים לידי עבירות ולא יגרום החטא ח"ו כמו שהבטיחו השי"ת בעצמו כנ"ל נאם ה' כי יתברך הוא וזרעו לברכה ולטובה ותהפוך להם מדה"ד למדה"ר אימתי בחדש השביעי בירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאאע"ה היינו כיון שהוא בשם ה' ולא ע"י שליח שאינו חוזר בשביעה לטובה דלא מהני חזרה ושום תנאי: כ) תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב ויל"ד קרי לי' חק דמשמע מצוה בלי טעם וגזירות הכתיב וקרי לי' משפט דמשמע שיש איזה טעם נגלה לתק"ש למה תוקעין עוד למה נאמר א' יעקב ולא נאמר משפט ליעקב ובגמ' ר"ה דף ט"ז אמר ר' אבו' למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכיר לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלת אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני ויש להבין למה ע"י תק"ש חשיב לפני הקב"ה כאלו עקדנו בעצמנו לפניו:

ונראה עפי"מ דאמרי' שם בגמ' אמר ר' יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו וכו' אלא למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן וכתב התוס' בשם הירושלמי כד שמע קול שופר זימנא חדא בהול וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטי זימני' למתבלע ומתערבב ולית לי' פנאי למעביד קטגורי' והקשו מהפורשים אמאי בזימנא חדא בהול ולא בהול ורק בזימני' תניין מתבהל ולענ"ד י"ל דהנה בתוס' שם הקשו במה דאמרי' תוקעין ומרועין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין והא קעבר משום בל תוסיף ובחידושי הרשב"א תי' דליכא משום בל תוסיף אלא במה שהיא מוסיף מדעת עצמו כגון שהוסיף ברכה משלו או ישב בשמיני בסוכה אבל במה שאמרו חכמים ותקנו לצורך אין כאן ב"ת דכבר נאמר על פי התורה אשר יורוך ומצוה לשמוע דברי חכמים עכ"ד ויש להבין דאכתי למה תקנו לתקוע שני פעמים היכא דאיכא דררא דאיסורא דב"ת ואם כדי לערבב השטן זה גופא צ"ב למה דוקא בשני פעמים מתערבב השטן ולא בפעם הראשון ונראה עפי"מ דמבואר בסה"ק עיין בנ"י מאמרי חודש ניסן מאמר ד' דקיום מצוה גורם השפעות ורב טוב לבית ישראל וההיפוך בהיפוך ח"ו אמנם סגולת עבירה לשמה הוא להמשיך טוב לעושי רצונו יען כי כוונתו הפנימות היא בלתי לה' לבדו אבל אחרי כי המעשה גופי' לא טוב הוא לכן עי"ז יכול לפעול להמשיך רע על שונאי ישראל ולאויבי ה' וישנו בעבירה לשמה שתי פעולות לטוב לישראל ולרע לאויבי ה' ולפ"ז יתבאר דלהכי תקנו חכמים לתקוע פעם תניין משום דבפעם השני עובר על בל תוסיף ורק משום דהיא תקנת חכמים ליכא ב"ת וא"כ הוא בעצם עבירה ועשו מזה מצוה לשמוע דברי חכמים וא"כ הוא כמו עבירה לשמה וישנו בזה שני פעולות האחד לטובת ישראל והשני שנתעורר שנאה להצוררים ואויבי ה' וז"ש בירושלמי כד שמע זימנא חדא בהול ולא בהול פירוש דהשטן אינו מפחד דהשופר יתעורר שיתבלע מן הארץ כיון דממצוה יתעורר רק טוב לכל אבל לא שני הפכים טוב לישראל ורע להשונאים וע"כ בהול ממה שיתעורר טוב לישראל ולא בהול שיתבלע מן הארץ דהא ממצוה אינו מתעורר שום רע וכד שמע קול שופר תניין ועוברין על בל תוסיף והוי עבירה לשמה משום שמקיימין בזה מצוה לשמוע דברי חכמים אמר ודאי מטי זימני' למתבלע כיון דמעבירה לשמה יתעורר גם רע לשונאי ה' וז"ש בגמ' למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין ר"ל דהגמ' מקשה קושי' התוס' הא כשתוקעין שני פעמים עובר על בעל תוסיף ואי משום דהיכא דתקנו חכמים ליכא ב"ת אבל מ"מ למה באמת תקנו חכמים ומשני בגמ' כדי לערבב השטן דעי"ז שנעשה עבירה לשמה נתעורר שנאה לאויבי ה' ולשונאי ישראל וע"כ מתערבב השטן שעתיד למתבלע במהרה עי"ז שתוקעין שני פעמים ובזה יש לפרש הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט האוחז ביד מדת משפט היינו מגיד פשע הוא השטן יורד ומסטין עולה מקטרג ע"כ תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט מה שתוקעין פעם הראשון הוא חק האמור בתורה ומזה יצמח אך טוב לישראל ופעם השני הוא במשפט וטעם כדי לערבב השטן ע"י מה שעושין עבירה לשמה ובזה וצדקנו במשפט להיטיב לנו ע"י פעם השני שהוא עבירה לשמה והוא גורם להמשיך רע על שונאי ישראל ואויבי ה':

והנה אאזזללה"ה בייט"פ דרוש ס"ד האריך לבאר גודל נסיונו של אאע"ה בהעקדה כי יש מסירת נפש בהגוף שנהרג על קידוש השם ית' ונפשו עולה למרום לצרור בצרור החיים אבל מדרגה גדולה מזו הוא ענין מסירת נפש ונשמה ממש וזה הי' ענין נסיונו של אאע"ה כי השי"ת הבטיח לו כי ביצחק יקרא לך זרע וזה כל מטרת לבו להעמיד אומה ישראלית עובדי ה' עדי עד כמשה"כ למען אשר יצוה את בניו וגו' א"כ כשצוה השי"ת לעקדו ולשחטו ואברהם נתרצה לזה ע"כ מפני שמסר נפשו ורוחו ונשמתו ממש לקיים פקודתו ית"ש ובזה ביאר אמוזללה"ה בקדושת יו"ט לר"ה אות ג' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה דהנה נסיון דהעקידה הי' כעין עבירה לשמה והנה אמרו ז"ל בסוכה דף נ"ב שהיצה"ר נמשל להר כמו שאמרו צדיקים נדמה להם כהר וזש"ה אשר יאמר היום ע"י עקידת יצחק בתר במעשה הזה אשר נראה כעבירה לכאורה מכונה ליצה"ר הנקרא הר גם בזה ה' יראה כי באמת כוונתו לשמים והיא עבירה לשמה עכ"ד ז"ל זי"ע ויתבאר בזה מאמר הנ"ל תקעו לפני בשופר של איל וכו' ומעלה אני עליכם וכו' דהנה מה שאנו תוקעין שני פעמים הוא כעין עבירה לשמה מפני שעובר על פעם השנית על ב"ת וכל ענין העקידה הוא ג"כ כמו עבירה לשמה וע"כ דבזה שאנו תוקעין בשופר של איל כפי תקנת חכמים לתקוע שני פעמים בזה מעלה הכתיב כאלו עקדנו עצמינו לפניו ית"ש וכמו שהי' זכות לאאע"ה ונסיון גדול ענין העקידה שהי' כמו עבירה לשמה כן יזכור לנו השי"ת מעשה עקידתו אשר התפלל אאע"ה להגן עלינו עד סוף הדורות כי אנו הולכים בדרכי אבות לעשות נחת רוח להבוב"ה אפי' במה שנדמה לעבירה כי כוונתינו לעשות הכל לשמו ית' ויתבאר כי חק לישראל משפט לא' ר"ל כיון דבפעם הראשון אשר אנו תוקעין הוא חק מאת השי"ת ופעם השנית יש טעם ומשפט כדי לערבב השטן וע"כ קרי לי' בשני שמות חק ומשפט וע"כ אמר משפט לא' יעקב דהלשון א' משמע בדין מתנהג והיינו לשונאי ואויבי ה' ע"י תקיעת שני פעמים דנתעורר שנאה לאויבי ה' ע"י עבירה לשמה: כא) תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט, למה קרי לי' פעם חק ופעם משפט גם למה כתיב אצל חק ישראל ואצל משפט כתיב יעקב גם לפרש דברי הגמ' למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן האיך מתערבב בזה השטן ובירושלמי זימנא חדא בהול ולא בהול זימנוא תניינא אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטי זימנא להתבלע ומתערבב ודקדקו אמאי בפעם הראשון אינו מתערבב רק בפעם השנית:

ונראה עפימ"ש בפנים יפות פ' וישלח ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך עפמ"ש האריז"ל שב' פעמים יעקב מספרו השטן לכך כשהלך למצרים אמר לו השי"ת ב"פ יעקב יעקב אל תירא ובזה משבר השטן שמספרו בפ' יעקב ובמלחמה שהי' לו עם שרו של עשו עיקר כוונתו של יעקב להגביר עליו ולהכניסו לקדושה והנה שם ישראל גי' תקמ"א כמספר יעקב ושטן לכך כשנתגבר עליו יעקב והפכו לטוב נכנס גם עם שטן לקדושה לכך קראו ישראל ואמר לא יעקב יאמר עוד שמך דהיינו עוד פעם שני יעקב כדי לשבר כח השטן אלא יותר מזה שלא יצטרך לב"פ יעקב כי אם ישראל יהי' שמה שנכנס גם הוא בקדושה עכ"ד עיי"ש והנה נודע כי השופר מרמז על מדתו של יעקב מדת תפארת ע"י הקול היוצא משופר אש מים רוחא וכמ"ש המדרש מקרא קודש יעקב ועיי' בייט"פ סוף אות ז' ולפ"ז י"ל דמשו"ה תוקעין ב' פעמים בשופר כיון דב' פעמים יעקב משבר כח השטן וע"י מה שתוקעין ב"פ בשופר נתעורר ב' פעמים יעקב וז"ש בירושלמי זימנא תניי' אמר דמטי זימנא להתבלע ומתערבב היינו כיון דבזימנא תניי' דמרמז על סני פעמים יעקב דמשבר כח השטן וע"כ בהול והנה אצל שם ישראל שנכנס השטן בקדושה א"צ הטעם כדי לערבב השטן רק אצל שם יעקב צריך לשבר כח השטן וכנ"ל וזש"ה כי חק לישראל הוא היינו במי שהוא במדריגה ישראל ע"כ השופר הוא בבחי' חק דהא א"צ לערבב השטן אלא יותר מזה שגם הוא נכנס בקדושה אבל הוא משפט וטעם לא' יעקב היינו כשהם במדרגה יעקב וצריך לשבר כח השטן ע"כ ע"י השופר ב' פעמים משבר כח השטן וכמ"ש בגמ' הטעם למה תוקעין וכו' כדי לערבב השטן: כב) כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב ודקדקו אם חק היא למה נאמר משפט וגם למה כתיב ישראל ויעקב ואפשר עפימ"ש ביש"מ פ' ויצא על אמרם ז"ל גדול המצוה ועושה יותר ממי שאינו מצוה ועושה דהנה בכל מצוה יש כוונת ידועים ליחידי סגולה ואשר לא נודעו רק לרשב"י וחביריו ויותר מזה אשר לא נודעו לשום נברא רק המצווה ית"ש יודע מקומה וא"כ העושה כאשר צוה השי"ת א"כ הוא מתקן בשורשו אף מה שנעלם מכל נברא אבל אם אינו עושה רק ע"פ שכל א"כ אינו יכול לתקן יותר ממה שהשכל מגיע והיינו גדול שמגיע יותר עכד"ק והנה ידוע כי בשופר יש טעמים הרבה למה תוקעין ועוד איתא טעמים ע"פ סוד וגם כוונת נעלמות שצריך לכוון ולייחד ע"י התקיעות אבל עכ"ז העיקר לעשות כאשר צוה השי"ת כי הוא היודע מקומה וערכה ושעתה וזהו יותר מכל הכוונת אשר ביד השכל אנושי להשיג וז"ש כי חק לישראל היינו אם יתקע בשופר ויודע שאין לסמוך על כוונתו וטעמו אשר משיגו כי אם בבחי' חק והיינו על כוונת המצווה זהו יותר מדרגה וע"כ בבחי' חק נקרא ישראל כי בבחי' חק הוא מדרגה גדילה לענין זה אבל אם הוא משפט וטעם הוא בבחי' יעקב מדרגה למטה כי צריך לעשות הכל בבחי' חק על כוונת המצווה ית"ש וזהו מדרגה למעלה כאמרם ז"ל גדול המצווה ועושה ובזה פירשתי בקש שלמה לידע טעמה של פרה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ר"ל אם אחכמה לידע טעמה של פרה ובבחי' זו יעשה המצוה ולא בבחי' חק כאשר צוה ה' ע"כ הוא רחוקה ממני דגדול המצווה ועושה מפני שעושה ע"פ כוונת המצווה ומתקן בשורשו מאין הוא תמצא והיא נעלמה:

כג) בחדש השביעי, ובמד"ר ר' ברכי' הי' קרי לי' ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאאע"ה הה"ד ויאמר בי נשבעתי נאם ה' מה צורך הי' לשבועה ר' ביבו בשם ר' יצחק עמד א"א בתפלה ובתחנונים ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת קח נא את בנך את יחידך הי' בלבי מה להשיבך אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי והעלהו שם לעולה אלא כשם שהי' לי מה להשיבך ולא השיבותיך כך כשיהי' בניו של יצחק באים לידי עבירות תהא מזכיר להם עקדת יצחק אביהם ועומד מכסא הדין וכו' ותהפוך להם מדה"ד למדה"ר אימתי בחדש השביעי ויש להבין מאי שייכות זל"ז בשביל שלא השיב אאע"ה משו"ז יזכר להם עקידת יצחק הא העיקר נסיון מה שכבש א"א לעשות רצונו אבל הטעם מה שהי' להשיב לענין זכות אין לו ביאור ובפ' העקידה והא' נסא את אברהם ובמד"ר כתיב נתת ליראיך נס להסנוסס מפני קשט סלה נסיון אחר נסיון גדולין אחר גדולין ויש להבין מה קשיא לי' שמביא פסוק זה ומי לא ידע שהי' הנסיון זה אחר כמה נסיונות הראשונים [ב] שאמר נסה את אברהם ולא ואת יצחק שהרי גם יצחק נתנסה בן ל"ז שנה וכבר הקשה כן בזוה"ק ובראב"ע [ג] ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ובמדרש ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפרעניות בכל דורות הבאים בהר ה' יראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה וצ"ב מהיכן הוציא המדרש כל זה [ד] כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ויש להבין ברכה זו כפולה ובודאי בדין הוא ולא מפורש הטעם:

ונראה עפימ"ש אאמו"ר זלה"ה לר"ה אות ד' לבאר ענין הנסיון לאברהם יותר מיצחק דהא מבואר במדרש ובגמ' עה"פ ויה' אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן שהי' מקטרג מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד א"ל כלום עשה אלא בשביל בנו אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא הי' מעכב ונראה מזה דמעשה העקידה הי' מפני קטרוגו של שטן וא"כ י"ל דגוף הדבר להקריב בנו על גבי מזבח לא הי' נסיון גדול כ"כ היתכן לסרב שלא בקיים מצותו אולם עיקר הנסיון משום שהי' בשביל גזר דין מפני קטרגו וזה הי' בניקל לאאע"ה לבטל הגז"ד כיון דתי' לו דין רבים ומועיל תפלתו אפי' לאחר גז"ד ואעפי"כ לא שת אאע"ה לבו לזאת למען גודל אהבתו לה' רצה לשחוט את בנו ע"ג המזבח וזהו רק אצל אאע"ה משא"כ אצל יצחק לא הי' נסיון רק זה אשר פשט צוארו לשחיטה בשביל מצות הבוב"ה וזה מלתא זוטרתא לגבי' אבל נסיון זה שלא לבטל הגז"ד לא הי' שייך אצלו כיון דהי' מוכרח ואנוס ע"פ דיבורו ומצותו של אביו עכ"ד עיי"ש ולפענ"ד נראה להוסיף על דבריו על מה שלא הי' הנסיון ליצחק כמו לאברהם משום דיצחק לא הי' בידו לבטל הגז"ד כי אם אברהם עפ"ד אא"ז זלל"ה בתפלה למשה סי' וא"ו עה"פ כי אין במות זכרך וגו' אף שנמסר עמו של א' להריגה ח"ו נתונים אל פני המלחמה וכו' בזה אין אנו מזכירין את ה' אך זאת שאלתינו מי יודה לך אם יעברון עמך מדתם ויראתם ע"ז אנו בוכים על חילול שמו הגדול והקדוש והפי' דקרא כי אין במות זכרך מה שאנחנו מסירון למות ח"ו אין אנו מזכירון אותך בזה כלל רק בשאול דהיינו בשאלה ובקשה הוא רק מי יודה לך עכ"ל והנה פרשתי משה"כ כי ביצחק יקרא לך זרע עפמ"ש המדרש עה"פ מה תתן לי ואנכי הולך ערירי אמר אברהם לפניו אם עתיד אני להעמיד בנים שאינם מהוגנים מוטב לי ואנכי הולך ערירי ומבואר מזה דיותר הי' נוח לאברהם שלא יהא לו זרע מאלו הי' לו בנים שאינם מהוגנים וא"כ ממילא דבנים שאינם מהוגנים הוא בעיני אברהם כאלו לא הי' כלל והייני שאמר לו הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע היינו לך לדעתך רק ביצחק יקרא לך זרע ולא זרע אחר אשר הי' לו כגון ישמעאל ובני הפילגשים הם אינם נקראים זרע לאברהם רק יצחק נקרא לאב זרע ולפ"ז י"ל כיון דאברהם יודע הי' דרק ביצחק הי' מחכה אשר הוא יהי' עבד נאמן לה' ושומר משמרתו ובאם יהא נסחט מי יודה לך וא"כ אפי' אם נאמר דבזה אשר נמסר להריגה אין אנו מזכירון שמו אבל עכ"פ הי' לו לאברהם לישאל ולבקש מאת ה' על כבוד ה' דאם יצחק יהא נקח לעולה על המזבח מי יעבוד בעולם הזה את השי"ת דהא רק יצחק יקרא לך זרע ולא בני אברהם האחרים יקראו זרע משום שהם אינם מהוגנים אך עכ"ז אברהם עמד בנסיונו ולא שאל מאומה ומסר נפשו ממש היינו נשמתו אף דידע דיצחק הוא העיקר אשר על ידו יתקדש שמו ית' בעולם מ"מ כיון דזה חפצו ורצונו של הקב"ה זרז למצותו כאשר צוהו הבוב"ה ויתבאר דנסיון הוא לאברהם יותר מליצחק כיון דבזה שנמסר להריגה ח"ו אין אנו מזכירון שמו רק דבקשה הוא מי יודה לך וא"כ י"ל דאברהם שהי' יודע כי יצחק הוא הטוב מכל בניו ואם ישחט יהא העדר כבוד שמו הגדול וא"כ הי' נסיון גדול לאברהם שלא שאל אתמול אמרת כי ביצחק וכו' אבל יצחק בעצמו בודאי הוא הצדיק הי' קטן בעיניו ולא עלה בלבו אשר אם הוא נשחט יהי' בזה העדר כבוד שמו ית' א"כ ע"ז לא הי' לו שוב שאלה רק בזה עצמו שלא יהא נשחט ונמסר להריגה והא ע"ז אין אנו מזכירון שמו רק על כבוד שמו ית' וא"כ הי' הנסיון לאברהם יותר מליצחק:

והנה כתב האלשי"ך עה"פ א' יחננו ויברכנו כלומר אם מדה"ד יסכים עם מדה"ר ויחננו ויברכנו אז יאר פניו אתנו לזולתנו וגם סלה כי היא ישועה נצחית ואאזלל"ה בייט"ל פ' מטות עה"פ נקם נקמת בנ"י הוסיף על דבריו שלזה שמדה"ד יסכים למדה"ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את השי"ת היפך טבע העולם והוא כאשר ישאל דבר מאת הא' לא יכוון להנאת עצמו כ"א למען יתקדש שמו ית' וזה שגמר אומר כי אין כוונתו למענו כ"א לדעת בארץ דרכך וז"ש ברוך הוא אלקינו דוקא אשר טוב גמלנו וכו' אז אלה וכאלה שני פעמים יוסף עמנו לעתיד ולזולתינו כי אין כוונתינו למענו כ"א להגדיל שמו וכו' עכ"ד ועי' מ"ש בפ' תולדות ולפ"ז יתבאר דהנה הנסיון של אאע"ה על מה שהי' לו להשיב אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע וכו' והיינו דעיקר הטענה כי יצחק אם נשחט מי יהי' בעוה"ז לעבודת השי"ת וא"כ כל עיקר שאלתו מאת השי"ת לא להנאת עצמו כ"א למען כבוד שמו ית' וא"כ בעבור זה מגיע השכר לא לו לבדו כי אם לזולתו וגם בכל דורות הבאים היינו ישועה נצחית וע"כ אמר אאע"ה וביקש ה' יראה העקידה שהי' כוונתו לקדושת שמו ית' לסלוח עי"ז לישראל היינו לזולתו וגם בכל דורות הבאים היינו ישועה ניצחית וע"כ הבטיח לו השי"ת כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ברכה כפולה לזולתו ונצחית וזשה"מ נתת ליראיך נס להתנוסס נסיון אחר נסיון דמלבד הנסיון שמסר את בנו יחידו לשחטו הי' נסיון אחר יותר גדול מה שאמר דהי' להשיבו כי ביצחק יקרא לך זרע ומוכח דעיקר הבקשה בשביל כבוד ית"ש כנ"ל ויבואר המדרש הי' בלבי מה להשיבך כי ביצחק יקרא לך זרע היינו דעיקר הבקשה בשביל כבודו ית"ש על כן תהא מזכיר להם עקידת יצחק דהא אם אינו מכווין להנאתו הוא ישועה לזולתו וניצחות ותעמוד מכסא דין לכסא רחמים ע"י זכות העקידה אימתי בחדש השביעי:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה