אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - לפרשת שקלים

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - לפרשת שקלים

עצי חיים על מועדים - סוגי' דמדליקין מנר לנר

א) כי תשא את ראש בנ"י וגו' מחצית השקל בשקל הקודש וגו' להבין אמרו ראש בנ"י גם למה מחצית השקל ולא שקל שלם ונ"ל עפימ"ש בעיקרים מאמר ג' פ"ב במה שיש לדקדק מפני מה ביצורת כל הבע"ח נאמר בהן כי טוב וביצורת האדם לא נאמר כי טוב ועיי"ש עוד דיקדוקים רבים כהנה ותי' לפי שאין בבע"ח שום שלימות זולת שלימות המציאות ולכן נאמר ביצורתם כי טוב לרמז כי עם מציאתם מיד נשלם הטוב שבהן אבל ביצורת האדם לא נאמר כי טוב להורות כי הטובות המכוון באדם לא יגיע עם מציאתו מיד אלא אחר שיוציא הרחניות אל הפועל אז יגיע אל השלימות המכוון בו שהוא שלימות התכלית הטוב ובזה פי' ביש"מ פ' בראשית דברי המדרש אהא דכתיב אחור וקדם צרתנו זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך והכי פירושו זכה דהיינו אם הוציא מה שבכחו אל הפועל והגיע לשלימות התכלית בבחירתו אז הוא נכבד מן הכל דהוא השלים עצמו בבחירתו ואין בכל הנבראים דוגמתו ואומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה שלא הוציא מה שבכחו אל הפועל ונשאר העדר השלימות אומרים לו יתוש קדמך דהיינו שהגרוע שבנבראים חשוב יותר ממנו כי לכל הדברים יש להם שלימות והוא אין לו שלימות ובזה פי' ג"כ ביש"מ שם דברי הכתוב נעשה אדם לשון רבים ולא אמר אעשה אדם וכבר דרשו ע"ז חז"ל ולהנ"ל י"ל ג"כ כיון דבעת בריאתי כ"ז שלא הוציא כחו לפועל השלימות איך יאמר אעשה אדם הרי באמת עוד אינו בגדר אדם דלכך לא נאמר כי טוב ביצורתו לזה אמר נעשה לשון רבים ר"ל ע"י הקב"ה בבריאתו ובתתו כח הכנתו וע"י האדם עצמו בהוציא בכח ההוא לפועל בבחירתו ורצונו נברא האדם וזהו נעשה לשון רבים עכ"ד עיי"ש דברים נחמדים ובזה פירשתי מה שאמרו במדרש אם בחקתו תלכו ושמרתם ועשיתם אותם ארחב"פ ועשיתם אותם מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עצמיכם וצ"ב ולהנ"ל יתבאר דבזה שילכו בתורת:

ה' והשלים עצמו להוציא כח רוחניותו אל הפועל הרי באמת כאלו עשה עצמו מחדש דהא מקודם לזה עוד לא הגיע לתכלית השלימות ואין קרוי אדם וזה שאמרו חז"ל ב"מ קי"ד ג"כ אתם קרוים אדם ואין אוה"ע קרוים אדם דהא מי שנשאר בהעדר השלימות עוד לא נשלם תכליתו ושלימות המיוחד לו אינו נקרא אדם וע"כ אין אוה"ע קרוים אדם והבן, והיוצא מזה דבאם האדם מוציא מה שבכחו אל הפועל הוא שותף להקב"ה בבריאת עצמותו וזה י"ל הטעם במחצית השקל ולא שקל שלם להורות כיון שבא בזה לכפר על אשר חטא על נפשו כמאמר הכתוב לכפר על נפשותיכם וזהו רק על מחצית האדם התלוי בבחירתו וכח רחניותו דהא חלק הבא מהקב"ה הוא כמו שהי' וע"כ ונתן כפר נפשו רק מחצית השקל דייקא וזה שאמר כי תשא את:

ראש בנ"י, שישראל יהי' בבחי' ראש דייקא דאם זכה והשלים עצמו הרי הוא קודם לכל מעשה בראשית בבחי' ראש, וע"כ ונתנו כפר נפשו לה' מחצית השקל דהרמז במחצית הוא בא ג"כ לזה לכפר על החלק שהוא מן האדם מה שתלוי בבחירתו וכח רחניותו דהוא המחצית האדם:

ב) א"י עפימ"ש אאמו"ר זללה"ה בפ' משפטים לפרש הכתוב כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה גם מה שאמר הכתוב:

עשיתי משפט וצדק בל תניחנו לעושקי ע"פ המבואר בסה"ק דקודם כל מצוה ומצוה שאדם עושה צריך לנקות עצמו מכל חטא ופשע כי אם לא תיקן מה שעוות תחלה אז הוא זורע על הקוצים דהיינו שהסט"א חיו יחטוף המצוה שעושה והנה עצה היעוצה לזה ע"ד שכתוב וחטאך בצדקה פרוק שע"י מצות צדקה שמקיים קודם כל מצוה זוכה שהמצוה שלו עולה למעלה בלי שום עיכוב וחטיפה וזש"ה שמרו משפט היינו התורה שנתן לנו הקב"ה אמנם קודם לכן עשו צדקה כדי שלא יהא שליטה להסט"א לחטוף המצוה וז"ש ג"כ עשיתי משפט היינו משפטי התורה וצדק היינו צדקה מקודם ע"כ בל תניחנו לעושקי בזה אין שום שליטה להסט"א לעשוק ולחטוף התורה והמצוה שלי עכ"ד ז"ל עיי"ש ובזה יש לומר הטעם על נתינת מחצית השקל ולא שקל שלם כיון דהוא בא לכפר על נפשותינו ר"ל על הנפש מה שהנפש משתוקק לעשות רצון קונו אולם הרי כבר נתגאל במה אשר חטא עד כעת ע"כ ונתנו איש כופר נפשו לה' בנתינת הצדקה ובמתן האדם ירחיב לו שיקובל לרצון לפני ה' במצות אשר יעשה אותם האדם ועל כן רק מחצית השקל ינתן והרמז בזה דרק את חטאיו יתקן בזה והוא הינה שיוכל לעשות אח"כ המצות והוא תיקן על חלק המחצית היינו על מה שלא עשה כראוי כדי שיוכל לעשות בזה חלק מחצית השני היינו המצות שיעשם כראוי וכנכון:

ג) א"י עפימ"ש בס' אפוקי יהודא לפרש מאמר דהע"ה שמח נפש עבדך וגו' עפ"י דברי רוח חן שאומר שהטביע השי"ת באדם כח המתאווה שיתאוה וישתוקק ליותר ממה שיש לו למען ע"י כח המתאוה יבקש לעלות במעלות בדרכי התורה והמצוה ומה שהשיג יחשב לו למעט מזעיר ולא יאמר די מה שלמדתי ומה שעשיתי אולם לא כן בעניני עוה"ז גדר גדול גדרו ואמרו איזהו עשיר השמח בחלקו כלומר מסתפק במעט שלפניו ולא יתאוה יותר וזה מלאכה קשה להשתמש בשני הפכים לזה ביקש דהע"ה שמח נפש עבדך אתה ה' שימה נא מדת השמחה והסתפקות בנפש עבדך בעסקי הגוף ואמר כמתנצל למה אינו משתדל בזה בעצמו כי אליך ה' הנוגע לעבודתך נפשי אשא בכח המתאוה בנשיאות ראש יותר ויותר ממה שבידו והן שני הפכים ע"כ אני מבקש שמח נפש עבדך עכ"ד הנחמדים ועיי' בייט"ל פ' חי' ובזה יש לומר ג"כ הטעם על מחצית השקל להורות איזה דרך שיבור לו האדם בהמדות מכל אחת משתי אלה רק המחצית היינו ממדת הסתפקות החצי וישתמש בזה לעניני עוה"ז וממדת השתוקקת והתאוה ליותר ויותר ג"כ החצי וישתמש בזה בדרכי התורה והמצוה וזש"ה כי תשא את ראש בנ"י היינו שתלמוד להם הדרך אשר ילכו בנשיאות ראש במדת השתוקקת ליותר ממה שיש לו ונתנו איש כופר נפשו לה' וגו' מחצית השקל ומזה תלמדם דרק חצי עולה לה' ורק בדרכי התורה יגבה לבו בדרכי השם בנשיאות ראש אבל לא בעניני עוה"ז לא ישתמש כלום בזה המדה ואיזה עשיר השמח בחלקו:

ד) כי תשא את ראש בניי במדרש תנחומא זש"ה רבים אומרים לנפשי וגו' רבים אלו או"ה אומרים לנפשי שאומרים לישראל אומה ששמעה בסיני אנכי וכו' ואמרו אלה אלקיך ישראל אין ישועתה לו באלקים סלה ואתה ה' מגן בעדי בזכות אבות כבודי ומרים ראשי נתת לנו תלוי ראש ע"י משה שנאמר כי תשא את ראש:

ונראה עפימ"ש א"ז ז"ל ביש"מ פ' במדבר על המד' בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתקנאו בהם אוה"ע אמרו מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל סתם הקב"ה פיהם ואמר להם הביאו להם ספר יוחסין שלכם כדרך שמביאין בני שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם דהנה בגמ' ע"ז איתא שיאמרו אוה"ע כלום כפית עלינו ההר כגיגית ולכאורה קשה על אמרם [שבת פ"ח] כפה עליהם וכו' הא קי"ל אונסא כמאן דלא עביד אך ידוע מ"ש הרמב"ם בהא דאמרו חז"ל ערכין כ"א כופין אותו עד שיאמר רוצה אני והטעם דאחר שמסירין המונע עושה הטבע את שלו ה"נ הטבע הישראל לשמוע למצות קונו אילולי המונע הוא השאור שבעיסה ולפ"ז לא קשה קושי' האוה"ע דדוקא בישראל מהני כפיי' לאשר כי הם זרע קודש מחצבתם ואז בהסיר המונע הם טובים אבל בעכו"ם לא מהני כפיי' דאונס שלהם לא הוי כרצון ח"ש הביאו לי ספר יוחסין שלכם ר"ל ואז נראה את האונס שלכם הי' נעשה כרצון מחמת השורש עכ"ד ז"ל, ובזה יש לפרש מה דאמרו חז"ל ברכות ל"ב גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך מה שקיבלו ישראל את התורה ושמעו מפי הגבורה אנכי וגו' דהנה אמרו חז"ל ע"ז דף ד' לא הי' ישראל ראויים לאותו מעשה אלא להורות תשובה לרבים נמצא דכל החטא נא הי' ברצון כי אם במעשה לעיני הרואים ואם כן כי היכי דיש זכות לישראל באותו מעשה משום דברצון הי' לבבם שלם עם ה' ממילא דגם מה שקבלו התורה נחשב להם לזכות אע"ג דהי' ע"י כפיי' ואונסא כמאן דלא עביד מ"מ כיון דבישראל מחשבתו ורצונו לשמוע ולעשות מצות קונו אזלינן בתר מחשבה ועל כן מהני כפיי' רק להסיר המונע וז"ש גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל משום דלא הי' ראויים לאותו מעשה ומחשבתם הי' לטובה כן גם אנכי לא אשכחך אע"ג דהי' ע"י כפיי', ויתבאר המדרש דהנה לדעת האוה"ע שהקשו כלום כפית וכו' משום דכפיי' מהני גם באוה"ע אע"ג דהם חשבו לרעה מ"מ אם אחר הכפיי' הי' קבלו התורה ע"כ לדעתם הי' מהני כמו בישראל וא"כ כמו דכפיי' מהני משום דעיקר בתר מעשה כן גם באותו החטא לדעת אוה"ע נחשב לעון וע"כ רבים אומרים וכו' אלו אוה"ע שהקשו כלום כפית וכו' או מה ששמעה בסיני אנכי והי' ע"י כפיי' דמהני ואח"כ אמרו אלה אלקיך וגו' וכמו דאזלינן בתר מעשה לענין קבלת התורה כן באותו החטא ג"כ אזלינן בתר מעשה והנה זה לדעת אוה"ע אבל באמת דאזלינן בתר מחשבה ורצון הלב ומשום דישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב מחשבתם לטובה מחמת השורש וז"ש ואתה ה' מגן בעדי בזכות אבות שהם מקור קדוש ורצון שלהם הוא טוב וע"כ מהני כפיי' בישראל משום דברצון הם טובים אבל באותו חטא אין מגיע אליהם עונש משום דלא הי' ראויין לאותו מעשה שנאמר כי תשא את ראש וגו' ונתנו איש כפר נפשו והיינו הרצון דנפש פי' רצון כמבואר במקום אחר ובזה הי' מגן בעד ישראל בזכות אבות להמציא להם תרופה כיון דבמחשבתם ורצונם הם טובים כיון דמחצבתם ממקור קדוש יהלכון ה) כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' זה יתנו וגו' מחצית השקל ויל"ד למה כתיב לה' וגם הטעם של מחצית השקל ולא מטבע שלימה וי"ל עפ"ד אאזמו"ר זללה"ה בדרוש לי"ג מדות לפרש הכתוב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם דהנה אמרו חז"ל בסוכה דף נ"ב ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי יצה"ר אמנם מה שהגוף נמשך אחר דברים חומרים זה אינו בא מצד היצה"ר כי אפי' ביתר נבראים בעלי חיים מתאווים לאכילה ושתי' ולכל תענוגים אשר כרוך בטבעם בהבריאה אולם לאיש אשר השליך נפשו מנגד תאוות גופו הבהמית ומבטל חשקי החומר שלו לעשות רצון הבוב"ה לזה בא היצה"ר ומתגבר עליו ויען כי באמת הי' ראוי לו להתגבר על תאוות הגוף רק מצד היצה"ר שברא לו הקב"ה וע"כ בזה יאמר ה' אני הוא שגרמתי לו וזש"ה אשר יעשו מכל חטאת האדם ר"ל מצד שהוא אדם בשר ודם וגם למעול מעל בה' רומז לדברים הבאים מצד היצה"ר ולא מפני שהוא בשר ודם ולעומת זה והתודו את חטאתם דייקא אשר עשו מצד עצמם כי ע"ז אין להם מענה שהקב"ה גרם להם והב' אשר עשו למעול מעל בה' כנ"ל והשיב את אשמו בראשו היינו להקב"ה שנקרא ראשון ר"ל שישוב העון אליו שכביכול הוא גרם להם שברא היצה"ר עכד"ק באריכות יותר ובזה י"ל מ"ש חז"ל שם כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו דהנה להנ"ל אך המתגברים על תאוות הגופנים בא להם כח גדול של היצה"ר ללחום נגדם אבל מי שלא התגבר עוד על תאוות חומרי שבו לזה לא יבא היצה"ר להסיתו אך כל הגדול היינו שכבר שבר מקרבו כח טבעו החומרי אזי יצרו גדול עליו כדי לנסותו ולהגדיל כחו וגבורתו אשר גם מן היצה"ר הציל נפשו לכבשו ולהתגבר עליו וזש"ה כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם וכמ"ש המפורשים לפקודיהם מלשון חסרון כמו ולא נפקד ממנו איש והיינו לפקודיהם החסרונות אשר עשו מצד עצמם אם כבר נשאו ראש שהשלימו את נפשם לשבור תאוותם נפש החומרי והגשם שבו כבר חלף הלך לו ואז לא נשאר רק היצה"ר אשר ברא לו הקב"ה ע"ז אמר הכתוב ונתנו איש כפר נפשו לה' היינו שישוב האשם אשר בא מצד היצה"ר לה' שכביכול הוא גרם לו וע"כ זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל ולא שקל שלם להראות כי אין צריך ליתן רק חצי כיון שעל מחצית השני יש לומר אני הוא שגרמתי לאחר שכבר התגבר על תאוות הגוף מצד עצמו ורק צריך ליתן מחצית השקל על מחצית מהעבירה היינו קודם שהתגבר על יצרו צריך ליתן לכפר על נפשו על שהלך אחר תאוות גופו וחומרו כנפש הבהמות:

ו) כי תשא את ראש ובמדרש תנחומא אמר לו הקב"ה למשה בכל שנה ושנה כשישראל קורין בפ' שקלים כאלו אתה עומד וזוקף את ראשן שנאמר כי תשא את ראש גם לפרש מאמר הגמ' והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והוא סתירה מיני' ובי' ומשני כאן בעושין רצונו של מקום וכאן באין עושין רצונו של מקום והקשו הא בכל עת יוכל להיות עושין רש"מ וא"כ קשה הגוי בפעם אחד יולד:

ונראה עפ"ד הזוה"ק בפ' פקודי עה"פ וכסף פקודי ר' יצחק שאל לר"ש הא אוקמי' דברכתא לא שריא במלה דקאים במדידו ובמעלה דקאים בחושבנא הכא במשכנא אמאי הוה כלא בחושבנא א"ל הא איתמר אבל בכל אתר דסטרא דקדושא שריא עלי' ברכתא שריא עלי' תדיר ולא אעדי מיני' מנלן ממעשר כיון דאתיא חושבנא לקדשא וברכתא אישתכח בי' אבל כל שאר מילי דעלמא דלא אתיא מסטרא דקדושה ברכתא לא שריא עלי' כד אינון בחושבנא עכ"ל ויש לפרש בזה דברי רש"י ריש פ' במדבר מתוך חבתן לפניו מונה אותן כל שעה היינו כיון דלכאורה יותר הי' טוב שלא למנות את ישראל דהא ברכה לא שרי' בדבר המנוי אבל כיון דישראל הם חביבן לפניו ית"ש מתוך שהם קודש ישראל לה' על כן ברכה שריא עליהון אע"ג דהם בחושבנא ולפ"ז י"ל דבגמ' ה"ק כאן בעושין רש"מ וכאן באין ערש"מ ר"ל דהא דיש מספר ואפ"ה הברכה שריא עלי' בעושין רש"מ כיון דהם קדושים מותר לספור אותם וגם הברכה חל עלי' אבל ח"ו באין עושין רש"מ לא ימד ולא יספר כיון דבין כך ובי"כ הקב"ה יעשה עמנו טובות וא"כ יותר טוב שיחול הברכה אם לא ימד ולא יספר, ויתבאר המדרש כי תשא את ראש דהנה לכן אמר הכתוב בזה הלשון תשא את ראש דבזה דישראל עומדים על המנין מזה מוכח דישראל הם קדושים ובנשיאת ראש וברכה עליהם אע"ג דהם בחושבנא וע"כ בכל שנה כשישראל קורין בפ' זו כאלו אתה עומד וזוקף את ראשן להגביהן למעלה דהם קודש לה' מזה דהם במספר והברכה שרי' עליהם:

ז) בגמ' מגילה דף יו"ד גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן הרשע לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקלי המן וצ"ב מה ענין השקלים לבטל גזירת המן וגם מה זה אשר צוה ה' לתת מחצית השקל ולא שקל שלם:

ונראה עפ"ד הגמ' שם דף י"ב שאלו תלמודיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלי' מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים ע"ש וי"ל לא עשו אלא לפנים עפמ"ש בייט"פ לשבת תשובה עה"פ תבא כל רעתם לפניך וגו' כי רבות אנחותי ולבי דוי כי בעכו"ם כשעושים נגד רצונו הוא כל רעתם היינו בלב ונפש חפיצה אבל בישראל אנחתי ממך בשעת עבירא ח"ו לא נסתרה ורע ומר לו בשעת מעשה ע"ש והיינו שלא עשו ישראל אלא לפנים כיון שבלב ישראל הי' נאנחים ומר להם על שהשתחוו לצלם וע"כ כדאי הם ישראל שיעשה להם נס כיון שבלבם הי' מתחרטים על המכשול שבא עבירה לידם ובזה י"ל הטעם של מחצית השקל ולא שקל שלם כיון דהוא בא לכפר על העון כמאה"כ כפר נפשו לה' וגם לכפר על נפשותיכם וע"כ בא הרמז דהעבירות של ישראל לא נחשבים לעון רק מחצית היינו חלק המעשה אבל המחשבה לא יחשוב להם ה' עון כיון שאדרבה מחשבתם הם רצוי' לפני הקב"ה ולא הי' כוונתם על רוע המעשה וז"ש בגמ' הקדים שקליהם לשקלי המן כיון דהמן ידע לישנא בישא לקטרג על ישראל כמאמר הגמ' במגילה וכיון דלא עשו ישראל רק לפנים הי' כדאים שיעשה להם נס ומנלן דמשו"ז שלא עשו רק לפנים לא נחשב לעון כ"כ מהא דשקליהם דאמר רחמנא ליתן מחצית השקל ולא שקל שלם מפני שאין העבירה יחשב רק למחצה היינו חלק המעשה ולא חלק המחשבה כיון שבמחשבתם הי' טובים וא"כ ליכא לקטרג על ישראל שהשתחוו לצלם כיון שלא הי' רק לפנים משום שבמחשבתם הי' לבבם שלם עם ה':

ה) בפייט אור פניך עלינו וכו' בבית נכון ונשא וכו' יתבאר עפ"מ שהקשו המפורשים בהמדרש עה"פ נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים וז"ל לע"ל יביא הקב"ה הר תבור והר סיני והר הכרמל ויבנה עליהם ביהמ"ק שנא' נכון יהי' הר ה' בראש ההרים והקשו הלא השי"ת בוחר בנימוכים כמבואר בפ"ד דמגלה ופ"א דסוטה והנה א"ז זללה"ה ביש"מ פ' יתרו מתרץ דבאמת כבוד שמים הוא להיות השראת שכינתו ברומו של עולם כאמור ה' מלך גאות לבש לכן יתגאה אמרו לא' אך קודם שנתגלה מלכותו רצונו יתברך להסתר לבוש הגאוה ולא להתלבש בו עיי"ש טעמו ונימוקו ובזה פירשתי הכתוב בפ' שמות מה שאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' כי אהי' עמך וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ויל"ד למאי נפ"מ אם יקבלו ישראל התורה על ההר הזה או במקום אחר ועוד דיקדוקים רבים וי"ל דידוע דמשה רבינו ע"ה הי' רוצה שיהי' גאולה זו שלימה ונצחית ולא יצטרך לגלות עוד כי אם גלות מצרים יהי' גלות האחרון ולכן מתחלה סירב לילך בסליחות משום שרצה משה שלא יהי' הגאולה על ידו כיון שהוא הי' עניו מאוד מכל האדם ובמדה זו משתמש הקב"ה רק קודם גאולה השלימה אבל לעתיד במהרה ה' מלך גאות לבש וע"כ אמר משה מי אנכי וגו' היינו שהוא בענותנותו יוציא את בנ"י ממצרים הא על ידו לא הי' יכול להיות גאולה נצחית וע"כ אמר לו הקב"ה כי אהי' עמך היינו כי גם הקב"ה הוא עמו עתה בבחי' ענוה כי עוד לא הי' העת שיהי' התגלות השם ב"ה וקודם התיקון השלם הוא משתמש במדת ענוה ואמר הכתוב וזה לך האות וגו' כי הקב"ה משתמש במדת ענוה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה דייקא היינו על ההר סיני דמשם מוכח דמשתמש במדת ענוה וכמו דאיתא בסוטה הניח הקב"ה כל ההרים שבעולם והשרה שכינתו על הר סיני מפני שנמוך מכל ההרים והקב"ה בוחר בנימוכים וא"כ זה האות דמשה ראוי להיות מושיען של ישראל אף שהי' עניו מאוד משום שזה המדה הי' משתמש כעת בבחי' ענוה:

ויתבאר ג"כ בפרשה דיומא אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד ע"פ משה ופירש"י משכן משכן שנתמשכן שתי פעמים והיינו שאמר הכתוב ע"פ משה כיון שנעשה ע"י משה שהי' עניו וא"כ עתיד שיתמשכן היינו הבנין הזה המקדש לא יהי' בנין עולמות רק שיתמשכן משום שהי' ע"י משה ומזה מוכח דעוד הזמן לא נשלם לגאולה נצחית אשר יהי' לעתיד בזמן אשר ה' מלך גאות לבש, וז"ש אור פניך עלינו נשא היינו כשיתגלה כבוד שמו ית' בעולם ומלכותו עלינו ואז ישתמש הקב"ה בלבוש ההדר לו ברומו של עולם וע"כ שקל אשא בבית נכון ונשא דאז יהי' כבוד שמים ובית משכנו המקדש נכון ונשא בראש ההרים כאמור במדרש הנ"ל ואז גוננו במגן א' רם ונשא דגם הקב"ה ישתמש בבחי' רם ונשא דעתה קודם הגאולה הוא בוחר בנימוכים אבל לעתיד הוא רם ונשא וזה לבושו תפארת גדולתו אשר הולמתו גבוה מעל גבוה יהי' מקום כבודו:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה