אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - לימי חנוכה

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - לימי חנוכה

עצי חיים על מועדים - להקפות ש"ע וש"ת

א) כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חקי רצוניך וכו' ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך, ודקדקו המפור' כפל הלשון למה לי דלהשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חקי רצונך הא חדא הוא, ועוד האיך עשו להשכיחם מתורתו ית"ש והוא מידי דממילא הוא ולא שייך בזה פעולה חיצוני, ונראה עפ"י הגמ' ברכות דף ל"ה ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ ר' שמעון בן יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה וכו' תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שישראל עושין רצינו של מקים מלאכתן נעשה ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך וכו' אמר אביי הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם כרשב"י ולא עלתה בידם ופי' במהרש"א שם דודאי יש צדיקים גמורים דמקיום בהם שמלאכתן נעשית ע"י אחרים אלא דמועטים המה ואין לכל אדם לסמוך ע"ז שהוא צדיק גמור ושלא לעשות שום מלאכה וז"ש הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם דרוב עולם אינם צדיקים גמורים אבל לעתיד שנאמר ועמך כלם צדיקים יקוים בנו ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' עכ"ד, ויש לפרש דבזה נחלקו אבות העולם הייני השבטים עם יוסף הצדיק שאמרו אליו המלך תמלוך עלינו לפי שיוסף החזיק וקיים בעצמו לא ימוש ספר התורה הזאת מפיך דברים ככתבן וכל מה שלמד יעקב בשם ועבר מסר ליוסף ולא עסק בהלכות דרך ארץ כלל וע"כ אמרו לו המלוך את מדמי למימלך עלינו כפי' הת"א ר"ל שהכל יהי' נכנעין לי' ומלאכתו יהא נעשית ע"י אחרים כמו שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם אבל השבטים לא החזיקו עצמן לצדיקים גמורים וע"כ הלכו בעצמן לרעות את צאן אביהם ופירש"י הלכו לרעות את עצמן שלא השליכו את יהבם אשר מלאכתם יעשה ע"י אחרים וזהו כדברי ר' ישמעאל דאמר הנהג בהן מנהג דרך ארץ וז"ש בנוסח התפלה להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חקי רצונך ופירושי קמפרש דע"י שרצו היונים להעבירם מעל חקי רצונו ית"ש בזה עצמו רצו לגרום בנזקין להשכיחם ג"כ מתורתו ית"ש דאם עברו על חקי רצונו ית"ש וע"כ מלאכתו נעשית ע"י עצמן א"כ תורה מה תהא עלי' וכשהשי"ת עמד להם בעת צרתם ומסר להם הטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים גמורים ונוכל מעתה לקיים חקי הבוב"ה וע"כ מלאכתינו נעשית ע"י אחרים ואמר ביד עוסקי תורתך דייקא כיון שהם צדיקים גמורים וע"כ עוסקים בתורתו באין מפריע ופטורים מן המלאכה ע"י עצמן:

ב) בש"ע סי' תר"ע בטו"ז הביא דברי הלבוש הטעם מדוע לא קבעום ימי חנוכה למשתה ושמחה כמו בפורים וכתב הטעם משום דבפורים הי' הצלת נפשות ולעומת זה עשו אותו ימי משתה ושמחה דהוא הנאה לגוף ובחנוכה לא הי' הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק ההכנעה והעברת הדת ומשו"ז קבעו להודות ולהלל והט"ז דחה דבריו דהא פירש"י בפ' כי תצא דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו עכ"ד ע"ש ונראה לפרש דברי הלבוש כדי שלא תקשה עליו קושי' הטו"ז עפי"מ שכתב בייטב פנים מאמר הוד והדר אות ב' לפרש דברי המדרש וירא ישראל וגו' אז ישיר וגו' ובמדרש מיום שנברא העולם לא הי' אדם שאמר שירה עד שבאו אלו ואמרו שירה ויש להבין הך גופי' טעמא מאי, ביאור הדבר מי שנותנים לו נדבה ומתנת חנם צריך לתת שבח והודאה עבורו לבלי היות כפוי טובה משא"כ מי שפורעין לו מה שמגיע לו מהדין א"צ המקבל ליתן הודאה כי את שלו הוא נוטל וה"ט כי הראשונים אדם והאבות לא אמרו שירה כי נטלו בזרוע ובדין הי' שיעשה להם ניסים וא"צ להודות משא"כ כשיצאו ישראל מארץ מצרים ערום וערי' בלא מומעש"ט לכן אמרו שירה שידעו שכל הנעשה להם הוא בתורת נדבה וחסד וצריכים להודות ולהלל עכ"ד עיי"ש, והנה בתוספות יו"ט פ"ז דברכות פי' אמאי תקנו בברכת התורה לומר ברכו את ה' ובברכת המזון תקנו לומר הלשון נברך אלקינו ולא תקנו בתרווי' בחד נוסחא ומפרש כי המזון הדין ניתן לכלכל את ברואיו ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראתו אדנותו אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כדאמר למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר כי איזה שורת הדין הניתנות להודיע דרכיו ומשפטיו לברואים והרי לא עשה כן לכל גוי אף שהם ג"כ ברואיו ולפיכך תקנו בברכת התורה שם זה שהוא מדת הרחמים עכ"ד ולפי זה יש לומר דזה כוונת הלבוש דבפורים קבעו למשתה ושמחה ולא קבעו להודות ולהלל משום דבפורים הי' הצלת נפשות ושורת הדין נותן להציל את ברואיו ממות לחיים מכש"כ דהמזון הוא בדין לכלכל את ברואיו וק"ו בדין הוא להציל אותם מידי מבקשי נפשם וא"כ כיון דהצלת נפשות בדין הוא לא שייך ע"ז להודות ולהלל דהא מה שפורעין לו מה שמגיע בדין אין צריך לתת ע"ז שבח והודי' דשלו הוא נוטל ומש"ה לא קבעו בפורים להודות ולהלל רק במשתה ושמחה אבל בחנוכה דלא הי' הצלת נפשות דהיונים לא בקשו רק הכנעה והעברת דת ר"ל וזהו רק בחסדו ית"ש דהא גם מה שנתן לנו את תורתו מתחלה גם כן לא הי' בדין רק מדת הרחמים וע"כ ע"ז תקנו להודות ולהלל לבלי היות כפוי טובה דעל מה שאינו מגיע מהדין צריך לומר שירה ושבח והודי' וזה שתקנו בנוסח התפלה כשעמדה מלכות יון הרשעה וכו' להשכיחם תורתך דייקא דהוא הניתן מאת ית"ש רק בחסדו ואתה ברחמיך הרבים דייקא עמדת להם כיון שכל התורה ניתן לנו רק מדת הרחמים וע"כ קבעו בניך להודות ולהלל כיון שהוא ברחמים צריך לתת שבח והודי':

ג) מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון וכו' לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה ובבנ"י ריש מאמר ג' מתפלא וכי ס"ד דמסדרי הש"ס לא ידעו עד היום מענין חנוכה ורש"י ז"ל פירש דהשואל הקשה מאי חנוכה על איזה נס קבעוהו וגם זה קשה דמשמע מלשון רש"י דהי' ב' נסים ושאלו על איזה נס מהני שני נסים קבעוהו, והנה ע"ז לא תי' בגמ' כלים ולא פי' מה הי' השני נסים וגם קשה הלשון בגמ' דת"ר בכ"ה בכסליו הא עד הנה נמי ידענו באיזה יום הוא חנוכה רק השאלה הוא מאי הנס דחנוכה ולא באיזה יום וגם למה לי' למימר דתמניא יומין אינון דגם זה ידענו מכבר כמה ימים הוא חנוכה ומה חידוש לן בזה, ונראה עפי"מ שהקשה הב"י למה קבעו ח' ימים כיון דשמן שבפך הי' בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא לא התחיל הנס רק מכ"ו בכסליו וגם לא הי' הנס רק ז' ימים ותי' ג' תירוצים שנתחלק הפך לח' חלקים או שנתמלא הפך תיכף בלילה הראשון או שבבקר מצאו הנרות מלאים שמן כמו אתמול בלילה עיי"ש ובפני חדש תי' דיום הראשון שהוא כ"ה בכסליו הוא על נס דנצחון מלחמה שנחו מאויביהם ובשביל נס פך של שמן קבעו ח' ימים לדורות ובפרי מגדים במ"ז הקשה עליו דא"כ הי' לקבוע יום ראשון של חנוכה במשתה ושמחה כיון דלא הי' על נס דנרות כתי' הט"ז, רק על נצחון דמלחמה וא"כ דמי לפורים והניח בצ"ע, וא"כ משמע מהא דגם ביום הראשון דחנוכה קבעו חז"ל בהלל והודאה ולא במשתה ושמחה דנס דחנוכה אף ביום הראשון לא הי' משום נצחון דמלחמה רק משום נס דנרות וקושי' הב"י צריך לתרץ כהתירוצים האמורים בב"י, וזה יש לומר הפי' בדברי הגמ' ששאלו מאי חנוכה ופירש"י על איזה נס קבעוהו פי' על איזה אחד משני הנסים קבעוהו ביום הראשון דהא יש לומר דקבעוהו על נס נצחון דמלחמה כסברת הפ"ח או גם ביום הראשון קבעוהו על נס דנרות וע"כ תי' בגמ' ע"ז בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא יומי אינון וקשה קושי' הב"י אמאי הוין תמניא יומין הא על לילה אחד הי' שמן בפך א"כ לא הי' הנס רק ז' ימים וגם מדוע הוא בכ"ה בכסליו הא הנס לא התחיל אלא בכ"ו בכסליו ואין לומר כתי' הפ"ח דיום הראשון הוא משום נצחון מלחמה דהא קבעום בהלל והודאה כל השמונה ימים ואי כתי' הפ"ח הי' לקבוע יום ראשון במשתה ושמחה וע"כ דקבעוהו ביום הראשון לא על נצחון דמלחמה כ"א על נס דנרות כפי' הט"ז וכמו דמסיק הגמ' לבסוף לשנה אחרת קבעום כל השמונה ימים בהלל והודאה דייקא אף ביום הראשון:

ד) אר"כ וכו' א"ר תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ואר"כ א"ר תנחום מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו להבין הסמיכות הני תרי מימרא מאי שייכים זל"ז, ונראה עפי"מ שהקשה בתוס' שם אמאי תני פסולה הוה לי' למימר ימעט כמו גבי מבוי דאמר התם מבוי דרבנן תני תקנתא ותי' דלא רצה להאריך בלשון יכבנה וימעטנה ויחזור וידליקנו דלמעטה ולהניחה כמו שהוא דולקת אי אפשר כדמוכח לקמן עכ"ד התוס', פי' דמיבעי' לן לקמן אי הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה ואי קיימ"ל הדלקה עושה מצוה פי' דהמצוה של חנוכה תלוי' בהדלקה א"כ אם מדליקה למעלה מעשרים אמה פסולה אף אם אח"כ המעיטה בעוד שהוא דולקת משום דצריך להדליקה במקום הראוי למצוה וע"כ צריך לכבותה ולמעטה ויחזור וידליקנה ומשו"ה קיצור בלשון וקתני פסולה ועי' בב"י תרע"א וברמ"א שם שפסקו כן דאי אמרי' הדלקה עושה מצוה אסור למעטה כשהוא דולקת אם הדליקה למעלה מעשרים אמה והנה בהדלקה עושה מצוה פי' רש"י כדאשכחן במנורה ונראה פירושו, דהנה הא דהדלקה או הנחה עושה מצות י"ל דתליא בשני התירוצים בב"י סי' תר"ע על מה שהקשה למה קבעו ח' ימים חנוכה כיון דשמן שבפך הי' כדי להדליק יום אחד נמצא שלא נעשה הנס אלא בז' לילות ותי' שחילקו שמן שבפך לח' חלקים ובכל לילה הי' נותנים במנורה חלק אחד והי' דולק עד בוקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס ועוד תי' שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בלילה הראשון, ולפי"ז י"ל דלתי' הראשון דחילקו השמן שבפך לח' חלקים ולא חשו מספק שמא לא יעשה נס ולא יאיר המנורה כל הלילה עד הבקר כשיעור מדתו וחילקו את השמן שבפך לח' חלקים כדי שיהי' להדליק בכל לילה וע"כ מטעם זה לזכר עשו ג"כ בנר חנוכה במצותו דהדלקה עושה מצוה כדפי' רש"י כדאשכחן במנורה ר"ל כדאשכחן במנורה דקפדו אז כשנעשה הנס רק על זה שיהא בכל הלילה במה להדליק ולא קפדו אשיעור ע"כ גם בנר חנוכה העיקר מצוה בהדלקה וכן הוא ג"כ מטעם זה בדין הוא דכבתה אין זקוק לה כמו במנורה לא קפדו אשיעורו רק אהדלקה אבל לתי' השני שנתנו השמן בנרות המנורה כשיעור וא"כ חזינן דעיקר הוא לא ההדלקה בלבד כי אם שידליק ג"כ כשיעור וכדינו ע"כ מטעם זה אמרי' ג"כ בנר חנוכה דצריך שיהא דולק במקום הנחתו וכשיעור הדלקתו וע"כ כבתה זקוק לה עד שיעור שצריך לדלוק הנ"ח כמו במנורה דקפדו ג"כ אשיעור הדלקה כל הלילה כמצותו:

והנה השני תירוצים של הב"י הנ"ל מה שתי' שנתחלקה השמן שבפך לח' חלקים או שנתמלא הפך כבתחלה יש להבין לכאורה במאי פליגו בשלמא מלתא דתליא בסברא י"ל איכא דניחא לי' בהאי סברא ואיכא דניחא לי' בהאי סברא אבל במציאות גופא דעובדא היכי הוי לא שייך שום פלוגתא ונראה דטעם פלוגתתן הוא עפי"מ דתנן במס' פסחים דף ס"ד הפסח נשחט בשלש כתות וכו' נכנסה כת הראשונה נתמלאה העזרה נעלו דלתות העזרה וכו' ובגמ' שם פליגו אביי אמר ננעלו תנן מאליהן ומעשה ניסים ורבא אמר נועלין תנן מ"ב למיסמך אניסא אביי אמר ננעלו תנן כמה דעיילו מעלו וסמכינן אניסא רבא אמר נועלין תנן ולא סמכינן אניסא עכ"ד הגמ' והנה בפרי חדש הקשה על תי' הב"י שתי' שחלקו השמן שבפך לח' חלקים מהא דאמרי' בפ' ב"מ ובפ"ק דיומא מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת כל הלילה מערב עד בקר וא"כ מה ראו לחלקה על ח' חלקים ע"ש והנה לפי דברי אביי הנ"ל דסמכינן אניסא הנה לא קשה קושי' הפ"ח כיון דסמכינן אניסא א"כ אף שלא נתנו במנורה רק חלק שמינית סמכינן דבודאי יעשה נס שיאור כל הלילה וא"כ אף בחלק שמינית נמי יצאו ידי נתינה כמדתה שתהא דולקות כל הלילה כיון דסמכינן אניסא והנה למ"ד דלא סמכינן אניסא מוכרח ע"כ לתרץ כתי' השני של הב"י שנתמלאה הפך כבתחלה דאלו לתי' הראשון של הב"י שחלקו השמן שבפך קשה קושי' הפ"ח הא צריך לתת כמדתה ואלו על נס ס"ל דלא סמכינן וא"כ הב' תירוצים של הב"י מחולקים בפלוגתא דאביי ורבא הנ"ל והנה למ"ד דסמכינן אניסא מיושב היטב מה שהקשה בזוה"ק בהא דאמרי' והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו והקשה אי נחשין ועקרבים הוי בי' אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם וגו' וכי לא חייש ראובן להאי נחשין ועקרבין וכו' ע"ש מה שתי' לפי דרכו ולהנ"ל מיושב כיון דסמכינן אניסא א"כ במאי דנוכל למיסמך על נס ליכא למיחש אף לנחשין ועקרבין וסמכינן דקב"ה יעביד ניסא להציל מן נחשין ועקרבין ומותר לסמוך על נס כנ"ל והשתא יבואר סמיכות הני תרי מימרות דאמרי' נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ולא קתני תקנתא דימעט וע"כ משום דלא רצה להאריך בלשונו יכבנה וימעטנה ויחזור וידליקנה דמכיון דהדלקה עושה מצוה אי אפשר למעטה ולהניחה כשהוא דולקת והנה הא דהדלקה עושה מצוה כבר כתבתי דהוא מטעם תי' הב"י דחלקה את השמן שבפך לח' חלקים דלא חשו רק אהדלקה ועל תי' זה קשה הא אמרי' תן לה כמדתה שיהא ראוי לדלוק כל הלילה ומוכרח לתרץ כמ"ד דסמכינן אניסא וע"כ הביא הגמ' ראי' לזה דסמכינן אניסא מהא דהציל ראובן את יוסף והשליכו אותו אל הבור שאין בו מים והי' בו נחשים ועקרבים וקשה אמאי לא חייש ראובן להא דנחשים ועקרבים וע"כ משום דסמכינן אנס וע"כ ג"כ תני פסולה ולא תני תקנתא משום דקי"ל הדלקה עושה מצוה דסמכינן אניסא והבן:

ה) בש"ע או"ח סי' תרפ"ב כתב הרמ"א אם שכח לומר בברכת המזון על הניסים יאמר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם וכו' והתבו"ש חולק על זה מהא דאמר בברכות היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא ופריך ולא מהני רחמי והא כתיב ואחר ילדה בת שדנה דין בעצמה מיד נהפכה לבת ומשני אין מזכירין מעשה ניסים ומוכח מזה שאין להתפלל על נס עכ"ד עיי"ש ולפעד"נ לתרץ בהקדם לומר במה שמבואר בפע"ח בענין על הניסים דהיינו נס ים עיי"ש הכוונה לדרכו ועפ"י פשוט אפשר י"ל עפ"ד הרמב"ם במה שאמרו חז"ל וישב הים לאיתנו תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע בפני ישראל דהנה השי"ת אחר בריאת העולם לא רצה שיהי' שינוי טבע לכך התנה עם הים בשעת בריאה שיקרע הים ולא הוי שינוי טבע עכ"ד ובזה יש להבין מה שאמרו חז"ל בשבת דף נ"ג מעשה באחד וכו' ונעשה לו נס ואמר אביי כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית והיינו כיון שהוא היפוך רצונו שישתנה סדרי מעשה בראשית וע"כ כמה גרוע זה והנה יש לומר ג"כ בנס חנוכה שנעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים בודאי לא הי' הנס לכלל ישראל באופן שיהי' היפוך רצונו ובפרט במקום מצוה להדליק המנורה אם הוא באופן שהוא נגד רצונו מה מצוה איכא בהדלקה ויצא שכרו בהפסידו וע"כ ג"כ הי' עד"ז שהתנה הקב"ה במעשה בראשית אשר מהפך הזה ידליקו בו שמונה ימים וע"כ לא הי' היפוך הטבע שמתחלה נברא כן אשר מן פך הזה ידליקו בו שמונה ימים ולא הוי שינוי טבע וכמו שהי' בים שהתנה הקב"ה כדי שלא יהי' שינוי טבע כן בנס חנוכה ג"כ הי' עד"ז וז"ש שעשה נסים נס ים וכמו שהי' בנס ים שהתנה הקב"ה עם הים כן במנורה הי' כן שהתנה הקב"ה שידליק שמונה ימים ועיי' ביש"מ פ' תזריע על אמרם ז"ל תורה קדמה לעולם היינו דחקי הטבע לא שלטה בהמתנהגים ע"פ התורה כיון שהוא קודם הבריאה ולא הוי שינוי טבע ובזה יתורץ קושי' התבו"ש דמותר שפיר לומר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כשם שעשית בימים ההם ואף דאין להתפלל שיעשה לו נס מ"מ עד"ז שהתנה הקב"ה מקודם הבריאה לא הוי כלל בדרך נס כיון שהתנה הקב"ה מתחלה קודם הבריאה ולא הוי שינוי טבע וע"כ מתפללים שיעשה לנו נסים ע"י התורה שהוא קודם לעולם ולא הוי שינוי טבע ובדרך נס:

ו) מאי חנוכה וכו' עד לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט להבין אמאי לשנה אחרת ולא עשאום יו"ט תיכף גם להבין בנוסח ההודאה להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חקי רצוניך וכו' ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה להבין הלשון גדולה וגם כהיום הזה אין לו ביאור, ונראה עפי"ש הבל"ע דרוש י"ז כי מה בין שמחה של מצוה והנאה רוחנית בפקודי ד' ישרים לבין שמחה גופנית בתענוגי בשרים הנותנים מעדנים בחומרית וגשמיות לנפשם כי בתענוגי גשמיות ההנאה הוא רק באותו שעה בעודו שבתו על סיר הבשר וכיוצא בו וכאשר זז ממנו מה יועילנו ומה הנאה הוא לו אח"כ אבל לא כן בשמחה ותענוג מדבר מצוה אשר עשה, מתענג עצמו בכל עת ועידן זכרו כי טוב עשה לד' ויתמיד שמחתו עליו על כל הטוב אשר גמלהו השם לקיים דבריו ולשמור מצותיו ית', והנה בלבוש כתב הטעם דלא קבעו בחנוכה משתה ושמחה כמו בפורים כי בפורים הי' הצלת גופים ובחנוכה לא הי' הצלת גופים כ"א הצלת נפשות כי היונים לא בקשו להרוג ולאבד ח"ו כאשר כן הי' בימי מרדכי ואסתר כאשר עמד עליהם המן הרשע כ"א כוונתם הי' רק הכנעה והעברת הדת והט"ז ריש ה' חנוכה דחה דבריו עפי"מ שפירש"י בפ' כי תצא דגדול המחטיאו יותר מן ההרגו עיי"ש, וז"ש להשכיחם תורתיך וכו' הרי דהי' הנס בהצלת נפשות ולא בהצלת גופים וע"כ ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ר"ל הנס והישועה הוא נקרא גדולה מהנס דפורים כיון שהיא הצלת נפשות וגדול המחטיאו יותר מן ההרגו ופורקן כהיום הזה כיון דהיונים רצו להעבירם מעל דעת קונם ואח"כ כשחזרו לעבודתם עבודה תמה וא"כ הישועה והשמחה גם אח"כ עד היום הזה כיון דהשמחה של מצוה ליהנות נתנה גם אחר עשייתן כנ"ל, ע"כ קבעו ועשאום יו"ט לשנה אחרת דייקא להורות נתן דבחנוכה הי' הנס להצלת נפשות ויותר שייך בשמחה אח"כ כאשר כן ראו ושמחו בשמחת התורה בכל שנה באין מפריע ופגע רע והבן:

ז) אר"כ וכו' א"ר תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ופירש"י משום דלא שלטה בי' עינא, ואר"כ וכו' א"ר תנחום מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו להבין הסמיכות דהני תרי מימרא אשר כבר נאמרו ונשנו בזה דברים רבים ונראה עפי"ד הגמ' ברכות י"ט מ"ש קמאי דאתרחיש להו ניסא ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא וכו' קמאי דמסרו נפשי' על קדושת השם אנן לא מסרינן נפשן על קדושת השם עיי"ש ובזה יש לפרש דברי הגמ' סוטה יו"ד א"ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו, יהודא שקידש ש"ש בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה ולכאורה מאי זה מדתו ושכרו עבור שקידש ש"ש להקרא משמו של הקב"ה ויובן עפי"מ הידוע מאמר הראב"ע ריש פ' וארא כי שם שדי מורה לשידוד המערכה מ"מ נסים שלו נסתרים בדרך המערכה ר"ל כפי דרך הטבע וניסי שם הוי' ב"ה באתגליא שלא כדרך הטבע כי השם הזה הי' קודם עיי"ש בשינוי לשון, וז"ש בגמ' על שקידשו ש"ש ושכרם להתנהג עמהם בדרך נס שלא כדרך הטבע כדברי הגמ' ברכות הנ"ל ע"כ זכו להקרא משמו של הקב"ה הוי' ב"ה שהוא מורה על נסים נגלים ושלא כדרך הטבע, ובזה יש ליתן טעם דנר חנוכה עיקר מצותו בראי' והרואה נר חנוכה צריך לברך כיון דנס חנוכה הי' על ידי קדושים שמסרו נפשם למען שמו הגדול ובא הנס מכח קדושת שמו הוי' ב"ה ונסים שלו נגלים שלא כדרך הטבע לעין הרואה את ישועת ד' וע"כ זכר עשה לנפלאותיו למצותו ג"כ בראי' וז"ש נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה משום דלא שלטה בי' עינא והוא הטעם הנזכר כיון שבא הנס ע"י שם הוי' המורה על נסים שלא כדרך הטבע לעין הרואה ולכן אסמכי' ר"ת יפה המימרא דבור ריק וכו' למימרא דלעיל לומר כי בזכות זה גם יוסף ניצל מבור שיש בו נחשים ועקרבים כיון שיוסף הצדיק מדתו ג"כ בזה ושבעבור זה זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה כיון שקידש ש"ש ומשו"ה ניצל מבור שחת אף שהוא שלא כדרך הטבע כנ"ל:

ח) א"י הטעם דבנר חנוכה עיקר מצותו בראי' מה שלא מצינו כן בשאר מצות שצונו חכז"ל, עפי"מ שפי' בעיון יעקב בגמ' ברכות הנ"ל הטעם במי שמסר נפשו על קדושת השם מתרחיש לי' ניסא משום כשם שהוא מוסר נפשו שלא כדרך הטבע כי כל אשר לו יתן בעד נפשו כן נעשה לו נס שלא כדרך הטבע, והנה כן הי' המעשה בנר חנוכה שמסרו נפשם על קדושת השם וא"כ מגיע להם שכרם בדין שיעשה להם נס בזכות עצמם מדה כנגד מדה, והנה ידוע מאמר חכז"ל כשנעשה לאדם נס והוא בזכותו זוכה בעצמו לראות במפלת אויביו ואם אין הישועה בזכותו הגם שהי"ת עושה לו נס להנצל אבל אינו זוכה ורואה במפלת אויביו וע"כ אמרו חכז"ל וקבעום לחובה ולמצוה לראות בנ"ח כיון שהי' הישועה בדין ולזכר עשו לראות בנ"ח כיון שזכינו ובעינינו ראינו מפלת האויב:

ט) מחוץ לפרוכת העדות יערוך וגו' עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים וכו' ועוד שם דף כ"ג יום ראשון הרואה מברך שתים ומדליק מברך ג' מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחד מאי ממעט ממעט זמן ונימעוט נס ומשני נס כל יומא איתא וכו' עיי"ש ונראה לפרש עפי"מ שפירשתי דברי הזהר פ' וישב [ד' קפט] עה"פ

וירא אדוניו כי ה' אתו וז"ל ת"ח וידע אדוניו כי ה' אתו לא כתיב אלא וירא אדוניו דהא בעינוי הוה חמי עובדא דנסין בכל יומא דקב"ה עביד בידי' וכו' ע"ש עפ"י דברי הרמב"ם כי השגחה סיבת הדביקות מי שהוא דבוק בה' תמיד הוא מושגח מאתו י"ת תמיד ובסור הדביקות יוסר ההשגחה והוא מופקר ח"ו וכו' עיי"ש וז"ש כי ה' אתו תמיד בדביקות בלי הרף בכל עת וזמן וע"כ בעינוי הי' חמי נסין דקב"ה עביד בכל יומא דוקא ר"ל בכל עת וזמן כי בסור הדביקות יוסר ההשגחה ח"ו ועי' מ"ש בפ' וישב עה"פ הנ"ל באריכות יותר, וז"ש עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ר"ל השכינה שורה בישראל כי דבוקים תמיד בו ית"ש וזו נר מערבי שהי' דולק תמיד לא יכבה לעולם כיון שהם דבוקים בו תמיד מבלי תכזב באמונתם התקועה בלבם בל תמוט עולם ועד וע"כ השגחתו ג"כ עליהם תמיד לעשות עמהם בנס וז"ש נס כל יומא איתא ר"ל בכל יומא הי' נס כיון שדבקים תמיד וע"כ קוב"ה עביד עמהון נסין כל יומא כנ"ל והבן:

י) הנרות הללו אנו מדליקין וכו' ע"י כהניך הקדושים ויל"ד למאי אמר דהי' הנס ע"י כהניך הקדושים יבא הנס מ"מ גם להבין מה שהביא הטו"ז בשם הלבוש אמאי בפורים קבעו במשתה ושמחה ובחנוכה להלל ולהודות כי בפורים הי הצלת נפשות ובחנוכה לא הי' הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק הכנעה והעברת דת ובטו"ז דחה דבריו דאין זה נכון דהא פירש"י בפ' תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מהורגו עיי"ש, ולדעתי יש לומר דהנה נחלקו הרמב"ם ורבינו ירוחם ביו"ד סי' קנ"ז בכל שאר המצות שבתורה חוץ מג' דברים דהדין בהו דיעבור ואל יהרג אם אדם רשאי להחמיר על עצמו דהרמב"ם סובר דאינו רשאי ומתחייב בנפשו ור"י וסייעתו סוברים דרשאי להחמיר על עצמו ומבואר ברמ"א שם דאם הוא אדם גדול וחסיד וי"ש כ"ע מודי דרשאי למסור עצמו על קידוש השם אפי' על מצוה קלה עיי"ש ולפ"ז יש לומר דהנה אמרו חז"ל דהיונים רצו לבטל מישראל ג' מצות חדש שבת מילה ולכאורה יש להעיר אמאי מסרו נפשי' אקדושת השם הא בג' מצות אלו הדין דיעבור ואל יהרג ואיך עמדו בנפשותם לערוך מלחמה מול היונים הא מדרך הטבע לא הי' יכולים מעטים וגם חלשים להגביר על רבים וגבורים מהם א"כ לשיטת הרמב"ם לא הי' רשאים להחמיר על עצמם אך יש לומר כיון דהיו חסידים ופרושים ולכ"ע רשאים למסור עצמם על קידוש השם ובזה יש לומר דטעם הלבוש דחנוכה לא הוי הצלת נפשות אף דברש"י מבואר דגדול המחטיא יותר מן ההורגו משום דברש"י מיירי במואבים שהחטיאו את ישראל בג"ע דהדין בזה יהרג ואל יעבור א"כ חטא כזה בודאי החטא הוא יותר מן ההורגו דהא אפי' לכתחלה צריך למסור נפשו עליהם אבל ביונים דרצו לבטל חדש שבת מילה לא אמרי' דגדול המחטיא יותר מן ההורגו אבל הטו"ז מיאן בפי' זה דהא כיון שבאמת מסרו נפשם על קידוש השם מוכח דהי' רשאים למסור נפשם והיינו משום שהי' חסידים ופרושים וא"כ בכל המצות שייך בהם לומר גדול המחטיא וכו' וז"ש הנרות הללו אנו מדליקין וכו' ע"י כהניך הקדושים היינו דעיקר הנס הי' ע"י כהניך שהי' קדושים והם הי' רשאים למסור נפשם ולא הי' כמתחייב בנפשם וע"כ עשה ה' להם נס, ובזה יש לומר על מם שדקדק בספר בני יששכר מסרת גבורים וכו' דבשלמא רבים ביד מעטים וגבורים ביד חלשים שפיר דהוי נס גמור אבל טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים אין זה שינוי טבע מה שהטמאים נמסרו ביד טהורים ולהנ"ל י"ל דהכי קאמר מסרת גבורים ביד חלשים וקשה האיך מתחייב בנפשם על זה אמר שהי' טהורים וצדיקים וא"כ הי' גדולים וי"ש ורשאי למסור עצמם על מצוה קלה ומשו"ה נעשה להם נסים ונפלאות (ועיין לקמן אות כ"ח(:

י"א) הנרות הללו קודש הם וכו' כדי להודות ולהלל וכו' ויל"ד למה נקרא קודש ובגמ' פריך וכי נר קדושה יש בה עיי"ש גם דהלשון כדי משמע דהוא נתינת טעם ואדלעיל קאי דלכן הוא קודש כדי להודות ולהלל וצ"ב ונראה דהנה הטו"ז הקשה על הלבוש שפירש דבחניכה לא הי' הצלת נפשות רק הכנעה ועברת הדת הא גדול המחטיא יותר מן ההורגו פי' וכיון דהוי יותר מן ההורגו א"כ כמו בפורים קבעו במשתה ושמחה כן בחנוכה הי' לקבוע במשתה ושמחה ונראה עפ"ד התוס' במס' שבת דף כ"ד ובמס' ביצה דף כ"ז דלכך אין שורפין תרועה טמאה ביו"ט אף דהוי לצורך אוכל נפש דהא ראוי להסיקו תחת תבשילו מ"מ הואיל ואית בי' נמי צורך גבוה בטל לי' צורך הדיוט אצל צורך גבוה והוי כאלו כולו של גבוה עיי"ש ולפ"ז י"ל דבפורים דהנס לא הי' כי אם לצורך הצלת נפשות ולא משום הצלת הדת לכן קבעו במשתה ושמחה אבל בחנוכה דהנס הי' משום הצלת הדת אע"ג דבכלל זה הוי ג"כ כמו הצלת נפשות דגדול המחטיא וכו' מ"מ בטל לי' צורך הדיוט אצל צורך גבוה דהא עכ"פ הצלת הדת הי' על כן לא חשבינן מה שהי' ג"כ הצלת נפשות דהא בטל לי' אצל גבוה ויש לומר דזהו שאמר קודש הם ר"ל אע"ג דהוי נס בהצלת נפשות מ"מ בטל לצורך גבוה והוי כולו לצורך גבוה וע"כ נר חנוכה מיקרי קודש משום דהוא זכר לנס שהוא צורך גבוה ומשו"ז נקרא הנר קודש וגם תיקנו דאסיר להשתמש לאורה משום דהנאת הגוף לא מיקרי הנאה כלל היכי שיש בכלל זה לצורך גבוה דבטל הטפל לגבי העיקר וכמו דלא קבעו בחנוכה למשתה ושמחה ואמר כדי להודות ולהלל קבעו ימי חנוכה ולא במשתה ושמחה כיון דלא הוי הצלת נפשות רק הצלת הדת אע"ג דגדול המחטיא וכו' מ"מ הרי אמרי' דצורך הגוף בטל לגבי גבוה:

יב) אלא לראותן בלבד כדי להודות ולהלל וכו' ויש להבין הטעם דמצות נר חנוכה בראי' תליא מילתא ומצוה לראותן מה שלא מצינו הכי בשאר מצות גם דמשמע שהוא נתינת טעם דמשו"ה קודש הם וכו' כדי להודות ולהלל ונראה ע"פ המבואר בצל"ח בשם הצדיק מו"ה אפרים מגיד ז"ל על הגמ' פסחים דף נ' אטו האידנא לאו אחד הוא אלא בעוה"ז על הטובה מברכין הטוב והמטיב וכו' ותורף הדברים כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה ואפי' הפרעניות אינו לרע רק לטוב לזכותו ולהכניע היצה"ר אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כאלו הוא לרע ח"ו וזהו שאומרים על בשורות רעות דיין האמת שסובר שהוא מצד הדין ולעוה"ב כולו טוב ומטיב פי' שיראה בעיניו שכולו הוא טוב והי' לו לברך על הכל הטוב והמטיב עיי"ש ובזה פי' אא"ז זללה"ה בישמח משה פ' תשא מה שאנו מבקשים בתפלת שבת שבעינו מטובך וכו' דהנה בודאי הקב"ה עושה טובות בכל עת רק שאין אנו מרגישין בהם וא"כ אף בהטובות שאנו מקבלין מ"מ הלא סומא אינו שובע משום שאין רואה וזה בקשתינו שבעינו מטובך דהיינו שיהא לנו נסים גלוים והיינו ושמחנו בישועתך כי מי שאינו רואה אינו יודע לשמוח עכ"ד עיי"ש, ויתבאר בזה דמשו"ה נר חנוכה מצוה בראיי' כיון דעד שגברה יד ישראל על היונים והי' יד העכו"ם תקופה עלינו בודאי גם זה הי' לטובה אלא שאנו בעוה"ז אין אנחנו מבינים הדבר ולא ראינו הטובה בעינינו כי אם מה שמרגישין והי' נראה כאלו אינו טוב ועכשיו הי' נס אשר אנחנו בעצמינו רואים עין בעין כי ה' יעשה עמנו לטוב ולכן המצוה נר חנוכה זכר לנס לראות בנר מצוה כיון שהנס הי' בזה שראינו הטובה מה שלא ראינו עד כה הטובה והנה כמו דאמרי' בגמ' דבעוה"ז על הטוב מברכין הטוב והמטיב כן המצוה בימים האלה ימי חנוכה להודות ולהלל שמחויבים אנחנו לברך ולהודות אם ה' יעשה לנו נסים וטובות גלוים וז"ש אלא לראותן בלבד ר"ל דהמצוה לראות בנר חנוכה לזכר שהי' נסים וטובות גלוים אשר הם נראים עין בעין לכן כמו שמברכין בעוה"ז על הטוב כמו כן צריך להודות ולהלל וכבר ביארתי בזה מה שאומרים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה ר"ל דהתשועה הי' לפי היום הזה היינו בעוה"ז שראינו בעינינו הטוב:

יג) כדי להודות ולהלל וכו' כבר כתבתי מה שדקדקו דמשמע דהכל היא נתינת טעם לשבח דמשו"ה הוי הנס כדי להודות ולהלל והלא היא מילתא באפי נפשי' ואדרבא משום שהי' הנס על כן צריך להודות ונראה עפמ"ש אא"ז ביש"מ פ' וישב הטעם דבחנוכה נקבע רק להודות ולהלל ולא לאכילה ושתי' דהנה איתא בירושלמי בפ' ערבי פסחים וז"ל בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה' התנדבו ראשי עם כשהקב"ה עושה להם נסים תהא אמרין שירה ופי' בספר כבוד חכמים כי ראשי עם היינו הצדיקים שהנס נעשה להם בדין אינם מחוייבים לומר שירה רק שאומרים בדרך נדבה אבל שאר ישראל שעושה להם בחסדו מחוייבין לומר שירה והיינו בפרוע פרעות בישראל שהם הצדיקים ראשי עם בהתנדב, אבל עם שהם הפחותים ברכו את ה' דהיינו בציוי עכ"ד והנה בשאר נסים אף שהם בתורת חסד מ"מ כיון שבאין ע"י צעקה להשי"ת ותשובה היא קצת בדין לכך אין הקביעות להלל יותר ממה שהוא לאכול ולשתות ולשמוח אבל חנוכה מבואר ביע"ד ח"א דלכן אמרי' לא ניתן לכתוב קאמרינן משום שהי' בלי תשובה וא"כ הוא כולו בחסד לכן נקבע בהלל ובהודאה ולא באכילה ושתי' עכ"ד ז"ל עיי"ש והנה לע"ד י"ל דאפי' אי אמרי' דהנס נצחון המלחמה שהי' ע"י כהנים הקדושים והי' ראוים להעשות להם נס מ"מ הנס שהי' במנורה שהי' להדליק שמונה ימים מהפך מדת שמן של יום אחד זהו בודאי הי' רק בחסד ולא בדין עפ"מ שהקשה בפנ"י על הנס דחנוכה הלא טומאת הותרה בציבור ולמה הי' צריכין לנס ותי' דקב"ה רצה להראות חבה יתירה שאפי' במקום שהי' יכולים להדליק בשמן טמא עכ"ז עשה להם נסים שיכלו לקיים מצות הבוב"ה על צד היותר טוב עיי"ש וא"כ הנס במנורה הי' אך מגודל חסדו ית"ש דהא לא הי' צורך כ"כ לנס כל עיקר וא"כ צריך ע"ז להודות ולהלל וז"ש הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים וקשה למה הי' צריך לנס הא טומאה הותרה בציבור וא"כ הוא רק בחסד להראות חבת המקום ב"ה על ישראל ועל כן עלינו לשבח לה' וע"כ אמר כדי להודות ולהלל כיון שנעשה נס במנורה בחסד:

יד) הנרות הללו אנו מדליקים וכו' ע"י כהניך הקדושים וכו' ואין לנו רשות להשתמש בהן וכו' כדי להודות ולהלל וכו' וקשה למאי נ"מ הזכיר שהי' ע"י כהנים גם להבין הדבר מדוע אין לנו רשות להשתמש בהן והוא חומרא יתירה מן נר שבת ויו"ט גם האיך הוא קישור הדברים למה שאמר כדי להודות ולהלל דלכאורה היא מילתא באפי נפשי' דמצות הלל והודאה אין שייכות אי בהנר חנוכה מותר להשתמש לאורה או לאו ונראה עפימ"ש אא"ז זצ"ל בייט"ל פ' שופטים דהנה כתב התוס' י"ט פ"ק דאבות במתני' אל תהי' כעבדים המשמשים ע"מ לק"פ שאין ר"ל שהעבודה ע"מ לק"פ אסורה אבל אמר אל תהי' כמותם אלא גדולים מהם ועובדים מאהבה עיי"ש וכן אמרו חז"ל פסחים דף נ' לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך וכו' ואמנם זה בהמוני עם אבל הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו מבלי להתחיל כלל שלא לשמה כי אם מתחלתם ועד סוף יהי' כוונתם שלא ע"מ לקבל פרס וזה ביאור הכתוב לעיל בפ' ראה ראשית דגנך וגו' תתן לו ושלא תאמר אולי עי"ז יהי' כוונתם לשרת בשביל לק"פ על זה העיד הכתוב כי בו בחר ה' וגו' לעמוד לשרת בשם ה' דייקא בשביל שמו ית' הוא ובניו כל הימים מתחלתו ועד סופו ולא תחלה שלא לשמה עכ"ד עיי"ש ועי' מ"ש בזה לסיום הש"ס והנה כבר מבואר מ"ש בלבוש דבחנוכה לא הי' הצלת גופים כי אם הצלת נפשות כי היונים לא בקשו לשלוח יד בגופם כי אם הכנעה והעברת דת ובזה כתב הטעם דלא קבעו בחנוכה למשתה ושמחה כמו בפורים עיי"ש וא"כ לפ"ז ממילא מוכח דמלחמת החשמונאים בהיונים הי' כ"א בלתי לה' לבדו ולא לשום הנאה לזולתו לצורך עצמם דהא לא בקשו ממנם דבר לצער גופם וא"כ היתה המלחמה רק לה' לשם מלחמת מצוה וחובה יצאו וע"כ נתיחס הסיבה נצחון המלחמה והישועה לכהנים עם קדושים כיון שהי' בזה כפי מידתם הראוים אליהם שאין משתמשים כלל בעבודה ומעשה השם שלא לשמה כ"א מתחלה ועד סוף רק בשמו יתברך ובזה הטעם ג"כ יש לומר דאסור להשתמש לאורה כיון שבנרות דחנוכה אנו עושים זכר לנפלאותיו וכמו שהיתה אז המלחמה כולו לשם ה' כן גם עתה עד"ז אנו עושים המצוה בנרות ואין אנו משתמשים בהם לצורך עצמינו רק הוא כולה כליל לשמה רק כדי לקיים בזה את אשר קדשנו במצותיו ויתבאר שפיר קישור הדברים כדי להודות ולהלל דהא משום זה הטעם דאסור להשתמש לאורה והוא משום שהיתה המלחמה לש"ש בשביל שבקשו היונים הכנעת הדת כן הוא משו"ז הטעם קבעו רק להודות ולהלל וכמ"ש הלבוש החילוק שבין פורים לחנוכה והבן:

טו) ובגמ' שבת פ"ב אר"כ וכו' נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו' פירש"י דלא שלטה בה עינא וליכא פרסומא ניסא ואר"כ וכו' מ"ד והבור ריק אין בו מים וכו' מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו להבין סמיכות הענינים עפי"מ שאמרו בגמ' שבת דף נ"ו מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא הי' לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו ב' דדין וכו' ואמר אביי כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי מעשה בראשית ויש להבין הדברים דלכאורה נראה להיפוך שבזה נראה גדולתו שבזכותו נשתנו סדרי בראשית ונראה דהנה בחולין דף ז' בהא דר' פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבוים פגע בי' בגינאי נהרא א"ל גינאי חלוק למימך ואעבור בך א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעבור בך מים לעולם ופי' במהרש"א שם שהיתה התשובה בזה אע"ג שיש לנהר טענה טובה שגם הוא עושה רצון בוראה מ"מ הספק שלי התלוי בבחירתי טוב מודאי שלך כיון שאתה מוכרח וההכרח לא ישובח ולא יגונה וספק שלי דתלוי בבחירתי כדאמרי' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולכן ספק שלי טוב מודאי שלך עכ"ד עיי"ש והנה מה שאמר גינאי נהרא אני הולך לעשות רצון קונו הכוונה בזה דהנה הקב"ה ברא עולמו וברצונו שיתנהג הכל ע"פ הטבע וזה הי' רצונו ית"ש ועל כן אמר גינאי נהרא שבזה אשר הולך הוא כדרכו וכטבעו מעת הבריאה זהו רצון קונו שעל מנת כן נברא וזה שאמרו חז"ל כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית דהא בשבילו נעשה ח"ו היפוך רצונו ית"ש דהא רצון השי"ת שיתנהג הכל ע"פ טבע כמו שאמר נהרא אני הולך לעשות רצון קוני וא"כ לזה שנעשה לו היפוך הטבע ועל כן הוא לגריעותא והבן והנה אם נעשה היפוך הטבע כדי שהאדם יוכל לקיים עי"ז מצות הבוב"ה בודאי דלא שייך לומר בזה כמה גרוע אדם זה דהא גם הוא עושה רצון קונו ומה שהאדם הוא מקיים רצון הבוב"ה הוא עדיף טפי כיון שזה תלוי בבחירת האדם כנ"ל ודבר זה יש ללמוד לענ"ד ממה שראובן אמר אל אחיו השליכו אותו אל הבור ואמר הכתוב עליו וישמע ראובן ויצלהו מידם וקשה מה שאיתא בזוהר אי הוי בו נחשים ועקרבים אמאי כתב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו וכי לא חייש ראובן להאי נחשים ועקרבים ונזקין לי' אלא אמר ראובן אי צדיקא הוא ורחיש לי' ניסא ולזמנין זכותא דאבהן מסייען לי' וישתזיב מנייהו אבל אי יתמסר בידא דשונאוה' זערין אינון דיכלין לאשתיזבא וכו' וכ"כ האלשיך ומפו' לפי שהם בעלי בחירה ואין הקב"ה מזדקק לבעל הבחירה אבל מנחשים ועקרבים יוכל להנצל ע"י נס עכ"ד ומוכח מזה דבעל בחירה אין הקב"ה מזדקק לבטל בחירתו והרשות נתינה לעשות כרצונו וכחפצו וע"כ מעשה האדם שהוא בעל בחירה עדיף טפי ממי שאינו בעל בחירה וכמבואר לעיל ובזה יתבאר הסמיכות הני שני מימרות דהנה נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה משום דליכא פרסומי ניסא ולכאורה קשה אמאי צריך לפרסם הנס דהא אינו מדה טובה לבעל הנס וכמה גרוע אדם זה ומוכרח לתרץ דזה דוקא בנס שנעשה לצורכו משום דעי"ז נעשה היפך רצונו ית"ש ח"ו אבל בנס שנעשה כדי לקיים האדם מצותיו אדרבה הוא עדיף דהא מה שהוא תלוי בבחירה הוא יותר ומסתייע לזה הביא הגמ' ממה שראובן הציל את יוסף אף שהשליכו אותו אל בור של נחשים ועקרבים ועל כרחך דהוא הטעם כי מאחיו לא הי' יכול להצילו כיון שהוא תלוי בבחירתם ולא יוכל להתבטל אף ע"י נס:

טז) אר"כ א"ר תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים פסולה ואר"כ וכו' מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, להבין הסמיכות עפימ"ש אא"זזלל"ה ביש"מ פ' תשא לפרש מה שיסדו אנשי כנה"ג ושבענו מטובך עפ"י המבואר כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה ואפי' הפרעניות אינו לרע רק לטוב לזכותו ולהכניע ליצה"ר אלא שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונראה בעיניו כאלו הוא לרע ח"ו והנה הגם כי בודאי הקב"ה עושה טובות בכל עת מ"מ הלא סומא אין לו שובע משום שאינו רואה ולכך אין לנו שביעה מהטובות ההם וזה בקשתינו שבענו מטובך דהיינו שיהי' לנו ניסים וטובות גלוים עכ"ד ז"ל ובזה פי' ג"כ בייט"ל מאה"כ הראני ה' חסדך ר"ל החסדים יהי' נראים בחוש הראות ולא רק בזה אשר אנחנו מאמינים כי היא לטוב ואך נראה ג"כ החסדים טובים עכ"ד ז"ל ולענ"ד להוסיף כננס על גבי ענק דהחסדים המה מוכרחים להיות גלוים לעין הרואה עפ"ד הגמ' [ביצה דף ט"ז] דבמתנה דלא עבידא לגלוי הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו ועיי"ש דגם הקב"ה מתנהג כן עם בנ"י ומוכיח לו מהכתוב לדעת כי אני ה' מקדישכם ולפי"ז י"ל דהחסדים והטובות שעושה הקב"ה עמנו בכל עת צריכים להיות גלוים כדי שנדע גם אנחנו מהטובות והקב"ה צריך להודיע אותנו עפ"י דת ודין אבל לא כן מהפרעניות ח"ו הגם שהוא ג"כ מהא' הטוב וכודאי גם זה לטובה אבל אין אנו רואים הטובות ובזה י"ל משו"ה נר חנוכה צריך להניחה למטה מעשרים אמה ופירש"י הטעם משים דלא שלטה בי' עינא הוא ג"כ משו"ז להראות דהניסים והטובות צריכים להיות גלוים ומפורסמים והגם דעד הנס כשהי' נכנעים תחת היונים בודאי ג"כ הי' לטוב עכ"ז אין די בזה רק בניסים גלוים אשר שלטה בהם עין הרואה ולכן הושיעה ה' אותנו והצילנו מכף אויבינו ובזה יש לפרש סמיכות מימרות הנ"ל דהנה בראובן דכתיב דרצה להציל את יוסף ואמר השליכו אותו אל הבור הזה וקשה במה הצילו הא הי' בו נחשים ועקרבים דודאי מזקי ומה עלה על דעתו להצילו בזה אך יש לומר דסמך עצמו שיעשה הקב"ה עמו נס ואות לטובה וכמו דאיתא בספה"ק כיון דהם אינם בעלי בחירה ובעל הנס היינו הקב"ה יכול להצילו מאת המזיקים כמבואר אך מנא ידע ראובן שהוא לטובתו להנצל מהנחשים דהא גם פרעניות ח"ו אינו לרע רק לטוב ומפי עליון לא תצא הרעות והאיך הי' ראובן גורם בזה להשליכו להבור שיש בו נחשים ועקרבים ולהנ"ל י"ל כיון דהחסדים צריכים להיות גלוים מזה שפט ראובן בדעתו דהקב"ה יעשה עמו טובה גלוי' להצילו ולכן אסמכי' הגמ' מימרות זו ביחד משום דגם נר חנוכה צריכה להיות במקום דשלטה בי' עינא כמו שהנס והטובה מאת הקב"ה צריך להיות גלוי לכל להודיע אותנו הטובות: יז) בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כהן גדול ולא הי' להדליק בהן אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים וכו' ויש לדקדק בגמ' טובא למאי נפקא מינה אם הי' פך אחד דייקא או שני פכים או יותר עוד מאי בעי לאשמועינן בזה שהי' נחתם בחותמו של כהן גדול וכי הנס יותר גדול בזה במה שהי' נחתם גם יש להבין מה שאמר שהי' בו להדליק על יום אחד הא אם לא הי' אפי' על יום אחד הי' רבותא יותר ומאי נפקא מינה בשיעורא דייקא:

ונראה עפימ"ש בגמ' תענית ד"ח תדבר"י אין הברכה מצוי' אלא בדבר שאין העין שולטות בו והקשה בתוס' הא אמרי' [חולין ד' ק"ה] כל מידי דצייר וחתום וכייל [מדוד] ומני לית לי' רשות למישקל מיני' אלמא בדבר המדוד ומני לית לי' רשות למישקל ובדבר הסמוי אית לי' רשות למישקל ותירצו דקאמר התם דלית להו רשות למישקל רק מדבר הפקר ודבר דכייל וצייר וחתים ומני לאו דהפקר נינהו ומה"ט אית להו רשות למישקל בדבר הסמוי מן העין משום דע"ז שורה הברכה ומה שנקרבה ע"י הברכה הוא כמו הפקר שאין לאדם זכות בו ולכן יש רשות למישקל משום דלאו דבעלים נינהו עיי"ש והנה ראיתי בשו"ת בית יצחק או"ח סי' ק"י שהקשה לפ"ד התוס' א"כ איך הדליקו הנרות שנתרבה ע"י הברכה הא הוי שמן הפקר ולא הוי קודש עיי"ש ויש לתרץ קושייתו עפימ"ש הט"ז ריש ה' חנוכה דמשו"ה קבעו ח' ימים חנוכה אע"ג דהי' בו להדליק יום ראשון משום דלמפרע אנו רואים דנעשה בו נס גם ביום א' דאם הי' נדלק כל מה שהי' בהפך לא הי' מקום לנס לחול על שום דבר כמ"ש בזוהר עה"פ מה יש ליכי בבית דברכתא דלעילא לא שרי' באתר רקניא ובספר אפוקי יהודא [דרוש מי מריבה] דחה זה כי אין דברי הזוהר אמורים רק בנס הנעשה ע"י ברכת צדיקים שהם אין ביכולתם לברוא בריאה חדשה יש מאין אבל הנס הנעשה ע"י הקב"ה לבדו אשר ברא יש מאין המוחלט לו הכח שיהי' מדליק השמן ביום ראשון לגמרי ועכ"ז יה' שמן בפך בריאה יש מאין עכ"ד ז"ל והנה כתבו המפורשים דבאמת צדקו דברי הט"ז כיון דהנס של חנוכה נעשה ע"י תפלת הצדיקים ולכן הי' צריך לישאר בפך כדי שיהא מקום לחול הברכה עכ"ד ולפי"ז יש לומר דהא שכתבו התוס' דמה שנתרבה ע"י הברכה הוא הפקר זהו דוקא בנס הנעשה ע"י השי"ת לבדו אשר צוה ה' את הברכה על העולם ועל כן יד הכל שווים בזה וכל אחד יש להם חלק בו והוי כמו הפקר אבל בנס הנעשה ע"י תפלת הצדיקים ודאי דאין סברה לומר שהוא הפקר דהא רצה ה' בו וברכו ואם נאמר דלאו דידי' הוא במה ברכו והסברה נותנות דברכה שבא ע"י תפלת הצדיקים לאו דהפקר נינהו ומיושב קושי' הבית יצחק שהקשה האיך הדליקו בשמן הפקר שנתרבה ע"י הברכה דהא הוא הפקר ולהנ"ל יש לומר דהא בנר חנוכה דהמצוה להדליק ח' ימים וע"כ משום שנשאר בפך ביום הראשון כדי לחול הברכה ומזה מוכח דנעשה הנס ע"י תפלת צדיקים דהא בנס ע"י השי"ת לבדו הוא מאין המוחלט וא"כ לאו דהפקר הוא דהא בנס ע"י תפלת צדיקים הברכה לאו דהפקר: ויש לפרש בזה משאה"כ ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא מאה שערים ויברכהו ה' ופירש"י מאה שערים אומד זה למעשרות הי' ויל"ד למה לא כתיב כמה הוציא השדה בשנה ההוא ולמאי נפ"מ כמה הי' למעשרות וגם למה הודיענו ויזרע יצחק שהוא דבר טבעי וכל העולם זורעין בשעת זריעה ועוד אם השי"ת התנהג עם יצחק ע"פ נס למה הי' צריך לעשות עשי' גשמי לזרוע בעצמו ולפי הנ"ל יש לומר דהכתוב משמיענו בזה דהברכה שנתוסף ליצחק אבינו ע"ה הי' מחמת תפילתו שעשתה רושם שהתפלל שישלח ה' ברכה בכריו ושלו הוא לעצמו ולאו דהפקר ואלו הי' הברכה ע"י השי"ת לבדו הוא של הפקר ופטור מן המעשר ומשו"ה מדייק הכתוב דאע"ג שנתרבה בברכה עכ"ז הי' צריך לעשרו כיון דמה שברכו הי' ע"י תפלת צדיק ומשו"ה הי' לזרוע בארץ ולא גדל מעצמו ע"י נס כמו שהברכה הי' ע"י נס מאה שערים דהוא שלא כדרך הטבע משום כיון דהנס הי' ע"י תפלת יצחק ואין ביכולת ביד האדם לברוא בריאה חדשה יש מאין לכן הי' צריך לעשות פעולה ואיזה דבר שיהא מקום לחול הברכה ועל כן ויזרע יצחק ויתבאר דברי הגמ' בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן וכו' דהנה י"ל דהא דהברכה הוא של הפקר הוא ג"כ דוקא מה שנתברך ע"י השי"ת לבדו אבל ברכה הנעשה ע"י תפלת הצדיקים הוא שלהם דהא לא שייך לומר דהם נתברכו בברכה זו ואח"כ לאו דידהו הוי ועזבו לאחרים חילם וזש"ה בדקו ולא מצאו אלא פך אחד ר"ל דהוי דבר המני אחד דייקא וגם הי' מונח בחותמו של כה"ג א"כ הוי חתום וגם לא הי' להדליק בו אלא יום אחד ובזה הוי מדוד וא"כ אי הוי בי' כל הני תלתא מוכח דלאו דהפקר הוא וכמו כן נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים ר"ל דהנס הי' ע"י תפלת הצדיקים ועל כן הי' הנס על שמונה ימים וגם כל השמונה ימים הי' כמו ביום הראשון שהי' שלהם דהא הוי חתום ומדוד ומני וגם מה שנתרבה ע"י הברכה לא הי' של הפקר כי אם זכו בהם לעצמם הברכה:

יח) רבת את ריבם דנת את דינם ויל"ד דהלשון ריב משמע שהי' להם איזה טענה כמו שנאמר כי יהי' ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט גם הלשון דנת את דינם משמע כן כאלו יאמרו הם שהוא ח"ו בדין מה שעשו לישראל: ואפשר עפ"מ דכתיב כלה ה' חמתו ויצת אש בציון ודרשו חז"ל שנתחייבו שונאיהן של ישראל וריחם הקב"ה על עמו ישראל ושפך חמתו על עצים ואבנים ובעוה"ר חרב בית המקדש כדי שלא יזיק ח"ו לכלל ישראל וא"כ לפי"ז אם האומות הי' עושין ח"ו לישראל הי' להם טענה כי בדין הם עושים וכן ג"כ אם ישראל לא הי' עושים מאומה רק שהחריבו את הביהמ"ק ג"כ הי' להם טענה להצטדק עצמם כי בזה לקחה מדה"ד את שלו כדי להציל שארית ישראל אבל אם הם עושים שתי רשעות לישראל ח"ו וגם שהחריבו את ביהמ"ק בזה ממנ"פ מגיע עליהם עונש ורעה יבוא עליהם דאם החריבו נוה ה' בזה די עונש וצער אשר עי"ז יהי' ישראל ניצולים מחמת המצוק ויש לפרש בזה שפוך חמתך על הגוים וגו' ושמא תאמר כי בדין עשו אבל לא כן הוא כי עשו שתים רעות כי אכל את יעקב היינו שעשו לישראל וא"כ למה ואת נוהו השמו דאם אח"כ החריבו את ביהמ"ק אינו מגיע אח"כ אפי' חצי נזק שעשו לישראל ולמה אכלו את יעקב ע"כ כל אוכליו יאשמו, והנה י"ל דזה שעמדו מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתיך הוא ג"כ כמו מה שהחריבו ביהמ"ק וכמו דאמרי' במגילה דף ג' גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין ועוד דבחנוכה מצינו ג"כ ששקצו היונים את ביהמ"ק לעבודת כוכבים וא"כ בזה שעמדו על עמו ישראל בגופם ולהשכיחם מתורתו יתב' וגם ששקצו את המזבח ע"כ מגיע להם עונש ממנ"פ, וז"ש כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל ולהשכיחם תורתך וגם ששקצו את המזבח ובזה העבירם מעל חקי רצונך וע"כ עמדת להם בעת צרתם לתבוע את צער שעשו לישראל דהא בשתים בדין הוא שלא ילקו ולכן רבת את ריבם דנת את דינם בדין הוא שיקבלו עונש כי אם הי' עושים רק אחת הי' להם קצת טענה אבל על שתיהם בודאי דאין להם לעשות ואמר אח"כ כשהיתה הישועה ולך עשית שם גדול היינו אשר ביהמ"ק ההרוס נבנה מחדש וגם ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה היינו אע"ג דביהמ"ק הי' על מעמדו ומקומו גם לישראל לא הי' נזק וע"כ הוא תשועה גדולה: יט) נקמת את נקמתם ויל"ד דאם הוא נקמה אין רחמים ולמה אמר לעיל ואתה ברחמיך הרבים גם ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה אמאי נקרא תשועה גדולה וכבר אמרתי בזה דרכים שונים:

וי"ל עפ"ד הגמ' ברכות דף ל"ג גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר כי א' דעות ה' מתקיף לה רב אחא אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר א' נקמות ה' ומשני אין במילתא מיהא גדולה ופי' הרי"ף שם הכוונה כי מדת א' הוא דין כדכתיב וא' זועם וה' הוא מדת רחמים והדעה נתנה בין שתי שמות שמתוך הדעת שידע את בוראו כדכתיב דע את א' אביך ועבדהו יגרום שמדת א' יהי' רחמים והוא מסכים למאמר חז"ל גדולים צדיקים שמהפכים הדין לרחמים ומתקיף לה ר"א אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי שמות אחד של דין ואחד של רחמים וכי הנקמה מהפכת הדין לרחמים הא במקום שיש נקמה אין רחמים ומשני למילתא מיהא גדולה שהרי מתוך הנקמה שינקום הקב"ה מעכו"ם אותה הנקמה גורמת רחמים לישראל וזהו א' נקמות לעכו"ם הוא רחמים לישראל נרמז בשם ה' עכ"ד ובזה פירשתי ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וא"כ ראו שתי ניסים האחד נקמה למצריים והשני ישועה לישראל והיינו הנקמה למילתא מיהא גדולה שאותו הנקמה שהי' למצריים גרמה רחמים לישראל ואמר הכתוב דבזה וירא ישראל את היד הגדולה היינו הנקמה שהוא למילתא גדולה דהנה אם ה' מתנהג עם ישראל בחסד ורחמים מיקרי ישועה סתם אבל אם מן הנקמה עצמה שהוא לעכו"ם מתהפך לרחמים לישראל זהו ישועה גדולה וז"ש ואתה ברחמיך הרבים נקמת את נקמתם היינו שהנקמה בא ע"י הרחמים דבמה שהי' נקמה להיונים זה גרמה רחמים לישראל וא"כ הוא תשועה שנקרא גדולה ואמר אח"כ דבזה עשה הקב"ה לעמו ישראל תשועה גדולה וכמאמר חז"ל דגדולים צדיקים שמהפכים מדה"ד לרחמים ועי"ז הם גדולים דמדה זו נקרא גדולה:

כ) מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו' ויל"ד במה הגדיל להאריך בנס שנמסר גבורים ביד חלשים הלא הגבורים כאין נחשבו לו ועוד דקדוקים רבים גם מה שהקשה הטו"ז למה בפורים קבעו במשתה ושמחה ובחנוכה בהלל והודאה:

ונראה עפי"מ דאיתא בגמ' מגילה דף יו"ד בקשו מה"ש לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה והנה קשה לי לפ"ז למה אמרו משה ובנ"י שירה לפני הקב"ה והא אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים כמו דאיתא בגמ' שם, ונראה עפמ"ש בקדושת לוי ותורף הדברים כי כל מכה שהביא הקב"ה על המצריים הי' להם טובה מכופלת שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם וזהו תשוקת של הצדיקים שעל ידם יהא קידוש ש"ש בעולם אפי' ע"י הכאות ויסורין וכדמצינו בר"ע שאמר מתי יבא לידי ואקיימנו אך האומות ערלי לב ואטומים להבין התועלת הזה עיי"ש ועפי"ז יתבאר דהמלאכים בדין הוא שלא יאמרו שירה כיון שמעשי ידיו של הקב"ה הם בצער אבל בעוה"ז אשר הכירו עי"ז גדולתו של הקב"ה ואם הי' להמצריים לב לדעת כי טובה גדולה הוא להם שע"י נתקדש שמו ית' בעולם לא הי' להם שום צער ולכן בעוה"ז ראוי לומר שירה ויתבאר בזה לתרץ קושי' הטו"ז דבנס דפורים אע"ג שהי' בנס מ"מ נעשה הדבר בדרך הטבע כמבואר במגילת אסתר בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי וגו' כי הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה וגו' וא"כ כיון שהי' בדרך הטבע לא הי' על ידי הנס כ"כ קידוש ש"ש בעולם וע"כ לא קבעו בהלל והודאה כי אין ראוי לומר שירה להראות שמחה כיון שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים אבל בחנוכה שהי' הנס שלא עפ"ד הטבע כמו שאומרים מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים שהוא היפך הטבע אשר חלושים ומעטים ינצחו גבורים ורבים ע"כ קבעו בהלל והודאה כי אלולי האומות הי' אטומים ולו חכמה ישכילו זאת לא הי' להם שום צער ע"כ ראוי לומר שירה היינו הלל והודאה כי טובה גדולה שנתגדל ונתקדש ש"ש על ידם וז"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמיך וא"כ טובה הי' להם ע"כ קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל:

כא) והדלקו נרות בחצרות קדשיך והדבר תמוה' הא לא בחצר הדליקו המנורה כי אם בהיכל עוד הטעם למה נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ וי"ל דהנה איתא במס' שבת דף ל"א מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד ומשמע מזה דהתורה הוא כמו שער לבוא אל הבית דהיראה היא הבית והא דאיתא במשנה אין הבור ירא חטא היינו דצריך ללמוד כדי לידע האיך לשמור ולעשות וממילא דצריך לתרווייהו מקודם ללמוד והוא השער והחצר ליכנוס אל הבית ואח"כ הבית שהיא היראה ויבואר בזה מאה"כ אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך וגו' היינו כיון דאם ילמוד תורה לבדו ואין לו יראה הוי רק כאלו יש לו חצר בלא בית וגם בלתי התורה לא ידע ממה ליזהר דאם הוא בור ריק מחכמה לא יכול להיות ירא חטא וע"כ אמר אשרי תבחר ותקרב גם שניהם דמקודם ישכון חצריך היינו התורה שהוא החצר והשער להיראה ואח"כ נשבעה בטוב ביתך היינו היראה דהוא הבית ויתבאר ג"כ משה"כ ויה' כי יראו המילדות את הא' ויעש להם בתים היינו שהי' להם יראה ע"כ ויעש להם בתים והוא דרך משל להיראה לקרוב ולכנות אותו בשם בתים והנה ידוע דע"י נר חנוכה נתעורר לנו לזכות ע"י מצוה זו להאיר עינינו באור תורתו ית"ש וכמו שאמרו שם דף כ"ג הרגיל בנר הוין לי' בנים ת"ח ופירש"י דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה בא אור דתורה עי"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה מצוה להניח נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ כיון דנר חנוכה הוא מרומז לאור תורה וכבר נמשל את התורה כמו שער וחצר להיראה ע"כ צריך להניחו על פתח ביתו מבחוץ וממנו ניקח לעבוד את ה' דהעיקר ע"י התורה שיהא שער ליכנס בזה אל הבית דהיא היראה וע"כ י"ל דעל זה הכוונה אמרו בנוסח ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשך ללמד דנר חנוכה עומדת בחצר כיון דמצוה זו מרמז לאור תורה שהוא כמו חצר ושער להיראה:

כב) להשכיחם תורתיך וכו' ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם וכו' ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה ודקדקו למה אמרו להשכיחם תורתיך דייקא הא גם על עסקי נפשות באו אחר שעמדו במלחמה אתם גם ואתה ברחמיך הרבים וכו' נקמת וכו' איך יבא דין ונקמה ע"י מדת הרחמים גם ולך עשית תשועה גדולה למה נקרא תשועה גדולה דמשמע שיש ישועה שאינה גדולה וזהו גדולה גם כהיום הזה אין לו ביאור:

ונראה דהנה כתב האלשי"ך עה"פ א' יחננו ויברכנו כלו' אם מדה"ד מסכים עם עם מדה"ר ויחננו ויברכנו אז יאר פניו אתנו לזולתינו וגם סלה כי הוא יעשה נצחית וכתב א"אזלל"ה בייט"ל פ' מטות שלזה שמדה"ד יסכים למדה"ר היפך טבעו לזה צריך לעבוד את השי"ת היפך טבע העולם והוא כאשר ישאל דבר מאת הא' לא יכוון להנאת עצמו כ"א למען שמו ית' וזה שגמר אומר כי אין כוונתו למענו כ"א לדעת בארץ דרכך וז"ש ברוך הוא א' דייקא אשר טוב גמלנו וכו' אז אלה וכאלה שני פעמים יוסף עמנו לעתיד ולזולתינו כי אין כונתינו למענינו כ"א להגדיל שמו וכו' עכ"ד והנה כזה הי' בחנוכה אשר ישראל עמדו על נפשם במסירת נפשם לה' כדי שיוכלו עמוד לקיים את התורה ושלא יעבירו אותם מחקי תורתו ית"ש וכמבואר בטו"ז ריש ה' חנוכה דהצלת נפשות הי' טפל להם ועיקר הנס הי' בנרות ע"ש וע"כ בדין הי' שגם מדה"ד יסכים עם מדה"ר להושיע לישראל וא"כ הוא ישועה נצחית עד היום הזה להאיר לנו ולהטיב לנו ע"י הנס שהי' אז בימי חנוכה ובזה יש לתרץ קושי' התבואות שור על הרמ"א סי' תרפ"ב שכתב השוכח לומר על הניסים בברכת המזון יאמר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים וכו' והתבו"ש חולק מהא דאמרי' בגמ' האומר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפילות שוא ופריך מהא דכתיב ואחר ילדה בת מלמד שדנה לאה דין בעצמה ומשני אין מזכירין מעשה ניסים ע"ש ולהנ"ל יש לתרץ דהא דאין מתפללין שיעשה ניסים היינו אם מתפלל שיעשה לו ניסים היום ע"כ על נס כזה אין מתפללין אבל בחנוכה אשר הניסים שהי' בימים ההם הי' גם ע"י מדה"ד שהסכים למדה"ר וא"כ ראוי אשר ניסים ההם יהי' נצחי וע"כ אנו מבקשים הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ההם אשר כבר מוכנים המה מימי קדם גם על היום הזה כעת וא"כ אין אנו מבקשים ניסים חדשים כי אם הניסים שהם נצחים יתעוררו לנו עתה וז"ש להשכיחם תורתיך וכו' שזה הי' עיקר להם שהתפללו לה' למען תורתו ית"ש ולא על עסקי נפשות הי' תפלתם כי אם למען שמו ית' ועל שלא נתכוונו להנאת עצמם ע"כ נתהפך להם מדה"ד לרחמים ולכן ואתה ברחמיך הרבים וכו' רבת את ריבם דנת את דינם וכו' נקמת וכו' היינו המדה"ד שהוא בעצמותו דין ונקמה נתהפך לנו לרחמים רבים וע"כ הוא תשועה גדולה כי מדה"ד שהוא מסכים לרחמים יעשה נצחי וגם כהיום הזה יבא הישועה דהא נצחי הוא לעולם ועד גם כהיום הזה: כג) ואתה ברחמיך הרבים תיבת אתה הוא לכאורה ספת יתר גם למה נקרא תשועה גדולה גם כהיום הזה אין לו ביאור, יתבאר כנ"ל באופן אחר קצת עפמ"ש ביש"מ פ' תולדות עה"פ ויזרע יצחק דהנהגה הסתמית הוא השגחה מסותרת בהטבע וא"כ בדבר המדוד שאין יכול להיות נסתר אין בו ברכה אבל אם יתן השי"ת ברכה בעצמו שלא ע"י שליח היינו הטבע ודאי אין שום דבר יכול לעכב ע"י וכזה אמרו חז"ל בשבת בענינא דחנוכה ולא הי' בו להדליק אלא יום אחד וכיון שהי' משוער ודאי אין ברכה בו כי אם נס ע"י הקב"ה בעצמו עכ"ד ועיי' בזה שהוכפל דבריו בפ' וישב עוד נקדים מה שכתב ביש"מ פ' בשלח עה"פ ויאמר ה' אל משה מה תצעק וגו' דמשו"ה נקרע הים סוף ע"י המטה וע"י משה ולא ע"פ מאמרו ית' אלא ע"י שליח משום דכל מעשיו ית' ראוי להיות נצחי כמוהו ופעולה שאינה נצחי הוא פחיתות ח"ו לו ית' אם יהי' ע"י עצמו וכיון דבקיעת הים הי' רק לפי שעה ואח"כ שב לאיתנו לכן הוצרך להיות ע"י שליח עכ"ד ז"ל ולפ"ז י"ל להנ"ל דנס חנוכה הי' ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח וכיון דמה שנעשה ע"י הקב"ה ראוי להיות נצחי ע"כ נס דחנוכה ג"כ ראוי שתהא נצחי והוא מתעורר לנו בכל דור ודור, ויתבאר בזה לתרץ קושי' התבו"ש על הרמ"א הנ"ל דמשו"ה אם שכח לומר על הניסים ואמר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים שנעשה ע"י הקב"ה שהוא נצחי וזהו כבודו ית"ש שתהא פעולתו נצחי ואך להתפלל על נסים חדשים בזה אמרי' דאין מזכירין מעשה ניסים וזה שאנו אומרים ואתה ברחמיך הרבים ר"ל אתה ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח וא"כ הוא ראוי שיהא נצחי וע"כ הוא תשועה גדולה כהיום הזה כיון דהיא נצחי היא גדולה שאין לה סוף עד היום הזה יתכן להיות הנס:

כד) בגמ' מאי חנוכה דת"ר וכו' ופירש"י על איזה נס קבעוהו והקשו וכי עד השתא לא ידענא מאי חנוכה וגם שי"ל דמשמע מפירש"י דהי' שני ניסים וקבעו חנוכה על נס אחד ושאלו על איזה אחד מהניסים קבעוהו ולא פירש מהו השני ניסים ונראה דהנה בלבוש כתב הטעם דלא קבעו בחנוכה למשתה ושמחה כמו בפורים כי בפורים הי' הצלת נפשות ובחנוכה לא הי' הצלת נפשות כי היונים לא בקשו נפשות רק ההכניות והעברת הדת והטו"ז כתב דאין זה נכון דהא פירש"י בפ' כי תצא דגדול המחטיא את האדם יותר מן ההורגו ונראה לתרץ דברי הלבוש דהנה אמרי' בגמ' כל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו וכן אמרו בגמ' שבת נ"ג כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי מעשה בראשית וא"כ משמע דאין טובה לאדם שיעשה לו נס משום דמנכין לו מזכיותיו אבל יש לומר דהיינו דוקא אם נעשה לו נס לטובת גופו ועצמותו בזה אין טובה לו דהא מנכין לו מזכיותיו אבל אם נעשה לו נס שיוכל לקיים מצות ה' כגון בחנוכה שהי' הנס שיוכל להדליק המנורה א"כ אין לומר דע"י הנס יש נכיון זכיות דהא אדרבה ע"י הנס יתרבה הזכיות יותר ובזה יש לפרש הכתוב בפ' שמות וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ופירש"י מה זכות יש לישראל וקשה ע"ז וכי לא הי' להם זכות הא איתא בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים וא"כ הי' להם זכותים וגם מה שהשיב כביכול הקב"ה למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון הא' על ההר הזה ויל"ד הא מתן תורה יהי' להבא לאחר יציאת מצרים אבל בשעה זה לא הי' להם עוד זכות במה להוציאם ולהנ"ל י"ל דהכי קאמר באיזה זכות כיון דע"י הנס ינוכה להם מזכיותיהם ואין טובה להם שיעשה להם נס והשיב השי"ת דע"י יציאה זה יקבלו התורה וא"כ אין כאן נכיון זכיות דהא אדרבה יתוסף להם זכיות בזה שיקבלו התורה על ההר הזה ובזה יש ליישב קושי' הטו"ז על הלבוש דאע"ג דגדול המחטיא יותר מן ההרגו מ"מ העיקר יש לעשות זכר רק על הנס מה שנעשה לנו שהצילנו ה' מיד מבקשי נפשינו על המניעה והעברת הדת ואע"ג דהמחטיאו יותר מן ההרגו מ"מ זה הוא טפל להנס כיון דעל מה שנוגע לצורך עצמו יש נכיון זכות רק מה שהי' הנס כדי לעשות מעתה מצות ה' על זה הא אין כאן נכיון זכות וע"כ על זה אנו עושין זכר בהלל והודאה וז"ש בגמ' מאי חנוכה ופירש"י על איזה נס קבעוהו ר"ל דודאי ידע הגמ' עד השתא ג"כ מאי חנוכה רק דשאלו על איזה נס קבעוהו אם על מה שנוגע לצורך עצמו דגדול המחטיא יותר מן ההורגו או על זה שנוגע רק למצות ה' וע"כ אמר בגמ' הנס דשמן ונרות דרק על זה אנו עושין עיקר זכר לנפלאותיו כיון דעל זה אין כאן נכיון זכות: כה) קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה כבר הבאתי קושי' הטו"ז והלבוש למה לא קבעוהו במשתה ושמחה כמו בפורים ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' אמור איך אנו משבחין ומפארין בפיוטים בהרבה שבחים וקילוסין וקשה ע"ז דבגמ' ברכות ל"א אמרי' בהאי דנחית קמי' דר' חנינא אמר הגדול וכו' העזוז והאדיר וכו' כי סיים אמר סיימתנהו לכולא שבחי' דמרך משל למלך בו"ד שהי' לו אלף אלפים דינרי זהב והי' מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו והתי' ע"פ המדרש פ' לך ואף שבחו של הקב"ה אומרים מקצתו בפניו וכולו שלא בפניו וע"כ מותר לשבח להשי"ת כיון דשכינתו בתוכינו והוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו עכ"ד ועיי' מ"ש בשירת הים והנה המנורה עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ולזה יש לומר דמשו"ה קבעו בחנוכה להודות ולהלל כיון דהנס הי' במנורה ומזה מוכח דהשכינה בישראל וממילא עי"ז דהשכינה הוא בתוכינו לכן מותר לשבח ולהלל לה' כיון דהוי בפניו ואומרים מקצת שבחו ועל כן ראו חכמים לתקן רק להודות ולהלל כיון דעי"ז הנס במנורה מותר להלל ולשבח לה' וחביבה מצוה בשעתה דהא המנורה עדות הוא לזה שיש לנו להודות ולהלל:

ובב"ח מתרץ דבפורים עיקר הגזירה היתה לפי שנהנו מסעודתו של אחשורוש כשעשו תשובה עינו נפשותם ולפיכך קבעום למשתה ושמחה לזכור עיקר הנס אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה וע"כ היתה הגזירה לבטל מהם העבודה וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה ונעשה הנס בנרות קבעום להודות ולהלל שהוא העבודה עכ"ד והנה יל"ד דתינח משו"ז שיש להם להודות ולהלל בחנוכה אבל מ"ט לא קבעו לשניהם גם למשתה ושמחה וגם בפורים מ"ט לא קבעו גם להודות ולהלל ויש לומר עפ"ד הרמ"א או"ח סי' ר"צ דבעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע יעסקו יותר בתורה בשבת ות"ח אשר יעסקו בתורה כל ימי השבוע ימשיכו בעונג אכילה ושתי' שהרי מתענגים בלימודם כל ימי השבוע עכ"ד ולפ"ז י"ל דבפורים כיון שלא הי' החטא כי אם מה שנהנו מסעודתו של אחשורוש אבל בעבודה לא התרשלו וע"כ בפורים קבעו במשתה ושמחה דהא גם בשבת הת"ח עונג שלהם באכילה ושתי' אבל בחנוכה שהתרשלו בעבודה ולכן חנוכה שהי' יו"ט שלהם קבעום להודות ולהלל כמו דמי שאינו עוסק בתורה בימי השבוע עונג שלו בשבת שיעסוק בתורה וכן מי שהתרשל בעבודה עונג שלו ביו"ט שיעסוק בעבודה:

כו) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק היינו מצאת הכוכבים עד שיעור חצי שעה כמבואר בש"ע סי' תרע"ב ויל"ד למה לא אמר כן בפירוש ונראה דרמז בזה עפימ"ש א"ז ז"ל ביש"מ פ' וירא לפרש הכתוב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו גם מה שאמרו חכז"ל עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה כי מבואר אשר השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי שמכריחה לההיפוך ואעפי"כ איננה מניחה את שלה והוא מוסר ויסוד גדול בעבודת השי"ת כי סבת כל חולי הנפש הוא ע"י סבת המונעים ושערי תירוצים לא ננעלו וז"ש ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ירצה שהם עושים כמעשה השמש וז"ש עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה כי עקב הוא לשון סוף ומתחלה לא הי' אדה"ר במעלת השמש כי נמשך אחר כח המתנגד אבל בסוף התחזק עצמו אז הכהה גלגל חמה עכ"ד ז"ל ונראה לי להוסיף ולפרש הלשון ואוהביו וגו' עפמ"ש ג"כ ביש"מ פ' תרומה דהנה קיי"ל במגילה דף כ"א דאף דתרי קלא לא משתמע מ"מ בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין כאחד דכיון דחביב יהבי דעתי' ושמעי ויראה דמזה יש ללמוד על הכלל כולו דבדבר חשוב מאוד אין שום טרדה מבטלו וגם אם התורה הי' חביב בעיניו מאוד לא הי' שום טרדה מבטלו וז"ש נחלת עדותיך לעולם ר"ל בלי ביטול רגע כי ששון לבי המה דאז אין שום טרדה מבטל דכיון דחביב יהיב דעתי' עכ"ד ז"ל ויתבאר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו היינו מי שהם אוהביו דהמצות הם בעיניו חביבים מאוד ואז אין שום טרדה ומניעה מבטלו הם כהשמש דאין שום מניעה מבטל השמש מהליכתו והנה כי כן יש לומר בחנוכה דכ' הפנ"י טורח הנס למה הא קי"ל טומאה הותרה בציבור ותי' כדי להראות חבת המקום עלינו עיי"ש ויש לומר כנ"ל דמשו"ה הי' חבת המקום עלינו דכיון כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתיך וכו' והם עמדו בנפשותם כנגד הרשעים האלה א"כ אין שום טרדה ומניעה ביטל אותם והיינו משום שהי' אוהבי ה' שאין טרדה ומניעה מבטל אותם משו"ז הראה ה' חבתו עלינו והוא ע"ד אני לדודי ודודי לי ויתבאר לשון הגמ' מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ר"ל כיון דהם התחזקו עצמם שלא יבטל אותם שום מניעה וע"כ הי' כאדה"ר שהכהה גלגל חמה ועל כן מצות נר חנוכה ג"כ עד"ז משתשקע חמה ואמר עד שתכלה רגל מן השוק כמו דאיתא בפסחים דף ס"ח אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ומבואר דההולכים אחר עניני עוה"ז ולא עסקו באורייתא נקראים אנשים שבשוק והיינו שאמר עד שתכלה רגל בשוק ללמד שאין טרדה מבטל ממצות ה' כאותן שהולכין בשוק:

כז) בגמ' דף כ"ד איבעי' להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן וכתב התוס' בתפלה פשיטא לי' דמזכיר משום דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבה"מ שבבית ליכא פרסומי ניסא עכ"ל ויש להקשות הא למאי דס"ל דלא מדכרינן לית לי' הטעם משום פרסומי ניסא וא"כ אמאי מזכיר בתפלה הא מדרבנן הוא ונראה דהנה כתב הרמ"א סי' תרפ"ב שכח לומר על הניסים אומר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים וכו' והתבו"ש חולק דאין להתפלל שיעשה לו ניסים והביא ראי' מהא דאמר בגמ' היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שיא משום דאין מזכירין מעשה ניסים והישועות יעקב מתרץ דהא דאין להתפלל שיעשה לו ניסים משום שאחז"ל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ולפ"ז י"ל דעל נס נסתר כמו התם ע"ז אין להתפלל כיון שיש כאן נכיון זכות אמנם כשהנס מפורסים ועי"ז נתקדש שמו ית' בעולם א"כ לעומת מה שנינו לו מזכיותיו נוסיף לו זכות חדש וע"ז מותר להתפלל שיעשה לו נס עכ"ד ועיי' מ"ש בפ' בראשית והנה בייט"פ אות כ"ט מביא ע"ש הרב הקדוש ר' אורי מסטרעליסק שפי' כי תאמר רבים הגוים האלה ממנו והסיבה לזה אמר זכור תזכור את אשר עשה לפרעה ובאותו זכירה תגרום עשית גם היום כן להכרית הגוים ההם ועד"ז תקנו נר חנוכה להודות על העבר ולצעוק על העתיד שיעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו וכמו שפירשו קדמונינו הקורא את המגילה למפרע כלומר על מה שנעשה למפרע לא יצא עכ"ד ז"ל והנה לפ"ז כיון דמה שאנו עושין זכר לנפלאותיו הוא כדי להמשיך על העתיד הניסים שנעשו מאז ומקדם והא אין להתפלל שיעשה לנו ניסים וכמו שהקשה התבו"ש על הרמ"א וא"כ קשה על עיקר מה שאנו עושין זכר להניסים כדי להמשיך הנס עתה והא אין מתפללין שיעשה לנו ניסים והתירוץ לזה ג"כ כמו שתי' בישעו"י דעל נס מפורסם דאיכא קידוש השם מותר להתפלל ויתבאר בזה דהכי קאמר בגמ' דבתפלה בצבור פשיטא לו דמזכיר של חנוכה די"ל דבצבור קאי התפלה שיעשה ניסים על הרבים ובפרסום דהא נס של רבים הוא פרסום וליכא נכיון זכות משום דאיכא קידוש השם אבל בבה"מ שמזכיר הנס ביחיד וא"כ התפלה הוא רק לו לבדו ואין מתפללין שיעשה לו נס או דילמא פרסומי ניסא פי' דאפי' ביחיד עיקר התפלה אינו לו לבדו שיעשה נס נסתר רק התפלה בבה"מ הוא על פרסומי ניסא שיעשה לו נס מפורסם ועל זה מותר להתפלל:

כח) להבין למה קבעו חז"ל הנס דוקא על נס הנעשה בהשמן ולא על ניצוח המלחמה אשר הוא באמת נס ופלא גדול יותר מהנס הנעשה בהשמן כן הקשה באוהב ישראל פ' וישב ע"ש גם במאמר בימי מתתי' כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם וכו' והדקדוקים רבו על עמך ישראל תיבות אלו לכאורה שפת יתר הם גם להם ל"ל:

ונראה דהנה שיטת הרמב"ם בכל שאר המצות שבתורה חוץ מג' דברים דהדין בהו דיעבור ואל יהרג דאם אדם רוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי ומתחייב בנפשו ומבואר ברמ"א יו"ד סי' קנ"ז דאם הוא אדם גדול וחסיד וי"ש רשאי למסור עצמו על ק"ה אפי' על מצוה קלה וביש"מ פ' תשא הפליא ע"ז הכי בשביל שהוא חסיד וי"ש ישתנה דינו הלא כתיב וחי בהם ותי' דהאי וחי בהם יש לפרש על שני פנים א' כפי' רז"ל ולא שימות בהם ב' שכל חיותו יהי' בהם וכ"כ יהי' דבוק ונתעצם עם התורה עד אם ירצו להעבירו על אחת ממצות ה' יפסיק חיותו וא"כ לפ"ז הוא להיפך דרשאי למסור עצמו וא"כ אצל ההמונים אשר כל עסקם הוא בעניני העולם הזה בהם יהי' הפי' ולא שימות בהם כפשוטו אמנם אצל צדיקים הדבקים תמיד בו ית"ש עד שעיקר חיותם הוא רק בתוה"ק באלו יתכן הפי' של הפסוק כפי' הב' וממילא מחויבים למסור עצמם על כל דבר עכ"ד ז"ל עי"ש ולפ"ז י"ל בדברי הט"ז שכתב שהנס הי' מפורסם רק בנרות אבל בנצחון המלחמה לא הי' מפורסם כיון דנצחון המלחמה הי' ע"י כהניך הקדושים והם הי' מחויבים למסור עצמם על ק"ה אפי' במצוה קלה וטובה גדולה הי' להם בזה שמסרו נפשם וכמו שאמר ר' עקיבא מתי תבוא לידי ואקיימנה ועל כן לא הי' הנס דנצחון המלחמה כ"כ גדול בעיניהם כיון שרצו כן באמת שימסרו נפשם על ק"ה אבל עיקר הנס הי' להם במה שלא יפלו הרשעים האלה לבטל מהם לעשות מצות ה' היינו מה שנעשה הנס בהנרות שעזר להם הקב"ה ע"פ נס להעלות הנרות לפני ה' ועשו מזה עיקר הנס כיון שזה הי' עיקר חיותם לעשות רצון קונם:

וז"ש כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתיך וכו' וא"כ כיון שהי' קדושים והי' רשאים למסור עצמם על ק"ה וע"כ עיקר הנס הוא במה שנעשה בהנרות וע"כ אח"כ קבעו להודות ולהלל ולא במשתה ושמחה כיון שכך ראוי לעשות עיקר הנס במה שהנס הי' מפורסים דהיינו בהנרות וע"כ קבעו ג"כ חז"ל לעשות הנס על מה שנעשה בהשמן ולא בנצחון דמלחמה כיון דבמלחמה הי' רוצין ברצון גמור למסור נפשם לה' אך עיקר השמחה רק על הנס שנעשה בשמן כדי שיוכלו לקיים מצות ה' אשר חפצינו לעשותם בלי מניעה (ועיין לעיל אות י'):

כט) הללו את ה' כל גוים וגו' כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללו' ויל"ד דהא חסד ואמת הוא תרתי דסתרו אהדדי דחסד משמע אפי' שאינו מגיע מהדין ואמת הוא בדין ומשפט וגם תיבת לעולם צ"ב:

ונראה עפמ"ש האלגזי עה"פ ואני תפלתי וגו' א' ברב חסדיך ענני באמת ישעך כי מתחלה ביקש בחסד ואח"כ באמת שהוא בדין וכתב כיוון בזה למ"ש הטור בסי' צ"ח אל יחשוב אדם לומר ראוי שיעשה הקב"ה בקשתי כיון שהתפללתי כי אדרבה זה יהי' כמזכיר עון אלא יבטח שיעשה הקב"ה בקשתו בחסדו וזש"ה אינו ראוי שתענינו אלא ברוב חסדך, ענני באמת ישעך כיוון במלא ישעך למ"ש ז"ל כי כביכול הקב"ה נגאל ע"י גאולת ישראל וז"ש באמת ישעך זה אני שואל באמת ובדין גמור ואינו מתבייש כיון שהוא ישעך עכ"ד הובא ביש"מ פ' תשא, עוד אקדים מ"ש הר"ם אלשיך א' יחננו ויברכנו וגו' כלומר א' שהוא מדה"ד יסכים עם מדה"ר ויברכנו אז הוא סלה כי הוא יעשה נצחית עכ"ד ויש לפרש בזה מ"ש כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתיך וכו' היינו ששתים רעות עשו מלכות הרשעה האחד מה שנוגע לעמך ישראל והשני מה שנוגע ח"ו לכבודו ית"ש וזהו להשכיחם תורתיך וע"כ כשעזר לנו הקב"ה הנה במה שנוגע לעצמינו זה הי' בחסד וברחמים ועל מה שנוגע לכבודו ית"ש זהו באמת ובדין וע"כ אומרים ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם היינו בחסד על מה שנוגע לעצמם וגם דנת את דינם היינו באמת ובדין על מה שנוגע לכבודו ית"ש וכיון דמה שנעשה בדין הוא נצחית כדברי האלשיך ומזה נצמח גם לישראל ישועה נצחית וע"כ אומרים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה היינו שהוא גדולה ר"ל נצחית וגם כהיום הזה ר"ל עד היום הזה וזש"ה כי גבר עלינו חסדו היינו עלינו ר"ל בשביל ישראל הוא בחסדו אבל ואמת ה' ר"ל בשביל הנוגע לה' הוא באמת ובדין וגם הוא לעולם דכיון שהוא בדין הוא נצחית לעולם ועד:

ל) אמרו חז"ל שאמרו אז רשעי היונים כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלין בא' ישראל ויש להבין למה דוקא על קרן השור ונראה עפ"ד הגמ' בב"ב דף ט"ז אמר רבא ביקש איוב לפטור את העולם בדין אמר רבש"ע בראת שור שפרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך ומה אהדרו חביריו לאיוב ברא הקב"ה יצה"ר ברא לו תבלין תורה וכתב בח"א דאיוב כפר ואמר שהאדם הוא מוכרח במעשיו בתולדתו ובטבעו ולזה לקח הדמיון מב' בריאות הפכיים בראת שור שהוא מבחר שבמינים שפתח הכתוב בו תחלה בטהורים ובראת חמור שהיא השפל שבמינים מצד חומרו שע"כ נקרא חמור והשור לא ישובח והחמור לא יגונה כיון שכל אחד מוכרח על טבעו מצד הבריאה כ"כ בראת צדיקים שכך יהי' מצד בריאתם והם מוכרחים על מעשיהם ואהדרי' לי' חבריו לאיוב שהדבר תלוי בך שברא הקב"ה יצה"ר באדם אבל נתן ביד האדם תבלין שהוא התורה עכ"ד ובזה יש לפרש להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חקי רצוניך ולכאורה קשה כפל הלשון ל"ל וי"ל כיון דרק בזה יש הבחירה לאדם לגבור על יצרו ע"י התורה אבל בלא התורה האדם מוכרח במעשיו וע"כ רצו היונים מקודם להשכיחם תורתיך ובזה ממילא ע"י ההכרח אח"כ ולהעבירם על חקי רצוניך וז"ש חז"ל שאמרו היונים כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק בא' ישראל ר"ל דבזה כפרו בעיקר שהאדם מוכרח במעשיו ואין לו שכר ועונש וכמו השור אשר לא ישובח אם כי טהור הוא כיון שבטבעו נברא כך כן האדם הוא מוכרח בטבעו ולכן אמרו ברמז שיכתבו על קרן השור ר"ל כמו השור שהוא טהור בעצמותיו וגם כי הקרן הוא ג"כ סימן טהרה כמחז"ל חולין דף נ"ט ע"ב וע"כ רצו ג"כ להשכיחם תורתיך שלא יהא מה להשיב כמו דאהדרי' חביריו לאיוב שיש להיצה"ר תבלין ע"י התורה:

לא) ברמ"א ה' חנוכה וי"א שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות וי"ל הטעם עפ"ד הגמ' בב"ק דף פ"ז אמר רב יוסף [דהוי סגי נהור] השתא דשמענא להא דר חנינא גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה מ"ד אין הלכה כר"י דס"ל סומא פטור מכל המצות עבידנא יומא טבא לרבנן מאי טעמא דכי מפקידנא אית לי אגרא טפי ומזה למד ביש"ש שם דכשנעשה הבן בן י"ג שנה והוא עכשיו מצווה ועושה יש לעשות סעודה כר' יוסף עכ"ד ועיי' במג"א סי' רכ"ה ובזה יש לפרש הגמ' במס' פסחים דף ס"ח הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שנתנה תורה וי"ל משום שנתנה תורה ביום ההוא ואנו נעשים מאז מצווה ועושה ועי"כ היינו מחויבים אז בעת שנתנה התורה לעשות סעודה דהא מי שנעשה מצווה ועושה צריך לעשות סעודה וע"כ לזכר בכל פעם בזמן הזה בעינן נמי לכם היינו לעשות סעודה בעצרת, והנה בחנוכה כשעמדה מלכות יון להעבירם מעל חקי רצונך ואנוסים מחמת נפשות היינו ואונס רחמנא פטרי' מכל המצות ואח"כ כשנעשה נסים לאבותינו ונפרע לנו מצרינו ושוב היינו מחייבים לעשות את כל דברי התורה הזאת וכיון שנעשה אנחנו מחויב במצות צריך לעשות סעודה וי"ל דמשו"ז יש מצוה בריבוי הסעודות:

לב) י"ל הטעם דלא קבעו בחנוכה במשתה ושמחה כמו בפורים אע"ג דגם בחנוכה הי' כמו הצלת נפשות כמ"ש הטו"ז משום דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו ונראה עפ"ד א"זזלל"ה בתפל"מ סי' וא"ו וביש"מ בהפטרה פ' נצבים עה"פ כי אין במות זכרך וז"ל אף שנמסר עמו של א' להריגה ח"ו נתונים אל פני המלחמה בזה אין אנו מזכירין את ה' אך זאת שאלתינו מי יודה לך והפי' דקרא כי אין במות זכרך מה שהם מסורין ח"ו למות אין אנו מזכירין אותך כלל רק בשאול דהיינו בשאלה ובקשה הוא רק מי יודה לך עכ"ד ולזה י"ל דגם בחנוכה כשעמדה מלכות הרשעה להשכיחם וכו' בזה הי' מזכירין שמו ית לא על חי' עצמן הי' מבקשין רק עיקר בקשתם הי' כי אם ח"ו ישראל נתונים ביד צריהם מי יודה להשי"ת היינו מי יעבוד את השי"ת ולכן תקנו להודות ולהלל כיון שע"ז הי' מבקשין מי יודה להשי"ת וא"כ כשהי' להם תשועה הי' צריכין להודות ולהלל כמו שבקשו בתחלה רק ע"ז ומיושב קושי' הטו"ז דאע"ג דגדול המחטיא יותר מן ההורגו מ"מ על הצלת נפשם לא בקשו רק בקשתם הי' מי יודה לו וא"כ הם מחויבים רק להודות ולהלל:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה