עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - להקפות ש"ע וש"ת
יב) אמת ויציב וכו' עלינו לעולם ועד ונראה פירושו ע"ד שנודע כי אין לך אדם שאין לו שעה שחושק לעשות רצון קונו ונותן לב לשוב ואין חסידות כחסידות בתחלתו רק אחר עבור שעה נתקרר וחוזר לקדמותו אבל הבני עלי' כל שעה ושעה כשעה ראשונה ובכל עת נדמה להם כאלו עתה ההתחלה בעבודת הי"ת ואפשר זהו הכוונה שאנו מתפללים וטהר לבינו לעבדך באמת ע"ד שכתב, הרמב"ן קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כי החסדים הקיימים נקראו אמת כי הוא מגזירת אמנה כטעם ונאמן ביתך וממלכתך עד מאד עכ"ד, וזהו התפלה שיטהר ד' לבינו ורק יהא באמת שיהא של קיימא מבלי תכזב רק תהא כן לעולם, וזהו שנאמר במשה כי עבד נאמן קראת לו שהוא הי' עבד ד' באמונה ובלי הפרד ד' מעמו רק תמיד הי' דבוק בעבודת הי"ת וזה שבא לו בשכרו וכמדתו מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש לעולם ועד, וזה שאנו אומרים אמת ויציב וכו' לעולם ועד פירוש דבר אמת שהוא לעולם ועד מבלי הרף לעולם ביראת השם החופף כל הימים:
יג) מרגלא בפומי' דאבא מארן הגאה"ק זצוקלה"ה לה"ה להזכיר בהקפות מאמר הזהר פ' פנחס ד' רי"ט ישמח ישראל בעושיו בעושו מיבעי' לי' אלא אלין קב"ה ושכינתי' ואביו ואמו דאע"ג דמתי קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמי' להאי חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתי' וכו' ונראה עס"י המבואר בספרים כי כל התיקונים הם על ידי הכוונות ולפי"ז יעלה על הדעת שאותם אשר אינם יודעים לכוין אינם פועלים בעשיית המצוה ח"ו הס מלהזכיר כזאת כי אם אמנם דעיקר תיקוני המצוה ע"י הכוונה הראוי בקשר במדת העליונות אך מחסד הי"ת שאם אחד עושה מצוה עד"ז כבר עשה סולם לכל העושה מצוה ההוא [ועי' ביש"מ פ' חקת] ובזה יתבאר הכתוב [מלאכי כ"ד] והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ר"ל לב אבות אשר לבם כלב ארי וכליותיהם יועצים חכמה ובודאי השיגו מעלת התורה והמצוה בכוונה והתיקון הראוי לזה ישוב ד' לבם על בניהם אף אם הם לא ידעו ולא יבינו ואפס מזומה וחסר תבונה המה עכ"ז כיון שהאבות כבר עשו סולם העולה בית א' בזה יעלו מעלה ראש ובניהם אחריהם יסמכו על שלחן אביהם אשר כבר ערכו לפניהם ולב בנים על אבותם שהם יסמכו בכוונות על אבותם כנ"ל, ובזה יתבאר דברי הזה"ק אעקר לון מג"ע לנטלא חולקא דחדוה ר"ל כי הם ינטלו חלק בהשמחה של מצוה מה זה עושה עתה כי הכל נעשה ונגמר על ידיהם ובכוונה אשר עשו וכבר רצה א' את מעשיהם:
יד) מי א' כמוך עושה גדולות אביר יעקב נורא תהלות תפארת ישראל שומע תפלות כי שומע אל אביונים ד' השייכות זה לזה נראה עפי"מ שכתב ביש"מ פ' אמור איך אנו משבחין ומפארין בפיוטים בהרבה שבחים וקילוסין וקשה ע"ז דבגמ' ברכות ל"ג אמרי' ההוא דנחית קמי' דר' חנינא אמר הא' הגדול וכו' והאדיר והעזוז וכו' כי סיים אמר לי' סיימתנהו לכולא שבחי' דמריך משל למלך בו"ד שהי' לו אלף אלפים דינרי זהב והי' מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו, והתירץ היא עפ"י המדרש [פ' לך] ואף שבחו של הקב"ה אומרים מקצתו בפניו דלא כדעת רבא דאמר להא דנחית קמי' דציבורא סיימתנהו וע"כ מותר לשבח להי"ת כיון דשכינתו בתוכינו ומלא כל הארץ כבודו והוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו עכ"ד עיי"ש, ובזה יתבאר דברי הגמ' ברכות שם לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל דהכוונה הוא על דרך הנ"ל דהא ידוע אשר אין להתפלל דרך ממוצע להשם אפי' ע"י מלאך או שליח [וכבר דבר מזה בשל"ה הקדוש ה' ראש השנה במה שאנו אומרי' בסליחות מכניסי רחמים וגם מה שמשתטחים על קברי אבות ואין כאן מקום לדבר מזה] וז"ש בגמ' לעולם יסדר אדם שבחו חל מקום וקשה איך ישבח להי"ת וכי סיימתנהו לשבחי' דמריך אלא ע"כ כתי' היש"מ כיון שהם בפניו ואומרים רק מקצת שבחי ובזה יוכל אח"כ להפלל להי"ת בעצמו כיון דהוא בפניו ולא הוי ע"י שליח:
וז"ש כאן מי א' כמוך עושה גדולות אביר יעקב נורא תהלות ר"ל בעבור זה שהוא עושה גדולות כמשל למלך שהי' לו אלף אלפים דינרי זהב וזהו עושה גדולות וע"כ נורא תהלות לשבח להבוב"ה כנ"ל וכי סיימתנהו לשבחי דמריך תפארת ישראל שומע תפלות הקב"ה שומע תפלות ישראל ואין להתפלל רק להקב"ה בעצמו לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח וזהו בעבור כי שומע אל אביונים ה' ר"ל הקב"ה בעצמו שומע אל אביונים ימלא כל הארץ כבידו וא"כ הוי בפניו וע"כ מותר לשבח להבוב"ה כיון דמזה מוכח דהוי בפניו דאומרים רק מקצת שבחו:
טו) יכין ובועז בשם נקראים וכל בניך לימודי ד' השייכות זה לזה נראה עפי"מ דאמרי ביומא ע"ז בעיין יעקב [ובגמ' שלפנינו חסר זה המאמר] אמר הקב"ה מי הוא זה שמלמד זכות על בני אמרי לי' גבריאל אמר לה' ניעול עיילי' והייני דכתיב ואני באתי אחריך ונראה לענ"ד לפרש הלשון שאמרו בגמ' ניעול עיילי' ובפשיטות הוא כיון דאפקי' כדאמר שם ועיי"ש ע"כ אמר לי' ניעול, ונ"ל עוד המרומז בזה עפ"י דאמרי' בגמ' שבת קמ"ט כל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתי של הקב"ה וע"כ מי שמלמד זכות על ישראל בדין הוא שיטול שכרו מדה כנגד מדה דאדרבא מכניסין אותו למחיצתו של הקב"ה וע"כ אמרו לי' לגבריאל אשר למד זכות על ישראל לקראו לפנים ממחיצתו של הקב"ה, וז"ש כאן יכין ובועז בשם נקראים ר"ל כיון דשם דרך מבוא לבית קדשי הקדשים בית כלי חמדה לישראל למחילה ולסליחה בכל שנה ושנה וע"כ נקראים בשם יכין ובועז שני עמודי קדש מלמדי זכות לבית ישראל נקראים לפנים ממחיצתו של הקב"ה וכל בניך לימודי ד' כאמור בסה"ק נועם אלימלך כלומר שהם מלמדים אותו כביכול אך לזכות את בריותיו ע"כ א"ת בניך אלא בוניך והבן ע"כ, וע"כ אסמכי' לדלעיל ר"ל דאם מלמדים זכות על עם בנ"י נקראים בשם לפנים ממחיצתו של הקב"ה וגם כל בניך יקראו לפניו כיון שהם מלמדים איך לזכות את בריותיו כנ"ל והבן:
טז) א"י מי א' כמוך ע"ד האמור בגמ' ברכות דף י"ז רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך מי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד מלכות ושמעתי אומרי' משמי' דמו"זזלה"ה הכוונה שאור שבעיסה ר"ל מה שטריד כל אחד בפרנסתו על המחי' ועל הכלכלה מעלות הבוקר עד כי יחשכו כוכבי נשפו ועבור כן אין להאשים את האיש גם אם ישכח את אשר עשהו לעמוד על משמרתו משמרת הקודש מכיון דטרדת המוחין מבטלו וכמו דאמרי' בגמ' עירובין דף ס"ה יכולנא לפטור כל העולם מן הדין מטעם שכורת ולא מיין ובזה אמרתי ע"ד אפשר לומר אשר עוד יעקב אבינו התנצל עצמו עד"ז במה שאמר עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וגו' ואשלחה להגיד לאד' למצוא חן בעיניך ור"ל כמו שאמר בגמ' הנ"ל דבמה שכל אחד מרבה דאגה להרבות נכסים לפרנסתו כדי לרעות את עצמו וכ"כ שיעבוד מלכות זה כמה שנים אשר עמך בנ"י צאן קדשים רועים בשדה אחר בארץ לא להם זה וזה גורם להטריד אותנו ולבלבל את מחשבותינו עד שאין אנו יכולים לעלות במעלות על מזבח ד' להקריב לפניו ריח ניחוח כמצווה עלינו וע"ז מרמז יעקב אבינו ע"ה בדברו בכוונת הלב לשמים נוה לבן גרתי ואחר עד עתה ר"ל שהי' בגלות מן זמנים טובא עד עתה ודר עם נחש בכפופה אחת לבן הארמי ועוד ויהי לי שור וחמור וגו' ר"ל שהי' מוכרח לבלה ימי' בהבלי עוה"ז ובחבולי טרדון להביא טרף לביתו לזון את בניו וטפלי דתלוי בי' ובזה אשלחה להגיד לא' ממ"ה למצוא חן בעיניך ר"ל שיהא זאת מליצתי לבל יאשם על שלא עבדו כראוי בלבב שלם [לפי ענוותניתו כדרך הצדיקים שמתחרטים בכל עת ושורים בתשובה] וז"ש אביר יעקב נורא תהלות ע"ד שאמר בגמ' יומא דף ס"ט הגבור והנורא דקאי על זמן הגלות דהקב"ה מקרי נורא ע"ש הכתוב הן הן גבורותיו והן הן נפלאותיו שה אחת בין ע' זאבים יוכל להתקיים תפארת ישראל שומע תפלות ר"ל שהקב"ה ישמע זאת לתפלה ויקבלה לפניו ית"ש כי שומע אל אביונים ה' ר"ל מה שישראל הם דלים ואביונים כינוי מה שישראל טרודים על הפרנסה להמציא טרף לביתם וע"כ בקשתינו לפני מלך אביר יעקב נורא תהלות מה שנקרא בזמן הגלות בשם נורא שישמע תפלותינו ויאזין תחנונינו מה שאנו אביונים טרידים על המחי' וכלכלה גם שיעבוד גליות וע"י כן נקרא נורא וזה יהי' לנו למליץ מול מגיד פשע כי גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך והבן:
יז) א"י בדברי הזוה"ק הנ"ל בהקדם לפרש בנוסח אב הרחמן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו וכו' יזכרם א' לטובה עם שאר צדיקי עולם וקשה הא פשיטא מדוע לא יזכרו עם שאר הצדיקים והנראה עפי"ד זקיני היש"מ פ' תצוה דיש שני מיני צדיקים כת אחד המסגלים מצות מעשיות צדקה וגמ"ח וכדומה אבל מ"מ קצרה שכלם להבין גדולת הבורא ב"ה לקיים מה שנאמר ולדבקה בו הכת השני' הדבקים בו ית' בתוקף ובחשקות גדול ועושין כל המצות באהבה נפלאה עד שכל התענוגים הם בעיניהם כאפס נגד התענוג הגדול שהם מתענגים באהבתו ית"ש והם מתעלים תמיד ממדרגה למדרגה ומתחדש להם אהבה בכל יום תמיד והנה אמרו רז"ל נדה ס"א כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות והנה זה בכל המצות מעשיות דהיום לעשותם ולא במחר אבל הדבקים בו ית"ש לא ישולל מהם הדביקות לאחר מותם ואדרבה מתגדל ומתחזק ביתר שאת כיון שהוסר מסך המבדיל הגשמיות ולפי"ז הצדיקים אשר הם מכת הראשון צדקתם בטל לאחר מותם כיון שאין באפשרי לאחוז שם הצדיק דרכו כי היום לעשותם ולא למחר משא"כ הצדיקים שמהכת השניי' אין נעדר מהם שם צדיקים גם לאחר מותם כי עדיין בצדקתם עומדים ויתבאר דברי הגמ' חולין דף ז' גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם היינו הצדיקים שמכת השניי' כי עיקר צדקתם מתגדל ומתרבה אז משא"כ הצדיקים שמכת הראשון אדרבה פסקה צדקתן ולמה יחשבו יותר מצדיקים חיים שהם עדיין בצדקתן עכ"ד בארוכות יותר עיי"ש דבריו כי נעמו וז"ש הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו כלומר אותן אשר גם במותם לא נפרדו ממצות ה' מכיון שבחייהם עשו המצות באימה וביראה בדביקות ובתשוקת אהבה ועל כן לאחר אריכת ימיהם לא נפרדו ועולין למעלה בלי מסך המבדיל החומר אשר מעפר יסודו ע"כ יזכרם א' לטובה עם שאר צדיקי עולם היינו אשר חיים אתנו בעוה"ז כיון שגם הם עודם עוסקים ועומדים בצדקתם כמו הצדיקים אשר עודנה חיים על פני האדמה ויתבאר דברי הזוה"ק דקוב"ה אעקר להון מג"ע לנטלא חולקא דחדוה עם קוב"ה ושכינתי' היינו דבחדוה דקוב"ה גם לאחר אריכות ימיהם המה עוסקים בה ויהנו בזה תמיד לעולם וילכו מחיל אל חיל ע"כ הם בצירופא חדא עם שאר הצדיקים בעוה"ז לשמוח יחד באהבים:
יח) א"י עפי"מ שהביא א"ז ז"ל בייט"ל פ' מטות בשם דודו הגאה"ק מו"ה ארי' ליב מווישניצא לפרש הפסוק ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה וגו' ושרת את אחיו וגו' לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד שהוא לכאורה כפל לשון אבל הענין כי עיקר עבודת הלוים בשירם ובזמרם לעורר לבבות ישראל לתשובה בבואם להקריב את קרבנותיהם ומבן חמשים שנה נפסל בקול עי' רמב"ן ולא הי' יכול עוד לעשות עבודתו בקול עכ"ז עמד על משמרתו עם אחיו הלוים לעורר הלבבות לתשובה והענין כי אז בינה יתירה נודעת להם שהם הי' מתבודדים בינם לבין קונם ובאו בקושרות עם כללות לבבי ישראל האחוזים זה בזה ובכן הי' מתעוררים הלבבות לפשפש במעשיהם וז"ש ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד בפועל ממש ועכ"ז ושרת את אחיו וגו' עם אחיו לשמור משמרת לעורר הלבבות הגם ועבודה לא יעבוד בפועל עכ"ד הנחמדים עיי"ש ולפי"ז יש לומר כי כן הצדיקים אשר בחייהם הי' מעוררים לבבות ישראל בשירם ובזמרם בהלל ורננה לפני ה' כן גם לאחר שנפטרו ונסתלקו מזה העולם ואין בכחם בפועל ממש לעורר לבבות ישראל ועכ"ז יעמדו הם אתנו לשרת עם אחיו לעורר לבבות ישראל בעוה"ז וכמו הלוים שנפסלו בקול עכ"ז יעשה ה' להם שלא יעברו ממשמרתם כיון שכל זמן שהי' בכחם לעשות עבודתם עבודה תמה בכל כחם כן גם לאחר פטירת הצדיקים למה יגרע נחלתם מלהסתפח בנחלת ה' כי העיקר הוא למען הודיע בעולם לקרוא בשם ה' לעורר לבבות בנ"י וזה שאמר בזוה"ק קוב"ה אעקר להון מג"ע לנטלא חולקא דחדוה היינו לעורר אותנו לשוש בגילה ורננה לפני ה' בזה אשר יעמדו אתנו פה גם היום בזה יעורר אותנו כנאמר בהלוים וכנ"ל:
יט) הא' הגדול עיני כל נגדיך רב חסד גדול על השמים חסדך א' אברהם זכור לעבדיך חסדי ה' אזכיר תהלות ה' ונלע"ד לבאר הני ארבעה חרוזים האיך שייכים זה לזה דהנה בהגיע ימי הרצון שמ"ע וש"ת אשר בם אנו שמחים בשמחת התורה ובהעלות על לבבינו במה איפוא עבר עלינו כל השנה בביטול זמן זמנים טובא וגם את אשר עשינו ולמדנו לפעמים ועשינו ככתוב בתורתו ית"ש יודע איש מרת נפשו האם נעשה כמצוה עלינו באהבה ויראה כדת מה לעשות בזה נחת רוח ליוצרינו הבוב"ה וא"כ איך ישמח לבינו ותגל נפשינו בשמחת התורה הלא אדרבה נמס לבנו בקרבינו בזכרונינו שפלותינו העל כל אלה ועל כל נעלם יבא במשפט ואך בזאת תחזקנו ותאמצנו הפעם הזה במה שהגיע העת המעורר הכוונה לנו ונקבל על עצמינו בשמחה רבה מעתה ועד עולם רק לעבוד את בוראינו בתשוקה ודבוקה בו בכל עת וכבר אמר אזז"ל בייטב פנים לפרש מאמר חז"ל אהא דכתיב והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה ולכאורה יפלא הא אכין ורקין מיעוטין ויתבאר דהנה מה שהי' לשעבר אך אינו אלא מיעוט כי מעט ורעים הי' עכ"ז שמח על לעתיד וז"ש לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה והיינו ע"ש העתיד להיטב עכ"ד הקדושים ובזה יש לפרש דברי הגמ' פסחים דף ס"ח רב ששת מהדר לי' תלמודי' כל תלתין יומין ותלוי וקאי בעוברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי ויל"ד על מה תלוי עצמו בעיברא דדשא וגם כפל הלשון חדאי נפשאי שני פעמים ולהנ"ל יתבאר דרב ששת שלמד בכל עת כמו שאמר שמהדר לי' תלמודי' ע"כ אמר שני פעמים חדאי נפשאי האחד ששמח על שלמד עד העת ההוא וגם שמח לבו על להבא ורק על זה תלוי עצמו ר"ל הי' מסופק וחורך על עצמו [מלשון אשם תלוי] שמא לא למד ביראה ועבודה תמה כראוי וע"כ תלוי עצמו בעיברא דדשא הרמז בזה כמו שאיתא בגמ' שבת ל"א מכריז ר' ינאי חבל על מאן דאית לי' דרתא ותרעא לדרתא לא עביד מזה נראה שנמשלה התורה לבית והיראה להדלת וע"כ תלוי עצמו ע"ז הכוונה הנ"ל שמא לא למד את התורה ביראה כראוי ור"ש ברב ענותנותו ולפי רוב השגתו הי' מיצר ודואג אולי לא צא עוד ידי חובתי ביראת ה' טהורה:
והנה במדרש פ' בשלח וז"ל עתידין ישראל שיאמרו שירה לעתיד לבא שנאמר שירו לה' שיר חדש ובאיזה זכות הן אומרים שירה בזכות אברהם הדה"ד תשורי מראש אמנה היינו אברהם ראש האמנה עכ"ל ופי' בשל"ה שם עתידין ישראל כשיתבשרו להגאולה יאמרו שירה על מה שעתיד לבא היינו על הניסים שיתבשרו עליהם יקדימו לשורר מיד ויהי' בחוזק אמונתם כאלו נעשה וזהו תשורי מראש אמנה בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה שנאמר והאמין בה' עד שלא נעשה המעשה עכ"ד עיי"ש וז"ש הא' הגדול עיני כל נגדיך והוא מלשון עזר כנגדו שדרשו חז"ל יבמות ס"ג ובמדר' בראשית פרשה י"ז כנגדו להלחם ר"ל דמי יאמר זכיתי לבי וגו' האנוש מאלוקי יצדק וגו' וא"כ עיני כל נגדו ח"ו וגם הלא רב חסד גדול על השמים חסדך כמי שאמרו חז"ל פסחים דף נ' ע"ב כתיב מעל השמים חסדך וכתיב עד השמים חסדך כאן בעושים לשמה כאן בעושים שלא לשמה והיינו שאמר על השמים חסדך והוא לשון משולל שהי' צריך להיות על השמים חסדו דאם עושין לשמה אזי על השמים חסדו ולהכי נקט לשין שלילה כיון שהוא בדרך עונש אם אינו רק עד השמים חסדו ולא על השמים וא"כ על מה יש לשמוח ולשיר בקול רינה לפני ה' הלא כל איש יודע נגעי לבו במה שעשה נגדו ית"ש וגם את הטוב אשר עשה הי' שלא לשמה ורק עד השמים חסדו ועל כן אמרי' בבקשה לפניו ית"ש א' אברהם זכור לעבדיך בזכות אברהם שהאמין בה' מראש עד שלא עשה הקב"ה הניסים וע"כ בשכר זאת חסדי ה' אזכיר תהלות ה' אשירה לה' ואזכיר תהלותיו מקודם על מה שיהי' אח"כ במה שזכינו וקבלנו על עצמינו מעתה לעשות הכל לנחת רוח לפני יוצרינו ובזה נגילה ונשמחה יחד בעת ההוא ובזמן הזה על לעתיד לבא על הקבלה להבא וכמו שעתידין ישראל לומר שירה על מה שעתיד לבא הישועה והיינו בזכות אברהם:
כ) א"י בדברי הזוה"ק הנ"ל עפימ"ש חז"ל בגיטין דף כ"ב הכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חרש שוטה וקטן ופריך בגמ' והא לאו בני דעה נינהו ופירש"י ולא ידעי לכתוב לשמה אמר רב הונא והוא שהי' גדול עומד על גבו ומשמע מזה דמאן דלא ידע לכיון לשמה עכ"ז בגדול עומד על גביו הוי כאולי כוונו בה לשמה ולכן הקב"ה אעקר לן מג"ע ואייתי לון עמי' משום דבדור אחרון ובניהם אשר יקומו מאחריהם אילי לא ידעו ולא יבינו לכוין כדיאות משו"ה אייתו להון למהוי עמנא עומד על גבינו ובזה יהי' כאלו אנחנו כוונו בה בכל הכוונות הראוים לתקן בזה את שורשה במקום עליון: כא) בזמר ידיד נפש, נפשי חולת אהבתך אנא א' נא רפא נא לה בהראות לה נועם זיוך וגו' וקשה הלשון חולת אהבתך מדוע יקרא בלשון חולה דהא אדרבה זה הוא מטרת כל איש ישראל שיוכל לבוא למדריגה הלזו אשר ישתוקק נפשו ויתענג באהבתו חבוקה ודבוקה בו ית"ש באין הרף כל הימים וכמאמר החכם אם דאגתך בעבודת השם ירבה דאגתך וגם מהו התפלה רפא נא לה דהא כן הוא שלימות איש לאהבה את ה"א לדבקה בו באופן המעולה בכל פעם יותר למעלה למעלה ונראה עפימ"ש בס' עבודת ישראל פ' בחקותי לפרש מאמרם ז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות הכוונה שאנחנו מחויבים להתפלל שתהא אימת מלכות על עמו לא לעבדו מאהבה בלבד כ"א בשלימות של מרת מלכות היינו יראה עם אהבה שאלמלא מוראו, איש זה הקב"ה כביכול את רעהו הוא העובד אותו חיים בלעו מרוב תשוקה ואהבה עד כלות הנפש כדכתיב בבני אהרן בקרבתם לפני ה' עכ"ד הקדושים ועיי' בייטב פנים לחג הסכות אות י"ג והנה מבואר ברמ"א או"ח סי' א' סעיף א' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתירה ובמעלות הצדיקים וכו' כשישים האדם על לבו שהמלך מה"מ עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והכנעה בפחד השי"ת עיי"ש וא"כ הרי מדברי הרמ"א דאם תמיד ה' לנגד עיניו מזה יגיע אליו היראה בפחד השי"ת וז"ש נפשי חולת אהבתך ר"ל הנפש הוא חולת מאהבה לחוד בלי יראה ועי"ז הא יוכל לבא עד כלות הנפש כמ"ש הרמב"ם סוף ה' תשובה ולפי קשוט הנפש במעש"ט תגדל האהבה עד שמגודל התענוג יוכל האדם לבא לידי כלות הנפש ותשוקתה להפרד מן הגוף כדי להתדבק במקור החיים בחי החיים עיי"ש לכן אנו מתפללים אנא א' רפא נא לה בהראות לה נועם זיוך ר"ל במה אשר תראינו נא נועם זיוך היינו שהשי"ת יהי' בעזרינו שנזכה בכל פעם להיות במדרגה זו אשר יראו עינינו ה' לנגדינו תמיד ובזה יבא אלינו היראה והפחד בזה תתחזק הנפש בגוף ותתרפא מחילת הבא מאהבה והיתה לה עי"ז שמחת עולם ועד שלא תתפרד הנפש מהגוף ועד:
כב) י"ק זכית אבות יגן עלינו נצח ישראל מצרתינו גאלנו ומבור גלות דלנו והעלנו וכו' נראה לפרש עפימ"ש אא"ז זללה"ה ביש"מ בהפטורה לפ' תולדות על דברי הגמ' מגילה דף ט"ו אר"א אר"ח כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם עפ"מ שכתב בספר אחד דכשאומר דבר בשם אומרו שפתותיו של הצדיק דובבת בקבר דהיינו שמעורר חיות להצדיק וע"כ נחשב להדור והיינו שדרשו אגורה באהלך עולמים דהוי כדר בעוה"ז והנה הבכור שור במס' ר"ה כתב ותורף דבריו דכשהצדיק קבוע במקומו העולם כמחצה על מחצה ואמרינן בפ"ק דקידושין העולם אחר רובו נידן ואיתא בר"ה שם מחצה על מחצה הקב"ה שהוא רב חסד מטה כלפי חסד משא"כ כשהצדיק הוא נע ונד עיי"ש והנה כל החיים מתנועעים תמיד ממקום למקום ואף כשהם בעיר אחת מ"מ ממקום למקום בעולם הוא ולכן באמת העולם נידון אחר רובו ולא כמ"ש הב"ש ז"ל אך אחר המות הרי הגוף בקבר עד עת התחי' וא"כ הוא כמחצה על מחצה רק אז לא נחשב להדור אבל כשאומרים דבר הלכה משמו אז נחשב בין החיים וגם היא קבוע וא"כ מביא גאולה לעולם דכבר הוא מחצה על מחצה ואף אם העולם הם רוב רשעים ח"ו אז ורב חסד וגו' עכ"ד היש"מ ז"ל ובזה פי' אא"ז זללה"ה בייטב פנים לחוהמ"ס הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו מאתנו כי מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם היינו להשפיע מתורתם ויראתם לזולתם כדכתיב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר לכן אנו מבקשים יזכרם א' לטובה להצטרף עם שאר צדיקי עולם היינו אסר הם חיים אתנו עכ"ד ז"ל עיי"ש ובזה נ"ל לפרש המד"ר בפ' תשא עה"פ זכור לאברהם וגו' גפן ממצרים תסיע למה נמשלו ישראל לגפן מה גפן היא חי' ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים ונשענים על המתים אלו האבות הוי זכור לאברהם וגו' עכ"ד המדרש ולכאורה יש לבאר אמאי אסמכי' המדרש שישראל נמשלו לגפן בהא שנסעו ממצרים ולהנ"ל י"ל דכאשר נסעו בנ"י ממצרים והוו ניידי ממקומם א"כ יש לחוש שמא ח"ו אין רובם צדיקים והעולם אחר רובו נידון ע"כ אמר המדרש שישראל נמשלו לגפן שנשענים על עצים המתים אלו האבות וע"כ אף שנסעו ממצרים הוי כמחצה על מחצה עבור האבות שהם קבוע במקומם ויצטרפו עם העולם אשר הם חיים להכריע לטוב לנו וז"ש יק' זכות אבות אשר כל חפצם ומטרתם הי' להנחיל לבניהם ולדורתם מתורתם ומיראתם הקודמת לחכמתם ומנועם זיו הדרתם אנו נשפעים בתורה ומצות בכל עת שגור בפינו לכן זכותם יגן עלינו להיותנו על ידם כמחצה על מחצה כיון שהם קבוע במקומם ואז אח"כ נצח ישראל מצרותינו גאלנו שהוא יטה לנו כלפי חסד ברב חסדו כמ"ש חז"ל מחצה על מחצה רב חסד מטה כלפי חסד ומבור גלות דלנו והעלנו כמ"ש ביש"מ בריש פ' שמות דאם ישראל יושבין בא"י כלל ישראל מיקרי קבוע ואין חשש ביטול ברוב אבל לאחר שגלו הוו ניידו עיי"ש ולכן אמר ומבור גלות דלנו והעלנו היינו אף בעת שיהי' ישראל בגלות והוו ניידו עכ"ז לא יבטלו ברוב רשעים ע"י האבות שהם קבוע, וזכותם יגן עלינו: כג) א"י מי א' כמוך וכו' עפי"ד חז"ל ויעבור ה' על פניו ויקרא מלמד שאמר הקב"ה כ"ז שיעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם והוכיחו המפורשים דאין הכוונה על עשיי' ממש כי אם באמירה שיאמרו הי"ג מדות סגי לעורר רחמים דהא שם א' הוא אחד מי"ג מדות ומבלעדו אין א' ולא יתכן עשיי' ובזה פי' מהרמ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור וגו' שיהא סגי באמירה בעלמא מה שאתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואיתא בילקוט זה מדת טובך ע"ש וזה י"ג מדות של רחמים כדכתיב אני אעביר כל טובי ע"פ דאי אפשר לומר שיעשו ממש דהא מי א' וכו' אשר יעשה כמעשיך וגו' עכ"ד ובזה פי' המפורשים א' הורית לנו לומר דייקא שלש עשרה מדות כלומר ע"י מדת א' הורית לנו שדי לומר היינו באמירה בעלמא עכ"ד וז"ש מי אל כמוך עושה גדולות היינו מי האיש אשר הוא א' כמוך שיעשה גדולות והוא מדת טובו י"ג מדות כמ"ש במדרש ילקוט הנ"ל וא"כ אי אפשר לעשות ממש הי"ג מדות במדת א' וע"כ לומר דגם במה שאומרים תהלת ה' בפה סגי והיינו אביר יעקב נורא תהלות שהוא נורא בתהלות שמסדרים לפניו מדת טובו וגדלו הי"ג מדות תפארת ישראל שומע תפלות מה שהתפלל משה רבינו ע"ה שיהא סגי לומר הי"ג מדות אפי' בלא עשיי' ממש ודי באמירה: כד) א"י מי א' כמוך עושה גדולות ע"ד שפי' אאמו"ר הגה"ק זללה"ה בפ' חיי לפרש מה שאומרים ביום ש"ק ואלו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקים להודות וכו' על אחת מאלף וכו' על כן אברים וכו' הן הם יודו ויברכו וכו' ולכאורה הוא סתירה מיני' ובי' דקודם אמר אין אני מספיקים להודות ומשמע דמשו"ז אסור לברכו כמ"ש חז"ל ברכות ל"ג משל למלך שמשתמש בכלי זהב ומקלסין אותו בכלי כסף והדר אמר על כן אברים הן הם יודו וכו' אמנם הענין דהנה מה שהקב"ה נתקלס ונשתבח מברואיו הוא רק מצד חסדיו שמזכה את ברואיו ואפי' מלאכי רומה אין ביכולתם די באר להודות ולשבח וז"ש ואלו פינו מלא שירה אין אנו מספיקים וכו' וא"כ הכל הוא מצד חסדיו ולכן אברים שפלגת בנו גם הן המה יודו ויברכו כיון שהוא רק מצד חסד גם אנו נשיג מאתו רחמים וחסדים ונודה ונברך לשמו ית' עכ"ד וז"ש מי א' כמוך עושה גדולות וצריך לשבחו ולספר הודו על כל הגדולות לפי ערך הפעולה וא"כ נורא תהלות דהא מי יכול לספר עוזו ורב שבחו אך כיון דשומע תפלות ה' והכל הוא מצד חסדיו דהא אפי' מלאכי רומה אין ביכלתם להודות להלל כפי ערך גדולתו וע"כ שומע אל אביונים ה' אפי' אנו אביונים בדעת כיון דהכל הוא מצד חסדיו ויש לפרש בזה מה שאמרו חז"ל סוכה מ"ח והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון של חג לשמחה והקשו המפורשים הלא אך הוא מיעוט והאיך בא לרבות ויש לומר דהנה ביום הזה בשמחת התורה על אשר קדשנו במצותיו ונתן לנו את תורתו וע"כ נגילה ונשמחה בו אבל כאשר נעלה על לבינו האיך יערב לנו כל שמחה בעוד אשר לב יודע מיעוט ערכינו בתורה ועבודה עד כעת אמנם הא אפי' מי אשר יגע ומצא כדי מידתו יותר ממנו עכ"ז הא ג"כ לא יצא ידי חובתו אשר חוב קדוש מוטל עליו להעריך לפני מלך עליון עילות כל העילות ומה נחשב הוא על כל תגמולהו עליו מאת ה' הבוב"ה וע"כ גם זה המעט אשר הובאת לפניו יקח נא מידינו ותרצנו וז"ש והיית אך שמח במה אשר תמעט השמחה מפני שידעת אשר אין מעש במה לשמוח ע"כ אדרבה בזה יתרבה השמחה כי הלא א"כ מי יוכל לשמוח שמחה של מצוה ולכן הכל הנני לשמחה על המצות: כה) א"י הא' הגדול וכו' עפימ"ש ברב טוב פ' וירא עה"פ כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך ה' וגו' למען הביא ה' וגו' ויל"ד דרך ה' ל"ל גם וכי ציוה לעבוד עמל"פ וי"ל עפימ"ש בפ"ק דר"ה כורש החמיץ שאמר ומצלין לחיי מלכא ובנוהי ופריך והא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור ומשני כאן בישראל כאן באוה"ע ופי' מו"זזללה"ה דודאי אם נותן צדקה בעבור עצמו אין זה עבודת השם באמת וזה דרכן של אוה"ע אבל ישראל לא בעבור עצמו אימר בשביל שיחי' בני אלא שזה עצמו רצון הבוב"ה שיחי' בני כי מקור הטוב רוצה להטיב וזה עצמו עבודה לשמים להשלים מידותיו ולגמול חסד לישראל והנה אברהם לימד את בניו למען הביא על אברהם לא בעבור עצמו כ"א להשלים רצונו ית"ש שזה דרכו להטיב לבריותיו לעשות עמהם צדקה ומשפט וז"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך ה' מה שהוא דרך ה' לעשות צדקה וטובות למען הביא ה' והיינו שיקוים רצונו ית' וזה עבודה לשמים ולא בעבור עצמו עכ"ד ז"ל עיי"ש וז"ש עיני כל נגדיך מה שישראל עושים אפי' ע"מ לק"פ הכל הוא לנגדו וכוונתינו למלאות בזה רצון ית"ש דהא אפי' מה שאנו מבקשים טובת עצמינו סוף הכוונה רק להשלים מידותיו ית"ש וע"כ רב חסד גדול על השמים חסדיך וכמ"ש חז"ל פסחים נ' כתיב מעל השמים חסדך וכתיב עד השמים חסדך כאן בעושים לשמה עיי"ש והיינו בעושים לשמה מיקרי על השמים חסדך וה"נ מה שאנו מבקשים שכר וטוב עוה"ז ג"כ מיקרי לשמה כי זה רצונו להטיב לברואיו וע"כ מה שעושים שלא לשמה היינו ע"מ לקבל פרס גם על השמים חסדך ודבר זה למדנו מאברהם מה שצוה כן לבניו אחריו דשכר ע"מ לק"פ ג"כ מיקרי דרך ה' כיון שזה הוא רצונו והיינו א' אברהם זכור לעבדך מה שנאמר כי ידעתיו לשון חבה מה שעבד כן עד"ז כנ"ל וע"כ חסדי ה' אזכיר תהלות ה' מה שאנו מזכירין ומבקשים על חסדי ה' הוא ג"כ למענו ית"ש וזהו תהלות ה' שהוא מקור הטוב רוצה להטיב:
כו) א"י לפרש דברי הזוה"ק ע"פ היע"ד ח"א עה"פ לא כהתה עיני וכו' כי משה לא מת ובכל דור ודור משה אתנו וז"ש לא כהתה עינו ר"ל שלא סילק השגחתו מאתנו אף במותו ולא נס ליחו הוא השקת מימיו ולהראות אותנו כי תמיד עומד עלינו ומתדבק עם חכמי הדור עכ"ד ועיי' בתפלה למשה סי' צ' וזש"ה הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו היינו שהם אתנו ולא נפרדו מחכמי הדור אף במותם כדי ללמד אותם ולהאציל עליהם מנועם תורתם וקדושתם וז"ש קוב"ה אעקר לן מג"ע היינו שיהי' אתנו שלא יסלקו השגחתם מאתנו:
כז) א"י נפשי חולת אהבתך וכו' דהנה בספר העקרים הקשה הרי יראה ואהבה הוא לכאורה דבר והפכו כי יראה הוא צמצום כח הנפש והאהבה הוא התפשטות כח הנפש והם דברים מתנגדים זל"ז והאיך ימצאו שניהם באיש אחד והנה תי' ע"ז אא"ז זלה"ה בייט"ל סו"פ בראשית עפ"מ שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומשמעות אומרם הכל גם אהבה בכלל זה וכן איתא בספר יראים בשם המגיד ז"ל וכו' וכשיש לאדם י"ש אז הקב"ה נותן לו מדת אהבה בנדבה ומתנה כדכתיב אוהבם נדבה ומעתה ליק האיך יתכן שימצאו שניהם כאחד כי הקב"ה כל יכול ולו נתכנו עלילות ובכחו הגדול מסייע לאדם אשר יאחז באהבה וגם ביראה ושניהם כאחד טובים עכ"ד עיי"ש ובזה יש לפרש הכתוב קול רנה וישועה באהלי צדיקים דהנה הלשון רנה הוא שם משותף דמשמע רנה הוא זמרה וגם רנה מלשון בכי' כמו שנאמר קומי רוני בלילה וגו' וזהו ע"ד וגילו ברעדה והנה האיך אפשר שני הפכים בנושא אחד אם לא כי אהבה בא ממעל בנדבה ומתנה וזה שאמר וישועה דזה שהם בשיתוף שניהם כאחד הוא ישועה היינו בנדבה כי מדרך הטבע לא יתכן שניהם ביחד כקושי' העקרים אך זה בדרך נס וישועה הוא אבל לא בדרכי הטבעי וזה שאמר נפשי חולת אהבתך דהנפש היא חולה איך תמצא לבא לידי אהבה כיון שהוא אי אפשר שניהם כאחד יראה ואהבה גם יחד על כן נבקש א' נא רפא נא לה היינו שאהבה יבא ממעל בנדבה ומתנה ולו נתכנו עלילות לבא למדרגת שניהם כאחד אף שהוא שלא כדרכי טבע בהראות לה נועם זיוך היינו האהבה אשר מאת השמים יראנו והיתה לה שמחת עולם גם מתיך יראה יהי' לנו אהבה היינו שמחת עולם ע"י עזר השי"ת כל יכול:
כח) א"י מי א' כמוך וכו' עפמ"ש בייט"פ לר"ה סי' מ"ט בשם אא"ז זללה"ה לפרש הכתוב בפ' ואתחנן אשר מי א' בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך לפי המבואר במנ"ע אופן ג' כי הצדיק נקרא מי מכח שהולך ממדריגה למדריגה שואלין מי הוא וז"ש אשר מי הצדיק הוא א' בשמים ובארץ כדמצינו שהקב"ה קראו ליעקב א' אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וכדכתיב בכל מלכותם מאין כמוך ואמרו חז"ל אבל בישראל יש מה הקב"ה מחי' מתים אף צדיקים וכו' עכ"ד ז"ל וש"י וז"ש מי הצדיק הוא א' כמוך שיכול להחיות מתים ונעשה נסים על ידיהם וצדיק גוזר והקב"ה מקיים והיינו שעושה גדולות אשר נעשה ע"י נסים ונפלאות גדולות אביר יעקב כמו שמצינו ביעקב שקראו הקב"ה א' ולכן תלה דבר זה ביעקב ואמר עטרת ישראל שומע תפלות כי שומע אל אביונים ה' שהשי"ת ישמע לקול שועתינו ומה אשר צדיקים מתפללים ומבקשים ותגזור אומרים הקב"ה מקיים והם עושים גדולות בשמים ובארץ:
כט) א"י בדברי הזוה"ק עפ"ד הגמ' ברכות דף ו' כל הקובע מקום לתפלתו א' אברהם בעזרו דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' וכתב הצל"ח שם כי כשאדם מתפלל במקום המקום קונה השראת קדושה ומועיל להתקבל תפלתו שמתפלל שם והקובע מקום לתפלתו באומרו כי איננו ראוי שתתקבל תפלתו אלא ע"י קדושת המקום זהו מורה על ענותנותו ולכן כשמת אומרים עליו אי עניו עכ"ד ונמצא למדים מאברהם אם אמנם כי הוא הי' מרכבה לשכינה עכ"ז לא בטח בעצמי רק השכים להתפלל במקום קבוע לאשר השראת שכינתו הי' לו באותו מקום ובזה יש לפרש הכתוב וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף וכבר דרשו חז"ל קידושין ע"ב עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרחה שמשי של צדיק זה ואפשר יש לומר עוד דהנה מצינו שהצדיקים גם לאחר פטירתן מהעולם הם מתפללין להשי"ת כדאיתא בב"מ דף פ"ה דאמר אליה' אדאוקמינא לאברהם ומצלי וכן ליצחק וכן ליעקב עיי"ש וא"כ יש לומר דאחר פטירת הצדיק הוא בא להתפלל במקום שהתפלל שם בחיים חיותו בזה העולם כיון שהמקום כבר קנה קדושה להשראת שכינתי ומועיל במקום ההוא שכבר התפלל שם להתקבל תפלתו וזש"ה וזרח השמש ובא השמש היינו כי גם לאחר שבא השמש ר"ל לאחר פטירת הצדיק וזרח השמש הוא בא לאחר פטירתי לזה העולם ואמר הטעם ואל מקומו שואף היינו במקום שעמד שם להתפלל הוא בא ג"כ לאחר פטירתו להתפלל במקום שעמד שם בתחלה והנה איתא בפ' אין עומדין ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתיך שמחה של מצוה ויתבאר דברי הזוה"ק קוב"ה אעקר להו מג"ע לנטלא חלק בשמחה של מצוה כיון דהצדיקים מתפללין לאחר פטירתן וע"כ הם נוטלין חלק בשמחה של מצוה אשר צדיקים ישמחו בזה העולם ומתוך כך הם עומדין להתפלל, עי' מ"ש בפ' תרומה:
ל) נפשי חולת אהבתך וכו' אז תתחזק ותתרפא והיתה לה שמחת עולם יתבאר ע"פ מה שאמרו חז"ל סיכה מ"ח והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון של חג לשמחה והקשו המפורשים הא בכל מקום אך משמע מיעוטא והאיך אמרי' לרבות ויש לומר דהנה בשמ"ע מתפללין על גשמי ברכה וכן ביום שמחת תורה הזמן גרמא שנשפע לנו ברכת שמים מעל ועיי' בבעל הטורים פ' ראה את הברכה אשר תשמעו ס"ת תורה וי"ל דמשי"ה רמזה התורה דבשביל התורה יבא לנו הברכה בס"ת דייקא ולא בראש כדי להראות כי ביום אשר אנו נוהגין ע"פ מאמר חז"ל להשלים התורה בזה הזמן מסוגל שיבא עלינו הברכה מעניני עוה"ז והנה כתב באפיקי יהודא [הובא בס' ייט"ל פ' חיי] לפרש מאמר הכתוב שמח נפש עבדך עפ"ד רוח חן שאומר שהטביע השי"ת באדם כח המתאוה שישתוקק ליותר ממה שיש לו ולא יסתפק למה שהשיג למען ע"י כח המתאוה יבקש לעלות בדרכי התורה והמצוה אולם לא כן בעניני עוה"ז גדר גדיל גדרו ואמרי איזה עשיר השמח בחלקו כלומר מסתפק במעט שלפניו ולא יתאוה יותר וזה מלאכה קשה להשתמש בשני הפכים לזה ביקש דהע"ה שמח נפש עבדך אתה ה' שימה נא מדת השמחה והסתפקות בנפש עבדך בעסקי הגוף כי אליך ה' הנוגע לעבודתך נפשי אשא בכח המתאוה יותר ממה שבידו עכ"ד, ויתבאר מה שאמר הכתוב והיית אך שמח לרבית בלילי יו"ט האחרון שמבקשים על עניני עוה"ז צריך להיות בשמחה ועכ"ז בא אך למעט בעניני עבודת השי"ת צריך שיהי' במדת השתוקקת ליותר ויותר וז"ש נפשי חולת אהבתך מפני שמשתוקק ליותר ממה שיש בידו בעניני אהבת השי"ת אנא א' נא לה היינו שיתרפא השתוקקתינו לאחר שנשיג אהבת ה' ואז יהי' לנו שמחת עולם ר"ל כמו דבעניני עוה"ז יש לנו שמחה ומדת הסתפקות כן לעולם יהי' לנו שמחה כאשר נשיג ונעלה במדרגה גבוה יותר ויותר ממה שיש לנו ושמחת עולם היינו לכל הענינים תהי' בחי' השמחה בין בעניני עוה"ז ובין בעניני עבודת השי"ת:
לא) מי א' כמוך עושה גדולות אביר יעקב נורא תהלות תפארת ישראל שומע תפלות וכו' יתבאר עפ"ד הזוה"ק ויקרא ד' ה' ר' אבא פתח וגו' גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קדשו אימת איקרי הקב"ה גדול בזימנא דכנסת ישראל אשכחת עמי' וכו' אשתמא דמלכא בלא מטרנותא לאו מלכא הוא ולאו הוא גדול ולא מהולל עכ"ל [ועיי' ביש"מ ח"ש לראש השנה אות י"ב] ויש לפרש בזה סיום התורה נעוץ סופו בתחלתו לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל היינו המורא הגדול כדי שיקרא הקב"ה גדול עשה משה שהשרה הקב"ה בעבורו שכינתו לעיני כל ישראל שראה כל העולם עין בעין כי ה' נראה עלינו וכיון דכנס"י אשכחת עמי' בכן נקרא המורא הגדול בראשית ברא וגו' ופירש"י בשביל ישראל שנקרא ראשית ולכן העיקר בשביל ישראל משום דמלכא בלא מטרניתא וכו' וז"ש מי א' כמוך עושה גדולות שנקרא גדול נורא תהלות שהוא מהולל תפארת ישראל היינו כל זה בזמן שהיא תפארת ישראל ר"ל בזימנא דכנס"י אשכחת עמי' בעיר אלקינו בהר קדשו במהרה בימינו:
לב) א"י בדברי הזוה"ק פ' פנחס הנ"ל עפמ"ש אא"זזל"ה בתפלה למשה צ"ט עה"פ משה ואהרן בכהניו וגו' קוראים אל ה' והוא יענם וז"ל ע"פ המבואר בזוהר דמי שעוסק באיזה מצוה מחיים נטפל אח"כ לעוסקים בזה המצוה והנה משה שימש בכהונה תחלה כמבואר בזבחים דף ק' ואהרן הוא השורש ע"כ הם נטפלין לכהנים המברכין ושמואל הוא הראשון שהתפלל לקדש שמו ית' ע"כ היא נטפל לקוראים בשמו והוא ביניהם ובודאי ישמע א' ויענם כיון שצדיק זה ביניהם עכ"ד ובזה יש לפרש דברי הגמ' ביצה דף ד' הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם זימנין דגזרו המלכות גזירה ואתי לאקלקולי דהנה כתיב ויה' ידיו אמונה עד בא השמש ומבואר שם דידיו היינו תפלה לה' וכן כתיב יהי' כאשר ירום משה ידו דמשמע נמי דידו היינו תפלה וכן משמע במאי דכתיב באברהם אבינו ע"ה הרמתי ידי ותרגומו בצלי ע"ש וז"ש הזהרו במנהג אבותיכם בידכם היינו ע"י מנהג אבותיכם א"כ אבותינו הם נטפלים אח"כ עמנו כיון שאנחנו עוסקים במצוה שכבר עשו איתו בחיים וע"כ אם הם אתנו ובודאי ישמע ה' את תפלתינו והיינו שאמר בידיכם הוא התפלה דעי"ז מועיל לנו לתפלתינו שיתקבלו ואמר זימנין דגזרו המלכות גזירה ח"ו ואתי לאקלקולי אבל אם נעשה מנהג אבותינו והם אתנו נוכל לבטל הגזירה רעה ח"ו כיון שהם אתנו יעננו ה' ביום קראנו וזש"ה קוב"ה אעקר לין מג"ע לנטלא חלק בחדותא דמצוה כיון שאנחנו נשמח בשמחה של מצוה כמו שהם עשו בחיים בעוה"ז וע"כ נטפלים לעושי מצוה כשאנו ג"כ שמחים בשמחה של מצוה:
לג) מי א' כמוך עושה גדולות אביר יעקב נורא תהלות תפארת ישראל שומע תפלות וכו' ונראה עפ"ד התפל"מ ק"א חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה כי כל מה דעביד קוב"ה לטב עביד אף שנראה רעה והנה מי שמשרש זה בלבו באמונה שלימה א"כ מגלה הצפון וטמון נעשה לו ממנו טוב מגולה והיינו אם חסד אשירה ואם משפט אשירה היינו על הרעה כעל הטובה אז בודאי לך אזמרה כי זמרה הוא המכריחים החוחים לשון לזמר עריצים כי הטוב נגלה עכ"ד זללה"ה ובזה יש לפרש הכתוב אודך כי עניתנו ותה' לי לישועה ר"ל אם אודך גם כי עניתנו בשעה שהוא ח"ו בעוני וצער ג"כ הוא מהלל ויודה לה' כי מאמין באמונה שלימה שהכל מאתו רק טוב וא"כ מגלה הטוב הצפון ויה' לי לישועה נגלה וז"ש מי א' כמוך עושה גדולות דהנה לשון גדול משמע על מדת חסדו וטובו כידוע וא"כ אנו משבחין אותו על הטוב נגלה וגם נורא תהלות גם כשהוא ית' נורא ח"ו לא טוב ג"כ הוא תהלות דגם על הנראה לא טוב הוא מהולל ובזה אני מגלים טוב הצפון אשר ישמע תפילתנו והוא שומע תפלות כי יהי' טוב מגולה:
לד) א"י בדברי הזוה"ק אביו ואמו דאע"ג דמיתי קוב"ה אעקר לון מג"ע דהנה פירש"י עה"פ בפ' ויצא והי' ה' לי לא' שיחיל שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעו דקשה האיך מוכח מקרא כן וי"ל עפמשה"כ בפ' וישלח ויקרא לו א' אלקי ישראל ופירש"י רבותינו דרשו הקב"ה קראי ליעקב א' ויש לפרש מהו שנקרא יעקב בשם א' הא כתיב לא איש א' וי"ל כיון דהקב"ה אין סוף וקץ לתכליתו והכי כתיב בקרא לא איש אל ויכזב ר"ל כמו לא יכזבו מימיו אבל אדם כיון דיש לו קץ ותכלית ואינו לעולם לפיכך כתיב בי' לא איש א' וא"כ לפ"ז י"ל דאם בניו ובני בניו הולכים בדרכי אבות ליראה את ה' ולאהבה אותו הרי זה כאלו חי וקים גם לאחר אריכות ימיו ושניתיו דהא כחו כגופו הנחיל מורשה לבניו אחריו שישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וא"כ באופן זה האדם יכול להיות בזה בבחי' אין סוף דהא גם לאחר שכלו ימיו עוד הרי הוא כאלו חי וקים לעד עד סוף הדורות, ויתבאר בזה יהי' ה' לי לא' ר"ל שיתן לו השי"ת שאהי' לי לעצמי בבחי' א' כמו שנתקיים בו אח"כ ויקרא לו א' והיינו למה נקרא א' משום ישראל ר"ל האומה הישראלית אשר הם אח"כ עד סוף כל הדורות ע"י כחי של יעקב ולכן הוא בבחי' אין סוף וקראו הקב"ה א' וזהו ג"כ אמרם ז"ל תענית דף ה' יעקב אבינו לא מח ולמדו זה ממה דמוכח מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ויתבאר פירש"י הנ"ל עה"פ והי' ה' לי לא' שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעו ר"ל כיון דכתיב לי לא' היינו שהוא יקרא א' והא כתיב לא איש א' וע"כ פירש"י דהיינו שיהי' בבחי' אין סוף ע"י מה שלא ימצא פסיל בזרעו ע"י כחו של יעקב ובזה הוא בבחי' א' ויתבאר דברי הזוה"ק אביו ואמו אע"ג דמיתי קוב"ה אעקר לון מג"ע כיון דבזה דבניהם ובני בניהם שמחים עלי גיל בחדותא דמצוה וכל זה ע"י מה שהנחיל להם אבותם ויתעורר חיותם כאלו הם קיימים לעד עד אין סוף גם בעוה"ז ויפה שעה אחת בעוה"ז יותר מכל חיי העוה"ב ולכן אעקר לון מג"ע לנטול חלקם כי משלהם יתנו להם:
לה) א"י בדברי הזוה"ק עפ"ד אא"זזלל"ה בפ' תצוה לפרש הכתוב תבאמו ותטעמו וגו' מכון לשבתך וגו' עפ"מ שעמדו הקדמונים על המחקר הכי שני מקדשות שחרבו הם פועל ריק ח"ו והי' כלא הי' ח"ו אמנם י"ל לאשר לולא ב' המקדשות הראשונות לא הי' בכח הארץ הלזו לקבל קדושת המקדש הג' שעתיד הקב"ה בעצמי לבנותה לכן ציה לבנות בית ראשין ושני למען ע"י מעשה ועבודה הקרבנות תהי' הארץ מוכשרת לקבל אור בהיר כח המקדש שלישי במהרה וז"ש תבאמו זו מקדש ראשון ותטעמו זה מקדש שני וש"ת מה התועלת ממנו שעתיד להיות חרב והוא כמשיב מכון לשבתך שהוא הכנה למקדש השלישי שיבנה ע"י פעולת ה' ע"ש ובזה פי' אאמו"ר זללה"ה בדרושים לר"ה אות ח' וישלחנו א' לפניכם דענין יוסף שהורד למצרים כדי שיהא נשאר שם במקום ההוא רשימא קדישא והוא שעמדה לישראל להשמר מכל דבר רע ע"י אותי הכח שהניח להם יוסף הצדיק וז"ש וישלחנו א' לפניכם ר"ל למענכם לשום לכם שארית בארץ דייקא להשאיר פה רשימא קדישא עכ"ד ע"ש ויש לבאר בזה הכתוב והשיב לב אבות על בנים הייני רשימא קדישא מה שנשאר עבודה שבלב שהי' באבותינו וזה יהי' לנו לחיותינו לבני בניהם לדורות עולם ולב בנים על אבותם היינו בזה יהי' לבניהם אחריהם כח לעמוד ולעבוד עבודת ה' ע"י קדושתם אשר הנחלו להם מאבותיהם וז"ש בזוה"ק קוב"ה אעקר לן מג"ע לנטלא חולקא דחדוה כיון שמה שאנו עושים הוא מפרי צדקתם שעומדת לעד לכן בדין הוא שיטלו חלק ומשלהם יתנו להם:
לו) מי א' כמוך עושה גדולות אביר יעקב נורא תהלות יתבאר עפ"ד הפנים יפות בפ' מקץ עה"פ את הא' אני ירא מכאן למדו חז"ל שמותר להתפאר עצמו במצות יראת ה' וכתב הטעם כי כל המצות הם בסיועת השי"ת כמ"ש מנחות דף כ"ט הבא לטהר מסייען איתו משא"כ ביראה שאחז"ל ברכות ל"ג הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"כ אין להתפאר בשאר המצית כיון שהם בסיועת השי"ת עכ"ד ובזה יש לבאר דברי הגמ' ברכות דף ל"ג עה"פ מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה ומקשה בגמ' אטו יראה מילתא זוטרתי ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא ולכאורה קשה דמשמע דמשה אמר על עצמו דלדידי' היראה מילתא זוטרתי וקשה הא זה משה האיש עניו מאוד מכל האדם ואיך יתפאר עצמו כולי האי אכן י"ל דהנה מרע"ה שהי' עניי הגם שהי' דבוק מאוד תמיד בעבודת השי"ת ומי לנו גדול כמשה והכי נקרא איש א' וא"כ האיך יתכן שהי' עניו וקטן בעיני עצמי אבל י"ל דמשה הי' סבור שכל מדריגות שהי' לו היא הכל בסיועת השי"ת וא"כ אין לו בזה שים חלק רק הכל מאת ה' נתנו לו וא"כ כל זה בשאר המדריגות שהי' לי אבל במדת היראה דהכל ביד"ש חוץ מי"ש וידע כי מאתו לבדו היתה זאת וכיון דלגבי משה הי' מילתא זוטרתי לכן אמר לכל ישראל מה ה"א שואל מעמך וגו' והוא בדרך ק"ו אם לגבי' שהוא הי' עניו בעיני עצמו ואפ"ה הוא מילתא זוטרתי וק"ו לישראל שהי' בעיניו גדולים ממנו ודאי דהוא מילתא זוטרתי ויש לבאר בזה ג"כ לנעוץ סוף התורה לתחלתה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא א' שמי"ו והיינו המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל שאמר להם לעיני כל שהיראה מילתה זוטרתי לגבי' וע"כ עשה להם ג"כ מורא להשי"ת וקשה הא כתיב הצנע לכת עם ה"א ובפרט משה שהי' עניו מאוד וא"כ האיך אמר לעיני ישראל שיש לו יראת שמים ואמר הכתוב בראשית ברא א' ר"ל דשם א' הוא מדה"ד וממנו היראה לשי"ת וי"ל דאחד הוא דלכן כיון דיראה הוא מעצמו בלתי סיוע מהשי"ת וע"כ בא בשכרו על מדת היראה בדין דהא על הכל השכר הוא בחסד כיון דבא מהשי"ת אבל היראה דהוא מעצמו השכר הוא בדין ויתבאר מי א' כמוך עושה גדולות היינו דהכל עושה הקב"ה ע"י סייעתא דשמיא ועכ"ז נורא תהלות היינו דמה שהוא נורא ר"ל שיש לו י"ש בזה מותר להלל עצמו כיון דזה בא לו מעצמו דהכל ביד"ש חוץ מי"ש: