עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - ליל ב' דסכות
כ) בסוכה דף נ"א במשנה במוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שה תיקון גדול וכו' לא הי' חצר שאינה מאירה מאור בית השואבה וכו' ובגמ' שם דף נ"ג תנא אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה ובירושלמי פריך האיך בוררת הא איכא מעילה דשמן ופתילה הי' של הקדש וכו' ובתוס' שם תירצו דבוררת לאו דוקא אלא היתה יכולה לברר מרוב אורה עיי"ש ונראה לומר על קושי' הירושלמי עפימ"ש בספר הקנה על מה שאמרו חז"ל מאן דאפשר לי' למיכל פת שעורים ואוכל פת חטים הרי זה עובר בבל תשחית דהנה כל מה שגס ועב יותר בנאכלים, הניצוצות שבו נתעבו יותר כעב טיט החומרות וקשה להעלותם וכל מה שהוא מאכל דק ביותר הניצוצות שבו מגולים יותר והוא בניקל להוציאם ועפי"ז יתבאר מאן דאפשר לי' למיכל פת דשערי והיינו שהוא בקי בסודות ואומן באופן שיוכל להוציא ניצוצות קדושות מן פת שעורים אזי עובר בבל תשחית אם אוכל פת חטים כי זה מעותד לחבירו הקטן ממנו ומסיק הש"ס ולא היא בל תשחית דגופא עדיף שמשחית גופו במה שמקלקלין הניצוצות הגרועים כידוע עכ"ד הקדושים [הובא ביש"מ פ' בראשית עה"פ תדשא וגו'] ולפ"ז יש לומר במוצאי יו"ט הראשון אשר באו למדריגה הגדולה רם ומעלה וכמ"ש התוס' דף נ' דלהכי נקרא שואבה ששואבים רוח הקודש שהשכינה שורה מתוך שמחה עיי"ש וע"כ אמרו חז"ל ל שהי' מתקנים תיקון גדול היינו מה שצריכון לתיקון גדול כגון מאכלים הגסים כמו פת שערי אבל מאכלי דק הי' מנוחים למי שהוא קטן במדרגה מהם מה שגם הם יוכלו לברר הניצוצות קדושות מן הפסולת וז"ש חז"ל ע"ד רמז אשה ולא איש שהיא במדרגה קטנה היא היתה בוררת הניצוצות מחטים מריב אור בית השואבה אבל איש הי' בורר ממאכלי גסים ולא חשו על בל תשחית דגופא כיון שהי' בטוחים אז שיכולו לברר גם ממאכלים גסים ולכן הי' מנוחים פת חטים למי שקטן מהם (ועי' מ"ש בפ' וירא עה"פ מהרו(:
כא) שם דף נ"ג חסידים ואנשי מעשה וכו' ת"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אלו חסידים ואנשי מעשה ופירש"י כל חסיד הוי חסיד מעיקרו[ויש מהן אומרים אשרי זקנותינו שכפרה את ילדותינו אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא וכו' ויש להבין במאי פליגו הני בהני ועוד קשה דמשמע מהיש אומרים ראשונה דאשרי למי שלא חטא מעולם וזהו הדרך הטובה והישרה ויש אומרים שנית ס"ל דזהו הטוב יותר אם טעם טעמא דאיסורא ובזקנותי' כיפר על ילדותו וא"כ קשה מה שאמרו או"א אומנים אשרי מי שלא חטא הא אמרו מקודם אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו:
ונראה עפימ"ש אא"ז זללה"ה בי"מ פ' ראה לפרש דברי הפ' סוף דבר הכל נשמע וגו' כי כבר נחלקו הקדמונים איזה עדיף דעת הרמב"ם היא מי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטי' לרע עדיף וכי הוא השלם במדותיו וחסיד מתקרי וחלקו עליו כי אדרבה המתגבר עדיף שעשה לכבוד קונו משא"כ מי שטבעו כך במה עובד אדוניו, ובאמת או"א דא"ח דהתחלת האדם בודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל כשע"י מלחמתו בחזקה כבש את יצרו עד שהגיע לבחי' דה"מ ע"ה ומכש"כ לבחי' אאע"ה מה טוב, כללו של דבר דבהתחלתו קיי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם וזה הכוונה בהפסוק סוף דבר הכל נשמע ר"ל דהאדם יש לו שתי שמועות יצה"ט ויצה"ר אבל סוף דבר ר"ל סוף דבר ראוי להיות הכל נשמע את הא' ירא ולא שמועה אחרת דרק זהו כל האדם על תכלית הנרצה בהבריאה משא"כ זה המנצח ולוחם עדיין הוא רק מקצת אדם שלא נשלם עכדה"ק:
ובזה יתבאר דברי הגמ' יש מהן אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו ר"ל בעודם בבחרותם וטל ילדות עליהם הי' בדעת שלימה בלי שום נטי' לרע רק יראת ה' חופף עליהם כל היום וע"ז פירש"י חסיד הוי חסיד מעיקרו כי הם המתחסדים עם קונם בלי שום נטי' לרע מעיקרו ר"ל גם בהתחלתו ויש מהן אומרים אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו ר"ל אח"כ כשכבשו יצרם בחזקה בזה כפרה על ילדותם דאח"כ איגלאי מילתא למפרע דגם בתחלה כשהי' להם עוד נטי' לרע גם זה היא לטוב דאל"כ צדיק מה פעל וכהכרעת היש"מ כנ"ל ובזה פלוגתתן ואלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ר"ל דהם מפרשי דבריהם דאשרי מי שלא חטא כלל מעולם רק דפלוגתתן אם טוב הוא לעבוד את ה' בלי שום נטי' לרע או הטוב הוא אשר בבחרותו המתגבר על יצרו בחזקה שלא לחטוא עדיף אבל עכ"פ לא חטאו כלל מעולם והבן:
כב) שם בגמ' אמרו עליו על הלל הזקן כשהי' שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם אינו כאן מי כאן הוא הי' אומר אם אתה תבוא לביתי אני אבוא אל ביתך אם אתה לא תבוא אל ביתי אני לא אבוא אל ביתך וכו' ותמהו המפורשים הלא הלל שהי' ענוותן כידוע יתפאר עצמו כזה ועוד מה שייכות הני מימרות להדדי ונראה עפ"י מה שהביא בס' דברי חיים פ' שלח בשם ס' צמח ה' לצבי שבחי' ענוה ויראה כמעט אי אפשר להיות ביחד כי משורש ענוה להיות בטל במציאות ואינו בגדר שיתיירא כי מה הוא וגדר יראה עכ"פ במציאות ובזה מפרש הפסוק מה ה"א שואל מעמך היינו שתהי' בבחי' מה כי אם ליראה היינו ליראה לא תהי' בבחי' מה עכדה"ק ובזה פירשתי בפ' דברים מאה"כ אשתחוה אל היכל קדשך דהנה מהיכל קדשו נלמד מדת הכנעה שמשם השכינה חופף עלינו כל היום והיינו רק ע"י ענוה כדכתיב אשכון את דכה ושפל רוח וע"כ אשתחוה בקידה ובנמיכות רוח ביטול המציאות הפנימיות אל היכל קדשך ועם כ"ז הכל רק ביראתך ר"ל הענוה לא ימעט היראה עיי"ש ויתבאר בזה שאמרו עליו על הלל שהי' עניו כמדתו ועכ"ז לא הניח ידו גם מעבודה ויראת ה' טהורה ואף שהי' עניו מאוד מ"מ לא שינה מכל דבר שהי' צריך לעשות לעבודתו ית"ש וע"כ כשהי' שמח בשמחת בית השואבה אמר אם אני כאן הכל כאן והיינו עפ"י מה שהביא התוס' בשם הירושלמי דפריך ולקילוסא הי' צריך כלומר וכי הי' צריך לשבחו ית"ש והא כתיב אלף אלפין ישמשוני' ומשני חביב עליו קילוסו של ישראל מן הכל שנאמר ונעים זמירות ישראל וכתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל עיי"ש וזה שאמרו עליו על הלל אעפ"י שהי' עניו עכ"ז הי' משבח ומפאר לכבודו ית"ש דהא אעפ"י שאינו צריך לקילוס מבני אדם עכ"ז חביב עליו מן הכל מה שישראל משבחים לפניו וע"כ אמר הלל אם אינו כאן מפני שהי' בעיניו עניו מאוד ונחשב לכלום וכמו שאינו כאן א"כ מי כאן דהא אפי' מי שהוא יותר ממני ג"כ כאינו לפניו ית"ש דהא א"צ לקילוס מבני אדם כדפריך בירושלמי וע"כ מפני שחביב בעיניו ית"ש אפי' ממי שאינו ע"כ אמר הלל דגם הוא ראוי לשבח ולפאר ליוצרו וז"ש ג"כ אם אתה תבוא לביתי אני אבוא אל ביתך היינו דמזה שהקב"ה יבוא לשכון כבוד בתוכינו ומזה נלמוד מדת ענוה עכ"ז אינו ממעט עי"ז מעבודתו ית"ש והוא ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה' להשתמש בשני הפכים להיות עניו ושפל רוח וגם ליראה את ה' צריך ללבוש במדת גאות לבש הכל רק למענו ית"ש נעבדו בהכנעה וביראה ופחד וע"כ גם אם תבוא לביתך ללמדינו מדת ענוה עכ"ז גם הוא יבוא אל ביתי והענוה לא ימעט העבודה:
כג) שם בגמ' תניא אמר ר' יהושע בן חנני' כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה לתמיד של שחר ומשם לתפלת השחר וכו' ומכאן ואילך לשמחת בית השואבה והאמר ר' יוחנן שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתיר מאי לא ראינו שינה לא טעמנו טעם שינה ע"כ ונראה עפמ"ש אא"ז זיל בפ' חיי על המדרש ר"ע הי' יושב ודורש והי' הצבור מתנמנמים ביקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שמלכה על קכ"ז מדינות אלא תבא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על קכ"ז מדינות דהנה איתא בשבת דף פ"ט שאמר יצחק אבינו דל פלגא דלילות וכן איתא כשהוא דן את ישראל אינו דן אלא בלילות כשהן ישנים מהעבירות אך זה אינו לצדיקים ובהדי' אמרו רז"ל שינה לצדיקים אינו נאה והיינו הציבור מתנמנמים כי חשבי די להם בזה שהם ישנים מעבירות וביקש לעוררן דאין זה מעלה לעם ה' אלה דהא אסתר קבלה שכר על כל קכ"ז שנים ולא נגרע דבר ולא ינוכה פלגא דלילות ובזה נאה לצדיקים להיות עובדין תמיד להשי"ת עכ"ד, ובזה פירשתי המדרש בפ' אמור תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שישראל עושים רצינו של מקום דהנה אם עושים רצינו של מקום אין צריכון לקצר שנותיהם כאשר החשבון דל פלגא דלילות ושנותיהן תמימות אך ברשעים שנותיהם תקצרנה ואינם תמימות עיי"ש בענין ספירות העומר מיש שם וז"ש לא טעמנו טעם שינה היינו שהי' בשמחת השואבה אשר לא הי' צריכון לחשבון של הלילות כאשר יצחק המליץ טוב על ישראל ושיהי' נדונין שהם ישנים מהעבירות כי לא חטאו כלל וע"כ לא הי' טועמין טעם שינה היינו אשר השינה יהי' לטעם ולטובה כי בצדיקים שינה אינו נאה להם וז"ש חז"ל ג"כ במשנה במוצאי יו"ט הראשון ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול והיינו תיקון גדול שיהא שנותיהם גדולים ויהא נחשב ימים לרבות גם הלילות ועל כן במוצאי יו"ט הראשון אשר נתעורר מדתו של יצחק ועל כן קמו והתעוררו לזה לתקן תיקון גדול וא"צ לנכות הלילות ולדון אותם כשהן ישינין כי לא טעמו שינה כי שינה בצדיקים אינו נאה להם:
כד) במוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול יתבאר עפ"מ שהביא בייטיל סו"פ בראשית בשם המגיד ז"ל במה שאחז"ל דרכו של איש לחזור אחר אשה כי אהבה נקרא איש ויראה נקרא אשה כמו שכתוב אשה יראת ה' וכשיש לאדם יראת שמים אז הקב"ה נותן לו מדת אהבה בנדבה ומתנה עכ"ד ויש לפרש בזה הכתוב בתהלים אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וגו' כן עינינו וגו' עד שיחנני חנני ה' חנני ר"ל אליך נשאתי וגו' לקבל ממני מדת אהבה בנדבה ומתנה ואמר דלכן מבקש מדת אהבה בנדבה כי הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם דהנה עבד הוא מי שעובד מחמת יראת רבו ולא יתכן בעבד לומר שיש בו אהבה ואך עובד עבודת עבד מיראה אך מי שעובד מיראה הקב"ה נותן לו מדת אהבה במתנה והיינו כן עינינו עד שיחנני שיחון אותנו במדת אהבה חנני ה' חנני וז"ש חז"ל במוצאי יו"ט הראשון של חג היינו בליל שני של יו"ט דאותו היום כמדתו של יצחק אשר מדתו היראה ופחד יצחק בעת ההוא ירדו לעזרת נשים כנ"ל דיראה נקראה אשה כמו שנאמר אשה יראת ד' ולכן לבשו מדה זו שבא אליהם היראה ומתקנין שם תיקון גדול דהיינו אף שמעצמם בא להם רק מדת היראה עכ"ז הי' להם תיקון גדול בשלימות המדות גם במדת אהבה ועל כן נקרא תיקון גדול יראה וגם אהבה שניהם כאחד כי מי שיש לו מדת היראה גם מדת אהבה ניתן לו במתנה ובנדבה:
כה) אמרו עליו על הלל הזקן כשהי' שמח בשמחת בית השואבה אם אני כאן הכל כאן ואם אינו כאן מי כאן ותמהו המפורשים הלא הלל שהי' ענוותן יתפאר עצמו כזה ונראה דאדרבה לפי שהי' ענו מאוד תי' אומר כן ע"ד שפי' אאמו"ר זלל"ה בפ' חיי לפרש מה שאומרים ביום ש"ק ואלו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקים וכו' על כן איברים שפלגת בנו וכו' הן הם יודו ויברכו וכו' ולכאורה היא סתירה מיני' ובי' דקודם אמר אין אנו מספיקים להודות וא"כ אין להודות כמ"ש חז"ל משל למלך שמשתמשים בכלי זהב ומקלסין אותו בכלי כסף והדר אמר על כן איברים הן הם יודו אמנם הענין דהנה מה שהקב"ה נתקלס ונשתבח מברואיו הוא רק מחסדו שמזכה את ברואיו ואפי' מלאכי רומה אין ביכולתם די באר להודות ולשבח וז"ש ואלו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים וא"כ הוא הכל מצד חסדו ולכן גם איברים שפלגת בנו גם הם יודו כיון שהוא רק מצד חסד א"כ הכל שוים לפניו וגם אנו נודה ונשבח לשמו ית' עכ"ד ולענ"ד מבואר כן כסברא זו בדברי הגמ' יבמות דף ק"ה אני ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי א"ל וכי הגון אתה ללמוד תורה מרבי א"ל וכי הגון הי' משה ללמוד תורה מפי הגבורה עיי"ש ומבואר מזה דאין שום איש הגון לפני הקב"ה אפי' כמרע"ה וע"כ הכל הגון לפניו דהא שוים הם לענין זה:
ובזה יש לפרש דברי המדרש ילקוט בפ' נצבים ראשיכם שבטיכם אע"פ שמוניתי לכם ראשים ושופטים ושוטרים כלכם שוין לפני שנאמר כל איש ישראל וי"ל דהנה הראשים ושופטים הם המובחרים בעם ועכ"ז מי יאמר זכיתי לבי ומעשי אשר האדם צריך לצאת ידי חובותי' לפני הקב"ה וא"כ לפניו הכל שוים ואינם הגונים לפניו וע"כ אמר הכתוב אתם נצבים ופירש"י קיימים כלכם לפני ה"א היינו כיון דגם הראשים ושופטים אינם הגונים לפני הקב"ה וע"כ כלכם קיימים והגונים לפניו ית"ש והנה הלל שהי' שמח בשמחת בית השואבה בהלל ושבח לפניו ית"ש ועלה בדעתו מכח ענוותנותו כי הוא אינו ראוי לשבח ולרומם לשם ה' ואח"כ חזר ואמר אם אני כאן הכל כאן ר"ל אם מותר להללו ולשבחו מי שהוא אינו לפי מחשבתו אפי' כהלל הכל כאן א"כ ראוי להללו הכל אבל אם אינו כאן כי יאמרו דמי שהיא כהלל אינו ראוי לשבחו מי כאן דגם מי שהוא אפי' כמשה אינו הגון לפניו ית"ש:
כו) ת"ר יש מתן אמרו אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנתינו שכפרה על ילדותינו או"א אומרים אשרי מי שלא חטא ויל"ד הלשון חסידים ואנשי מעשה כפל הלשון גם יל"ד או"א אומרים אשרי מי שלא חטא הא אמרו מקודם אשרי זקנותינו שכפרה ומשמע שבילדותם חטאו:
ונראה עפ"ד הרמב"ם פ"י מה' תשובה אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה בשביל שאקבל הברכות הכתובות בה או שאזכה לחיי עוה"ב וכו' שאין ראוי לעבוד השם עד"ז שזה נקרא עובד מיראה ואין עובדים עד"ז רק עמי הארן והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה ע"ש ומבואר שמתחלה בראשית הכניסה לעבודת השי"ת יש לחנך עצמו בעבודה מיראה עד שתרבה דעתו לעבדו מאהבה וכזה היא בר"ה ויכ"פ זמן תשובה מיראה בר"ה יכתבון וביום צום כפור יחתמון מי יחי' וכו' והנה אח"כ כששב מיראת מזה עצמו תרבה דעתו לבוא למדרגה לשוב מאהבה והיינו בחג הסכות זמן שמחתינו תשובה מאהבה ויתבאר בזה ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ובמדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות היינו בחג הסכות גם הראשון ר"ל מה שעבד להשי"ת בראשונה על דרך עבודה מיראה ג"כ הוא בחשבון עונות כיון דבסכות זמן שמחתינו צריך לתקן גם את זה על העבודה שהי' מיראה ולא הי' מאהבה:
ובזה י"ל אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אלו חסידים ואנשי מעשה ופירש"י שם כל חסיד הוי חסיד מעיקרו ר"ל גם בעודו בבחרותו הי' כל מעשיו לשם שמים מאהבה ולא בעבור טובת והנאת עצמו וא"כ הוי חסיד מעיקרו בתחלה וז"ש כפל לשון חסידים ואנשי מעשה היינו במעשים שעשה הי' מתחסד שלא עשה מיראה ויש מהן אומרים אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו היינו כמ"ש הרמב"ם ז"ל דבעת שמחנכין אותו מותר לעשות מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה וא"כ זקנותם כשנתרבה דעתן כפרה על ילדותם שלא עבדו כי אם מיראה או"א אומרים אשרי מי שלא חטא היינו דבחטא ממש לא חטאו רק שלא הי' כראוי משום שבתחלה הי' מעשיהם עבודה מיראה:
כז) במוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים וכו' יתבאר עפמ"ש בס' עבודת, ישראל פ' בחקתי שהעובד מאהבה צריך שיהי' לו יראה המגביל ומצמצם האהבה דלולי היראה יוכל להתקרב אליו ית' מרוב אהבה עד כלות הנפש כענין שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו וז"ש והתהלכתי בתוככם ופירש"י יכול לא תראו ממני וח"ו יגיע עד כלות הנפש ת"ל והייתי לכם לא' שממני האימה והיראה המגביל עכ"ד, ובזה יש לפרש הכתוב ובשוב רשע מרשעתו עליהם חי יחי' ויל"ד על הלשון חי יחי' ולהנ"ל י"ל עפ"ד הגמ' יומא דף פ"ו דהכתוב מדבר בשב תשובה מאהבה וכיון דמרוב אהבה יוכל להתקרב עד כלות הנפש ולכן אמר הכ' דחי יחי' גם בתשובה מאהבה וכענין שפי' בישמח משה למו"זזלה"ה סו"פ בשלח בברכת מגן אבות מחי' מתים במאמרו דהצדיקים ממש הי' יוצאים נשמתם בשעה שמזכירים שם השי"ת מפני פחד ה' ומהדר גאונו אך כיון שמזכירים שמו ית' נתחדש להם החיות מאותו השם עצמו שמזכירים והיינו מחי' מתים במאמרו ר"ל אותם שהם מתים במאמרו הוא מחי' אותם עכ"ד וא"כ גם בתשובה מאהבה שהוא עד כלות הנפש השי"ת מחי' אותם וז"ש ויצחק בא מבא באר לחי רואי היינו יצחק שהי' לו מדת היראה כמו שנאמר ופחד יצחק בא מבא באר לחי רואי היינו באר לחי שהמדת היראה הי' לו כדי לצמצם ולהגביל למשיב חיותו והנה כי כן בסכות זמן שמחתינו היינו שמחה של מצוה בעבודה מאהבה לכן במוציו"ט הראשון של חג בשמחת בית השואבה שהי' אהבה ותשוקה מתוך שמחה של מצוה בהם עד כלות הנפש לכן ירדו לעזרת נשים ר"ל שירדו למדת היראה שהוא בחי' הנקר' אשה כמו שנאמר אשה יראת ה' ומתקנין שם תיקון גדול דגם בעבודה מאהבה יהי' להם גם מדת היראה לצמצם ולהגביל עבודתם שישארו בחיים חיותם: