עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים על מועדים - לחוה"מ סכות
מו) תהלים קנ"ד לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו וגו' עפ"ד המהרש"א מגילה דף י"א אהא דכתיב ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם עפ"מ דראה דניאל ד' חיות סימן לד' מלכיות דרביעי לא מפרש שמה אלא שצירת שיני ברזל לה ואכלה ומדקה ושארה ברגלי' רפסה שזה סימן למלכות אדום שנדמה לחזיר היער דכחו בשיניו ואכלה ומדקה בשיני' כל העכו"ם שזהו טומאה לחזיר ושארה שהוא שארית ישראל אין לו כח בשיניו רק ברגלים שהוא סימן טהרה לחזיר רפסה לכן אין לו כח לכלותם וז"ש ברוך ה' שלא נתנני וגו' שלא נתן לי כח בשיניו לכלותינו עכ"ד ובזה פי' א"ז זללה"ה ביש"מ פ' תולדות וידו אחזת בעקב עשו היינו ידו וממשלתו של יעקב מה שעשו אינו מאכלן הוא מפני שנאחז רק בעקב עשו ששם מקום טהרה שלו עכ"ד, ובזה יש לומר בהא דאיתא בש"ס ברכות דף י"ג כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ופריך בגמ' אלא מעתה כל הקורא ליעקב יעקב עובר בעשה ומשני משום דאהדרי' קרא והקשה במהרש"א הא קרא גופי' טעמא בעי מדוע נתבטל שם אברם לגמרי משא"כ ביעקב קראו קרא גופי' נמי יעקב ולהנ"ל יש לומר כיון דשם יעקב מורה על ידו וממשלתו של יעקב שאין לעשו אחיזה בו אלא בעקב וכמשת"כ וידו אחזת בעקב עשו ע"כ קראו שמו יעקב ואם כן שם יעקב הוא מורה על עיקר וסיבה לממשלתו של יעקב לכן לא נתבטל שם יעקב לגמרי וז"ש לולי ה' שהי' לנו שלא יהי' לעשו כח בשיניו ח"ו לכלותינו יאמר נא ישראל הי' קוראין ליעקב רק שם ישראל אך בשביל חסדו ית"ש שלא נתננו טרף לשיניהם ואין לו אחיזה רק בעקב לכן נקרא יעקב והיינו שאמר בקום עלינו אדם זה עשו וכמו שפי' במהרש"א שם אזי חיים בלעונו ר"ל ח"ו מזיקין בפיהם ושם מקור אחיזת הטומאה של עשו אך כיון שלא נתן לבלענו בפיהם ואין לו כח רק ברגלי' לכן לא נתבטל שם יעקב:
מז) שם ק"כ בצרתה לי קראתי ויעננו ה' הצילה נפשי משפת שקר וגו' והנ"ל בזה עפימ"ש אא"זזל"ה ביש"מ פ' בשלח לפרש הכתוב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר דהנה נודע כי הקב"ה שומר תורתו כדכתיב ושמרו את משמרתי וכתיב היום לעשותם ודרשו חז"ל ולמחר לקבל שכרם וא"כ הפירות הם אגר נטר דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אך מבואר בגמ' בפ' איזהו נשך בסוגיא דיין אין לו דבלא יצא השער אין פוסקין אבל ביש לו לא הוי ריבית דכיון דיש לו קנה לו תיכף וברשותו אייקר ולפ"ז כיון דהשכר הוא בנמצא תיכף להעושה המצוה אין כאן אגר נטר והנה רש"י ותוס' שם הקשו מה מהני יש לו הא לא משך ותירצו כיון דאם חוזר בו קאי במי שפרע הוי ברשותא דלוקח והנה מן הדין לא מגיע שום שכר דמי הקדימני ואשלם רק שהבטיח הבוב"ה לתת בחסדו ואין כאן שום קנין רק דיבורו ית' וידוע דכל דרכיו מדה כנגד מדה נמצא אם האדם מקיים מוצא שפתיו א"כ עי"ז לבד הוי ברשותו משא"כ אם אינו מקיים מולא שפתיו א"כ לא הוי ברשותו וממילא דהוי הפירות אגר נטר ולכן אמר הכתוב כשמתהלל במתת שקר ואינו מקיים מוצא שפתיו ע"כ גשם אין ר"ל פירות בעוה"ז הוי אגר נטר ואין לו פירות עכ"ד הנחמדים:
ובזה פירשתי הכתוב בפ' וישלח מה שהתפלל יעקב ע"ה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת ופירש"י נתמעטו זכיותיו ע"י החסדים והנה משה"כ ומכל האמת צ"ב אך י"ל דיעקב אבינו ע"ה ירא לנפשו שמא נתמעט ממנו אמת כשהי' אצל לבן הארמי ולכן נתמעטו זכיותיו כיון שקבל שכר בעוה"ז דליכא למימר שהוא אך הפירות והקרן קיימת לעוה"ב דהא בהעדר ממנו מדת האמת לא נקנה לו תיכף השכר והוי הפירות בעוה"ז אגר נטר וא"כ מת שקיבל כבר הם מגוף הקרן של המצות וא"כ נתמעט עי"ז הזכיות ויש לפרש ג"כ הגמ' בר"ה דף י"ז ורב חסד ואמת ודרשו חז"ל בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד וצ"ב האיך יכול להיות שניהם ביחד דאמת משמע מהדין ורב חסד משמע מצד טובו ולהנ"ל י"ל דרב חסד ר"ל כיון דכל השכר אפי' מה שנותן הקב"ה לעוה"ב הוא מחסדו דמי הקדימנו ואשלם וא"כ הפירות של השכר בעוה"ז הם עוד חסדים יותר וע"כ נקרא רב חסד ר"ל עוד חסד רב אבל כיון דהפירות הם כאגר נטר רק משום דהוא אמת ושמו ית' אמת לא הוי אגר נטר וז"ש בתחלה ואמת ואח"כ עי"ז יכול להיות להתנהג עמנו במדה ורב חסד וכנ"ל וזש"ה בצרתה לי קראתי ויעננו כמו דהתפלל יעקב אבינו בצר לו אל ה' אך הי' ירא לנפשו שמא נתמעט זכיותיו בעוה"ז וכן התפלל דוהמע"ה שיעננו ולא יתמעטו זכיותיו וע"כ התפלל הצילה נפשי משפת שקר ויגיע לו שכר פרי צדקותיו בעוה"ז והקרן שמור לו לעוה"ב:
מח) שם קכ"ו אז ימלא שחיק פינו וגו' אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחי' וגו' ועי' בתפלה למשה מה שפי' בזה אשר בשוב ה' את שיבת ציון ותתמלא השם וישוב על מכונו בד' אתוון אז ימלא ר"ל מה שימלא השם הנזכר זה והי' אז שחוק פינו עיי"ש, ולענ"ד נראה לפרש עד"ז באופן אחר עפי"מ שפרשתי הפסוק תהלים קט"ו למה יאמרו הגוים אי' נא א' וא' בשמים וגו' עפימ"ש הגלאנטי בפ' כי ראתה גוים באו מקדשה כי ראתה ס"ת י"ה באו מקדשה ס"ת ו"ה וגו' ביניהם נמצא דבגלות אין השם שלם שיש פירוד ח"ו בין השם וגם מסולק השכינה מעוה"ז כביכול וח"ו לא נקרא רק א' צבאות עליוני' ולא אלקי ישראל ונוח לו י"ת שמו שיקרא א' ישראל ועי' ביש"מ פ' פנחס, וזש"ה למה יאמרו הגוים ר"ל הגוים אשר עשו הפירוד בין השם ח"ו יאמרו אי' נא א' אשר ח"ו לא נקרא עתה אלקי ישראל רק אלקי' צבאות עליונום וא' בשמים בעבור זה שהקב"ה סילק שכינתו כביכול ממעל לרקיע ועל השמים כבודו:
וז"ש כאן אז ימלא ר"ל כאשר השם יתמלא תיבתו אז יאמרו בגוים אשר הפרידו ח"ו בין השם הגדיל ה' ר"ל גדול כבוד ה' כי עד עתה לא נשתמש רק בב' תיבות ואח"כ כאשר ה' יושיענו יגדל ה' כביכול בד' אתוון, וזה שכפל הדבר ב' פעמים אחד מה שהגדיל השם בד' אתוון וגם מה שהגדיל שנקרא א' צבאות וגם אלקי ישראל ב"ב:
מט) שם קכ"ח אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשתך כגפן פורי' וגו' בניך כשתילי זיתים וגו' וראה בנים לבניך שלום על ישראל, יתבאר עפימ"ש ביש"מ פ' אחרי לפרש דברי הגמ' מפני מה מתו בניו של אהרן שלא נשאו נשים עד"ז אי' פ"ק דברכות ד' יו"ד אהא דישעי' א"ל לחזקי' צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב א"ל מאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפ"ו והנה עדיין קשה מאי כולי האי ר"ל מפני מה הגיע לו עונש גדול בזה ובבא ונראה פירושו עפימ"ש העקרים כי לפי שוה"ד ראוי שיהי' העונש נצחי לפי ערך הבוב"ה שהוא בלתי סוף ותכל ת והשכר זמני לפי ערך העושה ועובר שהוא ב"ת אבל רב חסד מנהיג העולם במדת הרחמים שיהי' השכר נצחי והעונש זמני והנה ידוע שעלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושותף מדה"ר נמצא דהתנהגות מדה"ר אינו רק משום קיום העולם ומי שאינו עוסק במצוה זו הרי אינו חושש על קיום העולם וע"כ בא לו כמדתו להיות העונש נצחי, ועפי"ז יובן גם כאן דזה שלא נשאו נשים גרם שנענשו על החטא הנ"ל בעונש מיתה עכדה"ק והבן והנה בייט"ל פ' פנחס מביא בשם מו"ז זלל"ה לפי מה שאמרו חכז"ל מחשבה טובה מצרף הקב"ה למעשה וכו' ובכן מי שאינו עובד הי"ת רק במעשה שכרו בגבול ותכלית בעוה"ז, אבל מי שרצונו לעבוד את בוראו במס"נ רוחו ונשמתו בעבודה שאין לה סוף ותכלית רק שהגוף שהוא ב"ת והגשם יעצרוהו, לכן החוקר לב וצופה ומביט מחשבתו הטוב מעלה עליו כאלו עשאהו ממש וא"כ בדין נותן לו שכרו נצחי עד אין סוף, וז"ש פנחס בן אלעזר וגו' בקנאו את קנאתי בתוכם דייקא הרי לך גודל המס"נ כמבואר בגמ' ובמדרש ולכן אמר הנני ] בבחי' מה שאני אין סוף[נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו הרי שכר עדי עד עכדה"ק, ובזה יתבאר היטב הכל ע"נ אשרי כל ירא ד' ההולך בדרכיו ר"ל בדרכיו של היית בחי' אין סוף כאשר יעבוד את ד' במס"נ רוחו ונשמתו יגיע כפיך כי תאכל אם יגיע לך השכר נצחי ביגיע כפו ולא מצד החסד אז אשרי לו הפליג הכתוב בשבחו ליתן לו בעוה"ז ובעוה"ב שכר נצחי עדי עד והנה מי שלא נשא אשה וגם בנים לא הוליד הרי אינו חושש על קיום העולם אז אין מגיע לו שכר נצחי אף מצד מדת החסד כאמור ורק אם עושה אלה ונוסף לזה יקריב אותו לפני ד' במס"נ הרי זה משובח, וז"ש ההולך בדרכיו של הי"ת בחי' אין סוף אשתך כגפן פורי' שנשא אשה, [ואין מגיע לו העונש שלא נשא אשה כדמצינן בבני אהרן וביחזקי' דלא עסק בפ"ו] בניך
כשתילי זיתים שהי' לו בנים הנה כי כן יבורך גבר וגו' וראה בנים לבניך הרי שכר נצחי לו ולזרעו אחריו וגם שלום על ישראל כאשר נתברך פנחס בן אלעזר בברית שלום והבן:
נ) שם קכ"ד לולי ד' שהי' לנו יאמר נא ישראל וגו' בקום עלינו אדם אזי חיים בלעונו וגו' ונראה עפימ"ש אשכון את דכא ושפל רוח שהקב"ה משרה שכינתו על נמוכי רוח דייקא ולהיפך כל ההולך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה ח"ו וע"כ אמרו בגמ' ע"ז י"ח כל המתייהר דאין השכינה שרוי ומצוי אצלו נופל בגיהנם כי יצרו של אדם מחזיר עליו בכל יום ומבקש להפילו בשחת יפעל לו ואלמלי הקב"ה עוזרו לא יכול לו כמ"ש בגמ' קידושין ל' וא"כ כל המתגאה ואין הקב"ה משרה שכינתו אצלו אין בידו מי לפודאו מיצה"ר וע"כ נופל לגיהנם, ובזה נ"ל הטעם על אמירת שם יעקב אף לאחר שקראו הקב"ה ישראל עפי"מ שכתבו כי היו"ד מרומז על אות משמו של הקב"ה ועקב הוא לשון שפלות וזהו כנ"ל דמשום שהי' בעיניו עניו ושפל רוח וע"כ הקב"ה אתו עמו להצילו ולמלטו מן הצר הצורר הוא היצה"ר עי' מה שכתבתי בפ' וישלח, וזש"ה לולי ה' שהי' לנו לעזרונו מן היצה"ר לכבשו ולהתגבר עליו יאמר נא ישראל דוקא ולא יעקב כמו שהוא באברהם כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה והבן:
נא) שם ק"ל ממעמקים קראתיך ה' א' שמעה בקולי וגו' כי עמך הסליחה וגו' יש לפרש ע"ד שכתב באמרות טהורות לפרש הכתוב שיר המעלות אל ה' בצרת לי קראתי ויענני ר"ל בעת צר לי לא קראתי בשבילי רק בשביל מניעה מעבודת ה' מחמת כובד הגלות ולכך קראתי ויענני עכ"ד ז"ל, וזש"ה ממעמקים מתוך עומק הצרות קראתי אל ה' בשביל ה' ולכן אד' שמעה בקולי כי עמך הסליחה ר"ל מה שתסלח לנו הוא עמך בשבילך דמחמת כובד הגלות בא ההעדר מעבודת ה' כראוי וע"כ אז אקרא ויענני כאמור ועי' בתל"מ תהלים י"ח:
נב) א"י עפי"מ שדקדקו המפורשים מה דאמר ממעמקים משמע עמקים רבים ונראה עפי"ד הרמ"א בתהלים י"ד עה"פ מי יתן מציון ישועת ישראל וז"ל בקיצור והוא כמו שכתבתי בישעי' עה"פ ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה כי ציון במשפט ודין הוא שתפדה כי הוא לא חטאה ולקתה בעונותינו אך ושבי' בצדקה צריך פדיון בתורת צדקה וע"כ אמר מי יתן מציון כלו' בבחי' ציון תהי' ישועת ישראל שיהי' זכאים בדין ויושעו במשפט עכ"ד ובזה פירשתי הכתוב תקעו בחדש שופר וגו' והוא כדי להעלות זכרונינו לפניו ית"ש אשר במהרה ישוב חרון אפו מעמו ומארצו ומנחלתו ואמר הכתוב כי חק לישראל הוא אם כי לישראל הוא בבחי' חק כי אפשר עדיין אינם כדאי לעצמם עכ"ז הוא משפט לא' יעקב ר"ל שיעשה למען שמו הגדול שיתגדל ויתקדש שמי' רבה והוא בודאי כדאי וע"כ לישראל הגאולה הוא בבחי' חק ולא' יעקב הוא בבחי' משפט וזש"ה ממעמקים רבים קראתיך ה' האחד מה שנוגע לנו בשביל צערינו ושפלינו בגלות המר הזה והשנית העולה על כולנה בשביל כבוד שמו הגדול המחולל בגוים באמרם אי' אלקימו צור חסיו בו ולכן א' שמעה בקולי וגו' כי עמך הסליחה ר"ל הסליחה מה שאתה תמחול ותסלח לנו נוגע כביכול גם עמך ולכן אם לה' הוא הישועה א"כ הוא בדין ומשפט כי הוא בודאי כדאי:
נג) תהלים קכ"א אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ נ"ל עפ"י דברי הגמ' קידושין דף ל' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו ועוד שם לעיל מיני' אמרי' בגמ' בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, וז"ש אשא עיני אל ההרים דקאי על היצה"ר שנקרא הר כדאמרי' בגמ' סוכה דף נ"ב צדיקים נדמה להם כהר וקראו בלשון רבים ההרים כיון שמתחדש עליו בכל יום וא"כ מאין יבא עזרי מי יוכל לעמוד מפניו עזרי מעם ה' ר"ל כיון שהקב"ה הוא בעזרי בזה יבוא ישועתי לכבשו וגמר אומר עושה שמים וארץ ע"ד שנאמר בזוה"ק בהקדמה [ד"ד] וכן כל מלה ומלה דחכמתא איתעבדין רקיעין קיימין בקיומא שלים קמי עתיק יומין וכו' ועל דא כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני עשיתי לא כתיב אלא עושה דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא וכו' וזש"ה עושה שמים וארץ ר"ל עושה בכל פעם ובכל עת עי"ז דעוסק תדיר באורייתא ובזה יוכל האדם לכבוש ההרים הרמים להמלט מעצת היצה"ר, והבן:
נד) שם קל"א לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו' וי"ל כפל הלשון לא הלכתי בגדולות דכבר כתיב לא גבה לבי וגו' גם הלשון ממני צ"ב ומאי כתיב כגמול עלי אמו והנ"ל עפימ"ש אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' חקת דהנה ידוע שכל תקוני המצות הם ע"י הכוונות ולפ"ז יעלה על הדעת שאותם אשר אינם יודעים לכוון אינם פועלים בעשיית המצוה ח"ו חס מלהזכיר כזאת כי אם אמנם דעיקר תיקנו המצוה ע"י הכוונה הראוי בקשר מדת העליונות אך מחסד השי"ת שאם אחד עושה מצוה עד"ז כבר עשה סולם לכל העושה המצוה ההוא עכ"ד עיי"ש ובזה ביארתי הכתוב והשיב לב אבות על בנים וגו' ר"ל לב אבות אשר לבם כלב ארי וכליותיהם יועצים חכמה ובודאי השיגו מעלת התורה והמצוה בכוונה והתיקון הראוי ישוב ה' לבם על בניכם אף אם בניהם לא ידעו ולא יבינו עכ"ז יהי' לב אבות על בנים יעלו מעלה עליהם ראש ובניהם אחריהם יסמכו על שלחן אביהם אשר כבר ערכו לפניהם ולב בנים על אבותם שהם יסמכו בהכוונות ותיקון הנעשה ע"י הכוונה של אבותם וזש"ה לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ע"ד שאמרו חז"ל סוכה דף כ"ח לא הניח דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא והיינו שאמר דוהע"ה אשר הכונות הנעשים ע"י כוונת המצות שהם גדולות מעשה המרכבה ובנפלאות ממנו שהם נפלאו מופלא מכוסה ממנו דייקא שלא גבה לבו אשר הכונות נעשים ממנו דייקא כי אם מה שסמך על מה שכבר עשו סולם לכוין בתיקוני המצוה כראוי וכנכון וע"כ נפשי כגמול עלי אמו כתינוק שכל בטחונו על אמו כך כל הכוונות המצות הם על מה שערכו אבותינו לפנינו עליהם ועל כוונתיהם נעשים כל התיקונים השייכים להעשות על ידי מעשינו:
נה) שם קכ"ה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וגו' והמטים עקלקלותם יוליכם ה' וגו' יתבאר ע"ד שפירש בספר סמא דחייא בפ' ויקרא הכתוב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון וגו' דהנה אחז"ל כך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז והנה ר"י בן זכאי אמר לתלמידיו בגמ' ברכות דף כ"ח הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם תדע שאם אדם עובר עבירה אומר שלא יראנו אדם וכו' נלמד מזה כי נוח לאדם להיות רע לשמים מלהיות רע לבריות וא"כ מסתברא מי שהיצה"ר התחיל לפתותו מפתהו תחלה במה שבין אדם למקום ואח"כ בין אדם לחבירו ובזה יובן דברי הכתוב נפש כי תחטא ר"ל כשהתחיל לחטוא אז ראשיתו למעול מעל בה' דהיינו בינו לבין קונו אך עבירה גוררת עבירה וגורמת להיות גם מכחש בעמיתו בפקדון דהוא עבירה שבין אדם לחבירו עכ"ד וזש"ה כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים דהיינו שהצדיקים לא יעשו רשע גם מעבירות שבין אדם למקום למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם כי עבירה גוררת עבירה לעשות גם עולה בידים היינו עולה הנעשה בידים ר"ל עבירה בין אדם לחבירו כגון בפקדון או בעושק וגזל והמטים עקלקלותם ופי' שם במצודת אותם שהמה מטים עצמם אחר דרך עקלקלות שכל טובתם הוא לרמות את הבריות עכ"ד והיינו כנ"ל שמתחלה עובר בין אדם למקום ואומר שלא יראנו אדם וא"כ היא לרמות את הבריות יוליכם ה' את פועלי האון היינו ה' יחשב להם כאולי הם פועלי און גם בעבירות שבין אדם לחבירו כי עבירה גוררת עבירה ואמר הכתוב שלו' על ישראל כי אותם ששמרו את דרך ה' בין אדם למקום יש ביניהם שלו' כי לא יעברו על עבירות שבין אדם לחבירו וע"כ שלו' להם:
נו) שם ח"ו בשוב ה' את שיבת ציון וגו' אז ימלא שחוק פינו וגו' יתבאר עפימ"ש א"ז זצ"ל לעיל סי' י"ד עה"פ בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל כי יש שני מיני גאולות אחד בחבלי משוח ח"ו ולא ינצלו רק הראוי להנצל והם הבני עלי' ב' שיקיום תפול עליהם אימתה ופחד וכו' ואז לא יהי' חבלי משיח והנה מפורש בפסוק יפה נוף משוש כל הארץ וגו' נבהלו נחפזו וגו' א"כ יהי' מציון פחד על מלכי אוה"ע והייני מי יתן מציון ר"ל כמו שמציון נופל פחד על אוה"ע כי ככה יהי' ישועות ישראל ואז יגל יעקב ישמח ישראל הן הפחותי ערך הן הבני עלי' עכ"ד עיי"ש וזש"ה בשוב ה' את שיבת ציון אם ה' יתן את שבותינו כמו שיבת ציון שיפול אימתה ופחד על אוה"ע בזה ימלא שחוק פינו משום שינצלו כולנו אפי' הפחותי ערך אז יאמרו בגוים שנפל עליהם אימתה ופחד הגדיל ה' לעשות עם אלה ר"ל החסדים הם גדולים כי הלא אפי' מי שאינו ראוי להנצל גם כן יצילם ה':
נז) שם ק"ל ממעמקים קראתיך ה' וגו' יתבאר עפימ"ש השל"ה דבא"י שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו אין לירא מפני שרים החיצונים שיפסקהו תפלתו אבל בחו"ל הניתן תחת שרי מעלה יש לחוש אולי יפסקהו עוברי דרכים וזה שאמר יעקב לרחל התחת א' אנכי פי' וכי אני בא"י שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו עכ"ד עיי"ש והנה כתב המהרש"א על הגמ' ברכות דף ח' איכא סבי בבבל תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כיון דחזי דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו ופי' שם עפ"ד הגמ' עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שתעקרו לא"י וע"כ גם מקודם שתעקרו הם כא"י וע"כ איכא סבי בבבל עכ"ד ולפי"ז יש לומר דג"כ לענין דין תפלה שלא יפסיקהו המסטינים ומקטריגים למעלה ג"כ מהני לזה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שיהי' כמו א"י ואין שטן ופגע רע יכול להפסיק התפלה למעלה ראש וזש"ה ממעמקים קראתיך ה' ע"ד שדרשו חז"ל מגילה דף ג' וילן יהושע בתוך העמק שלן בעומקה של הלכה וע"כ שם במקום דגרסו בעמק הלכה שהוא כא"י קראתיך ה' ואין לירא מפני המסטינים שיעכבו התפלה ולכן א' שמעה בקולי וגו' כי עמך הסליחה ר"ל הסליחה עמו ביד הקב"ה לבדו ואין המלאכים יכולים לעכב התפלה והתחנונים וע"כ נקוה כי שם יענה התפלה לרצון באין מפריע: