אור ברסלב
עצי חיים על מועדים עצי חיים על מועדים - לחג הסכות

עצי חיים על מועדים· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים על מועדים - לחג הסכות

עצי חיים על מועדים - ליום הכפורים

א) ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ובמדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא וכו' אלא ראשון לחשבון עונות, ונראה ע"פ דברי הגמ' סוטה י"ג חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל עסקו בביזה והוא עסק בעצמות יוסף, וכתב המהרש"א ז"ל על מה שתואר אותו בשם חכם עבור זה דלכאורה אינו ענין לכאן רק תואר צדיק ומפרש דשפיר הוא דברי חכמה שחישב הפסד מצוה כנגד שכרה ועי' ביש"מ פ' ואתחנן דלכאורה קשה האיך חשב הפסד מצוה כנגד שכרה הא אין לעבוד ע"מ לק"פ ותי' עפ"ד המהרש"א שם די"ד על דברי הגמ' וכי לאכול מפרי' אתה צריך אלא לקיים מצות התלוים בה מעלה אני עליך כאלו קיימת אותם ואתן לך שכרך וקשה ג"כ וכי משה עשה ע"מ לק"פ ותי' המהרש"א דבכה"ג דאינו מחויב בדבר רק שרוצה להביא עצמו לידי חיוב שרי ע"מ לק"פ וה"נ דכוותי' דהתעסקות בעצמות יוסף שאין מוטל החיוב בזה על משה לבדו רק על כללות ישראל לכך שפיר עביד ע"מ לק"פ ולכך חשוב זה בחשבון עכ"ד זצ"ל:

ובזה אפשר י"ל כי על תשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות על אותן זכיות מותר לעבוד ע"מ לק"פ דהא על אותן המצות לא צונו הקב"ה אלא שהוא הביא עצמו לידי חיוב ומשו"ז ג"כ מותר לחשוב הפסד כנגד שכרה, וז"ש ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות ר"ל בסכות אשר הוא זמן תשובה מאהבה וזדונות נעשו כזכיות וע"כ יאמר חשבון עונות ר"ל דיש לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה וזהו קצת ע"ד הקדושת לוי ז"ל:

ב) א"י על דברי המדרש הנ"ל עפ"מ שאמרו חז"ל בענין הד' מינים שבלולב לרמז על נשים וע"ה שאין להם טעם וריח היינו תורה ומצות ויבאו אלו ויאגדו עם אלו ר"ל עם ת"ח העוסקום בתורה ומצות ה' וי"ל דזהו ע"ד שאחז"ל בקידושין שיראה אדם א"ע ואת כל העולם כאלו חצי' חייב וחצי' זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות הרי דאפי' אם כבר יצא ידי חובתו ברוב זכיות עכ"ז יחשוב עם קונהו להכריע את כל העולם לטוב כי העולם בכלל אחר רובו נידון, וז"ש יאגדו אלו עם אלו כי צריך להכריע במעשיו גם הע"ה בלא תורה ומצות לטוב להם: וז"ש במשנה סוכה דף נ"א מוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול היינו כיון דהד' מינים ביו"ט הראשון בא לרמז לאגד אלו שאין להם טעם כמו נשים עם אלו שהם ת"ח וע"כ תיכף ומיד במוציו"ט הראשון ירדו שם לע"נ היינו לרמז על אלו שאין להם מצות כנשים ומתקנין שם תיקון גדול להכריע את העולם וע"כ נקרא תיקון גדול להכריע במעשיהם אפי' את אלו שהם במעשיהם כמו נשים וע"ה בלא תורה ומצות:

וזש"ה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' היינו הד' מינים שבלולב לרמז שיראה אדם להכריע במעשיו את כל העולם לטוב ע"ד כוונה הנ"ל, וע"ז אמר המדרש ראשון לחשבון עונות שיחשוב את העונות כאלו העולם חצי' זכאי וכו' ויכריע במעשיו את כל העולם לכף זכות: ג) א"י על המדרש הנ"ל עפ"מ שפירש הגאון מהר"א מווילנא דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כי נתינת דין הוא על מה שחטא ועשה שלא כדת ונתינת חשבון הוא מפני שאין אדם חפשי מבלי לקיים מצות ה' אפי' רגע א"כ באותו זמן שעבר עבירה, מלבד העבירה אשר עשה הרי באותו שעה לא עשה מצוה וזה החשבון שלא קיים מצוה בעת עשיית העבירה ועפ"ז כתב בייט"ל פ' בראשית החילוק בין תשובה מיראה מכח שכר ועונש כי אינו מתחרט רק על העבירה ולא על מה שלא עשה המצוה אבל בתשובה מאהבה שרוצה למלאות רצונו יתברך ולקיים מצותיו א"כ היא מתחרט ג"כ על מה שעבר בעשיית העבירה שלא מילא רצונו ית"ש בקיום איזה מצוה עכ"ד ז"ל עי"ש וז"ש המדרש בימי חג הסכות ימים הבאים לשלו' לעשות תשובה מאהבה וע"כ נקרא חשבון עונות כי תשובה מאהבה הוא גם על חשבון העונות לחשוב גם מה שביטל לעשות מצות בעת עשיית העבירה:

ד) א"י ולקחתם לכם עפמ"ש הרמב"ם פ"י מה' תשובה אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה בשביל שאקבל הברכות הכתובות בה ואפרוש מהעבירות כדי שאנצל מהקללות והעונש לעוה"ב שאין ראוי לעבוד ה' עד"ז שזה נקרא עובד מיראה ואין עובדים עד"ז רק עמי הארץ והקטנים שמחנכין אותם לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה ובזה פי' אאז"ל בס' ייט"ל פ' ויקרא כי כל שאור [יכונה העונש] וכל דבש [כינוי לשכר המתוק] לא תקטירו ממנו אשה לה' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' היינו בראשית הכניסה לעבוד את הי"ת אז מותר בשביל קבלת השכר או העדר העונש עכ"ד עיי"ש ולפ"ז י"ל שכן הוא התנהגות האדם בכל שנה כי בר"ה ויוה"כ אשר מי לא נפקד כהיום הזה וכל או"א ירא לנפשו מאימת הדין ויחפשו מעשיהם מפחד הדר גאונו ית"ש ועושים תשובה מיראה ואח"כ בחג הסכות עושים תשובה מאהבת השי"ת ונפשינו דבקה בו תמיד לבל נמוש מעבודתו ית"ש וזה עיקר מגמתינו וחפצינו ורצונינו וא"כ גם על מה ששבנו לה' עד עתה מיראת העונש ואהבת השכר ג"כ נחשב לנו לעון כיון דאין זה הדרך הנכון לעבוד את ה' כת וזה מאמר המדרש ראשון לחשבון עונות גם את הראשית ר"ל בראשית העבודה שהוא בשביל יראת העונש הוא ג"כ בחשבון עונות שאין ראוי לעבוד את ה' עד"ז לטובת עצמו:

ה) ולקחתם לכם ודרשו חכז"ל לכם משלכם גם קושי' המדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא ונראה לפרש עפ"י דברי א"ז זצוקללה"ה לה"ה בס' ייט"ל פ' בראשית להבין דברי רש"י בראשית ברא א' בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה וכו' ושיתף מדה"ר וכי שייך המלכה אצל הי"ת, ויובן עפ"ד סדש"ש עפ"מ דכתיב מי הקדמני ואשלם אמר הקב"ה מי עשה מזוזה עד שלא נתתי לו בית, ציצית עד שלא נתתי לו בגד, וא"כ כל מה שאדם עושה הרי הוא משל הקב"ה ולא משלו אך אם גם בעסקו במילי דעלמא קבע מחשבתו בראשיתו כדי לקיים מצות בוראו עד"ז כשבונה בית תהא עיקר כוונתו כדי לקיים מצות מזוזה ומעקה ואז מחשבה הזאת הוא משלי כי קיים המצוה בעוד לא הי' בידו כלום וע"כ מגיע לו שכרו בדין עיי"ש וזש"ה בראשית כלו' בשביל ראשית בשביל מי שמקדים לקיים המצוה במחשבה בראשית המעשה ברא א' כי הוא יכול להתקיים ע"פ הדין וכו' עכ"ד עי"ש אמרי נועם: וז"ש בגמ' סוכה תעשה לך ולא מן העשוי ר"ל שצריך לעשות הסוכה לשם מצות סוכה דאל"כ לא קיימו המצוה בשלך דמי הקדמני ואשלם ורק אם תעשה בכוונה כדי לקיים מצות סיכה ע"י מחשבה זו נקרא שלך, וז"ש תעשה לך משלך ודרשו חז"ל בגמ' סוכה כ"ז לך משלך חד אמר לך למעוטי סוכת חבירו וחד אמר לך למעוטא סיכה גזולה והכל סובב על תיבת מקודם תעשה ולא מן העשוי ואז הרי הוא לך משלך וזש"ה ולקחתם לכם משלכם תהא ולא שלא תהא שלך בבחי' מי הקדמני ואשלם ואמר הכתוב ביום הראשון אם מקדים בראשון היינו בראשית תהי' כן המחשבה קידם למעשה אז תהא לכם משלכם: ו) ולקחתם לכם ביום הראשון ובמדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות ונראה עפמ"ש בערבי נחל פ' שלח לפרש הכתוב מ"ש משה רבינו ע"ה לפרעה וגם מקנינו ילך עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' דהנה היצה"ר מתלבש במחשבות אדם ומיפה לו העבירות בטענות מזויפות שיש בזה כבוד שמים ואם יראה שאדם אחר עושה כן אז מבין הוא מיד שהוא עבירה רק הוא לעצמו אינו רואה שום חרפה ומיאוס בדבר והנסיון לזה לידע איזה דרך ישכון אור אזי ישגיח על אדם אחר ובודאי יהי' המעשה רע כמבוזה בעיניו וידע מה הוא האסור לו וימנע עצמו וזה הי' הויכוח של פרעה למשה לכו נא הגברים ועבדו את ה' ר"ל אנשים בעלי צורה שהם בחי' גברים אבל פחותי ערך אשר הם בחי' בהמות ישארו פה והשיב לו מרע"ה גם מקנינו ילך עמנו ר"ל גם אותם שהם בחי' בהמות ילכו ג"כ עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' ר"ל מהם נדע אנחנו איך להתנהג בעבודת ה' לעשות נסיון ומבחן ממעשיהם עכ"ד בקיצור, ובזה פירשתי מה שאחכז"ל בב"ב דף ע"ח על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב חשבון של עולם הפסד מצוה נגד שכרה ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן בעוה"ב עיי"ש ויתבאר לפי הנ"ל ע"כ יאמרו המושלים ביצרם אשר כן דרכו של יצה"ר להטעות את האדם בטענות מזויפות בואו ונחשוב חשבונו של עולם ר"ל דהבחינה לזה לידע אם הוא מצוה או הוא עבירה יוכל להבחין מהעולם ר"ל מאחרים אם יעשו כמוהו משם יבוא ראי' כיצד יעשה ואז בלבבו יבין ובעיניו יראה מה שהוא עבירה וימנע עצמו ועי' מ"ש בסו"פ חקת, ויתבאר המדרש הנ"ל דהנה ידוע דהד' מינים שבלולב באים לרמז דאותן הנשים ריקים מתורה ומצות ודומים כמו שאין להם טעם וריח יבואו ויאגדו אלו עם אלו ויש לומר דהיינו כנ"ל ללמד מהם האיך להתנהג ולפרוש מדרך הרעה ומהם נקח נסיון שלא לעשות כמעשיהם והיינו שאמר במדרש ראשון לחשבון עונות ע"י הד' מינים בזה נחשבה חשבון של עונות מה שהוא עונות או לא ע"י חשבון של עולם לדעת האיך להתנהג ע"י אלו אנשים ריקים להתרחק מן הכיעור ולעשות הנסיון מהם אשר ע"כ הרוח יבואו אלו ויאגדו עם אלו:

ז) ולקחתם לכם וגו' ושמחתם לפני ה"א ובגמ' סוכה דף מ"ג דרשו חז"ל לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול והקשו בתוס' שם למה לי קרא להוציא את הגזול דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הבאה בעבירה: ויש ליישב ע"ד אגדה עפ"מ דאמרי' בסוכה דף ל' מאי דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה משל למלך בו"ד שהי' עובר על המכס אמר לעבדיו תנו מכס למוכסים אמרו לו והלא כל המכס שלך אמר להם ממני ילמדו כל עוברי דרכים ולא יבריחו עצמם מן המכס אף הקב"ה אמר אני ה' שונא גזל בעולה ממני ילמדו בני ויבריחו עצמם מן הגזל וכתב במהרש"א שם דלכך נקט בקרא קרבן עולה מפני שכולה כליל והכל שלו אבל חטאת ואשם ושאר קרבנות ודאי דגזילה גמורה היא כיון דנאכלין ולא הוי דומה למשל כלל רק בעולה הו"א דגזל ג"כ מותר להקריב שכולה קריבה לגבוה וכל העולם ומלואה שלו הוא והוי ממש דומה למשל עכ"ד המהרש"א עיי"ש ומוכח מזה דחטאת ואשם דנאכלין מהדין אין להקריב כשהוא גזל אבל עולה שהוא כולה כליל וכולה לגבוה סלקא הי' מותר להקריב אך משום כדי ללמד לברוח מן הגזל גם עולה אין להקריב כשהוא גזל ועי' מיש בזה פ' ויקרא ליישב דברי הרמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח ועפ"ז יש לומר דלכך פשיטא בכל מקום דגזול אסור משים מהב"ע כיון דבכל המצות מותר לעסוק שנא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה כמ"ש התוי"ט במשנה אל תהי' כעבדים המשמשים עמל"פ שאין ר"ל שהעבודה עמל"פ אסורה שמ"מ עבודה היא אלא שאם יעבוד לתקות שכר או למניעת עונש אינו במעלה כמו העובד שאין לו שום פני' בעבודתו עכ"ד וא"כ כיון שמותר לעבוד עמלק"פ הרי בכל המצות ג"כ יש בהן הנאת הגוף לעצמו וכמו חטאת כשהן בגזילה וא"כ ה"נ אם מצפה לתשלום גמול שאין לך הנאה לעצמו גדולה מזו בודאי דהוא גזילה גמורה ופסול משום מהב"ע ולפ"ז י"ל דבאתרוג הו"א דגם בגזול לא שייך מהב"ע כיון דבסכות זמן שמחתינו עת חשובה מאהבה לא למענינו כ"א רצונינו וכל כונתינו בלתי לה' לבדו א"כ הוא דמי לעולה שכולה לגבוה דמהדין מותרת אף בגזול ולכן איצרך קרא לאפוקי דאף באתרוג שבא בימי החג שאז זמן לעבוד את השי"ת מאהבה כמשה"כ ושמחתם לפני ה"א והו"א דגם הגזול מותר וילפינן מקרא לכם משלכם להוציא את הגזול דהא גם עולה אינו קרב בגזל כדי ללמוד לברוח מגזל:

ח) ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ושמחתם לפני ה"א וגו' ובמדרש תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך וגו' יתבאר דהנה נודע דמתחלה צריך להיות סור מרע שלא לעשות מדברים הרעים המפסידים בעבודה הקדושה כדי שלא יהא זורע אל הקוצים ח"ו ואח"כ יוכל לקיים ועשה טוב וצריך להכין עצמו מקום פנוי להחזקת הקדושה והנה איתא בב"ק דף פ"ז ובקידושין דף ל"א א"ר יוסף השתא דשמענא להא דר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקידנא עבידנא אית לי אגרא טפי וכתב ע"ז ביש"ש בב"ק שמכאן משמע שמצוה על האדם לעשות סעודה בשעה שנעשה מחיוב במצות וכן לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כמו שעשה ר' יוסף סעודה ויומא טבא על שנודע לו שמחיוב במצות ועי' במג"א סי' רכ"ה ולפ"ז י"ל דמשו"ה בסכות הוא זמן שמחתינו היינו טעמא דהא קודם יוה"כ בעוד שלא נעשה התשובה כראוי א"כ המצות שנעשו אינם עולים לרצון לפני ה' כיון שהגוף עוד לא טהור ועונו חרות על עצמותיו ומאי אהני לי' במצותיו אשר יעשה אבל כיון שעבר עליו יוה"כ אחר תטהר מעונותיו בא עליו חיוב חדש לעשות מצות כיון שכבר סר עונו וחטאתו תכופר ומחיוב לעשות בעבור זה יו"ט וכמו רב יוסף שעשה יומא טבא על שנודע לו שמחיוב במצות וע"כ בעבור זה בסכות חג לה' יומא טבא וזהו זמן שמחתינו כיון שכבר נמחל לנו עונותינו ועבדינן יומא טבא ועי' מ"ש ליו"כ:

ויתבאר משה"כ תודיעני אורח חיים שובע שמחות וגו' ר"ל דהנה אם ישוב האדם בתשובה עליו הכתוב אומר ובשוב רשע מרשעתו עליהם חי' יחי' והיינו תודיעני אורח חיים אם יעשה תשובה הוא אורח חיים ואח"כ שובע שמחות וגו' מחיוב לעשות שמחה ויומא טבא והביא המדרש הכתוב הכא למאי דכתיב ולקחתם לכם וגו' ושמחתם לפני ה"א דהא גם בסכות משום האי טעמא צריך לשמוח משום דע"י התשובה הוא מחיוב מחדש במצות וצריך לשמוח ע"ז במה שמחיוב במצות:

ט) ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ובמדרש הה"ד תודיעני אורח חיים שובע שמחות וגו' י"ל עפ"מ דאמרי' בגמ' עירובין דף י"ג ת"ר שני שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא וכו' נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא ופי' המהרש"א הלשון נמנו וגמרו היינו שמנו שיש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וא"כ כיון שהל"ת מרובים מהמ"ע קרוב אדם לחטוא ח"ו ע"כ גמרו נוח לאדם שלא נברא עיי"ש ויש לבאר יותר לע"ד דהנה האדם נברא בעוה"ז כדי להשלים א"ע ולהכין לפניו בעודו בעוה"ז בקיום המ"ע כדי שאח"כ יטול שכרו בעוה"ב ע"ד מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת כי לאחר פטירת האדם מעוה"ז אי אפשר לעשות ולקיים המצות כמאמר הכתוב במתים חפשי והנה כל זה במ"ע שהם בקום ועשה אבל במצות ל"ת שהם בשוא"ת גם קודם שנברא לא עבר על הל"ת ומה בצע בזה שנברא לענין הל"ת וז"ש נמנו הל"ת שמרובים ממ"ע וגמרו כי נוח שלא נברא כי באם לא נברא ג"כ יעבור על הל"ת ויש לבאר בזה הכתוב בשוב רשע מרשעתו עליהם חי יחי' ודרשו חז"ל ביומא דף פ"ו דמיירי בתשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות ויל"ד מהו הלשון חי' יחי' הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וי"ל להנ"ל דהיינו כיון דנעשו לו כזכיות וטוב לו שנברא ומה שהוא חי בעוה"ז וא"כ השב מאהבה גם מה שעבר על הל"ת נעשו אצלו כמו המ"ע וטוב לו שחי יחי' ויתבאר בזה ולקחתם לכם ביום הראשון היינו ראשון לחשבון עונות כמבואר במד' וכידוע דברי בעל קדושת לוי ז"ל על זה דבסכות שהוא זמן תשובה מאהבה צריך לחשוב את העונות כדי שיעשו זכיות וע"כ אמר המדרש תודיעני אורח חיים ר"ל דכיון שנעשה מהל"ת זכיות כמו המ"ע א"כ טוב לו שנברא והוא חי בעוה"ז ושובע שמחות את פניך היינו ע"י שמחות מה שעשה התשובה מאהבה בימי החג שהוא זמן שמחתינו:

י) ולקחתם לכם וגו' ובמדרש ראב"כ פתח קחו מוסרי ואל כסף וכ' היפ"ת דהמדרש מפרש ולקחתם לכם להנאתכם דבזכות מצוה זו יזכו לעושר כדאיתא להלן משכר לקיחה אתה למד שכר לולב ולזה פתח קחו מוסרי ואל תצטרכו ליקח כסף ע"ש ויש להבין מדוע בשביל מצוה זו דייקא נזכה לעושר ונראה עפמ"ש אא"ז זצ"ל בס' באר שבע פ' חיי דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואיתא בקדמונים ע"י תשובה מאהבה דזדונות נעשית כזכיות על אותן זכיות יש שכר בעוה"ז וזש"ה מי האיש החפץ חיים הנצחי וגם אוהב ימים לראות טוב היינו שכר עוה"ז ומפרש סור מרע ועשה טוב היינו לעשות מהרע טוב ע"י תשובה לעשות מעבירות זכיות עכ"ד ז"ל עיי"ש ויש לפרש בזה הכ' שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוניך ואמרו חז"ל דהיינו בתשובה מיראה דמעון שהוא מזיד נעשה מכשול היינו שוגג ואמר הכ' אמרו אליו כל תשא עון ר"ל אם כל העון כל כולו משמע תשא וימחול לנו שלא ישאר מהעון כלל וזהו ע"י תשובה מאהבה שזדונות נעשית כזכיות אז וקח טוב ע"י תקח טוב בעוה"ז דהא על אותן זכיות שנעשית מהעבירות יש שכר לפעולתו בעוה"ז: והנה איתא במדרש דהד' מינים שבלולב הם לרמז על אותן אנשים ריקים מתורה ומצות ודומים כמו שאין להם טעם וריח ויבאו אלו ויאגדו עם אלו וי"ל עפמ"ש אא"זללה"ה בתפלה למשה [ס"ב] דתשובה המעולה להעלות את העבירות אל הקדושה לעשות מזדונות זכיות והנה זה דבר קשה מאוד ליחיד וצריך לתשובה גדולה במשך זמן ארוך משא"כ ציבור א' כביר לא ימאס וז"ש אך הבל וגו' שעושין כל השנה במאזנים בחדש תשרי שהוא מזל מאזנים צריך להעלות אל הקדושה מה שנעשה מההבל וזה לא יתכן כי אם יחד בציבור באחדות עכ"ד ז"ל עיי"ש ויתבאר דד' מינים הם לומר יבואו אלו ויאגדו עם אלו היינו כדי להעלות הזדונות אל הקדושה וזה דבר קשה ליחיד ע"כ צריכים לאגוד אלו באלו ובכן ירצה ה' את עונם שיהא נעשה מזדונות זכיות ע"י האחדות כולם באגודה אחת ויתבאר דברי המדר' ולקחתם לכם פרי עץ הדר וגו' וע"י לקיחת הד' מינים ביחד שהוא לעורר לעשות אגודה אחת לעשות רצונו בלב שלם ועי"ז נעשה מעבירות זכיות ואמר במדר' ע"י מצוה זו של אגודת הד' מינים ביחד תזכו לעושר דעל אותן המצות שנעשו מהעבירות מגיע שכר בעוה"ז ולקחתם לכם להנאתכם עושר רב ע"י מצוה זו ע"י מה שיהא חשוב לפניו ית"ש ע"י האחדות כאלו התשובה הוא מאהבה וזדונת נעשית כזכיות:

יא) בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' וצריך להבין כפל הלשון וגם למה בסכת בסכת חסר והשלישי מלא וא"ו וגם למה כתיב כאן אני ה' א', ונראה עפמ"ש ביש"מ פ' חקת דבכל מצוה יש תקונים וכל התקונים הם ע"י הכוונות ולפ"ז יעלה על הדעת שאותם אשר אינם יודעים לכוין אינם פועלים בעשיית המצות ח"ו כי אם אמנם דבאמת עיקר תיקוני המצוה ע"י התיקון הראוי בקשר במידות העליונות אך מחסד השי"ת שאם אחד עושה מצוה עד"ז כבר עשה סולם לכל העושים מצוה ההוא אף שאין אתם יודע איך ומה והנה משה זכה להתגלות טעמו של פרה אדומה ולאחרים חקה והיתה פרה ראשונה נעשית בכוונתו והוא סולם לכל הפרות שיהי' אח"כ ואלולי זה הי' נעדר שלימותה והיתה המצוה נמנעת וזה דברי רש"י ויקחו אליך לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה ומשה במדבר עכ"ד עיי"ש:

ויתבאר דברי הכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסכות ודרשו חז"ל כל ישראל יוצאין בסכה אחד היינו לרבות כל ישראל אף שאינן יודעין האיך ובמה לרוון לעשות התיקון במצות סוכה כראוי עכ"ז יוצאין בסוכה אחד שיוכל לסמוך עצמן על מה שהעריכו לפניהם בסוכות ראשונות שהי' לבם כלב הארי והי' כליותיהן נובעות חכמה לכוין בכל המצוה בתיקון הראוי לשלימות המצוה ועל כן אמר הכתוב למען ידעו דרתיכם ר"ל דורותיכם הבאים אחריהם אשר גם אם ח"ו לבם אטום וסתום נעלם וניטל מהם לדעת לכוין כראוי עכ"ז יסמכו וידעו כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים ואז הי' דור דעה שמעו מפי משה מפי הגבורה הכל לכוין כראוי ובזה שידעו אשר אבותינו ידעו מאז והבינו טעמו של דבר בזה יוכלו לצאת ידי חובתם וע"כ בסכת בסכת חסר כי מדבר בדורות הבאים אשר לא יוכלו לכוין כראוי והסוכות אשר ישבו בנ"י בהוציאם ממצרים הוא מלא בטעם כראוי ולא נחסר מהמצוה גם הכוונה וז"ש כי אני ה' א' כי צריך לעשות כל המצות ע"פ כוונת המצווה כמו שצוה לנו השי"ת ואני ה' הבוחן כליות ולב: בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות וגו' אני ה' א' ונראה עפ"ד הטור סי' תרכ"ה וז"ל ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו זמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו שהם במצות הבורא ית' ולכן צוה אותנו שנעשה סכות בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך הוא עכ"ל וי"ל דהנה אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה וכו' אולם במצות סוכה למדנו שהעיקר המצוה הוא דוקא לקיים רק לשמה לשם מצות ה' ולכן צונו לעשות סוכה דוקא בתשרי ולא בניסן כדי שלא יהא באפשר לכוין להנאת עצמו רק בלתי לה' לבדו ובזה יל"פ דברי המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ואיתא במדרש דארבע מינים שבלולב מרמזין על אותן אנשים שיש בהם תורה ומצות וגם אותן שהם ריקם מתורה או ממצות ויבואו אלו ויאגדו עם אלו ולהנ"ל ר"ל דהנה מבואר ברמב"ם ה' תשובה פ"י אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה בשביל שאקבל הברכות וכו' ואין עובדים על דרך זה רק עמי הארץ והקטנים שמחנכין אותן עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה וכו' ע"ש ומבואר דע"ה עובדים ע"מ לקבל פרס ושלא לשמה והנה במצות סוכה גם ע"ה עושים רק לשם ה' כמו הת"ח וע"כ בזמן זה יבואו אלו ויאגדו עם אלו כי טעם אחד לכולם הכל עושים לשמה וזש"ה בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות ודרשו חז"ל כל האזרח כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת היינו בבחי' אחת רק לשם ה' ואמר הכתוב אני ה' א' היינו מפני שאני הוא המצווה עושים הסוכה ולא לשום הנאה עצמיות:

תוכן העניינים

עצי חיים על מועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה