אור ברסלב
עצי חיים על התורה עצי חיים דרושים על פרשת תרומה

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים דרושים על פרשת תרומה

עצי חיים דרושים על פרשת יתרו

ויקחו לי תרומה וגו' ובבעה"ט תרומה אותיות מ' תורה שהתורה נתנה במ' יום, ויש להבין מה ענין תורה לתרומה, גם לפרש דברי התדב"א בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה:

ונראה עפ"ד הגמ' שבת דף ל"א באחד שבא לפני שמאי ואמר גייריני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד וכו' אתא לקמי' דהלל גיירי א"ל כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא זיל גמור, וכתב בבש"א פ' שמות לפרש הגמ' דהנה כל אחד מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצות והנה כמה מצות שאין כל אחד מישראל יוכל לקיימן כולן כמו מצות הנוהגים בכהני' והתלוי' בארץ וכדומה וצריך להתגלגל עד שיקיים כולן, והנה הגר רצה להתגייר באופן שיקנה שלימות בפעם הזאת שהוא בעולם ולא יצטרך שוב להתגלגל ורגל הוא לשון פעם כמו שלש רגלים וזה אומרו גייריני ע"מ שתלמדני כשאני עומד על רגל א' ר"ל שיוכל לקיים כל התורה בפעם אחד ולא יצטרך לגלגל, והנה איתא בספרים דמי שמקשר עצמו עם כל אחד מישראל הרי נחשב כגוף אחד עם כל ישראל וכל מה שמקיים א' מישראל כאלו וכי' קיים הוא וזה שהשיב לו הלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד וע"כ במצות שיעשה חבירך תצא ידי חובתך גם עתה עכ"ד:

ובספר סמא דחיי הוסיף לפרש ואידך זיל גמור ר"ל דיש עוד תקנה לקיים כל התרי"ג מצות ע"י לימוד התורה דכל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכן כל המצות יכול לקיים ע"י עסק התורה בהלכה של אותו מצוה ע"ש, ומבואר מזה דבשני אופנים הנ"ל נוכל לקיים כל המצות בפעם אחת ולא יצטרך לגלגל עוד בעולם הזה ע"י הצדקה וגם ע"י לימוד התורה: י"ל דברי הגמ' עירובין דף פ"ו דרש רבא בר מרי ישב עולם לפני א' חסד ואמת מן ינצרהו, אימת ישב עולם לפני אלקים בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו, והקשה בפר"ד דרוש ח"י מה חידש רבא בפשטי' דקרא הא מקרא מלא כתיב ישב עולם "גו' ולא הוסיף כלום על הקרא ע"ש, ולהנ"ל י"ל דה"ק רבא אימת יושב לעולם לפני א' ולא יצטרך לגלגל שנית לעוה"ז כי אם יהי' לפני א' אימת בזמן שחסד זהו שמקשר עצמו עם כל א' מישראל ע"י החסד שעושה ואמת זהו התורה שנקרא אמת ואז לא יצטרך לגלגל שנית כדי לקיים כל התרי"ג מצות כי בזה טובים השנים דהוי כאלו קיים כל המצות בפעם אחת:

והנה כתב במהרש"א בח"א שבת דף פ"ח דמה שאמרו ישראל נעשה ונשמע קבלו עליהן כל העשין והלאוין דהיינו נעשה רומז על העשין ונשמע רומז על הלאוין וצריך לומר האיך כל אחד מישראל יוכל לקיים כל העשין והלאוין כנ"ל וע"כ דהיינו ע"י מצות צדקה או ע"י לימוד התורה, והנה בזוה"ק פ"ז דף קס"ב ע"ב כתב וז"ל בבר נש אית בי' כמה שייפין עלאין ותתאין וכלהו אקרון גופא חדא ואקרי בר נש חד אוף הכי משכנא כולהו שייפין כגוונא דלעילא וכד איתחברו כלא כחדא פקודי אורייתא כולהו שייפין ואברין ברזא דלעילא וכד מתחברן כלהו כחד כדין כולהו סלקין לרזא חד, רזא דמשכנא דאיהו אברין ושייפין כלהו סלקין לרזא דאדם כגוונא דפקודי דאו' דהא פקודי דאו' כלהו ברזא דאדם מאן דגרע אפי' פקודא חדא דאו' כאלו גרע דיוקנא דמהמנותא ע"ש עוד בענין זה ומבואר מזה דמצות התורה ותבנית המשכן הוא חד ומי שלא מקיים ממצות התורה אפי' חדא כאלו ובזה גרע מציורא דהמשכן, ולזה י"ל דבבנין המשכן כתיב ויקחו לי תרומה דמרומז בזה מ"ש הבעה"ט תורה מ' היינו כיון דבזה יוכל לקיים כל המצות על ידי התורה וגם ע"י צדקה דהוא תרומה וכיון דפקודא דאורייתא הוא דמיון דהמשכן וזהו ענין תרומה ותורה אצל המשכן, ויתבאר התדב"א בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע דהוא קבלה לישראל על כל מנין תרי"ג מצות מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה דמרומז על התורה והצדקה דעי"ז הוי כמקיי' כל המצות וגם את המשכן דמרומז על מנין המצות שצריך לעשותו:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ובאבות דר"נ פי"א ר' טרפון אומר ג ד ו ל ה מ ל א כ ה שאף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וצ"ב:

וי"ל עפ"ד הזוה"ק פ"ז דף קכ"ח וז"ל דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא ובריקניא ואיזדבן בלא אגרא ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב סגי ובאתדכאותא דגרמי' וכו' ועל דא כתיב ויקחו לי תרומה ע"ש ומבואר מדברי הזוהר דרוח קודשא אשתכח רק באגר שלים וגם בטירחא דגופא, ולכאורה הא מהכתוב ויקחו לי תרומה לא מוכח רק דרוח קודשא שריא באגר שלים אבל מנ"ל ג"כ דצריך לטרוח עצמו גם בגופו, והנה בגמ' פסחים דף י' לענין בדיקת חמץ מיבעי' לגמ' ככר בפי נחש צריך חבר להוציאו או אין צריך בגופי' אטרחי רבנן בממוני' לא אטרחי' רבנן או דלמא ל"ש ע"ש, ומשמע מזה דעכ"פ בתרווייהו בגופי' וגם בממוני' פשיטא להו דלא אטרחי', ואולי י"ל כיון דשם לא אפשר בתרווייהו דאם הוא עצמו בודק החמץ א"כ אין צריך הוצאות ואם בודק ע"י חבר בשכר א"כ לא הוי טירחא דגופי' אבל היכא דיש לקיים המצוה בגופי' ובממוני' מחייביה לקיים בשתיהם אבל עדיין קשה הא עכ"פ מוכח מגמ' הנ"ל דממון הוא קשה יותר מטירחא דגופי' וא"כ י"ל דאם קיים המצוה בממוני' אינו מחויב לעשות עוד בגופי' דכבר קיים המצוה בדרבה מיני' ועיין מ"ש לעיל בפ' וישלח וא"כ מנ"ל דאם קיים המצוה בממוני' דצריך להשתדל גם בגופי' וי"ל דהזוהר מוכיח ממה דכתיב בכתוב אח"כ ועשו לי מקדש היינו שישתדלו גם במעשה וא"כ מוכח דצריך לעשות בשתיהן בממון ובגוף ובאופן זה שריא רוח קודשא, ויבואר השתא הא דתניא באדר"נ גדולה מלאכה וכו' שנאמר ועשו לי מקדש והיינו כדברי הזוהר דרוח קודשא שריא באגר שלים ובהשתדלות רב וכמו בשביל שעשו מלאכה במשכן שהשרה שכינתו שנאמר ועשו לי מקדש:

וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ובגמ' יומא דף ע"ב אמר רבא מכאן לת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח היינו כמו הארון שהוא שומר להלואות צריך להיות תוכו כברו מצופה זהב טהור ה"נ ת"ח שהוא שומר לתורתו אשר בו צריך להיות תוכו כברו:

ויש להבין מהא דאמרינן בקידושין דף ל"ג איבעיא להו מהו לעמוד לעני ס"ת אמרינן ק"ו מפני לומדי' עומדים מפני' לא כש"כ ומשמע דס"ת הוא יותר קדושה מהת"ח, וכן משמע ממה דאמרינן שם כלום תורה עומדת מפני לומדי' ע"ש וא"כ מה ראי' מארון שהי' מצופה זהב מבית ומחוץ לת"ח שצריך להיות תוכו כברו הא י"ל דארון שהיו בו הלוחות דהיינו ס"ת יש בו קדושה יותר וצריך להיות הארון תוכו כברו משא"כ ת"ח אינו בו קדושה כ"כ כמו ס"ת, ונראה דרבא אזיל הכא לשיטתי' במכות דף כ"ב דאמר רבא כמה טפשאי דקיימו מפני ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבא ע"ש, ומבואר דרבא ס"ל דת"ח הוא יותר מס"ת דאל"כ לא שייך ק"ו וע"כ ס"ל לרבא ג"כ הכא דיש ק"ו מארון דת"ח צריך להיות תוכו כברו דהא איהו לשיטתי' ס"ל דכבוד ת"ח הוא יותר מס"ת ועי' בר"ן קידושין שם שהקשה בהא דאמרינן מפני לומדיה לא כש"כ דהוא סותר למה דאמרינן במכות ועי' בשבות יעקב סי' י"א, ולהנ"ל י"ל דרבא לטעמי' ביומא דס"ל ת"ח שאינו תוכו כברו וא"כ באמת ס"ל דת"ח גדול מס"ת וי"ל דהיינו נמי טעמא דרבא לשיטתי' דס"ל במגילה דף כ"ו ס"ת שבלה גונזין אותו אצל ת"ח היינו משום דאזיל לשיטתי' דס"ל דת"ח עדיף מס"ת:

והנה בח"ס חלק שישי ס"י נשאל אם מותר לעשות מארון קודש ישן ארון למת מצוה כמו מטפחת שבלה שעושין אותו תכריכין למ"מ, והשיב דאע"ג דאדם מישראל אחר שכיפרה עליו מיתתו עמך כולם צדיקים והוי כס"ת דאמרי' במגילה דף כ"ט כנתינתה כן נטילתה ובמס' מ"ק דף כ"ה הא למה זה דומה לס"ת שנשרף מ"מ אין לנו אלא דברי חז"ל והזכירוהו הפוסקים להדיא דהיינו מטפחת שבלה ולא תיבותא וכתב טעם לחלק בין מטפחת לארון ע"ש, והנה מגמ' יומא הנ"ל מבואר דארון שהי' בו הלוחות הוא דומה לת"ח וא"כ אין זה הורדה לקדושה קלה, אמנם י"ל עפ"ד המקנה בקידושין שם דהת"ח עצמן חייבין לקים מפני ס"ת כיון שהם לומדים את הס"ת הוי ק"ו ממה שחייב אדם לקום מפני רבו משום שמקבל ממנו תורה אבל שאר העם שאינם מבינים את התורה אלא עפ"י ת"ח שמלמד אותם א"כ עדיף יותר ת"ח דהא מן התורה עצמו אינם יכולים להבין ועפ"י הת"ח יכולין להבין ע"ש, ולפ"ז י"ל דמשו"ה נמי אין עושין מארון קודש למ"מ כיון דאם תאמר דהמת נחשב לת"ח א"כ הס"ת יותר חשוב לגבי' עצמו והוי לי' הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, אך קשה לפ"ז א"כ מטפחות ספרים דאמרינן במגילה דף כ"ו דעושין אותו תכריכין למ"מ והא לגבי' ת"ח ס"ת עדיף וי"ל דמטפחות של ספרים לאו היינו מטפחות של ס"ת אלא שאר ספרים, אמנם ברש"י שם מבואר להדיא דגם במטפחות של ס"ת מיירי:

ת צ ו ה ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך וגו' ודקדק באוה"ח למה נאמר ואתה אחר שעמו הי' מדבר גם אליך צ"ב:

ונראה דהנה בב"ב דף כ"ה הרוצה שיחכים ידרים וסימניך מנורה בדרום ומבואר דמהמנורה יבא שפע חכמה, ויש להבין הטעם מדוע ע"י המנורה יבא חכמה, וי"ל עפ"מ דאמרי' בסנהדרין בדוד וה' עמו מלמד שהלכה כמותו ע"ש והנה בשבת דף כ"ב מחוץ לפרוכת העדות, מאי עדות, עדית הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל וא"כ ע"י המנורה שורה השכינה בישראל וממילא כיון דהשכינה הוא בישראל עי"ז יבא החכמה וכנ"ל בדוד כיון שהיתה השכינה עמו יחכם מאוד עד שהלכה כמותו בכל מקום וא"כ מבואר מהגמ' דע"י המנורה יבא שפע החכמה כיון דהשכינה שורה בישראל ממילא יתרבה עי"ז שפע החכמה:

ויתבאר הכתוב כי נר מצוה ותורה אור היינו ע"י נר של מצוה שהוא המנורה וכיון דע"י המנורה השכינה שורה בישראל לכן תורה אור ר"ל שהלכה כמותם ומכוונים להלכה לאור התורה:

ובזה י"ל במשנה משה קבל תורה מסיני ופירשו המפורשים דמשו"ה משה קבל תורה מפני שהי' בבחי' סיני היינו שהר סיני נמוך מכל ההרים ולכן נתן הקב"ה תורתו עה"ס כן מפני שהי' משה עניו מאוד מכל אדם ע"כ זכה שנתן הקב"ה התורה לעמו ישראל ע"י משרע"ה עכ"ד, ולהנ"ל י"ל להוסיף קצת על דבריהם עפ"מ דכתיב אשכון את דכא היינו דמי שהוא שפל בעיניו זוכה להשראת השכינה וגם ה"ס שרתה עליו השכינה מפני שהי' נמוך מכל ההרים ולכן כיון שהי' משה עניו מאוד וזכה להשראת השכינה ע"כ קבל התורה מסיני היינו שזכה לאור תורה דע"י השראת השכינה נתעצם בעצם התורה: וזשה"כ ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך וגו' ר"ל ואתה שהוא עניו מאוד וזכה עי"ז להשראת השכינה ושינתן התורה על ידו ע"כ תצוה את בנ"י על המנורה שהוא עדות על השראת השכינה ומן המנורה השפעת החכמה ויקחו אליך היינו בבחי' שהוא אצל משה שהי' עניו מאוד ע"כ ראוי הוא למשה שיצוה על החכמה כיון שהמנורה הוא בבחי' משרע"ה:

ויקחו אליך שמן זית וגו' ודקדקו המפורשים אליך ל"ל, והנה כתב בפנים יפות הא דנקט זית לשון יחיד ולא כתיב שמן זתים עפ"י מ"ש בפסחים דף ל"ג אמר ר' יוחנן ענבים שנטמאו דורכין אותן פחות מכביצה ויינן כשר לנסכין אלמא קסבר משקין מיפקד פקידי לאימת קמטמאו לכי סחיט להו וליתא לשיעורין ע"ש וא"כ כל השמן וכן הזתים שהוציאו ממצרים הי' חשש שמא נטמאו ולא הי' תקנה אלא לדרוך אותם פחות פחות מכביצה וכיון דזית הוא חצי ביצה א"כ אם הי' שני זתים ביחד הוי כביצה והי' צריך לכתוש כל זית אחד כדי שלא יהא בו שיעור לטמא טפה ראשונה והיינו דכתיב שמן זית לשון יחיד שלא יכתוש שני זתים ביחד עכ"ד:

ולפענ"ד יש לפלפל בזה דהא עכ"פ יש חשש שמא נטמאו הזיתים בהיסט על ידי טומאת זיבה וכמ"ש רש"י שם וז"ל וטמא מת דוקא נקט שאינו מטמא בהיסט וכו' אבל זב שמטמא בהיסט אפי דורך גרגיר יחידי תנן התם דמטמא עכ"ל וא"כ לא מהני לדרוך פחות מכביצה דהא נטמא השמן קודם בעודן מופקדין בהזתים ואעפ"י שלא נגע הזב בהשמן עצמן ג"כ נטמא השמן בהיסט משום טומאת זיבה וגם מ"ש בפנ"י שם די"ל דטומאה הותרה בצבור ועי' באגרא דכלה פ"ז הא י"ל דלא מהני לטומאת זיבה למ"ש בפרי חדש או"ח סי' עת"ר בנס דחנוכה דלא חששו על השמנים שנטמאו בטומאת מת דטומאה הותרה בצבור אך משום טומאת זיבה דלא הותרה רק טומאת מת ולא טומאת זיבה עכ"ד ועי' ביומא דף ו': ולכאורה הי' נ"ל דשמן שבתוך הזתים אין נטמא מחמת זיבה וה"ז דומה לפנים קטנים דטהורים בזב ופרש"י בשבת דף פ"ד לפי שפיה צר אינו מטמא בהיסט דאפקי' רחמנא בלשון נגיעה ואת שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל היסט, והתוס' שם הקשו על רש"י דא"כ כלי חרס המוקף צמיד פתיל לא יטמא בהיסט ותי' ר"ת דצמיד פתיל חשוב בא לכלל מגע לפי שעומד ליפתח ע"ש, וא"כ לפ"ז י"ל דזתים אינם עומדים להוציא מהם שמנים ואפי' הזתים שהם למאור במקדש כמו דאיתא בב"ק דף צ"ח הצורם אוזן פרתו של חבירו דפטור משום דכלהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימו ע"ש וה"נ י"ל דהשמן כל זמן שהוא בהזית אפילו למ"ד מיפקד פקיד לא מיטמאו בהיסט כיון דכשהוא בהזית לאו בר מגע הוא ואינם עומדים ליסחט הלכך לא מיטמאו בהיסט, אמנם י"ל עפ"מ דאמרי' בברכות דף ל"ו שמן זית מברכין עליו בפה"ע דלית לי' עלויא אחרינא ופרש"י השמן מיד בא לכלל דרך אכילתו ועיקר הפרי לכך נטעוהו הלכך פרי הוא עכ"ל, ומבואר מזה דעיקר הפרי דזתים לכך הם עומדים רק לכתישה דמשו"ה מברכין על שמן זתים בפה"ע וא"כ הם עומדים ליפתח והוי כאתי לכלל מגע ומיטמא בהיסט:

אבל י"ל דמשום היסט דזיבה הי' אפשר ליזהר ליקח רק מאותן זיתים שידעו דלא נטמאו בזיבה מישראל דעדיין לא גזרו על העכו"ם שיטמאו בזיבה, ועי' בשבת דף כ"א בתוס' ד"ה שהי' דגם בימי חשמונאים עוד לא גזרו על העכו"ם שיהא כזבים ע"ש רק משום טומאת מת כיון שכולם היו טמאי מתים ואי אפשר ליזהר, ולכן שפיר קאמר הפנ"י דעכ"פ משום טומאת מת הי' צריכין לכתוש רק זית כל אחד לבדו שלא יטמא מטומאת מת, והיינו שאמר הכ' ויקחו אליך היינו מאותן הנודעים ומיוחדים שהם אליך ולא נטמאו בזיבה וגם משום טומאת מת יקחו זית אחד אחד לכתוש לבדו:

מחוץ לפרוכת אשר על העדות ובשבת דף כ"ב ע"ב עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, ויל"ד עדות זו למה דהא עדות לא שייך אלא בדבר המוכחש מאחר כמאמרם ז"ל לא איברי סהדי אלא לשקרי שצריך להביא ראי' שהוא כדבריו ומי מכחיש אותנו בזה, גם דהול"ל עדות הוא לישראל מהו לבאי עולם:

ונראה דהנה בגמ' ע"ז דף ג' לעתיד לבא יאמרו אוה"ע ישראל שקבלו התורה היכן קיימו' ויאמר להם הקב"ה אני מעיד בהם ויאמרו אוה"ע כלום אב מעיד על בנו ע"ש, והקשה בבכור שור כביכול מתחלה מאי קסבר וכי אפשר שיאמר הקב"ה דבר שיכולין להשיב עליו כלום אב מעיד על בנו ע"ש, ונראה לענ"ד די"ל דאין בטענת אוה"ע כלום עפ"ד הגמ' שבת דף נ"ו כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו אפשר חטא בא על ידו ושכינה עמו ע"ש הרי מזה דמי שהקב"ה עמו אין חטא בא לידו והיינו דאמרי' שיאמר הקב"ה אני מעיד בהם, וי"ל דאין זה ממש בתורת עדות שיוכלו אוה"ע להשיב דאין אב מעיד על בנו אלא דהכוונה כיון דהקב"ה עמנו ולא זז מאתנו כביכול כעדות אשר צריך לראות עין בעין יראה ומזה נדע בבירור שקיימנו את התורה דהא בזה אשר השכינה אתנו ממילא הוא שלא חטאנו וא"כ אין זה ענין עדות אלא הוכחה וגילוי מילתא בעלמא שקיימנו את התורה:

והנה מהמנורה בא שפע הקדושה אשר השכינה שורה בישראל והיינו שאמר עדות הוא לבאי עולם ר"ל לאוה"ע שטענו על ישראל שלא קיימו את התורה וכיון דע"י המנורה השכינה שורה בישראל וממילא דאין חטא בא לידינו לכן המנורה עדות הוא לבאי עולם וא"כ מיושב מה שצריך לעדות הא אין מי שיכחיש הדבר ולהנ"ל העדות צריך לאוה"ע שיאמרו על ישראל מי מעיד בהם שקיימו התורה:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה