אור ברסלב
עצי חיים על התורה עצי חיים דרושים על פרשת יתרו

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים דרושים על פרשת יתרו

עצי חיים דרושים על פרשת בשלח

ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ד' לישראל אשר הציל מיד מצרים ויל"ד הלשון כל דהול"ל על הטובה, גם כפל הלשון ל"ל דהא זהו הטובה שעשה ה' לישראל מה שהצילו מיד מצרים ובגמ' סנהדרין דף צ"ד ויחד יתרו רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו ושמואל אמר שנעשה חדודין חדודין כל בשרו אמר רב היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפי, ותמהו כולם דהא רב מייתי סייעתא לשמואל בעל פלוגתי' ואין זה דרך הש"ס ועיין במהרש"א שמביא הגירסא רב פפא:

ונראה עפמ"ש בספר קדושת לוי בכללות הנסים ותורף דבריו כי מאתו ית' לא תצא הרעות רק הכל טובות וכל מכה היא טובה כפולה ומכופלת שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם וזהו תשוקת הצדיקים שע"י יהי' קידוש ש"ש בעולם וכדמצינו בר"ע שאמר מתי יבא לידי ואקיימנה אך העכו"ם ערלי לב ואטומים להבין התועלת הזה ועי' ביש"מ פ' בא, ולפ"ז י"ל דיתרו כשבא להתגייר כבר הבין התועלת שהי' להמצריים שנתקדש ש"ש על ידם וא"כ לא הי' לו מה להצטער עליהם כיון שבאמת טובה גדולה נעשה להם ואם כי המצריים לא היו מבינים הטובה שנעשה להם מ"מ כיון דגיורא לא תבזי ארמאה קמי' א"כ ודאי לא הי' יתרו חשב עליהם שהם אטומים כ"כ עד שאין מבינים התועלת עמהם ולכן רב לא ס"ל כשמואל שנעשה בשרו חדודין חדודין כיון שזה הוא בזיון למצרים כי לא יבינו זאת אשר טובה הוא להם וא"כ ודאי לא הי' יתרו חשב עליהם שאין מבינים הטובה וע"כ ס"ל לרב דהפירוש ויחד שהעביר חרב חדה על בשרו וע"כ מייתי רב סייעתא לדבריו שאין הפירוש כשמואל דהא גיורא לא תבזי ארמאה והיינו משום שארמאה הוא חשוד בעיני גיורא וה"נ ודאי לא חשב יתרו על המצריים שאין מבינין התועלת וא"כ ע"כ הפירוש של ויחד שהעביר חרב חדה על בשרו:

ויתבאר הכתוב ויחד יתרו על כל הטובה היינו שנעשה כל הטובה ושתים זו שמענו מזה האחד לישראל, וגם מה שנעשה להמצריים שנתקדש ש"ש על ידם, וזשה"כ בכפלים האחד אשר עשה ה' לישראל, והשני אשר הצילו מיד מצרים, שנעשה טובה למצרים הקידוש שם שמים שנעשה על ידם:

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י, ויל"ד כפל הלשון, גם שינוי הלשון דמתחלה כתוב בקולי ואח"כ בריתי, ועוד במה אנו סגולים יותר מן העמים, גם למה מסיים הכתוב אלה הדברים שלא מצינו כן במקום אחר: ונראה דהנה בברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' יש להקשות ממה שאמרו חז"ל במס' ע"ז דף ב' ה' מסני בא וזרח משעיר למו שהקב"ה החזיר התורה על כל העמים ולא קבלוה וישראל קבלוה א"כ ה' לא בחר בנו דייקא אלא שכל האומות לא רצו לקבלה וישראל קבלוה ומה שייך בזה לשון בחירה, ומצאתי בישועת יעקב או"ח סי' מ"ו עמד בזה ומתוך דבריו מבואר דעיקר הבחירה הוא על תורה שבע"פ דעל תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע אבל תורה שבע"פ מבואר בתנחומ' פ' בראשית שלא קבלו ברצון כ"א ע"י כפי' ועל האוה"ע לא כפה עליהם הר כגיגית כמאמר הגמ' שם דף ג' ושייך לומר אשר בחר בנו דהיינו תורה שבע"פ שלא רצה הקב"ה ליתן לאוה"ע ע"ש: והנה בפסחים דף ס"ח הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה, וי"ל עפ"י הנ"ל דעל תורה שבכתב לא נקבע יו"ט ושמחה כיון דבזה לא הי' הבחירה בינינו לאוה"ע רק על תורה שבע"פ וכמו דמברכינן אשר בחר בנו רק על תורה שבע"פ כן נקבע עיקר יו"ט רק על תורה שבע"פ: ויבואר בזה הכתוב בפ' אמור וספרתם לכם ממחרת השבת היינו שצריך לספור לכם כמאמר חז"ל בביצה דף כ"א לכם ולא לנכרים היינו משום שיש לקבוע יו"ט ביום מתן תורתינו שבע"פ והקב"ה בחר בנו דייקא שנתן לנו תורה שבע"פ אבל לא לנכרים:

וי"ל בזה בהא דאמרי' בגמ' מנחות דף ס"ה אשר הצדוקים שכפרו בתורה שבע"פ התאמצו לפרש ממחרת השבת מחרת שבת בראשית, וי"ל דלפי דעתם שבעטו בתורה שבע"פ א"כ אין להם לקבוע יו"ט בזמן מתן תורתינו כיון דעל התורה שבכתב לא הי' בחינה בינינו לאוה"ע וכיון דבתורה שבע"פ כפרו להם ח"ו ולכן לא רצו לפרש לקבוע יו"ט בזמן מתן תורתינו שבע"פ אבל לנו מאמינים בתורה שבע"פ צריך לעשות יו"ט בשישי בסיון ומתחילין לספור ממחרת הפסח שבעה שבועות ועושין יו"ט ליום מתן תורתינו שבע"פ:

ויתבאר הכתוב ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי דהנה בגמ' גיטין דף ס' ע"ב א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, וזש"ה אם שמוע תשמעו בקולי היינו תורה שבכתב ושמרתם את בריתי היינו תורה שבע"פ אשר ע"ז נכרת ברית עם ישראל ובזה והייתם לי סגולה מכל העמים כי לכל העמים לא רצה הקב"ה ליתן להם תורה שבע"פ כי אם לישראל, ואמר הכתוב אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י היינו אלה הדברים שהוא תורה שבע"פ וכנ"ל, כי על פי הדברים האלה הוא תורה שבע"פ תדבר אל בנ"י דייקא ולא לאוה"ע כי רק לישראל נתנה באהבה:

ויתיצבו בתחתית ההר, ובגמ' שבת (דף פ"ח) אמר ר' אבדימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, חמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו קימו מה שקבלו כבר עכ"ל הגמ':

והנה יש בכאן הרבה שאלות, א) הקשו התוס' למה כפה עליהם ההר הא גם מקודם רצו לקבל התורה ואמרו נעשה ונשמע, ב) הקשו עוד בתוס' שם מהא דאמרי' בע"ז דף ב' ע"ב דיאמרו אוה"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית דמשמע דאם הי' כופה עליהם לא הי' לתם תשובה והכא אמר דמודעה רבה לאורייתא, ג) הקש' הרשב"א בחידושיו למאי דאמרי' מודעה רבה א"כ דיש להם טענה למה נענשו עד שעה שקבלו בימי אחשורוש, ד) הקשה במל"מ פ"י מה' מכירה לשיטת מהר"מ דבתלוי' ויהיב באונס דמיתה אמרי' אגב אונסא גמר ומקני אע"ג דלא יהיב דמי א"כ אמאי אמרי' מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית מכאן מודעה רבה הא הוי אונס דמיתה כדאמרי' ואם לאו שם תהא קבורתכם ובאונס דמיתה הא ליכא טענת אונס ע"ש, ה) הקשה בח"ס או"ח סי' קפ"ה דמה מודעה שקבלו באונס הא אחז"ל יקריב אותו לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות גירושין בטעם הדבר דאחר שמסירין המניעה עושה הטבע את שלו ה"נ טבע הישראל לשמוע למצות קונו וא"כ מה מודעה רבה למה לא נימא כיון שכפה עליהם ההר כגיגית וסר המניעה אחר כך קבלו התורה מרצונם וכדברי הרמב"ם, ו) קושית האוה"ע בע"ז שם ששאלו למה לא כפית עלינו ההר כגיגית ונראה ליישב הכל בדרך אחד עפי"מ דאמרינן בגמ' קידושין ל"א ובע"ז דף ג' גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, וכתבו התוס' בע"ז הטעם כי היצה"ר מתגבר יותר על המצווה להחטיאו [כך היא הגירסא בע"י] ומשמע דמי שאינו מצווה ועושה אין היצה"ר מתגבר כ"כ ולפ"ז י"ל דהא דישראל קבלו עליהם את התורה ואמרו נעשה ונשמע היינו קודם שהיו מצווים ועושי' דאז אין היצה"ר מתגבר כ"כ אבל אח"כ כשהיו מצווים לא רצו לקבל כיון דהיצה"ר מתגבר יותר והוא נסיון גדול ולכך לא רצו לקבל כי הי' יראים ולא האמינו בעצמם פן עי"ז שהם מצווים לא יוכלו לעמוד נגד יצה"ר אבל הקב"ה כפה עליהם ההר כגיגית כדי להגדיל הנסיון ורצה הקב"ה לזכות את ישראל שיקבלו את התורה הזאת גם בכה"ג כשהם מצווים ועושים: והשתא מיושב הכל הנה מה ששאלו אוה"ע למה לא כפית עלינו ההר כגיגית זה אינו טענה כלל דהא אדרבה כיון שלא רצו לקבל התורה כשלא היו מצווים ואין היצה"ר מיגרי כ"כ וא"כ כש"כ אם הי' כפה עליהם הר כגיגית והו' מצווים על התורה והיצה"ר מתגבר יותר עליהם בודאי שלא הי' שומרים את התורה דהא בישראל שכפה עליהם ההר לא הי' כדי שיקבלו התורה דהא כבר קבלו התורה מרצונם אלא להגדיל הנסיון עליהם וא"כ אין על האוה"ע טענה כלל על מה שלא הגדיל הנסיון דהא הם לא רצו כלל לקבל התורה אפי' כשהיו אין מצווים ועושים:

ולפ"ז י"ל דהא דמהני כפי' בקרבן וכה"ג דוקא היכא דלא רצה לקיים המצוה וכופין אותו כדי להסיר ממנו המניעה הלכך מהני כפי' כיון דטבע הישראל לשמוע ברצון קונו ית"ש, אבל בקבלת התורה דישראל באמת רצו לקיים התורה אלא שרצו להיותם יותר בטוחים בעצמם שיוכלו לעמוד בנסיון ולכן לא רצו שיהיו מצווים ועושים אלא כאינו מצווה ועושה א"כ בזה לא שייך לומר דהכפי' הוא להסיר המניעה דהא אדרבה בזה שלא יקבלו ע"י הכפי' לא יהי' להם המניעה וא"כ י"ל דלא דמי לקרבן דכופין אותו וא"כ מיושב קושי' הח"ס דשפיר בקבלת התורה יש מודעה ולא דמי לקרבן כיון דגם קודם הכפי' רצו לקבל התורה וא"כ אין הכפי' כדי להסיר המניעה וכנ"ל דהא אדרבה ע"י הכפי' יש מניעה יותר:

וא"כ מבואר דזה שלא רצו אח"כ לקבל התורה הי' לשמה כדי שיוכלו יותר בניקל לקיים בלי מניעה וא"כ י"ל דאע"ג דבאונס מיתה ליכא טענת אונס מ"מ בכה"ג שהי' האונס והכפי' משו"ז שיראו בנ"י פן לא יוכלו לעמוד דנסיון וא"כ י"ל דהכא גם באונס מיתה אירא מודעה דהא י"ל דבעלמא אגב אונס דמיתה גמר ומקני גם בתלוי' ויהיב כיון דזהו הטבע דכל אשר לו יתן בעד נפשו אבל הכא דהטבע של ישראל לעשות רצון קונם וא"כ הי' הכפי' היפך הטבע של ישראל שרצונם להיות בטח שיוכלו לעמוד בנסיון כדי לקיים התורה וא"כ י"ל דבכה"ג דהכא גם בכפי' ע"י אונס דמיתה ג"כ יש מודעה רבה, וממילא מיושב קושי' המל"מ דהא דבאונס מותר ליכא מודעה היינו במתנה דעלמ' אבל אם האונס הוא כדי שיהא קשה עי"ז לעשות את המצות וזהו היפך טבעו של ישראל גם באונס מיתה איכא מודעה:

ומיושב ג"כ קושי' הרשב"א למה נענשו עד שקבלו בימי אחשורוש, ולהנ"ל י"ל דהא המודעה הוא רק שלא יהיו כמצווים ועושים אבל עכ"פ הא כבר מעצמם קבלו עליהם התורה והגם שהיו אינם מצווים ועושים מ"מ צריכים לקיים מחמת הקבלה שרצו מעצמם לקבל התורה, ומיושב ג"כ שני קושי' התוס' שהקשו למה כפה עלינו הר כגיגית וגם דמשמע דאלו הי' כפה על אוה"ע לא הי' להם תשובה והא איכא מודעה, ולהנ"ל מיושב דהא טענת אוה"ע כלום כפית עלינו וכו' בלא"ה אינו טענה כלל כנ"ל דהא אם לא רצו אוה"ע לקבל עול תורה כשאינו מצווים כש"כ אם הי' מצווים דיצה"ר מגרי בודאי דלא היו שמעו להתורה ורק בישראל שכפה עליהם אע"ג דבלא"ה אמרו נעשה ונשמע הוא כדי להגדיל שכלם שיעשו התורה אפי' על ידי נסיון גדול גם כשהם מצווים ועושים:

אנכי ה"א וגו' לא יהי' לך וגו' רבים תמהו מה דמצינו בתהילים ששינה דה"מ ע"ה מסדר המקרא דבתהלים כתיב קודם לא יהי' בך אל זר וגו' ואח"כ אנכי ה"א המעלך מארץ מצרים, ובתורה כתיב קודם אנכי ה"א וגו' ואח"כ לא יהי' לך וגו' (ועי' מ"ש אאמ"ור זללה"ה בקדושת יו"ט פ"ז): ונראה דהנה בשבת דף פ"ז תניא יום א' הוסיף משה מדעתו ומבואר דברצונו ית"ש הי' שנקבל את תורתו בשישי בסיון והוסיף משה יום אחד וניתנה התורה בז' בסיון, ולכאורה קשה איך הי' יכול משה לעכב מלקבל התורה אפ"י' יום א' וגם הא אם ברצונו ית"ש וראוים הם ישראל ביום שלפניו לעשות את התורה הזאת א"כ אפי' לא קבלנו עלינו ג"כ מחויבים אנחנו לשמוע ולשמור את התורה וכמו שאחז"ל שם שכפה עלינו ההר כגיגית והיינו דאפי' בלי הקבלה ברצון ג"כ אנו מחויבים לקבל התורה המצווה עלינו וא"כ עוד בו' בסיון הי' צריכין לקבל התורה:

אמנם י"ל כיון דחכמים יכולין לעקור דבר מן התירה כמבואר בגמ' יבמות דף פ"ט ע"ב דב"ד מתנין לעקר דבר מן התורה א"כ הי' יכול משה לעקור דבר מן התורה שראה והבין בדעתו ועמד על זה שיותר נכון שיקבלו התורה בז' בסיון וכמבואר הטעם בגמ' שבת שם, ולפי"ז י"ל לפ"מ דאיתא ביבמות דף צ' דהא דב"ד יכול לעקור דבר מה"ת הוא רק בשוא"ת אבל בקום ועשה אין יכולין לעקור ע"ש, וא"כ ה"נ י"ל דמצות עשה דאם לא עשה מצוה הוא עובר בשוא"ת שפיר הי' יכול משה לעכב שלא יקבלו התורה עד יום השביעי כיון דמשה הוסיף יום אחד מדעתו והי' יכול לעקור דבר מן התורה בשוא"ת אבל במצות ל"ת דאם עוקר הוי עקירת דבר מה"ת בקו"ע ואין תקנתא דרבנן דוחה דאורייתא בקי"ע א"כ י"ל שלא הי' רשאין לעבור על מל"ת תיכף ביום השישי קודם קבלת התורת הי' בז' בסיון:

ובזה י"ל מה שהקשת במג"א סי' תצ"ד האיך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קיי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קיי"ל דבעי לפרושי וא"ו עונות כמ"ש ביו"ד סי') קצ"ו ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון ע"ש, ולהנ"ל י"ל דאע"ג דבז' בסיון נתנה התורה מ"מ כיון דל"ת הי' מחויבין ליזהר בהם עוד בששה בסיון דאין חכמים יכולים לעקור ל"ת שהוא בקו"ע לכן עוד ביום השישי מיקרי זמן מתן תורתינו היינו הל"ת: ויתבאר השתא מה ששינה הסדר בתהלים במה שהקדים לכתוב לא יהי' בך וגו' ואח"כ אנכי ולהנ"ל י"ל דבתורה דכתיב קודם שהוסיף משה יום א' מדעתו לכן כתיב כסדר הזה אנכי ה"א קודם שהוא המ"ע ואח"כ לא יהי' שהוא הל"ת אבל בתהלים שאמר דהמע"ה אחר שהוסיף משה יום א' מדעתו וא"כ רי' קבלת התורה כן שקיימו קודם הל"ת בו' בסיון ואח"כ המ"ע בז' בסיון היינו שקבלו וקיימו המ"ע בז' וע"כ כיון שקבלו קודם הל"ת ואח"כ המ"ע לכן כתיב בתהלים קודם הל"ת היינו לא יהי' בך וגו' ואח"כ המ"ע אנכי ה"א מ ש פ ט י ם ואלה המשפטים וגו' וברש"י למה נסמכה פרשת דינין לפ' מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח, והוא גופא טעמא בעי מה ענין סנהדרין אצל המזבח:

ונראה עפ"ד הגמ' גיטין דף פ"ח ע"ב לפניהם ולא לפני הדיוטות ופריך והא אנן הדיוטות אנן ומשני שליחותי' דבני א"י עבדינן ובתוס' שם הקשו והא עכשיו אין מומחין בא"י ומי יתן לנו רשות, ותי' דשליחותי' דקמאי עבדינן ע"ש, ויש להבין מה מהני דקעבדינן שליחותי' הא היושב על מדין צריך בעצמו להיות סמוך ומה מהני שהוא שלוחו הא עכ"פ השליח עצמו לא הוי סמוך כמו המשלח:

וי"ל עפ"ד האור החיים בפ' שלח בענין המרגלים שכשרים היו בשעה שנשתלחו אך מחמת שכוונת המשלחים היתה רעה תפעול הרע בשליח ויחזיר להיות שלוחו של אדם כמותו כדרך שתלד בחי' הקדושה בשלוחי מצוה ולזה הגם שהי' צדיקי' בהתחלתם נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ששלחו חותם מכח מיעוט האמונה וע"כ יעצו להדיח עכ"ד, ומבואר מזה דענין השליחות משום שנולד כח ותכונת המשלח בהשליח והיינו שלוחו של אדם כמותו ממש, ויתבאר דברי הגמ' הנ"ל אנן שליחותי' קעבדינן וכיון דלהשליח נולד בחי' הקדושה מכח המשלח ולכן כיון שהם היו סמוכין כן גם אנחנו במידי דעבדינן שליחותי' נולד ונתלבש בנו כח הסמיכה בבחי' הקדושה של סמוכין לעד ולעולם:

ובזה י"ל בדברי הגמ' ב"ק דף צ"ב חמרא למרא וטיבותא לשקי' דכתיב וסמכת את ידך עליו וכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו פרש"י תלה החכמה והגדולה במשה כאלו הוא נתנה ליהושע והוא אינה אלא מפי הקב"ה ע"ש, וי"ל דמשו"ה תלה החכמה שניתנה ליהושע במשה משום דסמך משה אותו ונעשה בזה שלוחו של משה ונסנס ביהושע תכונת הקדושה ממשה וא"כ החכמה והגדולה של יהושע הרי הוא כאלו משה נתנה לו כיון דממנו הוא תכונתו:

וזש"ה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר"ל כמו לפניו כיון שהמשפטים צריכין להיות ע"י סמוכים וא"כ לדורות הבאים אשר אין סמוכים מנין לנו רשות לדון ולהורות בדבר שצריך סמוכין כי אם מטעם דשליחותי' דקמאי קעבדינן ולכן אמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים תהי' ג"כ לפניה' ר"ל לדורות הבאים לפניהם:

ויבואר דברי רש"י לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח עפמ"ש לעיל בפ' בשלח לבאר הגמ' קידושין דף כ"ג הני כהני שלוחי דרחמ' דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצי עבדי ע"ש, ולפ"ד האוה"ח הנ"ל י"ל דמשו"ה היכא דלא מצי עביד אינו יכול לעשות שליח כיון שהמשלח מוליד תכונתו בהשליח וכח זה מעכב את השליח לעשות שליחותו אך הכהנים הם שלוחי דרחמנא ולכן הם מקריבים קדשי בנ"י לשם ה', וזה שפרש"י שתשים סנהדרין אצל המזבח היינו שהם בבחי' זו כמו המזבח ר"ל הכהנים הנגשים להקריב את קרבן ה' על המזבח דלאו שלוחי דידן נינהו אלא שלוחי דרחמנא ונולד בהם תכונה קדושה מצד המשלחים וכמ"ש לעיל בפ' בשלח ע"ש כן הסנהדרין השופטים את ישראל קדושתם נצח לעד כיון דאנן שליחותי' דקמאי עבדינן ונולד בנו תכונה זו מצד המשלחים:

וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו וגו' ובמדרש ילקוט צפני' בעת ההוא אחפש את ירושלם א"ר אחא אמר הקב"ה מוציא אני אותה לחירות כשם שכתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו וגו' ואני הכיתי שני עיניהם של בני שנאמר ויעצם את עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי ע"ש, ולכאורה יש להקשות הא מבואר בגמ' קידושין דף כ' דרק עבד כנעני יוצא בשן ועין אבל לא עבד עברי וא"כ איך נלמוד מעבד כנעני לישראל מה שאינו נוהג בעבד עברי:

ונראה דהנה איתא בברכות (דף ה') יסורין ממרקין עונותיו של אדם שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כש"כ, והקשה בפנ"י שם מה ק"ו הוא זה הא איכא למיפרך עבד עברי ואמה יוכיח שאין יוצאין בהן ע"ש, ולענ"ד יש לתרץ דהנה יש להבין הטעם מדוע אינו יוצא בשן ועין הא איכא ק"ו כמ"ש התוס' בקידושין שם דלא גרע מע"כ שאינו יוצא בשש ויובל ואפ"ה יוצא בשו"ע ע"ש, וי"ל עפי"ד המדרש בראשית פ' ל"ו עה"פ וירא חם וגו' ויגד לשני אחיו בחוץ א"ר יעקב בר זבדי מ"ט עבד יוצא בשן ועין מהכא וירא ויגד ופרש"י ראה בעיניו והגיד בשיניו המחתך את הדיבור וכיון שלקה באחד מן האיברים שחטא נפטר מקללתו ויצא לחירות עכ"ל, וא"כ מבואר מזה דהא דכנען הוא עבד עבדים לאחיו משום שחטא בעיניו ובשיניו וא"כ אחר שנלקה בזה ונקה מהעון בדין הוא שיצא לחירות כיון שכבר נפטר בזה על חטאו (והא דיוצא גם בשאר ראשי אברים כמבואר בקידושין דף כ"ד צ"ל דהמדרש חולק על הגמ' או י"ל דהוא מטעם קנס כמבואר בגמ' שם ועי' ביפ"ת ובנזה"ק), ולפ"ז שפיר דעבד עברי אינו יוצא בשו"ע דהא טעם זה לא שייך בע"ע לומר דכיון שלקה באחד מן האברים שחטא דהא ע"א לא חטא באברים הללו וגם עבודתו אינו מטעם הנ"ל דנימא כיון שלקה בהם יצא לחירות וא"כ מיושב קושי' הפנ"י דבגמ' הכי קאמר יסורין ממרקין עונותיו של אדם ק"ו מע"כ דיוצא בשו"ע והיינו דעבד כיון דחטא בשו"ע ונלקה באותו אבר שחטא יוצא העבד לחירות וה"נ דעונותיו של אדם שעשה בגופו יסורין ממרקין עונותיו דכיון דחטא בגופו ונלקה בגופו נפטר מעונותיו, וזהו הק"ו דיסורין ממרקין כל גופו של אדם ואלו עבד כנעני אפי' לא הפילו רק שינו לחוד או עינו ג"כ יוצא לחירות, ומבואר ג"כ המדרש אני שהכיתי את שני עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי כיון שמה שהגלינו בין האומות ג"כ הרי מפני חטאינו גלינו מארצינו וכיון דיסורים ממרקים כל גופו של אדם הוא ק"ו משן ועין דיוצא אפי' באחד מהן לחירות מכש"כ דהוי בשני עיניהם בדין הוא שנצא לחפשי והרי הוא כע"כ שהוא עבד מפני החטא ואח"כ כשנלקה באחד מאיבריו יצא לחירות ה"נ כיון שהגלות הוא משום החטא וכיון שנלקה בדין הוא שיצא לחפשי: ובזה יש לפרש הכתוב בפ' תבא והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה אלה דברי הברית וגו' ובמדרש שאלו את ר' שמעון בתוכחה נרמז רזא דפורקנא והשיב בהאי קרא והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות וגו' (ועיין מ"ש בזה שם):

וי"ל עפ"ד הגמ' הנ"ל שדרשו ומתורתך תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משו"ע עבד יוצא בהן לחירות יסורין לא כש"כ, והיינו שאמר הכתוב אחר דברי התוכחה שהוא יסורין ומתמרקין בזה עונותיו של אדם וא"כ בדין הוא שיצא לחירות לכן אמר הכתוב והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה אלה דברי הברית הזאת היינו דמשו"ה אין קונה כיון דע"י יסורין מתמרקין עונותיו ש"א ויוצא לחירות א"כ אין קונה אלה דברי הברית הזאת ר"ל דמאלה דברי הברית שהוא התורה תלמדנו דבר זה דע"י יסורין יוצא לחירות ק"ו משו"ע, ויתבאר המדרש בתוכחה רזא דפורקנא בהאי קרא והתמכרתם היינו כמו דאין קונה משום דעל ידי יסורין יוצא לחירות וא"כ מזה ג"כ דבדין הוא שיגאלו ישראל מהגלות וכמו שאיתא במדרש הנ"ל אני שהכיתי שני עיניהם דינו בדין שיצאו לחפשי:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה