עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים דרושים על פרשת תולדות
ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי ואאזלל"ה ביש"מ כתב דתיבת כיום לכאורה אך למותר וכתב לפרש באות א' ואות ב' לפי שהבכורה יש בו ירושה והיינו מה שאירש מאבא מכור לך דהוי דבר שלא בא לעולם ולא קנה [עי' בקצה"ח סי' רע"ח] ויש בו ג"כ ענין העבודה שהוא תיכף והנה יעקב לא נתן עינו בממון שיקח שני חלקים בירושה לאחר פטירת אביו רק במה שנוגע לענין עבודתו ב"ה וב"ש רצה לקנות והיינו' דאמר מכרה כיום את בכורתך ר"ל דבר הנוהג עכשיו היום שהוא אינו דשלב"ל דאל"כ הוי כמו קני את וחמור די"א דלא קנה (עי' סי' ר"ט בחו"מ) עכ"ד ז"ל שם:
והנה לפ"ד הקדושים הלשון כיום בכף הדמיון צ"ב דהול"ל מכרה היום וי"ל עפ"ד הגמ' חגיגה דף י"ב יומם יצוה ה' חסדו כל העוסק בתורה בעוה"ז שדומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד בעוה"ב שהוא דומה ליום ומבואר מזה דעוה"ב מיקרי יום וכן משמע בפסחים דף ב' ע"ב ע"ש וז"ש מכרה כיום שהוא עוה"ב שנקרא יום את בכורתך ר"ל שימכור לו רק חלק העוה"ב מהבכורה:
ובזה יש לבאר להלן הכתובים מ"ש הכי קרא שמו יעקב ויעקבנו זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי וגו' ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ויל"ד הלא הבכורה לקח ממנו מדעתו ומרצונו הטוב מכר לו וא"כ למה אמר ויעקבנו זה פעמים דקאי ג"כ על הבכורה גם למה התרעם על הבכורה רק אחר שלקח יעקב את הברכה ולא קודם לכן וגם מדוע רח אחר ימי חיי אביו ינקום מאתו על הברכות ולהנ"ל י"ל כי כאשר יעקב בא בחוכמתא ולקח את הברכה מעשו מזה שפט עשו בלבו כי נתאווה יעקב גם לעוה"ז כי הברכות הם מעניני עוה"ז על כן נתעורר אצלו להתרעם גם על הבכורה כי מזה חשב אשר גם ליטול פי שנים רצה יעקב ליקח בכלל מכירת הבכורה וא"כ לא קנה כלל הבכורה גם לענין העבודה דהוי קני את וחמור דלא קנה כלל ולכן אמר ויעקבנו זה פעמים היינו ממה שנטל הברכות שהם עוה"ז נתעורר כי גם הבכורה לקח ממנו שלא כדין אך עכ"ז לא הי' יודע עשו דבר ברור אם גם לענין פי שנים רוצה יעקב ליטול ממנו הבכורה או רק לענין העבודה ולכן אמר עשו בלבו כאשר יקרבו ימי אבל אביו אז יראה באר היטב אם יבא ליטול חלק הבכורה שלא ביושר כי הברכות הסכים יצחק עליהם אבל על הבכורה ליטול פי שנים לא מהני המכירה דהוי דשלב"ל גם י"ל דהברכות תלוין בזה למי הבכורה וכמו שפירש"י בשם התנחומא ומה חרד שמא עון יש בי שברכתי קטן לפני גדול ו י צ א ויפגע במקום פרש"י לשון תפלה ולמדנו שתקן תפלת ערבית ויש להבין מדוע אך כשיצא מבאר שבע תקן תפלת ערבית ולא מקודם:
וי"ל דהנה בתרגום יונתן פ' וישלח עה"פ כי ירא אנכי אותו פי' ארים מסתפי אנא מיני' דהוא עסק ביקרא דאבא ומבואר דכל עיקר מה שהי' ירא יעקב משום שע"י שפירש מאביו לא עסק בכיבוד אב, והנה בגמ' מגילה דף ט"ז ע"ב כל שנים שהי' יעקב אבינו בבית עבר לא נענש על כיבוד אביו והנה במנחות דף מ"א דשאל למלאך ענישתי אעשה א"ל בזמן דאיכא ריתחא ענשינן ע"ש ולפ"ז י"ל שלא הי' ירא יעקב משום שעבר על כיבוד אב רק בעידן ריתחא וא"כ י"ל עפ"ד הרי"ף בע"י ברכות דף ג' דבלילה מדה"ד גוברות בעולם ובזמן שביהמ"ק הי' קיים היו האברים והפדרים שהי' נאכלים ע"ג מזבח כל הלילה ממתיקין כחות הדין ע"ש וא"כ י"ל דמשו"ה תקן יעקב אבינו תפלת ערבית רק לאחר שהלך מבית עבר היינו שיצא מבאר שבע כיון שמעת ההוא הי' ירא ממדה"ד שלא יהא עידן ריתחא ויהא נענש על ביטול מצות עשה דכיבוד אב ולכן תקן תפלת ערבית, ומבואר בברכות דף כ"ו ע"ב שהוא נגד איברים ופדרים שהם נאכלים כל הלילה וא"כ התפלת ערבית הוא ממתיק כחות הדין ולא הוי עידן ריתחא ויהא ניצל מעונש של מצות עשה דכיבוד אב:
ויפגע במקום פרש"י לשון תפלה וקשה כנ"ל, וישכב במקום ההוא פרש"י באותו מקום שכב אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, ויל"ד למה הזכיר הכתוב אשר בלילה ההוא שכב הול"ל עיקר הרבותא שבאותן השנים לא שכב אבל מה ששכב אין זה חידוש:
ונראה דהנה בברכות דף כ"ו תפלות אבות תקנו אברהם תקן שחרית וכו' יצחק תקן מנחה וכו' יעקב תקן ערבית שנאמר ויפגע במקום עיי"ש והנה קיי"ל תפלת ערבית רשות כרבא שם דף כ"ז ע"ב וקשה להבין מדוע נשתנה תפלת ערבית שהוא רשות יותר משאר התפלות שתקנו האבות וקבעום לחובה וי"ל דהנה במס' סוטה (דף כ"א) מבואר דזכות התורה מגינא ומצלי בין בעידנא דעסיק וכו' ובין בעידנא דלא עסיק בי' ע"ש והיינו אע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ זכות דתורה יש שכר בעוה"ז ועי' בדרושי חוות יאיר ולפ"ז י"ל דיעקב אבינו כל זמן שהי' בבית שם ועבר לא הי' ירא לנפשו מחמס עשו כיון שהי' עוסק בתורה ומגינא ומצלי מן כל נזק אבל אח"כ כשהלך משם לבית לבן מורא עלה ראשו פן יבא עשו והכהו ומאין יבא עזרו אעפ"י שהי' לו לתלות במעשיו הטובים אפ"ה הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא לכן תקן תפלת ערבית ולא קבל על עצמו בחובה כי אם עשאו לתפלת רשות שלא יהא מחויב בה, ומבואר בח"א למס' סוטה שם דמצוה שאינו מחויב בה שכרו בעוה"ז וא"כ יש שכר לפעולתו עבור תפלת ערבית בעוה"ז, ובזה ינצל מכל רע גם בעוה"ז וכאשר מתחלה קבל עליו יעקב לתפלת רשות כן גם עתה הלכה שהוא רשות כמו שהיתה תחלת התקנה וגם כדי להציל מן המזיקים בלילה:
ובזה י"ל המשנה דף כ"ח ר"א אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים וצ"ב, וי"ל עפ"ד הגמ' לעיל על המשנה תפלת הערב אין לה קבע ומקשה בגמ' מאי אין לה קבע אילימא דאי בעי מצלי כולי' לילה ליתני תפלת הערב כל הלילה אלא מאי אין לה קבע כמ"ד תפלת ערבית רשות ע"ש ומשמע דקבע פירשו בלשון המשנה חובה וזש"ה המשנה העושה תפלתו קבע ר"ל חובה ולא רשות אינו תחנונים שיועיל לו לצורכו ליטול סכר עבורה בעוה"ז דכיון שהוא מחויב בה א"כ שכר מבה"ע ליכא אבל אם אין עושה אותה קבע רק שהוא רשות כמו תפלת ערבית אז תפלתו תחנונים להגן בעדו ויש שכר בעוה"ז:
ויתבאר בזה מה שלא התפלל יעקב אבינו ע"ה תיכף כי מתחלה לא הי' ירא מעשו כי בטוח הי' בזכות התורה אבל אח"כ תקן תפלת ערבית שהוא רשות כדי להנצל מעשו, וזש"ה וישכב במקום ההוא כאן שכב אבל בבית שם ועבר לא שכב כי הי' ירא מעשו ואינו מניח לו לישן רק אחר שתקן הפלת ערבית שהוא רשות ובזה הי' בטוח שינצל מעשו ולכן הותר לו לשכב במקום ההוא: אכן יש אלקים במקום הזה ואנכי לא ידעתי וצ"ל, ונראה עפ"ד א"ז זללה"ה ביש"מ פ' בשלח לפרש הכתוב להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא דהנה תיבת יש הוא משולל הבנה והענין דאוצרותיהם אמלא קאי על עוה"ז דאוכלים הפירות בעוה"ז והנה נודע כי הקב"ה שומר תורתו כדכתיב ושמרו את משמרתי וכתיב היום לעשותם ודרשו חכז"ל ומחר לקבל שכרם וא"כ הפירות הם אגר נטר דשכר מבה"ע ליכא אך מבואר בגמ' פ' איזהו נשך סוגי' דיין אין לו ב"מ דף ס"ג ע"א דבלא יצא השער אין פוסקין אבל ביש לו לא הוי רבית דכיון דיש לו נקנה לו תיכף וברשותו אייקר ולפ"ז ה"נ בשלמא אם לא הי' השכר בנמצא לא הי' נקנה תיכף והוי הפירות אגר נטר משא"כ כשהוא בנמצא תיכף ונקנה להעושה מצוה לא הוי אגר נטר וז"ש להנחיל אוהבי יש כלומר תיכף לכן ואוצרותיהם אמלא בעוה"ז ואינו אגר נטר עכ"ד ז"ל:
ובזה ובזה נראה לפרש הכתוב בפ' וישלח קטנתי מכל החסדים ומכל האמת פרש"י נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והנה משאה"כ ומכל האמת צ"ב, וי"ל עפימ"ש עוד שם ביש"מ לפרש הכתוב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר דהנה ברש"י שם הקשו מה מהני יש לו הא לא משך ותי' כיון דאם חוזר קאי במי שפרע הוי ברשותו דלוקח והנה מן הדין אין מגיע שום שכר דמי הקדימני ואשלם רק שהבטיח הבוב"ה לתת שכר בחסדו ואין כאן שום קנין רק דיבורו ית"ש וידוע דכל דרכיו מדה כנגד מדה נמצא אם האדם מקיים מוצא שפתיו א"כ עי"ז לבד הוי ברשותו משא"כ אם אינו מקיים א"כ לא הוי ברשותו וממילא דהפירות הם אגר נטר ולכן כשמתהלל במתת שקר ואינו מקיים מוצא שפתיו גשם אין דהרי אין לו פירות בעוה"ז עכ"ד ז"ל, וזש"ה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת ר"ל דיעקב אבינו ע"ה ירא לנפשו שמא נתמעט ממנו מדת אמת כשהי' אצל לבן הארמי ולכן נתמעטו זכיותיו כיון שכבר קבל שכר בעוה"ז דליכא למימר שהוא אך הפירות והקרן קיים דהא בהעדר ממנו מדת האמת לא נקנה לו השכר תיכף וא"כ הוי הפירות בעוע"ז אגר נטר וא"כ מה שקבל שכר עד עתה הם מגוף הקרן ונתמעטו עי"ז הזכיות: ויתבאר משאה"כ אכן יש ה' במקום הזה היינו מדת טובו וחסדו שהוא נובע משם הוי' ב"ה שהבטיחו הקב"ה והנה אנכי עמך וגו' והיינו שאמר במקום הזה ר"ל בעוה"ז דשכר מבה"ע ליכא וא"כ הוא אגר נטר אך כיון שהשכר הוא י"ש בנמצא תיכף לא הוי אגר נטר ואנכי לא ידעתי דהא יעקב נטל עוה"ב אבל שכר מצוה בהאי עלמא הי' סובר כי הם אגר נטר אמנם כיון שהוא י"ש היינו בנמצא תיכף לכן הצדיקים אוכלים הפירות ג"כ בעוה"ז: