אור ברסלב
עצי חיים על התורה עצי חיים דרושים על פרשת חיי שרה

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים דרושים על פרשת חיי שרה

עצי חיים דרושים על פרשת לך לך

ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק וגו' ובמג"א סי' קס"ז ס"ק י"ח מדקדק מהא דאמרי' בגיטין דף ס"ב אסור לאדם לאכול קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת והא מכאן מוכח להיפך ממה שאה"כ ואמרה שתה ואח"כ וגם גמליך אשקה גם יל"ד אמאי עשה אליעזר הסימן בזה שתתן להשקות אותו וגם הגמלים הא במה שתתן מים לו לבדו ג"כ הוי סימן:

וי"ל עפ"מ שנראה לע"ד הטעם שאסור לאכול קודם שיתן לבהמתו עפ"מ דאיתא בקידושין דף פ"ב במשנה ראית מימך חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער והלא כל אלו לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו בדין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי ומבואר מזה דאם לא הורע מעשיו מתפרנס שלא בצער מק"ו מחי' ועוף ולכאורה קשה הא אפי' אם ח"ו הורע מעשיו ג"כ יש ק"ו מחי' ועוף מטעם דכל אלו לא נבראו אלא לשמשני אבל י"ל דהא דנבראו לשמשו היינו דוקא אם יטיב האדם את מעשיו וכמו דאיתא ביומא דף ל"ח ע"ב אמר ר' אלעזר אפי' בשביל צדיק אחד עולם נברא ע"ש והיינו שנברא העולם כדי לשמש את הצדיק אבל אם ח"ו הורע מעשיו לא נבראו הכל לשמשו וכמו שאמרו חז"ל זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך היינו דכל הנבראים קודמין לו וחשובים יותר ממנו:

ובזה י"ל המדרש עה"פ ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו ואיתא במדרש המושל בכל אשר לו שהי' שליט ביצרו ויש להבין מנ"ל למידרש מהא דכתיב המושל בכל אשר לו שהי' שליט ביצרו ולהנ"ל י"ל שהי' מושל בכל אשר לו ר"ל על כל הנבראים כיון שכל אלו לא נבראו אלא לשמש האדם והאדם נברא לשמש את קונו והיינו אם יטיב מעשיו וע"כ אמר במדרש דמזה שהי' מושל בכל היינו שכל אלו נבראו לשמשו מוכח שהי', שליט ביצרו דאל"כ הם קודמין לו ואין הוא מושל עליהם:

ולפ"ז י"ל דמשו"ה אסור לאכול קודם שיתן לבהמתו ונפקא לי' בגמ' מדכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת כיון דאם הורע ח"ו מעשיו, הם מתפרנסין שלא בצער והאדם ח"ו בצער לכן הבהמה מתפרנסין קודם להאדם ואח"כ האדם דזהו בכלל שהם מתפרנסין שלא בצער במה שהם קודמין ולהאדם ח"ו זהו הצער שנתפרנס אחר הבהמה והיינו לפי מאי דאמרי' בברכות דף ל"ה ע"ב דמוקי הכתוב דואספת דגנך באין עושין רצונו של מקום ולכן כתיב אח"ז ונתתי עשב בשדך לבהמתך קודם לאדם כיון דהם מתפרנסין שלא בצער:

והנה במג"א שם מביא בשם ס"ח לחלק דלשתות אדם קודם ע"ש ואינו מבואר הטעם מה חילוק יש בין אכילה לשתי' וי"ל דבשתי' לא שייך לומר דאם שותה הבהמה קודם הוא מתפרנס בזה שלא בצער עפ"מ שכתבו התוס' במס' ב"מ דף י' דלא שייך במים שבבור תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים משום דאינו חב לאחרים שיש הרבה מים בבור ע"ש וא"כ י"ל כיון שיש הרבה מים בבור א"כ בין אם שותה האדם קודם או הבהמה קודם מ"מ לא שייך בזה שנתפרנס בצער כיון דבלא"ה יש הרבה מים ואין חילוק מי שותה קודם ודוקא באכילה אשר כמה יגיעות יש עד שימצא לאכול וא"כ מי שאוכל קודם הרי הוא מתפרנס שלא בצער ובזה יש לישב מה שהקשה באור החיים פ' חקת בהא דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם הא צריך להקדים מאכל לבהמתו ואח"כ הוא ע"ש ולמ"ש י"ל כיון דכתיב ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם דלכאורה קשה למה כתיב ויצאו מים רבים והא במאמר הקב"ה למשה לא כתיב רבים אלא והוצאת להם מים מן הסלע ולהנ"ל י"ל דהכתוב בא להודיעני למה שתה העדה קודם ואח"כ בעירם אמנם משום שהי' מים רבים א"כ אין נפ"מ מי שותה קודם ולכן השקה קודם העדה ואח"כ בעירם:

וא"כ מה שהבהמה קודם לאדם הוא משום שהאדם אם לא הטיב מעשיו מתפרנס ח"ו בצער אבל הבהמה שמתפרנס שלא בצער הוא קודמת כדי שלא תהי' בצער ולפ"ז י"ל דהיינו האדם לעצמו ובביתו כשהוא ניזון משל עצמו אין לו להיות צדיק בעיניו שהוא כדאי להתפרנס שלא בצער ומשו"ה ראוי לו להקדים הבהמה לתת לה מאכלה קודם שיקח לעצמו אבל איש אחר הנותן לחבירו מאכל א"כ אדרבא יש לו לדונו לכף זכות שהוא ראוי להתפרנס שלא בצער ק"ו מחי' ועוף וא"כ יש לו להקדים האדם קודם להבהמה ועי' בכ"ס או"ח סי' ל"ב הביא מאביו הח"ס ז"ל ג"כ לחלק אם איש אחר נותן לחבירו אבל לא מטעם זה והבוחר יבחר ע"ש:

והנה אמרו חז"ל בשבת דף פ"ט דיצחק אבינו למד סנגוריא על ישראל פלגא עלי ופלגא עלך ע"ש וא"כ מדתו של יצחק היו ללמד זכות שצדיקים המה ולכן חשב אליעזר דגם זיווגו של יצחק אשר הוכן מאז להיות לו לעזר כן תהי' כמדתו ללמד זכות על כל אחד ולהיות צדיק בעיני' ובזה עשה סימן אם תאמר לו שתה ואח"כ גמליך אשקה היינו שתקדים את האדם תחלה ואח"כ לבהמה זהו הסימן אשר אותה הוכחת להיות זיווגו שלו כיון דגם הוא תלך בדרך טובים כמו יצחק אשר תחזיק לכל א' כצדיק וללמד עליו זכות וז"ש ובזה אדע כי עשית חסד עם אד' היינו כיון שמדתו של יצחק ללמד זכות אשר עמך כולם צדיקים וא"כ חסד הוא לו שגם אשתו כגופו בצדק תשפוט את כל כי צדיק הוא וזה מוכח ממה שתאמר להשקות את האדם קודם להבהמה וא"כ מיושב מה שאליעזר עשה הסימן דוקא אם תאמר לו שתשקה אותו וגם את הגמלים כיון דמזה מוכח שתחזיק אותו לצדיק וגם מיושב קושי' המג"א מדוע נתנה לאליעזר תחלה ואח"כ להבהמה הנה מלבד דבשתי' האדם קודם כמבואר בס"ח, ואמנם י"ל דהיינו דוקא אם יש מים רבים בבור כמשה"כ בפ' חקת ויצאו מים רבים אלא אפי' אם צריך טרחה ויגיעה עד שיהי' לו המים כמו ברבקה שהיתה צריכה טרחה לשאוב לכל גמליו עכ"ז י"ל דאדם אחר שנותן לחבירו אם מחזיק אותו לצדיק בזה האדם קודם לבהמה ואפי' באכילה:

התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ויברכו את רבקה וגו' אחותינו את הי' לאלפי רבבה וגו' ובמדרש בזכות ששאלו את רבקה התלכי עם האיש הזה ואמרה אלך זכו ישראל להוציאם ממצרים וצ"ב גם יל"ד דמשמע דעיקר השאלה אם תלך הא עיקר השאלה הי' אם תרצה להנשא לאיש הזה ותאמר הן אבל ההליכה אין נפ"מ כ"כ וגם מדוע ברכו אותה בברכה זו שתהי' לאלפי רבבה: וי"ל עפמ"ש בבכור שור למס' ר"ה לפרש הכתוב בפ' לך וברש"י שם לך לך להנאתך ולטובתך ואעשך וגו' שם אתה זוכה לבנים דאמרי' בפ"ק דקידושין שכל העולם אחר רובו נידון ועל הרוב הרשעים בעולם רובא נינהו כמ"ש בפ' אמר להם הממונה ראה הקב"ה שהצדיקים מועטים ולכן כנוס לצדיקים שהם קבועים ויושבים במקומם וקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואז הנאה להם והנאה לעולם כמ"ש בקידושין שם אשריו שהכריע עצמו וכל העולם לזכות והקב"ה מטה כלפי חסד במחצה על מחצה אבל פיזור לצדיקים ואינם קבועים הרי מוכרעים הם וכל העולם לכף חובה מחמת רוב הרשעים והנה כאן כתיב לך לך וכפירש"י רש"י להנאתך ולטובתך וקשה מה זו טובה הלא אחד הי' אברהם שהוא צדיק ועד עתה כשהי' קבוע הי' העולם נידון כמע"מ וכשצוה ה' לנודד הרי הם מוכרעים לזה בישרו ואעשך לגוי גדול ע"פ מ"ש בגמ' דשרה כיון דרבים אתו מינה כרבים דמי וה"נ יצורפו כל דאתו מאברהם עד סוף כל העולם וכרבים דמי אבל העכו"ם רחמנא אפקרא לזרעם ואינם נחשבים עמהם וא"כ אברהם הוא הרוב עכ"ד ז"ל: ובזה יש לפרש הכתוב בפ' ויגש אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשמך שם ודקדקו המפורשים מה גדלה היראה כ"כ לרדת מצרימה ובפרט כי יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ואם היתה היראה בשביל מה שראה בעינו כי עתידים בנ"י להשתעבד שם במצרים א"כ איך נותן טעם כי לגוי גדול אשימך שם הא אדרבא יותר יש לדאוג בשביל צרתם כי רבים המה וי"ל דיעקב כשהי' יושב קבוע במקומו לא הי' ירא מהמון רשעים רבים כי הי' קבוע וכמע"מ והקב"ה מטה כלפי חסד ומכריע אותו ואת כל העולם לכף זכות אבל כשהוא נודד ממקומו הי' ירא לנפשו פן יובטל גם הוא ברבים עמים ומזה הטעם הי' ירא ללכת למצרים ואמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה ר"ל ע"י ההליכה שתבטל הקביעות כי לגוי גדול אשימך שם וכיון דרבים אתו מיני' כרבים דמי והוא הרוב בערך מן העמים:

וי"ר דמה ששאלו את רבקה התלכו עם האיש הזה היינו זה הי' השאלה אולי לא תאבה ללכת דייקא כיון שע"י ההליכה נתבטל ממנה הקביעות ופיזור לצדיקים אינה נאה להם ולעולם וכשהשיבה ואמרה אלך, מאת ה' מן השמים שימה בפיהם רכו אותה תהי לאלפי רבבה היינו שתהא רבים אתו ממנה וכרבים דמי ולא תיבטל ברוב, ויתבאר המדרש בזכות שאמרה רבקה שתלך זכו ישראל להוציאם ממצרים ר"ל כיון דמזה הי' ירא יעקב כשירד למצרים והוא נודד ממקומו שלא יבטל ברוב במצרים ואמנם הבטחתו הי' כיון דרבים אתו מיני' כרבים דמי ואמר המדרש שזכה לזה מהברכה שנתברכה רבקה אמו כשאמרה אלך שתהי' לאלפי רבבה וכרבים היא ולא התבטל ברבתי עם ולזה זכו ישראל ג"כ לדורות הבאים להוציאם ממצרים שלא יתבטלו שם ברוב:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה