עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים דרושים על פרשת שופטים
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו' ושפטו את העם משפט צדק, ויל"ד למה הוצרך לכתוב ושפטו את העם וגו' הא כבר הוזהרו ע"ז לעיל בכמה קראי בצדק תשפוט את עמיתך לא תהדר פני גדול, ובגמ' מכות דף ז' בכל שעריך יכול בארץ אין בחו"ל לא ת"ל והי' אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם וקשה וכי ס"ד אשר בחו"ל לא יהא כלל שופטים ומשפטים:
ונראה עפ"ד הכסף משנה פ"כ מה' עדות בהא שכתב הרמב"ם שם נהרג זה שהעיד עליו ואח"כ הוזמו אינן נהרגין מן הדין שנאמר כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה וכתב בכ"מ הטעם מאחר שא' נצב בעדת אל אלו לא הי' חייב מיתה לא הי' מניח הקב"ה שתאבד נפש אחת מישראל ומאחר שהניח הקב"ה לב"ד שיסכים הב"ד שיהרג זה ונהרג חייב מיתה הי' הלכך אין לעדים משפט מות עיי"ש, ומבואר מזה דמאחר שיש השכינה במושב הב"ד אין מניחם הקב"ה שיארע תקלה על ידם ובודאי שפטו בצדק:
ויתבאר בזה די"ל דהגמ' הוי ס"ד דשופטים ושוטרים היא רק בארץ היינו כיון ששם היא השראת שכינה כדכתיב עיני ה"א בה ולכן הוי ס"ד דרק בארץ יש למנות השופטים כיון ששם יש השראת השכינה ואינו מניח הקב"ה שיארע תקלה על ידם ומלמדים שיכוונו להלכה וע"כ קאמר בגמ' יכול בארץ אין אבל בחו"ל לא אמנם כיון דבכל מקום אפי' בחו"ל א' נצב בעדת אל וכל מקום שיש בי"ד שם יש השראת השכינה ואמרו חכז"ל מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם וגם בבתי כנסיות ובתי מדרשות ולכן יש חקת משפט גם לדורותיכם היינו בחו"ל דבמקום המשפט אפי' בחו"ל יש השראת השכינה, ויבואר הכתוב שופטים ושוטרים תתן לך ופרש"י שוטרים הרודין את העם וכו' עד שיקבל עליו את דין השופט וא"כ אחר שקיבל עליו את הדין ונעשה כפי הפס"ד בטח ושפטו את העם משפט צדק דכיון דיש במקום הב"ד השראת השכינה ואינו מניח הקב"ה שיהא נעשה הדין רק אם היא משפט צדק וכדברי הכ"מ הנ"ל דהקב"ה אינו מניח להבי"ד לעשות מעשה רק במשפט צדק:
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגי' ויל"ד הלשון בזדון ל"ל דהיל"ל א אשר יעשה לבלתי וגו' דאטו בכל מקום כתיב דרק בזדון חייב דזה ממילא נשמע דבשוגג פטור:
ואפשר י"ל עפ"ד הנתיבות חו"מ סי' רל"ד הביאותיו לעיל פ' דברים דבאיסורי תורה אם אוכל בשוגג צריך כפרה ותשובה אבל באיסורי דרבנן א"צ שום כפרה וכאלו לא עבר דמי תדע דהא אמרי' בעירובין בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא עכ"ד ע"ש, ולפ"ז י"ל דהנה בכל מקום העובר במזיד דחייב עונש וכן אם עבר בשוגג אע"ג דאינו חייב בדיני אדם מ"מ צריך כפרה על שבא איסור לידו ולכן בכל מקום לא אמר הכ' דרק אם יעשה בזדון חייב דהא גם בשוגג צריך כפרה ועבירה הוא בידו אבל באיסור דרבנן דבשוגג א"צ כפרה א"כ ליכא עליו שום צד חיוב רק בזדון ולא בשוגג כלל ולכן הכא דאזהר הכתוב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו' וא"כ כ מיירי הכא בכל מילי דרבנן דאסמכי' אלאו דלא תסור כמבואר בגמ' ברכות דף י"ט וע"כ אמר הכתוב דרק אשר יעשה בזדון יש עליו החיוב אבל בשוגג דרבנן א"צ כפרה: