עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים דרושים על פרשת כי תשא
ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו' ובגמ' חולין דף קל"ט מרדכי מן התורה מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא, והוא פלאי מה ענין מרדכי להא דמר דרור, וגם אמאי קאמר מן התורה הא נפקא לי' רק מן התרגום ולא מן התורה:
ונראה דהנה הרמב"ן ז"ל כתב הסכימו המפורש כי המור הוא הנקרא מוסק והוא דם נצרר בבטן החי' הדומה לצבי הידועה בארץ הודו ואחרים אומרים איך יכנס בקטרת ובשמן הקדש דם חי' טמאה, ואינה קושי' כי הלחות ההוא הנאסף בה מרוב הדם ויזוב ממנה בחיים אין בה לא טומאה ולא מיאוס עכ"ל, ולע"ד אפשר לומר דלא קשה איך יכנס בקטרת דם חי' טמאה די"ל משום דמצותו בכך והרי זה דומה למ"ש בגמ' שבועות דף י"א ע"א דפריך בקטרת תפסל בלינה ומשני שאני קטרת הואיל וצורתה בכל השנה כולה, וכתבו התוס' שעיקר מצותו בכך לעשותה כולה בתחלת השנה ע"ש וה"נ י"ל כן דהכי כתבה התורה ליקח להקטרת המור שהוא מדם הנקרש בתוך החי' ההוא וגם הרי כל הקרבנות קריבין הדם והחלב על גבי המזבח ואעפ"י שאין מותר להדיוט לאכילה והיינו גם כן משום דמצותו בכך:
ואפשר י"ל דאין ראי' מהא דשבועות משום דאע"ג דנפסל בלינה מ"מ אעפי"כ הוא מן המין המותר דקודם שנפסל בלינה כשר הי' והרי זה דומה למאי דאמרינן בשבת דף ק"ח אין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה אבל כותבין תפילין על עור נבילה וטריפה של בהמה טהורה ע"ש, ומוכרח לומר חילוק זה ממה דאמרינן בשבת דף כ"ח בעי ר' אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אוהלים מאי קמיבעי' לי' אמר רב אדא ב"א תחש שהי' בימי משה קמיבעי' לי' טמא הי' או טהור הי' אמר רב יוסף תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ע"ש, ולכאורה קשה מאי ראי' מהא דתנינא הא אפי' אם התחש טמא הי' מ"מ הא כיון דמבואר בקרא שהביאו התחש א"כ מצותו בכך אלא ודאי קיי"ל לחז"ל הכי דממין הטמא לא הוכשרו למלאכת שמים כלל אלא ממין הטהור ואפי' אם נאסר אח"כ כגון שנפסל בלינה או שנטרף בזה מהני הא דמצותו בכך ועי' ברבינו בחיי פ' תרומה וז"ל הזכיר שלשה מיני מתכות ושלשה מיני צמר ולא מצינו משי בנדבת המשכן לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וכענין שאמרו בתחש וצבע תולעת השני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגרים שהתולעת בתוכם עכ"ל ועי' בח"ס או"ח סי' ל"ט ומבואר דזהו שהוא ממין טמא לא הוכשרו למלאכת שמים ולא אמרינן מצותו בכך ומוכרח לתי' הרמב"ן כנ"ל:
פליאה בעיני על הפנים יפות שהביא דברי הטור באו"ח סי' רט"ז שהרמ"ה הי' אוסר המוסק משום חשש דם והר' יונה כתב דפירשא בעלמא הוא, ונראה מכאן ראי' דמותר מדהי' בשמן המשחה וקטרת וקיי"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל עכ"ד, ולע"ד תימא בעיני איך נעלם ממנו דהרמב"ן בעצמו הרגיש בזה בשם אחרים אומרים ותי' כנ"ל:
והנה בפע"ח שער הקרבנות פ"ה מור זה אברהם כמ"ש אלך לי אל הר המור וכתב בפנים יפות שהמור הוא כנגד מדת החסד לפי שהי' בחי' דין בהיותו דם נקרא מר וכיון שחזר בבחי' חסד נקרא דרור וכן הוא בלשון תרגום מירא דכיא שהו לשון טהרה עכ"ד, והנה בייט"ל סו"פ תרומה פירש מאמרם ז"ל חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי דהיינו כח היצה"ר שבאדם מכונה בשם ארור המן וכח היצ"ט שבאדם מכונה בשם ברוך מרדכי, וז"ש שכ"כ צריך לעשות תשובה לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שמצד ארור המן יעשה ברוך מרדכי וכמו שאמרו בראתי יצה"ר בראתי תבלין ופירשו בו שמהפכו לטוב ונעשה תבלין שבעצמותו אינם ראוים לאכול ובהצטרף למאכל מתקנו ונעשה טוב עכ"ד, וי"ל דהיינו לשיטת הר' יונה הנ"ל שכתב דמוסק אעפ"י שמתחלה הי' דם לא חיישינן דבתר השתא אזלינן משום שהוא כחתיכת איסור שנפל לדבש ונמחה בתוכו כיון שדרך הדבש לחזור הדבר הנופל לתוכו לדבש כמו דבש דיינין לי' ומותר ע"ש, ולפ"ז י"ל דה"נ אם מהפך היצה"ר לטוב כמו היצ"ט דיינין לי' דבתר השתא אזלינן:
ויתבאר הגמ' מרדכי מה"ת מנין היינו כנ"ל שיתהפך ארור המן שהוא היצה"ר לברוך מרדכי שהוא היצ"ט ואמר בגמ' דכתיב מר דרור שהוא מוסק שמתחלה הי' דין בהיותו דם והוא מצד היצה"ר מסטרא דשמאלא ונתהפך לחסד נעשה דרור, והיינו שאמרו ומתרגמינן מירא דכיא שהוא לשון טהרה דהיינו שנטהר ממה שהי' קודם דין כיון שאח"כ נעשה דרור שהוא חסד:
יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה וגו' ובגמ' קידושין דף ל"ג ע"ב ר' אמי ור' יצחק נפחא חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח ע"ש, וברש"י ויל"ד למה כתיב הא דוהביטו אחר מה שכתוב יקימו כל המם וגו' דמשמע שיש שייכות זל"ז, וגם אמאי יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי:
ונראה עפ"מ דאמרינן במדרש רבה פ' בהעלתך אמר ר' אבא כהן כשהייתי רואה סיועא של בני אדם הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יעמדו מלפני וכשאמרתי לפני ר' יוסי אמר לי צריך אתה לעבור לפניהן ויהי' רואין אותך ועומדין לפניך ואתה מביאין לידי יראת שמים שנאמר מפני שיבה תקום ויראת מאלקיך עכ"ד, ומבואר מדברי ר' יוסי דבשביל שעומדין לפני זקן בזה הוא בא לידי י"ש, ועי' בבני יששכר במאמר מעלות התורה שפירש כן מעצמו ולא הביא המדרש ע"ש, ובזה י"ל הא דאמרינן בברכות דף ל"ג ע"ב אטו יראה מילתא זוטרתא הוא ומשני אין לגבי משה מילתה זוטרתא, והקשו המפורשים וכי אם למשה היראה מילתא זוטרתא האיך נוכל לומר אשר לכל או"א הוא מילתא זוטרתא, ולהנ"ל י"ל דהכי קאמר לגבי משה היינו בעת שהיו עומדין אצל משה והיו צריכין לעמוד מפניו לקיים והדרת פני זקן והי' באין עי"ז לידי י"ש, לכן הי' בעת ההוא היראה גם לכל או"א שהי' לגבי משה מילתא זוטרתא, ובזה יש לפרש ג"כ הכתוב בפ' קרח רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ר"ל כיון דהא דמותר לזקן לטרוח על הצבור הוא כדי להביאן עי"ז לידי י"ש אבל כיון דבתוכם ה' היינו שיש להם בלא"ה י"ש, וי"ל עפ"ד הרמ"א או"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' ועי"ז יבא לאדם היראה והכנעה מה' ע"ש, ולכן הי' טענת קרח על משרע"ה רב לכם הרבה גדולה והתנשאות נטלו לעצמם ואם כדי להביאן לי"ש הא בתוכם ה' שיש להם י"ש, ולכן הלבישם קרח טלתים של כולה תכלת דתכלת מורה על יראת שמים כמ"ש הב"ח סי' כ"ד בענין התכלת ע"ש, ועיין במ"ש בפ' קרח: ויתבאר בזה והי' כצאת משה יקימו כל העם ונצבו היינו שקמו מפניו והוא לא מיחה להם כדי להביאם לידי י"ש וכנ"ל דלגבי משה הי' היראה מילתא זוטרתא כיון שקיימו מפני שיבה תקום ובאו לידי י"ש ועי"ז נתקיים בהם ויראת מא' והביטו אחרי משה, ויש דורשין לגנאי שלא הי' לו ליטול שררות לעצמו וכמו שחלקו עליו קרח ועדתו שאמרו לו רב לך, וי"ד לשבח דהא עי"ז הביאן לידי י"ש וכדברי ר"י שאמר שצריך לעבור לפניהם כדי להביאן לידי י"ש: