עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
עצי חיים דרושים על פרשת כי תבא
וירשתה וישבתה בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' יתבאר עפ"ד הגמ' גיטין דף מ"ח א"ר יוסף אי לאו דא"ר יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דא"ר אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל, והקשו בתוס' שם ואנו דקי"ל כר"ל דלאו כקנין הגוף וקיי"ל דבדאו' אין ברירה האיך משכחת דמייתי ביכורים ותי' התוס' בתי' השני דדוקא ר"י אית לי' דמחזירין זל"ז ביובל אבל שאר אמוראים סברי אע"ג דלקוחות הן אין מחזירין זל"ז ביובל דמכר הוא דאמר רחמנא דליהדר ירושה ומתנה לא ע"ש ומבואר דהא דיורשין מביאין ביכורים אע"ג דאין ברירה משום דיורשין אין מחזירין זל"ז ביובל והיינו שאמר הכתוב וירשתה וישבתה בה ר"ל דבירושה אין מחזירין זל"ל אלא וישבת בה לעולם דדוקא מכר הוא דאמר רחמנ' דליהדר ולכן אמר הכתוב ולקחת מראשית וגו' ר"ל דשפיר משכחת דמייתי ביכורים כיון דאין מחזירין בירושה זל"ז א"כ הוא קנין הגוף ולא קנין פירות:
עוד י"ל דהנה לכאורה קשה אמאי לא אמר רג יוסף האיך משכחת דיבנה אדם בית או יטע כרם אלא חד בר חד עד יהושע בן נון לפי דברי הירושלמי גיטין פ"ד ה"ט הקונה שדה ביובל א"ר אילא קנה קרקע א"ל ר' אבא בר ממל א"כ יחפור בה בורות שיחין ומערות א"ל התורה אמרה ושב לאחוזתו בעינייהו ע"ש ומבואר דהקונה שדה בשעת היובל נוהג אין לחפור בה שיחין ומערות משום דל"ל אלא קנין פירות ולא קנין הגוף, והנה מחמת קושי' זו הי' נלענ"ד ליישב דברי הרמב"ם וה"ה שהקשה עליו במ"ל פי"א מה' שמיטה דמשמע מהרמב"ם וה"ה פכ"ג מה' מכירה דקונה בזמן היובל דעושה בשדה כל חפצו אעפ"י שידוע שיחזור הקרקע לבעלים ביובל ותמה עליו במ"ל שם מהירושלמי ולהנ"ל י"ל דהרמב"ם הוכיח מהא דר' יוסף שאמר לא משכחת דמייתי ביכורים ולא אמר לא משכחת דיבנה בית או יחפור בה שיחין ומערות ומבואר דר' יוסף ס"ל דגם הקונה בשעת היובל מותר לחפור שיחין ומערות גם י"ל דהרמב"ם וה"ה ס"ל דלא כהירושלמי מהא דאמר רב חסדא שם מחלוקת דר"י ור"ל ביובל שני אבל ביובל ראשון ד"ה מביא וקורא ופרש"י ביובל שני שמנו ישראל שכבר הורגלו לחזור קרקעות בההוא קאמר ר"ל מביא ואינו קורא דסמכא דעתי' דהמוכר דודאי הדרא לי' וזה בטוח שיחזירנה עכ"ל והנה להירושלמי דבזמן היובל אין הלוקח יכול לחפור בה וכו' א"כ קשה הא גם ביובל ראשון סמכא דעתי' דהמוכר שיחזירנה דהא גם קודם היובל אין להלוקח רשות שיעשה בהשדה כאדם העושה בשלו וא"כ יש להמוכר בגופה של השדה גם קודם היובל כח למחות להלוקח שלא יחפור בה וא"כ גם ביובל ראשון אמאי ס"ל לר"ח דמביא וקורא למ"ד ק"פ לאו כקה"ג הא כיון דהמוכר מוחה ללוקח שלא יחפור בה והלוקח שומע לו מחמת היובל א"כ גם ביובל ראשון סמכא דעתי' דהמוכר כמו ביובל שני ומזה י"ל דר"ח פליג על הירושלמי ולכן מחלק ר"ח בין יובל ראשון ליובל שני ואם כן מבואר דבזמן היובל ג"כ מותר ללוקח לבנות בית, ויתבאר הכתוב וירשתה וישבת היינו דיורשין אע"ג דלקוחות הן מ"מ מותר לישב בה ע"ד שאמר הכתוב ובתים טובים תבנה וישבת ומשמע דזה מיקרי ישיבה אם בונה בית לישב בה וקאמר הכתוב דאע"ג דיורשין כלקוחות הן מ"מ מותרים היורשים לבנות בתים לישב בהם:
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל וגו' ויל"ד כפל הלשון עמך וגם ישראל וברש"י לעיל פ' וירא עה"פ וישקיפו על פני סדום וגו' כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנת עניים שמהפכת מדת הרוגז לרחמים, ויל"ד למה כתיב לשון השקיפה דמשמע לרעה אלא שנתהפך לטובה ולא כתיב בלשון שהיא לטובה:
ונראה עפ"מ שאמרו חז"ל בר"ה דף ט"ז שלשה ספרים נפתחים בר"ה של צדיקים גמורים של רשעים גמורים ושל בינונים, צדיקים נכתבים לאלתר לחיים וכו' בינונים תלוים ועומדים מר"ה עד יוה"כ זכו נכתבים לחיים, לא זכו וכו' ויש להקשות ממה דאמרי' שם דף י"ז בהא דבית שמאי אומרים ג' כתות הן ליום הדין (לעתיד לבא) של צדיקים גמורים וכו' וב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד וא"כ קשה דמ"ש דס"ל לב"ה דבינונים ליום הדין רב חסד מטה כלפי חסד ובמשפט של ראש השנה אמאי אמרינן דבינונים תלוים ועומדים וי"ל עפ"ד העיון יעקב דמאי דאמרי' זכו נכתבים לחיים היינו אם זכו לעשות חסד עם חבירו לכן הקב"ה עושה עמו חסד ומטה כלפי חסד כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים עכ"ד, ולפ"ז י"ל דהא דס"ל לב"ה רב חסד מטה כלפי חסד היינו כלפי חסד מה שהבינונים עושים חסד ולפיכך הקב"ה מטה כלפי חסד להכריע במחצה על מחצה כיון שהם עושים חסד הקב"ה מרחם עליהם ומודדין לו כמדתם החסד וא"כ אין כאן שום סתירה דהא דס"ל לב"ה דמטה כלפי חסד היינו נמי שהבינונים עושים חסד והא דאמרינן זכו נכתבים לחיים מיירי נמי כדברי הע"י דזכו היינו שעושין אחד:
ובזה י"ל דהא דגדולה מתנת עניים שמהפכת מדת הרוגז לרחמים היינו נמי בכה"ג בבינונים וכפרש"י שם שהי' מחצה עונות ומחצה זכיות ולפי מדה"ד מגיע להם ח"ו עונש בשביל העונות אבל ע"י החסד שהם מרחמין על הבריות הקב"ה מטה כלפי חסד שעושין ומכריע הכף לזכותו כאלו עשו רוב זכיות ונידונין לחיים כמו הצדיקים ונתהפך מדה"ד לרחמים, ויתבאר הכתוב השקיפה וגו' דהשקפה זו היא לטובה שנתהפכת ע"י הצדקה המדה"ד לרחמים היינו במחצה על מחצה שיש מקום למדה"ד אבל ע"י החסד הם נידודין כאלו עשו רוב זכיות וע"ז אמר הכתוב וברך את עמך היינו הבינונים שהם קרוים עם ר"ל פשוטי עם יברכם ה' אשר עמו החסד ומטה כלפי חסד שיהא נקראים את ישראל דמשמע הלשון ישראל לשון חשיבות שיש להם רוב זכיות ונכתבים הבינונים עם הצדיקים גמורים לטובה ולכן אמר הכתוב לשון השקיפה שהוא לרעה כיון דזה עיקר הברכה בבינונים שיתהפך מדה"ד מעליהם לרחמים: והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה אלה דברי הברית וגו' ובמדרש (הובא בישועת יעקב עה"ת) למה לעבדים לפי שאין קונה את התורה כמו אתם שקבלו התורה בסיני, עוד שם הביא המדרש שאלו את ר' שמעון בתוכחת נרמז רזא דפרקא והשיב בהאי קרא והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות וגו': ונראה עפ"ד הגמ' ב"מ דף י' ע"א פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום מ"ט כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והקשו התוס' א"כ יהי' אסור להשכיר עצמו בפועל ותי' כיון דיכול לחזור בו אימת שירצה לאו עבדות היא כלל והנה מוזללה"ה ביש"מ פ' משפטים פי' בזה הכתוב אשר תשים לפניהם עפ"ד הנחלת יעקב דלכאורה קשה על צדקתו ית"ש שמתנהג בדרך התורה האיך מכר אותנו לעבדים והא אמר ולא עבדים לעבדים, אך התירוץ הוא כיון שבכל יום ויום זמן גאולה הוא א"כ לאו עבדות הוא כלל, וזש"ה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר"ל דזה נוגע להם דהיינו לכללות ישראל דממשפטים אלו מוכח דכל יום זמן גאולה עכ"ד ע"ש:
והנה בקידושין דף כ"ב ע"ב א"ר יוחנן ב"ז אוזן ששמעה על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע, ויש לבאר בזה הכתוב בפ' שמות וכי אוציא את בנ"י ממצרים בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה והדקדוקים ידועים וי"ל דמשרע"ה שאל מה זכו ישראל שיעשה להם נס ר"ל כיון שנגזר עליהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכיון שלא נשלם הזמן מה זכו ישראל שיגאלו קודם הזמן והשיב לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה היינו אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים וא"כ אין למכור אותם לעבדים ואמנם שנמכרנו לעבדים ודאי דגאולתינו אין תלוי בזמן ומוכח דבכל יום זמן גאולה ואין לעכב אותם משום שלא נשלם הזמן ועי' מ"ש בפ' וארא:
וזשה"כ והתמכרתם אותם לעבדים וגו' ואין קונה אלה דברי הברית וגו' ר"ל כיון שאסור למכור אותנו לעבדים משו"ה אין קונה אלה דברי הברית ר"ל משום שאמרה תורה ולא עבדים לעבדים משו"ה אין קונה, ויתבאר המדרש והתמכרתם לעבדים לפי שאין קינה את התורה כמו אתם שקבלו התורה בסיני ר"ל מה שאתם נמכרתם לעבדים לפי שהם לא קבלו התורה על הר סיני אבל באמת אוזן ששמעה על הר סיני וכו' אסור לקנות אותנו לעבדים, ויבואר המדרש ג"כ ששאלו את ר' שמעון בתוכחה נרמז רזא דפורקנא והשיב בהאי קרא מדכתיב ואיו קונה כיון דישראל הם עבדי ה' ולא עבדים לעבדים ומזה מוכח דכל יום ויום זמן גאולה הוא וזהו רזא דפורקנא, ועי' מה שכתבתי בזה בפ' משפטים: