אור ברסלב
עצי חיים על התורה עצי חיים דרושים על פרשת וזאת הברכה

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים דרושים על פרשת וזאת הברכה

עצי חיים דרושים על פרשת האזינו

וזאת הברכה אשר ברך משה וגו' ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו' ויש להבין למה הקדים הכתוב אשר האומות לא רצו לקבל התורה כי אם ישראל ונראה עפמ"ש המפורשים דאיתא במדרש דיעקב ועשו שחלקו בעצמן עוה"ז נטל עשו ועוה"ב נטל יעקב וא"כ איך מצינו ידינו ורגלינו לעשות חיל ולאכול את חלב הארץ ויאמר האומר כי הוא גזל בידינו שהוא כולו לעשו ותי' עפ"ד הגמ' שבת דף פ"ח שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו ע"ש וא"כ אלמלי קבלו ישראל את התורה מוט התמוטטה הארץ ונמצא דהעולם הי' אבד ובאו ישראל וקבלו התורה וקיימו הארץ ומלואה והו"ל כדין המציל מזוטו של ים ומשלולותי' של נהר דקיי"ל בב"מ דף כ"ד ע"א דהרי אלו שלו ולכן בני עשו שלא רצו לקבל התורה הפסידו עוה"ז וזכו בו ישראל שקבלו התורה עכ"ד:

ובזה יש לפרש הכתוב כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים היינו שהגיד לעמו ישראל התורה הקדושה שהוא מעשיו של הקב"ה וכמו שאמר במדרש שנטל הקב"ה כלי אומנתו התוה"ק ובזה ברא א' את הארץ ע"ש ועבור זה נתן להם נחלת גוים היינו גם מה שהיא מחלקו של עשו כי עבור שקבלו התורה שייך לנו גם עוה"ז כדין המציל מן הנהר ומזוטו של ים, ויתבאר ג"כ הכתוב בפ' תולדות והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ופרש"י כשיעברו ישראל על התורה ויהי' לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל וכו' ע"ש וי"ל כנ"ל דאם יעברו ח"ז ישראל התורה וא"כ יש להם פתחון פה דישראל שקבלו היכן קיימוהו ומה להם בקבלת התורה וא"כ שוב שייך לעשו מה שהוא לחלקו ויצטער על הברכות שהם ברכות של עוה"ז וזשה"כ וזאת הברכה אשר ברך משה את בנ"י ברכת עוה"ז וקשה הלא זה מחלקו של עשו וע"כ הקדים משה קודם שברכם ה' מסני בא וזרח משעיר למו והופיע מהר פארן היינו שבני עשו וישמעאל לא אבו לקבל התורה ונמצא הי' עוה"ז אבד ח"ו ורק מפני שבנ' קבלו התורה קיימו העולם כולו וע"כ שייך לבנ"י גם ברכות עוה"ז כדין המציל מזוטו של ים ואם כי עוה"ז הוא מחלקו של עשו כבר אבדו זכותם והכל הוא של ישראל:

יחי ראובן ואל ימות וגו' וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קיל יהודה וגו' ופרש"י יחי ראובן בעוה"ז וקשה להבין הא בשעה שאמר משה יחי ראובן כבר נפטר ראובן מעוה"ז וגם מה דסמך הכתוב יהודה לראובן ובגמ' ב"ק דף צ"ב א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב יחי ראובן וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עמד משה ובקש רחמים אמר רבש"ע מי גרם לראובן שיודה יהודה מיד שמע ה' קול יהודה ופרש"י דבתנחומא איתא מכיון שהודה יהודה ואמר צדקה ממנו עמד ראובן ואמר אני בלבלתי יצועי אבי והקשה בתוס' שם הא איתא במדרש וישב ראובן אל הבור מלמד ששב משקו ותעניתו שבלבל יצועי אביו וזה הי' קודם מעשה דתמר:

וי"ל דהנה ביומא דף פ"ו אמרינן דתשובה מאהבה זדונות נעשית לו כזכיות ותשובה מיראה נעשית לו כשגגות והנה אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' האזינו ובתפל"מ ס"ב כתב דהא דתשובה מיראה אינו נעשים כזכיות דוקא ביחיד העושה תשובה אבל רבים העושים תשובה אל כביר לא ימאס ואפילו עושין תשובה מיראה ג"כ נעשית להם כזכיות ע"ש, והנה בש"ך יו"ד סי' קמ"א כתב בהא דאיתא שם דברבים ליכא חשדא דה"ה שנים מיקרי רבים ועי' באלי' רבה סי' כמ"ד ועי' בגיטין דף מ"ו בתוס' ד"ה רב נחמן דלענין נדר על דעת רבים דשנים מיקרי רבים ע"ש:

ולפ"ז י"ל דאע"ג דראובן עשה תשובה מ"מ הא כיון דביחיד קשה מאוד תשובה מאהבה וכמ"ש ביש"מ שם וכל אחד לפי השגתו ומה לגבי ראובן האיך נקרא תשובה מאהבה שהוא עד אין חקר לנו לפי השגתו, והנה כשיהודה עשה תשובה והתודה צדקה ממני ועמד ראובן ג"כ והודה וכיון דשנים מיקרי רבים א"כ יהודה וראובן שניהם כאחד נתקבל תשובתם כתשובת רבים ובכן נעשה להם ע"י התשובה הכל כזכיות דהא ברבים העושים תשובה נעשה להם, מעבירות זכיות וא"כ מה שנתקבל תשובת ראובן שלא יהא אפי' כשגגות גרם לו יהודה ומיושב קושי' התוס' דאע"ג דראובן עשה מקודם תשובה מ"מ עתה שהי' ברבים נתקבל תשובתו כ"ב עד שנעשית לו כזכיות:

וזשה"כ יחי ראובן ר"ל יחי שיהא התשובה כ"כ עד שנעשית כזכיות וכמ"ש בגמ' יומא שם דהא דתשובה נעשית כזכיות מוכח מהקרא ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם חי יחי' ואמר הכתוב וזאת שהיא כזכיות גרם לו יהודה ולזה סמך הקרא יהודה וראובן כיון ששניהם יחד התודו והם כרבים ונתקבל תשובתם עד שנעשית להם כזכיות לעיני כל ישראל פרש"י שנשאו לבו לשבר הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת והוא מדברי הגמ' שבת דף פ"ז ויש להבין מהא דאיתא בירושלמי תענית פ"ד ה"ה בשעה שעלה משה למרום וקבל את הלוחות וישראל עשו את העגל ביקש הקב"ה לקחתן מידו וגברה ידו של משה וחטפן ממנו לאח"כ אמר הקב"ה יהא שלמא על ידא דגברה מינאי ע"ש וא"כ משמע להיפך אשר הקב"ה רצה שלא ליתן לישראל הלוחות אחר המעשה דעגל ואדרבא משה גבר ידו לחטוף הלוחות וא"כ מאיזה טעם נשתנה אח"כ דעתו של משה לשבור הלוחות:

ולענ"ד י"ל דהנה באבות דר"נ פ"ב מבואר ר' יוסי הגלילי אומר משל למה הדבר דומה למלך בו"ד שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסידה וכו' לאחר שקדשה הלך ומצאה שזינתה אמר השליח אם אני נותן לה כתובה מעכשיו נמצא מחייבת מיתה וכפטרוהו מאדוני לעולם כך הי' משה דן ק"ו מעצמו האיך אני נותן להם הלוחות ומחייבני אותם מיתה שכך כתוב בהם זיבח לא' יחרם וגו' אשברם וחזרן למוטב ע"ש, וי"ל דמשה עשה כן מעצמו עפ"מ דאמרינן ביבמות דף צ' ע"ב אליו תשמעון אפי' אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אלי' בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו, ומבואר בתוס' שם דאפי' שלא על פי הדיבור שרי לרבנן לעשות תקנה לעבור על דברי תורה משום צורך שעה ע"ש וכיון דהי' צורך שעה שלא יתחייבו מיתה כלל ישראל ר"ל משו"ה שבר הלוחות כדי שלא יהא נידונין כאשת איש שזינתה ועי' בפרש"י בפ' תשא עה"פ פסל לך וא"כ י"ל דאעפ"י ששבר משה הלוחות מ"מ לא נפטרו ישראל שלא לקיים התורה רק לפי שעה אבל אין פטורין לעולם כיון דנביא אין רשאי לבטל דברי תורה רק לפי שעה וכן מבואר ברמב"ם פ"ט מה' יסודי התורה ה"ג עייש"ה:

ולפ"ז י"ל דמשו"ה כשרצה הקב"ה לקחת הלוחות ממשה הי' ג"כ מטעם זה כדי שלא יתחייבו מיתה כיון שעשו את העגל ועברו ברית זובח לא' וגו' אבל משה גבר ידו וחטפן דא"כ אשר הקב"ה בעצמו יקחם מישראל א"כ יהי' לעולם דהוי חזרה ל עיקר נתינת הלוחות אבל אם רק משה ישברם מעצמו הא אין הנביא רשאי לשנות מדברי תורה רק לפי שעה ולכן לקחם משה ושברם אח"כ מעצמו שלא ע"פ הדיבור והוי רק לפי שעה ולא לדורות אבל מ"מ יהא פטורים ממיתה כיון דעכ"פ לפי שעה הי' יכול משה לבטל דברי תורה והסכים הקב"ה לדעתו כדי שיקיימו ישראל התורה לעולם:

תושלב"ע:

סוף הספר

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה