אור ברסלב
עצי חיים על התורה עצי חיים דרושים על פרשת האזינו

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים דרושים על פרשת האזינו

עצי חיים דרושים על פרשת וילך

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, ויל"ד הלשון ואדברה, גם אמרי פי הוא כשפת יתר דהול"ל האזינו השמים ותשמע הארץ יערף כמטר וגו' גם מה שהקשה אא"ז זללה"ה ביש"מ לפ"מ דאמרי' בגמ' ע"ז דף ג' דאמרו אוה"ע לפני הקב"ה ישראל שקיבלו היכן קיימו' אמר הקב"ה אני מעיד בם שקיימו התורה אמרו לפניו רבש"ע כלום יש אב מעיד על בנו דכתיב בני בכורי ישראל אמר להם יבואו שמים וארץ ויעידו בישראל שקבלו התורה כולה וקיימוה אמרו לפניו רבש"ע שמים וארץ נוגעין בעדותן דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אמר להם יבואו מכם ויעידו לישראל, יבא נמרוד ויעיד באברהם, יבא לבן ויעיד ביעקב וכו' ע"ש בגמ' והקשה ביש"מ דקושי' זו דשמים וארץ נוגעין בעדותן קשה ג"כ הכא האיך לקחן משה לעדות הא נוגעין הם ולא שייך בזה יבא מכם וכו' רק בהויכוח עם האומות אבל לא במה שבינו ית"ש לבין ישראל דלא יתערב זר בתוכינו:

ונראה דהנה בבכור שור שם הביא קושי' בשם הגאון מהר"י ז"ל (הובא ביש"מ) איך יתכן שהקב"ה יחזור מחמת קושי' בשלמא ברישא דאמר אני מעיד בכם הדין עמו דודאי הוא הדיין ב"ה וב"ש אלא שלא רצה לדחותם אבל במה ששמים וארץ יעידו האמת היא ששמים וארץ נוגעין הן ומתחלה מאי קאמר להם השי"ת ע"ש, ונלע"ד די"ל ע"ד המבואר בחו"מ סו"ס ל"ה תקנת הקדמונים דבמקום שאין אנשים רגילים להיות שמה כגון בביהכנ"ס של נשים או בשאר דברים אקראי שאשה רגילה ולא אנשים בזה נשים נאמנות ולכן יש מי שכתב דאפי' אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין הכאה ובזיון ת"ח או שאר קטטות ומסירות לפי שאין דרך להזמין עדים כשרים לזה ע"ש, ולפ"ז י"ל דה"נ שמים וארץ אעפ"י שהן נוגעין בעדותן מ"מ כיון סאין מציאות להזמין עדים אחרים א"כ בכה"ג אפי' נוגעין בעדותן ג"כ כשרים לזה העדות וכה"ג משמע בגמ' יבמות דף קכ"ב בהא דמשיאין ע"פ בת קול ופריך בגמ' ודילמא צרה הו' ומשני בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין ופרש"י שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר בכה"ג לא חיישינן ונאמנות ע"ש ואעפ"י שהוא רק תקנת חכמים ולא מדינא כמ"ש הרמ"א שם מ"מ כיון דהא דאם לא בריתי יומם ולילה וגו' מבואר בתנחומא פ' נח דקאי על תורה שבע"פ וא"כ עיקר נגיעתן משום תורה שבע"פ וא"כ בכה"ג מהני ג"כ עדות שהוא מדרבנן ודומה לזה מצינו בפסחים דף ד' ע"ב דנשים ועבדים נאמנים על בדיקת חמץ דרבנן דהימנוה רבנן בדרבנן ע"ש, אמנם הא דלא השיב להם הקב"ה דבדרבנן כה"ג נאמן גם נוגע בעדות משום דאוה"ע הם לעצמם לא יחושו לתקנת חכמים ולא יקבלו התשובה דמדרבנן מהימני רק אם יהי' עדות כשר דמהני גם לאוה"ע ולא רק לישראל שקבלו עליהם תורה שבע"פ:

והנה מבואר בסנהדרין דף נ"ז ע"ב בן נח נהרג בדיין אחד ובע"א מפי איש ולא מפי אשה ואפי' קרוב ע"ש ומבואר דלאוה"ע מהני עדות מפי קרוב וא"כ מה שטענו אוה"ע כלום יש אב מעיד על בנו אין זו טענה לגבי אוה"ע, אמנם אוה"ע אומרים כיון דעדות זו היא לישראל שקיימו התורה ולכן בדיניהם פסקינן להם דקרוב לא מהני ולכן השיב להם הקב"ה שמים וארץ יעידו וא"כ אין להשיב דנוגעין הם כיון דלישראל הא מהני מדרבנן העדות ואע"ג דלגבי אוה"ע לא מהני דרבנן אבל ממ"נ אין להם שום טענה דאם בדיניהם פסקינן א"כ לא שייך לומר כלום אב מעיד על בנו ואם בדינינו פסקינן א"כ שוב נאמנים אע"ג שהם נוגעין מ"מ היכא שאי אפשר להזמין עדים הא מדרבנן מהני נוגע, ומיושב קושי' הג' מהר"י ז"ל דהקב"ה לא חזר מחמת קושי' האוה"ע אלא שהביא ראי' דלא שייך הא דאין אב מעיד על בנו:

ולפ"ז מתורץ קושי' היש"מ דלקח משה לעדות שמים וארץ אע"ג שהם נוגעין כיון דהיכא שאי אפשר להזמין עדים אחרים וכמו שפרש"י אני בשר ודם לפיכך העיד בהם שמים וארץ שהם קיימים לעולם ע"ש א"כ בכה"ג גם נוגעין כשרים לעדות וזהו מכח תורה שבע"פ אבל מדאו' לעולם נוגע פסול לעדות: וזשה"כ האזינו השמים ואדברה וי"ל דהיינו ע"פ מ"ש אא"ז זללה"ה בייטב לב האזינו השמים ואדברה למה שאדברה בע"פ שיסכימו ממעל לתקנותינו ותשמע הארץ אמרי פי מה שיאמר בפה ע"ש, לפי דברי הנ"ל י"ל כיון דמדינא נוגעין לא מהני אך שתקנו חז"ל דהיכא שאין אפשר להזמין עדים אחרים גם פסולי עדות כשרים להעיד וא"כ גם שמים וארץ כשרים להעיד ולכן קאמר האזינו השמים ואדברה היינו מה שהם כשרים להעיד היא ואדברה משים התורה שבע"פ:

האזינו השמים ואדברה ובמדרש ילקוט משה שהי' קרוב לשמים ורחוק מן הארץ אמר האזינו השמים ותשמע הארץ, ישעי' שהי' בארץ ורחוק מן השמים התחיל לומר שמעו שמים והאזינו הארץ, ויל"ד הלא גם משה כשדבר לישראל הי' בארץ כמו ישעי':

ואפשר י"ל עפ"ד הגמ' בחגיגה דף ה' ע"ב דהא דאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה דכתיב עוז וחדוה במקומו הא בבתי בראי והא בבתי גואי ע"ש, ועי' ביש"מ פ' יתרו על אמרם ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם כי הבע"ת מה לו לשמחה והוא באימה ופחד ואין לו מקום בבתי בראי אך הקב"ה חותר חתירה להכניסם בבתי גואי כי שם המשל ופחד עמו אבל הצדיקים גמורים עובדים את ה' בשמחה בבחי' בתי בראי עכ"ד ע"ש, ועפ"ז נלע"ד לפרש הגמ' בר"ה דף ל"ב א"ר אבוהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין אומרים לפניך ישראל שירה בר"ה ויוהכ"פ אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה ע"ש, וי"ל ע"פ הנ"ל כיון דספרי חיים וכו פתוחים לפניו וישראל הם באימה ויראה מפחד ה' ומהדר גאונו ובעל תשובה הקב"ה חותר חתירה בבתי גואי והמה בבתי גואי ע"כ אין להם שם לשיר את שיר ה' דהא בבתי גואי המשל ופחד עמו:

והנה ביש"מ שם כתב דמשה הי' בבחי' בתי גואי כי משה נאמן בית רואה באספקלריא המאירה ומקבל ונותן התורה ולכן הי' היראה מילתא זוטרת' לגבי משה ע"ש, ויתבאר המדרש משה שהי' קרוב לשמים היינו שעלה לקבל התורה וא"כ הי' בבחי' בתי גואי לכן אמר האזינו השמים שהמה קרובים אליו אבל הארץ היא רחוקה ממנו כיון שהארץ היא גם בבתי' בראי אבל שאר הנביאים שלא היו מתנבאי' באספקלריא המאירה כמשרע"ה והי' בבחי' בתי בראי וא"כ היו קרובים לארץ ורחוק מן השמים וע"כ אמרו שמעו שמים והאזינו ארץ:

יערף כמטר לקחי וגו' ובגמ' תענית דף ז' ע"א אמר רב יהודא גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה שנאמר יערף כמטר לקחי אין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו' רבא אמר גדול יותר מיום שנתנה בו תורה שנאמר יערף כמטר לקחי מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול ע"ש, ומאוד צריך להתבונן בדבר האיך שייך לומר דיום הגשמים יהי' גדול או יותר גדול מיום שנתנה תורה ועי' במהרש"א שנדחק שם בזה וגם במאי פליגי ר"י ורבא ולע"ד י"ל עפ"ד הגמ' קידושין דף מ' ע"ב דפליגי ר"ט ור"ע דר' טרפון אמר מעשה גדול ור"ע אמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה ע"ש ומבואר דר"ט ס"ל אעפ"י שהתלמוד מביא לידי מעשה מ"מ מעשה גדול ור"ע ס"ל כיון שאי אפשר לבא לידי מעשה אא"כ ילמוד משו"ה תלמוד גדול ממעשה, והנה בגמ' עירובין דף מ"א ע"ב ת"ר ג' דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו אלו הן עכו"ם ורוח רעה ודקדוקי עניות ע"ש, ומבואר דעניות מעביר ח"ו על דעת קונו והוא ע"ד משה"כ משלי כ"ח ועל פת לחם יפשע גברא ולפ"ז י"ל דכמו דתלמוד גדול ממעשה משום דתלמוד מביא לידי מעשה ה"נ י"ל דהעדר העניות הוא גדול ממעשה כיון דמהעדר העניות יכול לבא לידי מעשה והיינו לר"ע אבל לר"ט דס"ל דמעשה גדול ה"נ כש"כ דמעשה גדול מהעדר העניות, וא"כ י"ל דרב יהודא ורבא פליגי בזה דר"י ס"ל כר"ט וע"כ ס"ל דיום הגשמים אינו גדול יותר מיום שנתנה בו תורה היינו כיון דיום הגשמים מביא ברכה לעולם ומעביר העניות כדי שלא יעבור על דעת קונו אבל מ"מ אינו גדול יותר מיום שנתנה בו תורה דהא עכ"פ לא עדיף מתלמוד שמביא ג"כ האדם לידי מעשה ואפ"ה ס"ל לר"ט דמעשה גדול מתלמוד אבל רבא ס"ל כר"ע דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה וא"כ ה"נ יום הגשמים שמביא ג"כ לידי מעשה גדול מיום שנתנה בו תורה וא"כ ר"י ורבא פליגי בהא שכבר נחלקו בו ר"ע ור"ט, גם י"ל דר"י ס"ל דר"ע מודה בהא כיון דהעדר העניות אינו מביא לידי מעשה רק דהעניות מעביר מידי מעשה אבל מ"מ ג"כ אינו מביא ולכן ס"ל לר"י דגם ר"ע מודה בהא שאינו גדול מיום שנתנה בו תורה רק שהוא כיום הזה ואינו גדול ממנו יערף כמטר וגו' יל"ד כפל הלשון באלו הפסוקי' ונראה דהנה הכתוב המשיל התורה למטר וגם לטל, וי"ל דהיינו עפ"ד הגמ' פסחים דף נ' רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך הא כיצד כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה, והנה ידוע כי המטר בא מן לחות הארץ מלמטה והטל בא מחלק האויר הבא מלמעלה, ועי' ביע"ד ח"א שפי' בזה מה שאמרו כי יבא כגשם לנו והשיב אהי' כטל לישראל ע"ש, ולפ"ז יתבאר דמשו"ה המשיל הכתיב התורה למטר וגם לטל דהיינו כיון שיש שני בחי' בלימוד התורה דאם היא לשמה דכתיב בה מעל שמים חסדך הוא נמשל לטל הבא מלמעלה ואם הוא ח"ו שלא לשמה שאינו עולה עד למעלה הוא נמשל למטר שהוא בא מן הארץ מלמטה, ויתבאר בזה דברי הגמ' תענית דף ז' כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנ' יערף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה ולכאורה צ"ב דמנ"ל דהכתוב יערוף כמטר מיירי בעוסק בתורה שלא לשמה ולהנ"ל י"ל כיון דהמשיל הכתוב התורה למטר שהוא בא מלמטה ולכן מוכח דמיירי מתורה שלא לשמה שהיא ג"כ אינו עולה למעלה מעל שמים, וזשה"כ האזינו השמים וגו' ותשמע הארץ וגו' ר"ל כיון דבא הכתוב לדבר מבחי' לשמה שהוא נטל משמים ממעל ומשלא לשמה שהוא כמטר מן הארץ, ולכן אמר הכתוב האזינו השמים דהוא בחי' לשמה ותשמע הארץ דהיא בחי' שלא לשמה וא"כ אין כאן כפל לשון רק דהכתוב דבר משני בחי' הלימוד:

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' ונראה עפ"ד הגמ סנהדרין דף צ"א א"ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאת וכו' ונשמה אומרת גוף חטא א"ל אמשול לך משל חיגר וסומא וכו' אף הקב"ה מביא את הנשמה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל זה הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף עכ"ד הגמ' ולפ"ז י"ל דה"נ כשבא משה להתרות את ישראל והזהירם לתורה ולתעודה א"כ לכאורה יש להם להשיב שיכולו לפטור את עצמם מן הדין שהגוף יאמר שהוא לא חטא רק הנשמה והנשמה תאמר כי היא לא חטאה רק הגוף ועל כן דיבר משה לשניהם כאחד ולכן קרא אותם יחד ואמר האזינו השמים זה הנשמה כנאמר יקרא אל השמים ותשמע הארץ זה הגוף כנ"ל, וז"ש הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט ר"ל כי בקום למשפט גבר לפני הקב"ה יהי' תמים פעלו הגוף והנשמה יחדיו ובכן יהי' כל דבריו משפט ולא יכלו לפטור עצמן ולכן א' אמונה ואין עול ופרש"י א' אמונה לשלם לצדיקים ואין עול להפרע מן הרשעים כיון דהקב"ה דן אותם כשהם תמים ר"ל כשהנשמה הוא בגוף ובזה כל דבריו משפט וצדיק וישר הוא:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה