אור ברסלב
עצי חיים על התורה עצי חיים דרושים על פרשת וארא

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים דרושים על פרשת וארא

עצי חיים דרושים על פרשת שמות

ויצום אל בנ"י ובירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה אמר רב שמואל ב"ר יצחק על מה ציום על פ' שילוח עבדים ואתיא כר' הילא דאמר לא נענשו ישראל אלא על פ' שילוח עבדים הה"ד מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי וגו' ובקרבן העדה שם הקשה למה נענשו שגלו מן הארץ רק על שילוח עבדים ומה שתי' לפי שהוא הי' מצוה ראשונה להם במצרים ובשבילה נגאלו ממצרים על זה גופא קשיא למה זה הי' מצוה ראשונה וגם אמאי בשבילה נגאלו ממצרים: ונראה דהנה בב"מ דף י' ע"א פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום מ"ט כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים והקשו התוס' א"כ יהא אסור להשכיר עצמו בפועל ותי' כיון דיכול לחזור בו אימת שירצה לאו עבדות היא כלל, ובזה פי' אא"ז זללה"ה ביש"מ פ' משפטים הכתוב אשר תשים לפניהם עפ"ד הנחלת יעקב דלכאורה קשה על צדקתו ית"ש שמתנהג בדרך התורה האיך מכר אותנו לעבדים והא אמר ולא עבדים לעבדים אך התי' הוא כיון שבכל יום ויום זמן גאולה הוא א"כ לאו עבדות הוא כלל, וזש"ה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ר"ל דזה נוגע להם היינו לכללות ישראל דממשפטים אלו מוכח דכל יום זמן גאולה היא עכ"ד ז"ל:

ובזה נלע"ד ליישב מה שהקשו המפורשים מה שלא שלמו ישראל הגזירה של ועבדום יענו אותם ארבע מאות שנה שנגזר עליהם וי"ל דהיינו כיון שאסור למכור אותנו יותר משש שנים כדין עבד עברי ואפי' למכור א"ע יותר מג' שנים אסור כמבו' בחו"מ סי' של"ג ברמ"א ואפי' לדברי התוס' דמותר למכור עצמו על יותר היינו משום שיכול בכל יום לחזור בו ולא מיקרי עבד אבל בלא"ה אסור ועי' בש"ך שם ס"ק י"ז ולכן אעפ"י שלא נשלם הזמן של ארבע מאות שנה מ"מ כיון שנתחדשה התורה וגזרה חכמתו ית"ש שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם א"כ אין למכור אותנו לעבדים עבד קבוע לזמן יותר משש שנים וא"כ בדין הוא שנצא קודם הזמן ועיין מ"ש בפ' תבא:

ולפ"ז י"ל דקודם שיצאנו ממצרים נצטוינו על פ' שילוח עבדים כדברי רב שמואל שדורש ויצום אל בנ"י על מה צום על פ' שילוח עבדים וא"כ כ כיון שישראל נצטוו על שילוח עבדים לכן גם הקב"ה שומר משמרתו של תורה ע"כ יצאנו ממצרים קודם הזמן כיון דכתיב בתורה שש שנים יעבוד וכבר עבר הזמן עבדות של עבד עברי ממילא גם אנחנו בנ"י בדין הוא שנצא מעבדות לחרות, וז"ש בירושלמי ואתיא כר' הילא דאמר לא נענשו ישראל אלא על פ' שילוח עבדים היינו דהא ידוע דבמדה שאדם מודד מודדין לו ר"ל כל זמן שישראל שמרו התורה וקיימו פ' שילוח עבדים א"כ בדין מה שיצאנו ממצרים קודם הזמן משום דגם עם בנ"י אין לשעבד עמם עבדות עולם אבל אם גם הם לא קיימו פ' שילוח עבדים לכן נענשו על פ' שילוח עבדים וגלו מן הארץ וכמו דכתבו המפורשים דהגליות הם משלימים הארבע מאות שנים וא"כ מיושב קושי' הקה"ע דנענשו שגלו מן הארץ על שלא קיימו שילוח עבדים דכיון דהם לא קיימו שילוח עבדים ע"כ לא נתקיים בהם ג"כ שילוח עבדים וגם כי לכן הי' מצוה ראשונה להם במצרים פ' שילוח עבדים דרק משו"ז שנתחדשה מצוה זו הי' בדין שיגאלו ממצרים שלא להיותם עוד עבדים לעבדים, כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' וגו' כי טרם תראון מפני ה"א ופרש"י אבל בתוך העיר לא התפלל לפי שהיתה מלאה גלולים, ויל"ד דא"כ אינו שייך הלשון להא כי טרם תראון דמשמע דזה נתינת טעם למאי דכתיב לעיל מיני' אפרוש את כפי ונראה דהנה מבואר בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א כד אתא הקב"ה למפרק את ישראל לא שלח שליח ומלאך אלא הוא בעצמו דכתיב ועברתי בארץ מצרים ע"ש וכן הוא בהגדה לפסח אני ולא מלאך וי"ל הטעם עפי"מ דאמרינן בשבת דף קכ"ז דר' יהושע כשרצה לילך למטרוניתא חלץ תפילין ואמר לתלמידיו שלא יכנסו דברי קדושה למקום טומאה ע"ש ולכן לא שלח הקב"ה למצרים מלאך משום שהמלאך שהוא קדוש לא יכנוס למקום טומאה במצרים שהוא מלאה גלולים אבל בהקב"ה דכתיב השוכן אתם בתוך טומאותם ומשו"ה הקב"ה גאלם בכבודו ובעצמו:

והנה ברמ"א או"ח סי' צ"ד כתב ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקהו עוברי דרכים יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו"ם שלא יבלבלהו בני הבית וכתב במג"א ס"ק י"ג משום דלא רצה ר"י לכנוס בתפילין לבית העכו"ם ק"ו להתפלל עכ"ד ולפע"ד קשה על המג"א דהא מדברי רמ"א משמע דהטעם שלא יבלבלהו אבל בדברי ר"י הטעם כדי שלא יכנס דברי קדושה למקום טומאה וא"כ לא דמי להא דרמ"א וגם דמ"ש המג"א דק"ו הוא לע"ד ק"ו פריכא הוא די"ל דדוקא התם חפץ קדושה אין להכנס למקום טומאה אבל להתפלל מותר ודומה לזה כתב הגמ' בברכות דף כ"ב ע"א דברי תורה אין מקבלין טומאה:

א אבל מ"מ י"ל כדברי המג"א דאין להתפלל במקום גלולים עפ"מ דאמרינן בשבת דף י"ב אמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי ופריך מהך דר' אלעזר ופקדך לשלום ומשני שאני חולה דשכינה עמו וא"כ י"ל דמשו"ה אין להתפלל במקום גלולים כיון דאין מה"ש יכולים לכנוס וממילא שאין המלאכים נזקקין לו:

ויתבאר דברי רש"י דמש"ה לא רצה להתפלל בתוך העיר לפי שהיתה מלאה גלולים ואין המלאכים שהם קדושים יכולין לכנוס בתוך העיר וא"כ לא הי' יכולים להזדקק לתפלתו וע"כ לא התפלל בתוך העיר אך בצאתו מן העיר אשר שם מה"ש יכולים להזדקק לתפלתו הי' לו מקום מוכשר להתפלל לה' וזש"ה כי טרם תיראון מפני ה"א כי בעת גאולת מצרים נאמר בהגדה ויוציאנו ה"א וגו' ובמורא גדול זה גלוי שכינה וא"כ בעת שהי' המורא במצרים מפני שהי' שם גילוי שכינה ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מה"ש אמנם עתה כי טרם תיראון מפני ה"א ר"ל שאין עוד הגילוי שכינה וצריך שיזדקקו לו מה"ש לכן אך בצאתו מן העיר אפרוש כפי אל ה' ולא בתוך העיר כיון שאין מה"ש נכנסין לשם:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה