אור ברסלב
עצי חיים על התורה עצי חיים דרושים על פרשת שמות

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

עצי חיים דרושים על פרשת שמות

עצי חיים דרושים על פרשת ויחי

ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ובבעה"ט כתב ישראל הבאים ר"ת וסו"ת מילה, את יעקב איש סו"ת שבת לומר לך שבשביל שבת ומילה ששמרו במצרים נגאלו ויש להבין השייכות שבת ומילה ובמדרש הבה נתחכמה רצו לבטל שבת אבל מילה לא נזכר ולהנ"ל דבשביל שבת ומילה נגאלו אמאי לא רצו לבטל גם מילה ולמה שבת לבד דייקא:

ונראה דהנה הרמ"א ה' מילה סי' רס"ה כתב וז"ל עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם וכתב הטו"ז וז"ל וראיתי סמך לזה ממדרש רבה פ' אמור ר' לוי אמר משל למלך שגזר ואמר כל אכסנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרנותא תחלה כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת ובדרישה הביא מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח כדאיתא בפ' המפלת עכ"ל הטו"ז ויל"ד בטעמו של הדרישה דא"כ למה נכנסים אצלו בשבת והלא תיכף כשנולד כששכח תורתו הי' צריכין לילך אצלו ועוד לשמחה זו מה זו עושה הא אדרבה יש צער על תורתו ששכח ואמאי נהגו לעשות סעודה ומשתה: וי"ל עפי"ד הגמ' מגילה ג' מבטלין תורה מפני מקרא מגלה ק"ו מעבודה ומה עבודה שהוא חמורה מבטלין ת"ת לא כש"כ ופריך ועבודה חמורה מת"ת והאמר רב שמואל גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי וכו' ומשני ל"ק הא דרבים והא דיחיד פי' ת"ת דרבים שהי' שם יהושע וכל ישראל בזה חמורה ת"ת מקרבנות אבל ת"ת דיחיד קרבנות חמורה מת"ת ע"ש, ולפ"ז י"ל דשני הפירושים שהביא הטו"ז הנ"ל אחד היא דהא לפי המדרש דמילה היא כקרבן ומשו"ה צריך שיעבור עליו השבת שיהא כשר לקרבן ובשבת זו התינוק נעשה מוכשר ומוכן לקרבן וכיון דעדיפא קרבן מת"ת דיחיד ע"כ נכנסים אצלו לבקרו בשבת דייקא על תורתו ששכח ובזה ינחמו על תורתו כיון שתורתו עכ"פ לא עדיף מת"ת דיחיד וכיון דעבודה עדיף מת"ת א"כ אין לו להתינוק להתאבל על תורתו דהא ע"י השבת מזומן הוא לעבודה שהוא עדיף מת"ת דיחיד, והיינו שנכנס להקרבה ע"י המילה ונעשה מוכשר עתה ע"י השבת ולכן נכנסים אצלו ועושים משתה ושמחה בשבת כיון שבשבת זו היא ניחום על התורה וא"ש דברי הדרישה דנכנסים אל התינוק לנחמו בשבת דייקא כיון דבשבת ראשונה שנעשה מזומן למילה יש בזה לנחמו על תורתו ששכח:

ויתבאר המדרש הבה נתחכמה רלו לבטל שבת וי"ל כיון דנגאלו ממצרים בזכות המילה כמאה"כ מתבוססת בדמיך ופרש"י בפ' בא עה"פ והי' לכם למשמרת דנתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה כדי שיגאלו ע"ש והנה כיון דמילה הוא רק אם שמרו מקודם השבת וכדברי המדרש שאין הקרבן ראוי רק אם יהי' מקודם השבת ואין מילה בלא שבת ולכן רצו מקודם לבטל שבת ובכן לא יהיו ראוים למצות מילה אשר עי"ז יגאלו ממצרים:

ובזה יש לבאר ג"כ המדרש הובא בתוס' פסחים דף קי"ז ע"ב וז"ל שיש במדרש לפי שבמצרים עבדו עבדו בהם בישראל בפרך ופרך בא"ת ב"ש וג"ל שהם מלאכות ארבעים חסר אחת וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותן כ"ט מלאכות עכ"ל וי"ל דהיינו נמי כדברי המדרש הנ"ל שרצו לבטל שבת בזה שעבדו בהם בפר"ך ר"ל באותן ל"ט מלאכות עבדו בהם בשבת כדי שלא יוכלו לקיים מצות מילה ולא יהא נגאלים אבל כיון דעבדו השם ששמרו את השבת בזכות זה נגאלו: ויתבאר היטב דברי הבעה"ע הנ"ל שבשביל שבת ומילה נגאלו ישראל ממצרים היינו דבשביל מילה כמאה"ב ביחזקאל מתבוססת בדמיך וגם בשביל שבת דאין מילה בלא שבת ולכן בשביל שתי המצות שבת ומילה נגאלו ממצרים וע"י מ"ש לעיל סוף פ' לך:

בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ופרש"י וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידין לקבל התורה על ההר הזה והקשו המפורשים היתכן שיאמר משה שאין להם זכות במה להגאל והלא אדרבה הי' לו ללמד זכות על ישראל וגם הא זכות זה שיקבלו התורה הוא רק לאחר שיצאו ממצרים אבל עכ"פ קודם הגאולה מה זכות הי' להם מקודם שיהא ראויים להגאל:

דהנה כתב בח"ס עה"ת פ' וארא במה שידוע שהקב"ה אמר לאאע"ה ועבדו ונראה וענו אותם ארבע מאות שנה ולא הי' אלא רד"ו שנה, והרבה טעמים נאמרו ע"ז, ותי' הח"ס כי הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שיעבוד והקב"ה הקדיש את בני ישראל לעצמו ולכבודו ככתוב קדש ישראל לה' וא"כ ההקדש הוא מפקיע שיעבוד מצרים הגם בשהרהינו אצלו לא מהני ההקדש להפקיע מידי שיעבוד אבל בנ"י גורשו ממצרים ויצאו משמה עכ"ד הח"ס ז"ל, והנה מ"ש הח"ס משום שגורשו ממצרים לא הוי הרהינו לע"ד קשה להבין דהא משו"ז גורשו משום שנפטרו משיעבוד מצרים וא"כ כיון דהוי כהרהינו ואין הקדש מפקיע מידי שיעבוד וממילא שוב י"ל דהוי תוך זמנו והאיך יצאו ממצרים קודם שנשלם הגזירה אבל י"ל דהא דאם הרהינו לא מהני ההקדש להפקיע משיעבוד י"ל דהיינו דוקא במטלטלין כגון גבי חמץ ס"ל לרבא כן בפסחים דף ל"א דאם הרהינו לא נאסר חמץ של ישראל שהרהינו אצל נכרי אבל עבד אפי' הרהינו אצל אחר מ"מ אם רבו ראשון הקדישו שפיר מהני ההקדש דבעבד י"ל דלא שייך הרהינו דמ"מ הוא ברשות עצמו ועי' מ"ש בקצה"ח סי' פ"ח סק"ט שמפלפל בכה"ג ובש"ש פ"ה דהיכא דליכא ספיקא דדינא לא אמרי' דהעבד וחזק ותפיס בעצמו רק היכא דליכא ספיקא אמרי' דהעבד תפס בעצמו ע"ש וא"כ לא שייך בעבדים הרהינו ושפיר הא דיצאו ממצרים קודם הזמן משום שהקדישם הקב"ה לעצמו ומפקיע מידי שיעבוד ועי' מ"ש להלן בפ' בא:

ובזה יש לפרש הכתוב להלן בפ' בא בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים ופרש"י בעבור זה שאקיים מצותיו עשה ד' לי רמז תשובה לבן הרשע לומר עשה ד' לי ולא לך שאלו היית שם לא היית נגאל ויש להבין מנ"ל למדרש כל הנ"ל וי"ל כיון דבשביל זה יצאנו ממצרים קודם הזמן משו שקדמנו במצותיו והקדש מפקיע מידי שיעבוד ולי פרש"י בעבור זה שאקיים מצותיו ואנו קדש לד' לכן יצאנו ממצרים וזה שפרש"י ג"כ עשה ד' לי ולא לך דכיון שהרשע אינו מקיים מצותיו ית"ש ואינו קודש לה' ע"כ אלו הי' שם לא הי' נגאל כיון שהוא קודם הזמן של ארבע מאות שנה ואין הקדשו הקדש שיפקיע אותו מידי שיעבוד:

ויתבאר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' וגו' דהנה מה שאמר משה וכי אוציא את בנ"י ופרש"י באיזה זכות י"ל דלא אמר משה דאין זכות ח"ו לישראל שיהא ראוים ליגאל אלא שאמר משה כיון דנגזר עליהם ארבע מאות שנה א"כ מה זכות ר"ל מה יפה כחם לפרוק מעליהם שט"ח שעליהם והאיך אפשר להוציאם בלי טענה קודם כלות זמן השיעבוד ואמר לו הקב"ה דבר גדול יש לי ע"ז בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' היינו שאני מקדש את עמי ישראל קודש לה' ע"י קבלת התורה בקדושת הגוף וכיון דקדשו קדשו ונפקא מידי שיעבוד ושפיר יוכלו לצאת ממצרים קודם הזמן$ למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם פרש"י שמא ישא אחת מכם כד"א כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויש להבין מנ"ל לרש"י ז"ל להוציא את הכתוב מפשוטו שקרא לו לאכול לחם ממש וכמו דמשמע מגמ' סנהדרין (דף ק"ד ע"א) א"ר יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית ומשמע דלחם משמעו כפשוטו:

ונראה דהנה בגמ' קידושין דף כ"ט א"ר יהודא אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אמר רחיים בצווארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו וכתבו התוס' דר"י לבני בבל אמר שהם עניים ואינו יכול להניח אשתו וילך וילמוד תורה ולכן ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ושמואל דאמר נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה לבני א"י שהם עשירים וטוב לו שישא אשה וילמוד תורה בטהרה ע"ש והנה משה כשברח מפני פרעה ולא הי' בידו מאומה א"כ הי' כמו שאר עניים והאיך הי' יכול לישא אשה וילך וילמוד תורה וכמו שאמר ר"י רחיים בצווארו ויעסוק בתורה וע"כ אמר יתרו קראן לו ויאכל לחם ר"ל שהוא יתן לו ארוחתו על שלחנו די מחסורו אשר יחסר לו ובכן ישא אשה קודם ואח"כ ילמוד תורה וזה שפרש"י קראן לו ויאכל לחם לחם ממש ובזה שמא ישא אחת מכם ר"ל כיון שהי' לו לחם לפניו תמיד ואז טוב לו יותר לישא אשה ואח"כ ללמוד תורה ולכן ישא אחת מכם, וזש"ה ויואל משה לשבת את האיש היינו כי ראה שיכול לישב עם יתרו והוא לשון עכבה כמאחז"ל בסוכות תשבו וגו' ופרש"י דהוא לשון עכבה וע"כ ויתן את צפורה בתו למשה ר"ל שנשא אשה מקודם:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה