עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת תזריע
אשה כי תזריע וגו' במדרש הה"ד אחור וקדם צרתני זכה אדם נוחל שתי עולמות ואם לאו בא ליתן דין וחשבון:
ונראה ביאורו עפימ"ש שם במדרש כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חי' ועוף במע"ב כך תורתו מתפרשת אחר תורת בהמה חי' ועוף (הובא ברש"י) ובגמ' סנהדרין ד' ל"ח שנינו ת"ר אדם נברא בע"ש ומפני מה שלא יהי' צדוקים אומרים שותף הי' להקב"ה במעשה בראשית דבר אחר שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במע"ב דבר אחר כדי שיכנס למצוה מיד וצ"ד למה לי הכי ג' טעמים ולא די בראשון לבד ואפ"ל עפ"י מ"ש במשנה אבות הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת מטפה סרוחה כי' ופי' הרע"ב המסתכל שבא מטפה סרוחה נצול מן הגאות והמסתכל שעתיד לילך למקום עפר רמה ותולעת נצול מן התאוה וכו' והמסתכל שעתיד ליתן דין וחשבון פורש מן החטא כי' מזה נשמע דעל שלשה דברים האדם עומד והם היסוד שלו כ' המה לו למחסה ולמסתור מיצה"ר וינצל מן העבירה וזהו רומז בגמ' הנ"ל דלכך נברא בע"ש כדי שלא יאמרו שותף הי' להקב"ה במע"ב ר"ל לזכור גדולתו של הקב"ה ולפניו יטהר גבר בעת יעמוד למשפט ומשו"ז בעודו בכוחו וגבורתו יפשפש במעשיו:
ואמרו ד"א שאם תזוח דעתו עליו אמור לו יתוש קדמך שם רומז לזכור הפחיתות שבו ממקום שבא מטיפה סרוחה ועי"ז ינצל מגאוה:
ואמרו ד"א כדי שיכנס למצוה מד ירמוז למה שהזהיר להסתכל ולחשוב בדעתו בכל עת ולאן אתה הולך למקום עפר יאמרו במשנה שוב יום א' וכו' היינו שכל ימיו יהי' בתשובה כי לא תדע מה יולד יום ועי"ז אמרו שיכנס למצוה מיד כי אין אדם יודע ימיו וע"כ יכנס למצוה מיד וז"ש במדרש אשה כי תזריע כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חי' ועוף וכו' והטעם כנ"ל להסתכל בג' דברים המצילים את האדם מן החטא וע"ז אמר המדרש הה"ד אחור וקדם צרתני ופי' בס' אמרות טהורות תלים קל"ט שכל עיקר יצירתו של אדם בעבור שינצל מיצה"ר ע"י אחור וקדם דהיינו לקדמותו מאין באת וזהו קדם ולאן אתה הולך הוא אחור דהיינו אחריתו, ותשת עלי כפכה דהיינו ועוד בה שלישי' והוא לזכור לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון והבן: א"י לפ' דברי המדרש הנ"ל עפי"ד הגמ' הנ"ל מפני מה נברא האדם בע"ש שאם תזוח דעתי עליו אומר לו יתוש קדמך ד"א כדי שיכנס למצוה מיד ויש לומר דהני תרי טעמי אחד הוא עפימ"ש בס' שבט מישראל סי' ע"ח בפי' ה"כ במה אקדם לה' דאיתא באלשיך מי הקדמני ואשלם לו תחת כל השמים לי הוא: לפי שאמרו מי הקדים לעשות מצוה לפני טרם אשלם לו עשה ציצית נתתי לו טלית עשה מזוזה נתתי לו בית וכו' והוסף הרב הרמ"א שאפי' מה שיעשה כל ימי חייו אינו מספיק תמורת כל מה שנברא בעולם ושישנו תחת השמים וז"ש תחת כל השמים ר"ל תמורת מה שיש תחת כל השמים לי הוא באופן כי אין לאדם שום קדומה על הקב"ה עיי"ש:
ולפי"ז מי שקנה ענוה דמשה ומשים עצמו כמי שאינו בעולם אז המצוה אשר יעשה האדם יוכל להקדים ד' דליתא להאי כללא דהרמ"א והן דברי הנביא במה אקדם ה' בהיותו בערך מה שהוא ענותנותו דמשה שאמר ונחנו מה שהיא כאלו אינו בעולם אז אקדם ה' עכ"ל [הובא ביש"מ פ' בראשית ד"ה לא ידון רוחי באדם] וזה ירצה בכוונת אמרם הנ"ל דאדם נברא בע"ש כדי לאחוז במדת ענוה שאומרים לו יתוש קדמך ואידך פירושא גומר דבריו כדי שיכנס למצוה מיד ר"ל מיד תיכף בלי הקדמת ה' דאם משים עצמו כאינו אז יקדים לה' כאמור:
ויתבאר בזה המדרש אשה כי תזריע וגו' והטעם דתורתו מתפרשת אחר תורת בהמה וכו' כדברי הגמ' הנ"ל כדי ללמוד מדת ענוה ובזה יוכל להקדים לה' וע"כ אמר הה"ד אחור וקדם צרתני ר"ל אם יתגאה מי הקדים לעשות מצוה טרם עזרתו מעם ה' וזהו בבחי' אחור אבל אם בענוה יאחז ערכו אז הוא בבחי' קדם שהוא מקדים לה' והבן:
אשה כי תזריע וגו' וטמאה וגו' וביום השמיני ימול וגו' וקשה מה ענין מצות מילה לכאן:
ונראה עפי"מ שכתבו בטעם סיבת חטא הקדום דלכאורה יפלא הכי יציר כפיו של הקב"ה יפנה עורף לבלי שומע בנקל ה' שלא נצטוה אלא מצוה אחת: וניחא להו להמפו' דהנה ידוע דעיקר מה שנברא האדם הוא לשבר את הטבע מה שנולד מבטן אמו בתאות וחומריות:
והנה קודם חטא אדה"ר הי' מושלל מהגשם והי' כאחד ממלאכי מרום ואח"כ כשחטא נתגשם ע"י תערובות טו"ר וזהו המסיתו לכל דבר ולכן היי זאת בכוונה וה' אנה לידו להכשל בחטא כדי שיהי' בו מהגשם והאדם בבחירתו יעמוד נגד היצה"ר לכבשו ולנצחו וזהו טובה גדולה לאדם אם יצא כגבור נגד יצה"ר והדברים עתיקין כ"כ האר"י והערבי נחל:
ועי' מ"ש בפ' בראשית:
והנה אמרו במס עירובין אמר ר' יצחק הרבה ארבה עצבונך אלי שני טיפי דמים דם נדה ודם בתולים הרי שחטא הקדום הוא מקור לדם נדה וזש"ה וטמאה שבעת ימים והוא ע"י חטאו דאדם קדמאה דהוא סבה ראשונה כדי שיהא האדם מוכרח בכחו וגבורתו לעמוד מול עצת היצר וע"כ ביום השמיני ימול וגו' שהוא ג"כ רמז אשר האדם בבחירתו צריך לעבוד עבודה תמה להשלים עצמו במדותיו כמו"ש בספר החינוך פ' לך כי שירש מצות מילה ממה שלא נברא מהול לרמז כמו שתשלום צורת גופו הוא ע"י פעולות אדם ככה תשלום צורתו הנפשיות הוא ע"י מעשה ופעולתו הטובים עכ"ד וע"כ אמר הכ' אחר שהזכיר טומאת נדה ויולדת שהיא בא מסבת חטא הקדום כדי שהאדם יעמוד בבחירתו אמר ג"כ מצות מילה שהיא ג"כ לרמוז אשר האדם בחירתו חפשית וצריך להשלים עצמו ע"י מעשיו ופעולתו הטובים:
א"י על המדרש הנ"ל אחור וקדם צרתני זכה נוחל שני עולמות וכו' עוד שם אחור וקדם צרתני זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך:
ונראה עפימ"ש בבני יששכר במאמרי שבתות מאמר ד' במה שאמרו חז"ל במעשה בראשית נמלך בנשמותיהן של צדיקים תחלה דהנה השי"ת רצה לברוא העולם הנסיון והבחירה שיהי' כל הפעולות והמעשים נעשים כפי מעשה התחתונים הכל ע"י התעוררת דלתתא הנה הי' בהכרח שגם בראשית המחשבה יהי' ע"י התעוררת דלתתא כי היסוד שורש הכל והאיך יהי' באפשרי הר' לא הי' אלא הוא ושמו בלבד ע"כ ישראל עלה במחשבה כביכול שיער בחכמתו ית"ש איך שיהי' לו תענוג מעבודת ישראל בכל זמן ועדן אחר הבריאה ובפרט מעבודת הצדיקים בכל דור ודור וזה הי' מספיק להתעוררת דלתתא כיון שהי' מוכנים לצאת אל הפועל לפי"ז מה שכל אחד ואחד מישראל עושה איזה מצוה כעת מניח תפילין ומתעטף בציצית זה הי' במעשה בראשית בבחי' אתערותא דלתתא והבן מאוד עכ"ד ז"ל ובזה פירשתי אמרם ז"ל במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות ויש להבין איך רשע אחד מאבד את העולם כלו ח"ו ועי' בברטנורא שם משפ"י ולהנ"ל יתבאר כיון דכל מעשה בני אדם לטובה הי' בראשית המחשבה בעת בריאת העולם וזה הי' בבחי' התעוררת דלתתא וא"כ מי שהוא רשע ח"ו מאבד את העולם כיון שבמעשיו נחסר עי"ז האיתערותא דלתתא ולהיפך ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם כלו שבזה שמקיימין מצות השי"ת זה הי' במעשי בראשית להתעוררת דלתתא וע"כ מקיימין את העולם כיון שרק במעשיהם גרמו מה שצוה ונברא העולם והבן:
וע"י מ"ש בפ' משפטים:
ועם זה יובן דברי המדרש הנ"ל עה"פ אשה כי תזריע דמדבר מתחלת ביאת האדם לעוה"ז ומפרש ג"כ יצירתו כמושפ"י רש"י כאן ואמר הה"ד אחור וקדם צרתני זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשי בראשית:
כיון דנשמותיהם של צדיקים עלה במחשבה תחלה ובכח מעשיהם שיעשו אח"כ נברא העולם וע"כ הם קודמין למעשה בראשית דהא הן הי' בבחי' אתערותא דלתתא לכל מעשה בראשית וע"כ הם כאלו קדמו לכל מע"ב כיון שהקב"ה יודע ועד מראש קורא הדורות ונחשב מעשיהם להיות תחלה וע"כ קודמים למע"ב במעשיהם הטובים לא זכה אומרים לו יתוש קדמך כיון שבאמת בעת הבריאה אחרי ככלות הכל נוצר אח"ז האדם ואם חיו לא זכה במה נחשב עכשיו לתחלה וע"כ יתוש קדמך ואמר המדרש ג"כ זכה נוחל שתי עולמות עוה"ז ועוה"ב כיון שמעשיו נחשבין תחלה לאתערותא דלתתא בעת הבריאה והוא מקיים עי"ז העולם כמו"ש במשנה ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם ואם ח"ו לא זכה עתיד ליתן דין וחשבון על שמאבדין העולם כיון שבמעשיו נחסר האתעררותא דלתתא אשר עי"ז נברא העולם והבן:
אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים במדרש הה"ד תן חלק לשבעה אלו ז' ימי נדה וגם לשמונה אלו ח' ימי מילה אמר הקב"ה אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואתה מולו לשמונה ימים הוי וביום השמיני וכו' ונראה דהנה גמר אומר הכתוב כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ ולכאורה לפי המדרש מה ענינו לכאן ויתבאר לע"ד דהנה לעיל בפ' בא כתיב ראו כי רעה נגד פניכם ופירש"י כוכב אחד ששמו רעה אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנונית שלי אותו כוכב עולה לקראתכם והוא סי' דם והריגה והפך ה' את הדם לדם מילה שמל יהושיע אותם:
נשמע מזה דאם יש לישראל בנים זכרים ומלים אותם מהפכים אותו כוכב רעה לדם מילה אבל אם אין להם בנים זכרים להמול במה יתהפך אותו הכוכב לטוב וז"ש תן חלק לשבעה אם שמרת ז' ימי נדה אני נותן לך בן שנימול לשמונה ואמר הטעם כי לא תדע מה יהי' רע על הארץ היינו אם לא יהי' לך בן שנימול ל"ח לא תדע במה יהי' להפוך את הכוכב ששמו רעה ובזה יתבאר הסמיכות מה כתיב למעלה אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים וגו' להבדיל בין הטמא וגו' אשה כי תזריע וילדה זכר היינו כי ה' המעלה אותנו מארץ מצרים להטיב לנו ולא ברעה הוציאנו כי הפך את הרעה לטוב והיינו לדם מילה ולכן להבדיל בין הטמא ר"ל לשמור ז' ימי נדה ובשכר זאת יתן ה' בן שנימול לשמונה על ידי שתבדילו בין הטמא:
לכן אשה כי תזריע וביום השמיני ימול, אשה כי תזריע וילדה זכר ופירש"י כשם שיצירתן של אדם אחר כל בהמה חי' ועוף במעשה בראשית כן תורתו מתפרשת אחר תורת בהמה חי' ועוף:
ובמדרש הנ"ל הה"ד אחור וקדם צרתני זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך ונראה עפי"מ דאי' בסנהדרין מפני מה נברא אדם בע"ש שאם תזוח דעתו עליו אמר לו יחוש קדמך במע"ב ולכאורה קשה להבין דמשמע דמזה יבא ללמוד מדת ענוה מפני שיתוש נברא בתחלה ומה בכך:
ויש לומר לפי"נ היד אפרים באו"ח פי' קס"ז בהא דמקשים אהדדי הא דאמר"י דאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו ויליף לה מקרא דכתי' ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת וכתיב א' אומר ותשת העדה ובעירם ותי' ביד אפרים דהטעם דאסור לשתות קודם משום דכל אדם אין להחזיק עצמו לזכאי שלפעמים אין לו זכות רק שאוכל בזכות הבהמה כדאיתא במדרש בעובדא דאלכסנדר מוקדן ולכן בהוצאת מים מן הסלע שהי' לפי נס ע"כ האדם קודם לבהמה עי"ש וז"ש בגמ' הנ"ל שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך במע"ב היינו דמשו"ז נברא הבהמה קודם מפני שאם אין זכות לאדם ניזון בזכות הבהמה וע"כ גם ביצירה נברא הבהמה קודם ואומרים לו לאדם יתוש קדמוך שהבהמה קודם והאדם ניזון בזכות הבהמה וז"ש במד"ר זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מע"ב היינו שאם באמת זכה הוא קודם לבהמה לכן אם הוא בדרך נס הוא רק בזכות אדם הוא קודם לבהמה ואמר הכ' הכא שמדבר בתורת האדם שמתפרשת אחר כל בהמה מפני שנברא כן כפירש"י והטעם שנברא האדם אחר הבהמה מפני שלפעמים האדם ניזון בזכות הבהמה וע"כ אמר המדרש דאם זכה נעשה לו נסים והוא קודם לבהמה והבן מ צ ו ר ע זאת תהי' תורת המצורע במדרש הה"ד מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד וכו' והי' מכריז מאן בעי למזבן סם חיים כו' הוציא לו ספר תהלים הראה לו הפסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתרי' נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל וא"ל זאת תהי' תורת המצורע המוציא רע עכ"ל:
ונראה לפרש עפימ"ש בשב שמעתתא לפרש הכתוב בהאזינו כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם כי בהיות הנשמה למעלה אינו אלא בבחי' בור ריק שאינו נובע רק מתמלא מאחרים ומצד עצמו הוא ריק וברדתה אל עולם השפל והשיג' מה שעלי' להשיג בגזירתו ית"ש אז היא בבחי' באר מעין המתגבר וכל דלית לי' מגרמי' כלום עני חשוב כמת כמ"ש בגור ארי' דמי באר קרוין מים חיים לפי שנובע מעצמו משא"כ מי בור ולזה עני חשוב כמת ושונא מתנות יחי' ולזה אמר ויפח באפיו נשמת חיים דעיקר בריאת האדם בעוה"ז בכדי שתהא הנפש בבחי' באר ותקרא נשמת חיים ולזה אמר כי לא דבר ריק הוא מכם פי' מעצמותיכם בבחי' בור שאינו מצד עצמו רק מתמלא מאחרים כי הוא חייכם עיקר הבריאה שיהא חיים בבחי' חיות מעצמיכם נבאר ומים המתגבר ונובע מעצמו ובזה לא יהי' נהמא דכסופא עכ"ד עיי"ש: ובזה פירשתי בפ' בהעלותך מה שאמרו חז"ל מצורע חשוב כמת כי ידוע דצרעת בא על עון לה"ר כמבואר בערכין ט"ז ואי' בספרים דמי שמדבר לה"ר נוטלין ממנו כל המעשים טובים מה שעשה וע"כ אמרו דמצורע חשוב כמת כיון דלית לי' מגרמי' כלום ואין לו מבחי' חיות ומאי אהני לי' במה שבא לעולם הזה שיגע לריק שאין לו כלום משלו ועזב לאחרים חילו וע"כ נקרא מת שאין לו כלום משלו שהוא בבחי' חיות מעצמו:
ועם זה יתבאר המדרש מי האיש החפץ חיים היינו שיהא בבחי' מים חיים שנובע מעצמו דתכלית הבריאה אשר ברא אלקים את האדם על הארץ להשיג מה שבכחו להשיג ובזה הוא בבחי' חפץ חיים (יט-19) והוציא לו ספר תהלים נצור לשונך מרע שלא ידבר לה"ר ואז אם יקיים ועשה טוב הרי הוא בבחי' חיים דאם דבר לה"ר מאי אהני לי' כל עמלו אף אם יגע בתורה ומצוה כיון שנוטלין ממנו הכל ואך אם שומר פיו ולשונו מלדבר מה שהפה אסור לדבר הרי כל מה דעשה טוב קנין עצמית והוא בבחינת חיים ומסיים המדרש לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהי' תורת המצורע המוציא רע ר"ל דאם מוציא רע היינו שדבר לה"ר אף כל מה שעשה לטוב כל הימים אינו עולה בידו כלל:
א"י עפימ"ש בס' דרך פקודיך מל"ת ל"ד בשם הרב הקדוש מוהרמא"ו זצוק"ל דבדבר האדם דברים בטלים הוא כלל אביזרי' דאזהרת לא תרצח כי כל דיבור הוא שיעור קומה שלימה יוצא מכל כחות נפשו והוא מבטלי' שמריק הקומה הלזו למקום תהו ובטל אזי מבטל ומרצח אותה הקומה חלק מקומת נפשו עכ"ד עיי"ש, ומצאתי כדבריו בזוה"ק פ' קדושי' עה"פ לא תלין וגו' דהא כל אינן הבלים דנפקי מפומי' כל ההוא יומא כלהו סלקין קמי' קוב"ה וקיימין קמי' לבתר סלקא נפשי' ונפשי' דאנשי ביתי' וקיימין באינון הבלין דפומי' וכדין אפי' אתגזר על ההוא בר נש כמה יומין וכמה טבאן כלהו מתערקין ומסתלקי מיני' ע"כ עיי"ש, ובזה פירשו הפ' יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה דהנה ידוע מ"ש הרמ"א באו"ח סי' א' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה וכו' כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותיו וכו' ולא דיבורו עם בני אדם כדיבורו במושב המלך כ"ש כשמשים האדם על לבו שהמלך מה"מ עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והכנעה ובושתו ממנו תמיד וכו' עכ"ד הרי דמי שיראת ד' על פניו שומר פיו ולשונו מלדבר דברים בטלים והבלים, וזש"ה יראת ד' היינו הירא את דבר ד' והוא ע"י שמקיים שויתי ד' לנגדי תמיד דבזה שישים רסן לפיו יגיע אליו היראה מהדר גאונו ע"כ יוסיף ימים עי"ז דבהיפוך ח"ו אשר לא שם אל לבו ליראה את ד' ומדבר דברים בטלים מרצח כחות נפשו ועי"כ שנות רשעים תקצורנ' דאינו שומר תנועותיו ועסקיו ורשע יתקרי וגם שמדבר מה שהפה אסור לדבר ומריק מהקומה שלימ' למקום תהו וע"כ שנותיו תקצרנה ועיי' מש"כ בפ' חי', ובזה יש לפרש ג"כ מה שאמרו חז"ל מצורע חשוב כמת והיינו משום דצרעת בא על עון לה"ר והיינו דברים בטלים ואסורים ועובר בזה על רציחת דמו בנפש עצמותו שמקצר ח"ו ימיו בזה וע"כ נקרא חשוב כמת כיון דע"י לה"ר פסק לחיותא דילי' שמריק כחות נפשו, ובכן לך תעלה ביאור המדרש מי האיש החפץ חיים שלא יקצר ח"ו משנותיו וגם אוהב ימים לראות טוב ר"ל דיומין טבאן דאיתגזר עלי' לא יתערקו ולא יסתלקו מיני' כדברי הזוהר הנ"ל ע"כ ינצור לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה והיינו ע"י שישים ד' לנגדו תמיד ויהי' דיבורו כאלו יושב לפני המלך ותנועותיו ועסקיו אינו דומה במושב המלך כתנועותיו ועסקיו כשהוא יושב לבדו בביתו וז"ש סור מרע ועשה טוב דבהא תליא דכשם שדיבורו יהי' במדה ומשקל כך תנועותיו ועסקיו יהי' כאלו יושב בבית המלך וע"כ יסיר תנועותיו מרע ויעשה אך טוב ולכך הזהיר משה לישראל זאת תהי' תורת המוציא רע דבא על עון לה"ר ועי"כ הי' חשוב כמת דבדבר דברים בטלים מרצח כח חיותו ובשב ורפא לו נאמר ביום טהרתו דייקא היינו על מה שטימא עצמו שחב לעצמו עד יום טהרתו: כנגע נראה לי בבית, במשנה פי"ב דנגעים איתא אפי' ת"ח ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע לי בבית אלא כנגע, ואפשר הטעם בזה עפימ"ש בהרמב"ם שם שראיית צרעת הנזכרת בתורה אמרו שהוא עונש וכו' ויתחילו בביתו ואם חזר בו מוטב ואם לאו יבא במצעות ואם לא חזר בו עדיין יבא לגופו עכ"ד עיי"ש ונראה לבאר דבריו דמשו"ה לא התחיל בתחלה בעור בשרו וגופו עוד בפעם הראשון כיון דכל מה שאירע לאדם ח"ו לחטוא נגד הבוב"ה היא מחמת שכחה כמו"ש בגמ' אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות גם ידוע דברי הזוה"ק במה שנגע בכף ירך יעקב ופי' הזהר גיד דאיהו מנשה לבני נשא מפלחנא דמאריהון ותמן רביע יצה"ר, והנה אמרי' בפ"ב דביצה גבי ההוא סמיא דשכח להניח עירוב תבשילין ואמר לי' שמואל סמוך אדידי לשנה הבאה שכח ג"כ וא"ל שמואל פושע את עיי"ש הרי מזה דהשוכח פעם ראשון נקרא שוגג אבל השוכח ב' פעמים נקרא פושע ומש"ה באם חטא בפעם ראשון יבא הצרעת בביתו אבל לא בגופו כיון דחטא בא מחמת שכחה ונקרא שוגג בפעם ראשון ואף דשוגג ג"כ צריך כפרה מ"מ לא יגיע לו עונש בגופו בחטאו בשגגה ואם חזר בו מוטב ואם לאו יבא במצעות ובגופו ממש כיון דמפעם שנית ואילך נקרא פושע וז"ש במשנה אפי' ת"ח ויודע לא יגזור שהוא נגע ודאי רק יהא כמסתפק ושואל כאלו אינו יודע וכאלו אינו ת"ח דהא בת"ח אמרינן בב"מ דף ל"ג דשגגות נחשב להם כזדונות ומייתי לה מקרא הגד לעמי פשעם וגו' אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות וע"כ אין לומר שהוא ת"ח דהא בת"ח אף שוגג יחשב כמזיד ואלו נגעי בתים מורים דנחשב לו לשוגג והבן: