עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת שמיני
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ובמדרש כל שבעת ימי המילואים הי' משה משמש בכהונה גדולה כסבור ששלו הוא ביום השביעי א"ל הקב"ה לא שלך הוא אלא של אהרן הה"ד ביום השמיני וגו' וברש"י לזקני ישראל להשמיעם רז"ל שעל פי הדיבור אהרן נכנס ולא יאמרו מאליו נכנס, וקשה למה הוצרך רש"י לומר כפל דברים דכיון שהי' עפ"י הדיבור נשמע ממילא שלא נכנס מאליו גם צ"ל מהיכן נשמע שהשמיעם דבר זה, ונראה עפימ"ש באוה"ח פ' קרח לפרש הפ' בזאת תדעון כי ד' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי כי החשד אולי מצד שמצא משה חן בעיני ד' כשהי' משה חפץ לתת גדולה לאחד מקרוביו כגון הכהונה לאהרן והנשיאות לאלצפן הי' ד' מסכים על ידו אבל לא מצד שיש עיכוב בדבר לזה אמר כי לא מלבי לא הייתי חפץ בדבר זה אך הכל הי' רצון הבוב"ה עכ"ד עיי"ש נמצא דאהרן נכנס לכהונה גדולה לא מצד איזה פעולה ורצון משרע"ה כי אם הכל מאת ד' היתה זאת, וזהו שפרש"י שעפ"י הדיבור אהרן נכנס ולא יאמרו מאליו נכנס פי' שלא יאמרו מאליו מצד שרצה משה אשר אהרן אחיו יהי' כה"ג והסכים הקב"ה על ידו וא"כ הוא מאליו שלא הי' עיכוב בדבר עפ"י הדיבור ומשה השמיע להם דבר זה ביום השמיני וכמו"ש במדרש דמשה הי' סבור ששלו הוא וא"כ ממילא דלא הי' חפץ על אהרן וזה מוכח מביום השמיני שקרא משה לזקני ישראל להשמיעם שלא נכנס אהרן מאליו עפ"י רצון משה דהא הי' סבור ששלו הוא:
ויהי ביום השמיני וגו' במס' מגילה (דף יו"ד) אמרינן תנא אותו היום שמחה גדולה היתה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר עיי"ש, צל"ד מדוע תלה יום זה והשוהו ליום שנבראו בו שמים וארץ, ונראה עפימ"ש החינוך להרא"ה ז"ל הטעם על המקוה שמטהרת על שהוא כמו שלא בא עדיין הדבר לעולם והי' רק מים ולא שום דבר נברא עכ"ד, וי"ל בזה ביאור הדברים עפ"י מ"ש בד"מ או"ח סי' תר"ו בשם מהרי"ל דבעי"כ צריך לטבול משום תשובה כגר המתגייר שצריך טבילה עיי"ש, ויש להבין דמה ענין טבילה לתשובה, ויותר צ"ב דמשמע דגר שצריך טבילה הוא משום תשובה ומה ענין זה לזה ולהנ"ל יובן כיון דהבעל תשובה צריך לתקן מעשיו שעשה עד כעת וכאלו לא עשה מן העבירות כלל ולא יזכרו ולא יעלו על לב לעולם ע"כ צריך טבילה במים כי להיות מחובר לטהור וכמו שהמים קדמו לעולם שהי' קודם כל נברא כן הבע"ת ע"י חרטה הוא כמו שלא בא עד כעת לעולם וכן הגר שנתגייר הוא כקטן שנולד דמי ועד שנתגייר הוא כמו שלא בא לעולם וצריך נמי משו"ז טבילה במים, והנה אהרן הכהן כשאמר לו משה קרב אל המזבח פרש"י שהי' אהרן בוש וירא לגשת משום מעשה שהי' וכל העושה עבירה ומתבייש בו מוחלין לו כל עונותיו וזהו עיקר התשובה הכנעה ומרדות בלבו של אדם לפני ממה"מ יותר ממאה מלקיות כמבואר בגמ' וע"כ היתה שמחה גדולה לפני הקב"ה בו ביום השמיני שהי' אהרן בוש כיום שנבראו בו שמים וארץ ר"ל דהבע"ת הוא כמו קודם כל הנבראים כנ"ל והוא והוא דומה ממש כיום שנבראו שמים וארץ שהי' בעת ההוא קודם כל הנבראים שהי' אז חידוש העולם בכל מעשי בראשית ומי כאהרן שהי' בוש ממנו ית"ש והי' בע"ת גמור וע"כ היתה שמחה גדולה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ:
כי היום ה' נראה אליכם, ולהלן הוא אומר וירא אליכם כבוד ה' גם תיבת היום צ"ב, ונראה עפימ"ש ביערות דבש דבעשי"ת אז באים הרהורי תשובה בלי התעררותא דלתתא, ובזה מפרש בתפלה למשה עזרי מעם ד' בלי התעררותא דלתתא אימת עושה שמים וארץ דהיינו בר"ה עת הבריאה של שמים וארץ ובזה יתבאר דהנה במגילה (דף יו"ד) איתא אותו היום שמחה גדולה הי' לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר עיי"ש וא"כ מבואר דביום השמיני של מילואים היתה שמחה לפני הקב"ה כיום הבריאה וע"כ גם בעת ההוא היתה התעררותא דלעילא בלי התעררותא דלתתא, וזש"ה כי היום ביום השמיני שהוא כיום הבריאה ד' נראה אליכם מעצמו בלי התעררותא דלתתא אבל אח"כ אמר הכתוב וירא אליכם כבוד ד' היינו אם תעוררו עצמיכם מקודם כי הכל נעשה בהתעררותא דלתתא:
זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' ובמדרש ילקוט אשר צוה ד' תעשו אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם והנ"ל עפימ"ש א"ז זצלה"ה בס' יש"מ פ' יתרו על המדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע נעקר יצה"ר מלבם בהקדם הא דאי' במס' ברכות (דף ל"ה) בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות ראשונים הי' מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר דורות אחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות כדי לפטרן ממעשר, וי"ל דאלו ואלו כוונתם לשמים וללמד זכות על האחרונים דבאמת נתנו מעשר ועשו אך לפטור כי היכי דלהוי כאינו מצוה ועושה ומצד הסברא אינו מצוה ועושה עדיף דמ"ט דמצווה ועושה עדיף הוא משום דמגרי יצה"ר וידוע דכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו א"כ בדורות הראשונים דהי' גדולים א"כ מצווה ועושה חשוב להכניס דרך טרקסמון ודורות אחרונים דיצה"ר קלוש א"כ אינו מצווה ועושה חשוב לכך הכניסו דרך גגות, והייצא מזה דלולא יצה"ר אינו מצווה ועושה עדיף, והנה כאן אמרו ישראל נעשה ונשמע נעשה קודם לנשמע וקשה למה לא אמרו נשמע ונעשה דמצווה ועושה עדיף לזה אמר המדרש בשעה שאמרו נעשה ונשמע נעקר יצה"ר מלבם א"כ אינו מצווה ועושה עדיף, ושפיר הקדימו נעשה לנשמע עכ"ד הקדושים, ועפי"ז פרשתי דברי רש"י בפ' צו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות היינו מכח הצווי גדול כח היצר וצריך זירוז יותר מיד (היינו בדורות ראשונים) ולדורות (אף בדורות האחרונים דיצה"ר קל עכ"ז מכח הצווי יתגבר היצר) וז"ש המדרש זה הדבר אשר צוה ד' תעשו אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם כלומר אם ד' צוה א"כ יתגבר היצה"ר וע"כ אמר המדרש זה יצה"ר תעבירו מלבבכם וכנ"ל והבן:
וירא אליכם כבוד ד' ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' פרש"י שהי' אהרן בוש וירא לגשת ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, ונראה לפ' עפימ"ש בתפלה למשה סי' י"ז אני בצדק אחזה פניך וגו' כי בנהמא דכסופא מתבייש למחמי אפין באפין והנה המקבל צדקה יש לו נהמא דכסופא אבל אנ' בצדק ר"ל אף שאני מקבל צדקה מהשי"ת רק דנ"ל סברא נכונה דידוע דקוב"ה משלם מדה כנגד מדה א"כ מי שמקיים בחייו שויתי ד' לנגדי תמיד שהשי"ת תמיד לנגד עיניו וכמו שפרשו יראו את ד' קדושיו שהם רואין אותי ית' בכל מקום שרואין רואין אותו יתעלה כי אין מחסור ליראיו כי יראיו יודעין כי כחו ית"ש בכל והוא המקיים הכל ולית אתר פנוי מיני' א"כ אח"כ בעת קיבל שכרו זוכה ורואה כ"כ אפין באפין אך מי שאינו מקיים כנ"ל ח"ו נשאר על קו הדין דבאמת הוי נהמא דכסופא ומתבייש ובעית לאיסתכולי באפי' והיינו פי' דהאי קרא אני בצדק אף שאני מקבל צדקה עכ"ז אחזה פניך בזמן שאשבעה בהקיץ תמונתיך דהיינו שמקיים שויתי ד' לנגדי תמיד והוא פי' נפלא בס"ד עכ"ד הק':
וז"ש הכתוב וירא אליכם כבוד ד' ר"ל בעיניכם הרואות תוכלו לחזות בנועם ד' אפין באפין, וז"ש רש"י ז"ל שהי' אהרן בו"ש ויר"א לגשת כמו"ש הרמ"א או"ח סי' א' שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים וכו' כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה עומד עליו ורואה מעשיו מיד יגיע אליו היראה והכנעה בפחד הית"ש ובושתו ממנו תמיד, וע"כ אהרן שהי' תמיד הית' לנגד עיניו וע"כ הי' בו"ש ממנו תמיד וגם יר"א כאשר כן עי"ז יגיע הירא"ה והכנעה בפח"ד הי"ת וע"ז אמר לו משה למה אתה בוש ר"ל בשביל זה עצמה שאתה בוש היינו כיון שעיניך תמיד אל ד' ע"כ לכך נבחרת לשרת בקודש כי כן הוא מדה כנגד מדה וע"י עבודתך תזכה אשר ירא אליכם כבוד ד' ר"ל שתשרה שכינה בינינו ועין בעין נראה בהתגלות כבודו עלינו א"י למה אתה בוש לכך נבחרת עפימ"ש ביש"מ פ' ויקרא להבין ענין הקרבן אם אדם חטא בהמה מה חטאה דעיקר הוא שישים אדם אל לבו שבשביל שחטא ישחט תמורתו בעל חי שלא חטאה ואין עול בכפה בודאי אין זה כ"א השתעבדות פחות לנכבד ומזה יקח ק"ו החוטא בעצמו אם הבע"ח לנגד אדם אשר לא בראו ולא גמלו כל טוב על אחת כמה וכ"ש איך ראוי להאדם להשתעבד ולהכניע להנכבד ממה"מ הקב"ה שבראו והוציאו מאין ליש וגמלו כל טוב ואינו מסיר השגחתו ממנו אף רגע כו' עיי"ש, ועפי"ז י"ל ג"כ כשדיבר משה אל אהרן להקריב את חטאתו לכפר בעדו ובעד ביתו שם אלו לבו החשבון הנ"ל איך שראוי לו להשתעבד לממה"מ וע"כ הי' בוש להקריב את קרבן ד' כי מי הוא שיהי' נרצה להיות ספין כמלאך משרת וע"ז השיב משה לו אדרבה מטעם זה שאתה בוש לכך נבחרת כי זהו עיקר טעם הקרבנות ליקח מוסר השכל לדעת חכמה ומוסר לבא עי"ז לידי הכנעה ומדות טובות איך ראוי לאדם השפל להשתעבד להשם הנכבד ממה"מ הקב"ה:
א"י עפימ"ש באוה"ח פ' זו על מה שאמרו חכז"ל כל האומר הקב"ה וותרן יותרו בני מעיו א"כ הנפש החוטאת משפטה הי תמות כמאמר הנביא איך יביא קרבן ויפטר, ונראה כי טעם נכון יש בדבר עפ"י המשפט כי כשהאדם חוטא אין בחינתו בחינת אדם ע"ד שאמרו אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ונעשה בהמה וביום שחוזר בתשובה רוח הוא באנוש יעלה ממדרגת בהמה למדרגת אדם האם ראוי הוא להמית אדם זה תחת בהמה ולזה דוגמת החוטא שהי' בהמה ראוי להקריב תמורתו בהמה ובזה אפי' בזמן הקרבת הקרבן בעד ה החטא היא על קו המשפט עכ"ד ז"ל, ובזה פירשתי הפ' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבקר וגו' ול"ל אדם ל"ל גם מדוע הקרבן צריך להיות ממין הבהמה דייקא, ולהנ"ל יאמר דהכ' ישמיעני דדוקא כשהוא אדם היינו ששב מחטאו ועלה למדרגת אדם יקריב קרבנו דאל"כ נפש החוטאת נדון וכו' ולזה צריך להביא ממין הבהמה דוגמתו שהי' אז בשעת החטא בבחי' בהמה, ויל"פ בזה המדרש ואל א' כי ירבה לסלוח זהו עשירית האיפה שויתר הקב"ה משלו (הובא ביע"ד ח"ר) דהנה נתבאר דמה שהאדם מביא קרבן כפרה אין זה שום ויתר רק בדין הוא כיון דלאחר זה ששב האדם אין זה הוא שהי' בעת שחטא כיון שנתעלה לבחי' אדם וצריך להביא קרבן תמור נפש הבהמה שהי' האדם בעת החטא והנה בעשירית האיפה שנרצה לו לכפר מליו ולא הביא דבר מה עבור בחי' נפש הבהמה שחטא וע"כ מקרי ויתר מה שהקב"ה מוותר לכפר עליו שא"צ להביא קרבנו מן הבהמה והבן:
ובזה יתבאר דברי רש"י הנ"ל שהי' אהרן בוש וירא לגשת מאימת הדין להקריב קרבן לה' לכפר עליו כיון שבדין לכאו' לא מהני קרבן על חטא וע"כ אמר לו משה למה אתה בוש ר"ל מה זה שאתה בוש בעבירה שבידו וזהו עיקר החרטה והתשובה בושה והכנעה ומרדות בלבו של אדם וכמו שאחז"ל כל העושה עבירה ומתבייש מוחלין לו לכך נבחרת בחיים ומהני הקרבן כיון דלאחר התשובה גם הדין מסכים להביא קרבן להתכפר בו כנ"ל זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' ובילקוט אשר צוה ד' תעשו אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם וצ"ב, ונראה דהנה כתבו התוס' בע"ז דף ג' דהא דגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה לפי שהיצה"ר מתגבר יותר על המצווה להחטיא ממי שאינו מצווה עי' בע"י שם, ועפי"ז פרשתי הכ' התהלך לפני והי' תמים ופרש"י התהלך לפני במצות מילה ובדבר הזה תהי' תמים שכ"ז שהערלה בך אתה בעל מום לפני, ונתקשו המפורשים מדוע לא נקרא תמים עד שמל עצמי וי"ל דהנה אאע"ה שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה חוץ ממצות מילה מילה שלא קיים עד שנצטווה והנה עד שלא קיים מצות מילה יש לבעל דין מקום לחלוק דאין רבותא דהא לא הי' מצווה ועושה ואין היצה"ר מתגרה בו ואלו הי' מצווה ועושה אולי לא הי' יכול לעמוד לכבוש את היצה"ר והנה עכשיו שצוה לו הקב"ל להמול את בשר ערלתו ועמד בנסיונו לכוף את יצרו הרי מזה דאף בדבר שהוא מצווה עליו ואעפי"כ יעשה כתורה וכמצוה ע"ב בשכר זאת תמים יקרא בכל מעשיו כי מזה נראה בחוש שאפי' אם הי' מצווה בכל מעשיו הטובים שעשה עד כעת הי' מתגבר על היצה"ר לעשות את אשר צוה ד' אותו, ובזה יל"פ הכ' ויפול אברהם על פניו ופרש"י ממורא השכינה שעד שלא מל לא הי' בו כח לעמוד ורוה"ק נצב עליו וצ"ב ונראה עפימ"ש בקידושין דף ל' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו שנאמר וכו' וא"כ נשמע שהאדם זוכה להשראת השכינה כדי שינצל מהתגברות היצה"ר עליו וא"כ אאע"ה קודם שנימול שקיים כל התורה בלי צווי וא"כ לא הי' לו היצה"ר וע"כ לא הי' בו כח לעמוד כשרוה"ק נצב עליו דהא השראת השכינה הוא על האדם כדי להנצל מהיצה"ר ובאאע"ה בלא"ה לא הי' היצה"ר מסיתו כיון שהי' אינו מלווה ועושה עד שנימול:
ויתבאר דברי המדרש הנ"ל דהנה לעיל כתיב כי היום ד' כראה אליכם פרש"י להשרות שכינתו במעשה ידיכם וז"ש זה הדבר אשר צוה ד' תעשי ר"ל אם תעשו מה שצוה ד' אתכם אז וירא אליכם כבוד ד' להשרות שכינתו בתוככם כיון דע"י הציווי בא התגברות היצה"ר וע"כ תזכו להשראת השכינה לעזור אתכם להצילכם ואמר המדרש אותו היצה"ר תעבירו מלבבכם דאעפ"י שתהא מצווים ועומדים והיצה"ר מתגבר עי'ז ולכן תעבירו אותו מלבבכם: זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' ובמדרש אורי יצה"ר תעבורו מלבבכם, אפ"ל עפי"ד הגמ' סוכה דף נ"ב לעת"ל מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר וכו' ואף הקב"ה מתמה עמהם שנאמר גם בעיני יפלא, ופי' המפורשים הכוונה עפימ"ש חז"ל לולא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ויאמרו הצדיקים א"כ איפוא מה נבא מחר על שכרינו שלא יהי' נהמא דכסופא כיון שלא נעשה דבר מצדנו ולכן גם הקב"ה כביכול מתמה עמהם שנאמר גם בעיני יפלא ר"ל שהקב"ה יתלה הנצחון בהם ויאמר גם בעיני יפלא נצחונם עכ"ד עיי"ש: וזש"ה זה תדבר אשר צוה ד' תעשו ר"ל מה שהקב"ה צוה עלינו אף שהכל בא בעזר ד' מ"מ תעשו ר"ל העשי' נקרא עלינו כאלו אנחנו עשינו בלי עזר ולכן וירא אליכם כבוד ד' דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאיסתכולי באפי' והיינו וירא אליכם כבוד ד' שלא נבוש בעוה"ב ונוכל לראות כבוד ד' כיון שהקב"ה יתלה הנצחון בנו כאלו מעצמינו עשינו בלתי עזר מקודש, וז"ש המדרש אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם אנו מעצמינו נעבור את היצה"ר והקב"ה יתמה עם הצדיקים כאלו הם לבדם היו יכולים לכבוש אותו: וזש"ה ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח פרש"י שהי' אהרן בוש להקריב את הקרבן שבא על חטא לכפר כיון שהי' חושב בנפשו אשר מעתה לא יוכל לכבוש את היצה"ר מעצמו וא"כ יהי' לו נהמא דכסופא וע"כ הי' בוש עתה יותר כיון שאחר החטא קשה יותר את היצה"ר וכמו שמצינו בכתובות דף י"א דבטעם טעמא דאיסורא קשה לפרוש ממנו וא"כ אלמלא לא עזרו לא יכול לו וע"כ אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת היינו באופן זה גם אם רק בעזרתו נכבוש את היצה"ר חשוב כאלו מעצמינו יכול לו לכבוש אותו ולך ה' החסד שהוא נחשב כאלו הכל ממעשינו בלתי עזר כי אני ד' המעלה אתכם מארץ מצרים וגו' עיין מ"ש בחידושי לבבא מציעא דף ס"א ע"ב: