עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת צו
צו את אהרן וגו' זאת תורת העולה היא העולה, יש להבין כפל הלשון וברש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות וצ"ב ובתנחומא בעת שעשה אברהם עולת האיל שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר מהו אחר אלא אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו ובכל נפשו בא להעלות את יצחק בנו לעולה ושלח לו האיל הבטיחו בעת שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד וכו' וצריך ליישב מדוע לא כתב המדרש זאת במקומו בפ' וירא, ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' חקת כי הענין בכל המצות יש תיקונים וכל התיקונים הם מ"י הכוונות ולפי"ז יעלה על הדעת שאותן שאינם יודעים לכוון אינם פועלים כלום בעשיית המצות ח"ו והם שלא להזכיר כי אמנם דבאמת עיקר תיקוני המצות הם ע"י הכוונה הראוי בקשר במדות עליונות אך מחסד השי"ת שאם אחד עושה מצוה כראוי כבר עשה סולם לכל העושים מצוה ההוא עכדה"ק עיי"ש: וזש"ה וישא אברהם את עיניו ר"ל הגביה עיניו למעלה כאדם הצופה ומביט למרחוק לדעה מה יעשה לו כן הביט אברהם אחרי מופלג בדורות אחרונות אשר לא יבינו ולא ישכילו האיך ובמה להקריב את קרבן ה' ככל חקתו ומשפטו בכוונה הראוי' להיות וע"כ וירא והנה איל ואחר שראה הקב"ה שאברהם אבינו הקריב את האיל תחת בנו בכל לבבו ובכל נפשו וכיון ותיקן בכל כוונה הראוי' כמצותו וע"כ בשכר זאת שכבר עשה הסולם שראשו מגיע השמימה בכל הייחודים עי"ז יוכלו גם בניו להקריב את קרבן ה' אף אם אינם עוד בגדר זה לתקן שרשה במקור עליון בתכלית כוונה הנרצה ועי' מ"ש סוף פ' בחקותי, וזש"ה זאת תורת העולה היינו הכוונה המצוה בייחוד ותיקון הראוי' להעשות היא העולה ע"י התיקון דעיקר נעשה רק לפי הכוונה ותורתו וע"כ פרש"י אין צו אלא זירוז כוונה הראוי' מיד ולדורות ר"ל דאם נעשה מיד כראוי' וכנכון כבר עשה בזה סולם גם לדורות הבאים אחריהם לכבוש להם הדרך וכאשר אנו מכוונין בכל המצות כאשר כוונו בה אנשי כנה"ג, זאת תורת העולה הוא העולה, ויל"ד כפל הלשון ונראה דהנה אמרו חז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו היינו דמי שמזכה את הרבים הקב"ה רגלי חסידיו ישמור שלא יבא חטא ומכשול לידו, ובזה י"ל מה שאמרו חז"ל ומתלמידי יותר מכולם היינו במה שמלמד לזולתו תורה ומוסר עי"ז גם לעצמו מועיל כי הקב"ה מצילו מחטא וע"כ הרי הוא כאלו לומד מהם מוסר, וז"ש ג"כ קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים היינו אפי' יקשוט עצמו מ"מ אל תאמין בעצמך כי לפעמים יפול הנופל ח"ו אבל אם יקשוט אחרים ומזכה את הרבים אז הקב"ה שומרו ומצילו מחטא, וזש"ה צו את אהרן ואת בניו לאמור לאחרים זאת תורת העולה שילמדו לאחרים ויהא מזכה את הרבים וזה היא העולה היינו הקב"ה יעזור לו אשר גם הוא יקריב את העולה כי במה שלמד לאחרים לעשות המצוה כן הקב"ה יעזור לו שיוכל לקיים ככל המצוה עליו לעשות:
א"י זאת תורת העולה וגו' עפי"ד הפנים יפות תחלת פ' ויקרא לפרש והיו נכונים ליום השלישי שכל מצוה צריכה הכנה ועי"ז נעשה כלי מוכן לקבל אור התורה ואור המצוה ומטעם זה אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי לך והודיעם והוא אור של שבת הגנוז וא"א לקבל האור בלתי הכנה שע"י ההכנה נעשה כלי לקבל עכ"ד, ובזה יש לפרש בהפטרה הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא לפני בוא יום ה' וגו' ויל"ד למה אלי' יבא לפני היינו קודם בא יום ה' אך להנ"ל כיון דלקבל האור צריכה הכנה ע"כ בהכרח אשר אלי' יבוא מקודם כדי אשר אנחנו נדע האיך ובמה להכין עצמינו לקבל האור ושפע הקדושה אשר יהי' בימים ההם במהרה בימינו, וכן אמרו חכז"ל לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר והכינו את אשר יביאו היינו שצריך להשכים ולהכין את עצמו שיהא כלי מוכן לקבל בעצמו אור קדושת שבת, וזש"ה זאת תורת העולה היינו ע"י שלומד מקודם תורת העולה ומכין עצמו לקבל אור המצוה של העולה ואח"כ היא העולה נעשה כלי מוכן לקבל אור המצוה של העולה, וז"ש צו את בנ"י וכפרש"י אין לו אלא זירוז היינו שצריך להשכים ולזרז עצמו לקבל אור המצוה:
זה קרבן אהרן ובניו, במדרש הה"ד זה ישפיל וזה ירים בלשון זה השפיל ואשליכהו באש ויצא עגל הזה ובלשון זה הוגבה זה קרבן אהרן וצ"ב, ונראה עפימ"ש בספר עבודת ישראל פ' בלק ע"ש הרב הקדוש קדושת לוי ז"ל לפרש מ"ש חז"ל גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל ואנכי לא אשכחך זה מ"ת, והענין כי עינינו רואות כי מי שהוא מגזע טובה ממקור הקדושה ועבד את בוראו אינו חידוש כ"כ כי התורה מחזרת לאכסני' שלה משא"כ אדם שבא ממשפחת בזוי' ומכח שורש לא ט"ב ועוזב דרך הרע והולך בדרך הטוב והישר הוא דבר חידוש והוא יתעלה יותר בזה שבא ממשפחה רמה ועושה טוב והנה ישראל קדושים ממקום קדוש יהלכו זרע אברהם יצחק ויעקב הגם שקבלו התורה ואמרו נעשה ונשמע לא הי' דבר חידוש כי אפשר לומר מעשה אבותיהם בידיהם ולא מידם וכחם אבל אחר שעשו העגל מזה נראה בעליל שהי' בהם מוטבע בטבעם שורש רע מאשר ישבו במצרים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכיון שאח"כ עשו תשובה ונתקן החטא אז גדולה ונפלאה מעלתם בקבלתם את התורה, וז"ש גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל כיון שעשו תשובה אבל ואנכי זה מעשה סיני לא אשכחך כלומר בעת שאזכור מעשה סיני אז לא אשכח מעשה העגל כ"א זכור אזכרנו להגדיל זכותם עי"ז עכדה"ק עיי"ש, ובזה יש לפרש מה שפרש"י פ' שמיני עה"פ ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח שהי' אהרן בוש וא"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת והדקדוקים ידוע ועי' מ"ש שם במקומו ולהנ"ל י"ל שהי' אהרן בוש להיות כהן משרת עבד ד' וסרסור בין ישראל לאביהם שבשמים וכיון שידע בנפשו מה שאירע לו מקרה בסבת חטא העגל וא"ל משה למה אתה בוש ר"ל בשביל זה עצמו שאתה בוש במעשה עגל לכך נבחרת לפי שזה יותר מתהלל אם מעצמו בחר בטוב בבחירתו וגבר על טבע הרע ממי שהוא בשרש הטבע בקדושה יתירה, וז"ש המדרש זה ישפיל ואשליכהו באש ויצא עגל הזה והיינו מעשה העגל ואדרבא בזה ירים אהרן להיות כהן גדול מה שצוה ה' עליו לאמר לו זה קרבן אהרן ביום המשח אותו להיותו כהן גדול כיון שהוא מתהלל יותר אדרבא ע"י מעשה וחטא העגל להגדיל עי"ז זכותו וכנ"ל: א"י כי ידוע דהעיקר הקרבן הוא התשובה בחשבו אל לבו דמה שנעשה עם הקרבן בנפש הבהמה הי' צריך לעשות לו וכששוחט הבהמה יחשוב אז כאלו הוא נשחט וכאלו דמו נזרק וכאלו מעיו נחתכין ונשרפים כאפר על גבי אש המזבח וכן כל מעשה קרבן כסדר הזה, והנה אמרו חז"ל כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכבר אמרו חז"ל באהרן הכהן שאה"כ ויעש את העגל הזה דלש"ש נתכוון כדי לתלות הסרחון בו ולא בב"י עם קדושיו וראי' לזה דאל"כ איך יביא קרבן בציווי הי"ת הלא אם הוא המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, וז"ש המדרש בלשון זה השפיל היינו מעשה העגל ובלשון זה קרבן אהרן (דקרבן הוא עיקר התשובה) הוגבה דמזה מוכח דכוונתו לש"ש דהא נתקבל תשובתו הבא ע"י קרבן: קח את אהרן וגו' ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד ותקהל העדה אל פתח אהל מועד ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ד' לעשות, ופרש"י עה"פ הקהל את העדה זה אחד מן המקומות שהחזיק מיעוט את המרובה, ויש לדקדק דזה הו"ל לרש"י לפרש עה"פ ותקהל העדה עוד יש לדקדק דהו"ל ויקהל העדה גם מה שאמר משה זה הדבר וגו' הוא לכאו' כשפת יתר, והנראה לי עפימ"ש ביש"מ פ' בשלח הטעם דקריעת ים סוף הי' על ידי שליח ולא ע"י הקב"ה לבדו משום דכל מעשיו ית"ש בעצמו ראוי להיות נצחי כמוהו ופעולה שאינה נצחי הוא פחיתות ח"ו לו ית' ומטעם זה אמרו אלמלא אמרו ישראל למשה דבר אתה עמנו לא הי' שכחה ובקריעת י"ס שהי' רק לפי שעה ואח"כ שב לאיתנו לכך הוצרך להיות ע"י שליח עכ"ד עיי"ש ומזה דפעולת השי"ת הוא כמוהו כבי' וכשם שהוא בלתי תכלית מהוה כל הוויות למעלה מהזמן ואינו תופס מקום כך פעולותיו ית"ש אינו תופס מקום ואין להם שום דמיון ותפיסה כלל, ויתבאר בזה כשאמר הקב"ה בעצמו למשה קח את אהרן ולא אמר לו הקב"ה לאמור לאחרים רק הוא בעצמו יקח את אהרן ואת כל העדה אל פתת אהל מועד ודיבורו של הקב"ה ופעולתו הוא כמוהו בלי שום תפיסת מקום וע"כ פרש"י מה"פ ואת כל העדה הקהל זה אחד מן המקומות שהחזיק מיעוט את המרובה כיון שדבריו ית"ש אין תופס שום מקום וכמו באם הי' שמעו ישראל התורה מפי הגבורה לא הי' שכחה משום דפעולותיו כמוהו כמו כן מה שנאמר למשה מפי הגבורה לעשות אין לו שום תפיסת מקום כלל ולכן לא פרש"י שהחזיק מיעוט את המרובה עה"פ ותקהל העדה כיון שזה נמשך ממה שנאמר מפי הקב"ה בעצמו למשה לעשות וע"כ אין כתיב ויקהל העדה דמשמע שהי' ע"י פעולה אנושי רק ותקהל מעצמו בלי שום עשיי' וכשראה משה כן אמר לישראל זה הדבר אשר צוה ד' לעשות ר"ל מה שהי' כן בלי שום תפיסת מקום ומאליו בלי שום עשי' הוא מחמת שהשי"ת צוה כן לעשות ופעולותיו כמוהו בלתי שום מקום ותפיסה כלל: