אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת שמות

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת שמות

ספר עצי חיים על התורה - פרשת ויחי

ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה וגו' הק' המפו' א) הבאים והלא כבר באו ומה שתי' במדרש שעד שלא מת יוסף לא הוטל עליהם משא של מצרים וכו' לכך הוי כאלו באים עתה לפי שעתה הרגישו בביאתם, קשה הלא כתיב אח"ז באו, ב) ויהי כל נפש וגו' שבעים נפש ויוסף הי' במצרים מקודם הי' ראוי לומר ויוסף הי' במצרים ואח"כ ויהי כל נפש שהרי יוסף במנין השבטים ובכלל השבעים נפש, ג) וימת יוסף וגו' ובני ישראל פרו וישרצו וגו' מה שייכת לזה כאן, ד) הא כבר נאמר למעלה סוף פ' ויגש ויפרו וירבו מאוד ותרי קראי למה לי:

והנראה כי נודע קושי' הקדמונים הא השי"ת אמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ולא היו אלא רד"ו, ותי' כי רבוי העם שפרו ורבו מאוד זה השלים המנין, וצריך להבין דהא גזירה זו נגזרה על כל ישראל וא"כ מה בכך שהי' ריבוי עם הא גם על אותן שנתרבו יותר מן הטבע ג"כ נגזר הגזירה של ועבדום וענו אותם, ונלע"ד עפי"מ שכתב א"ז זצ"ל ביש"מ פ' בשלח (ד"ה עוד במדרש) פי' הגמ' אלמלי הי' ישראל באגודה אחת אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם דהיינו משום דשם ישראל מורה על השליטה באומות ובשריתם למעלה כמשה"כ כי שרית עם אלקים ועם אנשים והנה הוא זכה לזה לאשר כי הי' בו כל מיני שלימות וכל מדות הטובות ואח"כ כאשר נאסף אל עמו נתחלק בחינתו לי"ב שבטים ומהם לשבעים נפש ומהם לס' רבוא צינורות הם הנפשות של ישראל ובכללם תמצא כל המדות הטובות והשלימות שהי' בישראל סבא, ולכן הם נקראים ישראל על שמו ואז נאמר עליהם כי שרית, אך זה דוקא כשהם באגודה אחת וחזי לאצטרופי בהדדי דאז הכללות הוי כישראל סבא, וזהו שאמרו אלמלי הי' ישראל באגודה אחת דאז יש להם בחי' ישראל סבא לא שלטה בהם אומה ולשון עכ"ד עיי"ש ובפ' תשא: ועפי"ז יובן אמרם דריבוי עם השלים המנין ר"ל כיון שעד שלא הי' בהם ס"ר עוד לא נתחלק בחי' ישראל סבא לגמרי אך בהגיע העת שנשלם מניינם יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים ולא הי' שליטת המצריים להשתעבד בישראל כיון שבאו אז בכללות לבחי' ישראל סבא הנאמר עליו כי שרית וגו': וז"ש במדרש עד שלא מת יוסף לא הוטל עליהם משא של מצרים דהא נתחלק בחי' ישראל לי"ב שבטים וע"כ כשהיו השבטים קיימים אין כל אומה ולשון הי' יכול לשלוט בהם ומשו"ה קודם פטירת יעקב מוכרחים הי' יעקב ובניו לרדת מצרימה כיון שיוסף הי' במצרים והי' צריכים להיות באגודה אחת להיותם כישראל סבא כנ"ל ובא הכתוב להודיע ויוסף הי' במצרים לומר בזה מדוע באו בני יעקב למצרים וע"כ אמר כיון שיוסף הי' במצרים והי' צריכים להיות באגודה אחת ואח"כ וימת יוסף וכל אחיו והי' צריך להתחלק בחי' ישראל לס' רביא וע"כ ובנ"י פרו וגו' כדי להשלים המנין ס"ר וכשהי' ס' רבוא עלו ממצרים ואין שום אומה ולשון הי' יכולה לשלוט בהם:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, עיין בבעה"ט ישראל הבאים הבאים ר"ת וסו"ת "מילה", את יעקב איש סו"ת "שבת", וצ"ב:

ונראה עפימ"ש בס' בני יששכר לפרש הפסוק בישעי' והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות וגו' דהנה אנחנו לא נדע איזה זכות מן המצות אשר יהיה בידינו לראות בפורעניות הרשעים הצוררים הנה גילה השי"ת ע"י הנביא הנאמן אשר אלו הג' מצות חדש שבת מילה יספיקו לזכות את ישראל שיזכו ע"י לראות בפורעניות הרשעים והוא הנאמר לישעי' והי' מדי חדש בחדשו (הרי לך מצות חדש), ומדי שבת בשבתו (הרי לך מצות שבת), יבא כל בשר (זהו מצות מילה) אבר שאין בו עצם רק כל בשר הנה בזה יבא להשתחות לפני עכ"ד עיי"ש:

ובזה נראה לומר מדוע מצוה ראשונה שנצטוו ישראל הי' מצות קידוש החדש דייקא, ולהנ"ל י"ל דבזמן שהגיע עת שיגאלו ישראל ממצרים והי' ערום וערי' בלי מצות ומע"ט אך בזאת ששמרו בנ"י את השבת גם במצרים כנודע מאחז"ל שמשה רבינו ע"ה בחר להם יום מנוחה את יום השבת, וגט כי שמרו בריתו של א"א להמול להם כל זכר כמוש"ה ביהושע כי מלים הי' כל העם היוצאים וגו' בשכר זאת הי' די להם להגאל אותם ממצרים ורק כיון שלזה עוד צריך להם זכות של מצות חדש לכן בעבור זה צוה ה' אותנו תיכף עוד בהיותם בארץ מצרים מצוה דהחדש הזה לכם ראש חדשים כדי שיצטרפו אלו הג' מצות כולם כאחד לזכות אותם לדורות עולם:

וע"ז יל"פ דברי המדרש הבה נתחכמה רצו לבטל את השבת ורש"י פי' נתחכם למושיען של ישראל וי"ל שנתחכמו למושיעם של ישראל היינו כיון שמשה תקן להם לישראל לשמור את השבת אשר בזכות זה נגאלו כי הוא אחד מהג' דברים שעמדה לאבותינו לזכות לגאולה וע"כ נתחכמו לבטל עצת משה רבע"ה ורצו לבטל אה השבת:

ודברי רש"י והמדרש אחד הוא:

והנה יעקב ובניו כשירדו למצרים בזה תמכו יתידותם שלא ישתקעו שם אף כי הבינו וראו בניהם אשר יקומו אחריהם לא יהי' ראויים לגאולה בזכות עצמם אך בזה אשר ישמרו את השבת וגם את ברית מילה ינצרו הי' בטחונם חזק ואמיץ אשר ה' ירחם עליהם לגאולה ולפליטה גדולה ולכן שם רומז ישראל הבאים ר"ת וסו"ת מילה, את יעקב איש סו"ת שבת ר"ל בזה טובים אלו השנים עד שיבא מצוה השלישי שיהי' מצוים קודם הגאולה ובאלו יהי' כדאי להגאל:

הבאים מצרימה דקדקו המפורשים דהול"ל אשר יצאו מארץ כנען, גם מ"ש בזוה"ק הבאים אינון רתיכין ומשריין עילאין דנחתי עם יעקב והיכן רמיזא בהפסוק:

ואפשר לומר עפי"מ דאיתא במס' שבת (דף ל"א) דר"י סובר סותר ע"מ לבנות שלא במקומו פטור ופריך ממשכן דהוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו ומשני כיון דכתיב עפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ולכאורה הוא משולל הבנה ופי' בס' ערבי נחל פ' שלח עפי"ד הזוה"ק והאר"י ז"ל שהקשו הלא ידוע איסור קדשים בחוץ לביהמ"ק ואיך הקריבו ישראל קרבנותיהם בעת ההוא במדבר ותי' כמו דמצינו ביעקב שקיפל הקב"ה כל א"י תחתיו כמו כן בישראל בעת צאתם ממצרים בכ"מ שהי' חנייתם הי' שם קדושת א"י וגם בנסעם נסע עמהם א"י וכל הקדושה עכ"ד, וא"כ דון מינה כשאמר הקב"ה ליעקב אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה אשר בנסעו ובחנייתו במצרים יעלה אתו והרי הוא כאלו הי' בא"י כיון שהי' עפ"י ד' ולא ירד למצרים:

וזש"ה הבאים מצרימה ולא כתיב אשר יצאו מארץ כנען כיון דגם כשבאו למצרים לא יצא מא"י משום דגם בנסעם נסע א"י עמהם:

וז"ש בזוה"ק אינון רתיכין ומשריין עילאין דנחתי עם יעקב היינו הקדושה שבא"י שהי' עמו באה עם יעקב כיון דכתיב הבאים ולא כתיב יצאו דמשמע דנסע עם א"י וכל הקדושה והבן:

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, י"ל דהנה לעיל בפ' מקץ כתיב ביוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ, ופי' בספה"ק שיוסף בצדקו הי' המשפיע שפע ופרנסה לכל העולם והנה אמרו בפ"ק דתענית פרנסה בשביל רבים שנ' הנני ממטיר לכם וגו' ופריך והרי מן בזכות משה ומשני שאני משה כיון דלרבים הוא בעי כרבים דמי ע"ש, ולפי"ז י"ל דה"נ ביוסף שהי' בכחו להשפיע פרנסה פרנסה לכל עם הארץ אע"ג דיחיד הוא משום דלרבים בעי כרבים דמי: והנה כתב בכלי יקר עה"פ הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו הכוונה כי עצום הוא ממנו כביכול שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל א"כ הגזר של ד' מאות שנה הוא משענת קנה רצוץ עכ"ד, והנה לא פירש בכל"י תיבת רב דלפי דבריו לא הול"ל רק עצום ותיבת רב ל"ל:

ונראה עפימ"ש בפ"ק דר"ה אר"י גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם והק' ע"ז ומסיק ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור, וא"כ י"ל דזה הי' פחד מצרים פן יבטלו הגזירה של ד' מאות שנה אע"ג שהוא לאחר גז"ד מ"מ כיון דרב הוא היינו בצבור יכולים לבטל אפי' לאחר גז"ד וזהו שאמר פרעה אל עמו הנה עם בנ"י רב וע"כ הוא עצום ממנו כב"י ולכן נתחכמה להם למעטם פן ירבה כי לפי מרבית אסיפתם יגדל יקרת קדושתם וא"כ כל מה שירבו בכמות ובאיכות יותר יוכלו לבטל הגזירה ע"כ מגמתם הי' שלא ירבו כ"כ שלא יהיה להם דין רבים לבטל הגזירה לאחר גז"ד אבל טעו בדמיונם דהא אפי' אחד יוכל להיות שיש לו דין רבים ובכחו לבטל הגזירה וראי' מיוסף שהוא לבדו הי' המשביר לכל עם הארץ אע"ג דפרנסה בשביל רבים והיינו משום דכרבים דמי:

וזש"ה אשר לא ידע את יוסף היינו שלא ידע להביא ראי' מיוסף דגם אחד יש לו דין רבים:

וי"ל בזה עוד הבה נתחכמה לו פן ירבה ופירש"י מן המדרש נתחכם למושיען של ישראל היינו למשה שיש לו דין רבים ובזכותו ירד המן משום דכרבים הוא ועי' בפר"ד דרוש י"ג וע"כ נתחכמה לו לדונם במים פן ירבה ר"ל שהוא בעצמו ירבה שיש לו דין רבים לבטל הגזירה והבן:

ויקם מלך חדש וגו' אשר לא ידע את יוסף ופי' חז"ל וכן התרגום דלא מקיים גזירת יוסף, וצ"ל אתה גזירה:

ונראה דהנה לעיל בפ' מקץ כ' ותרעב כל ארץ מצרים וגו' ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו ופירש"י שיוסף אמר להם שימולו, וצ"ל למה צוה להם שימולו דוקא ולא פקד אותם על שאר מצות, וי"ל דהנה נתבאר בס' החינוך להרא"ה פ' לך כי שרש מצות מילה כי הוא תשלום הבריאה וכו' ומה שלא נברא כן הוא לרמז כמו שתשלום צורת גופו היא ע"י פעולת האדם ככה תשלום צורתו הנפשות ע"י מעשה האדם ופעולתו הטובים עכ"ד:

מדבריו למדנו דמצות מילה לרמז בא שצריך האדם להשלים עצמו במעלות ובמדות טובות וע"כ כשהיו המצרים צועקים ללחם אמר להם שיתקנו מעשיהם והי' מחוי להם במחוג שימולו והיינו שצריכין לתקן את מעשיהם ולא יחסר להם דבר ויהי' ניזונין שלא בצער כההוא דאמרי' בקידושין ראית חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי: וז"ש הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו עפימ"ש א"ז זצ"ל ביש"מ פ' בראשית עה"פ נעשה אדם דמשמע לשון רבים ולא אמר אעשה אדם דהנה האדם העיקר בכוונת בריאתו להגיע לשלימתו בבחירתו להוציא מכח אל הפועל השגת שלימות שבראו ית' בטבע יצירתו וא"כ איך יאמר אעשה אדם הרי באמת בעת בריאתו אינו בגדר אדם וכעיר פרא אדם יולד כ"ז שלא הוציא כחו לפועל השלימות וא"כ הוא אינו בגדר אדם ע"י פעולת הקב"ה לבדו רק בצירוף הכח ההוא לפועל שלימתו בבחירתו עכ"ד עיי"ש:

וזה שאמר אל עמו כי עצום הוא ממנו כביכול כמו שפי' רש"י על כי חזק הוא ממנו ר"ל דהאדם הוא בורא את עצמו חלק התלוי בבחירתו והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ האדם רק הוא יכול לברוא את עצמו במה שישלים עצמו בהשגת שלימותו:

וז"ש אשר לא ידע את יוסף ותרגומו די לא מקיים גזירת יוסף דהא יוסף אמר לכל מצרים שימולו והיינו שישלמו עצמם דע"ז רומז מצות מילה וא"כ אם הם אומרים דבנ"י עצום הוא ממנו כב"י וכנ"ל דהיינו שישראל באו לשלימותם משמע שהם לא הגיעו למדה זו ועל כרחך שלא קיימו גזירת יוסף שלא השלימו נפשותם:

ויש לפרש בזה מ"ש הבעה"ט ישראל הבאים ר"ת וסו"ת מילה וצ"ב השייכות לכאן, ולהנ"ל י"ל דבא לרמז ישראל הבאים כנ"ל דישראל השלימו נפשותם וע"כ חזק הוא ממנו כביכול ודבר זה מוכח ממה שישראל קיימו מצות מילה, אשר לא ידע את יוסף שמצרים לא קיימו גזירת יוסף:

ויאמר אל עמו הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו עי' בכל"י דהכוונה כי עצום הוא ממנו כביכול שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל כמו שדרשו בפ' כי חזק הוא ממנו עיי"ש:

ולפי"ז י"ל אומרו רב ועי' ביש"מ, גם להבין דברי המדרש הבה נתחכמה רצו לבטל השבת והוא תמוה:

ונראה עפי"מ דאיתא בחולין (דף ז') ההוא איתתא דהוי קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעא דר' חנינא א"ל שקלי לא מסתייע מילתך אין עוד מלבדו כתיב (ואפי' כשפים) ופריך והא אר"י למה נקרא שמו כשפים שמכחישין פמליא של מעלה ומשני שאני ר"ח דנפיש זכותי' עכ"ד הגמ' והנה ידוע דבמצרים הי' מלא כשפים כמ"ש רש"י בפ' וארא שאמר פרעה כשפים אתם מביאים למצרים שכולה כשפים, ואין עבד הי' יכול לברוח ממצרים ע"י הכשפים ולכן יראו המצרים לנפשם אף דכשפים מכחישין פמליא של מעלה עכ"ז פן ירבו זכיותיהן של ישראל ולא יוכלין להגביר כחם על ישראל בכשפים כיון דנפיש זכותי':

וז"ש הנה עם בנ"י רב ר"ל רב ונפיש זכותיהם וע"כ ועצום ממנו כביכול דאף דכשפים מכחישין פמליא של מעלה עכ"ז כחם עצום מזה כיון דנפיש זכיותי' ולא יסתייע מלתא לנגוע בהם לרעה וע"כ נתחכמה לו שלא ירבו זכיותיהן וימררו את חייהם כמ"ש הכלי יקר כי אצל הקב"ה נאמר כי הוא חייך וגו' בעבודה קשה היינו בע"ז שהוא קשה ורעה וכל המודה בה כאלו כופר בכל התורה כולה ע"כ עיי"ש, ובזה התחכמו שלא יהי' להם זכיות ומצות ומע"ט להצילם מכשפים אחרי שכל מעשיהם לא יועילו להם כיון שיעבדו ע"ז והנה אמרי' בגמ' דכל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו הן הן דברי המדרש דרצו לבטל מהם השבת דאם ישמרו שבת יסור עונם וחטאתם יכופר ע"כ מורא עלה על ראשם שוב פן ואולי ירבו זכיותייהן וע"כ רצו לבטל השבת, ועי' מ"ש בפ' בלק ובפ' וישב: (עוד ביאור על מדרש זה תמצא לעיל בפ' בראשית), ותיראן המילדות את הא' וגו' ותחיין את הילדים פירש"י מספקות להם מים ומזון:

ונראה עפימ"ש אאמ"ר זללה"ה בפ' וירא לפרש הכ' ויטע אשל וגו' ויקרא בשם ה' אל עולם, עפ"י מאמרם ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שנאמר בראשית ברא אלקים ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר שנאמר ביום ברוא ה' א' ארץ ושמים, הרי דזה מה שמתנהג השי"ת במדת הרחמים הוא בשביל שיהי' קיום לעולם וידוע כי ה' צלך ופירשו במדה שאדם מודד מודדין לו וכמו הצל שעושה מה שהאדם עושה כן השי"ת מתנהג עם האדם כמדתו:

וזש"ה ויטע אש"ל ר"ת אכילה שתי' לוי' וא"כ ריחם על הבריות לתת להם מאכל ומשתה עי"ד ויקרא בשם ד' היינו שנתעורר רחמים בעולם כי במדה שאדם מודד וכו' וא"כ א' עולם בשביל שיהא קיום לעולם עכ"ד ז"ל עיי"ש: וזש"ה ותיראן המילדות את הא' בשביל שמתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד היינו בשם א' ראו והבינו אשר אך בשביל קיום העולם מתנהג הקב"ה ברחמים רבים וע"כ צריך לעשות ולדבק במדותיו כדי שיתעורר מדה"ר בעולם ולכן מספקות להם מים ומזון ובשביל שהם חששו לקיום העולם התנהג הקב"ה עמהם במדת רחמים וכמש"ה וייטב אלקים למילדות וירב העם וגו' היינו שהי' קיום לעולם וגם ויעש להם בתים וכמו שנאמר ויבן את את בית ה' וגו' שנתעורר מדת הרחמים על ידי מעשיהם:

א"י ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים:

וקשה כפל הלשון דאם לא עשו כדבר המלך ממילא מובן דחיו את הילדים עי' רש"י:

ונראה עפ"י דאי' במס' סוטה (דף י"א) ובמדרש ולא עשו כאשר דבר אליהן מלמד שתבען לדבר עבירה ולא קבלו ממנו, והנה איתא בעקידה דהירא מא' אין לו אלא יראה אחד מאחד ואין לו יראת הברואים דהוא מושל על הכל והטעם בזה דכל מה שיש בעולם יש באדם ויש בו כח מכל הברואים והכח הזה הוא כמלך אצל הכח שיש בברואים וא"כ כשעובד אלקים ומכניע כל הכחות תחת הנשמה כו' משא"כ כשהוא נמשך אחר הבהמיות א"כ כל הכוחות שיש לו מושלים עליו מכש"כ מה שהוא חוץ ממנו עכ"ד ובזה פי' ביש"מ בהפטרה לפ' ראה הפ' הן גור יגור אפס מאותי ר"ל דאפס היא לשון אסיפה כמו אפס כסף ור"ל הן גור יגור פי' שיש לו כמה יראת משום דאפס מאיתי היינו שאין א' כל מזימותיו עכ"ד:

וזש"ה ותיראן המילדות את האלקים ר"ל שלא נמשכו אחר תאות הבהמיות וזהו שלא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ר"ל שלא נתבעו לו בדבר עבירה כמבואר בגמ' סוטה (דף י"א ע"ב) וע"כ משו"ז יכלו להחיות הילדים ולא יראו ולא שמרו פי מלך כיון שיראו מאלקים ולא הי' להם יראה אחרת חוץ ממנו וא"ש:

ותרא אותו כי טוב ואי' במדרש שנולד מהול:

וצ"ל מהו הטוב שנולד מהול, ב) איך שייך לומר טוב ביום שנולד ואיזה ילד אינו טוב ביום שנולד, ג) האיך נמשך כי טוב ליתצפנהו ג' ירחים וכי בלא זה לא הי' משתדלת להציל פרי בטנה:

ונראה עפ"י דברי החינוך להרא"ה פ' לך כי שורש מצות מילה היא תשלום הבריאה מגלה עטרה ומסיר הערלה שהוא תוספות בו ומה שלא נברא כן הוא לרמז כמו שתשלום צורת גופו הוא ע"י פעולת האדם ככה תשלים צורתו הנפשות הוא ע"י מעשי האדם ופעולתו הטובים עכ"ד:

והנה בס' העקרים (מאמר ג' פ"ב) האיר עינינו במה שיש לדקדק מפני מה ביצירת כל הבע"ח נאמר בהם כי טוב וביצירת האדם לא נאמר כי טוב, ותירץ לפי שאין בבע"ח שום שלימות זולת שלימות המציאות ולכן נאמר ביצירתם כי טוב לרמז כי עם מציאתם מיד נשלם הטובות שאפשר שיהי' בהם אבל ביצירת האדם לא נאמר כי טוב להורות כי הטוב המכוון באדם אינו רק שלימות המציאות אבל יקוה שיגיע ממנו טובות אחר יותר נכבד ולא יגיע עם מציאותו אלא אחר שיוציא הכוחנית מכח אל הפועל אז יגיע אל שלימות המכוון בו שהוא שלימות התכלית ע"כ ת"ד לענינינו:

(ועי' ביש"מ בראשית עה"פ נעשה אדם) והנה במשה רבינו ע"ה שנולד מהול שהוא ע"כ לרמז שהוא אינו כשאר בני אדם שלא נבראו בתכלית השלימות כ"א לאח"כ כשישלים עצמו במדותיו שיהי' נקרא אח"כ שלם בגופו ובצורתו ועל כן נאמר במשה ביום תולדתו "כי טוב" להורות שבעת מציאותו הי' בשלימות הטוב בלי שום מחסור בגופו ובצורתו:

וזש"ה ותרא אותו כי טוב ר"ל כי ביציאתו נולד עם הטובות שבו בשלימות גמור ולא הי' צריך עוד שום תיקון וע"כ שגם נולד מהול דהא מצוה זו לרמז שעוד צריך תיקון בנפשו להשלמת צורתו וע"כ אמר במדרש שנולד מהול אבל באדם אחר ביום שנולד אינו טוב כי עוד צריך תיקון ע"י פעולת אדם, ולפי"ז נמשך שפיר ותצפנהו שלשה ירחים דמאחר שראתה כי טוב הוא ונולד בתכלית השלימות הבינה מזה דע"כ נולד לא להשלמת עצמו כ"א לטובת עמו ישראל שינתן התורה על ידו:

והנה בז' אדר נולד משה וא"כ ישלמו ג' חדשים בששה בסיון יום המעותד מששת ימי בראשית לקבלת התורה וכן הוא בסוטה (דף י"ב) אותו היום ששה בסיון הי' ולכך ותצפנהו שלשה ירחים לרמז על זה נולד לקבל התורה בשביל ישראל שהי' ע"י משה והבן:

(ועי' ביש"מ ועי' מ"ש לעיל):

ויאמר אנכי אלקי אביך וגו' ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים: ויל"ד מפני מה לא הסתיר משה פניו עד שנאמר לו פעם שנית אנכי אלקי אביך ובתחלה כשאמר לו הקב"ה של נעליך בודאי הבין מזה כי המראה הגדול אשר רואה הוא ממראה אלקים ומדוע לא הסתיר פניו תיכף:

ב) את עני עמי אשר במצרים הוא לכאורה שפת יתר, וגם מפני נוגשיו ל"ל כי ידעתי את מכאוביו פירש"י שמתי לב להתבונן וצ"ב:

ונראה עפימ"ש האלשיך בפ' רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם כי לגודל כשרון מעשיהם חשק ד' לאהבה אותם מצד עצמם אך מה שרצה בכם לא מצד עצמיכם אתם כדאים רק ויבחר בזרעם בכם מכל העמים כלומר מכח שמעריך אתכם נגד העמים וראה שבערך האומות אתם טובים מהם עכ"ד:

(ועי' מש"ל בפ' וירא.) ועפי"ז יתבאר כשאמר הקב"ה למשה אנכי אלקי אביך דייקא הבין משה רבינו ע"ה מזה שאינו כדאי מצד עצמו שיקרא לו הקב"ה בשם אלקיו ולא זכה עוד מצד עצמו לבדו לאהבה אותו כ"א מצד זכות אבות היינו מה שהוא מזרע אברהם כו' וע"כ ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא' כאמרם ז"ל בירושלמי דערלה דמאן דאכיל לא דילי' בהית לאסתכולי באפי' ומשו"ז לא רצה להביט אל הא' ובזה יתב' מה שאמר לו השי"ת ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ר"ל ראיתי את עם בנ"י כמו שהם נגד המצרים ובערך המצרים הם טובים מהם ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו ר"ל ע"י נוגשיו וע"כ ידעתי את מכאוביו שמתי לב להתבונן עליהם דכשצריך להבחין להכיר האחד נגד חבירו מי נדחה מפני מי שייך לשון התבונן לדעת ולשקול במאזני שכל עד כמה הוא שוה בעירוכין יותר מן השני ודברה תורה כלשון בני אדם וא"כ הגאולה ממצרים בזכות עצמם כיון שהם כדאי עכ"פ נגד המצרים והבן:

ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגו' הדקדוקים ידועים, ואפ"ל ע"ד הגמ' יבמות (דף ק"ה) אני ישמעאל ב"ר יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי אמר לי' וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי א"ל וכי משה הי' הגון ללמוד תורה מפי הגבורה עיי"ש:

היוצא מזה דאין שום אדם הגון לפני הקב"ה אפי' כמשה רבע"ה:

וזה שאומרים כי אתה שומע תפלת כל פה, ר"ל כיון דאפילו מי שהוא הגון וכדאי שיקובל תפלתו עכ"ז לפני הקב"ה אינו חשוב והגון ואם כן עי"ז שומע תפלת כל פה דהא אין חילוק בין זה או זה ולפניו ית"ש כלם אינם הגונים דמי לנו גדול ממשה:

וזש"ה מי אנכי כי אלך היינו דמשה לפי ענותנותו הבין שהוא אינו ראוי להיות שלוחא דרחמנא לגאולת ישראל ואמר לו הקב"ה כי אהי' עמך היינו שהקב"ה שלחו וא"כ לפניו לא נחשב שום איש כאלו הוא הגון וגמר אומר בהוציאך את וגו' תעבדון את האלקים וגו' אעפ"י שאינו הגון ללמוד תורה מפי הגבורה וכמו כן יהי' השליח גואל את ישראל אעפ"י שנדמה לו מי אנכי כי לפניו ית"ש הכל חד:

ויאמר משה מי אנכי וגו' וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה: יתבאר לענ"ד עפ"י הידוע כי יציאת מצרים הי' תוך זמנו, ויש ע"ז שני תירוצים א' המבואר בפר"ד דרוש ה' דכובד העבודה השלים:

ב' דיתר הגליות משלימין:

והנה איתא במדרש לשעבר הייתם נושעים ע"י בני אדם וכשם שהם אינם חיים וקיימים לנצח כך גאולתם אינו נצחי אבל לעתיד אי אתם נושעים אלא על ידי ובכבודי וכשם שאני חי וקיים עדי עד ולנצח נצחים כך תשועתי וכו' הה"ד ישראל נושע בד' תשועת עולמים ע"כ:

ועפי"ז יש לפ' וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וגו' וידבר משה וגו' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמענו פרעה וגו':

והנה לכאורה הנך ב' תיבות אל משה היא שפת יתר גם כבר עמדו ע"ז המפרשים הא ק"ו פריכא הוא דכבר נתבאר הטעם ולא שמעו וגו' מקוצר רוח ומעבודה קשה אבל בפרעה דלא הי' לו קוצר רוח אפשר שישמע לו, ולהנ"ל יתבאר דהנה ישראל לא שמעו כיון שהי' אל משה כלומר ע"י שליח ולא ע"י הקב"ה בעצמו ועי"ז הבינו שאינו עוד גאולה נצחית כיון שהיא ע"י בו"ד, וזש"ה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה ר"ל כיון שהי' להם כובד עבודה וקושי שיעבוד והי' ראוי להיות גאולה נצחית כיון שזה השלום הזמן ואין צריך עוד ליתר הגליות להשלמת הזמן וא"כ לא שמעו אל משה דייקא:

וז"ש וידבר משה וגו' הן בני ישראל לא שמעו אלי, כיון שהוא על ידי, ואיך ישמעני פרעה כלומר ואיך יהי' אם ישמעני פרעה וישלח אותם מגלות מצרים הא עכ"ז אין זה עוד תכלית הנרצה כיון שהיא ע"י בו"ד ומוכרח עוד לגלות אחרות:

וש"ה ויאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה ר"ל שמשה סירב מלילך אל פרעה כיון שהוא ע"י ולא ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו וכי אוציא את בנ"י ר"ל גם אם אוציא את בנ"י איזה תועלת יהי' בזה כיון שאינו נצחית וע"ז השיב לו הקב"ה כי אהי' עמך:

ושימה בפי' המפו' שרמז לו שתהא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה והוי כאלו הי' ע"י הקב"ה בעצמו ובאמת אלו לא חטאו בעגל ובמרגלים כאשר פסקו זוהמתן במעמד ה"ס הי' חרות ומה"מ ומשיעבוד מלכיות הי' גאולת מצרים גאולה נצחיות, וז"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ר"ל כאשר יבואו מדבר סיני ויקבלו התורה אזי יהי' גאולת בני ישראל גאולה נצחית וחירות עולם:

וכי אוציא את בני ישראל ממצרים:

ופירש רש"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס, וקשה הרי מצינו בזכות ד' דברים נגאלו ישראל על שלא שינו את שמם וכו' א"כ מצינו שהי' להם זכות בעבור זה שיגאלו ממצרים, עוד פירש רש"י וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה וכו' וגם זה ל"ב הלא רק אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ותרי"א מצות נצטוינו מפי משה מפי הגבורה לאחר מ' יום לא על ההר ההוא ומדוע רק בשתי המצות נגאלו ממצרים, ונראה דהנה מצינו במדרשים דבמצרים עובדי ע"ז הי' וזה שטען שר של מצרים על הים מה נשתנו אלו מאלו הללו עע"ז והללו כו' ואמרי' בגמ' חמירא ע"ז דכל המודה בה כאלו כופר בכל התורה כולה פי' ואפי' אם עושה כל המצות אינו עולה לו וכאלו לא עשה כלל:

וז"ש משה מה זכו ישראל שיעשה להם נס ר"ל אף אם יש להם כמה זכותים עכ"ז מה הוא להם כיון דעבדו ע"ז וכאלו כפרו בכל התורה ח"ו וא"כ באיזה זכות יצאו ממצרים ואמר לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה ר"ל דהקב"ה משגיח על העתיד שעתידים לקבל התורה על ההר הזה דייקא ר"ל מה שקבלו על ההר אנכי ולא יהי' לך ששמענו מפי הגבורה יקבלו עליהם עול מלכות שמים וצופה השי"ת לעתיד לטובה מה שיעזבו דרכם הרעה וא"כ ממילא יש להם זכותים רבים כיון שנעקר מהם שם עובדי ע"ז ממילא יש להם כמה זכותים וכמו שאמרו חכמינו ז"ל בזכות ד' דברים והיא שעמדה להם שיצאו ממצרים:

וישב משה אל ה' ויאמר וגו' למה זה שלחתני וגו', עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וגו', ולהלן הוא אומר וידבר א' אל משה ויאמר אליו אני ד' פירש רש"י נאמן לשלם שכר וכלשון הזה מצינו בכמה מקומות אני ה' נאמן להפרע כשהוא אומר אצל עונש וכשהוא אומר אצל קיום מצות אני ה' לשלם שכר:

וקשה דלמה הביא זה דאני ה' משמע נאמן להפרע ועי' מ"ש שם במקומו, ועתה נאמר עפימ"ש בקדושת לוי בקדושה חמשית שם בדברי קדשו כתוב לאמור כשהתעורר לאהוב את העולמות ע"י מעשה הצדיקים אזי ממנו כולד השנאה להמעיקים והמצירים את ישראל ומאהבה עצמה באה השנאה להצרים אותם וכשהשפע באה מהתעוררת עליון זולת מעשה תחתונים אזי אינו בא רק אהבה ולא יצמח שום שנאה, וזהו גדולים מעשה צדיקים וכו' פי' השפע הבאה ע"י הצדיקים ממעשה ידי הקב"ה השפע הבאה מהתעוררת עליון זולת מעשה ידי הצדיקים וכו' עכ"ד:

ובזה יש לפרש הפ' בתהלים ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי פי' אם ה' לי בשבילי בעוזרי היינו שהשפע בא עבורי בשביל מעשה התחתונים אז ואני אראה ג"כ בשונאי דכהשפע ע"י מעשה הצדיקים נתעורר כ"כ האהבה עד שבא שנאה להמצירים לישראל:

וזש"ה למה זה שלחתני כי משה ברב ענותנותו חשב דמה שלא בא עוד הגאולה והתמורה לישראל הוא מפני מעשיו שגרמו כל זאת וע"כ אמר למה זה שלחתני וע"ז השיב לו הקב"ה עתה תראה וגו' כי ביד חזקה ישלחם היינו ע"י האותות ומופתים ונקמה בפרעה ומצרים וזהו רק ע"י זכותו של משה כי אם בא האהבה רק מהתעוררת עליון לא נולד מזה שום שנאה להצרים את ישראל (וכן הוא במדרש פ' בא כי בזכות משה נגאלו ישראל ממצרים) ויאמר אליו אני ד' נאמן לשלם שכר ונאמן להפרע מרשעים כי זהו ענין אחד דהשכר יהי' גדול כ"כ ע"י מעשה צדיקים שנולד שנאה להמעיקים את ישראל ולהפרע מן הרשעים כי האהבה לישראל גדולה כ"כ כנ"ל:

עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וגו', ופירש רש"י הרהרת על מדותי לא כאברהם שאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואח"כ אמרתי לו העלהו לעולה ולא הרהר אחר מדותי לפיכך עתה תראה העשוי לפרעה ולא העשוי למלכי שבעה אומות כשאביאם לארץ, וקשה מה שייכות ענין נסיון דעקידה לכאן וגם מה זה עונש מדה כנגד מדה דבשביל שהרהר אחר מדותיו של הקב"ה לא יבא לארץ ישראל, ועוד קשה הא מקרא מלא דבר הכתוב שעל חטא מי מריבה לכן לא הביא משה את בני ישראל לארץ ישראל, ונראה עפי"מ דאיתא במס' סוטה (ד' י"ג) חכם לב:

יקח מצות זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק בעצמות יוסף וכ' במהרש"א שם על מה שתאר אותו בשם חכם דלכאו' אינו ענין לכאן רק תואר צדיק או חסיד ומפרש דשפיר דבר חכמה היא שחושב הפסד מצוה כנגד שכרה עכ"ד, וכתב ביש'מ פ' ואתחנן דאם מחשב השכר של המצוה ובשביל זה החזיק א"כ הרי הוא ע"מ לקבל פרס ודבר זה הוא אסור וא"כ האיך חשב משה השכר של המצוה כנגד הפסידה ואם נימא דבאמת לא הי' צריך משה להחשבון א"כ הדק"ל מה"ת יתואר בשם חכם ולא יתואר בשם צדיק, ותי' כיון דהתעסקות עצמות יוסף אין מוטל החוב עליו לעסוק לבדו רק על כללית ישראל ולא על יחיד בפני עצמו לכך שפיר עביד ע"מ לק"פ דבכה"ג שרי ולכך חשב זה החשבון וחכם יתקרי:

וכתב עוד שם ביש"מ לפ' דברי הגמ' (סוטה י"ד) שאמר לו הקב"ה למשה בשעה שבקש ממנו לכנוס לארץ וכי לאכול מפרי' אתה צריך אלא לקיים המצות התליות בה הריני מעלה עליך כאלו קיימת אותן ואתן לך שכר בעבורן עכדה"ג, וקשה ג"כ כנ"ל וכי משה עשה ח"ו ע"מ לקבל פרס שהשיב לו הקב"ה שאתן לך שכר ולהנ"ל י"ל דאף בכה"ג דמביא עצמו לידי חיוב שרי על מנת לקבל פרס מ"מ לפי מדרגת משה היא פגומה קצת ואף שחז"ל הוריני לעשות זה החשבון הפסד מצוה נגד שכרה היינו לנו להכניע את החומר לא כן לגבי משה ופגימה זו היתה סיבה שלא בא לא"י עד"ש וסביביו נשערה מאוד ועל שלא קיים אז באהבה גמורה כפי מדרגתו רק שחשב חשבון זה לכך נמדד לו עכשיו כמדתו כאלו הי' רוצה לכנוס לארץ ע"מ לק"פ אף שלא הי' כוונתו עכשיו כן עכ"ד ז"ל עיי"ש באורך:

ועוד נקדים מ"ש ביש"מ פ' וירא בענין העקידה דהנה עיקר הנסיון היא שמחת הלב דהמעשה מוכרח מצד מצות הבורא ב"ה והנה מבואר בעיקרים דבמה שאין השכל מסכים השמחה וחשקות הלב היא בקושי מאוד וכמעט אין לו מבוא, וע"כ צריך בתחלה בשעה שמכין עצמו להעשי' של מצוה לחשוב בקבלת השכר ברב טוב הצפון כמה רב וכמה גדול ועי"ז בא לידי שמחה וע"י השמחה בא להתלהבות הדביקו' באש ה' וא"כ לפי"ז הקרבת אדם את בנו יחידו ודאי אין השכל מסכים ומחשבת השכר לא יועיל שם דמשום הרוחת השכר לא יסכים שום אדם לשחוט בנו יחידו בידיו ומכש"כ בן חכם כיצחק א"כ ודאי דאין השמחה בזה אלא מגודל אהבתו הבוער כאש תמיד לא תכבה וא"כ לפי"ז עיקר הנסיון של השמחה היא בבחינת ה מ צ ו ה שאין השכל מסכים בה עכ"ד עיי"ש:

ובזה יתבארו הכתובים הנ"ל למה הרעת וגו' למה זה שלחתני ר"ל דהרע למשה מאוד שבגרמתו בא צער גדול לישראל אף שקיים בזה שליחות מהקב"ה ומצוה קעביד עכ"ז טוב הי' לו יותר אם הקב"ה לא הי' שולח אותו ואינו חפץ בשכר מצוה ולא יועילנו שום הון ושכר בשביל צערו מה שע"י גרמתו הרע לעם הזה וע"כ הי' קובל על אשר שלחו ה' ואמר לו הקב"ה הנך רואה שאברהם לא הרהר אחר מדותי ולא הי' משגיח בשום שכר והשמחה שלו הי' לקיים מצות השי"ת אף בדבר שאין השכל מסכים וקשה מאוד לשמחה וזה עיקר הנסיון לשמחה גם במצוה שאין השכל מסכים וא"כ אף שמצד השכל היטב חרה למשה על צערן של ישראל ועבור שכר באמת לא הי' כדאי לעשות המצוה כי צערן של ישראל הוא יותר יותר מזה באין ערוך אליו בשום ערך בעולם מ"מ זהו עיקר הנסיון בשמחה של מצוה אף במקום שאין לחשוב בקבלת שכר כדמצינו בא"א ע"ה כנ"ל:

וע"כ עתה תראה אשר אעשה לפרעה ובכיבוש שבע מלכים אי אתה תראה כיון שבאמת זהו הי' הסיבה ג"כ מה שלא בא משה לא"י כיון שעשה על מנת לקבל פרס ולא קדש עצמו אף במקום שמותר לעשות ע"מ לק"פ משום דמ"מ לפי מדרגת משה הי' פגומה קצת כנ"ל וע"כ רמז לו בזה דענין אחד הוא מה שאמר למה הרעות וגו' גם הסיבה שלא ראה בכיבוש שבע מלכים הוא הדבר על שעשה ע"מ לק"פ במקום שמותר כנ"ל וידבר א' אל משה ויאמר אליו אני ד' ופירש רש"י אני ה' נאמן לשלם וקשה מאי הביא רש"י כאן דנאמן לשלם שכר דהא אדרבה נראה שדבר הקב"ה קשות ולהנ"ל יש לומר דזהו קשות מה שאמר לו דנאמן לשלם שכר דזהו לפרש מה שעשה משום דנאמן לשלם שכר דייקא והבן:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה