עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים
ספר עצי חיים על התורה - פרשת ויחי
ויחי יעקב וגו' בזוה"ק ריש הפרשה אמר ר' יוסי וכו' ולא מטא לנבואה דויחי אלא במצרים והיא נבואה מעלייתא ולא אתנביאו דכוותי' ולא מטא להו שום אינש מן בני נבואה אלא הוא ומשה במשה כתיב כי לא יראני האדם וחי, ביעקב כתיב ויחי יעקב ויחי נבואתה דנחתא מאספקלריא דנהרא עכ"ל הזוה"ק:
ויש להבין פירוש הדברים ע"פ פשוטן האיך משמע הל' דויחי דהוא נבואה מעלייתא אשר לא מצינו כן בשאר הנביאים וגם מהו אספקלריא דנהרא, ואפשר לומר עפימ"ש א"ז זצ"ל פ' זו ביש"מ עה"פ ויכל יעקב וגו' הטעם על אמרם ז"ל יעקב אבינו לא מת כי נודע מ"ש דמשה נקרא טוב משום דאין לו חלק בעץ הדעת טוב ורע משום דנשמתו הי' בקנה של אדם הראשון המוציא קול ולא עביד לבלוע כלל וע"כ משה לא מת דהלא המיתה בצדיקים אינו רק בעטיו של נחש וידוע מהזוהר דיעקב ומשה כחדא אזלין משה מלגאו ויעקב מלבר וע"כ כמו משה רבינו שלא מת יען הי' בסוד הקנה דאדה"ר כן גם יעקב לא מת ואח"כ מצאתי הדברים מפורשים בגלגולים פ"ב בהג"ה עיי"ש עכ"ד ז"ל (ועי' מ"ש לקמן עה"פ בן פורת וגו') וז"ש הזוהר ויחי יעקב דהיא נבואה מעלייתא ר"ל מה שהי' יעקב אבינו ע"ה לעולם בבחי' ויחי יעקב כאמרם ז"ל יעקב לא מת היא נבואה מעלייתא מה שלא מצינו כן בשאר הנביאים כיון שכל בני האדם הי' כלולים באדם קדמאה אך ביעקב כיון שיעקב אבינו לא הי' לו חלק בעה"ד וגם במשה כתיב כי לא יראני האדם וחי וטובים אלו השנים כאחד שהי' בהו נבואתה דויחי כיון שלא טעמו כלל מעץ הדעת ויחי נבואתה דנחתא מאספקלריא המאירה ר"ל כמו שמבואר דקודם החטא הי' כל הנבראים בבחי' כתנות אור באל"ף ואח"כ נעשה כתנות עו"ר בעין עור בעד אור ולכן ביעקב שהשיג ובא למעלת הנבואה דויחי כמו קודם החטא וע"כ נבואתו נחתא מאספקלריא המאירה בבחי' כתנות אור בא' והבן: ברש"י למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם:
יל"פ עפי"ד הגמ' ברכות (ד' ל"ה) ת"ר ואספת דגניך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו' תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשה ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו וכו', אין עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמו ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנ' וכו' עכד"ה:
והנה לעיל סוף הפרשה אי' בתרגום יונתן עה"פ וישב ישראל וגו' ובנו להון בתי מדרשין ופלטין בארעא דגושן וכו' נראה מדבריו דיעקב אבינו עשה לבניו בתי מדרשים שיעסקו בהם בתורה וממילא כל זמן שעסקו בתורה הי' מלאכתן נעשית ע"י אחרים וק"ו שמלאכת אחרים לא נעשה על ידם אבל כיון שנפטר יעקב ר"ל מה שתיקן להם יעקב שיעסקו בתורה כבר עזבו את דבריו וכמאחז"ל כל המניח בן ממלא מקומו כאלו לא מת וגם המעמיד תלמודים כאלו לא מת כיון שכחו עוד לא נסתלק מן העולם וכאלו הוא עוד חי וקים וכיון שנפטר נסתמו עיניהם ולבם מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם דהא באין עושים רצונו של מקום גם מלאכת אחרים נעשה על ידם וכן פרשה זו סתומה ואסמכין אדלעיל שכ' וישב ישראל בארץ גושן שבנה להם יעקב בתי מדרשים ועד שישבו בהם לא התחיל השיעבוד כלל:
הרעה אתי מעודי עד היום הזה המלאך הגאל אתי מכל רע וגו':
יתבאר עפי"ד היש"מ פ' עקב לפרש הכ' ה' רועי לא אחסר עפ"י הגמ' קידושין פ"ב ראית מימיך חי' ועוף מתפרנסין שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, והנה והנה עיקר האדם היא הנשמה וא"כ אם עושה רצון קונו אינו חסר מרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והיינו ה' רועי בזמן אשר לא אחסר שאינני חסר בעצמותי ומזה מבואר דבזמן שאדם עושה רצון קונו אינו צריך לזכות רק הוא בטבע הבריאה וכמו שהוא הק"ו מחי' ועוף וא"כ זכות אבות נשאר לו להיותר טוב ועפי"ז יבואר והי' עקב תשמעון וגו' ושמר וגו' אשר נשבע לאבותיך וגו' עכ"ד ובגמ' סופ"ק דקידושין אמרי' יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו, וזש"ה א' הרועה אותי מעודי והטעם לזה כמבואר ששמרתי עצמי מכל רע ולא הרעותי את מעשי ופרנסתי באה אלי מטבע הבריאה:
וז"ש המלאך הגואל אותי מכל רע ומפרש בזוה"ק פ' זו המלאך הגואל אותי דא שכינתא דאזיל עמי' דבר נש תדיר ור"ל דא שכינתא דאזיל עמי' דבר נש להצילו מיד יצה"ר וע"כ רועה אותי מעודי עד היום הזה כמו שהוא בטבע הבריאה ומטובו לזון את בריותיו וע"כ ויקרא בהם שמי לזה התפלל יעאע"ה שישאר זכותו לבני בניו לדורותיו אחריו כיון שזכותו לא נצרכה לגופא ונשאר להבנים הבאים מכחו אחריו:
א"י עפימ"ש ביש"מ פ' מקץ לפרש הפ' הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם דהנה משמע מהגמ' יומא (ד' ס"ט) דיצרא דעבירה והסט"א הם כפיר וארי' והפוגמים באוב"ק ר"ל מושכין ניצוצות קדושות מנשמתו לתוך הטומאה והנבראים מהניצוצות צועקים לפני הזן ומפרנס ית"ש שיטול מאביהם אשר בראם הפרנסה הנקבצת לו וליתן להם די מחסורם כי מי בקש זאת מידו שיבראם וזהו פירש הפסוק הכפירים היינו אלו הנבראים שלא בקדושה ונקראים כפירים כי המה משורש הסט"א והחיות שלהם שואגים לטרף שיתן להם פרנסתם ולבקש מאל אכלם של אותם בני אדם שבראם עיי"ש: וז"ש הא' הרועה אותי מעודי עד היום הזה ר"ל כי טרפו וחקו נתן לו ולא למקום אחר כידוע ביעקב שלא גרם רעה לעצמו מעודו ולא ראה וכו' מימיו וע"כ אמר מעודי עד היום הזה המלאך הגואל אותי מכל רע כי חטא המשחית בארץ ז"ל נקרא רע כדכתיב ויהי ער רע בעיני ה' ור"ל הקב"ה שמרו מכל דבר שנקרא רע וזה שברך יעקב את אפרים ומנשה ו י ק ר א ב ה ם שמי כי יעקב מדתו אמת שלא שיקר בחותמו של הקב"ה זה שאמרו בישראל על שגדרו עצמם מן העריות במצרים שלא שינוי שמם ר"ל שם וחותם אשר בבשרם והבן: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם וגו' ואמרו רז"ל ביקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי אמרו שמע ישראל וגו' מיד ענה אותי הזקן ואמר בשכמל"ו:
הנה לכאורה יפלא איך אמר ואגידה כיון שלא הגיד והלא כתיב תתן אמת ליעקב, ועי' ביש"מ פ' מקץ, ונראה לי לומר באופן אחר קצת עפימ"ש המדרש ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו' אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני א"ל משה מה לי לעשות א"ל ואתה הרם את מטך באותה שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד: ועי' ביש"מ שם שפי' דהנה כל מעשיו ית' בעצמו ראוי הי' להיות נצחי כמוהו ופעולה שאינה נצחיות היא פחיתות לו ח"ו אם יהי' ע"י עצמו וצריך להיות ע"י שליח וכאן הי' בקיעת י"ס רק לפי שעה ואח"כ שב לאיתנו ולכך הוצרך להיות ע"י שליח וגם ע"י מטה דוקא דהא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ודברו המה דבר ד' בעצמו כעי' מ"ש המפורשים בטעם שהכה משה את הסלע עפימ"ש חז"ל (ב"מ פ"ו) מפני שאמר אברהם אבינו יקח נא מעט מים ע"י שליח שלם הקב"ה לבניו ע"י שליח ואם הי' משה מדבר אל הסלע הי' הענין נעשה ע"י הקב"ה בעצמו כי השכינה מדברת מתוך גרונו של משה אך מה שנענש היינו מפני שכעס ואמר שמעו נא המורים וכל הכועס שכינה מסתלקת ממנו א"כ שוב הי' לו לדבר והבן עכ"ד:
וז"ש המדרש מה תצעק אלי דייקא ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני שאקרענו הלא זה לא יתכן כי אז יהי' נצחי וא"ל משה מה לי לעשות כלומר הלא גם דיבורי הוא דבורך כי שכינה מדברת מתוך גרונו וא"כ גם אם יהי' נקרע ע"י דיבורי ג"כ יהי' נצחי ע"ז השיב לו הקב"ה ואתה הרם את מטך ולא ע"י דיבור באותה שעה אמרו ה' ימלוך לעולם ועד ר"ל שהבינג שלא יתכן להיות ק ע"י מטה מפני שמעשי ה' נצחי והטעם כנ"ל הואיל והוא ית' נצחי והבן עכ"ד בקיצור:
והנה נ"ל לומר הטעם שזכה משרע"ה להיות דיבורו נצחי וקיים לעד עפי"מ שאחז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו מי שיש לו מנה רוצה מאתים ואמרו עוד משביעו רעב וכו' מזה נשמע דאם האדם יערב לנפשו תאות עוה"ז ותענוגי חומרים וגשמיים אזי היצה"ר לא ינוח ולא ישקוט ממנו עד אין סוף ותכלית וגם אם יגיע אל מה שעיניו רואות ולבו חומד עכ"ז עוד כסף יכסוף להגיע עוד לרבות הטובה עד אין שיעור וקצבה וע"כ במשרע"ה דמצינו בו שפירש מתאות עוה"ז כטעם ואתה פה עמוד עמדי ונקרא שמו איש האלקים כמלאך משרת ולא הי' בו שום תאוה מתענוגי בשרים וע"כ זכה להיות דיבורו נצחי ובא על שכרו מדה כנגד מדה כמו דהתאות הם נצחים כ"כ מי שפירש מהם שכרו להיות דיבורו נצחי וקיים לעד:
ובזה נבין הגמ' הנ"ל דהנה כבר מבואר מה שכתוב בזוה"ק דיעקב ומשה כחדא אזלין וא"כ גם ביעקב אע"ה שכינה מדברת מתוך גרונו כמו במשה רבע"ה, וז"ש הגמ' ביקש יעקב לגלות את הקץ ר"ל מתי יהי' גאולת ישראל ממצרים ואז אם ידבר בפיו אז יהי' גם גאולת מצרים פדות עולם ונצחי כיון שהשכינה מדברת מתוך גרונו כמו שמצינו במשה שלא רצה לדבר אל הסלע כנ"ל:
ויש לרמז עוד בתיבת ביקש לגלות את הקץ היינו שיהי' נחסר מנין קץ מן ארבע מאות שנים שנגזר עוד לאאע"ה בברית בין הבתרים כמו שפי' על שא' שהקב"ה חישב את הקץ, דהא לא הי' במצרים רק רד"ו שנים וע"כ נסתלקה ממנו שכינה ואז אם יאמר בסילוק שכינה לא יהי' נצחי דיבורו ואח"כ אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי אמרו שמע ישראל חזר ואמר בשכמל"ו כי מעיקרא הי' סובר שמא יש ח"ו פסול במטתו ודין גרמא לסילוק שכינה אבל כשאמרו לו שאין בלבם אלא אחד ונתודע כי מטתו שלימה וכולם צדיקים אז ידע והבין דלכך נסתלקה ממנו השכינה כיון שלא הי' עוד בזמן ההוא עת האסף וזמן גאולה נצחיית וכ"ז שהשכינה אתו ומדברת מתוך גרונו דיבורו נצחי וקיים לעולם ועד ולזה אמר בשכמל"ו ר"ל כי כבודו ית"ש מעשיו ודבריו הם נצחיים לע"ו:
א"י חזר ואמר בשכמל"ו עפי"ד הגמ' גבי ישעי' הנביא כתיב שש כנפים לאחת וגבי יחזקאל הנביא כתיב וארבע כנפים לאחת ומשני כאן בזמן שביהמ"ק קיים היינו בימי ישעי' הי' עדיין קיים וכאן בזמן שאין ביהמ"ק קיים בימי יחזקאל כבר נחרב הבית נחסר ב' כנפים:
והנה אי' בכתבי האר"י ז"ל בשכמל"ו אינון שית תיבין נגד שית גדפין (עי' בס' אוהב ישראל פ' וישב) וזה שהתפלל יעאע"ה ואמר בשכמל"ו ר"ל שיהי' בנין ביהמ"ק מהרה כדאי' במד"ר שסבר הי' יעקב אשר תחיית המתים יהי' בימיו דהא אינון שית תיבין כנגד שית גדפין וזהו דוקא בזמן שביהמ"ק הי' קיים וי"ר שיבנה בב"א:
וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול וגו':
כל"פ עפי"מ דאי' בס' שהטוב יתחלק לשלשה דברים ערב, וטוב, ומועיל: ערב, הוא מה שהוא מתוק וחיך אוכל יטעם טעם עריבות אבל בעצם לא יאמר עליו כי טוב רק מתוק וזה יקרא בשם ערב:
וטוב, היינו שהוא טוב בעצם אף כי תחלתו קשה בעיניו ואינו מרגיש בו טעם טובה עכ"ז סופו מתוק וזהו טוב אמתי אם יתקיים הטובה לאחר מיכן, ועוד יותר ממעלה הזה נקרא מועיל שהוא טובה יותר גדולה שמועיל ונצמח לו ע"י טובה יתירה עכ"ד וכזה אמרי' בגמ' דמצות לאו ליהנות נתנו וכתב הרשב"א בחידושיו (סוכה ד' ל"א) אע"ג דמתהני בעשיית מצות שמקבל שכר זה לא חשיב הנאה אלא כשנהנה בגופו של דבר אבל כל שאין הנאה מגופו אלא שגורם לו הנאה זה לא נקרא הנאה מגופו וכההוא דאמרי' בנודר הנאה ממעין שטובל בו בימות הגשמים שאינו נהנה מגוף המעין ואעפ"י שגורמת לו טבילה זו לעלות מטומאה לטהרה ומכשרתו לכל הדברים לית לן בה עכ"ד עיי"ש והנה התורה והמצוה נקראים טוב כטעם טוב לי תורת פיך וכהנה והאדם לא נברא רק לקיים התוהמ"צ אף דלאו ליהנות נתנו ואין הנאה מגופו עכ"ז בעצם הם טוב ואינם נקראים בבחי' מועיל כי אסור לו לאדם לעשות ע"מ להועיל היינו לק"פ, וזה ביאור הכ' וירא מנוחה כי טוב רומז לתוה"ק שהיא מנוחה כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ואמר כי טוב כמוש"ל דאף דמצות לאו ליהנות נתנו עכ"ז הם טוב בעצם, ואת הארץ כי נעמה רומז לעניני ארציות המה בבחי' ערב טעם מתוק לחיך תחלתו מתוק וסופו מר וע"כ ויט שכמו לסבול ר"ל אף כי לפי הנראה בגוף המצוה אינו הנאה עכ"ז הטה שכמו לסבול עול תורה כיון שהיא בעצם טוב, ולכן אמר הכתוב וירא לשון הבנה היינו שהבין שהמנוחה שהיא התוה"ק היא בעצמו טוב:
בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור וגו' פירש רש"י להסתכל ביופיו וצ"ל מה זהו שבחו של יוסף שהי' יפה תואר וגם הלשון עלי עין צ"ב:
ונראה עפ"י המבואר בעש"מ עה"פ כי האדם יראה לעינים וגו' כי אמרו תפוח עקבו של אדם הראשון הי' מכהה גלגל חמה כלומר שהי' אדה"ר כלו שכלי מכף רגלו עד ראשו והי' תפוח עקבו משיג יותר מגלגל החמה ואחר החטא נעשה כתנות עו"ר בעי"ן ולא הי' בו השגה רק בלב ומוח בלבד, וז"ש כי האדם הראשון יראה מה שתאוה לעינים ע"כ יראה רק ללבב, ועפי"ז כתב אא"ז זצ"ל בייט"ל פ' זו דהנה שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם קדמאה וז"ש שכל את ידיו ותרגומו אחכמינון לידוה' אפי' הידים הוא מילא השגת השכל והחכמה עכ"ד עיי"ש:
ועי' ביש"מ פ' זו עה"פ ויכל יעקב פירש שם הטעם על אמרם ז"ל יעקב אבינו לא מת כי נודע מ"ש דמשה נקרא טוב משום דאין לו חלק בעץ הדעת טו"ר משום שהי' בקנה של אדה"ר המוציא קול והקנה לא עביד לבלוע וע"כ משה לא מת דהלא המיתה בצדיקים אינו רק בעטיו של נחש וידוע מהזוהר דיעקב ומשה כחדא אזלין משה מלגאו ויעקב מלבר וא"כ כמו משה רבינו לא מת יען הי' בסוד הגרגרת דאדה"ר כמו כן יעקב לא מת ואח"כ מצאתי הדברים מפורשים בגלגולים פ"ב בהג"ה עכ"ד ז"ל ועפי"ז יש לפרש מאמר חז"ל מרגליות טובה הי' תלוי בצוארו של אברהם אבינו ע"ה כל חולה הרואה מיד נתרפא וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה והדברים נפלאים וצריך ביאור:
וי"ל דהנה מצינו שקיים א"א כל התורה עד שלא נתנה וכתבו המפורשים מאין הי' יודע המצות לקיימם ותירצו שהיו אבריו וגידיו משיגים תורת ה' ורצים מאליהם אחר כל המצות לעשותם, נשמע מזה כי אאע"ה הי' כמו קודם החטא וכל אבריו הי' מלאים השגה ושכל ועי' בזוה"ק פ' וירא ק"ב וז"ל ות"ח כד חב אדם בעץ הדעת טו"ר חב וכו' וכד אתא אברהם באילנא אחרא אתקין עלמא וכו' עכ"ד ור"ל שאדה"ר נתגלגל באברהם וכדי לתקן את אשר עוות עשה העץ שהוא דוגמת עץ החיים ועי' באור החמה שם:
וז"ש בגמ' ע"ד מליצה מרגליות טובה היינו בבחי' טוב והוא שהי' כמו קודם החטא הי' תלוי בצוארו של א"א ר"ל שהי' במדה זו כמו הצואר הוא הקנה של אדה"ר שלא טעם טעמא דאיסורא מחטא הקדום כן א"א הי' בבחי' זו שתקן חטא דטו"ר כל חולה הרואה היינו חולה הנפש אשר חטא במראית עין כדכתיב ותרא האשה כנ"ל מיד נתרפא כי אאע"ה תיקן פגם העינים חטא אדה"ר וע"כ היו אבריו משכילים הבחי' כתנות או"ר וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה ר"ל כיון שקודם החטא הי' תפוח עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה ולמדרגה זו בא גם כן אברהם אבינו ע"ה שהי' מזהיר כזוהר הרקיע יותר מגלגל חמה וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה דמי יאמר טהרתי מחטאי ותיקן פגם חטא הקדום וע"כ האברים אינם מזהירים בכתנות אור באלף כגלגל חמה:
וזש"ה ביוסף כי בן זקונים הוא, ופירש רש"י שהי' זיו איקינון שלו דומה לו:
וקשה וכי בשביל זה בלבד אהב את יוסף מכל בניו הלא דבר זה אינו תלוי בבחירת האדם כי הוא מצד הטבעי ומתולדה ולהנ"ל יוצדק דהנה שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם הראשון היינו שהי' זיו פניו מכהה גלגל חמה כמו אדם הראשון קודם החטא כיון שתיקן חטא הקדום וכמו כן ביוסף שהי' זיו איקונין שלו דומה לו היינו שהי' שופרי' ג"כ כאדם הראשון שהיה בלא חטא ועל כן בדין הוא שאביו אהבו יותר כיון שהי' ריקן מעבירה:
וז"ש בן פורת יוסף עלי עין שהי' במדרגה גדולה שתקן חטא הבא על ידי העין האדם אשר ראה לעינים וע"כ בנות צעדה עלי שור להסתכל ביופיו שהי' מעין שופרי' דאדם הראשון קודם החטא שהיה למעלה מהעין רואה והבן:
סליק ספר בראשית בעזה"י: