אור ברסלב
עצי חיים על התורה ספר עצי חיים על התורה - פרשת ראה

עצי חיים על התורה· רבי חיים צבי טייטלבוים

ספר עצי חיים על התורה - פרשת ראה

ספר עצי חיים על התורה - פרשת עקב

ראה אנכי וגו' וקשה למה כתיב אנכי גם אשר תשמעו דהול"ל אם תשמעו שהוא לשון תנאי וספק ובמדרש אמר הקב"ה לא לרעתכם נתתי לכם ברכה וקללה מנין ממה שקרינו בענין ראה אנכי ע"כ והוא תמוה דמה"ת דברכה יהי' לרעה (ועיין בישמח משה):

ונראה עפ"ד אאמו"ר הגאה"ק זללה"ה בהשמטות לפ' ויצא בדברי המדרש לית אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ד' דהנה יש שני מיני נסיונות נסיון העושר ונסיון העוני ואיתא בסה"ק אשר זה רק בהעשירות הבא מפאת המזל יוכל להטות את לבבו מדרך החיים וע"ז נאמר יש עושר שמור לבעליו לרעתו אמנם מי שזכה להון בגזירת האומר ועושה לא עפ"י מזל ומנהג העולם זה לא יטה לבו מדרך השם כי מאתו לא תצא הרעות ואין לך רעה גדולה מזו והנה יעקב הי' מיצר ודואג כשהלך לבית לבן ויתעשר שמא לא יעמוד בנסיונו חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן ברי' כיון שעזרי מעם ד' ד דייקא ולא יזיק לי רוב הטובה כי מאת ד' תהי' זאת וממנו לא תצא הרעות עכ"ד הנעימים, ויתבאר דהנה אם יקבלו שכר על המצות בעוה"ז יש לדאוג פן לא יכול לעמוד בנסיון העושר וא"כ הפסדו מרובה משכרו ויותר טוב הי' לו אם לא יטול שכרו אבל כיון דשכרו בא אך מאת ד' ולא מסבת המזל ע"כ ברכת ד' תעשיר אותו ולא תוסיף אח"כ עכב ממנה רק טוב יסובבהו, וזש"ה ראה אנכי ד' דייקא הוא הנותן הברכה וע"כ אמר הכ' את הברכה אשר תשמעו ולא אמר אם דהוא לשון ספק פן לא תשמעו רק אשר תשמעו בודאי אעפ"י שיקבלו הברכות כיון שהוא מאת ד' לא יזיק להם לעבודת השי"ת ויתבאר המדרש לא לרעתכם נתתי לכם הברכה היינו כיון שגדול כ"כ נסיון העושר וא"כ הברכה ח"ו תהי' לרעה מנין ממה שכתוב בתורה ראה אנכי כיון שהוא הברכה מאת ד' ולא מצד המזל א"כ הוא רק לטובה:

שמור ושמעת וגו' למען ייטב כך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה"א ופרש"י שמור זו משנה דכל שאינו בכלל משנה (ל-80) אינו בכלל מעשה כי תעשה הטוב בעיני השמים והישר בעיני אדם: ונראה לפרש עפימ"ש הרמב"ם בפי' המשניות במס' פאה במשנה אלי דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב דהענין דהמצות נחלקין על שני חלקים החלק האחד במצות המיוחדות בינו לבין קונו כגון ציצית ותפילין וכדומה והחלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם כגון אזהרה על הגניבה והאונאה וכו' וכשיעשה האדם מצות המיוחדת בינו לבין קונו יגמלהו הקב"ה עליהם לעוה"ב וכשיעשה האדם מצות התלויות בתועלת בני אדם תחשב לו לצדקה לעוה"ב מצד שעשה המצוה וימצא טובה בעוה"ז בעבור שנהג הטוב בין בני אדם וע"כ תלמוד תורה כנגד כולם כי בת"ת יזכה לכל זה שהתלמוד מביאו לידי מעשה עכ"ד עיי"ש, ויתבאר בזה דברי הכתוב שמור ושמעת ופרש"י זו משנה דכל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה וא"כ כיון שת"ת מביאו לידי מעשה לכן הוא חשוב כהמצות שהם לתועלת בני אדם שהרי ע"י התורה יזכה למצות אשר המה לתועלת בני אדם ועל כן בשכר התורה יקבל האדם שכרם בעוה"ז וע"כ אמר הכא למען ייטב לך ולבניך אחריך היינו בעוה"ז הטובה שיתן הקב"ה בשכרם ויראה נחת בעוה"ז לו ולבניו אחריו וגם בעונם הבא שכר בלתי גבול ותכלית וע"ז אמר עד העולם ר"ל לעולם ועד היינו שכר עוה"ב שהוא בעולם הנצחי והחיים לעולם ומפרש הכתוב למה הוא בא בשכרו כולי האי חי' נחת בעוה"ז ורב טוב הצפון בעולם שכולו טוב ואמר כי תעשה הטוב וכמו שפרש"י בעיני השמים והישר בעיני אדם ולכן כיון שע"י התורה יקיים בזה מצות המיוחדת בינו לבין קונו וגם מצות התועלת לבני אדם לכן ימצא שכר בשני עולמית להטיב לו בעוה"ב וגם עד העולם:

עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' ודרשו חז"ל עשר בשביל שתתעשר ובתיו"ט הביא הגירסא עשר בשביל שתתחסר (עיין בפנים יפות) ונראה דהנה מבואר בה' צדקה סי' רמ"ט דשיעור נתינת צדקה הוא אחד מעשרה מנכסיו והוא מדה בינונית ומצוה מן המובחר צריך ליתן חומש מנכסיו עיי"ש ויש ליתן טעם מדוע נשתנה מצוה זו דחכמים תקנו לה שני שיעורים ולהמהדרים אמרו רבנן בכפליא מן מדה בינונית מה שלא מצינו כן במקום אחר כגון בתרומה דג"כ תקנו שלשה שיעורים אחד מארבעים ואחד מחמשים ואחד מששים אבל אינו רחוק כ"כ מן שיעור אחד לאידך שיעורא כמו בצדקה ואפשר לומר לפי מה דאיתא בגמ' תענית דף ט' אשכחי' ר' יוחנן לינוקא דר"ל אמר לי' אימא לי פסוקיך וכו' א"ל עשר בשביל שתתעשר א"ל מנא לך א"ל זיל נסי א"ל ומי שרי לנסויי להקב"ה והא כתוב לא תנסו את ה"א א"ל הכי א"ר אושעיא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת אמר ד' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די עכ"ד הגמ' עיי"ש ומשמע מדברי הגמ' דבמעשר שרי לנסויי להקב"ה ומקרא מוכח וא"כ משמע דבצדקה מותר לעשות ע"מ לק"פ דהא אפי' לנסות מותר במצות צדקה ומכש"כ אם רק הכוונה בשביל שכר, והנה י"ל דמשו"ה תקנו חכמים ליתן חומש היינו שיתן שתי פעמים מעשר כיון דהמעשר פעם הראשון הוא בשביל קבלת השכר אשר הכתוב בעצמו מלמדינו להועיל ועמד והתיר לנו לנסות בזה להקב"ה ובחנוני נא בזאת ולכן כדי לקיים מצוה מן המובחר ראו חכמים על ככה להוסיף משלו ליתן מעשר עוד הפעם שהוא לא יהי' רק בשביל מצותיו ולא משום קבלת השכר כי אם כדי לקיים בזה מצות הבוב"ה בלתי לד' לבדו וטובים השנים גם יחד פעם הראשון במצות מעשר יפתח ד' לנו את אוצרו הטוב במלא חפנים נחת ומלא טיבותא ובפעם השני הוא רק בשביל קיום מצותיו ית"ש:

וזש"ה עשר תעשר בכפליא והרמז לשני פעמים אשר צריך ליתן מעשר האחד בשביל שתתעשר כמאמר הגמ' ואחד כמ"ש התיו"ט בשביל שתתחסר היינו רק לקיים המצוה ואפי' אם יתחסר בזה עכ"ז רצונינו אך לקיים רצון הקב"ה אשר קדשנו במצותיו:

תוכן העניינים

עצי חיים על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה